Priestly Benediction

וְאִית אַנְפֵּי רַבְרְבֵי, וְאַנְפֵּי זוּטְרֵי, אַנְפִּין דְּרַחֲמֵי, וְאַנְפִּין דְּזַעַם, דִּבְהוֹן וְאֵ''ל זוֹעִם בְּכָל יוֹם (תהלים ז יב), וּבְגִין דָּא אָמַר לְמֹשֶׁה הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם, וּמִיָּד וַיַּעֲבוֹר יהו''ה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, יהו''ה יהו''ה אֵ''ל רַחוּם וְחַנּוּן (שמות לד ו), דְּאִינוּן בְּרָזָא דְאָת וָא''ו, תְּלַת עֲשַׂר מְכִילָן, א' דִּבְאֶמְצָעִיתָא דְוָא''ו אֶרֶךְ אַפַּיִם מַאי אַפַּיִם דִּילֵיהּ ו''ו, דִּבְהוֹן מַאֲרִיךְ אַנְפִּין עַל חַיָּיבַיָּא, וּמְרַחֵם עַל עָלְמָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (במדבר ו כה) יָאֵר יהו''ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יהו''ה פָּנָיו אֵלֶיךָ, ה' ה' אִינוּן גַּוָּונִין דְּאַנְפִּין חִוָּור וְסוּמַק, וְחוֹטָמָא אִיהוּ אֲרִיךְ אַנְפִּין, יו''ד פִּימָא כְּלָלָא דִתְלַת דַּרְגִּין, י' חוּט בְּעִגּוּלָא, ו' לָשׁוֹן, ד' כְּלָלָא דְאַרְבַּע תִּקּוּנִין שִׂפְוָון וְשִׁינַיִם וְחֵךְ וְגָרוֹן.

וּמֵאַיִן שׁוֹאֲבִין, מִכ''ה אַתְוָון, וְרָזָא דְמִלָּה כֹּ''ה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו כג), אֶת וַדַּאי, בְּמַאי אִתְבָּרְכַת וְאִתְמְלִיאַת, בְּאָת ו' דְּאִיהוּ כְּלִיל שִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא, דְאִינוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו''ה אלהינ''ו יהו''ה אֶחָד, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידַת אוֹת.

אִיהִי קִדּוּשִׁין דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, בְגִין דִּקְדוּשָׁה מִסִּטְרָא דִלְוִיִּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם, וַעֲלָהּ אִתְּמַר תְּהֵא לִי מְקוּדֶשֶׁת בְּטַבַּעַת זֹאת, וְאִיהִי בְּרָכָה דִילֵיהּ מִסִּטְרָא דִימִינָא, דְאִיהִי כְּהוּנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ו כג) כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

עִִּצֶם, אִית עִִצֶם טָמֵא וְאִית עִִצֶם טָהוֹר, וּבָשָׂר דְּדַכְיוּ וְעִִצֶם דְּדַכְיוּ, עֲלַיְהוּ אִתְּמַר (בראשית ב כג) עִִצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, וְעִִצֶם אִיהוּ אַרְיֵה, גִּידִים אִיהוּ נֶשֶׁר, נֶשֶׁר, נִשְׁרָא דְּדַכְיוּ וְנִשְׁרָא דִמְסָאֲבוּ, עִִצֶם וּבָשָׂר וְגִידִים עֲלַיְיהוּ שַׁרְיָא בְרָכָה וּקְדוּשָׁה וְיִחוּד, דְּאִינוּן כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, בְּעִִצֶם כַּד שַׁרְיָא בְרָכָה בֵּיהּ, מִיָּד (יחזקאל לז ז) וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עִִצֶם אֶל עַצְמוֹ, מִתְקָרְבִין וּמִתְקַשְּׁרִין דָּא בְדָא בְקָרְבָּנָא, וּמִיָּד נָחִית עֲלַיְיהוּ מִשְׁחָא וְשַׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ בְּרָכָה, בָּשָׂר שַׁרְיָא עֲלֵיהּ קְדוּשָׁה, דְאִיהִי מִסִּטְרָא דִלְוִיִּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם, מִיָּד מִתְקָרְבִין עַרְקִין דִּדְמָא לְגַבֵּי לִבָּא, דְּבִרְכָאָן מִכַּהֲנֵי אִינוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ו כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרַכוּ. גִּידִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִינוּן יִחוּדָא וּקְדוּשָׁה וְקִשּׁוּרָה דְגַרְמִין וּבִשְׂרָא, וְכַד מִתְקַשְּׁרִין בְּתַרְוַיְיהוּ אִתְקְרִיאוּ יִחוּד וְיִחוּד אִיהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ו ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו''ה אלהינ''ו יהו''ה אֶחָד.

וִישַׁווּן יַת בִּרְכַּת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל וַאֲנָא בְּמֵימְרִי אֲבָרְכִינוּן

יַסְבַּר יְיָ סְבַר אַפּוֹי לָךְ בִּצְלוּתָךְ וִישַׁוֵי עֲלָךְ שְׁלַם בְּכָל תְּחוּמָךְ

יַנְהַר יְיָ סְבַר אַפּוֹי לָךְ בְּמֵעַסְקָךְ בְּאוֹרַיְיתָא וְיִגְלֵי לָךָ טְמִירָן וְיֵיחוֹס עֲלָךְ

יְבָרְכִינָךָ יְיָ בְּכָל עִסְקָךְ וְיִטְרִינָךְ מִן לִילֵי וּמְזַיְיעֵי וּבְנֵי טִיהַרְרֵי וּבְנֵי צַפְרִירֵי וּמַזִיקֵי וּטְלוֹי

מַלֵיל עִם אַהֲרן וְעִם בְּנוֹי לְמֵימָר כִּדְנָא תְבָרְכוּן יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּמִפְרַסְהוֹן יְדֵיהוֹן עַל דוּכְנָא בַּהֲדֵין לִישָׁן יֵימְרוּן לְהוֹן יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶךָּ. יִשָא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵם לְךָ שָׁלוֹם

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר

ת"ל (במדבר ו, כז) ושמו את שמי שמי המיוחד לי

מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם

(במדבר ו, כג) כה תברכו בלשון הקודש

כה (במדבר ו, כג) כה תברכו (דברים כה, ט) ככה דחליצה ענייה ואמירה דלוים

ת"ל (במדבר ו, כג) אמור להם לכולהו

דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שם עב, ז): יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם, שאין המלכות בא להם עד שלשים דור, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש שלשים יום, ומלכות שלכם שלשים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד חמישה עשר ימים, ודסקוס שלה מתמלא, ומחמישה עשר עד שלשים אור שלה חסר, בשלשים אינה נראית. כך ישראל, חמישה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר, שנאמר (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. בא יצחק אף הוא האיר, שנאמר (תהלים צז, א): אור זרוע לצדיק. בא יעקב והוסיף אור, שנאמר (ישעיה י, יז): והיה אור ישראל לאש. ואחר כך, יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. כיון שבא שלמה, נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר (דה"א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך. וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא, מי שנאמר בו (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור?! אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו, ושולט בכל המלכים, שנאמר (תהלים קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ. כן של שלמה, מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דה"ב ט, כג-כד): וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו'. והמה מביאים איש מנחתו, לכך נאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. הקדוש ברוך הוא לבושו הוד והדר, ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר (דה"א שם, כה): ויתן עליו הוד מלכות. בכסאו של הקדוש ברוך הוא, כתיב (יחזקאל א, י): ודמות פניהם פני אדם ופני אריה. ובשלמה כתיב (מ"א ז, כט): ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר. וכתוב אחד אומר ( שם שם, לג): כמעשה אופן המרכבה. בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר (תהלים ה, ה): לא יגורך רע. ובשלמה כתיב (מ"א ה, יח): אין שטן ואין פגע רע. הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים, ובשביעי יושב. ובכסאו של שלמה כתיב ( שם י, יט): שש מעלות לכסא ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין. (דה"א ג, י): ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה, ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים. כיון שבא צדקיהו, דכתיב (ירמיה נב, יא): ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה. וכל אותן השנים, אף על פי שהיו ישראל חוטאין, היו האבות מתפללין עליהן, ועושין שלום בין ישראל למקום, שנאמר (תהלים עב, ג): ישאו הרים שלום לעם, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן? עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש, שנאמר (תהלים שם, ז): ורב שלום עד בלי ירח, עד שלשים דור שהיה לישראל מן המלכות, מן אותה שעה ועד עתה. מי עושה שלום לישראל? ה', שנאמר (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:

דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (משלי ה, יז): יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. אמר הקדוש ברוך הוא: איני מזהיר עובדי כוכבים על עבודת כוכבים, אלא לכם, שנאמר (ויקרא כו, א): לא תעשו לכם אלילים, לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר ( הושע ה, א): שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. הצדקה שלכם, שנאמר (דברים כד, יג): ולך תהיה צדקה. הרחמים שלכם, שנאמר (שם יג, יח): ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ושמיטים ויובלות שלכם, שנאמר (ויקרא כה, י): וקדשתם את שנת החמשים שנה. ואומר יובל היא, קדש תהיה לכם, ולא נתתי המצות אלא לכם, שנאמר (דברים יא, יג): והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. המעשרות והבכורות לכם, שנאמר (שם יד, כג): ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'. הקרבנות לכם, שנאמר (שמות כ, כא): וזבחת עליו את עולותיך. הברכות לכם, שנאמר (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך. וכן (ויקרא כה, כא): וצויתי את ברכתי לכם. וארץ ישראל לכם, שנאמר (שם שם, לח): לתת לכם את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד, אלא אפילו כל הארצות סביבותיה, שנאמר (יהושע א, ג: כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו. וגו'. לא נתתי התורה אלא לכם, שנאמר ( משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו'. הציצית נתתי לכם, שנאמר (במדבר טו, לט): והיה לכם לציצית. ימים טובים נתתי לכם, שנאמר (ויקרא כג, ז): מקרא קודש יהיה לכם. יום הכפורים נתתי לכם, שנאמר (שם שם, כח): כי יום כפורים הוא. לולב לכם, שנאמר (שם שם, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון. סוכה לכם, שנאמר (שם שם, מב): כל האזרח בישראל וגו'. לא נתתי אורה אלא לכם, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך. לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם, שנאמר: החדש הזה לכם. פסח לכם, שנאמר (שמות יב, ו): והיה לכם למשמרת. הוי, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך:

ושמו את שמי: מליצת שָם שֵם על אין לה דוגמא.

היא שצוה הכהנים לברך את ישראל והוא אמרו יתעלה כה תברכו את בני ישראל. וכבר התבארו דיני מצוה זו בפרק אחרון ממגילה ותענית ובשביעי ממסכת סוטה. (נשא את ראש, אהבה הלכות תפלה וברכת כהנים פי"ד):

מצות ברכת כהנים בכל יום - שנצטוו הכהנים שיברכו ישראל בכל יום. שנאמר (במדבר ו כג) כה תברכו את בני ישראל אמור להם.

כתיב בתורתכם (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים וכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך

וטעם "יברכך ה' וישמרך" על דרך האמת, כי הברכה - מלמעלה, והשמירה - שתשמור אותה, כטעם "זכור ושמור". ועוד: "יאר השם הגדול את פניו" המביטים בך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כה): "רבי נתן אומר: זה מאור שכינה". "ויחנך" - שתשא חן בעיניו, כענין שאמרו (בראשית רבה ט ד): "עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה". ועוד: "ישא השם פניו" אל השמים ממעל, "וישם לך שלום" הכל בביתך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כו): "רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד". "ושמו את שמי הגדול על בני ישראל ואני אברכם" - כי אני המדבר, הנני, ושלום.

וטעם "יברכך ה' וישמרך" על דרך האמת, כי הברכה - מלמעלה, והשמירה - שתשמור אותה, כטעם "זכור ושמור". ועוד: "יאר השם הגדול את פניו" המביטים בך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כה): "רבי נתן אומר: זה מאור שכינה". "ויחנך" - שתשא חן בעיניו, כענין שאמרו (בראשית רבה ט ד): "עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה". ועוד: "ישא השם פניו" אל השמים ממעל, "וישם לך שלום" הכל בביתך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כו): "רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד". "ושמו את שמי הגדול על בני ישראל ואני אברכם" - כי אני המדבר, הנני, ושלום.

וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ברכת כהנים יברכך יאר ישא לשון רש"י ואם כן תהיה פרשת דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל שבחומש הפקודים (במדבר ו כג) מוקדמת לזה ואולי כן הוא כי סמוכה למה שנאמר שם (ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ויתכן לומר כי אהרן פרש כפיו השמים וברך את העם כאשר עשה שלמה שנאמר (מלכים א ח כב) ויעמד שלמה לפני מזבח ה' ויפרוש כפיו השמים ושם (פסוק נה) נאמר ויעמד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר ולפיכך לא הזכיר הכתוב שצוה אותו משה לעשות כן ובברייתא של פרשת מלואים בת"כ (ריש פרשת שמיני ל) ראיתי ויברכם זו ברכה סתומה שאי אתה יודעה חזר הכתוב ופירש להלן יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וגו' ועדיין יש לי לומר שכך אמרו ברכה זו שברך אהרן את העם מעצמו סתומה היא ולא פירש לנו הכתוב מה היא אבל ברכה שנצטוו הכהנים לדורות נתפרשה והיא שוה בכל הכהנים לעולם או שהם סבורים שכאן צוה אותו בנשיאות כפים ליום זה ולהלן נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות

וטעם "יברכך ה' וישמרך" על דרך האמת, כי הברכה - מלמעלה, והשמירה - שתשמור אותה, כטעם "זכור ושמור". ועוד: "יאר השם הגדול את פניו" המביטים בך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כה): "רבי נתן אומר: זה מאור שכינה". "ויחנך" - שתשא חן בעיניו, כענין שאמרו (בראשית רבה ט ד): "עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה". ועוד: "ישא השם פניו" אל השמים ממעל, "וישם לך שלום" הכל בביתך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כו): "רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד". "ושמו את שמי הגדול על בני ישראל ואני אברכם" - כי אני המדבר, הנני, ושלום.

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו כבר הזכרתי בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב) כי צוה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא וכאן צוה לדורות לאהרן ולבניו ופירש הברכה שיברכו אותם והזכירה בהקמת המשכן כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם וכמו שאמרו רבותינו (סוטה לז) במקדש בשם המפורש ובמדינה בכנויו במקדש היו אומרים אותה ברכה אחת ובגבולין שלש ברכות כי הברכה במקדש מיוחדת בשם המיוחד

