Recent Activity on Sefaria פעילות אחרונה בספריא

Studio Shoshan published a new Source Sheet, Everything is Broken.
45 minutes ago
Beau Belkin published a new Source Sheet, Hold that Chiddush!.
4 hours ago
נתן הברמן published a new Source Sheet, רמב״ם יומי - תפילין מז״סת ח-י.
4 hours ago
Richard Friedman translated Sforno on Genesis 6:9:5 and 5 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

(5) NOAH WALKED WITH GOD. He walked in His ways, to do good to others, and to rebuke the members of his generation, as our Sages said, and this is what Barus the Chaldean wrote.

4 hours ago
5 related »
Rudy Stoler published a new Source Sheet, Understandings of Death in Tanakh.
5 hours ago
Nelly Altenburger edited Cassuto on Genesis, From Adam to Noah 6:5:4 and 7 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

“And every forming (yetzer) of the thoughts of his heart was only evil all the day” (compare 8:21). As is well known, the word yetzer does not appear here in the sense of yetzer ha-ra, the evil inclination, which is usual in later Hebrew, but in the sense of yetzirah, a forming. Not only what man did with his actual hands, but also what he formed in his thought, was nothing but evil, continually (all the day). On the subject compare Micah 2:1, and on the expressions Jeremiah 18:11: Behold, I am forming (yotzer) evil against you, and devising a device (ḥoshev… maḥashavah) against you. Here too Scripture sounds a contrast between the forming of the Creator, which was very good already on the day of its creation (5:1, 2), and the forming of man, which was only evil all the day.~~...~~

5 hours ago
7 related »
Nelly Altenburger added a connection between Cassuto on Genesis, From Adam to Noah 6:5:3 and Genesis 6:11
(automatic citation link)

5 hours ago
Nelly Altenburger translated Cassuto on Genesis, From Adam to Noah 6:5:4 and 4 others »
Version: Sefaria Community Translation (English)

“And every forming (yetzer) of the thoughts of his heart was only evil all the day” (compare 8:21). As is well known, the word yetzer does not appear here in the sense of yetzer ha-ra, the evil inclination, which is usual in later Hebrew, but in the sense of yetzirah, a forming. Not only what man did with his actual hands, but also what he formed in his thought, was nothing but evil, continually (all the day). On the subject compare Micah 2:1, and on the expressions Jeremiah 18:11: Behold, I am forming (yotzer) evil against you, and devising a device (ḥoshev… maḥashavah) against you. Here too Scripture sounds a contrast between the forming of the Creator, which was very good already on the day of its creation (5:1, 2), and the forming of man, which was only evil all the day.

5 hours ago
4 related »
Joshua Rabin published a new Source Sheet, Parashat Shemot 5785: Choosing (Not) To Know.
6 hours ago
Kerith Spencer-Shapiro published a new Source Sheet, Mar Cheshvan: Bitter, Fallow, or Ordinary? - Meditation Source Sheet for Tiferet Project.
6 hours ago
noam tal published a new Source Sheet, שאלת רב ותשובה של תיקון תפילת שבת.
8 hours ago
Shmuel Weissman edited The Koren Shalem Siddur; Ashkenaz, Festivals, Musaf for Rosh Hodesh 18 history »
Version: Hebrew Edition; Koren Publishers Jerusalem, 2017 (Hebrew)

קהל וש״ץ: נ~~ַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִּישְׁךָ כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ,~~ ְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ:~~ ~~ וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר

9 hours ago
Shmuel Weissman edited The Koren Shalem Siddur; Ashkenaz, Festivals, Musaf for Rosh Hodesh 18 and 2 others »
Version: English Edition; Koren Publishers Jerusalem, 2017 (English)

Cong. then Leader: ~~נַעֲרִיצְךָ We will revere and sanctify You with the words uttered by the holy Seraphim who sanctify Your name in the Sanctuary;~~ נְקַדֵּשׁ We will sanctify Your name on earth, as they sanctify it in the highest heavens, as is written by Your prophet:, “~~They call out~~And they [the angels] call to one another, saying:

9 hours ago
2 related »
Aaron B translated Shem MiShmuel, Bereshit 1:1 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

Année 5671.

9 hours ago
Shmuel Weissman edited Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Pischa 3:20 and 3 others »
Version: Mechilta, translated by Rabbi Shraga Silverstein (English)

R. Yishmael says: We are hereby taught that the Paschal lamb can always be subscribed to or withdrawn from so long as it has not been slaughtered, as long as it is not left as is (i.e., without owners). R. Yitzchak says: Scripture has hereunto been speaking of a living lamb, (so that no special verse is needed for this teaching.)

10 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited Steinsaltz on Menachot 106b:9 and 2 others »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)

ולכך אין דרך לפתרון הספק אלא להביא ששים מנחות שונות, בששים כלים, ובכל אחת מהן ינתן לוג שמן (כשיטת ר' אליעזר בן יעקב) . <big>ג</big> רב אשי אמר הסבר אחר למחלוקת חכמים ורבי: שבדינו של זה שהתחייב להביא קרבן קטן ובמקום זה הביא קרבן גדול קמיפלגי [הם חלוקים]. רבנן סברי [חכמים סבורים] שאם נדר להביא קרבן קטן והביא קרבן גדול — יצא בכך ידי חובתו. ולכך אף במקרה שבמשנתנו, יכול הוא להביא מנחה של ששים עשרונות, אף אם בשעתו נדר מנחה בת פחות עשרונים. ואילו רבי סבר [סבור] כי הנודר מנחה קטנה והביא מנחה גדולה לא יצא בכך ידי חובתו, שהרי לא הביא כפי שנדר. ולכך במקרה שבמשנתנו, אינו יכול להביא מנחה בת ששים עשרונים, שמא נדר מנחה הקטנה מכך. ואינו יוצא ידי ספקו, אלא כשמביא ששים מנחות בגדלים שונים, שאחת מהן היא כשיעור המנחה שנדר, והשאר תהיינה לנדבה.

10 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Metzia 49b:4 and Responsa Maharashdam, Choshen Mishpat 290:3

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Responsa Maharashdam, Choshen Mishpat 290:3 history »
Version: She'elot uTeshuvot Maharashdam, Lemberg, 1862 (Hebrew)

תחלה יש לראות מאיזה טעם היה אפשר לפטור לש' ואח"כ נר' האם ממש בדבריו אם לאו וזה החלי בס"ד ידוע שיש ארבע מיני קניות לקרקע הם כסף שטר חזקה חליפין היינו קניין סודר ובשט' אמרי' דלא קנה עד שיתן את הדמים נמצא שהיינו יכולים לומר שכשם שקנין שטר לא מהני עד שיתן את הדמים כן קנין לא קני עד שיתן את הדמים וא"כ נמצא כי מטעם זה היה ש' יכול לחזור בו כיון שעדין לא נתן דמים עוד טעם שני היינו יכולים לומר שהרי מצינו שמן התורה מעות קונו' אלא שתקנו חכ' ואמרו מעות אינם קונות ואפי' נותן הלוקח מעו' יכולים לחזור אבל החוזר מקבל עליו מי שפרע וכת' הריב"ה ח"מ סי' ר"ד וז"ל כתב א"א הרא"ש שאין צריך לקבל עליו מי שפרע אלא כשחוזר משום יוקרא וזולא אבל מי שחוזר שהיה ירא להפסיד הכל כההוא גברא דיהיב אחמר' דחבריה ושמע שבאו גוים ליקח אותו ומסיקנא שחוזר בו ואין צריך לקבל עליו מי שפרע ע"כ גם מטעם זה נר' שהיה יכול ש' להפטר כיון שהיה ירא שיפסיד הכל שיד תוגר תקיפה כך הי' נראה לכאורה אבל כד מעיינת שפיר לית' בשום חד מהני טעמי ולא בתרווייהו עקר שיכול לחזור בו הלוקח והטעם שהרי כתב הר"ן והביא לשוניו ב"י וז"ל כתב הר"ן בפ"ק דקדושין גמ' נכסים שיש להם אחריות כו' והיכא דקנה מיניה בקנין סודר כתב הרב אלברגילוני דפלוגתא היא ביני רבוותא איכא מ"ד דקנין בשטר לא קנה עד שיתן דמי' ואיכ' מ"ד דאלימא מלתא דקנין ואע"ג דלא יהיב זוזי קני וה"נ מסתברא וכ"ד הרמב"ם בפי' ה' מה' מכירה וכ"ד בעה"ת וכתב שכן דעת רש"י וכתב שכן משמע מדברי הראשוני' הרי כמה רבוותא רובא דרובה דסברי בקנין סודר לא בעי ממון דאלימא מלתא ואני אומר דאפי' דבאתרי אחריני הוה אפשר למימר דהוא מצי ש' למימר קי"ל כפ' רצוני כאותם דסברי דקנין סודר שוה לשטר מ"מ בנ"ד דאיכא שבועה ליכא למימ' הכי דאלימא שבועה החמורה לאחזוקי הקנין שלא יכול לומ' קי"ל כנ"ל וכן ראיתי שפסק הב"י אפי' בלא שבועה וא"כ נמצא שאין ש' יכול לומר שכן הדין כמ"ש הריב"ה סי' קצ"ה אעפ"י שנגמר הדבר בקנין כראוי ששניהם יכולין לחזור בהם כל זמן שעסוקים באותו ענין משא"כ בשאר הקנאות הפסיקו הענין אין א' יכול לחזור בו נמצינו למדין בנ"ד כיון שהיה קנין ונפסק יום או חצי יום כבר קנה ולא יכול ש' לחזור בו מן הדין כ"ש שאפי' שלא היה מן הדין כיון שהיה שם שבועה היה חייב לקיים שבועה וגדולה מזו כת' הריב"ש סי' שמ"א בסוף הסי' ז"ל אבל נרא' שכונתו אפי' דאין הקנין מועיל מן הדין חייב להשלים כדי לקיים שבועתו וכופין אותו להשלים ע"כ כ"ש וק"ו בנ"ד שמן הדין קנה ויש שבוע' ג"כ שהדין הוא שכופין אותו לשלם כל השעור שנדר כן דעתי מה תאמר תינח כי הוי ש' חוזר מצד יוקרא וזולא אבל בנ"ד שאומר שחוזר שהוא ירא להפסיד הכל אימא יכול לחזור הא נמי אינה טענה להפטר דע"כ לא אמרינן דמצי לחזור בו מפני היראה אלא כשיצא הערער קודם שנגמר הקנין אבל אח' שנגמ' הקנין אין יכול אלא כשיטרפו ממנו חוזר הלוקח על המוכר וזה ברור דאל"ה בטלת כל משא ומתן וכל מקח וממכר ועוד במעשה דגמ' מקום שלמדנו דין זה משם הכי הוא דאמ' בפ' הזהב ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא שמע דבעו למנסבי דבי פרזק רופילא וא"כ דוקא בכי ה"ג הוא דמצי למהדר ביה וא"ה איכא מ"ד דמקבל מי שפרע אבל כי קני קני וכ"כ המרד' וז"ל קנה ולא משך ושמע שגוים רוצים לאנס הפירות וחוזר בו משום האנסים א"ה מקבל מי שפרע ע"כ הרי שכת' ולא משך כו' הא משך כבר הם באחריו' הלוקח ואינו יכול לחזור ועוד שהרי טעמא מאי מצי למהד' ביה הלוקח כדי שלא יאמר נשרפו חיטך הא משך אין חשש שיאמר נשרפו חיטך משום דדינא הכי הוי דכיון דמשך או הגביה ברשותו קאי ומצי מוכר למימר נשרפו חיטך וזה ברור ואין בו שום ספק וכבר הוכחנו שבנ"ד היה קנין גמו' וא"כ בטלה היראה כ"ש וק"ו מה שהיו מבטיחים לו כמה הבטחות שהדב' נר' לעינים שלא היה כונת ש' מפני היראה אלא שנתחרט ובקש תואנה ע"כ נר' בעיני כי המקח היה קיים:

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 15b:2 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

§ The mishna teaches with regard to sacrificial animals: And their offspring and their milk are prohibited after their redemption. The Gemara asks: What are the circumstances of the offspring’s birth? If we say that the offspring was both conceived and born after its mother’s redemption, then why would it be prohibited? After all, they are like the offspring of a gazelle or a hart, i.e., they are completely non-sacred. Rather, it must be referring to a case where the offspring was conceived prior to its mother’s redemption and born after its mother’s redemption. One can infer: But if they were born before their mothers’ redemption, not only are they ~~not~~ prohibited, they are also imbued with inherent sanctity.

10 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Kiddushin 57a and Yachin on Mishnah Temurah 7:20:1
(automatic citation link)

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Yachin on Mishnah Temurah 7:20:1 history »
Version: Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 (Hebrew)

וצפורי מצורע אותו צכפור שנשחט לטהרתו. אבל צפור האחר, אחר שנשלח מותר אף באכילה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה [כקדושין דנ"ז א']:

10 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Beit Yosef, Yoreh De'ah 69:8:1 and Chullin 103b:16-117b:5
(automatic citation link)

10 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Beit Yosef, Yoreh De'ah 69:8:1 and Chullin 113a:10

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Yoreh De'ah 69:8:1 history »
Version: Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומולח בין במלח דק בין במלח גס והרמב"ם כתב שאין מולחין אלא במלח הגס וכו' טעמו של הרמב"ם מדגרסינן בפרק כל הבשר (שם) רב דימי מלח ליה במילחא גללניתא ומנפץ ליה פי' גללניתא גסה ומפרש הרמב"ם דדוקא בגסה אבל בדקה ביותר לא מפני שהיא נתכת ונבלעת בתוך הבשר ואינה מפלטת את הדם והרא"ש הביא דברי הרמב"ם בפרק כל הבשר וכתב עליהם ולא מיסתבר דיותר שהוא דק המלח יותר מתפזר על הבשר ופועל להוציא את הדם כי הוא נדבק בו אבל הגס כשהוא הופך את החתיכה. למולחה מכל צד הוא נושר ממנה ע"כ ומשמע שהוא מפרש דרב דימי אתא לאפוקי דלא נימא דאין מולחין אלא בדקה מפני שהוא מתפזר יותר על הבשר וכו' קמ"ל דבגסה נמי מולחין ולפיכך כתב רבינו בתחלת דבריו ומולח בין במלח דק בין במלח גם שרצה לסתום דבריו וכדעת הרא"ש ואח"כ כתב סברת הרמב"ם ושהרא"ש חולק עליו וכ' ה"ה יש מי שפי' שבכל מלח יכול למלוח אלא שאם מלח במלח דקה צריך לשפשף היטב הבשר קודם שישים אותו בכלי כדי להדיחו שאם ישימהו עם קצת מהמלח בכלי שאינו מנוקב להדיחו נמצאו המים שוברין פליטת כח הבשר ונמצא הדם שע"פ הבשר וטעם המלח חוזר ונבלע בתוכו לפיכך תקנה גדולה הוא למלוח במלח גסה שכמעט שהוא מנפץ אותו ננערת ורשאי להדיח הבשר באיזה כלי שירצה וזהו שהיה רב דימי עושה אלו הם דברי הראב"ד וכן הסכים הרשב"א ז"ל ואינם דברים מוכרחים עכ"ל ורבינו ירוחם כתב דברי הרמב"ם ושהראב"ד כתב עליו שמותר למלוח במלח דקה אלא שצריך להדיח הבשר בכלי מנוקב קודם שיתננו להדיחו בכלי שאינו מנוקב כדי שלא יתמחה המלח בתוך המים אשר בו ונבלע בבשר ע"כ ול"נ שצריך שתהא דקה שלא תפול אילך ואילך ולא דקה מן הדקה כקמח ואולי שזו כוונת הרמב"ם עכ"ל ודבריו נכונים וכן נהגו :

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Ritva on Makkot 7b:5 history »
Version: Hamisha Shitot, Sulzbach 1761. (Hebrew)

הדפו ששדחפו בגופו. פי׳ בלא מתכוין ואפ"ה אמר רחמנא דהאי שוגג הוא ולא אנוס ולא מזי׳ ופרושא דהדפו אשמועינן תנא והא דפרישת בלא מתכוין לאו מלישנא דהדפו והא כתיב ויגש גחזי להדפה אלא כל דחיפה בגוף נקראת הדיפ׳ הלשון הקדש והכא דכתיב גבי בפתע בלא איבה משמ׳ שלא במתכוין והתם דכתי׳ ויגש גחזי להדפ׳ משמע כמתכוין וזה ברור בעצמו:

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Malbim on Proverbs 12:15:1 history »
Version: Malbim on Proverbs--Wikisource (Hebrew)

דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם, כבר אמר כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, כי יש דרך שנראה בתחלתו שהוא ישר, אבל סוף הדרך מוביל למות ואבדון, ויש דרך שנראה תחלתו שהוא מלא קוצים ופחתים ומוביל אל מקום העדן, כי הדרך שיבחר האדם למשוך ביין את בשרו וללכת אכחרי תענוגות בשר נראה בתחלתו ישר וטוב אבל סופו מות ואבדון, כי הבשר יכלה והמתעדן ימות בלא עתו, והדרך השני הנפשיי למאוס בתענוגים ולפרוש מן העוה"ז וללכת בדרכי הנפש, תחלתו מלא קוצים אבל הוא מוליך אל העדן הנצחי, והנה האויל שמסתפק בחקי החכמה ואינו מאמין בהם לא ישמע לעצה אשר יאמר לו שזה הדרך הנראה ישר בעיניו הוא דרכי מות, ורק דרכו הנראה לו טוב לפי שעה זה הישר בעיניו, ועי"כ תועה מדרך השכל ובקהל רפאים ינוח (לקמן כ"א ט"ז) ושומע לעצה חכם אבל החכם והוא מי שאסף חקי החכמה אל נפשו ומתנהג בהם, לא ילך בדרך הישר בעיניו, רק ישמע לעצת החכמה אשר תודיע לו כי דרך זה אחריתו מלא קוצים, ויבחר הדרך הבלתי ישר בתחלתו והוא דרך החיים והאושר:¶

10 hours ago
Shmuel Weissman edited Mishneh Torah, Theft 9:13 and 13 others »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)

כָּל גַּנָּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּמִים אִם נָפַל עָלָיו גַּל בְּשַׁבָּת מְפַקְּחִים עָלָיו. וְאִם שָׁבַר כֵּלִים בְּבִיאָתוֹ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ דָּמִים שֶׁשָּׁבַר כֵּלִים בְּבִיאָתוֹ פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת גְּנֵבָה בְּסַ"ד ¶

10 hours ago
13 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Bereshit Rabbah 71:3 and Ezra 2

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bereshit Rabbah 71:2 and Peri Tzadik, Parshat HaChodesh 3

11 hours ago
Shmuel Weissman edited Bereshit Rabbah 71:3 and 2 others »
Version: The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 (English)

“Leah conceived and bore a son, and she called his name Reuben; she said: Because the Lord saw [raa] my affliction; for now my husband will love me” (Genesis 29:32). “Leah conceived and bore a son” – Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Four qualities were stated regarding names: There are those whose names are fair and their actions are fair; some whose names are foul and their actions are foul; some whose names are foul and their actions are fair; and some whose names are foul and their actions are f~~air.~~ oul. Their names are fair and their actions are foul – Esau. His name is Esau, but he did not perform [oseh].6He did not perform the will of God. Ishmael is his name, listen,7Ishmael means he will listen to God. but he did not listen. Their names are foul and their actions are fair – these are the members of the exile: “The children of Bakbuk,8This is an earthenware vessel. the children of Ḥakufa,9Ḥok kof – the law of the monkey. the children of Ḥarḥur”10Leḥarḥer means to incite. (Ezra 2:51), but they merited, ascended, and built the Temple. Their names are foul and their actions are foul – these are the spies: “Setur” (Numbers 13:13) – one who performs actions clandestinely [seturim]; “Gadi” (Numbers 13:11) – deserving of gallows [geradim] and lashes for rebelliousness [umeradin]. Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Their names are fair and their actions are fair – these are the tribes. Reuben – see this son [re’u ven] among the sons. Simeon [Shimon] – listens [shome’a] to the voice of his Father in Heaven. Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The names of the tribes are not inappropriate for them, but rather, they are appropriate for them.

11 hours ago
2 related »
David M. Rosenberg published a new Source Sheet, The Weekly Torah Portion 5787 2 Noah נח.
11 hours ago
elianna kulak published a new Source Sheet, Expultion From the Garden of Eden - the Original Coming of Age Story.
11 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Penei Moshe on Jerusalem Talmud Shabbat 3:5:2:3 and Zevachim 92a:6-98b:5
(automatic citation link)

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Penei Moshe on Jerusalem Talmud Shabbat 3:5:2:3 and Zevachim 95b:3

11 hours ago
Shmuel Weissman edited Penei Moshe on Jerusalem Talmud Shabbat 3:5:2:3 history »
Version: Piotrków, 1898-1900 (Hebrew)

חייליה. סייעתיה דר' יודנה מן הדא דתנינן בפ' י"א דזבחים גבי מריקה ושטיפה בקדירה שבישל בה קדשים דקתני אחד שבישל ואחד שעירה לתוכה רותח:

11 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bamidbar Rabbah 4:20 and Sotah 35b:5

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bamidbar Rabbah 4:20 and Sotah 35b:3

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bamidbar Rabbah 4:20 and II Samuel 3:2

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bamidbar Rabbah 4:20 history »
Version: Midrash Rabbah -- TE (Hebrew)

וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו' (במדבר ד, טז), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, אִם לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם צָרִיךְ אָדָם לִנְהֹג שִׁפְלוּת בְּעַצְמוֹ, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וּתְנֵינַן (משנה אבות ה-כ): הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵלִיָּהוּ אוֹמֵר (תנא דבי אליהו רבה יג): כָּל הַמַּרְבֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמְמַעֵט כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם מִתְרַבֶּה וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה, וְכָל הַמְמַעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמַרְבֶּה כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם בִּמְקוֹמוֹ וּכְבוֹדוֹ מִתְמָעֵט. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְנוֹ עוֹמֵד כְּנֶגְדוֹ, וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. שׁוּב לְמָחָר עָשָׂה כְּאוֹתוֹ עִנְיָן וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה אָמֵן הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. כָּל אוֹתָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עָנָה בְּנוֹ דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, וְלֹא אָמַר לוֹ כָּל דָּבָר, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁמֵּת אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ וּמֵת בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ וְיָצְאוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ אֶלָּא זוּג אֶחָד שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אֶחָד חִגֵּר וְסוּמָא וְאֶחָד שׁוֹטֶה וְרָשָׁע. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְחָרֵט שֶׁלֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לִקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר (ישעיהו ו, ג): קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, אָמְרוּ לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁהִגְבַּהְתָּ קוֹלְךָ, אָמַר לָהֶם לֹא זָכִיתִי לֹא לְמִקְרָא וְלֹא לְמִשְׁנָה וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לֹא אַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלִי וְתָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשָׂאוּהוּ שַׂר הַחַיִל שֶׁל קֵיסָר וּמִנּוּהוּ רֹאשׁ עַל כָּל בִּירָנִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וּבָנָה עִיר וְיָשַׁב שָׁם, וְקָרְאוּ לוֹ קִילוֹנַי, לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא יִנְהַג אָדָם גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה לְפָנָיו מִתְבַּזֶּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נָהַג עַצְמוֹ בְּגַאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא בִּזָּה עַצְמוֹ לְפָנָיו כְּהֶדְיוֹט לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֵימָתַי בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלָה הָאָרוֹן מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ לִירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, א): וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, אָמַר דָּוִד אֵינִי מַעֲלֶה אֶת הָאָרוֹן בַּחֲשַׁאי, מִיָּד נִתְיָעֵץ עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת שֶׁיִּשְׁלְחוּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְקַבְּצוּ אֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לְהַעֲלוֹת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יג, א): וַיִּוָּעֵץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד, (דברי הימים א יג, ב ג): וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱלֹהֵינוּ וגו' וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ, וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ וגו', מִיָּד אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּם עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יג, ד): וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם, מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יג, ה): וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים. כַּמָּה זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד שָׁם, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד בְּיוֹם אֶחָד וְלֹא מִנָּה אֶת אֲחִיתֹפֶל עִמָּהֶם וְקִדְּשָׁן שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין דְּרָגוֹן לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, וַיּוֹסֶף תְּלָתִין אַלְפִין, עוֹד שְׁלשִׁים אָלֶף. וּפְשׁוּטֵיהּ דִּקְרָיָה שְׁלשִׁים אַלְפִין, הֲרֵי תִּשְׁעִים אַלְפִין, מִיָּד הָלְכוּ לַגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב גו, ב): וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א יג, ו ז): וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם וגו'. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', כֵּיצַד יִתְקַיְימוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, כָּל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ לְבַעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהִמְתִּינוּ שָׁם עַל הָאָרוֹן עַד שֶׁיְבִיאוּהוּ מִן הַגִּבְעָה, אֲבָל דָּוִד וְהַזְּקֵנִים קָמוּ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה הִיא בַּעֲלָתָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָלְכוּ נֶגֶד הָאָרוֹן לַגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ מִן הַגִּבְעָה לְקִרְיַת יְעָרִים הִיא בַּעֲלָתָה, וּמִבַּעֲלָתָה יַעֲלוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ עַד יְרוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה נִמְלְכוּ שֶׁלֹא יֵלְכוּ אֶלָּא עַד בַּעֲלָתָה, וְיִשְׁלַח מִשָּׁם עַד בֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַד קִרְיַת יְעָרִים, וּמִשָּׁם יַעֲלוּ כֻּלָּם עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה שָׁם אָמַר לָהֶם אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָרוֹן שֶׁיָּבוֹא בִּיחִידִים אֶלָּא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ לְשָׁם, לְכָךְ כְּתִיב: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וגו', לָמָּה לֹא הָלַךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בַּעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים, לְפִי שֶׁהַגִּבְעָה וְקִרְיַת יְעָרִים בְּבַת אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ יוֹשְׁבִין הַגִּבְעוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ט, יז): וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים, וְנָפְלָה קִרְיַת יְעָרִים בְּחֵלֶק יְהוּדָה, שֶׁכֵּן הוּא מוֹנָהּ בְּחֵלֶק נַחֲלָתוֹ (יהושע טו, ס): קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים, וְהִיא הָיְתָה גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בִּגְבוּל אֶרֶץ בִּנְיָמִין (יהושע יח, יד): וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה וגו', אֲבָל הַגִּבְעָה שֶׁשָּׁם הָיָה הָאָרוֹן הָיָה בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּעָרֵי בִּנְיָמִין (יהושע יח, כה כו): גִּבְעוֹן וְהָרָמָּה וּבְאֵרוֹת, וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה, וּלְכָךְ בָּאוּ בַּתְּחִלָּה עַד קִרְיַת יְעָרִים שֶׁהִיא גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה לְבִנְיָמִין, וְאַחַר הָלְכוּ לְגִבְעוֹן (שמואל ב ו, ב): אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מְלַמֵּד שֶׁהַשֵּׁם וְכָל כִּנּוּיָו מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. רַב הוּנָא אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. (שמואל ב ו, ג): וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וגו' לֹא נָשְׂאוּ כַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שֶׁנִּתְעַלֵּם הַמִּקְרָא מֵעֵינָיו, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה זְמִירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, נד): זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (משלי כג, ה): הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת, הֲרֵי אֲנִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָן, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו' וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגָלָה. וְהָיָה אֲרוֹנָא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא, טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. שְׁלַח דָּוִד וְאַיְיתֵי לַאֲחִיתֹפֶל אֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָמַר לִי מַה נַּעֲבֵד לְדֵין אֲרוֹנָא דְּהוּא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא וְטָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח שְׁאֵיל לְאִינוּן חַכִּימַיָא דְּמַנִּיתָה. אֲמַר דָּוִד מַאן דְּיָדַע לִמְקִמְתֵיהּ וְלָא קָם לֵיהּ יְהֵא סוֹפָא מִתְחַנְקָא. אָמַר לוֹ דְּבַח קוֹמֵי וְהוּא קָאֵים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲחִיתֹפֶל מִלָּה דְּמֵינוֹקַיָא אָמְרִין בִּכְנִשְׁתָּא בְּכָל יוֹם לָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', וְדָא רַבְּתָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ דְּבַח קוֹמֵי וְקָאֵים, וּלְכָךְ הָיָה זוֹבֵחַ כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה שֶׁלֹא יָבוֹא לִידֵי כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יג): וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו', וַיְהִי עֻזָּא וְאַחְיוֹ נוֹהֲגִין אֶת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, ג): וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', עֻזָּא מֵאַחֲרָיו וְאַחְיוֹ לְפָנָיו, (שמואל ב ו, ד): וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וגו', מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', מַה נָּשְׂאוּ עִמּוֹ, אַרְגָּז שֶׁשִּׁגְרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, כְּהַהִיא דִּתְנֵינָן (ירושלמי שקלים א-א): אָרוֹן שֶׁעָשָׂה משֶׁה (שמות כה, י): אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ, בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, מֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וְכַמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וְנִשְׁתַּיְירוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶם טֶפַח, חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, ט): אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת וגו', אֵין רַק, אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁמֻּנָּח בָּאָרוֹן. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ בּוֹא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶן טֶפַח חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁלֹא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּדֹחַק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים, וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, וּמֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם חֲצִי טֶפַח, אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ צֵא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה, צֵא מֵהֶם חֲצִי טֶפַח אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם טֶפַח שֶׁבּוֹ הָעַמּוּדִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ט י): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו' עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף וגו', וְאַרְגָּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֻנָּח בְּצִדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ו, ח): וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וּשְׁלַחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ, וְעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָח, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, כו): לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, בְּצִדּוֹ הָיָה מֻנָּח וְלֹא בְּתוֹכוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת, לְרַבּוֹת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמֻּנָּחִין בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁהַלּוּחוֹת הַשְּׁלֵמוֹת וְלוּחוֹת הַשְּׁבוּרוֹת עַל צִדֵּיהֶן הָיוּ מֻנָּחוֹת בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ עָבוֹת אֶלָּא שְׁלשָׁה טְפָחִים, אֲבָל קֹדֶם שֶׁהָיָה הָאַרְגָּז דַּף אֶחָד הָיָה יוֹצֵא מִן הָאָרוֹן וְעָלָיו הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב, זֶה הָיָה הָאַרְגָּז שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח וְהָיָה עוֹמֵד מִצַד אֲרוֹן בְּרִית ה'. (שמואל ב ו, ד): וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן, מִכָּאן אָמְרוּ אַחְיוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ הָיוּ תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מְהַלְּכִין לְפָנָיו וְהַכֹּהֲנִים טוֹעֲנִין בּוֹ וְהַלְוִיִּם מְנַגְנִין וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִין, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לוּלָב, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תֹּף וּכְלֵי שִׁיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, ה): וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' וגו', זֶה לוּלָב שֶׁאָדָם מְנַעֲנֵעַ בּוֹ. (שמואל ב ו, ו): וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן, כְּתִיב (דברי הימים א יג, ט): כִּידֹן, וּכְתִיב: נָכוֹן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (גמרא סוטה לה-ב): בַּתְּחִלָּה כִּידֹן, וּלְבַסּוֹף נָכוֹן. (שמואל ב ו, ז): וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאָרוֹן נוֹשְׂאָיו נָשָׂא עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב (יהושע ד, יא): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם, נָשָׂא אָרוֹן נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. (שמואל ב ו, ז): כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר, לָמָּה שָׁמְטוּ, שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא כַתּוֹרָה, שֶׁהֵן הָיוּ צְרִיכִים לְהוֹלִיכוֹ בַּכָּתֵף וּטְעָנוּהוּ בַּעֲגָלָה וְהָלַךְ לוֹ לְעַצְמוֹ, (שמואל ב ו, ז): וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל, מַהוּ עַל הַשַּׁל, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר עַל עִסְקֵי שָׁלוּ, וְחַד אָמַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו. (שמואל ב ו, ז): וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, מַה אָרוֹן קַיָּם לָעוֹלָם הַבָּא אַף עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. (שמואל ב ו, ח): וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' וגו', מַהוּ וַיִּחַר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה, מַה טַּעַם, דְּלָא כְתִיב בֵּיהּ אַף. מִיָּד נִתְיָרֵא דָּוִד לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, ט): וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה'. מֶה עָשָׂה דָוִד הִטָּהוּ בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם לַעֲמֹד שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, י): וְלֹא אָבָה דָּוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' וגו' וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. לֵוִי הָיָה עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי, שֶׁכֵּן מְיַחֲסוֹ עִם הַלְוִיִּם, וְעוֹבֵד אֱדוֹם וְאֶחָיו שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עֹבֵד, עַל יְדֵי שֶׁעָבַד לִפְנֵי ה' כָּרָאוּי. אֱדֹם, שֶׁהֶאְדִּים פְּנֵי דָוִד, הוּא הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הָאָרוֹן שֶׁלֹא יְמִיתֶנוּ, וְהוּא עוֹבֵד לְפָנָיו וּבֵרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַגִּתִּי, שֶׁהָיָה מִגַּת. כְּשֶׁחָזַר דָּוִד לִירוּשָׁלַיִם בָּא אֲחִיתֹפֶל וְאָמַר לוֹ: דָּוִד, לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִפָּסוּק קָטָן שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', הַלְוִיִּם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן. בַּכָּתֵף הֵם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְלֹא עַל עֲגָלָה. וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה לֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן וְלֹא עֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, ב): אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם, וּכְתִיב (דברי הימים א טו, טו): וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. (שמואל ב ו, יא): וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים הָיוּ קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים, וְכִסְּבוּרִין בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם קָשִׁים, וּכְדֵי שֶׁלֹא לְהוֹצִיא לַעַז עֲלֵיהֶם כָּתַב בָּהֶן דָּבָר גָּדוֹל שֶׁל שֶׁבַח וּבְרָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: קְטֹרֶת וְאָרוֹן. קְטֹרֶת שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הַקְּטֹרֶת, עַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְעַל יָדוֹ נִשְׂרְפוּ עֲדַת קֹרַח, וְעַל יָדוֹ נִצְטָרַע עֻזִּיָּהוּ, לְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלָה גְדוֹלָה בַּקְּטֹרֶת שֶׁנִּצְּלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, יב יג): וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וגו'. אָרוֹן, שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הָאָרוֹן, הוּא הִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים, הוּא הָרַג בְּאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, הוא הָרַג לְעֻזָּא, לְכָךְ כָּתַב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יא): וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין קְטֹרֶת וְאָרוֹן הוֹרְגִין אֶלָּא עֲוֹנוֹת הוֹרְגִין. בַּמֶּה בֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כו, ד ה): וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר וגו' יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל וגו' פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי. בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן מַהוּ פְּעֻלְּתַי, אָמַר לָהֶם עַל שֶׁפָּעַל פְּעֻלָּה גְדוֹלָה בַּתּוֹרָה, מַה פְּעֻלָּה גְדוֹלָה פָּעַל שֶׁהָיָה מַדְלִיק לִפְנֵי הָאָרוֹן נֵר אֶחָד שַׁחֲרִית וְנֵר אֶחָד עַרְבִית. רַבִּי יוֹסֵי עֲבַד לָהּ אַפְטָרָה מַה אִם הָאָרוֹן שֶׁלֹא אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ זָכָה בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בִּזְכוּתוֹ, מִי שֶׁקִּבֵּל חֲכָמִים וְתַלְמִידִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְעַל מִטּוֹת כְּבוּדוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמְרוּ עַל עוֹבֵד אֱדוֹם שְׁמוֹנָה בָּנִים הָיוּ לוֹ וּשְׁמוֹנֶה כַּלּוֹת הָיוּ לוֹ וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנְּהוֹן יָלְדָה תְּרֵין בְּיַרְחָא, הָא כֵיצַד, הָיְתָה טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, שִׁית עֲשַׂר לְכָל יְרַח, לִתְלָתָא יַרְחִין הֲרֵי אַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא. וּבְנֵי שְׁמַעְיָה שִׁשָּׁה, דִּכְתִיב (דברי הימים א כו, ו ז): וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים וגו' בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וגו', הָא חַמְשִׁין וְאַרְבַּע, תְּמַנְיָא דִידֵיהּ, דִּכְתִיב: וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים וגו' הָא שִׁתִּין וּתְרֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כו, ח): כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם, הֱוֵי (דברי הימים א כו, ה): כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים, לְכָךְ נֶאֱמַר (דברי הימים א יג, יד): וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו'. שָׁמַע דָּוִד לְסוֹף שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁבֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבֵד אֱדוֹם וּלְבֵיתוֹ, קִבֵּץ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַשָֹּׂרִים וְשָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת הָאָרוֹן בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, דִּכְתִיב (שמואל ב ו, יב): וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א טו, כה): וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מִי הֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם הֶעֱלוּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם וְלֹא נִזּוֹקוּ, כְּמָה שֶׁאָמַר לֵיהּ אֲחִיתֹפֶל, הוֹסִיף עוֹד וְזָבַח לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיתֹפֶל בָּרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א טו, כה): וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם וגו', כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב ז, יג): וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מָנָא (גמרא ירושלמי סנהדרין י-ב): חַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שׁוֹר וּמְרִיא, וּבַסּוֹף שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְחַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וּבַסּוֹף שׁוֹר וּמְרִיא, רַבָּנָן אָמְרֵי מִקְרָא חַד פָּרֵשׁ לַחֲבֵרוֹ, עַל כָּל שִׁבְעָה פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר (גמרא סוטה לה-ב): עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא אִם כֵּן מִלֵּאתָ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת, אֶלָּא עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. (שמואל ב ז, יד): וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וגו'. בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה בִּזָּה דָּוִד עַצְמוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה לוֹ לְדָוִד לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ לְפָנָיו סְתָם כְּמֶלֶךְ לָבוּשׁ כְּלֵי מַלְכוּתוֹ, לָאו אֶלָּא לָבַשׁ כֵּלִים נָאִים לִכְבוֹד הָאָרוֹן, וּמְשַׂחֵק לְפָנָיו מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, כז): וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וגו', וּכְתִיב: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה', מַהוּ בְּכָל עֹז, בְּכָל כֹּחוֹ, מַהוּ מְכַרְכֵּר, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר כִּירִי רָם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וְכָל כְּלֵי שִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, טו): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א טו, כח): וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וגו', כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְרָאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, טז): וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁאִשְׁתּוֹ נִשְׁקְפָה עָלָיו, וּמִנַּיִן שֶׁכָּל נְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כֵּן, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ (שמואל ב ו, כ): מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו. (שמואל ב ו, טז): וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּהֶדְיוֹט, נִתְבַּזָה בְּעֵינֶיהָ. מַהוּ מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר, הָאֵיךְ הָיָה עוֹשֶׂה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַכֶּה בְּיָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ וְטוֹפֵחַ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵּר כִּירִי רָם, הָיָה מְפַזֵּז, מַהוּ מְפַזֵּז, שֶׁהָיָה הַזָּהָב הַמְסֻנָּן שֶׁהָיָה עָלָיו קוֹלוֹ פּוֹזֵז, יָכוֹל לֹא הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִזּוֹ, לָאו, אֶלָּא הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר לְפָנָיו, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר (דברי הימים א טו, כט): וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וגו', וְהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עָלָיו מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ, וּמֵהֵיכָן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה דָוִד הוֹפֵךְ אַסְפִּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְעִיר דָּוִד הִצִּיגוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ דָּוִד וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת לְפָנָיו הוּא וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמואל ב ו, יז): וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ וגו'. תַּמָן כְּתִיב (דברי הימים א טז, א): וַיַּקְרִיבוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַחַר שֶׁכִּלָּה לְהַעֲלוֹת בֵּרַךְ כָּל הָעָם עַל שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הָאָרוֹן וְנָתַן לְכֻלָּם מַתָּנוֹת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בָּאָרוֹן וְלַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יח יט): וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וגו' וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ אֶשְׁפָּר אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר, אֲשִׁישָׁה, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲשִׁישָׁה, גַרְבָּא דְחַמְרָא, כְּמָה דְתֵימָא (הושע ג, א): וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, נִפְנָה לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וּלְשַׂמְחָהּ מֵרֹב שִׂמְחַת הָאָרוֹן, יָצָאת מִיכַל לִקְרָאתוֹ וּבִזַּתְהוּ עַל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ לִכְבוֹד הָאָרוֹן לְעֵינֵי הַנָּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כ): וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וגו', לֹא הִנִּיחַתּוּ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא יָצָאת לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ בִּדְבָרִים, וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הִתְחִילָה עוֹשָׂה מְרִיבָה כְּנֶגְדוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל פָּנָיו, אָמְרָה לוֹ אִם רָאִיתָ כְּבוֹדְךָ מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוֹדַעְתָּ שֶׁאַתְּ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הַלְוַי בִּצְנִיעוּת, אֶלָּא לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, וְאֵלּוּ הֵן נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא קוֹרְאָה אֶתְהֶן אֲמָהוֹת, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הָרֵיק שֶׁבָּרֵיקִים זֶה אַרְכֵיסְטֵס שֶׁאֵין רֵיקָם הֵימֶנּוּ מִכָּל מִצְוָה, כָּךְ הָיָה דָוִד מְרַקֵד לִפְנֵי הָאָרוֹן, אָמְרָה לוֹ הַיּוֹם נִגְלָה כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית אַבָּא, בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא, כָּל בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים, אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גּוּדָל מִימֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א כד, ג): וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל וגו', מַהוּ וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן, רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נִכְנַס לוֹ לְדִיר הַצֹּאן גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, עָשָׂה עַצְמוֹ כַּסֻּכָּה עָטוּף פְּעַלְיוֹנִים וְיָשַׁב לְבֵית הַכִּסֵּא, וַהֲוָה חָמֵי לֵיהּ מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, אָמַר דָּוִד לֵית אָרִיךְ מַנְגַע בְּהָא גּוּפָא צְנִיעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ (שמואל א כד, י): הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ, וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ, צְנִיעוּתְךָ חָסָה עָלֶיךָ, וְכָךְ אָמְרָה לוֹ מִיכַל, שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ צְנוּעִין כָּל כָּךְ וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. כֵּיוָן שֶׁגָּמְרָה דְבָרֶיהָ אָמַר לָהּ, וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שִׂחַקְתִּי וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים שִׂחַקְתִּי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיךְ צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי הָיָה הָאֱלֹהִים בּוֹחֵר בִּי וּפוֹסֵל בְּבֵית אָבִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כא): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' וגו', אָמַר לָהּ אָבִיךְ הָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, אֲנִי נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל עַם ה', זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה. עַל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהּ שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כב): וּנְקַתִי עוֹד מִזֹּאת, וְאַל תֹּאמְרִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים וְלֹא נִבְזֶה בִּפְנֵי עַצְמִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמואל ב ו, כב): וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי (שמואל ב ו, כב): וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה, אָמַר לָהּ אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחְתְּ אוֹתָן אֲמָהוֹת, אֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִמָּהוֹת, לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לְוַאי עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְפִי שֶׁאָמְרָה מִיכַל כֵּן נֶעֶנְשָׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (שמואל ב ו, כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וְהָא כְתִיב (דברי הימים א ג, ג): יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁגָּעֲתָה כְּעֶגְלָה וָמֵתָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב: עַד יוֹם מוֹתָהּ, הָא בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ. אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְווֹת יוֹתֵר מִדָּוִד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב דְּהוּא אָמַר לִפְנֵי אֱלֹהִים (תהלים קלא, א): ה' לֹא גָּבַהּ לִבִּי, בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחַנִּי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, (תהלים קלא, א): וְלֹא רָמוּ עֵינַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גָּלְיַת, (תהלים קלא, א): וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי, וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי אֶת הָאָרוֹן, (תהלים קלא, ב): אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כָּךְ שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדְךָ, (תהלים קלא, ב): כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי, כְּהֵן יָנוֹקָא דְּנָפֵק מִמְּעֵי דְאִמֵּיהּ וְאֵין בּוֹ רוּחַ גַּסָּה לִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּן הֲוַת נַפְשִׁי עָלַי, שֶׁאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֲדָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה שִׁוִּיתָ עַצְמְךָ לַגָּמוּל, חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁאֵין לַתִּינוֹק הַזֶּה עֲווֹנוֹת, כָּךְ אֵין לְךָ עֲווֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יב, יג): גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִנְהֹג גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְבַּזּוֹת עַל כְּבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם, לָמָּה, עָבֵיד מָגֵירָס שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נָאִים בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשּׁוּק הוּא לוֹבְשָׁם, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְבַשֵּׁל פּוֹשֵׁט אֶת הַיָּפִים וְלוֹבֵשׁ מְקֹרָעִים וְזוֹסְטֵא, וְעוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גוֹרֵף אֶת הַכִּירַיִם וְאֶת הַתַּנּוּר הוּא לוֹבֵשׁ רָעִים מֵהֶם, אֲבָל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁכֹּהֵן גּוֹרֵף אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמְדַשְּׁנוֹ הָיָה לוֹבֵשׁ כֵּלִים מְעֻלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, ג): וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וגו', בִּשְׁבִיל וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, לָמָּה כֵן, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה נוֹהֵג בְּשִׁפְלוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֶלְעָזָר הָיָה דּוּךְ דּוּכָנִין נָשִׂיא עַל הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, לב): וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', רְאֵה שְׂרָרָה שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ וְאַתְּ סָבוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל הָיָה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים שֶׁיִּטְעֲנוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִטְעֹן אוֹתָם, לָאו, אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ הָיָה טוֹעֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, טז): וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', וְהֵיאַךְ הָיָה טָעוּן כָּל אֵלּוּ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כֵּן הָיָה טוֹעֵן, שֶׁמֶן הַמָּאוֹר בִּימִינוֹ, וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמִנְחַת הַתָּמִיד שֶׁל יוֹם תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ, בֵּין הָעַרְבַּיִם הֵיכָן הָיָה נָתוּן, אָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּמִין צְלוֹחִית קְטַנָּה הָיָה תּוֹלֶה בַּאֲפֻנְדָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָגוּר מָתְנָיו בְּזֵינוֹ כְּעֶבֶד לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, (במדבר ד, טז): פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו, שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ג, לא לב): וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וגו' וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר וגו'.

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Machzor Vitry, Laws of Shabbat 132:1 history »
Version: Machzor Vitry, Berlin, 1893-97 (Hebrew)

<big>קלב.</big> ויום טוב שחל להיות בשבת בברכת המזון צריך [לומר] רצה והחליצנו. ויעלה ויבא כל אחד בפני לעצמו. רצה תחילה. ואחר כך יעלה ויבא. מפני שתדיר ואינו תדיר תדיר קודם. וכן בראש חדש. וכן בחולו של מועד שחל להיות בשבת. אומר בתחילה רצה ואחר כך יעלה ויבא: למ"ה: הא דאמרי' כשחל יום טוב להיות בשבת בברכת המזון רצה והחליצנו ויעלה ויבא. אע"ג דיכול לומר ביעלה ויבא את יום המנוח הזה. כדפטרי' בתפילות דשבת לאומרם בשביל תפילת דיום טוב: משום דדינא הוא דפטרי' תפילות שבת בשביל אותם דיום טוב: דהא מן הדין הוה לן למימר בשבת גמירא. אתה בחרתנו. ולברך במקום קידוש אשר בחר בנו מכל עם וכו'. אי לא משום כת' בהן בחירה דקיימא לן דלא אמרינן בחירה אי לא אתרחיש ביה גניסא כדאמרי' בפסח. משום דההיא שעתא אתרחיש ניסא דיציאת מצרים. וכיוצא בו. ושבת אינו נס אלא משום זכר לששת ימי בראשית שנה היוצר ביום השביעי. והאי נמי דמדכרינן כקידושין דשבת בחירא כד' כי בנו בחרת. היינו משום יציאת מצרים דא' בסמוך לו. כדאמרי' כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת. נמצא דדינא הוה למימ' אתה בחרתנו בשבת. ולברך בקידוש אשר בחר בנו. אי לאו משום טעי כדפרי' ולהכי פטרי' תפילת דשבת משום תפילות יום טוב. ובלבד שיאמר את יום המנוח. אכל משום יעלה ויבא דלא שייך בשבת כלל אין דין דליפטור רצה והחליצנו בשבילו אע"ג (דילמא) [דלימא] ביה יום המנוח הזה:

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Pirkei DeRabbi Eliezer 27:6 and 2 others »
Version: Pirke DeRabbi Eliezer, Sefaria Vocalized Edition (Hebrew)

רַבִּי ~~מֵאִיר~~יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אַבְרָהָם הִתְחִיל רִאשׁוֹן לְעַשֵּׂר. לָקַח הַמַּעֲשֵׂר מִכָּל מַה שֶּׁהֵשִׁיב מִן הָרְכוּשׁ שֶׁל סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל מַעְשַׂר רְכוּשׁ לוֹט בֶּן אָחִיו וְנָתַן לְשֵׁם בֶּן נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל״.

12 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between HaKtav VeHaKabalah, Introduction 4 and Mishnah Shevuot 1
(automatic citation link)

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Eruvin 54b:24 and HaKtav VeHaKabalah, Introduction 4

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Eruvin 54b:25 and HaKtav VeHaKabalah, Introduction 4

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between HaKtav VeHaKabalah, Introduction 4 and Shevuot 7a:17

12 hours ago
Shmuel Weissman edited HaKtav VeHaKabalah, Introduction 4 history »
Version: HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880 (Hebrew)

