Abarbanel אברבנאל

(1437 - 1508 CE) (1437 - 1508 לספירה)

Don Yitzchak Abarbanel, often refered to simply as Abarbanel, was a Bible commentator, philosopher, apologist, financier and statesman. Born in Portugal, he displayed a great mastery of both Jewish and secular learning from his youth. His precocious abilities in financial matters attracted the attention of King Alfonso V of Portugal, who appointed him royal treasurer. He used his great wealth and position to help free Jews sold into slavery in Morocco. When Alfonso died in 1483 and Abarbanel was falsely accused of conspiring against the king, he fled for his life to Toledo in Castille, leaving behind a large fortune which had been confiscated. There he devoted himself to composing his famous Biblical commentary. He also answered the call of Queen Isabella and contracted as supplier of the royal army and tax farmer, lending significant sums to help fund the Moorish war. When the Edict of Expulsion was issued, he strove mightily to have it rescinded, offering a forture to the crown to no avail. He left with his brethern and settled in Naples. When that city was overtaken by the French, he again was forced to leave without his possessions, following his patron to Sicily, Corfu, and finally, to Venice. His apologetic works argued for the Jewish idea of the Mashiach, his exegetical works were unique in that they took social and political issues into consideration, and in his philosophical works he several criticisizes many of his Jewish philosophical predecessors. דון יצחק אברבנאל, הידוע פשוט כאברבנאל, היה פרשן תנ"ך, פילוסוף, סנגור, כלכלן ומדינאי. נולד בפורטוגל, וכבר בנערותו הפגין שליטה מרשימה בלימודי יהדות ובלימודים כלליים. היכולות המפותחות שלו בעניינים כספיים הסבו את תשומת לבו של מלך אלפונסו החמישי של פורטוגל, והוא מינה את אברבנאל לתפקיד הגזבר המלכותי. אברבנאל השתמש בעושרו הגדול ובמעמדו כדי לסייע בשחרור יהודים שנמכרו לעבדות במרוקו. כאשר אלפונסו מת בשנת 1483 ואברבנאל הואשם באופן שקרי בקשירת קשר נגד המלך, הוא נמלט לטולדו בקסטיליה, והותיר אחריו עושר גדול, שהוחרם. שם הוא הקדיש את עצמו לחיבור הפרשנות המקראית המפורסמת שלו. הוא גם נענה לקריאתה של המלכה איזבלה והועסק כספק של הצבא המלכותי וחקלאי מס, והלווה סכומים משמעותיים כדי לעזור לממן את המלחמה המורית. כאשר צו הגירוש התפרסם, הוא חתר בכל כוחו לבטל אותו, והציע למלכות סכום גדול, ללא הועיל. הוא עזב עם בני עמו והתיישב בנאפולי. כשהצרפתים השתלטו על העיר, הוא שוב נאלץ לעזוב ללא חפציו, והלך אחרי פטרונו לסיציליה, קורפו, ולבסוף, לוונציה. חיבורי הסנגוריה שלו הציגו את רעיון היהודי של המשיח, העבודות הפרשניות שלו היו ייחודיות בכך שהם לקחו בחשבון את הנושאים החברתיים והפוליטיים, וביצירותיו הפילוסופיות הוא מטיח ביקורת על פילוסופים יהודים שקדמו לו.