החודש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (שמות י"ב ב'). עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד י"ט) אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה יהי מאורות (בראשית א' ט"ו) מארת כתיב וא"כ למה נבראת לבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים רבי שילא איש כפר תמרתה בשם ר' יוחנן אף על פי שמש ידע מבואו מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה (ושנו) [יוסטי] חבריא בשם ר' ברכיה שנאמר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון [בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח וגו'] (במדבר ל"ג ג') אם ללבנה אתה מונה עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר משוקעות מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה רבי זעירא בשם רבי חנניא לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד יהי מאורות מארת כתב אם כן למה נבראת לבנה צפה הקדוש ברוך הוא אומות העולם שעתידים לעמוד ולעשות אותן אלהות ואמר אם בשעה שהם שנים והם מכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלהות אילו היה אחד על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי סימון שניהם נבראו להאיר והיו למאורות (בראשית שם ט"ז) ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ (שם שם י"ח) והיו לאותות (שם שם ט"ו) אלו השבתות שנאמר כי אות היא וגו' (שמות ל"א י"ג) ולמועדים (בראשית שם) אלו ימים טובים ולימים (שם) אלו ראשי חדשים ושנים (שם) אלו ראשי השנים שיהיו אומות העולם מונין לחמה וישראל ללבנה החדש הזה לכם: [דבר אחר החדש הזה לכם] רבות עשית אתה ה' אלקינו נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו' (תהלים מ' ו') ר' חנניא בר פפא אמר כל נפלאותיך ומחשבותיך כדי שיקבל אברהם אבינו את המלכיות אלינו בשבילנו כדי שנעמוד בעולם (שכי) [שמעון] בר אבא בשם ר' יוחנן ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם אבינו תורה וקרבנות גיהנם ומלכיות תורה לפיד אש (בראשית ט"ו י"ז) קרבנות קחה לי עגלה (שם שם ט') גיהנם תנור עשן (שם י"ז) מלכיות הנה אימה חשיכה (שם י"ב) אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם כל זמן שבניך עוסקים בשתים הם ניצולין משתים כל זמן שבניך עוסקים בתורה ובקרבנות הן נצולין מגיהנם ומלכיות ועתיד בהמ"ק ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה רוצה שירדו בניך לגיהנם או שישתעבדו למלכיות רבי חנינא בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות ומה טעם אם לא כי צורם מכרם (דברים ל"ב ל') זה אברהם כמה דאת אמר הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נ"א א') וה' הסגירם (דברים שם) שהסכים הקב"ה (עמם) [עמו] ר' ברכיה בשם ר"ל כל אותו היום היה אברהם יושב ותמיה בלבו ואמר איזה אברור לבני זו קשה וזו קשה אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם עד מתי אתה יושב ותמה פסוק הדא מלכי לבך הדא הוא דכתיב ביום ההוא כרת את אברם ברית לאמר (בראשית שם י"ח) מה לאמר אמר ר' חנינא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות באנו למחלוקת רבי יודן רבי אידי רבי חמא בר חנינא זקן אחד בשם רבי הקב"ה בירר לו את המלכיות מה טעם הרכבת אנוש לראשנו (תהלים ס"ו י"א) ארכבת אומיא על רשינן באנו באש ובמים (שם). ר' חנינא בר פפא אמר [חורי] כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיהא אדם נזקק לביתו הדא היא דכתב וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד' כ"ה) מה עוד שנתוסף תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה אדם רואה לא היה מתאוה ועכשיו בין רואה בין אין רואה הוא מתאוה ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז לפרגמטטין ולמפרשי ימים שיהיו נזכרים ובאים במהרה לבתיהם. ר' חנינא בר פפא אמר (אתר) חורי רבי חנינא בר פפא אמר כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי (שיקבלו) [שלא יקבלו] אומות העולם את תורתך וכבר גלוי וידוע לפניך שאין מקבלים (אותו) [אותה] ולמה נראית כמחזיר עליהם כדי לכפול לנו מתן שכרינו דאמר רבי סימון חשבנותיך אלינו כל אותם שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקדוש ברוך הוא יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים ומקדש את השנים ומחדש החדשים עד שיצאו ישראל ממצרים ומסרם להם שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמור החודש הזה [לכם] מהו לאמר אמר להם מיכאן ואילך הרי ראשי חדשים מסורים לכם: רבי חייא בר אבא פתח תוחלת ממושכה מחלת לב [ועץ חיים תאוה באה (משלי י"ג י"ב) תוחלת ממושכה מחלה לב] זה הוא שמארס אשה ונוטלה לאחר זמן ועץ חיים תאוה באה זה הוא שמארס אשה ונוטלה מיד: ד"א תוחלת ממושכה [וגו'] זה דוד שנמשח ומלך לאחר כמה שנים ועץ חיים תאוה באה זה שאול שנמשח ומלך מיד בזכות מי בזכות מעשים טובים שהיו בידו שהיה עניו שהיה אוכל חולין בטהרה שהיה מבזבז את ממונו [כדי לחוס על ממונם] של ישראל ששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו (הורה ר"נ) [ר' יהודה בר נחמן אמר] בשם ר"ל שהיה (בו) [בן] תורה בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו) תני ר' ישמעאל עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה (שלא יחטא) וכיון שהוא חוטא נותנים עליו אימה ויראה כך עד שלא חטא אדה"ר היה שומע את הקול בנחת אימרון וכיון שחטא היה שומע את הקול (ועומד) בזעף אגראן עד שלא חטא אדה"ר היה שומע את הקול ועומד על רגליו הה"ד וישמעו את קול ה' מתהלך בגן (בראשית ג' ח') אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתב כאן אלא מתהלך מקפץ וסלק וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם ואשתו (שם) א"ר אייבו באותה שעה גרעה (קומתה) [קומתו] של אדה"ר ונעשית מאה אמה. עד שלא חטא ישראל מה כתב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל (שמות כ"ד י"ז) אמר רבי אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש (היה) [היו] בוססות זו בזו והיו ישראל רואים ולא היו מתייראים ולא מתפחדים כיון שחטאו ישראל אפילו פני (השליט) [השליח] הסרסור לא היו יכולין להסתכל הדא הוא דכתב ויראו מגשת אליו (שם ל"ד ל') רבי יצחק בר אבין בשם רבי חנינא אף הסרסור הרגיש בעבירה מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים ס"ח י"ג) רבי יודן אומר בשם רבי אייבו מלאכי צבאות אין כתב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהון (דמלכיא) [דמלאכיא] אפילו מיכאל ואפילו גבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה וכיון שחטאו אפילו פני הגוליירין לא היה משה יכול להסתכל כי יגורתי מפני האף והחימה (דברים ט' י"ט): עד שלא אירע אותו מעשה לדוד מה כתב ה' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כ"ז א') ומשאירע אותו מעשה כתיב ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידיו (שמואל ב' י"ז ב'): עד שלא חטא שלמה רודה בשדים דכתב בני האדם שדה ושדות (קהלת ב' ח') שדים ושדות כיון שחטא הביא ששים גיבורים שהיו משמרים את מיטתו [הנה מטתו] שלשלמה ששים גיבורים סביב לה [וגו'] מפחד בלילות (שה"ש ג' ז' וח'). עד שלא חטא שאול מה כתב ביה ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א' י"ד מ"ז) נצח וכיון שחטא מה כתב וירא שאול מחנה פלשתים ויירא ויחרד לבו מאד (שם כ"ח ה'): ד"א תוחלת ממושכה מחלת לב א"ר חייא בר אבא אלו ישראל עד שלא נגאלו אתה מוצא כיון שבא משה אצל ישראל ואמר להן אמר לי הקב"ה לך אמור לישראל פקד פקדתי אתכם (שמות ג' ט"ז) אמרו לו משה רבינו לא עדיין זמן פקידה מה כחי כי אייחל [וגו'] אם כח אבנים כחי [אם בשדי נחוש] (איוב ו' י"א וי"ב) אם כחה של אבנים היא כחנו ואם בשרינו של נחשת היא וכיון שאמר לו בחדש הזה נגאלים אמרו הא סימן טוב ועץ חיים תאוה באה: החדש הזה לכם יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהלים מ"ג ג') אורך זה משה כי קרן עור פניו (שמות ל"ד כ"ט) ואמתך זה אהרן תומיך ואוריך לאיש חסידיך (דברים ל"ג ח') ואית דמחלפין לה אורך זה אהרן כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב' ז') ואמתך זה משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב ז') א"ר יצחק מן הים צפה משה שאינו נכנס לארץ ישראל צופיה הליכות ביתה (משלי ל"א כ"ז) תביאנו ותטענו אין כתיב אלא תביאמו ותטעמו (שמות ט"ו י"ז) והא כתיב [המה ינחוני] יביאוני על הר קדשך ואל משכנותיך (תהלים שם) אלא [אלו] ספרי ארץ ישראל שהן קדושים כארץ ישראל. ד"א שלח אורך ואמתך זה משה ואהרן שעל ידיהם שלח הקדוש ברוך הוא אורה לישראל ונגאלו ממצרים אימתי בחדש הזה לכם: רבי לוי פתח והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדישכם [ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי] (ויקרא כ' כ"ו) רבי יודן בשם רבי חמא בר חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו אלו מבדיל אומות עכו"ם מכם לא הייתה תקומה לאומות עכו"ם אלא ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כזה שהוא בורר את היפה מן הרע וחוזר ובורר אבל כשהוא בורר את הרע מן היפה [בורר] ושוב אינו בורר א"ר לוי [כל מעשיהם] של ישראל משונים מאומות העולם בחרישתן ובזריעתן ובקצירתן ובעומרין ובדישתן ובגרניהם וביקביהם ובמניינם ובחשבונם בחרישתם לא תחרוש בשור וחמור וגו' (דברים כ"ב י') בזריעתן לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט') ובקצירתן ולקט קצירך לא תלקט (ויקרא י"ט ט') ובעומרין ושכחת עומר וגו' (דברים כ"ד י"ט) ובדישתן לא תחסום שור בדישו (שם כ"ה ד') [בגרניהם] וביקביהם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך (שם ט"ו י"ד) ובמניינם ובחשבונם שאומות העולם מונים לחמה וישראל מונים ללבנה: החודש הזה לכם אני ישינה [ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל וגו'] (שה"ש ה' ב') אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולם אני ישינה מבית המקדש ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אני ישינה מן הקרבנות ולבי ער במצות וצדקות אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן אני ישינה מן הקץ ולבי ער לגאולה אני ישינה מן הגאולה ולבי ער להקדוש ברוך הוא לגאלני אמר ר' חייא בר אבא היכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם (תהלים ע"ג כ"ו) קול דודי דופק זה משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות י"א ד') פתחי לי אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהיו אהלים (ובצוצריות) [וכצוצריות] יכולים נכנסין בו אחותי במצרים שנתאחו לי בשתי מצות בדם פסח ובדם מילה רעייתי בים שנתרעו לי בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שם ט"ו י"ח) יונתי במרה שנצטיינו (בים) כיונה (תמתי) במצות תמתי בסיני שנותמו לי בסיני ואמרו לי נעשה ונשמע (שם כ"ד ז') רבי ינאי אומר תמתי תיומתי לא אני גדול הימנה ולא היא גדולה ממני רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי מה התאומים הללו חש לאחד מהם את ראשו חבירו מרגיש כך אמר הקדוש ברוך הוא עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) שראשי נמלא טל אף שמים נטפו (שופטים ה' ד') [קווצתי רסיסי לילה גם עבים נטפו] מים (שם) ואימתי בחודש הזה לכם: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב' ח') רבי יודן ורבי נחמן ורבנן ר' יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחדש הזה נגאלים אתם אמרו משה רבינו היאך אנו נגאלין לא כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו י"ג) והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר ואמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מדלג על ההרים מדלג על ההרים מדלג על הקצים ומקפץ על החשבונות והעיבורים בחודש הזה אתם נגאלים החודש הזה לכם ר' נחמן אומר קול דודי הנה זה בא [זה] משה בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים וארץ מצרים מליאה מטנופת עכו"ם שלנו ואמר להם הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט במעשים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא בתי עכו"ם כד"א על ראשי ההרים יזבחו וגו' (הושע ד' י"ג) ורבנין אומרים קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים אמר להם משה הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט (במעשים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא בתי עכו"ם כמ"ש על ראשי ההרים יזבחו וגו' ורבנין אומרים קול דודי הנה זה בא משה בשעה שבאו ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמר לו ר' משה האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים א"ל משה הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט) למעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם כגון עמרם ובית דינו ואין הרים וגבעות אלא בתי דינים כד"א ואלכה וירדתי על ההרים (שופטים י"א ל"ז) אמר רבי יודן עבדות וגרות בארץ לא להם ארבע מאות שנה אפילו של איספטלים שלהם רבי יודן ורבי חמא בשם רבי אליעזר בנו של יוסי הגלילי ורב הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר קול דודי הנה זה בא זה מלך המשיח בשעה שהוא בא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין (אמרו) [אומרים] לו רבינו מלך המשיח האיך אנו נגאלין לא כך אמר הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדינו בשבעים אומות והוא משיבם (שני) [שתי] תשובות ואומר להם אחד מכם גולה לברברייא ואחד מכם גלה (לברטניא) [לסרמטים] כגון שגליתם כולכם ולא עוד אלא שהמלכות היא מכתבת טירוניא מכל אומה ואומה כותי אחד בא ומשעבד (בא') כגון ששיעבדה כל (אומתי) [אומתו] ובחודש הזה (נגאלו) [אתם נגאלין] החודש הזה לכם: דומה דודי לצבי [וגו'] (שה"ש ב' י') דומה דודי (דידי לצבי) [דו די] א"ר יצחק (אם) [אתה] אומר לנו (דימו דימו את לגבן אתה) [דיו דיו אתו לגבי דיאו דיאו אתא] את לגבן קדמוהי [לצבי] א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מן מצרים לים ומן הים לסיני במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות י"ב י"ב) בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה (שם י"א ל"א) בסיני ראו אותו שנאמר ויראו (אלקים) [את אלקי] ישראל (שם כ"ד י') בסיני ראו אותו ויאמר ה' מסיני בא [וגו'] (דברים ל"ג ב'). או לעופר האיילים (שה"ש שם) ר"י בר' חנינא אומר לעורזילהון דאיילתא הנה זה עומד [אחר כתלינו] (שם שם) כי ביום השלישי ירד ה' (שמות י"ט י"א) משגיח מן החלונות (שה"ש שם) וירד ה' על הר סיני על ראש ההר (שמות שם כ') מציץ מן החרכים (שה"ש שם) בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') ענה דודי ואמר [לי] קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך ומה אמר לי אנכי ה' אלקיך. ד"א דומה דודי לצבי אמר ר' יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זו לבית הכנסת זו ומבית המדרש זה לבית המדרש זה בשביל מה בשביל לברך את ישראל בזכות מה בזכות שהיה יושב באלוני ממרא דכתיב וירא אליו ה' באלני וגו' [והוא ישב פתח האהל וגו'] (בראשית י"ח א') ר' ברכיה בשם ר' לוי ישב כתיב אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם כל זמן שבניך נכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יהיו יושבים וכבודי עומד ומה טעם אלקים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב א') ר' חנא בשם ר' יצחק אלקים עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטימוס רבי שמואל בר' חייא בר יהודה בשם ר' חנינא כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין לפני הקב"ה כבודו יושב בניהם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (שם כ"ד ד') או לעפר האיילים א"ר יוסי בר חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהם של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי יברכך ה' וישמרך (במדבר ו' כ"ד). ד"א דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי נגלה וחוזר ונכסה כך משיח הראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כמה נכסה יהודה בר' אומר שלשה חדשים הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם (שמות ה' כ') (או לעופר האיילים א"ר יוסי בר' חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות זה זכות אבות מציץ מן החרכים זה זכות אימהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאימהות) ר' ברכיה בשם ר' לוי אומר כגואל הראשון כך גואל האחרון (נגלה להם וחוזר ונכסה) מה ראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם וכמה הוא נכסה מהם רבי תנחומא בשם רבי חמא בשם רבי יהושע ר' מנחמא בשם ר' חמא בר חנינא ארבעים וחמשה יום הה"ד מעת הוסר התמיד [וגו'] ימים אלף ומאתים ותשעים (דניאל י"ב י"א) ואומר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות ושלשים וחמשה (שם שם יב) אילין מותרייא דהכא מה אינון אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח נגלה להם וחזר ונכסה מהם להיכן הוא מוליכם אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרי למדבר סיחון ועוג הדא הוא דכתב לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב' ט"ז) מי שהוא מאמין בו אוכל מלוחין ושרשי רתומים הדא הוא דכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל' ד') ומי שאינו מאמין בו הולך אצל אומות עכו"ם והורגים אותו אמר רבי יצחק ברבי מוריון לסוף ארבעים וחמשה הקדוש ברוך הוא נגלה להם ומוריד להם את המן למה אין כל חדש תחת השמש (קהלת ט' ט') (אנכי) [ואנכי] ה' אלקיך (ועוד ואושיבך) [מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע י"ב י). או לעופר האיילים אר"י בר' חנינא לעורזיליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות זה זכות אבות מציץ מן החרכים זה זכות אמהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לאימהות ענה דודי ואמר לי מה אמר לי החדש הזה לכם ראש חדשים]: ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שה"ש שם י') אמר רבי עזריה לא היא [ענייה ולא היא] אמירה אלא ענה ליע"ימשה ואמר לי על ידי אהרן ומה אמר (לו) [לי] קומי לך זרזי גרמיך רעייתי בתו של אברהם שריעה אותי בעולם ייפתי בתו של יצחק שייפה (אותי) שמי בעולמי בשעה שהעקידו אביו על גבי המזבח ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך וגו' (בראשית כ"ח ז'): [כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו] (שם שם י"א) כי הנה הסתיו עבר אילו ארבע מאות שנה שנגזרה על אבותינו במצרים הגשם חלף הלך לו אילו מאתים ועשר שנים: דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אילו מאתים ועשר שנים הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד לא הוא הגשם לא הוא הסתיו אמר רבי תנחומא עיקר טרחותא מטרא עיקר שיעבודן של ישראל לא היה אלא שמונים ושש שנים משעה שנולדה מרים ולמה הוא קורא אותה מרים אמר ר' יצחק לשון מירור הוא כמה דאת אמר וימררו את חייהם (שמות א' י"ד): הנצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע [וקול התור נשמע בארצנו] (שם שם י"ב) הנצנים נראו בארץ זה משה ואהרן ועת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתיזמר הגיע זמנם של מצרים שייזמרו הגיע זמנם של עכו"ם שלהם שתעקר מן העולם ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' (שמות ל"ב י"ב) הגיע זמנו של ים שיבקע ויבקעו המים (שם י"ד כ"א) הגיע זמנה של שירה שתאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שם ט"ו א') הגיע זמנה של תורה שתנתן עזי וזמרת יה (שם שם ב') אמר רבי ביבי זמירות היו לי חקיך (תהלים קי"ט נ"ד) אמר ר' תנחומא הגיע הזמן שיעשו ישראל זמירה להקדוש ברוך הוא עזי וזמרת יה (שמות שם) וקול התור נשמע בארצינו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו זה משה ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם י"א ד'): [התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך] (שה"ש שם י"ג) התאנה חנטה פגיה אילו שלשת ימי אפילה שבהם כלו רשעי ישראל והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו אמר להון משה כל הדין רוחא טבא אית (בהון) [בכון] ואתון יתבין הכא קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. ד"א ענה דודי ואמר לי אמר רבי עזריה לא היא ענייה ולא היא אמירה אלא ענה דודי על ידי יהושע ואמר לי על ידי אלעזר ומהו אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר אילו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר הגשם חלף הלך לו אילו שלשים ושמנה שנים שהיה כעס על ישראל הנצנים נראו בארץ אילו (מרגלים איש א' איש א' למטה) [הנשיאים ונשיא אחד נשיא אחד] (במדבר ל"ד י"ח) עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנם של כנעניים שייזמרו הגיע זמנה של ארץ ישראל שתחלק לאלה תחלק הארץ (שם כ"ו נ"ב) וקול התור נשמע בארצינו אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו זה יהושע ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר (יהושע א' י') התאנה חנטה פגיה אילו סלי בכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אילו (הגפנים) [הנסכים]: ד"א ענה דודי ואמר לי אמר רבי עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה אלא ענה ליע"ידניאל ואמר לי על ידי עזרא מה אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר אילו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה והלא אינם אלא חמשים ושתים שנה א"ר לוי (צא) [הוצא] מהם שמונה עשר שנה שהיתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת לו עבדא בישא פוק חרב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד הנצנים נראו בארץ כגון דניאל וחביריו מרדכי וחברותו עזרא וחברותו עת הזמיר הגיע [הגיע] זמנה של ערלה שתיזמר הגיע זמנם של רשעים שיישברו הה"ד שבר ה' מטה רשעים (ישעיה י"ד ה') הגיע זמנם של בבליים שייזמרו הגיע זמנו של בית המקדש שיבנה גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון (חגי ב' ט') וקול התור נשמע בארצינו זה כורש כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה (עזרא א' ב') התאנה חנטה פגיה אילו סלי הביכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנסכים. דבר אחר ענה דודי ואמר לי א"ר עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה אלא ענה לי על ידי אליהו ואמר לי ע"י משיח מה אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר זו מלכות הרשעה הזו שהיא מתעה את הבריות כד"א כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים י"ג ז') הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד הנצנים נראו בארץ אמר רבי יצחק כתיב ויראני ה' ארבעה חרשים (זכריה ב' ג') אילו הן אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנם של רשעים שיישברו שבר ה' מטה רשעים (ישעי' י"ד ה') הגיע זמנה של מלכות הרשעה הזאת שתעקר מן העולם הגיע זמנה של מלכות שמים שתיגלה והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד ט') וקול התור נשמע בארצינו אמר רבי יוחנן (זה) [קול] תייר טב נשמע בארצינו זה מלך המשיח מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז') התאנה חנטה פגיה אמר ר' חייא בר אבא בר סימון לימות המשיח דבר גדול בא הרשעים כלים בו והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנשארים והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (שם ד' ג') ורבנן אמרי שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר (עמוס ד' ז') שנה שנייה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול יהיה ומתים בה אנשים ונשים והטף והתורה משתכחת מישראל וברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע בחמישית שובע גדול ואוכלים ושותים ושמחים והתורה חוזרת לחידושה ובשישית קולות ובשביעית מלחמות ובמוצאי שביעית בן דוד בא אמר אבוה כמה שבועין אתון כהדא ולא אתת אלא כי האי דאמר ר' יוחנן דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתים והנשארים כלות עיניהם ביגון ואנחה וצרות רעות באות על הציבור וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונות קיימות (אביא) [באה] אחרת (ואסמכה) [ונסמכה] לה. א"ר אבין דוד שכן דוד בא בו בית וועד לזנות יהיה והגליל יחרב והגבלון ישם ואנשי הגליל יסובבו מעיר אל עיר ולא יתחוננו ואנשי אמת נאספו והאמת נעדרת והולכת לה להיכן היא הולכת דבי ר' ינאי אמרין הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר כד"א ותהי האמת נעדרת (ישעיה נ"ט ט"ו) א"ר נהוראי דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו זקנים וזקנים יעמדו מפני נערים בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו בן לא יבוש מאביו חכמת סופרים תסרח והגפן תתן פריה והיין ביוקר אמר רבי אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב כלייה א"ר ינאי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומות לכלב א"ר לוי אם ראית דור אחר דור מחרף צפה רגליו של מלך המשיח ומה טעמיה אשר חרפוך אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פ"ט ל"ב) ומה כתב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן (שם שם ל"ג): ר' יונה פתח ואכרה לי בחמשה עשר כסף בחומר שעורים ולתך שעורים (הושע ג' ב') א"ר יוחנן ואכרה לי בחמשה עשר כסף הרי חמשה עשר (בניסן) בחומר שעורים הרי שלשים ולתך שעורים הרי ששים אלו ששים מצות שכתב לנו משה בתורה דא"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים פרשת נזיקים פרשת קדושים תהיו רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתה משבעים שבעים מצות א"ר תנחומא ולא פליגא מאן דעבד פרשת פסחים שבעים כולל עמה פרשת תפילין מאן דעבד פרשת נזיקים שבעים כולל עמה פרשת שמיטה מאן דעבד פרשת קדושים שבעים כולל עמה פרשת (ערלה) [ערוה]: ד"א ואכרה לי בחמשה עשר כסף [בט"ו בניסן] אימתי בחודש הזה: החודש הזה לכם ר' ברכיה בשם ר' יודן בר' שמעון אמר הקב"ה לישראל בני חידוש גאולה יש לכם (כאן) [וכן] לעתיד לבא לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה מתוך אומה הה"ד או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' (דברים ד' ל"ד) ר' יהושע בר נחמיה בשם ר' חנן בן פזי גוי מקרב גוי עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית א"כ לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם שמואל בר נחמן אמר אילולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו נגאלים ישראל ממצרים לעולם מאי טעמא לכן אמור לבני ישראל וגו' (שמות ו' ו') אין לכן אלא שבועה כד"א לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א' ג' י"ד) אמר ר' ברכיה כתיב גאלת בזרוע עמך וגו' (תהלים ע"ז ט"ז) בטרוניא א"ר יודן מלבא לקחת גוי עד ובמוראים גדולים שבעים ושתים אותיות ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם אמור לו (צא) [הוצא] מהם גוי שני שאינו מן המנין א"ר אבין בשמו גאלם ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות: [החודש הזה לכם] א"ר יהושע למלך שנשבה בנו ולבשה נקמה למלך והלך ופדה את בנו ואמר היו מונים לי רמזי איפטייה לפדיון בני כך [אמר] הקדוש ברוך הוא (היה) [היו] מונין איפטייה ליציאת מצרים א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להם כתובת (גהיקן) [גמיקון] ולא אפטייה כיון שנשא בת טובים ובת גינסין כתב (גהיקין ולאפטוי) [לה גמיקון וכתב לה איפטייה כך כל הנשים שנשא אחשורוש לא כתב להן לא גמיקון ולא אפטייה] כיון שנשא אסתר בת גינסין כתב לה (גהיקן) [גמיקון] בחודש העשירי הוא חודש טבת (אסתר ב' ט"ז) וכתב (להב) לה אפטייה בשנת שבע למלכותו (שם) [כך אמר הקדוש ברוך הוא כיון שבראתי את עולמי היו אומות העולם עומדים לא נתתי להם לא חודש ולא שבת וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועיבור שנים לכך נאמר החודש הזה לכם]: [החודש הזה וגו'] א"ר ברכיה (גאלת בזרוע עמך) החודש הזה לכם כירח יכון לעולם (תהלים פ"ט ל"ח) כהדין סיהרא אם זכיתם אתם מונין למליאתו ואם לאו אתם מונין לפגמו [זכיתם] הרי אתם מונין למליאתו אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כ"ט כ"ג) הא סיהרא על מליאתה לא זכיתם אתם מונין לפגמו רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיה יואש אמציה עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב כ"ה ז') הא סיהרא על פיגמה: החודש הזה לכם מסור הוא לכם אמר ריב"ל למלך שהיה לו אורולוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורולוגין שלו אמר רבי יוסי בר חנינא למלך שהיה לו (שומרים) [שומרה] וכיון שעמד בנו מסר לו (שומרין) [שומרה] אמר רבי אחא למלך שהיה לו טבעת וכיון שעמד בנו מסר לו את טבעתו א"ר [יצחק] למלך שהיו לו אוצרות והיה מפתח לכל אחד ואחד וכיון שעמד בנו מסר לו המפתחות א"ר חייא בר אבא למלך שהיה לו כלי אומנות וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנותו ורבנין אמרין לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות כיון שעמד בנו מסר לו את נרתיקו: תני ר' הושיעא גזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגורים ויעמדו (מלאכי חובה פקידי') סקפטורים שגזרו בית דין למטן ואמרו היום ולמחר ראש השנה נשתהו העדים מלבא או שנמלכו בית דין להעבירה למחר הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העבירו בימה ויעברו סניגורים ויעברו סקפטורים שגורו בית דין למטן למחר ראש השנה ומה טעם כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פ"א ה') אם [אינו] חוק לישראל הוא אינו משפט לאלקי יעקב כביכול ר' פנחס ר' חלקיהו בר' סימן אמר מתכנסים כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרו לפניו רבון העולמים אימתי הוא ראש השנה והוא אומר להם לי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין שלמטן ומה טעם כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז') כשאנו קוראים המועדות אליו ואין קראינו אלא מועדות כד"א מקרא קודש (שמות י"ב ט"ז) רבי קריספא בשם רבי יוחנן לשעבר אלה מועדי ה' מקראי קודש (ויקרא כ"ג ד') מכאן ואילך אשר תקראו אותם (שם) רבי לוי אמר אם קראתם אתם מועדי ה' ואם לאו אינם מועדי ה': החודש הזה לכם אתם מונין לו ואין אומות עכו"ם מונין לו ר' לוי בשם ר' יוסי ברבי אלעאי דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן עשו שהוא גדול מונה לחמה יעקב שהוא קטן מונה ללבנה (שהוא קטן) אמר רב נחמן והוא סימן טוב מה הגדול שליט ביום ואינו שליט בלילה כך עשו הרשע שליט בעולם הזה ואינו שולט לעולם הבא ומה הקטון שליט ביום ובלילה כך יעקב שליט בעולם הזה ובעולם הבא רב נחמן אמר חורי רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק בעולם אין אורו של קטון מתפרסם שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטון כך כל זמן שאורו של עשו הרשע מבהיק בעולם אין אורו של יעקב מפורסם שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישעיה ס' א'): [החודש הזה לכם] תני ר"ש בן יוחי בג' דברים נתקשה משה והראה לו הקדוש ברוך הוא כאילו באצבע במנורה ובשרצים ובלבנה במנורה זה מעשה המנורה וגו' (במדבר ח' ד') בשרצים וזה לכם הטמא וגו' (ויקרא י"א כ"ט) בלבנה החודש הזה לכם ר' שמלאי תני בשם שמואל כל חודש שלא נולד קודם לשש שעות אין כח לעין לראותו רבי שמואל בר נחמן אמר שנה שיצאו ישראל ממצרים היו חדשי השנה וחדשי התקופה שוין שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה בליל ה' בתחלת הלילה ומולד הלבנה היה ביום ד' בחצות היום והתחילו חודש הלבנה וחודש התקופה בלילה ר' ברכיה ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש ואמר להם באיזו צד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היא גבוה ולאין היתה נוטה וכמה היתה רחבה אמר להם כסדר הזה שאתם איתם כך (היא) [יהיו] בני מעבירים את השנה למטן על ידי זקן וע"י עדים ועל ידי טלית מצוייצת: [החודש הזה לכם] ר' נחמן רבי אליעזר בן יוסי ור' אחא חד אמר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני חידוש גאולה יש לכם כאן לעתיד לבא וחד אמר יש לכם כאן חידוש הוא לעתיד לבא מה לעתיד לבא אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל"ה ה') אף הכא ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות י"ט ח') וכל העם רואים את הקולות (שם כ' ט"ו) מה לעתיד לבא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה שם ו') אף הכא ויוצא משה את העם לקראת האלקים וגו' (שמות י"ט י"ז) מה לעתיד לבא ותרון לשון אלם (ישעיה שם) אף הכא ויענו כל העם יחדיו וגו' (שמות שם ח'): דברו אל כל עדת בני ישראל לאמור בעשור לחודש הזה (שם י"ב ב') והלא אינו יפה אלא מדירות ואתה אומר מבעשור אלא מלמד שהיו קשורים לכרעי מטותיהם של ישראל מבעשור והיו המצריים נכנסים ורואים אותם ונפשם פורחות מעליהם רבי חייא בריה דרבי אחא דיפו משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם (שם שם כ"א) שיהא כל אחד מכם מושך אלוהות של מצרים ושוחטו לפניו ודרגש (לא) [ליה] ימלל. ר' חלבו בשם ר' יוחנן הכא איתמר בעשור לחודש הזה ולהלן הוא אומר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הזה (יהושע ד' י"ט) ר' חייא בשם ר' יוחנן לקיחתו עמדה להם בירדן ואכילתו עמדה להם בימי המן ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות י"ב ח') בלילה ההוא שנדדה שנת המלך (אסתר ו' א'). ר' ברכיה בשם ר' אבהו דרש נחום בר' סימאי בטריסים ויקחו להם איש זה הקב"ה דכתב ביה ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג') שאתה לוקחו בשני תמידים שה זה קרבן תמיד כד"א את הכבש האחד תעשה בבקר (שם כ"ט ל"ט) (איש) [שה] לבית אבות שה לבית א"ר יודן ברבי סימון מימיו לא היה לן אדם בירושלים ובידו עון הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון מה טעם צדק ילין בה (ישעיה א' כ"א) צדיק ילין בה: [החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם] רבי ברכיה בשם רבי יצחק החודש הזה חדשו מעשיכם שעדיין ראש וראשון [עתידין] לבא ראש זה נבוכדנצר הרשע דכתב ביה אנת הוא רישא דדהבא (דניאל ב' ל"ח) ראשון זה עשו הרשע דכתב ביה ויצא הראשון וגו' (בראשי' כ"ה כ"ה) מי יפרע לכם ראשון אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מ"א ד'): מי פורע לכם ממדי בעשור ככרי כסף עשרת אלפים ככר כסף וגו' (אסתר ג' ט') אמר ר' אבהו בא עשור של המן (ועשרתו בנוי) [ועשרת בניו] מי פורע לכם שני בלקטירים מרדכי ואסתר מרדכי מבחוץ ואסתר מבפנים: מי פורע לכם מיון בני חשמנאי שהם מקריבים שני תמידין בכל יום. מי פורע לכם (מעכו"ם) [מאדום] נטרונא והיה לכם למשמרת (עד ארבעה עשר) (שמות שם) אמר הקדוש ברוך הוא אביו קורא אותו גדול ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כ"ז א') ואמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול (שם שם ט"ו) ואני קורא אותו קטן הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א' ב') הואיל והם קוראים אותו גדול (נפול) [לפום] תורא טבחא כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל"ד ו') אמר ר' ברכיה וטבח גדול בארץ אדום אל תאכלו ממנו נא לא (תבעירם) [תבעוניה] מהבהבה ובשל מבושל במים כי אם צלי אש וגו' היא ודוכסיה ואפרכוסיה ואיסטרטיליה הונך ועזבונך וגו' (יחזקאל כ"ז כ"ז) א"ר בר' יצחק אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך אף הם יפלו ביום מפלתך וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' אמר רבי שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה אכלתם אותו בחפזון אבל לעתיד לבא מה כתיב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניהם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל (ישעיה נ"ב י"ב):