ככחי אז ביום הולדתי. כן כחי גם־עתה לכם הדור האחרון: כמו הייתי ביום צאתי מרחם הורי. אהיה גם לבניכם אשר יקומו מאחריכם: כי מפתחות חכמתי שמורות נצח. והמדות בהן נמדד ארכי ורחבי. עמקי וגבהי. לא יאבדו מתוך קהל ישראל סלה: ומבלעדיהן דעו נא וראו אתם בית־ישראל. דלתות בית חכמתי לא תפתחנה לעולם. נעולות וסגורות תהיינה עדי עד. ולא תחזינה עיניכם כי אם חלודת מראה טהורה בפתח בית חכמתי החוצה. וכל־ימיכם לא תמצאו דרך מבוא מזוזות פתחי פנימה: אם קנה מדותי לא תחזיקו בידכם. במה תמדו אורך ורוחב בינתי. במה תרדו לעמק מחשבתי. ובמה תרימו לעלות מעלה מעלה בסלם חכמתי. כלא הייתי אהיה לפניכם: עצם זיו הדרתי הודי ותפארתי לא־תביטו לראות נצח. וחין ערך פתוחי לוחות עדותי הטהורים כעצם השמים. לא־תבינו לעולם ועד: כי הכתב עם הקבלה. כבשר עם הנפש: אלה נראים, ואלה מסתתרים. אלה גושי עפר. חולפים ומתים. ואלה נופחים בהם רוח חיים: כברית הכרותה לכל נברא. בחברת הנעלם. חי הנראה. ובהעדרו. הם גולמים מצתים. ואלה הנראים והנסתרים. אחוזים יחד ואגודים: כי הנסתרים והנעלמים. יתנו אותות וסימנים4) דע ששלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם נקראו בשם סימנים בפי' חכמי' האחרוני' החבר בכוזרי (מאמר ג' סי' ע"ג) וכן הרב ר"ן חסדאי בהקדמת ספרו אור ה', כי שלש עשרה מדות הם כדמות סימנים ליסידות ופנות התורה שבע"פ ומאופני הזכירה התחבולית לעשות סימנים לענינים כדי שלא תפול בהם השכחה, וגם על ידי השלש עשרה מדות יש סימן בידינו להכרעת בירור הלשון לאחד משני חלקי הסותר, כי כל דבר הנכתב אפשר שיובן בשני הבנות מתחלפות, עד שאפשר שתהיה ההבנה הראשונה מסכמת לדעת האומר, והשניה מתחלפת לה מכל וכל, כמ"ש הרמב"ם (באגרת תחיית המתים) כי שמע ישראל ה"א ה' אחד, שאנחנו מבינים בו האחדות הגמורה, ואחרים פי' אותו ע"ד אחר כנודע (ע' בעקרים מאמר ג' פכ"ג) ולדעתי גם רבותינו חכמי התלמוד קראו את שלש עשרה מדות בשם סימנים, ומזה אמרו (עירובין נ"ד) אמר ר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנים שנאמר שימה בפיהם, א"ת שימה אלא סימנה, רב תחליפא ממערבא אמר מהכא מתנינן לה, הציבי לך ציונים, עשו ציונים לתורה, ר"א אמר מהכא, ומודע לבינה תקרא, עשה מודעים לתורה. וביאור כוונתם בזה נ"ל כי גז"ש הם משני מינים, פעמים נאמרו התיבות סתם, מלה פלוני תלמוד ממלה פלונית, כגון טומאתו טומאתו לגז"ש (בפ"ק דשבועות) ולא נמסרו המקומות, אמנם החכמים ביקשו מנוח לתיבות אשר ייטב להם לדורשם בהם; ופעמים נמסרו המקומות לבד כלומר פלוני ילמד מפלוני, ונשארו תיבות הגז"ש לחכמים לדון איזו הן (כבאלו נערות ל"ח) גבי אונס ומפתה דילפי אהדדי בגז"ש דאשר לוא אורשה, ומקשו ואימא בתולה לגז"ש וכו' משמע שקבלו מרבם דאונס ומפתה למדין זה מזה בגז"ש, אבל לא קיבלו מאיזה תיבה, ולכן חוזר התלמוד לידע ולעמוד על התיבות המופנות לגז"ש ההיא (כמ"ש בעל הליכות עולם, ודבריו מובאים במגלת אסתר בשרש השני לס"המ, וע"ש פלוגתא דרבוותא בזה רש"י ורמב"ן) הנה משני מינים האלו של הי"ג מדות הנקראים סימנים אשר עליהן נבנה כל בית חכמת התורה שבע"פ, הם אשר דברו מהם ר"ח ור' אבהו במאמר הנזכר, ר"ח דאמר אין התורה נקנית אלא בסימני', וסמכה על מקרא האמור בתורה "שימה בפיהם" הוא מדבר בלי ספק ממין הראשון, והם אותן שנמסרו למשה מלה פלונית במלה פלונית, אמנם ר' אבהו שסמך על מקרא הנאמר בנביאים, הציבי לך ציונים, ידבר ממין השני, והן אותן המדות והסמנים שנשארו תיבות הגז"ש לחכמים לדון אותם, אחר שבא להם הקבלה בסתם דין פלוני ילמד מדין פלוני. ולפי"ז רבי אבהו אינו אלא מוסיף על דברי ר"ח, דלא בלבד אותן המדות הראשונות שבאו לנו בקבלה ממשה לסימנא דאוריי', אף גם המדות האחרונות שסמנו להם אחר זמן הם יסודות קבועות שהתורה נקנית בהם, ולזה אף שר"ח סמך דבריו על מקרא האמור בתורה, לא נתיישב בו דעת ר' אבהו עד שהביא גם מקרא דנביאים, להורות על אותן שנתחדשו אח"כ. וגם רבי אלעזר במאמר הנזכר שלמד מקרא ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה, הוא מוסיף על דברי הקודמים אליו, ומבאר ענין הסימן והציון שאמרו, והוא: כי יש שני מיני סימנים, סימן מודעי, וסימן זכרוני, סימן המודעי הוא (מערקמאל) כשהסימן מתעצם בדבר המסומן, כסימני האבדה והגט וההרוג ובשר שנתעלם מן העין וכדומה להן, שהנושא הסימן הוא באמת אותו הנושא האמתי שכווננו לדעת אותו, כי הסימן מודיע לנו שהמסומן נגרר אחר בעל נותן הסימן; אמנם הסימן הזכרוני (דענקמאל) הוא כשאין הסימן מתעצם בדבר המסומן, אבל הם נפרדים זה מזה, רק שנעשו שני דברים מצרנים זה לזה במחשבותינו, ועל ידי שנעשו מצרנים וחברים במחשבותינו, אזי מיד שיתגלה לפנינו האחד, נתעורר להזכיר גם את השני האדוק עמו, וזה יבא ממה שהחבור שנתחברו שני אלו הנושאים, עשה במחשבותינו ציור אחד משניהם, וכל מה שיתגלה אחר כן חלק אחד מן נושא הציור, דהיינו נושא אחד משני הנושאים המצרנים, בהכרח נגרר ג"כ בכח הזוכר הנושא השני, שהוא החלק השני מן הציור; מעתה יש להסתפק באותן הסימנים שנקראת בהן המדות שהתורה נדרשת בהם, באיזה מין מן הסימנים הם, אם הם ממין סימן זכרוני לבד, ויהיה לפי"ז דבר הנלמד מגז"ש כלומר מהשואת התיבות שישנן בשני ענינים, אינו רק לעשות במחשבותינו ציור אחד משני הענינים, בכדי שיהיה בכח הזוכר נגרר ענין זה בענין השני וליתן את הדין האמור בשל זה בזה, אבל במאמר עצמו שיש בו מלת סימן ההשואה אין בו שום משמעות אל מוצא הדין ההוא, כגון דמיו בו הנאמר במקלל אביו ואמו, שהגז"ש תלמדנו מה דמיהם בם הנאמר באוב וידעוני שמבואר בו שהוא סקילה כן בכ"מ שנאמר דמיו בו אינו אלא סקילה, אם אינו אלא סימן זכרוני לבד, אין אנו צריכים להשתדל להעמיס ענין הסקילה בלשון דמיו בו עצמו ולבארו עד שיובן ממנו עונש הסקילה, כי השואת התיבו' אינו סימן המתעצם במאמר המסומן, אבל הם נפרדים זה מזה; אמנם אם נאמר שהמדות הם ממין סימן המודעי, המתעצם בדבר המסומן, אז חל עלינו חובת השתדלות בעומק עיון עד שנבוא לכלל דעת להבין במאמר עצמו המסומן ענין עונש הסקילה. והוא שאמר ר"א עשה מודעים לתורה, ירצה שצריכים אנו להשתדל בסימני המדות עד שנבא באמציעותם לכלל דעת והבנה במאמר עצמו המסומן, את הדבר הלמד מענין השני. הנה לפי המבואר, כל אחד מאמוראים אלו מוסיף על דעת חברו, להזהיר על צורך ענין המדות שהתורה נדרשת בהם, ואיכות אופן הלמודים היוצא מהם. והדבר ברור כי גם ר"ח ורבי אבהו שקראו את המדות בשם סימנים וציונים, גם הם יודו על דעת רבי אלעזר שהם סימני' מודעי'. והנראה לי כי ר"ח בעצמו ביאר דעתו בזה במאמר אחר, והוא (ברכות דף ח') שאמר מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, ירצה אותן המקומות שעוסקים בהם בהלכות שיסודתן סימני המדות והציונים שבהן תורה נדרשת, ומשתדלים בהם לבא באמציעות הציונים האלה לכלל דעת והבנה במאמרים עצמן, מה שיורה הציון והסימן עליהן, לאלה קרא "שערי ציון" ירצה שמשערים בכח דעתם לשקול לפלס במאזני שכלם, איך יובן ענין הציון והסימן במאמר המצויין והמסומן, ולאותן המקומות נתן ר"ח יתרון מעלה על שאר בתי מדרשות שאין עסק תלמודם בד"ז. ונ"ל עוד דהא דפליגי (בגיטין ד"ס) אם התורה רובה בכתב ומיעוטה ע"פ, אם מעוטה בכתב ורובה ע"פ, שאין פלוגתתם במציאות דבר שיכולים לבררו במעט התבוננות, דנייתי ספר ונחזה, אבל התחלפות מאמרם בזה תלוי בהתחלפות הבחנת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, אם לסימן זכרוני לבד, אם לסימן מודעי; כי אם נחזיקם לסימן זכרוני לבד, אין ספק שהתורה שבע"פ רבה על התורה שבכתב, וכמעט שהיא כטפה נגד ים התלמוד, כי בד"ז אין התורה שבע"פ מתאחדת עם התורה שבכתב, אבל כל אחת לבדה עומדת, וכאלו היו שתי תורות לפניו, זו מעוטה מאד בכמותה, וזו כמותה מרובה; אמנם אם נחזיקם לסימן מודעי, שבד"ז נרד לעומק שרשי הלשון ובסתרי מליצות התורה, עד אשר יובן מתוך לשון התורה שבכתב עצמה את הדינים הרבים ותולדי תולדותיהן הנמצאים במשנה ובתלמוד, עד שכמעט כל דברי התורה שבע"פ גלויים ומפורשים לפנינו בספר תורת משה, ובזה התורה שבע"פ עומדת בהתאחדות גמורה עם התורה שבכתב, ומעט מן המעט ישאר לנו ע"פ לפי הקבלה הל"מ. ובחנת ותדע כי ר"א האומר תורה רובה בכתב ומעוטה בע"פ הוא האומר התם, (בעירובין) עשה מודעים לתורה, ולטעמו קאזיל. וכן שני דעות החלוקות אם חביבים ד"ס כשל תורה או חמורה ד"ס מדברי תורה (בפסיקתא רבתא, ובילקוט שה"ש) נ"ל דמר אמר חדא וכו'. כי לאיש תבונה שיחזיק השלש עשרה מדות לסימן מודעי, שבד"ז כמעט התורה שבע"פ מבוארת לפנינו בתורה שבכתב עצמה, ושתיהן תורה אחת הן, באמת זו חביבה עליו כזו, אמנם לבעלי האמונה שיספיק עצמו להחזיקם לסימן זכרוני לבד, התורה שבע"פ חביבה עליו הרבה יותר מתורה שבכתב אחרי שהתכלית העיקרי בכל התורה היא קיום מצותיה, ותכלית זו לא יושג אליו רק מתורה שבע"פ המבארת לפניו פרטי כל המצות, וזה נמנע ממנו מצד התורה שבכתב, שמגודל ההעלם שבה לא יושג אליו אף מצוה אחת שאין בידו לקיימה כראוי. והתבונן כי מ"ד בפסיקתא חביבין ד"ס יותר משל תורה, הוא ר' יוחנן, והוא הוא דאמר התם (בגטין) מיעוטה בכתב ורובה ע"פ, כי לשניהם יסוד אחד כפי המבואר. ובזה תתבאר המשנה (בע"א פ"ב מ"ה) דאיתא התם: אמר לו רבי יהושע לרבי ישמעאל, אחי ! היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך, א"ל כי טובים דודיך אמר לו אין הדבר כן שהרי חברו מלמד עליו לריח שמניך טובים. ע"כ. יעו"ש בפירוש הר"ב ותוי"ט, וכבר טען על פירושו רבינו הגדול הגר"א בס' שנות אליהו, אמנם גם לפי' קשה לשבש כל הנוסחאות שבידינו שהוסיף בתשובת ר' יהושע מלת מיין. ונ"ל כי מלת טוב משונה בהוראתו והוא, כשמדבר מן נושא אחד ששלימות הטוב חל עליו, אז הוראתו הטוב הפשוט (גוט) כמו טוב העץ למאכל, כי טוב בעיני ה'; וכשידבר מן שני נושאים, ונושא השני מחובר באות מ"ם, אז מלת טוב תתיחס על שניהם, רק שהראשון מופלג יותר בשלימות הטוב, ותרגומו (בעססער) כמו טוב שם משמן טוב, טובה חכמה מפנינים; ולזה אם אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" שתזכיר שני הנושאים הדודים והיין, הנה ייוחס שלימות הטוב לשניהם, רק שהראשון מופלג בטובתו יותר מהשני, ותהיה המליצה אני משתעשע מנשיקות פיך הרבה יותר משתשעשעני שתיית יינך המשובח ששלחת אלי, ואין טעם היין המשובח ערבה עלי לחסרון נעימות הנשיקות, והנמשל כי התורה שבכתב נדמה בזה ליין, כמו שהיין מצד עצמותו אינו ראוי לשתיה מחוזק חריפותו בלתי עם יוחלש על ידי מזיגת המים, ככה התורה שבכתב מעומק המושג שבה היא מחוסרת השגה בעצמותה בלתי אם יתמזגו דבריה עם מימי התורה שבע"פ, כי אין טעם מצות התורה שבכתב מוטעמות לנו לגודל ההעלם ובהסתר שבהם, ואף מצוה אחת מכל מצותיה לא נוכל לקיימה כראוי בלתי התגלה לעינינו בתורה שבע"פ, להיותו מבארת לפנינו כל הפרטים היא לנו לתועלת יותר גדולה וחשובה מן התורה שבכתב, שמגודל ההעלם שבה היא מחוסרת השגה בכוונותיה העמוקות; ובבחינה זו קרא משתעי מחביבות ד"ס שהיא יותר משל תורה. ואם אתה קורא "כי טובים דודיך" שלא תזכיר אלא נושא אחד אשר אליו ייוחס שלמות הטוב, ע"כ מלת טובי' הוא משלימות הפשוט, כי אין כאן נושא אחר שמצדו ייוחס לראשון ההפלגה יותר ממנו, ובחינה זו אתה מפרש אות מ"ם שבמלת מיין להוראת הגבול שממנו, וירצה א"כ במלת כי טובים דודיך מיין, נשיקות אהבה המשעשעות אותי בעת עסקי במשתה היין, הם טובים וערבים עלי, לפי"ז לא תדבר מערבות היין רק מערבות הנשיקות הנמשכות מהיין, ככה בנמשל אינו מוזכר רק ממעלת התורה שבע"פ לבד הנובעת ממקור תורה שבכתב, ובבחינה זו לא תיוחס הפלגה לתורה שבע"פ על תורה שבכתב, ויוכל א"כ להיות, אף שמצד התועלת חביבים עלינו ד"ס יותר משל תורה, אמנם קרא לא משתעי מן התועליות רק מצד עצמות התורה שבע"פ שאיננה עומדת לעצמה, אבל מתאחדת בביאורה אל שבכתב ושניהם טובתם אחד וד"ס חביבים כשל תורה (ע' מכדרשב"י נח ד' ע') טובים דודיך מיין מה ריח יין דאתער רחימותא ותיאובתא. ובמכילתא חדתא (בכי תשא מ"א ג') טובים דודיך ואימת אינון טובים, מיין כד הוא יין דמנטרא אשתקיין מני') וכאשר השיב רבי יהושע שהוא קורא "כי טובים דודיך" בלתי התלוות מלת מיין אחריו עד שאין הטובה מתייחסת רק על הדודים הנמשכים ממשתה היין, ולא ידבר רק ממעלת התורה שבע"פ הנובעת ממקור התורה שבכתב, בא ר' ישמעאל להוכיח שאין הדבר כן, והוא ממה שנאמר אחריו לריח שמניך טובים שמן תורק, שמכוונו ג"כ ממעלת התורה שבכתב ושבע"פ, שנמשלה התורה שבכתב לצלוחית מלאה שמן ערב, אבל היא חתומה אין ריחה נודף, שהיא מחוסרת השגה לעומק המושג שבה, ועל ידי התורה שבע"פ נפתח הסתום ומריקה שמנה לכלי אחרת עד שריחה נודף באמציעותה נוכל לירד לעומק המושג שבה, הנה במקרא זה אין ספק שייוחס שלמות הטוב לתורה שבכתב באמרם לריח שמניך טובים, שמתיחסת השמן לטוב ודבר הלמד מענינו הוא שגם במקרא שלפניו מלת טוב שבו מתיחסת גם על היין, על הדודים ועל היין, א"כ המ"ם ליתרון, ויורה שהדודים טובים יותר מהיין, א"כ קרא משתעי מחביבות דברי סופרים יותר משל תורה ומצד תועליותי'. מכלל הדברים הללו יצא לנו שמלבד האמונה אשר בלבבינו באמתת התורה שבע"פ מחוייבים אנחנו שלא נשקט ולא ננוח עד אשר נזכה להבין דעת התורה שבע"פ עם התורה שבכתב באחדות גמורה עד שלא יהיה הבדל אצלנו כלל בין אמתת הפשט לאמתת הדרש. וכמה הזהיר ע"ז החכם מכל אדם, באמרו (משלי ב׳:ג׳) כי אם לבינה תקרא ולתבונה תתן קולך, שיזהיר בזה להשתדל בכל עוז לרדת בעומק ים התורה לדלות ממנה פניני התבונה, והוא להבין כל מליצה ממליצות התורה עפ"י המדות שיש לנו מרבותינו חכמי המשנה והתלמוד המדקדקות אחר כל מלה ומלה אות ואות קוץ וקוץ על אמתת עומק ענינה (כמ"ש האיש האלקי רבנו הגדול הגר"א ז"ל בפי' שם במשלי. ותבונה היא לידע דרשות חכמינו על בוריו איך תלוי זו הבינה שבתורה שבע"פ בדקדוק זו התיבה והאות שבתורה שבכתב כגון ואם הצאן שממעטין מן וי"ו היתרה את הנוגח. הידיעה, מפני מה ממעטין מוי"ו יתרה את הנוגח דוקא נקראת תבונה) ואמר עוד (משלי ח׳:ט׳) כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת שפי' הגר"א שם שהוא על דרשות חכמינו שבספרי ושבספרא וכדומיהם שהם תמוהי' לפעמים שדורשים דין מה שבתורה מפורש הפוכו, עין תחת עין, וכדומה. ועז"א כולם נכוחי' למבין, למי שמבין דבר מתוך דבר, כולם נכוחי' ומה שנדמה לעינינו שאין הדין ישר, אמר שישרים הם, אך למי? למוצאי דעת, למי שיש לו דעת בתורה. עכ"ד הנעימים. ולכוונה זו דקדקו רז"ל לומר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, כי מלת נדרש הוא הבקשה והחפוש בדברי התורה שבכתב להבין בה דבר שאינו פשוט וגלוי לכל, כי הפשט הוא המובן בהשקפה ראשונה אמנם הדרש הוא עמוק מהפשט, וצריך דרישה וחקירה להבין משפטי' על בוריו. ועי"ז יוכל להתגלות לנו עומק הפשט. ובמכדרשב"י (משפטים ד' צ"ט) מבואר באר היטב חובת ההשתדלות בעניני דרשות התורה עד שיובנו בלשון המקרא עצמו ע"ד הפשט, דאיתא התם אורחא דאורייתא כך היא בקדמיתא ארמיזת ליה ברמיזו וגומר עד דיסתכל זעיר זעיר ודא הוא דרשה לבתר דאיהו רגיל בגוה אתגליית לגביה אנפין באנפין כדין חמי דעלאין אינון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו וכדין פשטי' דקרא כמא דאיהו דלא לאוספא ולא למגרע אפילו אות חד. יעו"ש. והם משעשעים את הנפש. וכבר הועד על הרב הגאון מ"ה זלמן (בתולדות אדם) כי כל ימיו היו עיניו ולבו לפרש את המקראות באופן נאות להיות הפשט והקבלה מתאימות יחד, וזאת היתה אחת מסגולותיו הנפלאות אשר לפעמים היה מפרש מלה אחת באופן שלא הורגלנו בה לפרש ככה, ובזה נפתח שער סגור בתורה ובדברי רז"ל. ואשרי הבוחר בהם ובמשנתם. וז"ל הרב הגדול בעל מדות אהרן בפי' להך פרקא דר' ישמעאל בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, בפ"ג ח"א במהות הגז"ש, ונקראת זאת המדה גזרה להיותה גוזרת על השווי מבלי שווי ביניהם אלא גזרת הכתוב הוא לחוד להשוותם בתיבה זו המשותפת ביניהם. ועכ"ז בכל מקום אנו צריכים לחקור ולדרוש במשמעות התיבה שהיא תורה על מה שרצה שנלמוד זה מזה, ר"ל כי התיבה יש בה הוראה על הדבר אשר בו תרצה התורה להשוותם בו. עכ"ד. ולדעתי אם אחר החקירה והדרישה אין אנו מוצאי' במשמעות התיבה עצמה מה דילפי זה מזה, עכ"פ צריכים אנו להשתדל למצוא הך חידושא במשמעות שאר תיבות שבאותה פרשה, כעין מאמרם בתלמוד ירושלמי כל מילתא דלא מיחוורא מייתינן מאתרין סגיאין ופי' הנ"י ר"פ החובל בשם המפרשים כל דבר שיודעים בו שכן הוא האמת אבל לא נתברר לו סמך מן הכתוב רשות ביד כל אדם לדונה ולהביאה, ואע"פ שאין אדם דן גז"ש אא"כ קבלה מרבו היינו לדון לגמרי. ע"ש. וכבר מצאנו בהרבה מקומות שטרחו רבותינו למצוא מקרא מפורש על דבר שהוא הלכה למשה מסיני דהא שיעורין חציצין ומחיצין הל"מ ומייתי' לשעורין מקרא ארץ חטה וגו', ולמחיצין מקרא ודברתי אתך מעל הכפרת, וכן קשר של תפלין הל"מ ומייתי' ליה מקרא וראית את אחורי ונסוך המים מקראי דמוספי החג, ואיך גלו התנאים והאמוראים דברים לילפותא מה שלא גלו קמאי דקמייהו. אבל אם הכוונה לכבוד התורה שפיר דמי למעבד הכי. והחוקר האלהי בחובות הלבבות (שער עבודת אלהים פ"ד) בחלוקת בני אדם בחכמת התורה אמר במעלה התשיעית וז"ל אנשים שהוגיעו נפשותם לדעת חובות הלבבות והאיברים והבינו פשט דברי הקדש ומצפוני ענינו ועמדו על אמתת הקבלה מן הכתוב והמושכל. ועל הענין הגדול הלזה תקנו לנו אנשי כה"ג בברכת אהבה רבה "ותן בלבנו להבין ולהשכיל וכו' את כל דברי תלמוד תורתך" בכוונה לא אמרו "דברי תורתך" אבל הורונו כי דברי התורה שבע"פ הם מלמדים אותנו את המכוון האמתי שבתורת הכתב לכן נקראים "דברי תלמוד תורתך" וטעם התפלה בזה שלא יהיו לנו הי"ג מדות סימן זכרוני לבד, אבל נזכה להיותם לנו לסימן מודעי, ונבוא על ידם לכלל דעת להבין בלשון תורת הכתב עצמו את הדין המרומז בי"ג מדות, וכל הדינים המסורים בתורה שבע"פ יהיו מובנים ונודעים בבירור לפנינו בספר תורת משה. וע"ז אנו מתפללין בכל יום גם בברכת התורה. והערב נא ה"א את דברי תורתך בפינו. ר"ל כי לפעמים יקשה לנו השתוות ואחדות דברי תורה שבכתב עם דעת מקבלי תורה שבע"פ, ולא ימתוק לחיך לנטות מפשוטי המקראות כפי מובנם בהשקפה ראשונה בדרך מהלכי הפשט המיוסד על יסודי הלשון ולשמוע דעת רבותינו בעלי התלמוד שאין הוכחתם ברורה לחולשת השגתינו, לכן נשפוך שיחנו לפני החונן לאדם דעת ית"ש, הערב דברי תורתך בפינו, שיערבו וימתקו גם לחכנו למצוא נועם העליון להבין דעת התורה שבע"פ בדברי התורה שבכתב עצמם, להשוותם יחד ולאחדם באחדות גמורה, עד שלא יהיה הבדל אצלנו בין אמתת הפשט לאמתת הדרש. דברי התורה שבכתב יערבו וימתקו לנו עם דברי התורה שבפינו, שיאורו עינינו לראות בעומק ים התורה שבכתב את פניני התבונה שבתורה שבע"פ להבין בסתר מליצות התורה שבכתב בעצמה את כל אשר למדונו רבותינו מקבלי התורה שבע"פ, עפ"י מדות התורה המדקדקת אחר כל מלה ומלה אות ואות קוץ וקוץ על אמתת עומק ענינם. אשרי האיש הזוכה למעלה זו: בלבושיהם הנראים והנגלים. לגלות בם למשכיל מצפוניהם. מסתריהם ותעלומותיהם. והמפריד בין הדבקים. אל הנראה ישים עין. ובסתר פנים לא ישים. אין כל מאומה בידו: כי מה לו לבשר אם רוח חיים אין בקרבו. ומה לו לגוף הכתב בלא נשמת הקבלה. כי כמראה זכה ובהירה אנכי מפתחות בלחות עדותי פתוחים טהורים ציורים קדושים רעיונות רמות ומשגים גבוהים החרותים עלי לוח מציאת הנמצאים העליונים אשר מגזרתם נגזרתי: אמנם החכמה העליונה כסתני בצעיף ומסוה לעיני נמהרי לב. בל יפנו אלי בחלאת לבביהם הנגאלות להסתכל בי ברעיונות הנמאסות. ובמראית עיניהם הרעה יהפכו פתוחי הטהורים לצורת מבהילות משוממת מראיהן. לכן במסוה פני אחשיך עיניהם מראות פנימית זיוי. מנגדם אסוג אחור בל יביטו עצם הודי והדרי. מרחוק אתיצב בל יבינו חין ערכי. ולא יבאו בכפל רסן מסוה חכמתי. לעיני אנשי לבב כאלה. אסירה המסוה מעל פני. ולפניהם אגלה את אור חכמתי: ואלה כאשר ירבו השתעשע בדברי. כן ארבה להם שמחת לבבם. וכאשר יוסיפו התמד שקידתם בלימודי. כן אוסיפה להם רוח תבונתם. כי לפניהם כמעין נובע אנכי אשר מימיו מתגברים והולכים בכל עת. מתחדשים ומתרבים תמיד. יום יום אביעה תוך חדרי לבבם רבבות דברי מדע ותבונה. ואחדש להם חכמה על חכמה בינה על בינה המתקבצים יחד לנהר תבונתם. ובתעלומת חכמתי תחזינה עיניהם את נעם יי סלה:

12 hours ago
User None added a connection between Berakhot 5a:20 and Malbim on Leviticus, Emor 207:1
(automatic citation link)

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Chanukat HaTorah 67:1 history »
Version: Piotrków, 1900 (Hebrew)

פרשת בשלח במדרש ויהי בשלח פרעה את העם וכי פרעה שלחם והלא בלעם אמר אל מוציאם ממצרים וכו'. והנה כל איש מבין ישתומם ויתפלא על דברי המדרש הללו למה הביא ממרחק ממה שאמר בלעם הלא בסוף פרשה הקודמת כתיב כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ועוד כתיב שם כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. וגם בעשרת הדברות נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ובפרשת ציצית כתיב גם כן אני גה' וגו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. ואם כן למה לא מקשה המדרש מן הפסוקים הללו רק דמקשה ממה שאמר בלעם. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דכל מקום שנאמר עם זו ערב רב. אם כן יש לומר דמן הפסוקים הנזכרים לעיל לא היה יכול המדרש להקשות דהוה אמינא דשם קאי אישראל שהקב"ה הוציאם וקרא דויהי בשלח פרעה את העם קאי אערב רב דהא כאן כתיב עם. אבל ממה שאמר בלעם שפיר מקשה דהנה איתא שם במדרש וברש"י דבלעם אמר לבלק אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים לא יצא מעצמו אלא אלהים הוציאם וכו' עיין שם. אם כן לפי זה שפיר מקשה דקאמר ויהי בשלח פרעה והלא בלעם אמר אל הוציאם. ואין לומר דהקרא ויהי בשלח קאי על ערב רב כנזכר לעיל ובלעם אמר על ישראל. זה אינו הא הוא אמר זאת כנגד דברי בלק והא בלק אמר עם יצא ממצרים דמשמע נמי הערב רב. אם כן על כרחך מה שאמר לו בלעם קאי גם כן אף על ערב רב שהקב"ה הוציאם. ושפיר קשה אמאי אמר כאן ויהי בשלח פרעה. ועל זה מתרץ המדרש שהיה מלוה אותם וכו':

12 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Malbim on Leviticus, Emor 207:1 and Sukkah 11
(automatic citation link)

12 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Berakhot 5 and Malbim on Leviticus, Emor 207:1
(automatic citation link)

12 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Malbim on Leviticus, Emor 207:1 and Sukkah 7
(automatic citation link)

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Malbim on Leviticus, Emor 207:1 and Sukkah 2a:8

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bereshit Rabbah 1:4 and Malbim on Leviticus, Emor 207:1

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Malbim on Leviticus, Emor 207:1 and Sukkah 11b:15

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Berakhot 5a:20 and Malbim on Leviticus, Emor 207:1

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Malbim on Leviticus, Emor 207:1 and Sukkah 7b:10

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Malbim on Leviticus, Emor 207:1 history »
Version: Malbim on Vayikra – Wikisource (Hebrew)

כי בסוכות הושבתי: לר' אליעזר סוכות ממש ולר' עקיבא ענני כבוד. ומובא בסוכה (דף זיא). וכן במכלתא על "ויסעו מסוכות" ושם אומר שלר' עקיבא היו שבעה עננים. ור' יהודה אומר י"ג. ומבואר שלר' יאשיה דאמר ד' ולרבי דאמר שתי עננים היו, סבירא להו סוכות ממש. ויש לפרש שהטעמים שנאמרו בריש סוכה תלוים בזה. למאן דאמר משום דלא שלטא בין עינא סבירא ליה ענני כבוד היו, ולמאן דאמר דירת עראי סבירא ליה סוכות ממש. כי למאן דאמר סוכות ממש ר"ל שהדורות הבאים בל ירים לבבם בעת האסיף שמלאו בתיהם טוב ויחשבו העולם הזה לבית חייהם ותכליתם. ידעו וישימו על לב כי "בסוכות הושבתי את בני ישראל" להעיר אזן שעולם הזה מלון אורחים ודירת עראי, וכן יצאו מדירת קבע אל דירת עראי שזה רמז הסוכה כמ"ש חכמי לב. ולמאן דאמר ענני כבו ר"ל שישאו עיניהם מן האדמה אשר עסקו בה לעבדה ולאסוף תבואתה אל השמים ששם שרשם בקדש. ולתכלית זה סכך עליהם בענני הכבוד במדבר. ובגמ' (דף יא) גרס בהפך, שר' אליעזר אומר ענני כבוד ור' עקיבא אומר סוכות ממש. ולפי זה יש לומר שר' אליעזר ור' עקיבא אזלי לשיטתם. דר' אליעזר סבירא ליה סוכה דירת קבע, ור' עקיבא סבירא ליה דירת עראי כמו שאמרו שם (דף ז). אמנם למ"ש למעלה שר' יאשיה ורבי במכלתא שסבירא להו שהיו רק ד' או ב' עננים על כרחך סבירא להו סוכות ממש והם סבירא להו גם כן דסוכה דירת קבע בעינן, אי אפשר לפרק כן. ועל כרחך דלא תליא זה בזה. ולכל הטעמים גם הסוכה ככל המועדים לזכרון יציאת מצרים. ובכל דבר יש חומר וצורה ותכלית. למשל, בלחם יש ג' ראשיול שלעומתם ג' מצות שנקראו "ראשית". עת נגמרה התבואה נגמר החומר וה"ראשית" היא מצות בכורים. עת מתמרח בכרי נגמרה צורת הלחם וה"ראשית" הוא מצות תרומה. ועת נתגלגלה העיסה נגמר התכלית וה"ראשית" היא מצות חלה. וכמ"ש בבראשית רבה (פ"א)"בראשית" – בזכות בכורים, תורמה, חלה. עיי"ש. וכן העם הזה בעת יציאת מצרים נגמר המדרגה שהיא בערך החומר במה שהוציאם מבית עבדים וצוה לאכל לחם עוני, חומר בלא צורה. ועומר מן השעורים. ובחג השבועות נגמרה מדרגת הצורה על ידי קבלת התורה וצוה להביא שתי הלחם, חמץ מחיטים שנגמר צורת הלחם. ובסוכות רמז אל התכלית שהיא העולם הבא. וכמ"ש בספרי עקב ובברכות (דף ה) ג' מתנות טובות וכולי על ידי יסורין – תורה, וארץ ישראל, ועולם הבא. ארץ ישראל נגד החומר, ותורה נגד הצורה, ועולם הבא נגד התכלית. ואכמ"ל יותר.

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bava Metzia 81a:14 history »
Version: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (Hebrew)

הָנְהוּ אַהֲלוֹיֵי דְּכֹל יוֹמָא הֲוָה אָפֵי לְה[וּ] חַד מִינַּיְיהוּ. הָהוּא יוֹמָא אֲמַרוּ לֵיהּ לְחַד מִינַּיְיהוּ: זִיל אֲפִי לַן. אֲמַר לְהוּ: נְטַרוּ לִי גְּלִימַאי. אַדַּאֲתָא פְּשַׁעוּ בֵּהּ (וְאִגְּנוּב) [וְאִגְּנִיב]. אֲתוֹ.ּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, חַיְּיבִינְהוּ.

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Metzudat Zion on Jeremiah 48:26:3 history »
Version: On Your Way (Hebrew)

בקיאיו. הוא המאכל החוזר דרך הפה:

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 22b:2 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

And the Rabbis say: Let the se’a of teruma arise and be nullified by the one hundred se’a of non-sacred produce, and then all one hundred and one se’a will be considered non-sacred. Nevertheless, the mixture may not be allowed to come in contact with water, so that it does not become susceptible to ritual impurity, and therefore it must be eaten dry or roasted. Or alternatively, it may be kneaded with fruit juice, which does not render a substance susceptible to impurity. Or alternatively, if one wants to knead it with water, it may be divided into small batches, provided that there is not an egg-bulk of teruma in a single batch, as an egg-bulk is the minimum volume needed for food to be susceptible to contracting impurity.

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 21b:10 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

GEMARA: Rabbi Ḥiyya teaches: That mass of congealed blood does not impart ritual impurity, neither through physical contact nor through carrying it. The Gemara asks: But since it does not impart impurity, neither through contact nor through carrying, which indicates that it is not considered a fetus, why must it be buried?

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bekhorot 16a:10 and Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Heave Offerings 2:13:1

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 16a:10 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Naḥman: From where is it derived with regard to the substitute of a disqualified consecrated animals that it must die? It is derived from a verse, as the verse states: “Nevertheless, these you shall not eat, of them that only chew the cud, or of them that only have a split hoof…it is impure to you” (Leviticus 11:4). The extraneous phrase “impure to you” indicates that there exists an animal which possesses the signs of a kosher animal but is nevertheless prohibited in consumption, and that is the substitute of a disqualified consecrated animal. The Gemara raises an objection: But isn’t that extraneous phrase necessary for the halakha of the five sin offerings that are left to die, which may not be eaten? The Gemara answers: No; that halakha is derived from the phrase: “Of them that only have a split hoof…is impure.”