פסקא יג אות יג (יג) מן הכהנים אשר וגו' (שם) א"ר ברכיה אמר ירמיה עשוק שמי בכהנים בימי משה יברכך י"י (במדבר ו כד) ובימי ולקח מהם קללה (ירמיה כט כב) בימי משה וישמרך (במדבר ו כד) ובימיי אשר למות למות (ירמיה טו ב) בימי משה יאר י"י פניו אליך (במדבר ו כה) ובימי במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו) בימי משה ויחנך (במדבר שם) ובימיי אשר לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז יג) בימי משה ישא י"י פניו אליך (במדבר ו כו) ובימיי גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כח נ) בימי משה וישם לך שלום (במדבר שם) ובימי כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז ה

פסקא א אות ה (ה) ד"א ביום כלות משה (שם) כלת כתי' ביומא דעלת כלתא לגנונא ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמני ר' אלעזר אומר ביום כלות משה ביום שכלו הקימותיו תני בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו א"ר זעירא מכאן שהקמת הלילה פסולה לעבודה ביום ר' שמואל בר נחמני אמ' אף בשמיני העמידו ופירקו מנין לפירוקין דא"ר זעירא ביום כלות משה ביום שכלו הקימותיו ר' אלעזר ור' יוחנן ר' אלעזר אמר ביום כלות משה ביום שכלו המזיקין מן העולם ומאי טעמא לא תאונה אליך רעה וגו' (תהלים צא י) משעה שכלו המזיקין מן העולם א"ר יוחנן מה לי ללמד ממקום אחר נלמד ממקומו יברכך י"י וישמרך (במדבר ו כד) וישמרך מן המזיקין ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר ביום כלות משה ביום שכלת איבה מן העולם שעד שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ומצותא ומחלוקת בעולם אבל משהוקם המשכן נתנה אהבה וחיבה וריעות וצדק ושלום בעולם ומאי טעמא אשמעה מה ידבר האל וגו' (תהלים פה ט) אמ' ריש לקיש מה לילמד ממקום אחר נלמד ממקומו וישם לך שלום (במדבר ו כו) להקים את המשכן (במדבר ז א) ר' יהושע בשם ר' שמעון בן יוחאי להקים המשכן אין כתי' כאן אלא להקים את המשכן מה הוקם עמו עולם הוקם עמו שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסס העולם

פסקא יג אות יג (יג) מן הכהנים אשר וגו' (שם) א"ר ברכיה אמר ירמיה עשוק שמי בכהנים בימי משה יברכך י"י (במדבר ו כד) ובימי ולקח מהם קללה (ירמיה כט כב) בימי משה וישמרך (במדבר ו כד) ובימיי אשר למות למות (ירמיה טו ב) בימי משה יאר י"י פניו אליך (במדבר ו כה) ובימי במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו) בימי משה ויחנך (במדבר שם) ובימיי אשר לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז יג) בימי משה ישא י"י פניו אליך (במדבר ו כו) ובימיי גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כח נ) בימי משה וישם לך שלום (במדבר שם) ובימי כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז ה

פסקא ה אות ח (ח) דומה דודי לצבי או לעופר האילים וג' (שה"ש ב ט) דומה דודי לצבי אמ' ר' יצחק את או' לנו דיאו דיאו את לגבן דאי אתא את לגבן קדמיי א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה מגדר לגדר כן הקב"ה מדלג ממצרים לים ומים לסיני במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב יב) בים ראו אתו וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד לא) בסיני ראו אותו ויאמר י"י מסיני בא וזרח משעיר למו (דברים לג ב) או לעופר האילים (שה"ש ב ט) ר' יוסה בר' חנינה א' לעזילהן דאיילתה הנה זה עומד אחר כתלינו (שם) כי ביום השלישי ירד י"י לעיני כל העם וג' (שמות יט יא) משגיח מן החלונות (שה"ש שם) וירד י"י וג' (שמות יט כ) מציץ מן החרכים (שה"ש שם) בשעה שא' אנכי י"י אלהיך (שמות כ ב) ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב י) מה אמר לי אנכי י"י אלהיך (שמות שם): ד"א דומה דודי לצבי (שה"ש ב ט) א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג על ההרים ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה מגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מבית כנסת זו לכנסת זו מבית מדרש זה לבית מדרש זה בשביל מה בשביל לברך את ישר' בזכות מי בזכות מי שהיה יושב באלוני ממרא הד"ה דכת' וירא אליו י"י באלוני ממרא וג' (בראשית יח א) ר' ברכיה בשם ר' לוי יושב (שם) ישב כתב כיון שנגלה עליו הקב"ה ביקש אבינו אברהם לעמוד א' לו הקב"ה שב ישב אבינו אברהם א' לו הקב"ה אברהם כל זמן שבניך ניכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יהיו יושבין וכבודי עומד ומה טעמא אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א) א"ר חגי בשם ר' יצחק אלהים עומד אין כת' כן אלא ניצב איטמוס ר' שמואל בר חייה בר יהודה בשם ר' חנינה כל קילוס וקילוס שיש' מקלסין להקב"ה כבודו יושב ביניהם ומה טעמא ואתה קדוש יושב תהילות ישראל (תהלים כב ד) או לעופר האילים (שה"ש שם) ר' יוסה בר' חנינה אמ' לעזליהן דאיילתה הנה זה עומד אחר כתלינו (שם) אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות (שם) מבין כתיפות של כהנים מציץ מן החרכים (שם) מבין אצבעותיהם של כהני' ענה דודי ואמר לי (שם) מה א' לי יברכך י"י וישמרך (במדבר ו כד): ד"א דומה דודי לצבי (שה"ש ב ט) א"ר יצחק מה הצבי הזה ניראה וחוזר וניכסה כך משיח ראשון ניגלה להם וחוזר ונכסה מהם כמה נכסה מהם יהוד' בר' א' שלשה חדשים הד' הי' דכת' ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם וג' (שמות ה כ) או לעופר האילים (שה"ש שם) ר' יוסה בר' חנינה או' לעזליהן דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו (שם) אחר כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות (שם) בזכות אבות מציץ מן החרכים (שם) בזכות אימהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אימהות ר' ברכיה בשם ר' לוי כגואל הראשון כך הוא גואל האחרון מה גואל הראשון ניגלה להם וחזר וניכסה מהם כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר וניכסה מהם כמה הוא נכסה מהם ר' תנחומה בשם ר' חמא בר' הושעיא ר' מנחמ' בשם ר' חמא בר' חנינא ארבעים וחמשה יום ה"ה דכ' ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב יא יב) אילין מותרייה דהכה מה אינון אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח יגלה להם וחוזר ויכסה מהן לאיכן הוא מוליכם אית דאמרין למדבר יהוד' ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג הד' דכת' לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר וג' (הושע ב טז) מי שהוא מאמין בו אוכל מלוחים ושרשי רתמים וחייה הד"ה דכת' הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל ד) ומי שאינו מאמין בו והולך לו אצל אומות העולם הן הורגין אותו א"ר יצחק בר מריין לסוף ארבעים וחמשה יום הקב"ה ניגלה להם ומוריד את המן למה שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט) ומה טעמ' ואנכי י"י אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע יב י

פסקא א אות ה (ה) ד"א ביום כלות משה (שם) כלת כתי' ביומא דעלת כלתא לגנונא ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמני ר' אלעזר אומר ביום כלות משה ביום שכלו הקימותיו תני בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו א"ר זעירא מכאן שהקמת הלילה פסולה לעבודה ביום ר' שמואל בר נחמני אמ' אף בשמיני העמידו ופירקו מנין לפירוקין דא"ר זעירא ביום כלות משה ביום שכלו הקימותיו ר' אלעזר ור' יוחנן ר' אלעזר אמר ביום כלות משה ביום שכלו המזיקין מן העולם ומאי טעמא לא תאונה אליך רעה וגו' (תהלים צא י) משעה שכלו המזיקין מן העולם א"ר יוחנן מה לי ללמד ממקום אחר נלמד ממקומו יברכך י"י וישמרך (במדבר ו כד) וישמרך מן המזיקין ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר ביום כלות משה ביום שכלת איבה מן העולם שעד שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ומצותא ומחלוקת בעולם אבל משהוקם המשכן נתנה אהבה וחיבה וריעות וצדק ושלום בעולם ומאי טעמא אשמעה מה ידבר האל וגו' (תהלים פה ט) אמ' ריש לקיש מה לילמד ממקום אחר נלמד ממקומו וישם לך שלום (במדבר ו כו) להקים את המשכן (במדבר ז א) ר' יהושע בשם ר' שמעון בן יוחאי להקים המשכן אין כתי' כאן אלא להקים את המשכן מה הוקם עמו עולם הוקם עמו שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסס העולם

פסקא יג אות יג (יג) מן הכהנים אשר וגו' (שם) א"ר ברכיה אמר ירמיה עשוק שמי בכהנים בימי משה יברכך י"י (במדבר ו כד) ובימי ולקח מהם קללה (ירמיה כט כב) בימי משה וישמרך (במדבר ו כד) ובימיי אשר למות למות (ירמיה טו ב) בימי משה יאר י"י פניו אליך (במדבר ו כה) ובימי במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו) בימי משה ויחנך (במדבר שם) ובימיי אשר לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז יג) בימי משה ישא י"י פניו אליך (במדבר ו כו) ובימיי גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כח נ) בימי משה וישם לך שלום (במדבר שם) ובימי כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז ה