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Ramban on Deuteronomy 33:5:1 and Rosh Hashanah 32

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Ramban on Deuteronomy 33:5:1 history »
Version: Commentary on the Torah by Ramban (Nachmanides). Translated and annotated by Charles B. Chavel. New York, Shilo Pub. House, 1971-1976 (English)

AND THERE WAS A KING IN JESHURUN. This alludes to the aforementioned Name [in Verse 2: ‘The Eternal’ came from Sinai], Who was King over Israel when they were upright and all the heads of the people and all tribes of Israel were gathered together. Now this verse, too, is connected [with the above theme — the Revelation at Sinai], and the sense thereof is that Israel will always say: “The Torah which Moses commanded us will forever be an inheritance to the entire congregation of Jacob. We shall never alter it or change it.” And they will further say that “G-d became King over Israel when our leaders, our elders, our judges and all tribes of Israel gathered, for we all, together, accepted His reign upon ourselves for all generations, and we are obligated to keep His Law and [acknowledge] His Kingdom forever.” This commandment is the precept of I am the Eternal thy G-d,63Exodus 20:2 (see Vol. II, p. 286). and it constitutes “the acknowledgment of the Kingdom of Heaven,”64Berachoth 13b. as I have explained there.63Exodus 20:2 (see Vol. II, p. 286). Thus he mentioned the Torah in general, and the Kingdom of Heaven in partizcular, for whoever acknowledges the Kingdom of Heaven denies the idols and acknowledges the entire Torah.65Mechilta, Bachodesh 6. The people thus intimated that they and their leaders accepted [the commandment to acknowledge] the Kingdom of Heaven [directly] from the mouth of the Almighty66This is a reference to the statement of the Rabbis that Israel heard the first two commandments directly from the Almighty (Makkoth 24). and saw that He is King of Israel and his Redeemer. They accepted the Torah from the mouth of Moses for they took upon them, and upon their seed67Esther 9:27. to believe in him and to do whatever he commands in behalf of the King, just as they said [to Moses], and thou shalt speak unto us all that the Eternal our G-d may speak unto thee, and we will hear it, and do it.68Above, 5:24. This interpretation of the verse is clear and well founded. It accords with the rendering of the Rabbis in the Gemara of Tractate Rosh Hashanah:69Rosh Hashanah 32b. The text refers to the law that, as part of the Additional Service of the New Year, ten verses from Scripture are recited on each of these three topics: The Sovereignty of G-d, Remembrances, and Shofar. Now, each unit of ten verses is composed of three verses from the Pentateuch, three from the Prophets, three from the Writings, with one concluding verse from the Pentateuch. On these four verses from the Pentateuch concerning the Sovereignty of G-d the Rabbis in the Gemara asked: “But only three verses referring to Sovereignty etc.” “But only three verses referring to Sovereignty [of G-d] are found [in the Five Books of Moses]! The Eternal shall reign for ever and ever;70Exodus 15:18. The Eternal his G-d is with him, and the ‘t’ruah’ (shouting) for the King is among them;71Numbers 23:21. And there was a King in Jeshurun.”72“And we need four verses referring to [G-d’s] Sovereignty [in order to complete the ten-verse unit]!” Ramban does not cite the Talmud’s answer because he cited the passage merely to prove that “the King” in this verse refers to G-d, the King on high. The Gemara’s answer is that the verse Hear, O Israel: The Eternal our G-d, the Eternal is One (above 6:4) is also a statement of Sovereignty even though the word “King” is not mentioned. In our Additional Service on the New Year this is indeed the verse we cite as the concluding expression of G-d’s Sovereignty. We have also been taught so in the Sifre:73Sifre, Brachah 347. “When the elders [of Israel] sit in council on earth, His Great Name is praised on high, as it is said, And there was a King in Jeshurun, when the heads of the people were gathered, all the tribes of Israel together. The term ‘gathering’ applies only to the elders, as it is said, Gather unto Me seventy men of the elders of Israel.74Numbers 11:16. All the tribes of Israel together — when there is but one brotherhood [then there is a King in Israel] but not when they become numerous factions. And so it is also said, It is He that buildeth His upper chambers in the heaven, [and hath founded His band upon the earth].75Amos 9:6. “When does He build His upper chambers in heaven? At the time when His band is founded upon the earth” (Rabbeinu Bachya). In other words, when there is unity in Israel then G-d’s Kingdom becomes firmly established. And in the Midrash Rabbah76Bamidmar Rabbah 15:14. they also stated, ‘His throne is firmly set, as it were, on high, when Israel is formed into a single association; therefore it is stated, It is He that buildeth His upper chambers in the heaven, and hath founded His band upon the earth.’75Amos 9:6. “When does He build His upper chambers in heaven? At the time when His band is founded upon the earth” (Rabbeinu Bachya). In other words, when there is unity in Israel then G-d’s Kingdom becomes firmly established. And there was a King in Jeshurun, when the heads of the people were gathered, etc.” This also accords with the manner in which I have explained, for the Rabbis interpreted: there was a King over them because they were gathered and all of them together took His Kingdom upon themselves, and so shall it be an inheritance of the congregation of Jacob. “The King” [mentioned in the verse] is thus the Holy One, blessed be He, and so it is our custom to recite [this verse: And there was a King in Jeshurun etc.] in the New Year’s [Additional] Prayers composed by Rav77Yerushalmi Rosh Hashanah I,30. — Rav, see above, p. 39, Note 246. [as one of the verses of His Sovereignty]. However, in some Agadoth [homilies] they explain the term “king” with reference to Moses. Thus they say:78Shemoth Rabbah 48:8. Vayikra Rabbah 32:2. “Moses was king, for it is said, And there was a king in Jeshurun, when the heads of the people were gathered.” And if so, Scripture is stating: “Moses commanded us a Law79Verse 4. that it be an inheritance of the congregation of Jacob,79Verse 4. and he was king over us and all our tribes together, and it behooves us to obey his words and his commandments for he was a great and wise king over us.” Scripture also tells in honor of the emissary [Moses] that he was great and trustworthy. The correct and true interpretation is what we have explained [above]. Thus he mentions that G-d dwells in Israel, and that they — all their tribes together — accepted His Torah and His reign upon themselves and upon their seed for [all] their generations. If so, they are worthy of blessing.

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Romemot El on Psalms 51:13:1 history »
Version: Romemot El, Warsaw 1875 (Hebrew)

ויתן טעם לשאלתו זאת בפסוק שאחריו והוא בשום לב אל אומרו אל תשליכני מלפניך היתכן שיושלך מלפניו יתברך ומי לנו כדוד נכבד למלך הקדוש אך הנה ארז"ל על הפרש שבין האבות שנאמר בהם התהלך לפני אשר התהלכו אבותי לפניו ובנח נאמר את האלהים התהלך נח כי אברהם לא היה צריך סעד לתומכו והיה כמהלך לפניו שלא היה צריך יחזיק בידו הוא יתברך להדריכו משא"כ נח שהיה כמהלך אחריו יתברך כאלו היה הוא יתברך אוחז בידו והוא נמשך אחריו ודוד היה טרם יחטא התהלך לפניו יתברך כאבות והיה ירא פן אחר שחטא נתעכר איכותו עד יתהפך להיות כנח שלא ילך לפניו יתברך וכן היה ירא פן תתמעט השגת רוח הקדש שהיתה בו טרם יחטא על כי לא נתקן רוחו לקבלו על כן הקדים ואמר לב טהור כו' וגם רוח נכון ואמר לא יפלא מה שהקשיתי לשאול שני דברים אלו כי לו שאלתי להעדיף על אשר היה לי היה קשה אך לא אשאל רק לבל אחסר מאשר היה לי וזהו מה שאמרתי לב טהור וכו' הוא כדי שאל תשליכני מלפניך שהוא מהתהלך לפניך כאשר הייתי כאבות ולא כנח והנה כתבנו ענין אומרו נכון שהוא לקבל מהלב טהור או ימשך אל סוף הפסוק לומר מה שאמרתי ורוח נכון הוא כדי שרוח קדשך אל תקח ממני להעדר רוח נכון מוכן לקבלו. ואם נשים לב אל אומרו נכון ולא אמר נכונה כי נקבה היא יהיה כנודע מספר הזוהר כי נפש אדם היתה באבות קודם היותה בדוד והחל ליתקן וגמר התיקון בדוד ובזה יאמר אלו מאדם היה בא אלי שבאה פגומה היה קשה לחדשה אך עתה שהיתה באיש נכון לכך אינו קשה כי כבר באה בתיקון וזהו ורוח של נכון חדש בקרבי כאשר היתה טהורה:

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Romemot El on Psalms 51:11:1 history »
Version: Romemot El, Warsaw 1875 (Hebrew)

הסתר פניך מחטאי כו' אחרי אומרו יכבסהו מעונו קשה איך יאמר עתה שימחה אותם וכן בחטא אמר טהרני ועתה אומר יסתר פניו מהם אך לזה נדקדק אומרו למעלה עון וחטאת לשון יחיד ופשעים לשון רבים ועתה אמר חטאים ועונות לשון רבים ופשע לא יזכיר אפילו אחד. אך אמנם עד כה דבר על דבר בת שבע כי בענין זה היו כלם כמפורש אצלנו במזמור ל"ב עון א' וחטא א' ופשעים שנים ועליהם דבר עד כה ועתה נעתק לדבר על יתר חטאים ועונות אך לא פשעים שלא היה לו סוג זה רק בדבר אוריה החתי ועדיין קשה כי יראה כמו זר יאמר יסתר פניו מחטאיו וגם ימחה העונות והלא קב"ה לאו ותרן הוא. ועוד שאם כן חמורים הם החטאים מעונות כי על החטאים יסתר פניו בלבד והעונות ימחה לגמרי. אמנם במאמר רשב"י ע"ה בספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות שהקטיגור הנעשה על ידי העון הוא הנקרא חטאת ואותו העביר הוא יתברך מלקטרג על דוד ועל כן לא ימות וכן כתבנו על פסוק וחטאתי נגדי תמיד שהקטיגור הנעשה מהעון עומד נגדו למעלה לקטרג וענל דרך זה יתכן יאמר הסתר פניך מחטאי הם קטיגורים שעשיתי בעונותי בל תראה להם פנים בבואם לקטרג ועי"כ וכל עונותי מחה בתשובתי בהעדר מזכירי עון ליתפש:

12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Ketubot 7a:8 and Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 5:6

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 5:6 history »
Version: Shenei Luchot HaBrit, based on Amsterdam, 1698 ed. Part III (Hebrew)

הוראה סתמא לקולא דאמרי' בפ"ק דכתובות (ז, א) ומי איכא הוראה לאיסור ופרש"י ז"ל דאיסור לא קרי הוראה משום דכל אדם רשאי להחמיר והאוסר אינו צורך סמיכות דבר שאפילו מן הספק שאין הלכה ברורה לו הוא בא לאסור אבל המיקל סומך על שמועתו או עלס סברתו והיא הוראה ומיהו התם מסיק דאיכא הוראה לחומר' וזהו על המעט עיין שם:

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 170:1 history »
Version: Sefer HaMitzvot, Warsaw 1883 (Hebrew)

היא האזהרה שהוזהר כל שבט לוי גם כן מלקחת חלק בבזה כשכבשו את הארץ. והוא אמרו יתעלה לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה. ולשון ספרי חלק בבזה ונחלה בארץ. ויש לך שתקשה ותאמר מפני מה מנית ענינים אלו שתי מצות, והם אזהרה מקחת חלק בבזה ונחלה בארץ, ושניהם בלאו אחד. דע אתה המקשה שכבר נחלק זה הלאו באומרו לא יהיה לכהנים הלוים חלק, והיא אזהרה מקחת חלק משלל העיר, והשני ונחלה לא יהיה לו, והיא אזהרה מקחת חלק בארץ. וכבר נכפלה האזהרה משני ענינים אלו בעצמן לכחהנים, והוא אמרו לאהרן בארצם לא תנחל בשעת חלוק הארץ וחלק לא יהיה לך בבזה. ואולי אתה תחשוב שאלו שני לאוין הנזכרים בתורת כהנים שתי מצות ולפיכך ראוי למנותם. דע כשבאה האזהרה על כל שבט לוי הנה כבר נכנסו הכהנים בכלל, ואמנם נכפלה בכהנים לחזוק וכל מה שדומה לזה מן הכללים והפרטים, ואמנם יכפל לחזוק או להשלים הדין כשלא יהיה שלם מן האזהרה אחת, ואילו מנינו אמרו לאהרן בארצם לא תנחל תוספת על שאמר לא יהיה לכהנים הלוים הנה מתחייב גם כן לפי זה ההיקש בעצמו שנמנה הגרושה וחללה והזונה על כהן גדול בשלשה לאוין חוץ מהשלשה לאוין שבאו בכלל כהן בין גדול בין הדיוט, ואם יאמר אומר שגם כן היה ראוי שימנו, הנה נאמר לו בהכרח יהיה כהן גדול (אסור) בגרושה חייב שתים אחת משום כהן והגרושה אסורה לו, ושנית משום כהן גדול והיא גם כן אסורה לו בלאו אחר, וכבר התבאר בקדושין שאינו חייב אלא אחת. הנה התאמת כי אזהרה שהיא בכלל לבד היא שתמנה, ומה שיבא באותו הענין בעצמו אזהרה אחרת על היחוד אמנם היא לבד ללמד משפט מן המשפטים או להשלים הדין כמו שבארתי במצוה קס"ה מאלו המצות. ומזה המין בעצמו האזהרה שהזהיר הכהנים לא יקרחו קרחה בראשם, ואלו שלשה לאוין כבר קדמו כל ישראל בכלל ואמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשימו קרחה בין עיניכם ושרט לנפש, ואולי נכפלו בכהנים להשלים הדין לבד כמו שהתבאר בסוף מכות (דף כ') כשבארו משפטי אלו השלש מצות, ואילו היו לאוין מיוחדים לכהנים ולא יהיו להשלים הדין אבל מצות בעצמן היה כהן בכל מעשה מהן חייב שתי מלקיות מצד שהוא ישראל ומצד שהוא כהן, ואין הענין כן אבל מלקות אחת כשאר ישראל כמו שהתבאר במקומו, והבן זה. (שופטים ושוטרים, הלכות שמטה פי"ג):

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 34b:2 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

And the Rabbis say: The development of a new leprous mark is insufficient. Rather, he must wait either until the leprosy of the new mark spreads over his entire body, a sign of ritual purity (see Leviticus 13:12), or unless his old baheret had shrunk to a size smaller than that of a split bean before he excised it. Otherwise, he remains ritually impure. In any event, it is clear from this mishna that Rabbi Eliezer does not impose an indefinite penalty on one who transgresses. If so, why does he impose an indefinite penalty in the mishna discussing one who causes a blemish on the ear of a firstborn offering?

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 31a:8 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

The Gemara analyzes the baraita. The Master said: A person may inspect all firstborns except for his own firstborns. What are we dealing with here? If we say that we are dealing with a case of one person examining a blemish, is he trusted by himself to deem any firstborn animal permitted for slaughter? The mishna on 36b states that only three people may permit a firstborn animal to be slaughtered. Rather, it must be dealing with one of three who jointly decide the status of the firstborn animal. And is he suspect in such a case? But didn’t we learn in a mishna (Yevamot 25b): A judge before whom a woman performed refusal when she was a minor, by declaring that she did not desire the husband chosen for her by her family, or before whom she performed ḥalitza, may marry her, because he was only one member of the court, and therefore there is no suspicion of conflict of interest?

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 30b:17 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

The Sages taught in a baraita: The former wife of an am ha’aretz who later marries a ḥaver, and likewise the daughter of an am ha’aretz who marries a ḥaver, and likewise the slave of an am ha’aretz who is sold to a ḥaver, must all accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status. But with regard to the former wife of a ḥaver who later marries an am ha’aretz, and likewise the daughter of a ḥaver who marries an am ha’aretz, and likewise the slave of a ḥaver who was sold to an am ha’aretz, these people need not accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status ab initio, as each of them is already accustomed to behave as a ḥaver.

12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 22a:2 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

The Gemara notes with regard to the ruling of the mishna that the animal is exempt from having any future offspring counted as firstborn: That is to say that the expelled mass is a full-fledged offspring. But if so, why doesn’t it impart ritual impurity, neither through physical contact nor through carrying? Rabbi Yoḥanan says: It is due to the halakhic nullification of a forbidden substance in a majority of permitted substances that the Sages touched upon it, in order to exclude it from impurity through contact or carrying. In other words, the fetus is in fact considered a full-fledged offspring, but it is does not impart impurity because it is nullified by the rest of the congealed mass.

12 hours ago
Hannah Mayim published a new Source Sheet, Bnei Mchshava Tovah - Music.
13 hours ago
Shmuel Weissman edited Steinsaltz on Bekhorot 13b:7 and 2 others »
Version: William Davidson Edition - Hebrew (Hebrew)

<big>ב</big> ושבים לדון בדברי ריש לקיש בשם ר' אושעיא, שקונים מיטלטלים מן הגוי במעות. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: הלוקח (הקונה) גרוטאות (שברי כלים) מן הגוים, אם מצא בהן עבודה זרה שאסורה בהנאה, מה יעשה? אם עד שלא נתן מעות לגוי משך את הגרוטאות — יחזיר אותם לגוי, שמשיכה בלא מתן מעות אינה קונה מן הגוי. ואם משנתן מעות לגוי משך הרי זה אלו שלו, ויוליך הנאה, דמיה של אותה עבודה זרה לים המלח, כלומר, לאיבוד. ואי אמרת [אם אתה אומר] שמעות לבדן קונות מן הגוי, אם כן, מה ששנינו בסוף הברייתא: ואם משנתן מעות משך — קנה, משיכה בנוסף למעות למה לי? ~~המלח, כלומר, לאיבוד.~~

13 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 20:20 and 20 others »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)

כֵּיצַד. עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים שֶׁפֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם וּבָעַל שֶׁהֲרֵי הַוָּלָד כֹּהֵן וַדַּאי וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אָבִיו שֶׁיִּתְיַחֵס לוֹ מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהֻנָּה. וְאֵינוֹ עוֹבֵד וְלֹא אוֹכֵל וְלֹא חוֹלֵק. וְאִם נִטְמָא לְמֵתִים אוֹ נָשָׂא גְּרוּשָׁה לוֹקֶה שֶׁאֵין כָּאן סְפֵק הֶתֵּר: ¶

13 hours ago
20 related »
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 385:2:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן כן דקדקו שם התוס' והרא"ש והמרדכי וכן דעת רש"י והקשו התוס' דהא סתם צדוקי אינו נזהר במילי דרבנן ותירצו שרגילין הם ליזהר לפי שהם יראים מחכמים כדאיתא בנדה (לג:) ולפי דבריהם הני צדוקים דשכיחי גבן כיון דעברי אמילי דרבנן בפרהסיא הרי הם כעו"ג ושוכרין ואין מבטלים והרמב"ם בפ"ב כתב הברייתא כצורתה ולא הזכיר דין מחלל שבת במילי דרבנן מיהו אפילו את"ל דס"ל דהוי מומר נראה דהני צדוקים לדידיה לא חשיבי מומרים אע"פ שעוברין בפרהסיא אמילי דרבנן דלא הוי מומר עד שיעבור במזיד ובני מזיד דידהו כאונס הוי דמעשה אבותיהן בידיהם וה"ל כתינוק שנשבה בין העו"ג וכמ"ש הוא ז"ל בפי' המשנה בפ"א ממסכת חולין. ולא חש רבינו לכתוב דישראל מומר לע"ג דינו כעו"ג אע"פ שנזכר בגמרא ובדברי הרמב"ם משום דמילתא דפשיטא היא: כתב הרשב"א בתשובה על אחד שיצא מכלל ישראל והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל שבתות השנה איברא שאם אין לו פתח אחר כלל שהוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר ששבת זה לא הותר כלל ואע"פ שעירב עם כל בני השכונה לשנה והוא המיר באמצע השנה אין אומרים מותר למקצת שבתות הותרו כולם אבל בנדון שלפנינו שיש לו פתח קטן לשכונת הכותי ואפילו פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחלה דוחין אותו אצל הפתח הפתוח לשכונת הכותי דלא עדיף מישראל דבכיוצא בזה אינו אוסר דגרסינן במי שהוציאוהו חצר שבין ב' מבואות עירבו עם שניהם וכו' דוחין אותו אצל שאינה רגילה בו וכו' וכל שכן שאין צריך עירוב ודוחין אותו אצל שכונת הכותי כדי שלא יאסור ועוד שזה דעתו מעורבת עם הכותי ורגיל אצלם אפילו אין לו אלא פתח אחד צר כד' על ד' לצד הכותי דוחין אותו אצל אותה פתח כאותה שאמרו בפרק הדר (עירובין סז.) כותי שיש לו ד' על ד' פתוח לבקעה אפילו מכניםס גמלים וקרונות כל היום אינו אוסר מ"ט בההוא פתחא דמייחד ליה ניחא ליה וזה ודאי ידוע הוא לכל כיון שנתנכר עם הכותי ניחא ליה ואחריהם דוחין אותו:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 382:6:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש ושוכרים ממנו אפילו בפתחות מש"פ פשוט שם בריש פרק הדר בדף הנזכר:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 382:18:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש אם נשאר לו שום תפיסה בבית וכו' כ"כ ה"ה בפרק ב' מה"ע בשם הרשב"א וז"ל שאפילו היה משכיר יכול לסלקו יראה לי שאם היה לו במה שהשכיר שום תפיסת יד שהיה לו קצת כלים או אפילו אין לו אלא שיש לו רשות להניח שם שום כלים שוכרים אפילו מן המשכיר שאינו גרוע משכירו ולקיטו עכ"ל והכי דייק לישנא דרבינו שכתב ואם נשאר לו שום תפיסה וגם רבינו ירוחם כתב כן ולא כתבו אם נשאר לו תפיסה משום דא"כ לא הוה סגי כשהיה לו רשות להניח שם כלים אלא הוה בעינן שיהיו לו שם ממש כלים ושיהיו כלים שאינן ניטלין בשבת כעין תפיסה הנזכר בסימן ש"ע גם לישנא דמרדכי דייק הכי שכתב בפרק הדר כל היכא דלא מצי מסלק ליה וכו' צ"ל שאין למשכיר שום תפיסת יד להשתמש בבית דאי יש לו תפיסת יד לא גרע משכירו ולקיטו והריב"ש הביא דברים אלו בשם הרשב"א למעשה וכן דעת ספר א"ח שכתב אניות גדולות שמחלקין אותם לחדרים וכל אחד מהשוכרים אותם אוכל בחדרו וכו' ומה תקנתם ישכרו מבעל הספינה קודם שיחלוקו מקומות ידועים לשוכרים ואם לא שכרו ממנו קודם שיחלוקו מקומות צריך לשכור מן השוכרים אבל אם יש רשות לבעל הספינה להניח כליו בכל מקום שירצה ואפילו במקומות המושכרים די להם לשכור מבעל הספינה עכ"ל וטעמא דסגי לן הכא בתפיסה כל דהו יליף לה הרשב"א מדין שכירו ולקיטו דכי היכי דחזי דלפי שיש להם רשות להשתמש בבית שוכרין מהם האי משכיר כנמי אם יש לו רשות להשתמש בבית לא גרע ומשמע דהוא הדין נמי אם יש אחד דלאו משכיר הוא וגם אינו שכירו יש לו רשות להשתמש בבית כשירצה דשוכרין ממנו אלא משום שהוא מילתא דלא שכיח לא איירי ביה הרשב"א ונקט דינא במשכיר שהוא דרך לפעמים להניח לו בבית רשות להשתמש ותדע דהא משכיר שאינו יכול לסלקו אין לו כח בבית טפי מאיניש דעלמא ואפ"ה כל שיש לו רשות להניח כליו שם שוכרין ממנו ועוד ראיה מהא דאמרינן גבי המן בר ריסתק דלושיל ליה כותי דוכתא דה"ל כשכירו ולקיטו ואמר רב יהודה אפילו שכירו ולקיטו נותן עירובו ודיו הרי מפורש דכל אדם שיש לו רשות בבית להניח שם כליו שוכרין ממנו וכ"כ מורי דודי מהר"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והביא ראיה לדבריו וכך הם דברי הריב"ש בתשובה:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 382:10:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש וזה תקנתם שאחד מבני החצר יתקרב אליו עד שישאיל לו שום מקום ברשותו וכו' פשוט שם בעובדא דהמן בר רסתק ליקרב חד מינייהו ולושיל דוכתא מיניה ולינח ביה מידי דה"ל כשכירו ולקיטו ואמר רב יהודה אמר שמואל אפילו שכירו ולקיטו נותן את עירובו ודיו: וכתב בהגהות אשיר"י פ' הדר ודוקא כשהאדון אין רוצה להשכיר אבל אם האדון חפץ להשכיר אין שוכר אלא מהאדון ולא משכירו ולקיטו וצ"ל שכתב כן משום דאמר בעובדא דהמן בר רסתק א"ל אוגר לן רשותך לא אגר להו ואסיקנא ליזיל חד מינייהו ליקרב ליה ולושיל מיניה דוכתא וכו' דה"ל כשכירו ולקיטו ומשמע ליה דכיון דברישא אמרו ליה אוגר לן רשותך דאם האדון רוצה להשכיר אין שוכרין אלא ממנו. ואין זו ראיה דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה ועוד דהא לא הוו ידעי תקנתא דשכירו ולקיטו עד דאתא רבא אגמרינהו ואי הוו ידעי מקמי הכי אין ה"נ שהיו שוכרים משכירו ולקיטו בלי שיודיעו לאדון וכך נראה מדברי הרמב"ם בפ"ב וכן בדין שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל כן נראה מדברי הרשב"א שכתבתי בסמוך אפילו בקשו לשכור ממנו ולא רצה שוכרין מאשתו וכו' משמע דהיכא דלא בקשו ממנו לשכור אתיא במכ"ש ששוכרין מאשתו או שכירו ולקיטו. ופירש"י וישאיל לו מקום בחצירו. לאתנוחי ביה מידי נראה מדבריו אף ע"פ שלא הניח שום דבר מאחר דבידו להניח ה"ל כשכירו ולקיטו וכ"כ מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ב מה"ע שאל מן הכותי מקום להניח בו חפציו ואע"פ שרבי' ירוחם כתב וישים כלי או שום דבר לישנא דתלמודא נקט דאמר ולינח ביה ולאו דוקא ומ"מ נראה שצריך לקנות הקרקע באחד מהדרכים שנקנה בהם הקרקע לשאלה וטעמא דשרו רבנן בכה"ג משום דכיון דדירת כותי אינה אלא כדירת בהמה אע"פ שהצריכוהו לשכור מ"מ לא רצו להחמיר בו כ"כ והתירו לשכור משכירו משום דהא מקיימא תקנתא דרבנן דזמנין שיקשה גם בעיני השכיר לשכור או ירקשה בעיני בע"ה להשאיל מקום ולא דייר ישראל בהדיה ומיהו איכא למידק שכת' וישאיל לו מקום בחצירו. וע"כ צ"ל דמקום לאו דוקא כלומר שאינו מייחד לו מקום דא"כ לא מהני כמו שכתב רבינו בסמוך אלא שמשאיל לו מקום להניח בו כליו ולא אמר לו בפירוש זה המקום אני משאיל לך ולא שאר הבית דכל שלא פי' לו כך אע"פ שלא השאיל לו אלא זוית אחד כיון שאפשר שלמחר יצטרך לזוית זו ויפנה כליו לזוית אחרת ה"ל כאילו השאילו כל הבית ובהכי ניחא לי מ"ש וישאיל לו מקום בחצירו דאפילו ברשות דחצר סגי כל שלא פירש ואמר איני משאיל לך רשות ביתי כיון שאם למחר יצטרך מקום חצירו יפנה לתוך ביתו ה"ל כאילו השאיל לו כל הבית כנ"ל. ורבינו ירוחם גם הוא כתב ילך אצל הכותי ויקח ממנו שאול שם מקום בבית הכותי או בחצירו. ופירש"י עוד אפי' שכירו ולקיטו של כותי אם ישראל הוא נותן עירובו עם בני מבוי ודיו וכך הם דברי רבינו ורבינו ירוחם וטעמא דמסתבר הוא דתו לא צריכא מידי דהא קי"ל ה' ששרוים בחצר א' אחד שוכר ע"י כולם וה"ה נמי אחד שואל ע"י כולם דשאלה כשכירות חשיבא. אבל הרמב"ם כתב בפ"ב מה"ע ואפילו היה שכירו או שמשו ישראל ה"ז משכיר שלא לדעתו שאל מן הכותי מקום להניח בו חפציו והשאילו הרי נשתתף עמו ברשותו ומשכיר שלא לדעתו נראה שהוא מפרש אפילו שכירו ולקיטו של ישראל נותן את עירובו ודיו ומייתי ראיה דכיון דלגבי ישראל שכירו ולקיטו נותן את עירובו שלא מדעת בע"ה ה"ה בכותי שכירו ולקיטו משכיר שלא לדעתו דשוכר כמערב דמי ולפיכך שכירו ישראל משכיר שלא מדעת הכותי וכ"כ הרשב"א בתשובה ליזיל חד מינייהו ולשאול מיניה דוכתא דה"ל כשכירו ולקיטו נותן עירובו כבע"ה ודיו כך בכותי שכירו ולקיטו משכיר כבע"ה ודיו ואע"פ שרש"י לא פירש כן עכ"ל ושכירות בעי ולא סגי בנתינת עירוב כמו ה' ששרוים בחצר שאחד שוכר ע"י כולם דהתם שאני שהוא שוכר מן הכותי אבל כשהוא נעשה שכירו של כותי אינו שוכר ביתו ממנו ומסתייה שיחשוב כבע"ה להשכיר שלא מדעתו וגם כשמשאיל לו מקום בחצירו צריך להשכיר דלא התירו חכמים לגבי כותי אלא בשכירות דוקא דחייש כותי לכשפים אבל בשאלה לא חייש לכשפים וא"כ כי משאיל ליה דוכתא לא מהני אלא ליחשב כשכירו ולקיטו ולא ליחשב כאילו שכרו ממנו הלכך צריך לשכור מישראל זה וא"צ לתת עירוב אלא דאכתי קשיא דא"כ היכי מייתי ראיה מדרב יהודה הא כי אמרינן בישראל אפילו שכירו ולקיטו נותן עירובו ודיו היינו כי לא מיחה בעל הבית אבל אם מיחה בעל הבית לא וכמ"ש הוא ז"ל בפ"ה גבי אשתו מערבת שלא מדעתו והא ודאי לא עדיף שכירו מאשתו ועוד דא"כ למה לא כתב דין שכירו ולקיטו גבי ישראל. לכן נ"ל שהוא ז"ל מפרש אפילו שכירו ולקיטו של כותי אם ישראל הוא נותן עירובו עם בני המבוי ודיו לענין שאין צריכים לשכור מהכותי אבל לעולם צריכין לשכור מהישראל שתחתיו של כותי הוא קם וגם צריך לתת עירוב כיון שהוא ישראל וכשהשאיל ישראל מכותי מקום בחצירו ה"ה נמי שצריכים לשכור ממנו דהא ע"י שאלה לא התירו חכמים רשות כותי וכמ"ש ולשון סמ"ג כלשון הרמב"ם וכתב הרשב"א בתשובה שאם שכרו מגזבר המלך לזמן קצוב כמו לשנה או לשנתים אע"פ שנתחלף הגזבר בתוך הזמן אינן צריכין לחזור ולשכור אלא מותרים ע"י שכירות האחד עד תום הזמן לפי שגזבר המלך כמלך והשוכר ממנו כשוכר מן המלך והשכירות נופל הוא לכיס המלך ואפילו בשכירו ולקיטו נראה כן שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל וכ"ש בגזבר המלך כמו שאמרנו ומשמע מדבריו דטעמא מפני ששכרו לזמן אבל אם שכרו סתם כיון שנתחלף הגזבר בטל השכירות וכן הדעת נוטה שאע"פ שבשעה שהוא גזבר הוא כמלך עצמו וקי"ל שהמשכיר רשותו כ"ז שאינו חוזר בו משכירות מועיל השכירות כמו שנתבאר בראש סימן זה מ"מ מאחר שאין כחו אלא מצד המלך הממנה אותו כשהחליפו המלך ה"ל כאילו חוזר בו משכירותו ומוסר כחו לגזבר החדש ומיהו ה"מ כשמת הגזבר הראשון או כשסילק המלך לגזבר הראשון מהיות אוכל פרס שלו אבל אם לא סלקו אלא מהגזבר ועדיין הוא אוכל פרס שלו נראה שלא נתבטל שכירותו שהרי אפילו לא שכרו ממנו קודם לכן אם היו שוכרין ממנו עכשיו מהני שהרי הוא שכירו ולקיטו של מלך ועל מ"ש הרשב"א שהם מותרין עם השכירות הראשון עד תום הזמן לפי שגזבר המלך כמלך והשכירות נופל לכיס המלך איכא למידק בשכירות דידן שאינו נופל לכיס המלך שהדבר פשוט הוא שהגזבר לוקחו לעצמו א"כ נאמר שכשנתחלף לא יועיל השכירות ונ"ל שמאחר שהשכירות הוא של מלך אע"פ שהגזבר נוטלו לעצמו אינו מגרע בזה כח השכירות דמכיסו של מלך קא גזל א"כ שמאחר שדמי שכירות זה אינו סך גדול וגם כי אין זה דבר שעולה על גב המלך שיבואו לשכור הרשות בדרך זו ומנהג למלכים שמשרתיהם וגזבריהם זוכים בדברים מועטין הניתנים להן ואינן מטילין אותו לכיס המלך א"כ הוי כאילו זכה המלך בשכירות זה ונתנו לגזבר ומפתורא דמלכא קא זכי:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 376:1:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

בור שבין ב' חצירות ואין ביניהם פתח או חלון וכו' משנה בפרק כיצד משתתפין (עירובין פו.) בור שבין ב' חצירות אין ממלאין ממנו מים בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בין מלמטה בין מתוך אוגנו ארשב"ג בש"א מלמעלה ובה"א מלמטה ובגמרא אמר רב הונא למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ופירש"י למטה. דקאמרי ב"ש למטה ממש סמוך למים וא"צ ראשי קנים ליגע במים למעלה דקאמרי ב"ה למעלה ממש סמוך משפתו מלמעלה אם ירצה דיו בכך ורב יהודה אמר למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים ופירש"י למטה. דב"ש למטה מן המים שתהא המחיצה תחובה בקרקעית הבור למעלה דב"ה למעלה מן המים ובהא מקילי שאין קנים צריכים ליגע במים אבל למעלה ממש לא ופסקו ר"ח והתוספות והרי"ף והרא"ש כרב יהודה וכ"ד הרמב"ם בפ"ג מה"ע וכ"כ סמ"ג ורש"י פסק כרב הונא וכן דעת הראב"ד והרז"ה וכיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן ואיתא תו בגמרא לרב יהודה דאמר למטה מן המים הא עריבי מיא ופירש"י הא עריבי מיא. על המחיצה פעמים שהמים עמוקים מי' א"ל לא שמיע לך הא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיראו ראשין של קנים למעלה מן המים טפח ופירש"י צריך שיראו ראשי הקנים העליונים ומשמע דרב יהודה כי אמר צריך שיראו אב"ה אמרה דלב"ה נמי אם הכניס המחיצה בתוך המים וראשי קני המחיצה יוצאין טפח חוץ למים שרי ומיניה ילפינן בגמרא אליבא דב"ש וכ"נ מד' הרי"ף וגם מדברי ר"מ שכתב הרא"ש וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מה"ע ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ואמרינן בגמרא לרב יהודה דאמר למעלה למעלה מן המים מ"ש למעלה דלא דעריבי מיא למטה מן המים נמי הא עריבי מיא ופירש"י מ"ש למעלה ממש דהוא רחוק מן המים דלא שאין מחיצת היפסק ניכרת במים ועריבי מיא להדיא למטה נמי מאי הפסק איכא הרי אין נוגעין במים א"ל לא שמיע לך הא דתני יעקב קרחינאה צריך שישקע ראשי הקנים במים טפח ופירש"י שישקע ראשי הקנים. התחתונים ובהא פליגי דב"ש בעו מחיצה המפסקת עד התהום וב"ה בעו היכר מחיצה:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 372:25:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש וכל זמן שאין גובה הכותל ד' טפחים וכו' גז"ש (עח.) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כותל י"ט צריך זיז אחד להתירו כותל דכ' צריך ב' זיזים להתירו אמר רב חסדא והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה. ופירש"י צריך זיז אחד להתירו. והזיז יוצא באמצעיתו שאינו גבוה י' לא ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה: צריך ב' זיזים. אחד קודם י' התחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך י' העליונים דאי הוה גבוה י' לא הוה סגי ליה בסולם כל שהו מידי דהוה אכותל זה שלא כנגד זה שיכול לקבוע סולם שני מזה לזה וכבר כתבתי בסמוך שדעת רבינו כדעת ר"מ שכתב הרא"ש דכל הני איירי לענין זה שאם עשה הא' בנין אצל הכותל ומיעטו מי' דה"ל תשמישו בנחת ונותנים אותו לו אבל פתח אחד לא חשיב לערב אחד אפילו כשכנגדו עשה כיוצא בו אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל ואין כן דעת הרמב"ם בפ"ג מה"ע אלא דהני מימרי דרב נחמן לענין לערב אחד הם ודעתו דבמימרא דכותל גבוה י"ט וכו' אפילו בלא סולם מערבין אחד וכתב ה"ה שהוא ז"ל מפרש מימרא ראשונה שמצרכה סולם בשהזיז גבוה יותר מי' מן הקרקע לפיכך בלא סולם אין מיעוטו כלום אבל אם היה פחות מי' לקרקע פחות מי' לכותל א"צ סולם וזהו שלא הזכירו סולם במימרא השנית ע"כ ולפי פי' זה הא דצריך ששני הזיזים יהיו זה שלא כנגד זה הוא כדי שיוכל לעלות מזיז לחבירו שאם היו מכוונים זה למעלה מזה אינו יכול לעלות מאחד לחבירו ולרשב"א ז"ל שיטה אחרת בזה כתבה ה"ה בפ"ג מה"ע:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 372:21:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

בנה אצטבא ע"ג אצטבא וכו' ג"ז בפרק חלון (עירובין עז:) אמר רב ביבי בר אביי בנה אצטבא ע"ג אצטבא אם יש באצטבא התחתונה ד' ממעט אי נמי אין בתחתונה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין זה לזה ג' ממעט ופירש"י בנה אצטבא. של עץ ע"ג האצטבא סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה רגלים אם יש בתחתונה אורך ד' ובה נתמעט גובהו של כותל מי' ממעט דל עליונה מהכא א"נ אין בה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין זה לזה ג' חשבינן ליה כחד אבל יש ביניהם ג' תרי נינהו ומיעוט באויר לא שמיה מיעוט וכתב הרא"ש דמשמע מדברי רש"י דלא בעי ד' על ד' וקשה דלקמן בשמעתין בעי שיגיע הסולם לראש הכותל ואין לומר דהתם מיירי שאין אורכו ד' אצל הכותל דהא בכל שמעתין משמע בסולם פצריך שיהא אורכו ד' ונ"ל דהכא בעי ד' על ד' שאז ראוי לעמוד עליו ולעלות על הכותל ולהכי לא בעי' אלא שיתמעט הכותל מי' אבל לקמן מיירי שאינו רחב ד' על ד' ולהכי בעינן שיגיע הסולם בראש הכותל ור"מ תירץ דכל הני איירי לענין זה שאם עשה האחד בנין אצל הכותל ומיעטו מי' דה"ל תשמישו בנחת ונותנין אותו לו אבל פתח לא חשיב לערב אחד אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל עכ"ל ואין כן דעת הרמב"ם בפ"ג אלא לענין מערבין אחד הוא וכתב ה"ה שם גבי חריץ שנראה מדבריו שכל מיעוט צריך שיהיה בפחות מג' לראש הכותל וכתב עוד ה"ה בפ"ג עוד שם סולם ששליבותיו פורחות אם יש בשליבה התחתונה ארבעה ממעט אין בשליבה התחתונה ד' ויש בשליבה העליונה ד' ואין בין זה לזה ג' ממעט ורבינו לא הזכיר ויש בעליונה ד' ואפשר שלא היה בגירסתו עכ"ל. הורבינו הצריך ד' רוחב כתירוץ הרא"ש ולהיות כפתח הצריך שיגיע לראש הכותל כתירוץ ר"מ ולא ידעתי למה דכיון דבאיזה תירוץ מהם מתיישב למה ליה למנקט כחומרי שניהם:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 375:2:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש רבינו אינם אוסרים על בני החצר היינו בשעירבו בני מפרפסת לעצמן וקמ"ל דלא הוו כחצר אחד שעירבו בני חציה לעצמן ובני חציה לעצמן דאסרי אהדדי אלא הוו כב' חצירות אבל אם לא עירבו בני מרפסת לעצמן ודאי אסרי אבני חצר דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה כדאמרינן גבי ב' חצירות זו לפנים מזו שכתב רבינו בסי' שע"א והאי אוסרים ואינם אוסרים דקתני פי' הרמב"ם וה"ה בפ"ד דלענין כלים ששבתו בבית היא כלומר דאילו לכלים ששבתו בחצר אפילו לא עירבו כלל מותר לטלטל מן החצר למרפסת והרי הם בכלל גגות וחצירות שהן רשות אחת וכך מבואר בפרק כל גגות ובגמרא אמתניתין דאנשי חצר ואנשי מרפסת לזה בשלשול ולזה בזריקה מאי אמר רב שתיהן אסורים ושמואל אמר נותנין אותו לזה שבשלשול שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה וכל דבר שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת תנן אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כל שגבוה י' טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר קס"ד מאי מרפסת בני עלייה ואמאי קרו ליה מרפסת דקא סלקי במרפסת אלמא כל שלזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול כדאמר רב הונא לאותם הדרים במרפסת ה"נ לאותם הדרים במרפסת אי הכי אימא סיפא פחות מכאן לחצר אמאי לזה בפתח ולזה בפתח הוא מאי לחצר אף לחצר ושניהם אסורין ה"נ מסתברא מדקתני סיפא בד"א בסמוכה אבל במופלגת אפי' גבוה י' טפחים לחצר מאי לחצר אילימא לחצר ושרי אמאי רשותא דתרווייהו הוא אלא מאי לחצר אף לחצר ושניהם אסורין ה"נ מאי לחצר אף לחצר ושניהם אסורים ש"מ. ופירש"י בני עלייה. דגביהי ממרפסת טובא אבל דרך מרפסת זו עולין ויורדין ותל שבחצר שהוא גבוה י' הוי נמוך מן העלייה י' דהוי לזה בשלשול ולזה בזריקה וקתני דבני עלייה מותרין בו: הדרין במרפסת. כגון שיש בה דיורין דלדידהו הוי האי תל שבחצר שוה להן בתוך י' או נמוך או גבוה מהם פחות מי': לזה בפתח ולזה בפתח הוא. ותרווייהו בעי איתסורי ביה דהא סתם מרפסת לאו גביהא טובא: אף לחצר. כלומר ב' הרשויות שולטות בו ואוסרין זה על זה: רשותא דתרווייהו היא. דלשניהם תשמישו בקשה לחצר בזריקת גובה ולעלייה בזריקה את משך ההפלגה ובשלשול את הנמוכות ונהי דלשמואל שלשול לגבי זריקת גובה נוח היא הכא דאיכא שלשול וזריקת משך שוים הם לזריקת גובה ואמאי לחצר: אלא ע"כ אף לחצר ואסורים. לרב נמי דמתרץ לה בדיורי מרפסת מאי לחצר דקתני אפחות מכאן אף לחצר קאמר ואסורין ע"כ וידוע דהלכה כרב באיסורי וכן פסק הרא"ש שם והרמב"ם בפ"ד מה"ע. והשתא מ"ש רבינו אם הוא גבוה מקרקעית החצר י' טפחים והוא בתוך ד' טפחים למרפסת בני מרפסת מותרים בו הוא פשוט במשנה:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 374:5:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

ומ"ש או לכרמלית הוא פשוט בכמה מקומות במסכת עירובין דחצר שנפרצה במילואה לכרמלית אסור לטלטל בה ומשמע לרבינו דאפילו בנפרץ בשבת מיירי כדתנן בפרק כל גגות (עירובין צב.) חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכו' ואיפסיקא התם הלכתא כרבי יוסי דאסר אפילו באותה שבת ואע"ג דבס"פ הנזכר בכותל שבין ב' חצירות שנפל פסקו הפוסקים כשמואל דשרי לטלטל כמו קודם שנפל וטעמא ודאי משום דשבת הואיל והותרה הותרה שאני התם דלא נפרץ אלא לחצר אחד שהוא רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה של יחיד א' הוא וזה של יחיד אחר אבל כשנפרץ לרשות אחרת ממש דהיינו לר"ה או לכרמלית לא אמרי' ביה הואיל והותרה הותרה וכבר נתבאר בסימן שמ"ו שאסור להעביר ד"א בכרמלית וכיון שחצר זו היא כרמלית אסור לטלטל יותר מד"א אפילו בתוכה וכ"ש חוצה לה ומיהו איכא חומרא בנפרצה לר"ה או רה"י מבנפרצה לכרמלית דבנפרצה לר"ה או לרה"י אסור לטלטל מהחצר להם אפילו בתוך ד"א ואילו בנפרצה לכרמלית מותר לטלטל מהחצר לכרמלית תוך ד"א ושיעור פירצה זו ליאסר לטלטל בחצר במפניה נתבאר בסימן ש"ס:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Beit Yosef, Orach Chayim 372:27:1 history »
Version: Tur Orach Chaim, Vilna, 1923 (Hebrew)

אין הסולם רחב ד' וחקק אצלו בכותל וכו' גז"ש (עח:) חקק להשלים בכותל בכמה א"ל בי' א"ל חקק כולו בכותל בכמה א"ל מלא קומתו ומ"ש התם מסתלק ליה הכא לא מסתלק ליה ופירש"י חקק להשלים בכותל. סולם צר וחוקק בכותל מכאן ומכאן כנגד חווקי הסולם להשלים רוחבו בד' עד י' ישלימנו וכיון דאיכא בגובה י' ורוחב ד' הוי שיעור פתח ואע"ג דגבוה כותל טובא לית לן בה התם כי איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לעלות בו ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד' הלכך כי משוי ליה רוחב ד' בגובה י' פתחא הוי אבל הכא אין נוח לעלות כ"כ אבל הרמב"ם פ"ג מה"ע פירשה לענין אחר שכתב וז"ל נפרץ הכותל הגבוה שביניהם אם היתה הפירצה עד י' אמות מערבין ב' עירובין ואם רצו מערבין אחד מפני שהיא כפתח היתה יתר מי' מערבין עירוב אחד ואין מערבין ב' עירובין היתה הפירצה פחותה מי' ובא להשלימה ליתר מי' חוקק בכותל גבוה מי' טפחים ומערבין עירוב אחד ואם בא לפרוץ לכתחלה יתירה מי' בכל הכותל צריך להיות גובה הפירצה מלא קומתו וכבר יישב ה"ה הסיוגיא לדעתו:

13 hours ago
Shmuel Weissman edited Romemot El on Psalms 51:9:1 history »
Version: Romemot El, Warsaw 1875 (Hebrew)

תחטאני כו' ראוי לשית לב מה ענין האזוב ואמרו ואטהר שהוא מיותר. ועוד שמיחס הטהרה אל עצמו ואם הוא מחטאו הוא החטוי. וגם למה משנה הלשון מחטוי לטהרה. אך הנה ארז"ל על אזוב המצורע שהוא למען ישיב אל לבו שהוא שפל כאזוב ולא יגיס לבו לדבר לשון הרע כי גסות הרוח ולשון הרע הם משבעה דיברים שמביאים הנגעים ועל דרך זה יאמר הנה אתה ה' חפץ נתחיל ליטהר ותסייענו זה אחלה פניך תתחיל בזה שתחטאני באזוב ואטהר כמו שהחטאת את המצורע באזוב שיתן בו אל לבו הכנעה כן תטע בלבי הכנעה ושפלות להכיר חסרון האדם ושפלותו לפני קונו אשר חטא לו ואשר נגרע ערכי על ידי העותי ובזה ואטהר אני מעצמי קרוב אל מאמרנו על השיבנו ה' אליך ונשובה שעל ידי התחלתו יתברך אגמור אני התשובה ואחר שאטהר מחלאת העון על ידי הכנעת לבי לא אצטרך שהרב תכבסני שהוא פעמים רבות כ"א פעם אחת תכבסני ובה משלג אלבין שזולת הטהר מחלאת העון אקנה בו ליבון שאעשנו זכות שעל ידי קדימת ההכנעה אשוב מאהבה עד עשות מהזדון זכות כמפורש בגמרא כי השב מאהבה זדונות נעשים םזכיות וזה אמר אלבין שאלבין את הכתם מהיותו נמשל אל שחרות או אודם על ידי ההכנעה אלבין אותו:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Mesillat Yesharim, Introduction 14 history »
Version: Sefaria Vocalized Edition (Hebrew)

רְאֵה כִּי אֵין דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת וְעִנְיְנֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְטָהֳרַת הַלֵּב דְּבָרִים מֻטְבָּעִים בָּאָדָם עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אֶמְצָעִים לִקְנוֹתָם. אֶלָּא יִמְצְאוּ אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁיִּמְצְאוּ כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם הַטִּבְעִיּוֹת כַּשֵּׁנָה וְהַיְּקִיצָה, הָרָעָב וְהַשֹּׂבַע, וְכָל שְׁאָר הַתְּנוּעוֹת הַחֲקוּקוֹת בְּטִבְעֵנוּ. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצְּרִיכִים הֵם לְאֶמְצָעִים וּלְתַחְבּוּלוֹת לִקְנוֹת אוֹתָם.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Radak on Psalms 95:10:3 history »
Version: Derekh Mesilah, Furth 1843 (Hebrew)

והם לא ידעו דרכי. לא הכירו כל הניסים שעשיתי עמהם ופחדו להכנס לארץ ולא בטחו בי על כן נשבעתי שלא יבאו שם ומתו במדבר מבן עשרים שנה ומעלה:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Radak on Psalms 60:8:3 history »
Version: Derekh Mesilah, Furth 1843 (Hebrew)

אלחלקה שכם. יאמר המקומות האלה לפי שהיו בחלק אפרים ולפי שהמליך אבנר איש בושת בן שאול בארץ הגלעד לפיכך אמר אלהים דבר בקדשו כי על ישראל אמלוך וכן עשה שהמליכני על הכל:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Radak on Psalms 94:16:1 history »
Version: Derekh Mesilah, Furth 1843 (Hebrew)

מי. וזה לאות ולעד כי האל רואה הכל הרי הבטיחנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכן אמר המשורר מי היה קם בעבורי כנגד מריעים ומי היה מתייצב בעבורי כנגד פועלי און לולי ה' עזרתה לי והוא קם כנגדם שלא היה בהם כח לכלותי אף שהיה ברצונם לעשות:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Radak on Psalms 94:10:1 history »
Version: Derekh Mesilah, Furth 1843 (Hebrew)

היוסר. התחשבו כי לא יוכיח אתכם על מעשיכם והלא דבר מקובל הוא דור מפי דור שהוא יוסר הגוים על רשעם כי הביא על הרשעים מי המבול ושחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, וכן אנשי סדום הנה ראה וידע מעשיהם וגמלם כפי רשעם ואיך תאמרו שאינו רואה ואינו שומע: וכן הוא המלמד לאדם דעת. אם כן היאך לא ידע דעתם ומחשבותם והלא הוא לחמדם דעת:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Radak on Psalms 94:6:2 history »
Version: Derekh Mesilah, Furth 1843 (Hebrew)

ירצחו. מבנין הדגוש ואפשר שהוא פועל יוצא לשלישי, כלומר שיאמרו לאחרים שיהרגום:

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Rosh on Sukkah 2:12:2 and Shabbat 117b
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Rosh on Sukkah 2:12:2 and Yoma 79b
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Rosh on Sukkah 2:12:2 and Yoma 79b:2

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Rosh on Sukkah 2:12:2 and Shabbat 117b:11

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Rosh on Sukkah 2:12:2 history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)

גמ' וכמה אכילת עראי אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה והיינו כביצה כדטעים בבת אחת מלא פיו ובית הבליעה מחזיק כביצה ודוקא פת אבל פירי לא בעי סוכה כדמסקינן בפרק בתרא דיומא דף עט: דקבע דידהו כאכילת עראי דפת ורבינו מאיר היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה כי היה סובר להחמיר כהאי לישנא דפירי בעי סוכה ומיהו נראה דמוכח התם דאפילו אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר ושתיית יין עראי היא וה"ר פרץ ז"ל כתב דוקא פירי לא בעי סוכה אבל בשר וגבינה ושאר דברים חוץ מפירי בעי סוכה כדאמרי' בשמעתין אם השלים במיני תרגימא יצא ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו ומדמהניא בהו השלמה ש"מ בעי סוכה ודלא כרש"י שפי' דמיני תרגימא היינו פירי דפירי לא בעי סוכה ולא מהניא בהו השלמה ע"כ. ובתוספתא פ' כיצד מברכין תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני מזונות, ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה, ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר ולגבינה, וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהן ולא אחשיב מאכילת עראי דפת. והתוס' כתבו שאין להביא ראיה מהשלמת סוכה במיני תרגימא להשלמת סעודה שלישית דשבת דילפינן לה (שבת קיז:) מדכתב רחמנא היום גבי מן שהוא במקום פת:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Shita Mekubetzet on Bava Kamma 2b:4 history »
Version: Vilna Ed (Hebrew)

תנו רבנן שלשה אבות נאמרו בשור וכו'. הא ברייתא לאו אבשור דמתניתין קאי לשמואל דמפרש שור דמתניתין רגל לחוד אלא אשור דקרא קאי אלא שאני תמה איך הקדים שן לרגל ובכתוב הרגל הוקדם ואולי דרך גדלתו שנאו. הרשב"א ז"ל.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Targum Jonathan on Jeremiah 49:3 history »
Version: Mikraot Gedolot (Hebrew)

אַיְלִילוּ יַתְבֵי חֶשְׁבּוֹן אֲרֵי אִתְבְּזִיזַת עֵי צְוָוחוּ יַתְבֵי כַפְרָנֵי רַבָּא אֶסָרוּ סַקִין סְפוּדוּ וְאִתְהַמְמוּן בְּסִיָעָן אֲרֵי מַלְכְּהוֹן בְּגָלוּתָא יְהַךְ פַּלְחוֹהִי וְרַבְרְבוֹהִי כַּחֲדָא:

14 hours ago
User None added a connection between Nedarim 7b:7 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 73
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 65 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אחתום פרק זה בסיפורו של אדם שלא פגשתי מימיי, אך מפעל חייו נסך בי השראה. שמו היה ויקטור פרַאנקל. הוא נולד בווינה ב־1905. ב־1942, כשכבר היה נוירולוג ידוע, גורש עם בני־משפחתו למחנה הריכוז טרזינשטאט. במהלך שלוש השנים הבאות שהה במחנות השמדה, ביניהם אושוויץ ודכאו. מכל משפחתו שרדו רק הוא ואחת מאחיותיו.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 76 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

המונותיאיזם מצפה מאתנו לגדולות, ועל ידי כך מגדיל אותנו. הוא רואה אותנו כצלם אלוהים, כבניו של אלוהים, כשותפיו בברית. הוא מדרבן אותנו לבנות יחד עם אלוהים חברה אנושית יותר ועולם צודק יותר. הוא אומר לנו שכל אחד מאתנו ייחודי, לא בר־החלפה, יקר בעיני ה׳. שכל אחד מאתנו איננו רק פנוטיפ של גנוטיפ, פרט של מין בעיני הביולוג, מקור להכנסות בעיני הממשלה, סעיף הוצאות בעיני המעסיק, לקוח בעיני המפרסם, פתק בעיני הפוליטיקאי.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 70 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

שני אסירים שהיו עם פראנקל תכננו להתאבד. כאשר שוחח עמם הצליח לשכנע כל אחד מהם שעדיין יש דבר שעליו לעשות. אחד מהם פרסם סדרת ספרים גיאוגרפיים שטרם הושלמה. חיכתה לו אפוא משימה. לשני הייתה בת אהובה שחיכתה לו בחוץ לארץ. חיכה לו אפוא אדם. בשני המקרים, העיקר היה הידיעה שנותר דבר ששום אדם אחר אינו יכול לעשותו.17שם, עמ׳ 101–106. זה היה גרעינה של התובנה שפראנקל הפך לאחר המלחמה לאסכולה חדשה בפסיכותרפיה. הוא קרא לה ״לוגותרפיה״, מהמילה היוונית לוגוס שהוראתה מילה, דבר, במובן הרחב של המושג: הממד הרוחני של חיי האדם, המעניק לחיים תחושה של תכלית. את הרעיון סיכם בשלוש מילים שהן כותר ספרו הידוע ביותר: האדם מחפש משמעות.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 67 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אי שם, מעברו האחר של סף היקום, בקצה קצהו של הניתן לידיעה, נמצאת או איננה הנוכחות שהביאה לידי קיום את העולם, ואת החיים, ואתכם. אתם צריכים לבחור. הכרעתכם תעצב את כל חייכם.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 72 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

במצב של לאחר ייאוש, אדם אינו צריך לשאול ״מהי משמעות חיי?״ אלא להבין שהוא עצמו זה שנשאל. החיים מציגים לו את בעיותיהם, ותפקידו הוא לענות לשאלות אלו על ידי נטילת אחריות לחייו. החיים הם מטלה, אך בשביל האדם הדתי הם גם שליחות, והוא מודע לקיומו של השולח. במשך אלפי שנים שולח זה נקרא אלוהים.18Viktor Frankl, The Doctor and the Soul: From Psychotherapy to Logotherapy, London, Souvenir Press, 2004, p. 13.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 86 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אלוהי אברהם הוא אלוהי ההפתעות, הכוח העליון שהתערב בהיסטוריה כדי לשחרר את מחוסרי הכוח ולהוציא אותם למסע הארוך אל החופש. הוא לימד אותנו שלגודל הפרדוקס, אומות שורדות לא בזכות עושרן אלא בזכות העזרה שהן מגישות לענייהן; לא על ידי כוח אלא על ידי דאגה לחלשים. ציביליזציות נעשות חסינות רק כשהן מטפלות בַּפְּגיעים שבתוכָן.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 63 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