מצוה על הכהנים לברך את ישראל. ומה נואלו אותם הכהנים שיוצאים לעזרת בית הכנסת כדי שלא לברך ברכת כהנים, ומאבדים טובה הרבה: שלשה עשיין, ולהיות מברכים מפי הקדוש ברוך הוא כדכתיב (במדבר ו כו) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וטוב בעיני ה' שכל אדם יברך את ישראל, וכל המברך מתברך כדכתיב (בראשית יב ג) ואברכה מברכך. ומה גם לצדיקים שתכף שמזכירם חיב לברכם דכתיב (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. והנה כי כן צריך לזהר כשמזכיר לאברהם אבינו או לשאר צדיקים וחסידים די בכל דור ודור שיאמר עליו השלום, או זכרונו לברכה. או זכרו לחיי העולם הבא, ולמצוה תחשב. ותמהני שלא ראיתי נוהגים לזהר בהזכרת שם התנאים ואמוראים וגאונים הקדמונים, וכשמזכירים שמות הרבנים האחרונים בין בכתיבה בין באמירה נזהרים תכף לומר, זכרו לחיי העולם הבא, או זכר צדיק וקדוש לברכה, ולפי הנראה היה ראוי יותר לזהר לקדושים הקדמונים אשר קטנם עבה ממתני האחרונים לקים בהם קרא דכתיב (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. דהינו לברכו או לספר בשבחו:

כהן - הכהנים קדשום שמים בקדשה יתרה ובמצוות יתרות, ולהם יאתה לשמר משמרת הקדש ביותר ולהתנהג בחסידות ביותר על דרך דכתיב (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וביותר במצוות שלהם צריכים לזהר ביותר, כי מעט אשר נשאר להם בזמן הזה, כגון מצות לברך את ישראל, שיש בה שלשה עשיין, והמברך הוא מתברך מפי הקדוש ברוך הוא, כדכתיב (במדבר ו כו) ואני אברכם. וכמה שגו אותם הכהנים שיוצאים חוץ לבית הכנסת כדי שלא לברך את ישראל, ומאבדים טובה הרבה (מי יתנני כהן, הייתי נושא כפי בכל יום.) וכן צריכין לזהר מטמאת מת ומנשים הפסולות לכהנה, וצריכים לנהג סלסול בעצמם שלא לתן בתם לישראל עם הארץ, ולא יסכן בעצמו הישראל עם הארץ לקח בת כהן, שהרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים מט, ב) בת כהן לישראל אין זווגם עולה יפה, או אלמנה או גרושה או זרע אין לה, או קוברה או קוברתו או מביאתו לידי עניות. ולמי שאינו יודע מזה שומר פתאים ה, (תהלים קטז ו), אבל היודע מאמר רבותינו זכרונם לברכה ישמר נפשו ולא יעבר דברי חכמים. וצריך לנהג כבוד בכהנים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (מו''ק כח! ב) על פסוק (ויקרא כא ח) וקדשתו. ואסור להשתמש בכהן אם לא שהוא שכירו ובא בשכרו:

ואמרו בזהר (חלק א דף רכז) דכשאדם רוצה לברך לחברו או לבנו וכיוצא, צריך לברך בתחלה להקדוש ברוך הוא, ואי לא מברך תחלה להקדוש ברוך הוא אנון ברכן לא אתקימו. וכן היה מנהג הרב מוהר''י חזק ז''ל דכשבא אליו אדם אחד לברכו, משים ידו על ראשו ואומר, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך מברכו לאיש ההוא או לנער וכיוצא. כן כתב מוהרי''א ז''ל בספר ''דבש לפי'', עין שם. [וכן אני נוהג לברך את בני ואת כל המבקש ברכתי אני מניח ידי על ראשו ואומר, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא והוא ברחמיו ישמרך מכל רע, ישמר את נפשך ויתקנך בעצה טובה מלפניו, ותהיה שלם במדות ובדעות ובכל מיני שלמות, ולא תצא תקלה מתחת ידך ולא שום דבר שאינו מתקן, ולא יתגלגל חובה על ידך, ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, ולא יטרידך שום דבר מעבודת האל יתברך שמו. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במדבר ו כד, כז). ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך (משלי כג כה) ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מ כ). ולבנותי או לקרובותי אני מברך כך, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא והוא ברחמיו ישמרך מכל רע, ישמר את נפשך ויתקנך בעצה טובה מלפניו, ותהי אשת חיל יראת ה' (ואם היא בתולה, ובחיק ירא אלהים תנתן בחיי אביך ואמך), ולא תהיי משכלה ועקרה ולא אלמנה, אלא אם הבנים שמחה לארך ימים ושנות חיים, ותהיי שלמה במדות ובדעות ובכל מיני שלמות, ותמצאי חן ושכל טוב בעיני אלהים ובעיני בעלך, ותשמחי בצאצאי מעיך. יברכך ה' וישמרך וכו']. ובשעה שמברך, לבו יחיל בקרבו על שאין בני אדם מכירים מומיו ומחשיבים אותו ואת ברכתו, ויאמר בלבו, יודע אני בעצמי שאיני כדאי ואיני ראוי שברכתי תעשה פרות, רק אני מברך אולי אמצא עת רצון ותקבל ברכתי מאת ה' השומע תפלת כל פה:

אמור להם (במדבר ו׳ כ״ג) מלא וי״ו, למה, ללמדך ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים על כל דבור ודבור ועל כל אמירה ואמירה, ולמה ברכת כהנים ראשונה שלש תיבות? כנגד ג׳ אבות אברהם יצחק ויעקב, שניה חמש כנגד חמשה ספרי תורה שבזכות אבות ניתנה תורה, שלישית שבע כנגד ז׳ רקיעים.

ישא ה' פניו אליך וגו'. פירוש אם סיבבו מעשים עד שהבדילו עונותיכם ביניכם ובין אלהיכם ישא ה' המבדיל, וישם לך שלום פירוש הוא הפך הפירוד, והמשכיל בתיבת שלום ידע כי הוא זה יסוד עולם המחזיק בעליונים ובתחתונים והוא כלי המחזיק ברכה כשאין מפריד, וזה הוא סוד ושמו את שמי על בני ישראל שגמר אומר ואני אברכם:

יאר ה'. פירוש שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים שבזה יאיר אור שכינתו על ישראל:
ויחנך וגו'. פירוש יתן לך חן וחנינה, ועיין מה שפירשתי בפסוק (בראשית לט, כא) ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו וגו':

יברכך ה' וישמרך. הקדים הברכה ואחר כך השמירה, לומר שיצוה ה' שמירתו להם לפי ערך הברכה וגדולתה. עוד ירצה שכל כך תהיה גדולת הברכה עד שיצטרך ה' לשומרך. עוד ירצה יברכך ולא יסובב רעה מהברכה כדרך פן תאכל ושבעת וגו' (דבדים ח'):

דבר אל אהרן וגו' לאמר. אמר פעם ב' לאמור, אולי כי חש הכתוב לומר שאינו אלא רשות תלמוד לומר לאמר כי מצות עשה היא לאמר. עוד ירצה שלא לאהרן ובניו שהיו אז בנמצא לבד הוא מצוה אלא גם לדורות. עוד נתכוון לשון רוממות, לומר כי מצוה זו יש בה דבר מלך לקיים הדבר, גם יש בה מעלה לכהנים כי הברכות מסרם ה' בידם, והוא אומרו דבר וגו' לאמר:

יִסַב יְיָ אַפֵּהּ לְוָתָךְ וִישַׁוֵי לָךְ שְׁלָם

הצרה איזה חטא היה גורם הצרות הזאת כי א"א שיהיה זה בלא חטא ובגמרא (מגילה יב, א) שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל באותו דור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אמר להם א"כ אותם שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם נבוכדנצר אמרו לו וכי משא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם רק לפנים ע"כ, ומה שאמר להם אמרו אתם מקשים וכי דרך הרב כאשר שואלין אותו תלמידיו הרב יאמר להם אמרו אתם כי לכך שאלו כי לא ידעו. ויראה מפני שאמרו למה נתחייבו שונאים של ישראל כליה ולא שאלו רק למה נתחייבו שונאים של ישראל כליה ואבוד דאל"כ לא היה להם לומר מה חטאו ישראל שבאותו דור שנתחייבו כליה ולא שאלו רק על הכליה ועוד מה שאלו שמא לא נתחייבו דבר כלל רק כי המן היה מבקש להרוג אותם כמו שדרך הרשע לעמוד על הצדיק והש"י שמע תפלתם והצל אותם מן המן הרשע אלא בודאי הם היו יודעים שנתחייבו עונש כי ידעו שהיה בהם חטא רק שנראה דבר זה דוחק שבשביל חטא זה יהיו חייבים כליה ולכך היו רוצים לעמוד על הבירור להיות עונש גדול כזה לכלות ולאבד את שם ישראל ולא יזכר שם ישראל עוד כמו שהיה רוצה המן לאבד ישראל ועל זה אמר אמרו אתם מה חטא היה בישראל שאפילו שאין זה קשיא מה שאין החטא כ"כ שיהיה חייבין עליה כליה כמו שאתם שואלים למה נתחייבו כליה אבל משמע מדבריכם כי על כל פנים ראוים הם לעונש מה עונש יש להם ועל זה אמרו (שם יב, א) מפני שנהנו וכו' אבל אין לומר מאחר שאין ראוי שיהיו חייבים כליה א"כ מנין להם שמא לא היה כאן חטא כלל רק כי היה זה המעשה המן הרשע שחשב על היהודים והש"י היה מהפך מחשבת רשע ואין כאן עונש ישראל כי זה אינו שאם לא היה כאן עונש כאשר הפך מתשבתו כמו שראוי שיהיה נהפך מחשבת רשע לא היה ראוי שיקבעו בשביל זה ימי פורים כיון שאין חטא בישראל שיהיה עליהם בא עונש כי אין הקב"ה נותן את ישראל ביד רשעים רק כי היה כאן חטא ולפיכך אמר להם אמרו אתם ועל זה השיבו בשביל שנהנו מסעודתו של אותו הרשע ובשביל עונש זה ראוים עונש אבל אנו שואלין מפני מה נתחייבו כליה ולא יהיו נשאר מהם כלל ואז אמר להם כי לפי דבריכם שאפילו עונש אין לחייב אותם רק אותם שבשושן אבל בשאר עולם לא עשו כלל ואמר להם מפני שהשתחוו לע"ז ובשביל זה נתחייבו כליה מן העולם כי זה עצם ישראל שהם אל השם יתברך כאשר מורה שם ישראל אשר חתם בשמם שם אל ודבר זה קיום ישראל שאף אם הם פזורים ומפורדים בין א"ה לא הוסר משמם שם אל. ובשם העצם שלהם שהוא שם ישראל מורה שהם אל הש"י וכאשר הם ח"ו עובדים עבודה זרה והם לאלקים אחרים ראוים לעונש להמחה שמם מן העולם לגמרי ואז אמרו אם כן משא פנים יש בדבר זה וכו'. ואין להקשות הרי בפרק מי שמתו (ברכות כ, ב) אמרינן אמרו מלאכי שרת לפני הקדוש ברוך הוא כתיב בתורה (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך, ומשני הא בישראל הא באומות העולם, כי אין זה קשיא דבמסכת נדה (ע, ב) אמרינן הא קודם גזר דין הא לאחר גזר דין, ומשמע דאף בישראל אין נושא פנים לאחר גזר דין ובודאי זה היה אחר גזר כיון שנתנו ביד המן אם כן כבר נגזר דין מלמעלה עליהם והתחילה הגזירה לצאת אל הפעל. ונראה כי אף לדברי רבי שמעון בן יוחנן דלעיל מה שיצאת הגזירה עתה היה זה מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש כי אותו מעשה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר היה גורם אותו חטא שהיו נהנים עתה מסעודתו של אחשורוש ואף כי לא נהנו מן הסעודה רק אותם אשר בשושן מ"מ היה גורם להיות נזכר להם עון הצלם בזמן החטא שהשתחוו

והחכמים הנאמנים גלו דברים אלו בחכמתם הרמה והנשאה. אמרו בספרי (במדבר ו, כה) רבי אלעזר הקפר אומר, גדול השלום שאפילו עובדין עבודה זרה אמר הקב"ה אין השטן נוגע בהם, שנאמר (ר' הושע ד, יז) "חבור אפרים עצבים הנח לו". אבל משנחלקו מה נאמר (הושע י, ב) "חלק לבם עתה יאשמו הוא יערוף מזבחותם ישדד מצבותם". הא לך גדול השלום ושנאוי המחלוקת, עד כאן בספרי. ואתה בן אדם, פקח עיניך והבן הדברים האלו מאוד, על הלשון הזה אשר אמרו 'אין השטן נוגע בהם'. כי השטן, אשר יש לו כח על ההעדר וההפסד, אין נוגע בהם. וזה מפני כי השלום הוא מסולק מן ההעדר, מצד השלימות אשר בו. לכך כאשר יש כאן אומה שלימה בלתי מחולקת, אין השטן נוגע בהם ושולט עליהם, לסבת השלימות אשר בהם. אבל כאשר חלק לבם, ונחשבו חלק בלבד, וכל חלק הוא חסר, "עתה יאשמו" על ידי השטן. ודבר זה בפרט בישראל, כי הם בעצמם עם אחד אומה שלימה, שאין זה בשאר אומות. ומאחר שהם אומה יחידה שלימה, כמו שבארנו בחבור גבורות ה' בכמה מקומות, אין ספק כאשר יש שלום ביניהם, ראוי שאין השטן - שהוא הכח על ההעדר - שולט בהם. ועתה עם ממושך וממורט (ישעיה יח, ז), אשר הכל מושלים עליו, איך לא יעלה על דעתם דברים אלו. ודבר זה תמצא תמיד, שכל דבר כאשר בא עליו דבר מתנגד לבטל מציאותו, הנה הוא מכין עצמו בדברים אשר הם מועילים למציאותו, עד שיוכל לעמוד נגד המתנגד. וישראל אשר הם בגלות, ראוי להם שיהיו מכינים עצמם, שלא יהיו מקבלים התפעלות מן אשר גובר עליו:

ששים רבוא עיירות וכו'. כבר אמרנו, כי טור מלכא היה בה ברכה, ובפרט בברכת הרבוי, והוא ברכת ארץ ישראל מצד הרבוי, כי ארץ ישראל היו בה ג' ברכות, שהם שורש ברכת הארץ, כמו שמבואר למעלה. ולפיכך כל ברכתה היתה ששים רבוא, כמו שיש ששים אותיות בברכה המיוחדת לישראל בברכת כהנים (במדבר ו, כד-כו), שהם ששים אותיות. וחשבון זה אמרו חז"ל גם כן על רבוי בכל מקום, כמו שפרשו התוספות בפרק החובל (ב"ק צב ע"ב ד"ה שיתין) אצל 'ששים רהוטי רהוט', כי החשבון הזה הוא על רבוי. וכן (ב"ק צב ע"ב) 'ששים תכלי מטי לככי דחזי אכלי ואינהו לא אכלי', וכן הרבה מאוד. ולפיכך ששים רבוא עיירות, וכל אחת היה בהם כיוצאי מצרים, שהם ששים רבוא (שמות יב, לז). הרי כי זה החשבון היה לטור המלכה תמיד, מחמת שהחשבון הזה ראוי לרבוי, והם היו מבורכים ברבוי:

לְבָרַךְ הַכּוֹהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג).

מזמור לדוד הבו לה' בני אלים. זה שאמר הכתוב על ידי יחזקאל (יחזקאל לד כב) והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז. ומה אני עושה להן דוד ירעה אותם. שנאמר (שם כג) והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהם את דוד עבדי. אמר לו דוד אתה מושיע ואתה רועה. וכן הוא אומר (תהלים כח ט) הושיעה את עמך. אמר לו הקב"ה אני מעכב אותם התפללו לפני. הבו לה' בני אלים (הבו). דבר אחר בני אלים. בני אלמים בני חרשים בנים שיש להם מה להשיב למקום ואינן משיבין. וכן ישעיה אומר (ישעיה מב יט) מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשולם ועור כעבד ה'. וכן הוא אומר (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. אמר לו ראה היה לי להשיבך ולא השיבותיך והחרשתי. אמר לו הקב"ה מה היה לך להשיב. אמר לו אמש אמרת לי (שם כא יד) כי ביצחק יקרא לך זרע. ועכשיו אמרת לי קח נא את בנך. (אמר לו איזה מהן את יחידך. אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו אשר אהבת. אמר לו שניהם אני אוהב. אמר לו את יצחק). וכשם שהיה לי להשיבך ולא השיבותך כך כשיבואו בני לידי עבירות זכור להם זו השעה ותשא להם פנים. שנאמר (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך. כשם שנשאתי לך פנים. לכך נאמר הבו לה' בני אלים. דבר אחר בנים של אותם שנשחטים כאילים. אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט. הבו לה' כבוד שמו. בשעה שאני זוכר שמו אתם הבו לה' כבוד. כשם שאמר משה (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. התפללו תפלות לפניו. אמרו לו מנין אנו יודעים מכמה. אמר להם ראו כמה אזכרות יש בפרשה זו והן שמנה עשרה. לכך נאמר כבוד ועז. אמרו לו מנין אנו יודעין מהיכן נתחיל. אמר להן מה כתיב בראש הפרשה הבו לה' בני אלים. בני אברהם יצחק ויעקב. אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. ומה באזכרה שניה כבוד ועז. אף אתם תנו כבוד לשמו שהוא מחיה מתים. ומה באזכרה שלישית כבוד שמו. אף אתם ברכוהו האל הקדוש. מנו לו שמנה עשרה ברכות כנגד שמנה עשרה אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים:

פנה אלי וחנני וגו'. מה שאמרת (ויקרא כו ט) ופניתי אליכם והפרתי אתכם וגו'. לכך נאמר פנה אלי וחנני. פעמי הכן כאמרתך וגו'. כך אמר דוד אל תניח את רגלי שילכו למקום רצונם אלא לתורתך כל היום לבית המדרש כי אין יצר הרע נכנס לבית המדרש הולך עמו כל הדרך כיון שמגיע לבית המדרש אין לו רשות ליכנס שם. וכן הוא אומר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ. כל מי שהוא עוסק בתורה אין יצר הרע שולט בו. לכך נאמר פעמי הכן כאמרתך וגו'. פדני מעושק אדם וגו'. כך אמר דוד לפני הקב"ה כלי שנשתמש בו המלך אין לסגן רשות להשתמש בו ואנו עמך ולך אנו משועבדים רצונך שנעבדך ונעשה רצונך פדנו מהם ונעשה תורתך. לכך נאמר פדני מעושק אדם. פניך האר בעבדך וגו'. כך אמר דוד רצונך אל תסתכל בנו בחמה אלא במאור פנים כשם שאמר משה (במדבר ו כה) יאר ה' פניו אליך ויחנך. לכן נאמר פניך האר בעבדך. פלגי מים ירדו עיני וגו'. כך אמר דוד בוכה הייתי על אותן הגדולים שפירשו מן התורה על דואג ועל אחיתופל. על לא שמרו תורתך. וכן ירמיהו אמר (איכה ג מח) פלגי מים תרד עיני וגו'. וכן הוא אומר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע. וכי ראתה רחל בנים ליוסף הלא מתה מן המשבר כשנולד בנימין. אלא הנביאים בוכים על ישראל על שאינם עושים את התורה. א"ל הקב"ה בכיתם על ביטול תורה. (שם טו) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו'. לכך נאמר פלגי מים ירדו עיני:

למנצח בנגינות. אלקים יחננו ויברכנו. זה שאמר הכתוב (איכה ג כב) חסדי ה' כי לא תמנו. יודעים אנו שרחמיו של הקב"ה קיימים הם ולא כלינו אותם ורחמיו עלינו שהעכו"ם אומרים (תהלים פג ה) לכו ונכחידם מגוי ולא כלו רחמיו מעלינו. לכך נאמר חסדי ה' כי לא תמנו אלא עוד גדולה מזאת שאתה מחדשנו ומעמידנו חדשים בכל בקר ובקר שנאמר (איכה ג כג) חדשים לבקרים ומתוך כך אנו יודעים שרבה אמונתך לכל באי עולם. ודבר האמונה שדברת עם אבותינו באנו בבבל העמדתנו חדשים עשתה מעט והלכה לה. וכשראה משה רבינו מלכות יון שמשעבדת אותנו התחיל להתפלל למה שהיא נופלת ביד שבטו של לוי התחיל אומר (דברים לג יא) ברך ה' חילו. לכך נאמר ברך בברכה שמברכין את בניך ומה ברכה מברכין (במדבר ו כד) יברכך ה' וישמרך. ואף כאן ברכם כן אלקים יחננו ויברכנו. ואם עשית כן (תהלים עז טו) הודעת בעמים עוזך שנאמר לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך ואין הקב"ה מושיע לישראל במעשיהם אלא להודיע גבורתו ולהודיע שמו. ואסף אומר כך (שם עו ב) נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. ואומר (שם עז טו) אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך. ומהו העוז שהודעת לבניך גבורה לגאלם בזרוע עוזך. (שם קו ח) ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו שהקב"ה מושיע את ישראל יכול שיאמרו הגוים נושא להם פנים אלא מודים לו שנאמר יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם. וכן הוא אומר (ישעיה סא יא) כי כארץ תוציא צמחה. ואומר (שם סב א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים וגו'. ואומר (שם ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך:

יפול מצדך אלף. רבי יצחק אמר היד שהיא שולטת על מצוה אחת וזאת תפילין של זרוע מסרו לה אלף מלאכים. אבל הימין שהיא שולטת על מצוות הרבה רבבה מימינך. ריבוא של מלאכים נמסרו לה. אמר רבי חנינא בר אבהו אינו אומר נמסרו אלא יפול שאם באים אלף מזיקין לפני היד שמאל הן נופלים לפניה ואם ריבוא לפני הימין הן נופלין לפניה שהיא שולטת במצוות הרבה. בנוהג שבעולם אם נמסר לאדם אלף איש עליו לזון אותם שהן מסורים לטובתו ולשמרו. אבל הקב"ה מסר לאדם הזה אלף מלאכים משמאלו ורבוא לימינו לשמרו ואינו מפרנסן ואף על פי כן אליך לא יגש. רק בעיניך תביט. כי אתה ה' מחסי. אמר רבי חנינא נפשי מן תכלתא ועיינא מן קדחתא. נתת תורה בתחתונים ועליון שמת מעונך. לא תאונה אליך רעה. אמר רבי יוחנן עד שלא היה המשכן היו המזיקין מתגרין לבריות. משהוקם המשכן ונגע לא יקרב באהלך. זה המשכן. דבר אחר אמר ריש לקיש ממי נלמוד מספר תהלים. נלמוד ממקומו (במדבר ו כד) יברכך ה' וישמרך. ישמרך מכל דבר רע. אימתי ביום שהוקם המשכן. (ריש לקיש אמר זה ספר תהלים. יברכך ה' מן המזיקים אימתי (שם ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן):

וזאת תורת זבח השלמים. אתה מוצא כל הקרבנות שהיו מביאין, היו מביאין על העבירות. אשם כשהוא מקריבו, היה מקריבו על העבירות, שנאמר, ויתנו ידם להוציא נשיהם, ואשמים איל צאן על אשמתם (עזרא י יט). והחטאת היתה באה על השגגה, שנאמר, וחטאתם לפני ה' על שגגתם (במד' טו כה). עולה באה על הרהור הלב, שנאמר, והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (איוב א ה). אבל התודה שהיתה באה, על הנס היתה באה. אמר הקדוש ברוך הוא, חביבה עלי מכל הקרבנות. ואף דוד אמר, זובח תודה יכבדנני (תהל' נ כג). יכבדני איני אומר אלא יכבדנני שתי פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רבי יהודה, כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעולם הבא. מנין. שנאמר, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל (שם עב יח), מן העולם ועד העולם אמן ואמן (שם מא יד), אמן בעולם הזה, ואמן בעולם הבא. לכך נאמר, זובח תודה יכבדנני. אמר רבי עקיבא, כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא, שנאמר, אז ישיר משה (שמו' טו א). אז שר לא נאמר, אלא אז ישיר. הוי, כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא. לכך נאמר, זובח תודה יכבדנני. הוי, וזאת תורת זבח השלמים. גדולה השלמים, שהם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אמר רבי אלעזר הקפר, גדול השלום, שאפילו ישראל עצמן עושין עבודה זרה ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין נוגעת בהן, שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז). אמר רבי לוי, גדול השלום, שאין חתום ברכת כהנים אלא שלום, שנאמר, וישם לך שלום (במדבר ו כו). אמר רבן שמעון בן גמליאל, גדול הוא השלום, שהכתיב הקדוש ברוך הוא דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום. אלו הן. כשמת יעקב, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (בר' נ טו). מה עשו. הלכו אצל בלהה ואמרו לה, הכנסי אצל יוסף ואמרו לו, אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך (שם שם יז). ומעולם לא צוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל, כמה דיו משתפך, וכמה קולמוסין משתברין, וכמה עורות אבודים, וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה, בתורה. ראה כמה גדול כח השלום. וכן אתה מוצא בשרה, כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו, למועד אשוב אליך כעת חיה (שם יח יד), באותה שעה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בר' יח יב). והקדוש ברוך הוא לא אמר לאברהם אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי (שם שם יג). וכל כך למה, בשביל השלום. ולעולם הבא כשיחזיר הקדוש ברוך הוא את הגליות לירושלים, בשלום מחזירן, שנאמר, שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך (תהל' קכב ו). וכן הוא אומר, הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה סו יב):

יאר ד' פניו. הארת פנים הוא מה שמראה פנים, שהם יוכלו להסתכל בהארת פניו, וזה בהתגלות כבוד אלדים, וישא ד' פניו הוא מה שהשי"ת מסתכל ומשגיח בפרט על עמו ישראל, והוא כנגד יצחק, דאיתא במ"ר, שבשעת עקדה הציץ בשכינה וכהו עיניו מראות, לכן דריש כאן בספרי יאר יתן לך מאור עינים זו מאור (מאמר) השכינה, ודלא כיצחק שסביביו נשערה מאד. וזה יראה, ד' יראה, כמו ישא, בהר ד' יראה, שד' הוא הנראה להאדם, הוא כמו יאר, וזה זכה אברהם ויצחק לבניהם ממסירת נפש אשר היה להם בעקדה. ואכמ"ל.

כה תברכו. שבת פרק כל כתבי קי"ח א"ר יוסי מעולם לא עברתי על דברי חבירי יודע אני שאין אני כהן ואילו אמרו עלה לדוכן הייתי עולה. פירוש, שהיה עולה ולא היה מברך, שלא היה עובר על איסור עשה דכה תברכו דאמר בפ' האשה שנתארמלה, רק שהיה חשש בעלייתו לדוכן, כדאמר העומדים אחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, דמראין בעצמן, שאינן רוצים להיות מן המבורכין ודוקא דלא אניסי, הא אניסי כמו עמי שבשדות הן בכלל ברכה, עיין שילהי רה"ש ומס' סוטה, א"כ נראה דזר העולה לדוכן מראה בעצמו שאינו בכלל המבורכין וחסר ברכת כהנים, אבל כיון שמעולם לא עבר על דברי חביריו, ואם חביריו יאמרו לו עלה לדוכן הרי הוא אניס, ותו הוי בכלל ברכה, כיון שמה שהוא עלה לדוכן אין זה מצד שאינו חפץ בברכה, רק מצד צווי חביריו, וא"כ הוא בכלל ברכה, לכן עולה לדוכן, דאין בזה איסור. ודו"ק.

ואנכי אקרה כה. פירש רבינו בחיי לבטל מהם ברכת כה יהיה זרעך (בראשית טוה) וכה תברכו את בני ישראל (במדבר ו.כג). בזה ראיתי לתרץ מה שמסיק (במ"ר כ.ז) כי אמר אולי נכה בו לא בקש כ"א לנכות מהם חלק כ"ד מן ס' רבוא והיינו כ"ה אלף, ויש להקשות מה תועלת היה לו בזה אם יחסרו כ"ה אלף מן ס' רבוא, גם יש לדקדק למה נפלו בעצתו כ"ד אלף ולא יותר ולא פחות, אלא ודאי שעיקר כוונתו היתה לבטל מהם ברכת כה כי עי"ז יחולו הקללות לכך לא בקש כ"א לנכות חלק כ"ד כדרך שמנכין מן הסאה חלק כ"ד (ב"ב צג:) כך בקש לנכות חלק כ"ד דהיינו כ"ה אלף כמספר כה, ולא עלתה בידו כי לא הפיל כ"א כ"ד אלף עד כה ולא עד בכלל כי בבואו למספר כ"ה עמדו להם הברכות של כה תברכו, וכה יהיה זרעך.

ובמדרש (במ"ר יא.ז) אמר הקדוש ברוך הוא, ואיך לא אשא להם פנים אני אמרתי בתורה (דברים חי) ואכלת ושבעת וברכת. והם מחמירים עד כזית ועד כביצה ר"ל הנה ברך לקחתי מהם וברך ולא אשיבנה. ואיך לא אשיב להם ברכה דרך ויתור תמורת הברכה אשר אני לוקח מהם גם כן דרך ויתור. ומ"ש אשר לא ישא פנים. היינו לכל האומות שאינן עושין כלום דרך ויתור, אבל כאן נאמר ישא ה' פניו אליך דווקא כי אתה עושה דרך ויתור ומחמיר על עצמך, גם אני אשא פני אליך דרך ויתור, ואפילו ויתור זה אינו בכל דבר כ"א מדה במדה ממש כי אתם מחמירין עד כזית אפילו בלא שביעה כאלו אתם שבעים, כך אוותר לכם שאפילו אוכל קמעא מתברך במעיו ועל זה אמר וישם לך שלום. וכמ"ש (תהלים קמז.יד) השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך. וכה"א (ויקרא כו.ה-ו) ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ. ופירוש זה נכון וברור בהבנת מדרש זה.

ישא ה' פניו אליך. במסכת ר"ה (יז:) הקשו כתיב (דברים ייז) אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך כו'. וכתבו התוספות שאין זה קושיא כי כאן מדבר בפנים של הקב"ה, ולהלן מדבר בפנים של אדם שלא ישא ה' פני גדול, ונראה שדעת המקשה שכל נשיאות פנים מורה על פנים הראוין ליפול או להיות כבושים והמה מנושאים דרך ויתור כמו שנאמר (בראשית ד.ז-ח) למה נפלו פניך. הלא אם תטיב שאת. יהיו מנושאים, וכשאמר להלן אשר לא ישא פנים. היינו שפני החוטא הראויין ליפול כפני קין וחביריו לא ישא אותם ה' להגביהם מנפילתם אלא יפול הנופל הראוי ליפול דחו ולא יכלו קום. (תהלים לו.יג) כי אין הקדוש ברוך הוא מוותר כלום, וכאן אמר ישא ה' פניו אליך. מדקאמר ישא שמע מינה שאפילו בשעת הכעס שישראל ראוין להיות בהסתרת פנים וכל המסתיר פניו דומה כאילו הם כבושים למטה כביכול מכל מקום אומר הקדוש ברוך הוא שדרך ויתור אשא לך פני שיהיו מכוונין נגד פניך כי אין אומרים ישא כי אם בראוי ליפול או ראוי להיות כבוש, קשיא ויתור אויתור.

ועל צד הרמז י"ל ג' ברכות אלו, על דרך שפרשתי למעלה פר' יתרו (יטד) המדרש (שהש"ר ג.כא) האומר שמתחילה קרא הקב"ה לישראל בת, ואח"כ אחות, ואח"כ אם, כי כל זה מורה על הממשלה כי מתחילה קראה בת שמסתמא האב מושל על הבת והוא למעלה והבת למטה ע"כ אמר יברכך ה' וישמרך. שתמשוך שפע הברכות מלמעלה כי הוא שומריך וכל שומר למעלה מן הנשמר כמ"ש (משלי ו.כב) בשכבך תשמור עליך. וכן רבים, ואח"כ קראה אחות בדומה לו על מדריגה זו נאמר יאר ה' פניו אליך. בעמדך לנגדו פנים בפנים כדרך קבלת הלבנה אורה מן החמה בעמדה לנגדה, ואח"כ קראה אם המושלת על הבת כך צדיק מושל ביראת ה' כמו שעיני הבת נשואות אל האם כך ישא ה' פניו אליך כביכול, ואין להאריך בדברים אלו אבל נכוחים הם למוצאי דעת.

יברכך ה' וישמרך. בביאור נוסח הברכות רבו הדעות איש לפי שכלו יפרשם ובילקוט (ותשי) תמצא הרבה דעות יבוקש ממקומו ואין להאריך בזכרונם. אך אומר אני דרך כלל מאחר שכל הברכות מתחילים ביו"ד אשר הנעלם ממנה עולה למספר י' כמו הנגלה כי הנעלם מן יו"ד הוא ו' ד', ש"מ שכל הברכות כפולות כי חלק מהם אל הגוף וחלק מהם אל הנשמה הנעלמת כי שניהם באו במספרם עשרה כארז"ל (נדה לא.) ג' שותפים באדם אביו מזריע לובן שבו. שממנו גידין, ועצמות, ומוח שבראשו, וצפרנים, ולובן שבעינים, הרי ה'. אמו מזרעת אודם שבו. שממנו עור, ובשר, ודם, ושערות, ושחור שבעינים, הרי ה'. והקב"ה נותן בו י' דברים רוחניים והם. רוח, ונשמה, וקלסתר פנים, וראית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ודעת, ובינה, והשכל, וכל כ' חלקים אלו מתברכין ע"י שישא הכהן י' אצבעותיו כדי שמן כל אצבע תחול הברכה על חלק גשמי הנגלה ועל חלק רוחני הנסתר, וג' יודי"ן היינו ס' כנגד ס' אותיות שבכל הברכות אשר עליהם דרשו (ילקו"ש שיר ג.תתקפו) פסוק (שיר ג.ז) ששים גבורים סביב לה. וג' י' היינו ל' ונסמכו לסתם נזירות ל' יום לומר לך שבזכות הנזירות יזכו לברכות.

אמור להם. מכאן למדו רז"ל (ספרי וקמג) שהחזן מקריא לכהנים מלה במלה נוסח הברכות, וטעמו של דבר שהחזן הוא הסרסור המושך שפע צינור ממקור הברכות תחילה ומוריק אותם על ראש הכהנים יחולו, כי הוא אומר תחילה אל הכהן יברכך ה' כדי לעשות את הכהן תחילה כלי גדוש ומלא ברכת ה' ואח"כ כשהכהן אומר לישראל יברכך ה'. הוא מוריק מן כלי מלא על כלי ריקן, אבל אם לא היה הכהן מתברך תחילה היה מוריק מכלי ריקן אל כלי ריקן. ובזה מיושב מ"ש (בראשית יב.ג) ואברכה מברכך ומקללך אאר. והל"ל ואאר מקללך כדרך שאמר ואברכה מברכך. אלא שר"ל שהכהן המברך את ישראל אני מברכו תחילה כדי לעשות את הכהן כלי מלא וגדוש ויוריק מן כלי מלא ברכת ה' על ישראל אבל בקללה אין שייך לומר כן אלא אחר שיקללם אאר אותו ולא קודם, לכך נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם תחילה, (עיין חולין מט.) ע"י שיאמר החזן לכהן תחילה יברכך ה'.

ואולי מספר כה הוא בזכות כ"ד מתנות כהונה ועם ברכת כהנים הרי כ"ה מתנות כהונה בזכותם חלה הברכה על ישראל, ואם תשאל מה הנאה יש לכהנים בברכה זו שתהיה נחשבת בכלל כל מתנות כהונה ת"ל (בראשית יבג) ואברכה מברכיך. א"כ ע"י ברכה זו יקבלו גם המה ברכה. (ועיין חולין מט. ואני אברכם, תניא ר' ישמעאל אומר וכו' כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים) ועוד שנוסח הברכות יברכך ה'. ודרז"ל (במ"ר יא.ה) בנכסים, וברכה זו חוזרת גם לכהנים כי בזמן שיש לישראל נכסים מרובים לפיהם ירבו מתנות כהונה תרומות ומעשרות דאם לא כן מאין יקחו המן הגורן או מן היקב.

ובזה ראיתי ליישב, מה שמסיק ברבתי (בלק כז) בפסוק אולי אוכל נכה בו. (שם כב.ו) מה מנכין מן הסאה חלק כ"ד כך בקש לנכות מישראל חלק כ"ד מן ס' רבוא דהיינו כ"ה אלף, ויש להקשות מה יתרון לו בכל עמלו כשינכה כ"ה אלף מן ס' רבוא, ועוד למה נפלו דווקא כ"ד אלף, אלא ודאי שלא בקש כ"א לבטל מישראל ברכת כה וחשב שנפילת כ"ה אלף נוגע בברכת כה ובביטול ברכה זו יהיה לו מקום אז לקללם. אבל לא עלתה בידו כי לא יוכל להם כ"א במספר כ"ד עד מספר כ"ה ולא עד בכלל כי עמדה להם ברכת כה תברכו. לשלא תחול הקללה יותר וזה פירוש יקר.

כה תברכו את בני ישראל. סמך הברכות לנזירות כי היין קובע ברכה לעצמו אבל לא לאחרים, ואדרבא הביא יללה וקללה לעולם למ"ד עץ הדעת גפן היה (סנהדרין ע) וכן גרם קללה לאדם וחוה, ולזרעו של נח, וללוט. ומלת כה קאי אפרשה שלמעלה לומר שהכהן המברך לא יהיה שתוי יין בעמדו לברך את ישראל כי צריך לאמר הברכות כמ"ש אמור להם. ונקרא שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך ע"כ צריכין להיות כנזירים. ובמלת כה חתם כל הברכות שיהיו דוגמת ברכת אברהם שנתברך בכה שנאמר (בראשית טו.ה) כה יהיה זרעך. ועל כן רצה בלעם לבטל מישראל ברכת כה שנאמר (במדבר כג.טו) התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה. ואמרו במדרש אתה בקרבנותיך תבטל ברכת כה יהיה זרעך. ואני אבטל ברכת כה תברכו וגו'.