כך, פחות או יותר, היה מייעץ לנו אפיקוראי כיצד לחיות את חיינו: אל תיכנסו למחויבויות רגשיות. נסו לחיות את הרגע, אך הכינו את עצמכם גם לימים קשים. אל תְּמַשְׁכְּנוּ את חייכם בנישואים, ואל תתייסרו בעול גידול ילדים. חיים רק פעם אחת, כך שאין שום הצדקה לסגור אופציות ולבזבז את הזמן על גידול הדור הבא, כי כשההשקעה שלכם תישא פירות אולי כבר לא תזכו לראות אותה. אל תיכנסו לחיים הציבוריים: זה גורם ללחץ ומעורר קנאה. אל תבזבזו זמן רב מדי על אנשים אחרים: רובם המכריע לא ייתן לכם דבר בתמורה, ואפילו לא יטרח להודות לכם. מה שחשוב הוא אתם עצמכם. האחרים יכולים לדאוג לעצמם, ואם לא, זו הבעיה שלהם, לא שלכם. בלו את זמנכם עם חברים. חיו בפשטות. התרגלו לבדידות. דעו שהצורה הנעלה ביותר של החופש היא המודעות להכרח, והצורה הנעלה ביותר של הדעת היא לדעת שאיננו יודעים כלום. אל תשאלו לשם מה החיים. חיו מיום ליום. וכשהחיים נעשים מעיקים, שימו להם קץ בזמן ובמקום שתבחרו.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 75 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אבל אין זה אומר שאין קשר בין אמונתנו הדתית ובין השאלה איזה מין בני־אדם אנחנו. עשרות מחקרים הראו שהציפיות של הורים ומורים מתלמידים משפיעות על הישגיהם. כשמורים מאמינים בפוטנציאל של תלמידיהם, ומשדרים להם את המסר הזה בכיתה, ביצועי התלמידים עולים על הנורמה. ואילו כאשר מורים משדרים לתלמידים שאין להם סיכוי, הישגי התלמידים ירודים מכפי שהיו יכולים להיות.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 62 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אמרתי שאפשר לחיות בלי משמעות. אבל דרך חיים כזו תהיה זרה, קצרת רואי ומתגוננת. אנו יודעים זאת בזכות מקבילה היסטורית. העולם כפי שהוא נתפס בראשית המאה העשרים ואחת בעיני האתיאיסטים החדשים הוא בעל קווי דמיון רבים לעולמה של יוון העתיקה במאה השלישית לפני הספירה הנוצרית, יוון של עידן הסטואיקנים, הספקנים, הציניקנים, ומעל לכול האפיקוראים. אפיקורוס, ותלמידו הרומי לוקרטיוס, האמינו שהעולם החומרי הוא המציאות היחידה, ושהעולם עשוי מאטומים שפשוט משנים את תצורתם במהלך הזמן, ושלאלים אין שום עניין בעסקיהם של בני־האדם. האפיקוראים הם שותפיהם הקדומים של האתיאיסטים החדשים במטריאליזם הרדוקטיבי שלהם ובאיבתם כלפי הדת. הם טענו שאין נשמה, אין חיים אחרי המוות, אין משמעות להיסטוריה ואין מטרה נשגבת לחיים. הנוסחה לאושר, על פי האפיקוראים, היא עונג מרבי בהסתכנות מזערית.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 48 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אך מעבר לסף הבסיסי של תנאי קיום הולמים, הזיקה בין גובה ההכנסה ובין אושר קלושה. המחקרים מאששים את התיאוריה של מאסלו, שהצרכים הגבוהים יותר של האדם הם אהבה והשתייכות, הערכה חברתית ומימוש עצמי. המנבאים המובהקים ביותר של אושר הם קיומה של מערכת יציבה ומתגמלת של יחסים אישיים, תחושת השתייכות לקהילה, הערכה מאחרים ותחושת משמעות בחיים. ואלה ממש הם גם הדברים שהדת מתמחה בהם: קידוש הנישואים, האצלת קדושה בחיי המשפחה וביצורם מתוך כך, בניית קהילות חזקות המעריכות אנשים על פי מה שהם ולא על פי מה שיש להם, ויצירת מסגרת שבתוכה חיינו מקבלים משמעות ותכלית ואף מתברכים. אפילו קרל מרקס הודה שהדת היא ״לבו של עולם חסר לב, נשמתן של נסיבות נטולות נשמה״.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 2; In Two Minds 55 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אבל הסיפור שאני עומד לספר בפרק הבא מוזר הרבה יותר. מסופר בו כיצד רוחניות של המוח הימני יוּצְאָה למערב בלשון של המוח השמאלי, וכיצד יצר הדבר סינתזה ייחודית בין העולמות של אתונה ושל ירושלים — סינתזה שהחזיקה מעמד אלף ושבע מאות שנה, ואז החלה להתפורר. סיפור זה מאיר באור חדש את סוגיית היחס שבין דת למדע, ומראה שיש יותר מדרך אחת להַבְנות אותה. והוא מתחיל, כאמור, בסיפור שממעטים מדי לחשוב עליו: כיצד אימץ המערב דת מתורגמת.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 76 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

הבה נסכם. המדע הוא החיפוש אחר הסבר. הדת היא החיפוש אחר משמעות. המשמעות אינה סרח עודף לקיום האנושי, מפני שהאדם הוא החיה־המחפשת־משמעות. להאמין, על בסיס המדע, שאין ליקום משמעות, פירושו לבלבל בין שני תפקודים קוגניטיביים: הסבר ופרשנות. החיפוש אחר משמעות, גם אם נקודת המוצא שלו היא המדע, מוכרח ללכת אל מעבר למדע. המדע איננו מניב משמעויות, וגם אינו מוכיח את העדרן.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 80 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

כאשר גילה ההומו ספיינס את האל היחיד והייחודי, הוא גילה גם את האדם היחיד והייחודי. אין גדוּלה רבה מזו; ראינו זאת בנאום של פיקו דלה־מירנדולה, נקודת השיא של ההתבוננות הרנסנסית באדם. המונותיאיזם קורא לנו, לכולנו, לא רק לאליטה מתוכנו, לעלות לגדולה.

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 61 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

יש עוד הרבה אמונות ממסגרות שאינן ניתנות להוכחה, והן הביכו את הוגי הדעות מאז החלו בני־האדם לחשוב באופן שיטתי על דברים מסוג זה. האם יש באמת עולם שם בחוץ, או שמא מה שישנו הוא רק רשמי החושים שלנו? האם ישנן תודעות אחרות משלי? האם יש לנו רצון חופשי? האם היקום קיים זה מיליארדי שנים, או אולי הוא התהווה רק לפני חמש דקות, ואתו זיכרונות־דמה כוזבים ועדויות מפוברקות? אלו הן סוגיות מרכזיות בכל קורס מבוא לפילוסופיה. אמונות ממסגרות — שיש עולם מחוץ לתודעתנו, שיש תודעות אחרות, שיש רצון חופשי — נמצאות מעבר להישג ידה של ההוכחה. ואף על פי כן, הן הנותנות משמעות לכאוס של ההתנסות.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 89 and 5 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

ציביליזציות באו והלכו: מסופוטמיה, מצרים הפרעונית, אשור, בבל, פרס, האימפריה של אלכסנדר הגדול ורומא הקיסרית. בעת החדשה, אומה אחר אומה עלתה לגדולה: ונציה, הולנד, צרפת, גרמניה, בריטניה. בזו אחר זו הן רכבו כנפילים על גג העולם, ואז התפוגגו מותשות ובלויות. אמונת אברהם, ששנותיה מתקרבות לארבעת אלפים, ממשיכה לפרוח, אם כיהדות אם כנצרות ואם כאיסלאם, צעירה למראה כתמיד, שׂוחקת לנבואות חורבן של אינטלקטואלים שעברו מן העולם.

14 hours ago
5 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 75 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

פראנקל הציל חיים כשעזר לאנשים למצוא סיבה לחיות, סיבה שמקורה מחוץ לעצמי. זוהי, אם תרצו, גרסה מחולנת למונותיאיזם האברהמי, שהחל בקריאה אלוהית. פראנקל, וכמוהו גם אני, האמין שהחיפוש אחר משמעות הוא המכונן את האנושיות שבנו.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 69 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

דבר זה נכון גם באשר לעמדות הבסיסיות שאנחנו מאמצים כלפי החיים. איך אפשר לדעת מראש, בוודאות גמורה, אם נכון לבטוח באנשים, להתיידד אתם, לאהוב, לסלוח למי שפגע בנו, לתת הזדמנות חוזרת למי שאכזב אותנו, לפעול באצילות, להילחם בפיתויים, להימנע מלעשות את הרע גם כשאנו בטוחים שלא ניתפס, להקריב למען אחרים, לסרב להיעשות ציניים גם כשאנו יודעים דברים איומים על העולם ועל יושביו? אין שיטה רציונלית של קבלת החלטות הנוטלת מההכרעות הללו את מרכיב האי־ודאות — וזאת, במידה רבה, מפני שהן משפיעות לא רק על מה שיקרה, אלא גם על סוג האדם שאנו נהיה.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 67 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

השלב השני היה אפתיה: השטחה גמורה של הרגשות. האנשים הפכו לאוטומטים שחייהם אינם חיים, אלא התגלגלות של הקיום מיום ליום. על השלב הזה שאל פראנקל שאלה גורלית: האם נותר חופש כלשהו לְאדם ששדדו ממנו הכול — את כבודו, את רכושו, ואפילו את עצם היכולת להחליט? לקרבנותיהן של רדיפות היהודים הקודמות ניתנה בחירה: התנצרו או מותו. בשואה לא הייתה בחירה. מה נשאר לך לאחר שאיבדת כל מה שאפשר לאבד? פראנקל גילה שיש חופש אחד שלעולם אי־אפשר לקחת מאדם:

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 47 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

מה אנחנו יודעים על האושר? נדרשים לו תנאים בסיסיים: מזון, מעון, מלבוש, מרפא. אברהם מאסלו, במדרג הצרכים המפורסם שלו, מכנה אותם צרכים פיזיולוגיים וצורכי ביטחון.18Abraham H. Maslow, “A Theory of Human Motivation”, Psychological Review, 50.4, 1943, pp. 370–396. שנים רבות לפניו אמר הרמב״ם ששלמות הגוף קודמת לשלמות הנפש. הרעֵב וחסַר הבית, הרועד בקרה והחולה, אינם יכולים להתהלך בשלווה בהיכלי הרוח. אחד הדברים היפים המייחדים את היהדות הוא סירובה לרומנטיזציה של העוני.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 64 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

זהו מענה שפוי לעולם שאין לו משמעות. אבל זהו גם תסמין לחברה הנמצאת בשקיעה מתקדמת. היחיד יכול לחיות בלי משמעות. אבל החברה, בטווח הארוך, לא.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 59 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

איך זה קרה? זה קרה במערב משום שאברהם וממשיכיו האמינו באל העומד מחוץ לעולם הטבע, מחוץ לממלכת הסיבות והתוצאות, מחוץ להסתברות עצמה. הם האמינו באל שהגדיר את עצמו בביטוי ״אהיה אשר אהיה״, שמובנו ״אהיה מה שאבחר להיות, היכן שאבחר להיות, איך שאבחר להיות״ — כלומר באלוהים המתגרה באפשרות החיזוי ובהסתברות. בעשותו אותנו בצלמו, הוא נתן גם לנו את הכוח להתגרות בהסתברות, לעמוד מחוץ לוודאויות המקובלות של התקופה, ולחיות באור אחר. מכאן צמחה אמונתו של המערב בשניוּת הגדולה המתגלמת במדע ובדת: סדרו הקבוע של היקום מצד אחד, והחופש של האנושות מהצד האחר.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, Appendix; Jewish Sources on Creation, the Age of the Universe and Evolution 72 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

לקריאה נוספת אביעזר, נתן, אמונה בעידן המדע, מאנגלית: דוד אביעזר וחוה רוטמן, רמת גן: אוניברסיטת בר־אילן, תשס״ט. אביעזר, נתן, בראשית ברא: בריאת העולם על פי התורה והמדע, מאנגלית: דוד אביעזר, רמת גן: אוניברסיטת בר־אילן, תשנ״ד. לוי, יהודה, יהדות ומדע כחכמות משלימות, ירושלים: כנה, תשמ״ז. לוי, יהודה, המדע שבתורה, ירושלים: מכון לב וראובן מס, תשס״א. סולובייצ׳יק, יוסף דב, איש ההלכה: גלוי ונסתר, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית, המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשל״ט. קוק, אברהם יצחק הכהן, אורות הקודש, עורך דוד כהן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ״ב–תשכ״ג. שרדר, ג׳ראלד, המדע והאל: השתלבות חכמת המדע וחכמת התנ״ך, מאנגלית: נילי לנדסברגר, ירושלים: כתר, 2001. Blidstein, Gerald J., and Jacob J. Schacter, Judaism׳s Encounter with Other Cultures: Rejection or Integration? Northvale, Jason Aronson, 1997. Branover, Herman, and Ilana Coven Attia, Science in the Light of Torah: A B׳or Ha׳Torah Reader, Northvale, Jason Aronson, 1994. Brill, Alan, Thinking God: The Mysticism of Rabbi Zadok of Lublin, New York, Michael Scharf Publication Trust of the Yeshiva University Press, 2002. Cantor, G. N., and Marc Swetlitz, Jewish Tradition and the Challenge of Darwinism, Chicago, University of Chicago Press, 2006. Carmell, Aryeh, and Cyril Domb, Challenge: Torah Views on Science and Its Problems, London, Association of Orthodox Jewish Scientists, 1976. Funkenstein, Amos, Theology and the Scientific Imagination: From the Middle Ages to the 17th Century, Princeton, Princeton University Press, 1986. Hertz, Joseph H., The Pentateuch and Haftorahs: Hebrew Text, English Translation and Commentary, London, Soncino, 1937. Kaplan, Aryeh, Yaakov Elman, and Israel Ben Gedaliah Lipschutz, Immortality, Resurrection, and the Age of the Universe: A Kabbalistic View, Hoboken, KTAV Publishing House in association with the Association of Orthodox Jewish Scientists, 1993. Kaplan, Aryeh, and Y. Elkins, Faces and Facets, Jerusalem, Moznaim Publishers, 1993. Kelemen, Lawrence, Permission to Believe, Southfield, Targum/Feldheim, 1991. Landa, Judah, Torah and Science, Hoboken, KTAV Publishing House, 1991. Schroeder, Gerald L., Genesis and the Big Bang: The Discovery of Harmony between Modern Science and the Bible, New York, Bantam, 1990. Schroeder, Gerald L., God According to God: A Physicist Proves We׳ve Been Wrong about God All Along, New York, HarperOne, 2009. Schroeder, Gerald L., The Hidden Face of God: How Science Reveals the Ultimate Truth, New York, Free Press, 2001. Shatz, David, and Joel B. Wolowelsky, Mind, Body and Judaism: The Interaction of Jewish Law with Psychology and Biology, New York, Michael Scharf Publication Trust of Yeshiva University Press, 2004. Slifkin, Nosson, The Challenge of Creation: Judaism׳s Encounter with Science, Cosmology, and Evolution, Ramat Bet Shemesh, Zoo Torah, 2006. Slifkin, Nosson, Man and Beast: Our Relationships with Animals in Jewish Law and Thought, Israel, Zoo Torah, 2006. Slifkin, Nosson, Perek Shirah: Nature׳s Song, Jerusalem, Urim, 2009. Slifkin, Nosson, Sacred Monsters: Mysterious and Mythical Creatures of Scripture, Talmud and Midrash, Brooklyn, Zoo Torah, 2007. Soloveitchik, Joseph Dov, and Michael S. Berger, The Emergence of Ethical Man, Jersey City, KTAV Publishing House, 2005.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 78 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

יש תרבויות שאינן שותפות לאמונות הללו. אלו הן, בסופו של דבר, תרבויות טרגיות, כי הכוחות שהן מאמינות בהם, תהיה צורתם אשר תהיה, הם ביסודם אדישים לגורלו של האדם. בתרבויות מסוימות, אלה הם כוחות טבע. בתרבויות אחרות, אלה הם מוסדות אנושיים — האימפריה, המדינה, המערכת הפוליטית או הכלכלה — או קבוצות אנושיות: השבט, האומה, הגזע. אבל בכל התרבויות הללו השורה התחתונה היא טרגדיה, מפני שאף לא אחת מהן מייחסת חשיבות מוחלטת ליחיד כיחיד. כולן, בסופו של דבר, מקריבות את היחיד; ומשום כך כולן, בסופו של דבר, מתות בעצמן. יש רק דבר אחד שבכוחו להביס את הטרגדיה. זוהי האמונה באלוהים שבאהבתו טבע בכל אדם את צלמו שלו — ובזאת חנן כל אחד מאתנו בכבוד־אדם שאינו נתון לשום ספֵק ולשום התניה.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 90 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

הדת והמדע, מורשת ירושלים ומורשת אתונה, תוצרי שתי המחציות של המוח האנושי, נדרשים עכשיו לשלב זרועות ולהגן על העולם שנועד להיות מקום מבטחנו, על בריתנו עם הטבע ועם אלוהי הטבע — האל שהוא המוסיקה שמתחת לרעש, ההוויה שבלב ההוויה, האל שאת קולו, קול דממה דקה, אנחנו יכולים ללמוד לשמוע מתוך שקט פנימי. האלוהים שאם נאמין בו אם לאו, תמיד מאמין בנו.

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, Epilogue; Letter to a Scientific Atheist 53 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

זהו בלי ספק מעשה של אמונה שהדת והמדע יכולים להסכים לגביו. הבה נשלב את ידינו יחדיו, ונבנה עתיד של תקווה.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 66 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

הוא שמר על שפיות דעתו במחנות באמצעות צפייה בחבריו האסירים, כאילו הוא והם משתתתפים בניסוי. הוא הבחין בכמה שלבים שהם עברו. השלב הראשון היה שלב ההלם והסרת האשליות. עם הגיעם של האסירים למחנה דאגו הנאצים להפשיט אותם מאנושיותם בכל דרך שעלתה בדמיונם השטני. הם לקחו מהם כל מה שיש בו כדי להותיר בהם שמץ של תחושת אנושיות: את בגדיהם, את נעליהם, את שיערם ואף את שמותיהם. מפראנקל הם גזלו את אוצרו היקר ביותר, כתב יד מדעי ובו מפעל חייו. פראנקל כתב שברגע ההוא ״מחקתי את כל חיי הקודמים״.14ויקטור פראנקל, האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקזיסטנציאליזם, מאנגלית: חיים איזק, תל אביב: דביר, 1970, עמ׳ 26.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 77 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אני רואה אנשים שהאמונה הזאת שינתה אותם, אנשים שימיהם עוברים עליהם מתוך הכרת תודה לאלוהים על מתת החיים וניסיון להחזיר לו טובה באמצעות נתינה לאחרים. אני רואה אותם מתייחסים לנישואים בקדושה; אני רואה אותם מתייחסים להורוּת ברצינות, כשם שאלוהים אמר לאברהם לעשות. אני רואה אותם יוצרים קהילות שיסודן חסד. אני רואה את מנוע האמונה מחולל אנרגיות מוסריות באופן ששום מנוע אחר אינו מחולל.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 2; In Two Minds 54 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

פתחתי פרק זה בהצגת הניגוד החד בין יוון של הפילוסופים ובין היהדות של המקרא ושל חז״ל. העליתי את ההשערה שיש קשר בין הבדל זה ובין השוני בצורות הכתיבה של השפות היוונית והעברית. הייתכן שניגוד פשוט בין כתיבה משמאל לימין ובין כתיבה מימין לשמאל יכול להסביר את ההבדל העצום שבין שתי התרבויות? מוזר יהיה לגלות שכל כך הרבה השתנה בגלל פרט קטן כל כך.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 78 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

וכאשר אני רואה כיצד צומחים אנשים לגובה מוסרי תחת שִמשה ושמֶיה של האהבה האלוהית, יותר מכפי שהיו צומחים תחת שמים ריקים, אני מוצא, כמו אותו מחפש ב״הדרך לאל־מועתצם״ של בורחס, את העקבות המובילים אל הנוכחות הגדולה. אני מוצא אותם בקרב אנשים שאינם פועלים באופן שמרקס, דרווין, פרויד וחסידיהם לימדו אותנו לצפות מהם לפעול בו. אנשים אלו הם גרגירי הזהב המוכמנים בין גרגירי החול. הם אותותיו של הנשגב.

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 74 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

הלוגותרפיה של פראנקל היא חלק מרעיון מקיף יותר, שאני קורא לו ״האתיקה של האחריות״.20הקדשתי לו את ספרי לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות, מאנגלית: צור ארליך, ירושלים: מגיד, 2010. המילה ״אחריות״ עומדת בזיקה למילה ״אחֵר״ (ובאנגלית היא נגזרת מהמילה ״מַעֲנֶה״). אחריות היא מענה לשאלה שהציג מישהו אחר. האחריות איננה דבר שבא מבפנים, אלא תמיד תשובה למשהו, או למישהו, שמחוץ לנו. בספרו העצמי האחראי כותב ריצ׳רד ניבּוּר: ״רעיון האחריות מאשר כי כל פעולה הנעשית כלפיך היא מעשה אלוהים. הגב אפוא לכל הפעולות הנעשות כלפיך מתוך מחשבה שאתה מגיב למעשה אלוהים״.21H. Richard Niebuhr, The Responsible Self, London, Harper and Row, 1978, p. 126. ועוד הוא כותב: ״במיוחד מודעים אנו לקיומנו באותו רגע שבו פועל כלפינו בעוצמה משהו מבחוץ; כשאנחנו נדרשים להיענות לאתגר באמצעות פעולה משלנו, כפי שקורה למשל כשאנו עומדים בפני הכרעה חשובה״.22שם, עמ׳ 94. החיים האחראיים הם חיים המגיבים לאחר. מבחינה תיאולוגית, פירוש הדבר הוא שאלוהים הוא שְׁאֵלָה שחיינו הם התשובה לה.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 50 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

להרגיש בעולם כמו בבית, לדעת שאנחנו כאן כי מישהו רצה שנהיה כאן, לדעת שמַשהו מאתנו ימשיך לחיות גם אחרינו — כל אלו דברים המוסיפים לנו אושר. חיי המעשה של הדעת — התפילה כביטוי להכרת תודה, הטקס כגילום של משמעות, הסיפור המקודש כדרך להבין את העולם ואת מקומנו בו, טקסי המעבר הממפים את מסע חיינו כחוויה משותפת המחברת אותנו לדורות עבר ולדורות עתיד, גמילות החסדים המאגדת אותנו לכדי קבוצה בחבלים של אמונה, נאמנות ואמון — יוצרים מבנים של משמעות ושל זיקות שבתוכם הייחודיות האישית שלנו יכולה לפרוח. לגבי רבים מאתנו, כאן נמצא האושר.

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 77 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

משמעותה של מערכת נמצאת מחוץ למערכת. לפיכך, משמעותו של העולם נמצאת מחוץ לעולם. האמונה באלוהים שהוא חיצוני לעולם היא תגליתו הגדולה של המונותיאיזם האברהמי, ששינה את המצב האנושי בכך שחנן אותו במשמעות — ועל ידי כך הציל אותו, בשם התקווה, מן הטרגדיה. כי אם אלוהים ברא את העולם הפיזי, אלוהים חופשי; ואם אלוהים חופשי זה ברא אותנו בצלמו, גם אנו חופשיים; ואם אנחנו חופשיים, כי אז ההיסטוריה איננה עשויה חזרות נצחיות; שהרי אם אנחנו יכולים לשנות את עצמנו, אנחנו יכולים לשנות את העולם. זהו הבסיס הדתי של התקווה.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 84 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

בלי אמונה באל טרנסצנדנטי, באלוהי החופש הבוחר לפעול ופועֵל, אין תקומה לרעיון שאנחנו חופשיים, שיש לנו בחירה, שהכרעותינו הן המעצבות אותנו, שאנחנו פועלים־מוסריים בעלי אחריות. המדע אינו משאיר שום מקום לחופש האנושי, וכשהחופש חדֵל להתקיים כרעיון, נחרץ דינו להפסיק להתקיים גם כמציאות. הציביליזציות שהושתתו על נטישת האלוהים ועל הסגידה למדע — צרפת המהפכנית, ברית־המועצות, הרייך השלישי וסין הקומוניסטית — ניצבות כיום כסימני קריאה של ההיסטוריה המזהירים אותנו מפני מה שקורה כשאמצעים נעשים למטרות. מדע המחפש בענווה את האמת הוא דבר אחד. מדע הנתפס כמציאות יחידה הוא כבר דבר אחר. הוא עלול להפוך לָאכזר שבאֵלים.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 58 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

למרות זאת, המחשבה שלא חשוב באיזו השקפה נבחר היא שגיאה שאין גדולה ממנה. חיים בלי אמון או בלי אהבה הם — כך מרגישים רובנו — חיים מדולדלים, חיים שנעקר מהם אותו מִנעָד חווייתי שמשוררים והוגים החשיבו לביטוי העילאי לאנושיותנו. חיים שאין בהם משמעות הם מחזה אימה. אלבר קאמי, שהאמין שאין שום משמעות ושהחיים הם אבסורד, טען במסתו ״המיתוס של סיזיפוס״ שהשאלה היסודית של הפילוסופיה היא ״מדוע לא להתאבד?״ אפשר לחיות חיים בלי משמעות, ממש כפי שאפשר לחיות בלי מוסיקה, בלי חוש הומור, או בלי האומץ להסתכן. אבל אי־אפשר לטעון ברצינות שאבדן המשמעות איננו אבדן.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 71 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אמונה היא האומץ להסתכן.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Sanhedrin 95a and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 73
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 3; Diverging Paths 74 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

המדע מפרק דברים כדי להבין איך הם עובדים. הדת מצרפת דברים יחדיו כדי להבין מה הם אומרים. המדע והדת מדברים בשפות שונות ומשתמשים בכשרים שונים של המוח. לפעמים טחות עינינו מראות זאת. זוהי אשמת הדרך המשונה שדת אברהם נכנסה בה אל התודעה המערבית: לא בשפה שנוצרה בה, אלא בשפתה של תרבות אחרת, התרבות שהולידה לראשונה את המדע. משאנו מכירים בהבדל הזה, אנו יכולים להתקדם. עתה איננו רואים את המדע ואת הדת כידידים שנעשו לאויבים, אלא יודעים שהם המשקפיים הבי־פוקליים הייחודיים שלנו, המאפשרים לנו, בזכות כפל פניהם, לעמוד על ההבדל בין דברים ובין אנשים, בין אובייקטים ובין סובייקטים — וליצור, בתוך עולם של כוחות עיוורים, בית לאנושיות הפקוחה אל יופיו של האחר, חותמו החי של אל חי.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Nedarim 7b and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 73
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Berakhot 5b and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 73
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 81 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

זהו אפוא האני־מאמין שלי. אני מאמין שהרעיון שהעולם נברא באהבה בידי אלוהים של אהבה המבקש מאתנו ליצור באהבה — הוא ההשערה האצילה ביותר שרוממה אי פעם את רוח האדם.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 73 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

למצוא משמעות בחיים הוא למצוא משהו שנקראנו לעשות, משהו שאף אדם אחר איננו יכול לעשות. לא קל לגלות מהי המשימה הזו. יש מצבי דיכאון, שבהם פשוט איננו יכולים לעשות זאת בעצמנו (״אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים״, אומר התלמוד על מצבים כגון אלה19תלמוד בבלי, ברכות ה ע״ב; נדרים ז ע״ב; סנהדרין צה ע"א.). אולם משאנו מוצאים את המשימה, חיינו מתמלאים במשמעות ומתחדש בנו הרצון לִחיותם.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 70 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

להיות אדם הוא לחיות בעולם הרה סיכונים. אנחנו מתמודדים עם עתיד שלא רק שהוא אינו ידוע, הוא גם אינו ניתן לידיעה. אמונה היא הסתכנות, ואין דרך למזער את הסיכון הזה. תהייתו של המלט, ״כִּי אֵילוּ חֲלוֹמוֹת יָצוּצוּ בְּשֵׁנָה כָּזֹאת שֶׁל מָוֶת״,28ויליאם שייקספיר, המלט, מערכה שלישית, תמונה ראשונה. מזכירה לנו שאפילו המוות כרוך בהסתכנות, קל וחומר החיים. מי שאינם מוכנים להסתכן, אינם מוכנים לחיות חיים מלאים.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, For Further Reading 16 and 9 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