ואני אברכם בגימ' אסכימה עלי ידיכם:

שלום בגימ' עשו לרמז הוי מקדים שלום לכל אדם ואפי' בשלום נכרי:

וישם יש בו ז' תגין שבז' דרכים ישם לך שלום על שם בז' דרכים ינוסו לפניך:

ישא כנגד יעקב וישא יעקב רגליו וכתיב ביה ושבתי בשלום ויש בו ז' תיבות כנגד השבטים אשר נולדו רובן בז' שנים וכ''ה אותיות כנגד כה תאמר לבית יעקב:

יאר כנגד יצחק שראה העקידה ומת והאיר הקב''ה את עיניו והחייהו כדאיתא בפרקי דר''א. יאר להפך ראי שהיה עולת ראיה ויש בו ה' תיבות וכ' אותיות כיצחק שהיה אחר כ' דורות ושמר ה' חומשי תורה:

יברכך ה' בגי' בנכסים ובגוף:

יברכך ה' וישמרך התחלת התיבות עולה כ''ו כנגד השם של ד' אותיות וסוף התיבות כה''ך עולה מ''ה כנגד השם של מ''ה תיבות וזהו ה' ישמר צאתך ובואך. וג' תיבות בפסוק כדי להזכיר זכות ג' אבות ובהם ט''ו אותיות על שם האבות שראו זה את זה שלשתן ביחד ט''ו שנים וזכות השבטים עם האבות הם ט''ו. יברכך בזכות אברהם דכתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל וג' תיבות בפ' כנגד ג' ברכות שנאמרו בו ואברכך. והיה ברכה. ואברכה מברכיך:

אמור ל הם. מלא ו' כנגד ו' ברכות. יברכך. וישמרך. יאר. ויחנך. ישא. וישם לך שלום. כנגד ו' ה'. תורת ה'. עדות ה'. פקודי ה'. מצות ה'. יראת ה'. משפטי ה':

יאר ה' פניו אליך ויחונך (במדבר ו, כו). הכלל, כשאדם יש לו חן אזי בודאי יש לו מעלה. ובאמת מי יכול להתפאר עצמו נגד ה' שיש לו מעלה, כי להשם יתברך כל דיירא ארעא כלא חשיבין. ולזה מרמז הפסוק חסד הבורא ברוך הוא שעושה עם ישראל שנותן לישראל התפארת והדרת פנים בכדי שיהיה להם מעלה ויהיה לישראל חן בעיניו יתברך. וזהו הרמז ישא ה' פניו אליך, שנושא לך פנים, היינו הדרת פנים והתפארת בכדי שיהיה לך מעלה לישא חן בעיניו. וזהו ויחונך, בכדי שתמצא חן בעיניו יתברך:

ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך. (תהלים סט, יד) הכלל, כמבואר בזוהר הקדוש האדם צריך לדבק בעת התפילה בצלותא דאבות. וזה מרמז ואני תפלתי, תפלה מורה על מדת אהבה, כי כשהאדם עובד במדת אהבה הוא דבוק במדת אברהם. ותפלה, הוא לשון התחברות מלשון נפתולי אלהים כו' (בראשית ל, ח) לך ה' עת רצון, הוא מדת יראה מדת יצחק אז צריך עת רצון, אבל כשאדם דבוק במדת אהבה אז תמיד הוא שעת רצון ובמדת היראה אז הוא צריך עת רצון, כי איך יבקש כשהוא עומד ביראה, כי מדת היראה הוא מרחוק כנאמר בפסוק (שמות כ, טו) וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ואחר היראה השם יתברך משפיע לו שכל לבקש מבוקשתו. וזהו הרמז מרחוק ה' נראה לי ענני באמת ישעך זהו מדת יעקב על שם הפסוק (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב. וזה הרמז בפסוק (במדבר ו, כד) וידבר ה' כו' כה תברכו את בני ישראל יברכך ה' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם:

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו, כב-כג). והכלל הוא כך, דהנה הבעל שם טוב היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק (תהלים קכא, ה) ה' צלך, דהיינו כמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ברוך הוא כביכול עושה מה שאדם עושה. ולכך צריך האדם לעשות מצות וליתן צדקה ולרחם על העניים כדי שיעשה הבורא ברוך הוא גם כן עמו טובות. והנה המדה הזאת נקרא כה, כי פירוש המלה של כה הוא כך, פירוש כמו שהוא עושה גם כן הבורא ברוך הוא עושה. וזה ידוע שהבורא ברוך הוא רוצה להטיב לעמו ישראל, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק פרה רוצה להניק. וצריך האדם כשעומד להתפלל לפני הבורא ברוך הוא כל תפילת י"ח או שאר דברי תחנונים צריך להתפלל רק שיהיה להבורא ברוך הוא תענוג מזה כמו שאמרו במשנה (אבות ב, ט) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, פירוש שיהיה המעשה של אדם רק כדי שיהיה להבורא תענוג מזה. וזה ידוע כשאדם מתפלל בשבילו אזי נקרא מקבל וכשאדם רוצה לקבל דבר אוחז הגב יד לארץ והתוך יד למעלה. אבל כשאדם מתפלל רק שיהיה לבורא ברוך הוא תענוג מזה אזי נקרא משפיע שהוא משפיע כביכול בהבורא ברוך הוא והמשפיע אוחז גב יד למעלה ותוך היד למטה. והנה ברכת כהנים הוא בנשיאות כפים, דהיינו שאוחזים גב ידיהם כנגד פניהם כמו מי שירצה להשפיע. וזה פירוש הפסוק כה תברכו את בני ישראל, דהיינו שיברכו את ישראל כדי שיהיה להבורא ברוך הוא תענוג מזה ותהיו אתם משפיעים כביכול בהבורא ברוך הוא ואחר כך הבורא ברוך הוא ישפיע לכם כל טובות וברכות על ישראל כמו שאמרנו שזה המדה נקרא כ"ה כמו שישראל עושים כביכול הבורא ברוך הוא גם כן עושה ומשפיע לעמו ישראל טובות וברכות חיים ושלום אמן:

דלפי טעם ראשון יהיה ואני אברכם פירוש אסכים עמהם וזה נראה דוחק לכן פירש דבר אחר. ולפירוש האחרון לחוד קשה דמשמעות הקרא הוא דקאי על ישראל ולא על הכהנים לכן צריך גם לפירוש ראשון:

אבל אין לפרש שיברכם בעצמו. דאם כן מה תועלת בברכת הכהנים כיון שהשם ברכם:

ולפי זה תהיה מלת אמור שב אל אהרן ובניו ומלת להם אל בני ישראל כאלו אמר כל אחד מכם אמור להם לישראל הברכות של יברכך יאר ישא האמורים אחר זה:

שפירושו ל' הוה שכך פירש גבי זכור תנו לב לזכור תמיד וכו' מורה על התמדת הפועל:

ואני אברכם. ויתכן היות מ''ם אברכם סימן הכהנים המברכים או יהיה סימן לישראל והטעם אם הם יברכום אני אברכם והטעם שאקיים ברכתם לפי דעתי שמ''ם אברכם סימן לכלם כהנים וישראלים

ושמו את שמי. כטעם לשום שמו שם שיהיו מקודשים בשם או טעמו כאשר יזכירו שמי עליהם כי בכל אחד מהשלשה פסוקים השם הנכבד והנורא

וישם לך שלום. כטעם לא יגע בך רע לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב

ישא ה' פניו אליך. הפך אעלים עיני מכם והטעם כאשר פירשתי כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך

יאר ה' פניו אליך. כטעם באור פני מלך חיים והטעם וכל אשר תבקש ממנו ובשעת שתדרשו יאר פניו והטעם יקבל אותך וירצה למלא' שאלתך מיד ואם בקשת אותו בעת צרה הוא יחנך גם יתכן היות ויחנך ויתן לך בקשתך כטעם חנוני אתם אשר חנן אלהים מגזרת חנן

וטעם וישמרך. שישמור התוספת שלא יגזול אחר מה שהוסיף

יברכך. תוספות חיים ועושר

ושטו את שמי וגו׳. עוד הכהנים מועילין לבית ישראל במה שישימו את שם ה׳ על ב״י. שהתפללו להשרות כבוד שמו עליהם בכל פרט לומר ה׳ יתן לך כך. וכדומה בכל ענין. ובזה ואני אברכם. בכל עת לפי הצורך והברכה שיברכו:

וישם לך שלום. אחר כל הברכות. מברכים בכלי המחזיק אותם. שבלי שלום אין נחת בשום ברכה:

ישא ה׳ פניו. כאן משמעות פניו מדותיו. שמכונים פנים. באשר לפי מדת האדם משתנה צורת הפנים. אם בפנים צוהלות או נזעמות וכדומה. ותכונת הברכה שיהיו מדותיו של הקב״ה רחום וחנון וכדומה נשואות אליך וע׳ בס׳ שמות ל״ג י״ד:

ויחנך. קבלת התפלה ובקשה מיקרי חן וחסד. כלשון המקרא בס׳ ישעיה (לג ב) ה׳ חננו לך קוינו. ואין קווי אלא תפלה כדתניא במכילתא וספרי. ומשה רבינו בשעת העגל אמר בסמיכות לבו בטוח בה׳ שישמע תפלתו. משום שאתה אמרת כי מצאת חן בעיני כמש״כ בס׳ שמות ל״ג י״ב. ומזה הטעם דרשו בחגיגה דף י״ב כל העוסק בתורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. פי׳ מה יהיה חסדו אשר יצוה ה׳ על העוסק בשירה בלילה. היינו תפלה לאל חיי. שתקובל תפלתו. והנה אחר שיאר ה׳ פניו. והכל יראו שאהוב אתה בעיניו ית׳ ממילא מובן שיבקשו בני אדם ממך להתפלל ברעותיהם. מש״ה הסמיך הברכה לזה ויחנך. שתקובל תפלתך גם עבור אחרים:

יאר ה׳ וגו׳. היינו שהכל יראו שעליך זורח ה׳ ולא שזהו הצלחת המזל. ומשמעות פניו. היינו השגחתו כעין לשון ופניתי אליכם. ויש שהוא מושגח מהקב״ה אבל אינו ניכר שאך השגחת ה׳ עליו. וא״כ ההשגחה שלא באורה. אבל כאשר הכל מכירים שהשגחת ה׳ היא מצלחתו מיקרי יאר ה׳ פניו אליך. יהיה פניו אליך בהארה:

אמור להם. הוא בנשיאת כפים ובאמירה לישראל:

אמור להם. לפי הפשט שני אופני ברכות כהנים היו גם בבהמ״ק. חדא בנשיאת כפים כמו האומר לחבירו. וחדא בתפלה כדאי׳ במס׳ תמיד פ״ה והובא בברכות די״א אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת וברכו את העם כו׳ וברכת כהנים. וכמש״כ התוספות שם וכבר ביארנו מקור הדבר בפרשת שמיני גבי ברכת אהרן ביום השמיני. ומש״ה פירש הכתוב כאן דנוסחות שתי הברכות שוין היינו כה תברכו בשעת התפלה שלא באמור להם:

פנאי. שכל פנים הוא לטובה, כמו "ישא ה' פנים אליך" (במדבר ו, כו) , וכאן צריך לפרש פנאי שלי:

פנאי שלי וכו'. לא סתם פנים, שהרי סתם פנים הוא לטובה, כמו "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כו) , אלא פירושו פנאי שלי להתעסק בו:

פנאי שלי. לא כמו כל פנים שבמקרא, שהרי כל פנים שבמקרא אצל הקב"ה לטובה הוא, כמו "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כד) , ולפיכך פירושו שהוא לשון פנאי שלי. ונראה לי שאין פירוש "פנים" 'פנאי שלי', אלא פירושו 'פנים' כמשמעו, ואמר שאסלק פנים מכל דבר, ואתן פני אליו להתעסק בו. ולפיכך אמר "ונתתי פני באיש ההוא" כאדם שאמר אסלק פני מדבר שהיה לי בתחלה, ואפנה את פני לדבר הזה להתעסק בו. ולפיכך "ונתתי את פני" הכתוב כאן, אין רוצה לומר מצד הפנים עצמם, דכאשר הוא נאמר על הפנים עצמם הוא לטובה בודאי, כמו "ישא ה' פניו אליך", שהכתוב רוצה לומר כי יהיה עמהם פנים אל פנים, וזהו בודאי לטובה. אבל כאן "ונתתי פני" לא בא לומר רק שיסלק עצמו מענינים אחרים ועוסק בו, וזהו לרעה בודאי, שנפנה מכל דבר להתעסק בו. ולפיכך פירש אותו ונתתי פנאי שלי. אבל המתרגם שתרגם את "פני" מלשון רוגז, סבירא ליה כי כמו שנאמר פנים על הרצון, כמו "ישא ה' פניו" וכיוצא בו, כך נאמר פנים על הרוגז ועל פני הזעם. וכן אמרו רז"ל עד שיעבור פנים של זעם. והוא כמו השקפה שהיא לרעה (רש"י בראשית יח, טז) , שכל השקפה היא בפנים:

ברכת כהנים. שהרי ברכה זו סתומה, לא ידענו מה היא, ונתפרש במקום אחר (במדבר ו, כד-כו) "יברכך וישמרך וגו'", ומדה זו היא בתורה, דילפינן סתום מן המפורש (יומא נט. ), ולפיכך ברכת כהנים בירך אותם:

ומשל נאה המשיל לענין זה הרשב"י זלה"ה, בענין ההתפלל אליו ית'. אמר, שיש מי שהוא כעבד שאינו כל כך חביב לפני המלך, שמאחרי המלך ישא את קולו להתחנן לפניו על דבר מה, והמלך יגזור אומר ויתנו שאלתו, אך לא יסב המלך את פניו אליו ולא יביט בו. ויש עבד שהוא חביב על המלך, ויקבלהו המלך בסבר פנים יפות, ויחזיר פניו אליו, וידבר עמו כל הצורך. הוא הענין האמור במשה וישראל (דברים ה, ד), "פנים בפנים דבר ה'" וגו'; (שמות לג, יא), "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו"; וכענין הברכה בברכת כהנים (במדבר ו, כה), "יאר ה' פניו אליך"; ובמקום אחר אומר (שמות לג, כג), "וראית את אחורי ופני לא יראו". וכל זה ענין טבעי הוא, ששני ריעים הפונים באהבה זה אל זה מחזירים פניהם זה לזה, וזה מראה הקירוב ביניהם; ושנים שהם מתרחקים - זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן; כי הפנים מראים תמיד הפניה, והחזרת העורף יראה הריחוק. וכל הדרכים ייוחסו אל ההתדבקות של התחתונים באדון ב"ה, שבהיותם מתוקנים במעלה הראויה להם, הנה יהיו מתדבקים עם האדון ב"ה בהתדבקות גדול וחיבור של אהבה ממש, כביכול, כשני ריעים המחזירים פניהם זה לעומת זה. אך בלא מעלתם זאת, וטרם היותם מוכנים, הנה יהיו נשואים ונסבלים ממנו ודאי, וכמו שביארנו, שעל כל פנים, הנשמות חלק אלוה ממעל הן, ומתאחזות בו תמיד מצד היותו שרשן ומקורן, אך לא בלב גס והרמת ראש, אלא כשנים ההופכים פניהם זה לכאן וזה לכאן, שמראה זה על הריחוק, שכל אחד פונה לעצמו לבד ולא לחבירו, והם נשואים ממנו רק כדבר שאינו כל כך חביב. וכן הם אין להם פנים לפנות ולהביט אליו, והוא אינו מחזיר פניו אליהם. אך כשנתקנו, אז יביטו זה לזה באהבה, כענין שנאמר (שיר השירים ב, יד), "הראיני את מראיך וגו' ומראיך נאוה":

ותראי כמה כבוד גדול חלק הבורא ב"ה אל הצדיקים שחשבם לשותפים אליו, וכמו שארז"ל (זוהר ח"א, ה ע"א), "עמי אתה" - עימי אתה". כי באמת חלק הניחו להם בתיקונו של עולם ובשכלול הבריאה, וכמו שביארנו לעיל, עד שנמצא תיקון הבריאה, כביכול, מחולק בין הקב"ה והצדיקים, שאינו נשלם אלא בשניהם. והנה, כביכול, כנסת ישראל לבה גס בהקב"ה כאשה לבעלה; וזה מצד היות לה חלק בתיקון העולם עצמו, כמו שביארנו, אשר על כן יש לה פתחון פה לפניו ויכולה להרים ראש, אשר לא "כמאן דאכיל דלאו דיליה דבהית לאסתכולי באפיה" (ירושלמי ערלה פ"א, ה"ג), אלא נהנים מזיו השכינה מתוך שמחה והרמת ראש. מה שאין כן לנשמות טרם בואן בגוף בעולם הזה, כי לא יהיו אלא כעבד דשקיל ואזיל אחרי אדוניו. והנה הם חלק אלוה ממעל. ודאי, ודבוקות בו ית', אך בבושת מקבל הצדקה, כמו שביארנו:

(במדבר ו, כג) כה תברכו את בני ישראל רבי ישמעאל אומר

ושמו את שמי הזכרת שמי בכל ברכה וברכה שיברכום בשמי ולא בשמם היינו ואני אברכם

ואני אברכם לישראל שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך ישראל.

ישא, פניו אליך יסביר לך פנים להצליחך ולשמחך כמו ואיך אשא פני אל יואב אחיך שפירש אקביל פניו ומה שכתוב אשר לא ישא פנים, אשר לא ישא פני איש פירושו אינו צריך להחניף שום אדם בהתחננו לי על כל פשעיו להניח נקמתו ומשפטו. דוגמא לולי פני יהושפט אני נושא.

יאר ה' פניו ליתן לך חיים דכתיב באור פני מלך חיים.

דבר אל אהרן נסמכה פרשת כהנים שהם קדושים לפרשת נזיר שהוא קדוש כשהשלים תורת נזרו

אמור להם מלמד שהחזן צריך לומר להם אמרו וכן מתורגם כד תימרון להון, מכאן שאין הכהן עובר בעשה שאינו עולה לדוכן עד שיצוו עליו.

ואל בניו מלמד שנשיאות כפים אפילו בכהן הדיוט. כה תברכו בשנה ראשונה שהיו חונים במקום אחד לא הרגישו הכנענים בהם אבל בשנה שניה שתקנו להם דגלים וחצוצרות לצורך המסעות אמרו הכנענים עתה הם באים להלחם בנו אז הוצרכו לברכת כהנים פן יבואו עליהם האויבים פוק חזי על ידי העון וילחם בישראל וישב ממנו שבי. כה תברכו בעמידה כמה שנאמר אלה יעמדו לברך

ושמו את שמי - מגיד שהם מתברכים בשם המיוחד. יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיוחד? תלמוד לומר: ושמו את שמי ונאמר להלן: לשכן את שמי. מה להלן מקדש, אף כאן מקדש, אלא משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהונה. אמר רבי טרפון: מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה, והטיתי אזני כלפי כ"ג, ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים, או במקדש, מברכין ואין מברכין בגבולין. אמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אף בגבולין, אלא, שבגבולין אומר, ג' ברכות, ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר: השם ככתבו. בגבולין בכינויו. בגבולין נושאין ידיהם, כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהם. (במדבר ו): ואני אברכם למה נאמר? לפי שנאמר: כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל. לגרים לנשים ולעבדים מנין? תלמוד לומר: ואני אברכם. יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל, הרי הם מבורכים, ואם לאו, אין מבורכין? תלמוד לומר: ואני אברכם, שלא יהיו הכהנים אומרים: אנו נברך את ישראל, תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי. וכן הוא אומר (דברים ט): כי ה' אלהיך ברכך וגו' הכהנים מברכים את ישראל. מי מברך את הכהנים? תלמוד לומר: ואני אברכם, הכהנים מברכים את ישראל, ואני אברך אלו ואלו. הוי, ואני אברכם.