פרק יג: כשהדת משרכת דרכיה טלמון, יעקב, ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית, תל אביב: דביר, תשט״ו. כהן, נורמן, בעקבות המילניום: מילנריאנים מהפכנים ואנרכיסטים מיסטיקנים בימי הביניים, מאנגלית: יוסי מילוא, ירושלים: מוסד ביאליק, 2003. Armstrong, Karen, The Battle for God, New York, Alfred A. Knopf, 2000. Avalos, Hector, Fighting Words: The Origins of Religious Violence, Amherst, Prometheus Books, 2005. Baumeister, Roy F., Evil: Inside Human Cruelty and Violence, New York, W. H. Freeman, 1997. Beck, Aaron T., Prisoners of Hate: The Cognitive Basis of Anger, Hostility, and Violence, New York, HarperCollins, 1999. Girard, René, The Scapegoat, Baltimore, Johns Hopkins University Press, 1986. Girard, René, Violence and the Sacred, Baltimore, Johns Hopkins University Press, 1977. Juergensmeyer, Mark, Terror in the Mind of God: The Global Rise of Religious Violence, Berkeley, University of California Press, 2000. Kimball, Charles, When Religion Becomes Evil, San Francisco, Harper San Francisco, 2002. Meyer, Marvin W., and Wolf-Peter Funk, The Nag Hammadi Scriptures, New York, HarperOne, 2007. Nelson-Pallmeyer, Jack, Is Religion Killing Us? Violence in the Bible and the Quran, London, Continuum, 2003. Pagels, Elaine H., The Gnostic Gospels, New York, Random House, 1979. Pagels, Elaine H., The Origin of Satan, New York, Random House, 1995. Reich, Walter, Origins of Terrorism: Psychologies, Ideologies, Theologies, States of Mind, Washington, DC, Woodrow Wilson Center, 1998. Schwartz, Regina M., The Curse of Cain: The Violent Legacy of Monotheism, Chicago, University of Chicago Press, 1997. Volf, Miroslav, Exclusion and Embrace: A Theological Exploration of Identity, Otherness, and Reconciliation, Nashville, Abingdon, 1996. Volkan, Vamik D., The Need to Have Enemies and Allies: From Clinical Practice to International Relationships, Northvale, Jason Aronson, 1988ד: למה אלוהים? קוסמולוגיה שרדר, ג׳רלד, המדע והאל: השתלבות חכמת המדע וחכמת התנ״ך, מאנגלית: נילי לנדסברגר, ירושלים: כתר, 2001. Barrow, John D., and Frank J. Tipler, The Anthropic Cosmological Principle, Oxford, Oxford University Press, 1986. Davies, P. C. W., The Cosmic Blueprint, New York, Unwin Paperbacks, 1989. Davies, P. C. W., God and the New Physics, New York, Simon & Schuster, 1983. Davies, P. C. W., The Goldilocks Enigma: Why Is the Universe Just Right for Life? Boston, Houghton Mifflin, 2008. Davies, P. C. W., The Mind of God: The Scientific Basis for a Rational World, New York, Touchstone/Simon & Schuster, 1993. Rees, Martin J., Just Six Numbers: The Deep Forces that Shape the Universe, New York, Basic, 2000. Rees, Martin J., Our Cosmic Habitat, Princeton, Princeton University Press, 2003. Schroeder, Gerald L., Genesis and the Big Bang: The Discovery of Harmony between Modern Science and the Bible, New York, Bantam, 1990. Schroeder, Gerald L., God According to God: A Physicist Proves We׳ve Been Wrong about God All Along, New York, HarperOne, 2009. Schroeder, Gerald L., The Hidden Face of God: How Science Reveals the Ultimate Truth, New York, Free Press, 2001. Spitzer, Robert J., New Proofs for the Existence of God: Contributions of Contemporary Physics and Philosophy, Grand Rapids, Eerdmans, 2010. סוציולוגיה Froese, Paul, and Christopher Bader, America׳s Four Gods: What We Say about God – & What That Says about Us, New York, Oxford University Press, 2010. Putnam, Robert D., Bowling Alone: The Collapse and Revival of American Community, New York, Simon & Schuster, 2000. Putnam, Robert D., David E. Campbell, and Shaylyn Romney Garrett, American Grace: How Religion Divides and Unites Us, New York, Simon & Schuster, 2010. Roof, Wade Clark, A Generation of Seekers: The Spiritual Journeys of the Baby Boom Generation, San Francisco, Harper San Francisco, 1993. Roof, Wade Clark, Spiritual Marketplace: Baby Boomers and the Remaking of American Religion, Princeton, Princeton University Press, 1999. Stout, Jeffrey, Blessed Are the Organized: Grassroots Democracy in America, Princeton, Princeton University Press, 2010. Wuthnow, Robert, Acts of Compassion: Caring for Others and Helping Ourselves, Princeton, Princeton University Press, 1991. Wuthnow, Robert, Boundless Faith: The Global Outreach of American Churches, Berkeley, University of California Press, 2009. Wuthnow, Robert, Sharing the Journey: Support Groups and America׳s New Quest for Community, New York, Free Press, 1994. תחיית הדת בזמננו Berger, Peter L., The Desecularization of the World: Resurgent Religion and World Politics, Washington, DC, Ethics and Public Policy Center, 1999. Berger, Peter L., Grace Davie, and Effie Fokas, Religious America, Secular Europe? A Theme and Variations, Aldershot, Ashgate, 2008. Casanova, José, Public Religions in the Modern World, Chicago, University of Chicago Press, 1994. Juergensmeyer, Mark, Global Rebellion: Religious Challenges to the Secular State, from Christian Militias to Al Qaeda, Berkeley, University of California Press, 2008. Lilla, Mark, The Stillborn God: Religion, Politics, and the Modern West, New York, Knopf, 2007. Micklethwait, John, and Adrian Wooldridge, God Is Back: How the Global Revival of Faith Is Changing the World, New York, Penguin, 2009. Norris, Pippa, Sacred and Secular: Religion and Politics Worldwide, New York, Cambridge University Press, 2006. Thomas, Scott, The Global Resurgence of Religion and the Trans-formation of International Relations: The Struggle for the Soul of the Twenty-First Century, New York, Palgrave Macmillan, 2005.

14 hours ago
9 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Daniel 5 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, For Further Reading 7

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, For Further Reading 7 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

פרק ב: בשתי תודעות המוח הימני והמוח השמאלי דוידג׳, נורמן, המוח הגמיש: סיפורים של ניצחון אישי מקו החזית של חקר המוח, מאנגלית: חנה עמית, ירושלים: כתר, 2009. דמסיו, אנטוניו ר׳, ההרגשה של מה שקורה: גוף ורגש ביצירת התודעה, מאנגלית: עמוס כרמל, ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 2003. דמסיו, אנטוניו ר׳, השגיאה של דקארט: רגשות, היגיון והמוח האנושי, מאנגלית: דפנה בנאי, חולון: כנרת, 1998. טיילור, ג׳יל בולטה, התקף התובנה שלי: סיפור אמיתי, מאנגלית: נעמי כרמל, בן שמן: מודן, 2010. פינק, דניאל ה׳, ראש אחר: מדוע העתיד שייך לבעלי המוח הימני, מאנגלית: קרן נייזר, תל אביב: מטר, 2009. Decety, Jean, and William John Ickes, The Social Neuroscience of Empathy, Cambridge, MIT, 2009. Jaynes, Julian, The Origin of Consciousness in the Breakdown of the Bicameral Mind, Boston, Houghton Mifflin, 1976. McGilchrist, Iain, The Master and His Emissary: The Divided Brain and the Making of the Western World, New Haven, Yale University Press, 2009. Ornstein, Robert, The Right Mind: Making Sense of the Hemispheres, New York, Harcourt Brace, 1997. Schiffer, Fredric, Of Two Minds: The Revolutionary Science of Dual-Brain Psychology, New York, Free Press, 1998. Shlain, Leonard, The Alphabet versus the Goddess: Male Words and Female Images, London, Penguin, 2000. אחרים ברון־כהן, סיימון, ההבדל המהותי: גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני, מאנגלית: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד, 2006. גיליגן, קרול, בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה, מאנגלית: נעמי בן־חיים, תל אביב: ספריית פועלים, 1995. פינקר, סטיבן, הלוח החלק: על הכחשת טבעו המולד של האדם בימינו, מאנגלית: עמנואל לוטם, תל אביב: מטר, 2005. Bruner, Jerome, Acts of Meaning, Cambridge, Harvard University Press, 1994. Bruner, Jerome, Actual Minds, Possible Worlds, Cambridge, Harvard University Press, 1986. Nisbett, Richard E., The Geography of Thought: How Asians and Westerners Think Differently — and Why, New York, Free Press, 2003. Nussbaum, Martha, Poetic Justice: The Literary Imagination and Public Life, Boston, Beacon, 1995ג: שבילים מתפצלים Barr, James, Biblical Faith and Natural Theology: The Gifford Lectures for 1991, Oxford, Clarendon, 1993. Boman, Thorleif, Hebrew Thought Compared with Greek, Philadelphia, Westminster, 1960. Funkenstein, Amos, Theology and the Scientific Imagination: From the Middle Ages to the Seventeenth Century, Princeton, Princeton University Press, 1986. Harrison, Peter, The Bible, Protestantism, and the Rise of Natural Science, Cambridge, Cambridge University Press, 1998. Harrison, Peter, The Fall of Man and the Foundations of Science, Cambridge, Cambridge University Press, 2007. Hooykaas, R., Religion and the Rise of Modern Science, Grand Rapids, Eerdmans, 1972. Stark, Rodney, One True God: Historical Consequences of Monotheism, Princeton, Princeton University Press, 2001. Stark, Rodney, The Victory of Reason: How Christianity Led to Freedom, Capitalism, and Western Success, New York, Random House, 2005. Toulmin, Stephen Edelston, Cosmopolis: the Hidden Agenda of Modernity, Chicago, University of Chicago Press, 1994.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Daniel 5 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, For Further Reading 6
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, For Further Reading 6 and 6 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

פרק א: החיה מחפשת המשמעות פראנקל, ויקטור, האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האכסיסטנציאליזם, מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: דביר, תשל״א. פראנקל, ויקטור, הזעקה הלא־נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם, מגרמנית: חיים איזק, ירושלים: דביר, תשמ״ב. Baumeister, Roy F., The Cultural Animal: Human Nature, Meaning, and Social Life, Oxford and New York, Oxford University Press, 2005. Baumeister, Roy F., Meanings of Life, New York, Guilford Press, 1991. Bell, Derrick A., Ethical Ambition: Living a Life of Meaning and Worth, London, Bloomsbury, 2002. Bortolotti, Lisa, Philosophy and Happiness, New York, Palgrave MacMillan, 2009. Britton, Karl, Philosophy and the Meaning of Life, Cambridge, Cambridge University Press, 1969. Cottingham, John, On the Meaning of Life, London; New York, Routledge, 2003. Durant, Will (ed.), On the Meaning of Life, London, Williams and Norgate, 1933. Eagleton, Terry, The Meaning of Life: A Very Short Introduction, Oxford, Oxford University Press, 2008. Ferry, Luc, Man Made God: The Meaning of Life, Chicago, University of Chicago Press, 2002. Flanagan, Owen J., Self Expressions: Mind, Morals, and the Meaning of Life, New York, Oxford University Press, 1996. Frankl, Viktor E., The Doctor and the Soul: From Psychotherapy to Logotherapy, trans. Richard and Clara Winston, New York, Vintage Books, 1986. Greive, Bradley Trevor, The Meaning of Life, Kansas City, Andrews McMeel Publishers, 2002. Klemke, E. D. (ed.), The Meaning of life, New York, Oxford University Press, 1981. Thagard, Paul, The Brain and the Meaning of Life, Princeton, Princeton University Press, 2010. Young, Julian, The Death of God and the Meaning of Life, London, Routledge, 2003ב: בשתי תודעות המוח הימני והמוח השמאלי דוידג׳, נורמן, המוח הגמיש: סיפורים של ניצחון אישי מקו החזית של חקר המוח, מאנגלית: חנה עמית, ירושלים: כתר, 2009. דמסיו, אנטוניו ר׳, ההרגשה של מה שקורה: גוף ורגש ביצירת התודעה, מאנגלית: עמוס כרמל, ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 2003. דמסיו, אנטוניו ר׳, השגיאה של דקארט: רגשות, היגיון והמוח האנושי, מאנגלית: דפנה בנאי, חולון: כנרת, 1998. טיילור, ג׳יל בולטה, התקף התובנה שלי: סיפור אמיתי, מאנגלית: נעמי כרמל, בן שמן: מודן, 2010. פינק, דניאל ה׳, ראש אחר: מדוע העתיד שייך לבעלי המוח הימני, מאנגלית: קרן נייזר, תל אביב: מטר, 2009. Decety, Jean, and William John Ickes, The Social Neuroscience of Empathy, Cambridge, MIT, 2009. Jaynes, Julian, The Origin of Consciousness in the Breakdown of the Bicameral Mind, Boston, Houghton Mifflin, 1976. McGilchrist, Iain, The Master and His Emissary: The Divided Brain and the Making of the Western World, New Haven, Yale University Press, 2009. Ornstein, Robert, The Right Mind: Making Sense of the Hemispheres, New York, Harcourt Brace, 1997. Schiffer, Fredric, Of Two Minds: The Revolutionary Science of Dual-Brain Psychology, New York, Free Press, 1998. Shlain, Leonard, The Alphabet versus the Goddess: Male Words and Female Images, London, Penguin, 2000. אחרים ברון־כהן, סיימון, ההבדל המהותי: גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני, מאנגלית: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד, 2006. גיליגן, קרול, בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה, מאנגלית: נעמי בן־חיים, תל אביב: ספריית פועלים, 1995. פינקר, סטיבן, הלוח החלק: על הכחשת טבעו המולד של האדם בימינו, מאנגלית: עמנואל לוטם, תל אביב: מטר, 2005. Bruner, Jerome, Acts of Meaning, Cambridge, Harvard University Press, 1994. Bruner, Jerome, Actual Minds, Possible Worlds, Cambridge, Harvard University Press, 1986. Nisbett, Richard E., The Geography of Thought: How Asians and Westerners Think Differently — and Why, New York, Free Press, 2003. Nussbaum, Martha, Poetic Justice: The Literary Imagination and Public Life, Boston, Beacon, 1995.

14 hours ago
6 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 46 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

המונותיאיזם של אברהם מדבר בשמם של העני, החלש, המשועבד. הוא מספר סיפור על כוחו של החופש האנושי, במפגשו המרומם עם מקורו העליון של החופש, ליצור מבנים המבססים את כבוד האדם. הוא מגלם חזון של עולם של חן וחסד. הוא מספר לנו שאיןגל ההתעניינות באושר המציף את מדפי הספרים החדשים מעיד על תהייתה הכּנה של החברה המערבית אדם שהוטלה עליו קללה מבֶּטן ומלידה, שאין אדם שנידון להיות כישלון. הוא מודיע לחזקים ולעשירים שיש להם אחריות כלפי אלה שחסרים להם הדברים העושים את החיים נסבלים. הוא מזמין אותנו להיות חלק ממהפכת קטיפה, בגלותו את אוזנינו שההשפעה חזקה מהכוח, שחובתנו להגן על הפגיעים ביותר בחברה, שעלינו להיות נכונים להקריב לשם כך ממשאבינו, ולבסוף, הדבר הנועז מכולם, שהאהבה חזקה מהמוותלא טעתה כשפנתה למרוץ חסר רסן אחר רווח כלכלי. תרבות הצרכנות, המציגה את האושר כתכליתה, משיגה את ההפך. היא מעודדת אותנו לבזבז כסף שאין לנו, על דברים שאיננו צריכים, למען אושר שלא יאריך ימים. הויא מעמיד את האהבה כציר העולם: אהבת אלוהים, אהבת הרֵע, אהבת הגֵר. אם יש בברירה הטבעית מסר, זהו המסר: שהאמונה הזאת, הקיימת זמן רב יותר מכל אמונה אחרת, יוצרת אצל חסידיה כושר הישרדות מדהיםצליחה לגרום לנו להתמקד במה שאין לנו, במקום שנשמח בחלקנו. אכן, זוהי מערכת יעילה מאוד לייצור דכדוך ולחלוקתו הצודקת.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Deuteronomy 26:11 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 44
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 44 and 13 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אלוהי אברהם הוא אלוהי ההפתעות, הכוח העליון שהתערב בהיסטוריה כדי לשחרר את מחוסרי הכוח ולהוציא אותם למסע הארוך אל החופש.האי־גיון הזה מבלבל אותי. בעיניי, הפסוק ״וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים כו, יא) הוא תיאור נאמן של חיי האמונה. האמונה הדתית הויא לימד אותנו שלגודל הפרדוקס, אומות שורדות לא בזכות עושרן אלא בזכות העזרה שהן מגישות לענייהן; לא על ידי כוח אלא על ידי דאגה לחלשים. ציביליזציות נעשות חסינות רק כשהן מטפלות בַּפְּגיעים שבתוכָן.במהותה שִׂמחה, חגיגה, שבח והודיה. היא ההרגשה שאתה, כפי שתיארו זאת ויליאם וורדסוורת וק״ס לואיס, מופתע בידי השמחה. שוב ושוב עולה במחקרים הממצא שאנשים בעלי אמונה דתית המשתתפים בתפילות באופן סדיר מדווחים על סיפוק רב יותר מאחרים, ותוחלת החיים שלהם ארוכה יותר.16Jonathan Haidt, The Happiness Hypothesis: Finding Modern Truth in Ancient Wisdom, New York, Basic, 2006, p. 88; E. Diener, et al., “Subjective Well-being: Three Decades of Progress”, Psychological Bulletin, 125, 1999, pp. 276–302; D. G. Myers, “The Funds, Friends, and Faith of Happy People”, American Psychologist, 55, 2000, pp. 56–67.

14 hours ago
13 related »
Shmuel Weissman added a connection between Jeremiah 31:34-35 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 30
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 31 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אין שום אי־רציונליות באמונה שלחיים אין משמעות, שעולם בלי אנושות אינו שונה במהותו מעולם עם אנושות, שהחיים קצרים והמוות ארוך ולכן כדאי שנרדוף תענוגות ככל יכולתנו ובתוך כך ניזהר מן הרעות והפורענויות שהתענוגות עלולים להמיט עלינו. אין שום אי־רציונליות, בקיצור, באורח חיים כמו זה של ההדוניסטים, האפיקוראים והסטואיקנים ביוון של המאה השלישית לפנה״ס — אותם פרשנים תשושים של חיי האדם, שאפשר למצוא בכל ציביליזציה בערוב ימיה.המלך פרידריך הגדול שאל פעם את רופאו, צימרמן מִבּרוּג־אים־אארגאוּ, ״צימרמן, אתה יכול לתת לי הוכחה אחת לקיום אלוהים?״

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Deuteronomy 7:7 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 28
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 29 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

~~אמונה היא האומץ להסתכ~~נראה שאין דרך ליישב בין השניים, לפחות לא כזו שהייתה נכונה בזמן חתימת התורה. אולם במאה העשרים ואחת יש בידינו להבין את כל המקראות הסותרים דבר דבור על אופניו. יותר ממחציתם של שבעת מיליארדי בני־האדם החיים היום רואים עצמם כצאצאיו של אברהם — צאצאיו ממש, או צאצאיו הרוחניים — ובהם יותר מ־2.2 מיליארד נוצרים ויותר מ־1.3 מיליארד מוסלמים. אברהם אכן נעשה ״אב המון גויים״. ובכל זאת היהודים, אלה אשר תורת משה היא המגדירה את דתם, עדיין מונים רק 13 מיליון: ״המעט מכל העמים״. כפי שהעיר פעם ההוגה היהודי־אמריקני המנוח מילטון הימלפרב, אוכלוסיית היהודים בעולם כולה גודלה כגודל שגיאה סטטיסטית במפקד אוכלוסין בסין.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 22:12 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 71

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 26 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אתם יכולים לומר, ״אני מסרב להאמין למה שאינני יכול לבחון, למה שאינני יכול להכפיף, ולוּ עקרונית, לסוג כלשהו של הוכחה״. יהי כן. אבל ההכרעות הגדולות בחיים, כך למדתי מברנרד ויליאמס ומהדילמה של גוגן, הן כאלו. אף פעם אי־אפשר לדעת מראש את העובדות שתצבענה, בבוא העת, על כך שהכרעה הייתה נכונה. כאלו הן ההכרעות להתחתן, להוליד, להקים עסק, להתחיל מיזם מחקרי, לחבר סימפוניה, לצייר תמונה. אין יצירה בלי הסתכנות. המקרא — וזהו אחד הדברים המרשימים בו ביותר — נותן לנו להבין שאפילו אלוהים הסתכן בבראו את האנושות, ולפחות פעם אחת הוא אפילו התחרט על המעשה.ההוגה הרוסי ניקולאי ברדיאייב (1874–1948) היה בצעירותו מרקסיסט, אך נטש את האידיאולוגיה הזאת ונעשה נוצרי מאמין, אם גם בלתי־קונבנציונלי: ב־1913 הוא כמעט הועמד לדין באשמת הוצאת דיבה משום שמתח ביקורת על הכנסייה הרוסית האורתודוקסית. הוא גלה מרוסיה, ולבסוף קבע את מקומו בפריז. בספרו משמעות ההיסטוריה הוא מסביר מדוע עזב את המרקסיזם:

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Mishneh Torah, Foundations of the Torah 2:2 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 23
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 14; Why God? 25 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

~~אי שם, מעברו ה~~כל זאת באשר למדע. ומה על ההיסטוריה? מהי ההסתברות שאיש אחרד של ~~סף היקום, בקצה קצהו של הניתן לידיעה, נמצאת או איננה הנוכחות שהביאה לידי קיום את העולם, ואת החיים, ואתכם.~~א עשה נסים, לא השמיע נבואות, לא החזיק בצבא הסר לפקודתו ובעצם לא החזיק בשום כוח — אברהם — ייהפך לדמות המשפיעה ביותר שחיה אי פעם, שיותר ממחצית בני־האדם החיים כיום מייחסים לה את מורשתם הרוחנית? מהי ההסתברות שעם זערורי, בני־ישראל, הידועים כיום כיהודים ומונים פחות מחמישית האחוז מאוכלוסיית העולם, יאריכו ימים מכל האימפריות שדיכאו אותם ~~צריכים לבחור. הכרעתכם תעצב את כל חייכם.~~ורצו בחורבנם? או שכת קטנה ונרדפת ששמהּ נצרות תהפוך יום אחד לתנועה הגדולה ביותר, מכל סוג, שידע העולם?

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 13; When Religion Goes Wrong 22 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

מסורות חיות מפרשות בלי הרף את הטקסטים הקנוניים שלהן. משום כך הפונדמנטליזם — הניגש אל הטקסט בלי פרשנות — הוא מעשה של אלימות נגד המסורת. למעשה, לפונדמנטליסטים ולאתיאיסטים של היום יש גישה זהה כלפי טקסטים. הם קוראים אותם באופן ישיר ומבינים אותם כפשוטם, תוך התעלמות מהעובדה החשובה ביותר הנוגעת לכל טקסט מקודש: שמשמעותו איננה ניכרת מעצמה, שיש לו היסטוריה וסמכות משלו. כל דת שאינה רוצה לבגוד בכוונותיו העמוקות של אלוהים חייבת להישמר מפני הבנת הטקסטים הקשים שלה כפשוטם.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 12; The Problem of Evil 47 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

טענתי, לכל אורך הספר הזה, שהאמונות הדתיות העבריות תורגמו שלא כשורה ללשונםה של ~~אפלטון ואריסטו~~יוון העתיקה. בלוגיקה האריסטוטלית שמור מקום של כבוד ל״כלל השלישי הנמנע״, הכלל הקובע שאחת מהשתיים: או שהיגד מסוים נכון, או ששלילתו היא נכונה. עיקרון זה הוא הממסגר את קיומו של הרוע כבעיה תיאולוגית. או שאלוהים קיים, או שהרוע קיים. אם אלוהים קיים, הרוע לא יכול להתקיים. מכאן שהרוע הוא או הכנה לטוב, או הקדמה לטוב — כלומר, בהקשר הרחב הרוע כלל אינו רע. לחלופין, הרוע קיים, ומכאן משמע שאלוהים אינו קיים. זוהי דרך פילוסופית, מנותקת, מרוחקת ואנליטית לחשוב על עובדות. זו דרכו של המוח השמאלי.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, III; Faith and Its Challenges, 11; Darwin 10 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

מיתוס זה מבטא אמונה עמוקה שהעולם עוין כלפי האנושות, שהדעת ובקשת הדעת מסוכנות ואף מהוות חטא כלפי האלים, ושלפנינו משחק סכום אפס בין האלים לבני־האדם, משחק שבו צד אחד מנצח והשני מפסיד. ומכאן — או הדת או המדע, לא שניהם. אפשר למצוא את שלוחותיו של מיתוס פרומתיאוס בקריאה הנוצרית של סיפור האכילה מעץ הדעת. על פי קריאה זו, אלוהים רוצה שלא נדע.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 10; A Meaningful Life 82 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

וזה מחזיר אותי למסע של קהלת בעקבות האושר, וגם למסע שלי. סיפרתי בפרק ד על מפגשי הראשון, בהיותי סטודנט, עם הרבי מלובביץ׳. כשחיכיתי לפגישה ההיא, אחד החסידים סיפר לי שזמן מה קודם לכן כתב מישהו לרבי כדברים האלה: ״אני צריך עזרה מהרבי. אני מדוכא מאוד. אני מתפלל אבל אינני מוצא נחמה. אני שומר את המצוות אבל אינני מרגיש דבר. אני מתקשה להמשיך״.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 81 and 8 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

~~על פי הנביאים, האמונה היא סוג של נישואים. הנישואים הם מעשה של אמונה.~~

14 hours ago
8 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Midrash Tanchuma, Bereshit 25 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 55

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Psalms 92 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 55

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 73 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

רק בהתוודענו לרקע העובדתי הזה אנו יכולים להבין שעקידת יצחק היא דרכו של אלוהים ללמד את אברהם שלפטריה פוטסטס אין מקום ביהדות. התורה אומרת לעם הברית: אינכם הבעלים של ארצכם, ובאותו אופן גם אינכם הבעלים של ילדיכם. זו הייתה לידתה של דמות האב המקראי, האב־כמחנך, המנוגדת לתפיסה האחרת של האב, תפיסת האב־כבעלים.אחת מנקודות המפנה בחיי אירעה כשהאזנתי לאנתרופולוג אדמונד ליץ׳, איש קיימברידג׳, שנבחר לשאת ב־1967 את סדרת הרצאות הרדיו השנתית על שם ריית. עמדתי אז בתחילת שנתי השנייה באוניברסיטה, ונחרדתי לשמוע מפיו כי ״ודאי שהמשפחה איננה הבסיס לחברה הטובה; אדרבה, בסודותיה התפלים ובפרטיותה הדחוסה היא המקור לכל האי־נחת בחברה״.17Edmund Leach, A Runaway World? New York, Oxford University Press, 1968.

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Leviticus 25:23 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 69

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 69 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

זוכך גם ~~הארץ. לרוב האנשים יש פיסת קרקע. אברהם היה שונה משו~~כוונתו של המקרא בכל מקום שהוא מדבר על אלוהים כעל הורֶה. אלוהים שהוא ~~נצטווה בראשית דרכו ללכת מארצו, ממו~~הורה הממעט להתערב. בשנות ילדותו ומבית אביו. האבות היו נוודים, נוסעים, אאוטסיידרים, ״עִברים״. ישראל נעשה לעם שיש לו ארץ רק בחסד האל. מעובדה זו מסיקה התורה מסקנה משפטית מרחיקת לכת. ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת״, אומר ה׳, ״כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי״ (ויקרא כה, כג)של העם הוא התערב כדי להצילו מעבדות, אך ככל שהעם הבשיל עבר גם אלוהים מעמדת האב־כבעלים לעמדת האב־כמחנך. אלוהים אינו עושה את העבודה שלנו במקומנו. הוא מלמד אותנו כיצד לעשות אותה למענו; כי אלוהים עצמו מציית לחוקים שהוא נותן לנו.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 22:12 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 66
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 66 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

את התשובה נותן בידינו ההקשר. אלוהים מבטיח לאברהם, ליצחק וליעקב שני דברים, פעם אחר פעם: ילדים ונחלה. שבע פעמים מבטיח אלוהים את הארץ לאברהם, פעםהניסיון שנתנסה אברהם בעקידת יצחק נועד אפוא לבחון אם הוא מוכן לוותר על הבעלות על בנו ולהשיבו לידי אלוהים. לזאת מכוון המלאך כשהוא עוצר אחת ~~הוא מבטיחהּ ליצחק, ושלוש פעמים ליעקב. גם ילדים מובטחים להם: רבים כעפר הארץ, כחול אשר על שפת הים, ככוכבי השמים~~אברהם משלוח ידו בנער ומסביר לו: ״כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי״ (בראשית כב, יב).

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 18:19 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 65

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 65 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אברהם, ששמו המקורי אברם, אב רם, נבחר ״לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״ (בראשית יח, יט). הוא נבחר כדי להיעשות דמות מופת של אב־מחנך. תיאורו כאדם הניאות להקריב את בנו עומד בסתירה לכל מה שידוע לנו על השקפתו המוסרית של המקרא באשר להורות ולהקרבת ילדים. מוכרחה להימצא פרשנות אחרבני־ישראל אינם בעליה של הארץ. הם רק תושבים בה, וזכותם זו מותנית בהכרתם שהיא שייכת לא להם אלא לה׳. והאמור על הארץ אמור גם על הילדים. אברהם, שהאבהות נמצאת בשמו ואף נישאת בו ברמה, נועד לעבור על בשרו חוויה שתכונן, מאז ולתמיד, את ההכרה שילדינו אינם שייכים לנו, אלא אך ורק לה׳. יצחק, ילדה הראשון של הברית בין אלוהים לאברהם וצאצאיו, הוא הילד ששייך לה׳. אלו הם חיי הברית, ורק כך יש להבין במסגרתם את ההורות.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Leviticus 25:23 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 64
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between II Kings 3:27 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 64

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 64 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

יש בפרשנות הזאת קושי אחד: שהקרבת ילדים מוקעת במקרא שוב ושוב כַּנתעבת מכל התועבות. המקרא אינו מוצא במעשה זה שום דבר אצילי, מעורר כבוד או ראוי להערצה. הקרבת ילדים היא דבר שעושים עובדי אלילים. היא דבר שעשה מלך מואב, מתוך מחשבה שגמולו יהיה ניצחון במלחמה (מלכים ב׳ גוכך גם הארץ. לרוב האנשים יש פיסת קרקע. אברהם היה שונה משום שהוא נצטווה בראשית דרכו ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו. האבות היו נוודים, נוסעים, אאוטסיידרים, ״עִברים״. ישראל נעשה לעם שיש לו ארץ רק בחסד האל. מעובדה זו מסיקה התורה מסקנה משפטית מרחיקת לכת. ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת״, אומר ה׳, ״כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי״ (ויקרא כה, כזג).