ישא ה' פניו אליך וגו' - יעביר כעסו ממך, ואין ישא, אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ): ישא פרעה את ראשך וגו'. פניו, אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ): ונתתי את פני בנפש ההיא וגו' כלומר, אותם פנים של זעם, שהיו ראויות לבא אליך, יסירם ממך. דבר אחר: ישא ה' בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית יט): ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו', הרי דברים ק"ו, אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך, ומפני אבותיך?! זהו שנאמר: ישא ה' פניו אליך. כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך. וכתוב אחד אומר (דברים י): אשר לא ישא פנים. כיצד נתקיימו שני כתובים הללו? כשישראל עושין רצון המקום, ישא ה' פניו אליך. וכשאין עושין רצון המקום, אשר לא ישא פנים. דבר אחר: ישא ה' פניו וכי הקב"ה נושא פנים, והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים? אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שהם נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים. כיצד? כתבתי בתורתי: ואכלת ושבעת וברכת ואדם מישראל, יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית, עד כביצה, לפיכך, ישא ה' פניו וגו'. דבר אחר: ישא ה' כתוב אחד אומר: ישא. וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא. עד שלא נחתם גזר דין, ישא ה' וגו'. משנחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים. ודכוותיה כתוב אחד אומר (תהלים סה): שומע תפלה. וכתוב אחד אומר (איכה ג): סכתה בענן לך וגו'. עד שלא נחתם גזר דין, שומע תפלה. משנחתם גזר דין, סכתה בענן לך. כתוב אחד אומר (תהלים קמה): קרוב ה' לכל קוראיו. וכתוב אחד אומר (שם י): למה ה' תעמוד ברחוק. עד שלא נחתם גזר דין, קרוב ה' לכל קוראיו. משנחתם גזר דין, למה ה' תעמוד ברחוק. כתוב אחד אומר (איכה ג): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וכתוב אחד אומר (דניאל ט): וישקד ה' על הרעה. עד שלא נחתם גזר דין, מפי עליון וגו'. משנחתם גזר דין, וישקד ה' וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ד): כבסי מרעה לבך ירושלים. וכתוב אחד אומר (שם י): כי אם תכבסי בנתר וגו'. עד שלא נחתם גזר דין, כבסי מרעה וגו'. משנחתם גזר דין, אם תכבסי וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ג): שובו בנים שובבים. וכתוב אחד אומר: אם ישוב ולא ישוב. אלא כאן, קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (ישעיה נה): דרשו ה' בהמצאו. וכתוב אחד אומר (יחזקאל לב): חי אני אם אדרש לכם. כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (שם לג): אם אחפוץ במות הרשע. וכתוב אחד אומר (שמואל א ב): כי חפץ ה' להמיתם. כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. דבר אחר: ישא ה' פניו אליך, בעוה"ז. אשר לא ישא פנים, לעוה"ב. דבר אחר: ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר (דברים י): אשר לא ישא פנים היה ר' יוסי בן דוסתאי אומר: כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו? אלא, ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו. אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך לבין חבירך. ר"ע אומר: כתוב אחד אומר: ונקה וכתוב אחד אומר: לא ינקה היאך אפשר לקיים ב' פסוקים הללו? אלא, בדבר שבינך לבינו ונקה. בדבר שבינך לבין חבירך, לא ינקה. בן עזאי אומר: מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. דבר אחר: ישא ה' פניו וגו' יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו, כשואל מן הצדדין, אלא ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו): ופניתי אליכם והפריתי. וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. ר' נתן אומר: וישם לך שלום שלום זה, שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט): למרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי אומר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן וגו'. גדול השלום, שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח): האף אמנם אלד ואני זקנתי גדול שלום, ששינה המלאך שדבר עם מנוח, מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח. גדול שלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אלעזר אומר: גדול שלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות, אלא שלום. ר' שמעון בן חלפתא אמר: גדול שלום, שאין כלי מקבל ברכה, אלא שלום, שנאמר (תהלים כט): ה' יברך את עמו בשלום אף בברכת כהנים אחד, כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום, אא"כ שלום עמהם. ר' אלעזר הקפר אומר: גדול שלום, שאין חותם כל התפלה, אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים, אלא שלום. גדול שלום, שניתן לענוים, שנאמר (שם לז): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול שלום, שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל. רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה: אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת. גדול שלום, שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ): כי תקרב אל עיר וגו' ואומר (שם ב): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו'. ואומר (שופטים יא): השיבה אתהן בשלום. גדול השלום, שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טז): ואתה תבא אל אבותיך בשלום. ואומר: בשלום תמות. גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז): בורא ניב שפתים שלום שלום. ר' מאיר אומר: גדול הוא השלום, שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום, שניתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום. הראשונה אומרת (שם): יבא שלום. שנייה אומרת (שם): ינוחו על משכבותם. והשלישית אומרת (שם): הולך נכוחו. ולא דיין לצדיקים, שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (שם נח): כבוד ה' יאספך, אלא שמקלסים לפניהם בשלום, יבוא שלום. גדול השלום, שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום, ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם, ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו: הראשונה אומרת (שם מח): אין שלום. השניה אומרת: אמר ה' לרשעים. השלישית אומרת (שם נ): למעצבה תשכבון. לא דיין לרשעים, שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר (איוב לג): ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים. ואומר: יהדפוהו מאור לחושך. ואומר (תהלים לה): יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם אלא שהם מתקנטרים לפניהם, ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון. גדול השלום, שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כו): ונתתי שלום בארץ. גדול שלום, שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קיט): שלום רב לאוהבי תורתך גדול השלום, שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם לב): והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום, ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו): ויקרא לו ה' שלום. גדול השלום, שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה): עושה שלום במרומיו, והרי דברים ק"ו, ומה אם במקום שאין איבה ושנאה, צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו. ר' שמעון היה אומר: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מלך בשר ודם, כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו וכתיב אחריו (שם): היש מספר לגדודיו. אומר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. ואומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן וגו', וכשהוא הולך למלחמה, אינו הולך אלא יחידי, שנאמר (שמות טו): ה' איש מלחמה וגו', בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע. ואומר (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי וגו'. את מוצא, כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול, לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית ו): הנני מביא את מי המבול מים, וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי, שנאמר (שם יט): וה' המטיר על סדום וגו'. וכן כשפרע מן המצריים, שנאמר (שמות יב): וה' הכה כל בכור וגו'. וכן פרע מן האמוריים יחידי, שנאמר (יהושע י): וה' השליך עליהם אבנים גדולות. וכן מסנחריב פרע יחידי, שנאמר (מ"ב יט): ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו'. כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו. וכתוב אחד אומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה. משגלו ישראל מארצם, אלף אלפים ישמשוניה, כביכול, נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: אלף אלפים ישמשוניה גדוד אחד. וכמה הן גדודיו, היש מספר. כתוב אחד אומר (תהלים קמו): מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא. וכתוב אחד אומר (ישעיה מ): המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. כשהקב"ה קורא אותם, הוא קורא שמות כולן, כאחת, והם עונין מה שא"א לו לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחת. וכן הוא אומר (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדיבור אחד. ואומר (תהלים סב): אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים. ואומר (ירמיה כג): הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: מהו לכולם שמות יקרא? שאין שם שינוי, לא השם שנקרא עכשיו, נקרא לאחר זמן. וכן הוא אומר (שופטים יג): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף. כתוב אחד אומר (ד"ה א כא): ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כד): בכסף שקלים חמשים. כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו? מקום הגרן בשש מאות מקום המזבח בחמשים. רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: שנים עשר שבטים היו, ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים. ר' אלעזר בן שמוע אומר: הגורן בשש מאות, אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים, בשקל כסף חמשים. כתוב אחד אומר (ד"ה ב ט): ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים. וכתוב אחד אומר (מלכים א ה): ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? ד' אלפים אסטבלאות ארבעים אלף סוסים. כתוב אחד אומר (ד"ה ב ד): מחזיק בתים ג' אלפים יכיל. וכתוב אחד אומר (מלכים א ו): אלפים בת יכיל. כיצד ב' כתובים הללו מתקיימים? בלח אלפים, שהם שלשת אלפים ביבש. מכאן אמרו: שני כורים בלח, שהם שלשת כורים ביבש. חביב הוא השלום, שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו, לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר (בראשית טו): ואתה תבא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו, שביקש מן המקום שלום, שנאמר (שם כח): ושבתי בשלום וגו'. וכן אתה מוצא באהרן, שלא נשתבח לפני המקום, אלא בשלום, שנאמר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו וגו'. וכן אתה מוצא בפנחס, שנתן שכרו שלום, שנאמר (במדבר כה): הנני נותן לו את בריתי שלום וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר (משלי ג): וכל נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים, אלא בשלום, שנאמר (ישעיה לב): וישב עמי בנוה שלום. וכן לא פרע, מן עמון ומואב, אלא שמנע מהם שלום, שנאמר (דברים כג): לא תדרוש שלומם וטובתם וגו'. וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר: וישם לך שלום:

יאר ה' פניו אליך - יתן לך מאור עינים. דבר אחר: יאר ה' וגו', שיביט בך בפנים מאירות, ולא בפנים זעומות. דבר אחר: יאר, זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה, כמה דתימא: כי נר מצוה ותורה אור. דבר אחר: יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים, שמאירים את המזבח, כמה דתימא: ולא תאירו מזבחי חנם ואומר (ויקרא כו): והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה. ויחנך, הרי הם מבורכים ושמורים ושכינה ביניהם. ומנין אף חנוני בדעת בבינה? תלמוד לומר: ויחונך כמה דמצלינן: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. דבר אחר: ויחנך, יתן בכם דעת, שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר: ונתן לך רחמים וגו'. דבר אחר: ויחנך, יחון אותך בבנים, כמה דתימא (בראשית לג): הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ואומר (שם מג): אלהים יחנך בני. דבר אחר: ויחנך, כמה דתימא (תהלים סז): אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. דבר אחר: ויחנך, יחנך במשאלותיך. וכן הוא אומר (ישעיה ל): חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך. דבר אחר: ויחנך שנה רבי חייא הגדול: יחנה ה' אצלך. דבר אחר: ויחנך, יעמיד ממך נביאים, כמה דתימא (זכריה יב): ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים. דבר אחר: ויחנך וגו', יתן חנו עליך, בכל מקום שאתה הולך, כמה דתימא (בראשית לט): ויתן חנו בעיני וגו'. (אסתר ב): ותהי אסתר נשאת חן וגו'. ויתן אלהים חן את דניאל וגו'. (משלי ג): ומצא חן ושכל טוב וגו'. דבר אחר: ויחנך, בתלמוד תורה. וכן הוא אומר (שם ד): תתן לראשך לוית חן וגו'. (שם א): כי לוית חן הם לראשך וגו'. דבר אחר: ויחנך, במתנת חנם. וכן הוא אומר (תהלים קכג): חננו ה' חננו וגו'. (שם): כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. דבר אחר: ויחנך, להוציאך משיעבוד מלכיות, כמה דתימא (שם): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. דבר אחר: ויחנך, לגאול אותך, כמה דתימא: ה' חננו לך וגו':

יברכך ה' וישמרך - עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו עלה ובא אצלו, נתן לו מאה לטרין של זהב, טענו יצא לדרך. נפלו עליו לסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו. שמא יכול הוא לשמרו מן הלסטים?! לפיכך, יברכך ה' בעושר. וישמרך, מן הלסטים. דבר אחר: יברכך ה', בממון. וישמרך, שלא תהא עשוי במדינה פניאס, ושלא תבא זימיא למדינה, ויאמרו לך: תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך, בעושר. וישמרך, שתעשה ממנו מצות. יברכך ה', בברכה המפורשת בתורה (דברים ז): ברוך תהיה מכל העמים וגו'. ברוך אתה בעיר וגו'. ברוך טנאך וגו'. ברוך אתה בבואך וגו'. ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. ר' נתן אומר: יברכך בנכסיך. וישמרך, בגופך. ר' יצחק אומר: והלא אם מבורכים הם שמורים ואם שמורים המה מבורכים., ומה תלמוד לומר וישמרך? מיצה"ר, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר: וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא): יומם השמש לא יככה וגו'. הנה לא ינום וגו'. ה' שומרך וגו'. ה' ישמרך מכל רע וגו'. ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר: וישמרך, מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (שם צא): יפול מצדך וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמור לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר לך את הקץ. וכן הוא אומר (ישעיה כא): משא דומה אלי קורא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמור נפשך בשעת מיתה. וכן הוא אומר (שמואל א כה): והיתה נפש אדוני צרורה בצרור וגו'. שומע אני את הצדיק ואת הרשע? תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמור רגלך מן גיהינום. וכן הוא אומר (שם א ב): רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו, הרי הם מבורכים ושמורים. ומנין שאף שכינה ביניהם? תלמוד לומר: יאר ה' פניו וגו' יאר ה' וגו' יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס): קומי אורי וגו'. ואומר (תהלים לו): באורך נראה אור אל ה' ויאר לנו:

דבר אל אהרן וגו' - לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן ואת בניו לכל דיבור, שזה כלל, כל זמן שהמעשה בכהנים, הדיבור לכהנים. המעשה לישראל, הדיבור לישראל. כה תברכו רבי יהודה אומר: מנין אתה אומר שמפי הקב"ה נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל? תלמוד לומר: כה תברכו את בני ישראל כה תברכו את בני ישראל, בלשון הקודש. אתה אומר בלשון הקדש, או אינו אלא בכל לשון? נאמר כאן: כה תברכו, ונאמר להלן: אלה יעמדו לברך את העם. מה להלן, בלשון הקדש, אף כאן בלשון הקדש. רבי יהודה אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר: כה, עד שיאמרו בלשון הזה, שכל מקום שנאמר: עניה ואמירה וכה, בלשון הקדש. כה תברכו, בעמידה. אתה אומר, בעמידה, או שלא בעמידה? תלמוד לומר (דברים כז): ואלה יעמדו לברך את העם. נאמר כאן: ברכה, ונאמר להלן: ברכה. מה ברכה האמורה להלן בעמידה, אף ברכה האמורה כאן, בעמידה. ר' נתן אומר: אינו צריך, שכבר נאמר: לשרתו ולברך בשמו. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה, דכתיב: לעמוד לשרת, אף ברכה בעמידה. כה תברכו, בנשיאות כפים. אתה אומר, בנשיאות כפים, או אינו אלא בנשיאות כפים, ושלא בנשיאות כפים? תלמוד לומר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים. ר' יונתן אומר: אי, מה להלן, ראש חדש, וקרבן ציבור, וכהן גדול, אף כאן, ראש חדש, וקרבן ציבור, וכהן גדול?! תלמוד לומר (שם יח): כי בו בחר ה' וגו', הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים. וכתיב: כל הימים ואיתקש ברכה לשירות. כה תברכו, בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכנוי? תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, בשם המיוחד לי. יכול אף בגבולין? נאמר כאן: ושמו את שמי ונאמר להלן: לשום את שמי. מה להלן ביהמ"ק, אף כאן ביהמ"ק. מכאן אמרו: במקדש בשם המפורש, ובמדינה בכינוי, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: הרי הוא אומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', זה מקרא מסורס, שבכל מקום, שאני אבא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי. והיכן אני נגלה אליך? בבית הבחירה, אף אתה לא תהא מזכיר את שמי, אלא בבית הבחירה. מכאן אמרו: שם המפורש אסור לומר בגבולין. כה תברכו וגו' אין לי אלא ברכה לישראל. ברכה לגרים, לנשים, ולעבדים משוחררין, מנין? תלמוד לומר: אמור להם, לכולן. כה תברכו את בנ"י פנים כנגד פנים, או עורף מול פנים? תלמוד לומר: אמור להם, פנים כנגד פנים, כאדם שאומר לחבירו: אמור להם, מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו. אם שני כהנים הם, שיעלו לדוכן צריך שיאמר להם החזן: כהנים ברכו. ואם אינו אלא כהן אחד, אינו צריך לומר, שנאמר: אמור להם, לשנים. אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה: כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי. אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עוקר את רגליו, לעלות אצל התיבה בברכת עבודה, שוב אינו עולה, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת. מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה. אמר רבי שמלאי: בית הכנסת שכולם כהנים, כולם עולים לדוכן, והוא דאישתיירו עשרה ישראל שעונין אמן. בית הכנסת שכולה כהנים, מקצתן עולים לדוכן, מקצתם עונים אמן, העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה, ולכך היו הכהנים עולים אל הארון, כדי שיהיו כל העם בפניהם. אמר רבי שמעון בן פזי: כל כהן שלא נטל ידיו, לא ישא את כפיו, שנאמר (תהלים קלד): שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קדש, ולא נשאתי את כפי בלא ברכה. מאי מברך? אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן, מאי אמר? יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו, שצויתנו לברך את עמך ישראל, שלא יהא בה מכשול ועון. וכי מסיים לברך, ומחזיר פניו מן הציבור, מאי אמר? רבש"ע! עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו! אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעות ידם, עד שיחזירו פניהם מן הציבור. ואין הקורא רשאי לקרות ברכת כהנים, עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת, עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור, עד שיתחיל ש"ץ בשים שלום. ואינם רשאין לעקור רגליהם ולילך, עד שיגמור ש"ץ שים שלום. בזמן שהכהנים מברכין העם מה הציבור אומרים? אמר רבי זירא (שם כג): ברכו ה' מלאכיו וגו' ברכו ה' כל צבאיו וגו' (שם): ברכו ה' כל מעשיו וגו' היכן אומר אותן? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה. רב אמר: בהזכרת השם פליגי בה, רב מארי ורב זביד. חד אמר: פסוק כנגד פסוק. וחד אמר: בכל פסוק אומר לכל ג' הפסוקים. במוסף של שבת, כשהכהנים מברכים, מה הצבור אומרים? אמר רבי אסי: (שם קלד): שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו'. שאו ידיכם וגו'. ברוך ה' מציון וגו'. ולמה אינו אומר: יברכך ה' מציון וגו'? שכתוב בההוא ענין. אמר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, מסיים בברכותיו של הקב"ה. במנחה של תעניות מאי אמרי? אמר רב אחא בר יעקב (ירמיה יד): אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו (שם): מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי? (תהלים קכח): הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל. אמר רבי חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין, אינו אלא טועה. אמר רבי חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא ליבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?! אמר רבי אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים?! אמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו, דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומרין אותו בגבולין. במדינה אומרים ברכת כהנים ג' ברכות, ובמקדש ברכה אחת. כל כך למה? שאין עונין אמן במקדש. תני, מנין שאין עונין אמן במקדש? שנאמר (נחמיה ט): קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. מנין שעל כל ברכה תהלה? שנאמר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה, תן לו תהלה. במדינה נושאין כפיהם, כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. אמור להם, מלא. אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים: לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין, בכוונת הלב, כדי שתשלם הברכה בהן, לכך נאמר: אמור להם:

(שיר ב): דומה דודי לצבי או לעופר האילים וגו' אמר רבי יצחק: אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! אין את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מדלג, כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים ומן ים לסיני. במצרים, (שמות יב): ועברתי בארץ מצרים וגו'. בים, שנאמר: זה אלי ואנוהו. לסיני, (דברים לג): ויאמר ה' מסיני בא. או לעופר האילים ר' יוסי ב"ר חנינא אמר: לאורזילא דאיילתא. (שיר ב): הנה זה עומד אחר כתלנו, זה מדבר סיני. משגיח מן החלונות, (שמות יט): וירד ה' על הר סיני וגו'. מציץ מן החרכים, (שם כ): וידבר אלהים את כל הדברים וגו'. ענה דודי ואמר לי, (שם): אנכי ה' אלהיך. דבר אחר: דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק: אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! את אמרת לנו: את אתא לגבן תחלה. דומה דודי לצבי מה הצבי הזה, נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה. ר' ברכיה, בשם רבי לוי אמר: כגואל הראשון, כך גואל האחרון. הגואל הראשון, זה משה, נגלה להם וחזר ונכסה מהם. כמה נכסה מהם? רבי תנחומא אמר: שלשה חדשים. הה"ד (שם ה): ויפגעו את משה ואת אהרן וגו'. אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה יהא נכסה מהם? אמר רבי תנחומא, בשם ר' חמא ב"ר הושעיא: ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל יב): ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים. וכתיב (שם): אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה אילין מותריה כמה אינון? ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה להם. ולהיכן מעלה אותן? אית דאמרין: למדבר יהודה. ואית דאמרין: למדבר סיחון ועוג. כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים. הה"ד (איוב ל): הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם, וכל מי שאינו הולך אחריו, הוא הולך ומשלים לאוה"ע ובסוף אוה"ע הורגין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון: לסוף ארבעים וחמשה ימים, הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן. הה"ד (הושע יב): עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ואומר: מועד צאתך ממצרים. או לעופר האילים אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לאורזילא דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, זה כותל מערבי של ביהמ"ק, שאינו חרב לעולם. למה? שהשכינה במערב. משגיח מן החלונות, בזכות אבות. מציץ מן החרכים, בזכות אמהות. כשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש, בין זכות אבות לזכות אמהות. ענה דודי ואמר לי מה אמר? (ישעיה מט): חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. דבר אחר: דומה דודי לצבי מה הצבי הזה, מקפץ ממקום למקום, ומגדר לגדר, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, כך הקב"ה מדלג ומקפץ, מכנסת זו לכנסת זו. כל כך למה? בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. באי זו זכות? בזכות של אברהם אבינו, דכתיב: כה תברכו, כמה דתימא (בראשית טו): כה יהיה זרעך. או לעופר האילים רבי יוסי אומר: לאורזילא דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה, כמה דתימא (שם יח): וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו'. יָשַׁב כתיב, בה לעמוד, א"ל הקב"ה: שב אברהם, אתה סימן לבניך, שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וקוראין את שמע ויושבים, וכבודי עומד. ומה טעם? (תהלים פ"ב): אלהים נצב בעדת אל. אמר רבי חנאי, בשם ר' יצחק: אלהים עומד אין כתיב כאן, אלא אלהים נצב אֶטִימוס, הא כמה דתימא (ישעיה סה): והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כה תברכו וגו'. אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין, אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכים מפיך. הה"ד (דברים כו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו, ולכך הוא אומר: משגיח מן החלונות מבין כתפותיהם של כהנים, מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי, ואני אברכם כה תברכו הה"ד (בראשית יב): ואעשך לגוי גדול וגו'. אמר רבי פנחס בן יאיר: ז' ברכות בירך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן: ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכך, ומקללך אאור, ונברכו בך, כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב. ר' לוי בר חיתא ור' אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר: ג' גדולות וד' ברכות כתיב כאן, בישר שהן ג' אבות וד' אמהות, והלא גדולות אינו אלא שתים: ואעשך גדולה היא, דכתיב (ש"א י"ב): ה' אשר עשה את משה. אמר ר' שמעון בן לקיש: ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים: אלהי אברהם. ואברכך, זה שאומרים: אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זה שאומרים: אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן? תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ואומרים: מגן אברהם, ואין חותמין בכולן. אמר רבי חייא בר זעירא: והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי, שמשהם אומרים: מגן אברהם אחר כך אומרים: מחיה המתים. דבר אחר: והיה ברכה והיה בֵּרְכָה, מה הבריכה הזו, מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה. ואעשך לגוי גדול אמר רבי ברכיה: אתנך אשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאברא אותך בריה חדשה. וכשם שנאמר (בראשית): ויעש אלהים את הרקיע, את פרה ורבה לגוי גדול. אמר אברהם לפניו: רבש"ע! מנח לא העמדת ע' אומות. א"ל: אותה אומה שכתוב בה (דברים ד): כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא: אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול? כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני וקבלו את התורה, והגיעו לא"י, הביט בהם משה, ואמר: הרי הן עשויים, כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן, שנאמר: ומי גוי גדול. דבר אחר: לגוי גדול, שאתן לבניך את התורה, וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר (שם): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואברכך אמר רבי ברכיה: לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, ממעטת את היציאה, וממעטת את השם, לכך נאמר לו: ואעשך לגוי גדול, שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה. ואברכך, שלא תמעט לך הדרך, את היציאה. ואגדלה שמך, שלא תמעט לך, את השם. אמרי אינשי במתלא, מביתא לביתא - חלוק, מאתר לאתר - נפש, ברם את, לא נפש חסר ולא ממון את חסר. והיה ברכה, כבר כתיב: ואברכך מה תלמוד לומר והיה ברכה? אמר רבי אליעזר: אמר לו הקב"ה: משבראתי עולמי ועד עכשיו, הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר (בראשית א): ויברך אותם אלהים וגו'. ואומר (שם ט): ויברך אלהים את נח ואת בניו. אבל מכאן ואילך, הרי ברכות מסורות לך. למאן דהני לך למברכה ברוך, ואעפ"כ לא בירך אברהם לבניו. למה כן? משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס והיה בתוך אותו פרדס, אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות. אמר האריס: אני אעבוד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדיסו יעשה. כך המלך, זה הקדוש ברוך הוא. והפרדס, זה העולם. מסרו לאברהם, שאמר לו: והיה ברכה. מה עשה אברהם? היו לו ב' בנים, אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל. אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק, הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע, אלא עבד אני, בשר ודם אני, למחר אפטר מן העולם ומה שהקב"ה חפץ לעשות בעולמו יעשה. כשנפטר אברהם, נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, שנאמר (שם כה): ויהי אחרי מות אברהם וגו' ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר (שם מט): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. מכאן ואילך, אמר הקב"ה: הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם: והיה ברכה לכך נאמר: כה תברכו וגו':

כה תברכו - הה"ד (שיר ג): הנה מטתו שלשלמה וגו'. ר' שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה הנה מטתו שלשלמה, זה שלמה המלך. ששים גבורים סביב לה, שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה, והן היו מגבורי ישראל. כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה למה היה עושה כן? מפחד בלילות, שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא, נותנין עליו אימה ויראה, עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע קול הדיבור, ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו, משחטא, היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר (בראשית ג): ויתחבא האדם ואשתו וגו'. אמר רבי אבין: עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע הקול אימירון. משחטא, היה שומע את הקול אגריון. עד שלא חטאו ישראל, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר אמר רבי אבא בר כהנא: שבע מחיצות של אש, היו כוססות זו בזו, והיו ישראל רואים ולא מתיראים, ולא מתפחדים. וכיון שחטאו, אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל, (שמות לד): וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו'. רבי פנחס ב"ר אבין, אמר רבי חנין: אף הסרסור הרגיש עמהם, מן שעה לשעה, שלשעבר (תהלים סח): מלכי צבאות ידודון. רבי יודן, בשם ר' איבו: מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא, אפילו מיכאל, אפילו גבריאל היו מתיראים מפני משה. וכיון שחטאו בגולורין שלהם, לא היה משה יכול להסתכל. הה"ד (דברים ט): כי יגורתי מפני האף והחמה. עד שלא חטא שאול, ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא (שמואל א יד): ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'. מהו (שם): בכל אשר יפנה ירשיע נצח, באיזו זכות? בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידו: שהיה עני ואוכל חולין בטהרה, ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל, וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו. רבי יהודה בר נחמן, בשם ר' שמעון בן לקיש אמר: ושהיה בן תורה, דכתיב (משלי ח): בי מלכים ימלוכו וגו', וכיון שחטא (שמואל א כח): וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וגו'. עד שלא חטא דוד, באותו מעשה (תהלים כז): ה' אורי וישעי ממי אירא וגו'. וכיון שבא אותו מעשה (שמואל ב יז): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר: עשיתי לי שרים ושרות וגו' משוררים זכרים ומשוררות נקבות, ותענוגות בני אדם פרוזבטה, שדה ושדות שידה ושידתין דהוו אזיין בהון, כיון שבנה ביהמ"ק וכל המעשה של אשמדאי. וכיון שחטא, טרדו אשמדאי ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו, והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו. הה"ד: מפחד בלילות שהיה מתפחד מן הרוחות. הנה מטתו שלשלמה וגו' רבנין פתרין קרייה ביוצאי מצרים. הנה מטתו, מטותיו - שבטיו, כמה דתימא (חבקוק ג): שבועות מטות. שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא, שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה, ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה. מגבורי ישראל, להביא טף ונשים. כולם אחוזי חרב, (שמות יג): וחמושים עלו בני ישראל. מלומדי מלחמה ממי למדו? מן הקב"ה, שנאמר (שם טו): ה' איש מלחמה. איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, סינטומוס (שם יב): כל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד ואחד, נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו. מי מלן? רבי ברכיה תני לה, בשם רשב"י: משה מוהל, ואהרן פורע, ויהושע משקה. וי"א: יהושע מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה. הה"ד (יהושע ה): ושוב מול את בני ישראל שנית, הרי מכאן שמלן ראשונה. (שם): וימל את בני ישראל וגו' מהו (שם): אל גבעת הערלות? אמר רבי לוי: מקום שעשו אותו גבעה בערלות, הרי איש חרבו על ירכו. מהו מפחד בלילות? שלא היו יכולין לעשות פסח, דכתיב (שמות יב): כל ערל לא יאכל בו ואם לא יעשו ישראל פסח, היו מתים בלילי הפסח, כאשר מתו בכורי מצרים, שנאמר (שם): וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים. הוי, מפחד בלילות. הנה מטתו וגו' רבי יונתן פתר קרייה בסנהדריות. הנה מטתו, שבטיו, כמה דתימא: שבועות מטות. שלשלמה, של הקב"ה, שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה, אלו ששים עם הארץ, שנאמר (מלכים ב כה): וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר. מגבורי ישראל, להביא אחד עשר איש, הרי שבעים ואחד סנהדרין. ומאי נינהו אחד עשר איש? דכתיב: ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשה שומרי הסף, הרי חמשה, ומן העיר לקח סריס אחד, זה מופלא של בית דין, הרי ששה. (שם): וחמשה אנשים מרואי פני המלך, הרי אחד עשר איש. כתוב אחד אומר (שם): וחמשה אנשים. וכתוב אחד אומר (ירמיה נב): ושבעה אנשים מרואי פני המלך. מאי נינהו השנים יתרים? להוסיף עליהם שני סופרי הדיינין. (ירמיה נט): ואת סופר שר הצבא המצביא, זה שליח בית דין. כולם אחוזי חרב ר' מאיר ור' יוסי ר' מאיר אומר: כולם היו משננין את ההלכה, כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם, שלא תהא הלכה קורא להם. ר' יוסי אומר: בשעת הדין, הכל נושאים ונותנין בהלכה, להוציא את הדין לאמתו והיו רואין, כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן, וגיהנם פתוחה לפניהם. הוי, מפחד בלילות, היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה, כדי להנצל מדינה של גיהינום. ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר ר' אבינה: אם באה אשה אצלך לבה"מ לשאול לך על הדין, או על השאלה, תהא רואה אותה, כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין ותהא מפחד, מדינה של גיהינום הדומה ללילה. הנה מטתו וגו' ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות הנה מטתו, מַטּותָיו, שבטיו. היאך? מה דתימא: שבועות מטות. שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא, שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה, אלו כ"ד משמרות כהונה, וכ"ד משמרות לויה, וי"ב מחלקות. מגבורי ישראל, להביא שאר העם, שהיו עומדים בירושלים, סנהדרין ובתי דינין ותלמידים, וכולם אחוזי חרב, כמה דתימא (תהלים קמט): וחרב פיפיות בידם. מלומדי מלחמה, זו מלחמתה של תורה, כמה דתימא (במדבר כא): בספר מלחמות ה'. ר' זעירא ור' יהודה, בשם ר' שמואל: תלמידי חכמים, המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקבלה וזריקה וקמיצה, היו נוטלין שכרן, מתרומת הלשכה. ר' יצחק בר רבי רדיפה, בשם רב אמי: מבקרי מומין שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ר' אחא ור' תנחום בר' חתניה דר' שמלאי: מגיהי ספר העזרה, היו נוטלין שכרן, מתרומת הלשכה. גדל בר בנימין, בשם ר' אמי: שני דייני גזלות היו בירושלים, והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ר' הונא אמר: פרכת היתה באה, מבדק הבית. שמואל אמר: נשים האורגות את הפרוכת, היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. הוי, מלומדי מלחמה, שהיו מלמדין לכהנים, היאך יעשו עבודה. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, היו מזהירין אותן בעת ששוחטין, שלא לפגל הזבחים, ושלא לפסול אחד מן הקרבנות בנותרות. הנה מטתו וגו' ר' ביבי, בשם ר' אלעזר פתר קרייה בברכת כהנים הנה מטתו, זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בביהמ"ק, היה פרה ורבה, שנאמר (מלכים א ח): ויאריכו הבדים. ואומר: הזהב זהב פרוים. מהו פרוים? שהיה עושה פירות. ואומר (שם א ו): בית יער הלבנון למה נקראת בית המקדש יער הלבנון? לומר לך, מה יער עושה פירות, אף בית המקדש הצורות שהיו בקירותיו, של זהב, שהיו מצוירין שם כל מיני אילנות, היו עושים פירות. שלשלמה, זה הקב"ה, שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. מגבורי ישראל, שהם מגברים את ישראל. אמר רבי עזריה: דברים שהם נזכרים בגבורה, ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת. יברכך ה' וישמרך, יאר ה', ישא ה'. כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, שהם נלחמים כנגד כל פורעניות שבתורה. איש חרבו על ירכו, שאפילו אדם רואה בחלומו, כאלו חרב מחתכת בירכו. מה יעשה? ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים, וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים, ואומר להם: כה תברכו וגו':

כה תברכו את בנ"י וגו' - הה"ד (משלי ג): אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו. איש חמס, זה עשו הרשע. איש, כמה דתימא (בראשית כה): ויהי עשו איש יודע ציד. חמס, כמה דתימא (עובדיה א): מחמס אחיך יעקב ומהו שאמר: אל תקנא? לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום, ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידים ישראל להתרעם על זאת, כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג): אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'. (שם): ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו, לפיכך אמרה רוח הקודש על ידי שלמה: אל תקנא באיש חמס אל תקנאו בשלום עשו הרשע. ואל תבחר בכל דרכיו, שלא תעשו כמעשיהם. למה? הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבא, שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות. הה"ד (משלי ג): כי תועבת ה' נלוז. וכן הוא אומר (תהלים ה): איש דמים ומרמה יתעב ה' אבל מי שמישר ארחותיו לפניו, הוא יהיה מאנשי סודו. הה"ד (משלי ג): ואת ישרים סודו. וכן הוא אומר (במדבר כג): כעת יאמר ליעקב וגו' ואומר (תהלים כה): סוד ה' ליראיו וגו' ואומר (מלאכי ג): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. (משלי ג): מארת ה' בבית רשע, זה עשו הרשע, כמה דתימא (מלאכי א): רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו'. (משלי ג): ונוה צדיקים יברך, אלו ישראל, שכתוב בהם: ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. (מלאכי שם): ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו' (משלי שם): אם ללצים הוא יליץ, אלו אדומים שנקראו לצים, שנאמר (שם כא): זד יהיר לץ שמו, והם נקראו זדים, כמה דתימא (מלאכי ג): ועתה אנחנו מאשרים זדים. ומנין שבאדומים הכתוב מדבר? שכן כתוב: גם נבנו עושי רשעה, אלו אדומים, כמה דתימא (שם א): וקראו להם גבול רשעה, והם מתלוצצים בכל יום על ישראל, על הצרות הבאות עליהם, כמה דתימא (יחזקאל לה): ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי. (משלי ג): הוא יליץ, שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם, כמה דתימא (עובדיה א): כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך. (משלי ג): ולענוים יתן חן, אלו ישראל, שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם, וסובלים עולם עליהם, כדי לקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן, כמה דתימא (ישעיה ל): ולכן יחכה ה' לחננכם. ואומר: ויספו ענוים בה' שמחה. ואומר (שם): כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה. (משלי שם): כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהם עושים את התורה ואת המצות, שנאמר (דברים ד): ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקדוש ברוך הוא להנחילם כסא כבוד, כמה דתימא (שמואל א ב): וכסא כבוד ינחילם, שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות, כמה דתימא (דניאל ז): ומלכותא ושלטונא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'. (משלי ג): וכסילים מרים קלון, אלו אדומים, כמה דתימא (עובדיה א): והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. ואומר (ירמיה מט): האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. מהו מרים קלון? שהם ירימו בחלקם קלון, שסופם ילכו לאש ואין קלון, אלא שריפה, כמה דתימא (שם כט): אשר קלם מלך בבל באש. ואומר: אביב קלוי באש. וכן הוא אומר: ובית יוסף להבה וגו'. ואומר (דניאל ז): חזי הוית עד דקטילה חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדא וגו' הוי, וכסילים מרום קלון. דבר אחר: אל תקנא באיש, מדבר בנואף, שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו, הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו, ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף: איש חמס. מהו אל תקנא? שכל מי שרואה לנואף, שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו, והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלוותו, ואל יבחר בכל דרכיו. למה? כי הנואף נקרא תועבה. (משלי ו): שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, ומשלח מדנים בין אחים, היא מן התועבה, זה הנואף, שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דתימא (במדבר ה): ועבר עליו רוח קנאה וגו' לכך נאמר: כי תועבת ה' נלוז זה הנואף, שכתב בו: ונלוזים במעגלותם. ואת ישרים סודו, זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין, כדי ליישר ארחותיו, כמה דתימא (משלי ט): המישרים ארחותם. מהו סודו? שהקדוש ברוך הוא מלמדו האיך ינצל ממנה, כמה דתימא (שם ד): בדרך חכמה הוריתיך. היין עולה חשבונו ע', והסוד ע', הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע', זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'. נכנס יין יצא סוד, יצא יין נכנס סוד. הוי, ואת ישרים סודו. מארת ה' בבית רשע, זה הנואף. מה היא המארה? שהמים המרים המאררים בודקין אותו, כשם שבודקין אותה. הוי, מארת ה'. כמה דתימא: יתן ה' אותך לאלה וגו'. ונוה צדיקים יבורך, זה נזיר ונזירה, שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה, זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים, שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים. הוי, ונוה צדיקים יבורך כמה דתימא: יברכך ה' וישמרך. אם ללצים, זה הנואף הטועה ביין, שנקרא לץ, כמה דתימא (שם כ): לץ היין הומה שכר וגו' הוא יליץ, שהכל מתלוצצים על הנואף, שהוא לאלה ולשבועה, לבחירי. ולענוים יתן חן, אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן, שנוזרים מן היין ומגדלים פרע, כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה, הקב"ה נותן להם חן, כמו שכתוב בברכת כהנים: ויחנך. כבוד חכמים ינחלו, לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא, נקראו חכמים, כמה דתימא (תהלים קיא): ראשית חכמה יראת ה'. ואומר: הן יראת ה' היא חכמה, נוחלים כבוד, שהקדוש ברוך הוא נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום, שבעת שאדם יושב בשלום בביתו, הוא כבודו. וכן הוא אומר: הכבד ושב בביתך, שכן כתיב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים, שכתוב בה: וישם לך שלום. וכסילים מרים קלון, אלו נואף ונואפת, והם נקראו כסילים. נואף מנין? (משלי ט): מי פתי יסור הנה. הנואפת דכתיב (שם): אשת כסילות הומיה. מרים קלון, ופרע את ראש האשה ואומר: וצבתה בטנה וגו' יש לך קלון יותר מזה?! הוי, מרים קלון, לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר, שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים, זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים. מנין? כמה שאומר בענין: כה תברכו וגו':