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 18:19 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 60
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 60 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

זהו גם משל על אחרוּת. שירו של אדם על ״עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי״ נשמע יפהפה, אבל הוא מוביל לכישלון מוסרי, מפני שהוא מתכחש לאחרותה של האחרת. כל עוד חווה היא לגבי האדם רק ״אישה״, כל עוד היא אינה נעשית חווה, הוא איננו יודע מיהיאברהם, ששמו המקורי אברם, אב רם, נבחר ״לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״ (בראשית יח, יט). הוא נבחר כדי להיעשות דמות מופת של אב־מחנך. תיאורו כאדם הניאות להקריב את בנו עומד בסתירה לכל מה שידוע לנו על השקפתו המוסרית של המקרא באשר להורות ולהקרבת ילדים. מוכרחה להימצא פרשנות אחרת.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between II Kings 3:27 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 59
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 59 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

סיפור הפרי האסור וגן עדן הוא פחות סיפור על חטא, אשמה ועונש, ויותר סיפור על החיבור המהותי שבין מוסר, אינדיבידואליות ועצמיות. במובן מסוים, זו הפרכה מוקדמת של הטיעון הניאו־דרוויניסטי שאנחנו רק בעלי חיים, מכונות השתכפלות אנוכיות. אנחנו לגמרי לא חיות, וזאת לא מפני שאנחנו ייחודיים מבחינה ביולוגית; כמונו כחיות, מעפר אנחנו. גם לא מפני שיש לנו נשמות בנות־אלמוות; אולי הן קיימות, אך מסיפור גן העדן הן נעדרות לחלוטין. אנחנו לא חיות מפני שאנחנו בעלי מודעות עצמית, מפני שאנחנו מודעים לעצמנו כאינדיבידואלים, ומפני שאנחנו מסוגלים ליצור יחסי אמון. אנחנו תרבות, לא רק טבע; אנתרופולוגיה, לא רק ביולוגיהיש בפרשנות הזאת קושי אחד: שהקרבת ילדים מוקעת במקרא שוב ושוב כַּנתעבת מכל התועבות. המקרא אינו מוצא במעשה זה שום דבר אצילי, מעורר כבוד או ראוי להערצה. הקרבת ילדים היא דבר שעושים עובדי אלילים. היא דבר שעשה מלך מואב, מתוך מחשבה שגמולו יהיה ניצחון במלחמה (מלכים ב׳ ג, כז).

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 4 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 58

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 1 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 58

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 2-3 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 58

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 58 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

ה~~רמז השני הוא שגם שמו של אלוהים משתנה. בפרק א של ספר בראשית הוא נקרא ״אלוהים״, שם עצם כלל~~סיפור השני שהו~~ראתו היא, פחות או יותר, ״מכלול הכוחות הפועלים ביקום״~~א סיפור עקידת יצחק. בהפרקים ב–ג הוא קרוי ״ה׳ אלוהים״, ובפרק ד, מיד לאחר הגירוש מגן עדן, הוא נקרא ״ה׳ ״ בלבד (כלומר בשם הוי״ה). ה׳ הוא שמו הפרטי של אלוהים, ממש כמו שאדם הוא שמו הפרטי של אדם וחווה הוא שמה הפרטי של חווה. חוויית האלוהים שלנו משקפת את הדרך שאנו חווים בה אנשים אחרים. כשאנחנו מתייחסים לבני־אדם אחרים כאל פרטים בעלי אישיות, אנחנו מתייחסים כך גם לאלוהים. או, במילים אחרות, אלוהים כְּה׳ הוא ההיבט הטרנסצנדנטי של היחסים הבין־אישיים. אנחנו אוהבים את ה׳ דרך אהבתנו לאנשים אחרים. זו הדרך היחידה לאהוב אותושנות המסורתית לו, בקרב יהודים ונוצרים כאחד, גורסת שמטרתו להראות שאברהם היה נכון להקריב את בנו למען אהבתו לאלוהים.

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 3:8 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 56

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 57 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

בפרשה מופיעים שני רמזים דקים לכך שזה אכן נושא הסיפור. הראשון, שרבים מתרגומי התנ״ך לא הקפידו לשמרו, הוא שהכתוב מדבר לכל אורך הדרך על ״האדם״, שם העצם, ולא על ״אדם״, שכמו ״חווה״ הוא שם פרטי. ״האדם״ מתחלף ב״אדם״ רק כאשר ״האישה״ נעשית ״חווה״אלוהים ברא את העולם כדי לפנות מקום לאחרוּת: לנו.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 3:16 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 54

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 54 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

~~אבל אם אדם הוא אינדיבידואל, גם האישה~~סיפור הפרי האסור וגן עדן היוא כזו. ואלוהים אך זה אמר לאישה, ״בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים״ (בראשית ג, טז). בתוך הקללה הזאת טמונה ברכה. בני־האדם הם אמנם בני־תמותה, אבל משהו מהם שורד לאחר מותם: ילדים. אלא שילדים נולדים רק כאשר איש ואישה מתחברים בעבותות אהבה. בנקודה זו קורא אדם לאשתו בשם חווה, כלומר ״אֵם כָּל חָי״. לא השם ״חווה״ עצמו הוא החשוב פה, אלא עצם העובדה שזהו שם פרטי ולא שם עצם כללי. למינים ניתנים שמות עצם כלליים, ואילו לפרטים, לאינדיבידואלים, יש שמות. האישה היא עכשיו לאדם לא ״אישה״, אלא חווה. אדם גילה את העצמיות, את הייחודיות, את האינדיבידואליות, ומתוך כך את ההבדל בין ביולוגיה לאנתרופולוגיה. ממלכת החי עשויה מינים, ואילו בני־האדם הם פרטים. חיות מזדווגות, בני־אדם מקיימים יחסים. חיות מתרבות, בני־אדם מורישים. לחיות יש מין, לבני־אדם — אהבפחות סיפור על חטא, אשמה ועונש, ויותר סיפור על החיבור המהותי שבין מוסר, אינדיבידואליות ועצמיות. במובן מסוים, זו הפרכה מוקדמת של הטיעון הניאו־דרוויניסטי שאנחנו רק בעלי חיים, מכונות השתכפלות אנוכיות. אנחנו לגמרי לא חיות, וזאת לא מפני שאנחנו ייחודיים מבחינה ביולוגית; כמונו כחיות, מעפר אנחנו. גם לא מפני שיש לנו נשמות בנות־אלמוות; אולי הן קיימות, אך מסיפור גן העדן הן נעדרות לחלוטין. אנחנו לא חיות מפני שאנחנו בעלי מודעות עצמית, מפני שאנחנו מודעים לעצמנו כאינדיבידואלים, ומפני שאנחנו מסוגלים ליצור יחסי אמון. אנחנו תרבות, לא רק טבע; אנתרופולוגיה, לא רק ביולוגיה.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 4 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 53
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 2-3 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 53
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 1 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 53
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 53 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

עד שאדם שומע שהוא בן־תמותה. מעפר הוא ואל עפר ישוב. פתאום הוא מבין את ההבדל בין פרט ובין מין. מינים חיים תמיד; פרטים מתים. היה עולם לפניהרמז השני הוא שגם שמו של אלוהים משתנה. בפרק א של ספר בראשית הוא נקרא ״אלוהים״, שם עצם כללי שהוראתו היא, פחות או יותר, ״מכלול הכוחות הפועלים ביקום״. בפרקים ב–ג הוא קרוי ״ה׳ אלוהים״, ובפרק ד, מיד לאחר הגירוש מגן עדן, הוא נקרא ״ה׳ ״ בלבד (כלומר בשם הוי״ה). ה׳ הוא שמו הפרטי של אלוהים, ממש כמו שאדם הוא שמו הפרטי של אדם וחווה הוא שמה הפרטי של חווה. חוויית האלוהים שלנולדנו, יהיה עולם אחרי שנמות, אבל אנחנו לא נהיה כאן ולא נראה אותו. כשאנו מבינים שאנו בני־תמותה, אנו מגלים את האינדיבידואליות שלנ משקפת את הדרך שאנו חווים בה אנשים אחרים. כשאנחנו מתייחסים לבני־אדם אחרים כאל פרטים בעלי אישיות, אנחנו מתייחסים כך גם לאלוהים. או, במילים אחרות, אלוהים כְּה׳ הוא ההיבט הטרנסצנדנטי של היחסים הבין־אישיים. אנחנו אוהבים את ה׳ דרך אהבתנו לאנשים אחרים. זו הדרך היחידה לאהוב אותו.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 3:8 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 51
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 52 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

עד שמתגלה חטאם. אלוהים מתעמת עם שניהם. כל אחד מהם מגיב בבריחה מאחריות. אדם מאשים את האישה. האישה מאשימה את הנחש. הם עדיין מדברים על עצמם ועל זולתם כאילו אינם אינדיבידואלים חופשיים ובוחרים, אלא רק עצמים, כלֵי משחק בידי כוחות זריםבפרשה מופיעים שני רמזים דקים לכך שזה אכן נושא הסיפור. הראשון, שרבים מתרגומי התנ״ך לא הקפידו לשמרו, הוא שהכתוב מדבר לכל אורך הדרך על ״האדם״, שם העצם, ולא על ״אדם״, שכמו ״חווה״ הוא שם פרטי. ״האדם״ מתחלף ב״אדם״ רק כאשר ״האישה״ נעשית ״חווה״.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Psalms 92 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 50
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Midrash Tanchuma, Bereshit 25 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 50
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 51 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

חווה מורדת בתפיסה זו. היא יוצאת לדרך משלה. השיחה שלה עם הנחש היא השיחה הראשונה שלה בכלל. אדם דיבר עליה, אבל לא אליה. היא אוכלת מהפרי האסור. היא נותנת ממנו לבעלה, וגם הוא אוכל. היא נעשתה לכוח המניע במערכת הזוגית שלהם, אבל גם אז הם אינם מדברים זה עם זו כלל.הסיפור מלמד אותנו על שפה ועל אהבה, ועל ההבדל בין רבייה ביולוגית, כמיני בעלי החיים, ובין המשפחה האנושית, העשויה תמיד יחידים — שאמנם יש ביניהם דמיון, אך ישנו גם שוני והוא מֵעַל דמיון זה ומעֵבֶר לו. אפילו הלבוש שאלוהים העניק לאדם וחווה במתנה מאותת לנו שאיננו עירומים ושקופים איש לרעהו. בכל אחד מאתנו יש חלק שנותר חבוי. הד לחביון זה נוכל אפילו למצוא בצליל שמה של חווה.16השורש חב״א ממלא תפקיד בסיפור אדם וחווה בגן עדן (בראשית ג, ח; י), בפרט בקשר לעירום וללבוש: ״וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא״, אומר האדם (שם ג, י).

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 3:16 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 49
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 2:20 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 49

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 49 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

סיפורם של בני־האדם הראשונים, בבראשית פרק ב, מתחיל באלוהים הנותן לאדם את היכולת להשתמש בשפה ולמיין דברים. הוא נותן לבעלי החיים שמות: ״וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה״ (בראשית ב, כ). הוא ממיין אותם ומתייג אותם כמינים בממלכת החיאבל אם אדם הוא אינדיבידואל, גם האישה היא כזו. ואלוהים אך זה אמר לאישה, ״בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים״ (בראשית ג, טז). בתוך הקללה הזאת טמונה ברכה. בני־האדם הם אמנם בני־תמותה, אבל משהו מהם שורד לאחר מותם: ילדים. אלא שילדים נולדים רק כאשר איש ואישה מתחברים בעבותות אהבה. בנקודה זו קורא אדם לאשתו בשם חווה, כלומר ״אֵם כָּל חָי״. אלא ~~שבני־אדם אינם פועלים ברמת המין, ״אני הומו ספיינס״, אלא הם גם אינדיבידואלים, פרטים ייחודיים, המודעי~~השם ״חווה״ עצמו הוא החשוב פה, אלא עצם העובדה שזהו שם פרטי ולא שם לעצמם ככאלה. האדם אמנם נמצא בגן עדן בין מינים רבים, מיני בעלי חיים, אבל הוא אינו נמצא בקרב עוד אינדיבידואלים כמוהו. נכון, הוא איננו לבד; אבל יש הבדל בין להיות לבד, מצב פיזי, ובין לחוש בללי. למינים ניתנים שמות עצם כלליים, ואילו לפרטים, לאינדיבידואלים, יש שמות. האישה היא עכשיו לאדם לא ״אישה״, אלא חווה. אדם גילה את העצמיות, את הייחודידות, מצב נפשי. והאדם, כיוון שהוא בעל מודעות של פרט, ואינו רק נציג של מין, יכול לחוש בדידות גם כשאינו לבד. בקרב בעלי החיים, שכולם מינים ולא אינדיבידואלים, חש האדם בודד. ״וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״ (שם)את האינדיבידואליות, ומתוך כך את ההבדל בין ביולוגיה לאנתרופולוגיה. ממלכת החי עשויה מינים, ואילו בני־האדם הם פרטים. חיות מזדווגות, בני־אדם מקיימים יחסים. חיות מתרבות, בני־אדם מורישים. לחיות יש מין, לבני־אדם — אהבה.

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 3:19-21 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 46

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 46 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה, כִּיחווה מורדת בתפיסה זו. היא יוצאת לדרך משלה. השיחה שלה עם הנחש היא השיחה הראשונה שלה בכלל. אדם דיבר עליה, אבל לא אליה. היא אוכלת מהפרי האסור. היא נותנת ממנו לבעלה, וגם הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית ג, יט–כא)אוכל. היא נעשתה לכוח המניע במערכת הזוגית שלהם, אבל גם אז הם אינם מדברים זה עם זו כלל.

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 2:20 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 44
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 2 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 44
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Jeremiah 31:28-29 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 44

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Proverbs 3:18 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 44

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Genesis 8:21 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 44

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Ezekiel 18:2-4 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 44

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 45 and 3 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

המפתח להבנת הסיפור על בני־האדם הראשונים נמצא בשלושה פסוקים רצופים הנמצאים בסופו, שסמיכותם זה לזה היא לכאורה תמוהה. הם מתחילים בקללה שהוטלה על אדם בגלל האכילה מעץ הדעת:או אז ברא אלוהים לאדם שותפה. אך אם נאזין בקפידה לדברי השיר שהוא אומר בראותו אותה לראשונה, נבחין בדבר מוזר: ״לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת״ (ב, כג). הוא מְשַׁיֵּם את האישה, קורא לה בשם, ממש כפי שהוא שִׁייֵם את בעלי החיים. הוא משתמש בשם עצם כללי, בשם גנרי. היא ״אישה״, לא פרט אלא טיפוס. היא ״מֵאִישׁ לֻקֳחָה״, היא ״עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״ — לא פרט ייחודי בעל רגשות וחששות משלו. אדם איננו מבין את אֲחֵרותה של אשתו. מבחינתו היא רק השתקפות של דמותו: ״עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי״ (שם).

14 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 3:19-21 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 41
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between I Kings 19:11-12 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 41

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 42 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

המונופול על הכוח נמצא במקרא בידי אלוהים כדי להוציא את הכוח מהמשוואה. הוא איננו הנושא. לא סביבו מתרחשים החיים הדתיים. האמונה עניינה מערכות יחסים המתקיימות בלי שימוש בכוח. אם מערכת יחסים כלשהי – בין איש לאשתו, בין הורה לילד, בין אחים, בין שכנים,מה הקשר בין היותנו בני־תמותה (״וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״) ובין האדם הנותן שם חדש לאשתו? ומה הקשר בין ז~~רים~~ה ובין ~~חברים – תלויה בכוח, האמונה מסולקת. אלוהים אינו שוכן במערכות יחסים ש~~אלוהים התופר לבני־הזוג כותנות עור, כאילו~~. וכך, המהפכה הראשונה של המונותיאיזם היא הסרת המיתוס מן הכוח, ועל ידי כך – חילוּנוֹ של הכוח.~~ הוא מגיש להם מתנת פרידה מגן עדן?

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Ezekiel 18:2-4 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 39
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Jeremiah 31:28-29 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 39
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Genesis 8:21 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 39
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Proverbs 3:18 and The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 39
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 9; Relationships 40 and 4 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

כיצד מחולל המונותיאיזם תמורה במערכות יחסים? הוא מתחיל בתמורה בדת עצמה. הספרות הדתית בעולם העתיק עסקה בפוליטיקה ובכוח, בשליטה ובהכנעה, במאבק ובניצחון. במרוץ ניצח המהיר מכולם, ובַקְרָב – החזק. רע, מרדוך, זאוס ועמיתיהם שלטו מפני שהביסו את אויביהם. הם היו מקביליהם השמימיים של זכרי האלפא. המטפיזיקה של הפוליתיאיזם חגה בחלקה הגדול סביב השאלה מי שולט ואיך.המפתח להבנת הסיפור על בני־האדם הראשונים נמצא בשלושה פסוקים רצופים הנמצאים בסופו, שסמיכותם זה לזה היא לכאורה תמוהה. הם מתחילים בקללה שהוטלה על אדם בגלל האכילה מעץ הדעת:

14 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, II; Why It Matters, 6; Human Dignity 15 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

זו הייתה דרמה בכמה מערכות, שארכה כמה מאות שנים. תחילה באה התגלית של קופרניקוס שכדור הארץ איננו מרכז היקום. השמש איננה מסתובבת סביב כוכב מגורינו הכחול; הארץ היא אשר סובבת את השמש. ככל שחלף הזמן, פרדיגמה זו רק תפחה בעוד ועוד סדרי גודל. לא רק שכדור הארץ אינו מרכז מערכת השמש, מערכת השמש אינה מרכזה של הגלקסיה, והגלקסיה היא בסך הכול אחת מיותר ממאה מיליארד גלקסיות המאכלסות בהמוניהן את היקום. כדור הארץ הגדול והרחב שלנו התגלה, במבט יקומי, כגרגיר אבק על פני האינסוף.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 4; Finding God 40 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

כדי לחשוב אנחנו חייבים להשתמש בשפה ובמה שכרוך בה: קהילות, תרבויות, מוסכמות וקודים. והרי אלה עצמם הם הדברים שהופכים אותנו שונים זה מזה. שפות ותרבויות הן תמיד פרטיקולריות. כל ניסיון לאוניברסליזציה של בני־האדם, להפעלת צורות חשיבה ההולמות את מדעי הטבע כדי להבין בני־אדם, הוא דה־הומניזציה של האדם. משום כך, הפילוסופיה בצורתה האפלטונית־קרטזיאנית־קאנטיאנית איננה מספקת הגנה מפני רצח עם. להפך: כשחוברת אליה שנאה, היא הופכת את רצח העם לאפשרי.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 3; Diverging Paths 65 history »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

בעצם, אולי אנחנו אוחזים כבר בזנבו של סיפור רביעי. גם הוא התחיל, לגביי, באפיזודה בקיימברידג׳. השתתפתי בוויכוח פומבי על דת ומדע. זה היה מעט לפני שהחל גל הספרים של האתיאיסטי~~סטי~~ם החדשים, וחשבתי שדיון כזה ייתפס כטחינת מים ושרק מתי מעט יטרחו לבוא ולהקשיב לו. להפתעתי גיליתי שהמארגנים קבעו כי האירוע יתקיים באולם הגדול ביותר בקמפוס. להפתעתי הגדולה אף יותר, האולם היה מלא עד אפס מקום.

14 hours ago
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 2; In Two Minds 53 and 27 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

אבל הסיפור שאני עומד לספר בפרק הבא מוזר הרבה יותר. מסופר בו כיצד רוחניות של המוח הימני יוּצְאָה למערב בלשון של המוח השמאלי, וכיצד יצר הדבר סינתזה ייחודית בין העולמות של אתונה ושל ירושלים — סינתזה שהחציביליזציה שיש בה מקום למדע אבל אין בה מקום לדת תשיג אולי יכולות טכנולוגיות — אבל היא לא תכבד את בניה בייחודם וביחידיותם. היא תהפוך עד מהרה ללא־הומנית ולא־אנושית. תנו דעתכם למהפכה הצרפתית, לברית־המועצות הסטליניסטית ולסין הקומוניסטית, ולא תזדקקו לשום הוכחה נוספת. עולם המדע הוא זיקרה מעמד אלף ושבע מאות שנה, ואז החלה להתפורר. סיפור זה מאיר באור חדש את סוגיית היחס שבין דת למדע, ומראה שיש יותר מדרך אחת להַבְנות אותה. והוא מתחיל, כאמור, בסיפור שממעטים מדי לחשוב עליו: כיצד אימץ המערב דת מתורגמתשל סיבות ותוצאות. עולם בני־האדם, בהֲדָרָם ובדִרדוּרם, הוא ממלכה של תקוות, חששות, חלומות, חרדות, כוונות ושאיפות. והללו מצויים כולם בתוך מסגרות־המשמעות שדרכן אנו מגלים, אם מתמזל מזלנו, את מטרתנו בחיים; את מה שנקראנו לעשות — מפי אלוהים, מפי הטבע, מפי קול דממה דקה.

14 hours ago
27 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, I; God and the Search for Meaning, 1; The Meaning Seeking Animal 57 and 11 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

ה~~אתיאיסטים החדשים אינם מועילים כלל בקוצר יכולתם להבין כיצד ייתכן שיש~~ שקפותיהם השונות של בני־האדם באשר למצב האנושים המרימים את עיניהם אל מעבר לאופק או משתוקקים לבטא רגש פליאה שאין לו מילים; למה ישנם המחפשים אחר משמעות, למרות שתיקתו הנצחית של החלל האינסופי ועוולותיה האקראיות־לכאורה של ההיסטוריה; מדוע יש המוכנים למסור את נפשם על האמונה שסיבת־הסיבות שבלב הן לעתים קרובות נעדרות בסיס משותף המאפשר השוואה. שום הוכחה, שום ראיה ושום בית משפט לא יוכלו להכריע ביניהן, מפני שלמחזיקוים אינה עיוורת לקיומנו, אינה חירשת לתפילותינו ואינה אדישה לגורלנו; איך זה שישנם אנשים ששואבים אמון, ביטחון וכוח מנוכחותה המורגשת אך הבלתי־נראית של אהבה עצומה שאין להגדירה. הבעל שם טוב, מייסד החסידות, דימה אתיאיסטים כגון אלה לאדם חירש שלראשונה בחייו רואה כַּנָּר מנגן בכיכר העיר ותושבים הרוקדים בחדווה לקצבה החינני של נגינתו. כיוון שאינו שומע את המוסיקה, הוא מסיק שכל הנוכחים השתגעובהן יש דעות שונות באשר לשאלות כגון מה נחשב להוכחה, ממה עשויה ראיה ומהו הרכב השופטים היאה. ההצבעה על השקפה אחת כאמיתית ועל האחרת כשקרית היא מעשה אפשרי לא יותר מכפי שאפשרי להכריע באופן משפטי בין אופטימיות לפסימיות, בין מדע לדת, בין פרוזה לשירה, בין אומץ ובין דרך חיים הנמנעת מכל הסתכנות.

14 hours ago
11 related »
Shmuel Weissman edited The Great Partnership; God, Science, and the Search for Meaning, Introduction 49 and 2 others »
Version: HaShutafut HaGedolah, trans. by Tsur Ehrlich, Maggid Book, 2019 (Hebrew)

בצעירותי לא הייתה לי כל כוונה להיעשות לרב, וגם לא להתמסר ללימוד תורה (בפרק ד אני מסביר מה גרם לי לשנות את דעתי). הלכתי לאוניברסיטה ללמוד פילוסופיה. המנחה שלי בעבודת הדוקטור, סר ברנרד ויליאמס המנוח, שבדברי ההספד שנכתבו עליו בטיימס תואר כ״פילוסוף המוסר הבריטי המבריק ביותר והחשוב ביותר בימיו״, היה גם אתיאיסט מעומק לבו. ובכל זאת, אף פעם לא לעג לאמונתי; הוא כיבד אותה. כל שביקש היה שאהיה קוהרנטי ובהיר.

14 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Ran on Sukkah 13a:10 and Sukkah 48a
(automatic citation link)

14 hours ago
Shmuel Weissman edited Ran on Sukkah 13a:10 history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)

שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא. שרגא לא הוי לדומיא למאני מיכלא לדבמאני מיכלא טכי אמרי' בהו בר ממטללתא היינו בשעה שאין משתמש בהן דבשעת סעודה ודאי אוכל בקערה בסוכה אבל שרגא אפי' בעודו דלולק ומשתמש לאורו אסור להניחו בסוכה והכי מוכח לקמן בפ' לולב וערבה [דף מח.] דתנן גבי שביעי של חג גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את כליו מן המנחה ולמעלה ואמרי' בגמ' אין לי מקום להוריד כליו כלומר שצייך לאכול בה ביו"ט האחרון של חג היכי עביד שיהא כמוכיח שאינו כמוסיף על המצוה לעשות סוכה ח' ימים ואמרינן דמדליק בה את הנר ומדחשיב ליה היכירא בשעת הדלקה אלמא בחג אסור להניחו שם בעודו דולק והיינו טעמא משום דמוקמינן ליה בסוכה קטנה איכא למיחש שמא תשרף סוכתו ותדע לך דהדלקה לוקא מדנקט מדליק בה את הנר ולא נקט ומעייל בה את הנר כי היכי דנקיט מעייל בה מאני מכלא:

14 hours ago
נפתלי ביליג published a new Source Sheet, חוכמת הסנהדרין — בין הבנת האדם להבנת הנביא.
19 hours ago
Saadya Schoor published a new Source Sheet, דור חדש אשר לא ידע את משה.
20 hours ago
Rabbi Anita Josefa Barzman MD Founder, micro-mishkan.net published a new Source Sheet, Beresheit 5787 - The Jewish history of fratricide.
21 hours ago
Stefani Carlson published a new Source Sheet, Let's Build Something Together.
1 day, 10 hours ago
Eleanor Steinman published a new Source Sheet, B'reishit 5787.
1 day, 11 hours ago
Peter Young published a new Source Sheet, Bereshit II.
1 day, 12 hours ago
Matt Sadowsky published a new Source Sheet, Bereishit - Have dominion over....
2 days, 1 hour ago
Benjamin Davidson edited Tosefta Maaser Sheni 4:3 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

A person may redeem his second tithe in the place of a chaver (i.e., one who is meticulous in matters of tithing and purity), and of demai in the place of an am ha'aretz (i.e., a Jew who is lax on these matters). Abba Chilkiah (alt. "Chilpai") from Keruya says: Originally, they would do thus. They reverted to say, they may not even redeem in the place of a chaver, for you do not know who will stand [in his stead] after him (i.e., if the chaver dies).

2 days, 4 hours ago
Scott Sandor published a new Source Sheet, Does it Fit? The Torah's Perspective on Dinosaurs & Creation.
2 days, 4 hours ago
Joshua Gershfield published a new Source Sheet, Why Isn't Pru Ervu Considered a Noahide Commandment?.
2 days, 4 hours ago
Ira Treuhaft published a new Source Sheet, Shabbos Breishis.
2 days, 5 hours ago
Hillel Broder published a new Source Sheet, The Chosen: Studying the Drasha.
2 days, 5 hours ago
Daniel Aronson published a new Source Sheet, Parashat Bereshit.
2 days, 6 hours ago
Ovadia Sutton published a new Source Sheet, Adam's Sin.
2 days, 6 hours ago
Rabbi Ahuvah Loewenthal published a new Source Sheet, [sheet not found].
2 days, 7 hours ago
Josh Pernick published a new Source Sheet, Tower of Babel: A few approaches.
2 days, 7 hours ago
Aiden Pink published a new Source Sheet, What, Exactly, Is "Very Good"?: Parashat Hashavua Bereishit 5787.
2 days, 9 hours ago
Russell Rothstein published a new Source Sheet, קין והבל.
2 days, 15 hours ago
נתן הברמן published a new Source Sheet, רמב״ם יומי תפילין מז״סת - ב-ד.
2 days, 16 hours ago
הרב שלמה רובי published a new Source Sheet, רשי על בראשית.
2 days, 18 hours ago
Israel Friedman published a new Source Sheet, 929/2 Sam 23-1 Kings 3: A Lesson in Succession & Secession.
2 days, 23 hours ago
Menachem Grossbaum published a new Source Sheet, Practically Jewish - Kibbud Horim.
3 days, 2 hours ago
Justin Kett published a new Source Sheet, Ollie H - Leining (Maftir).
3 days, 4 hours ago
Mem Moment published a new Source Sheet, Mem Moment 5787: Genesis.
3 days, 4 hours ago
Sefaria Communications published a new Source Sheet, Vibe-Coding is Driving a Surge in New Torah Tech.
3 days, 4 hours ago
Rabbi Anita Josefa Barzman MD Founder, micro-mishkan.net published a new Source Sheet, Beresheit 5787 Haftarah - Face-blindness and whole-heartedness.
3 days, 5 hours ago
Asher Altshul published a new Source Sheet, «Плоскогубцы» Берешит. 5787.
3 days, 5 hours ago
Sarah Kamenetsky published a new Source Sheet, Malachi 3:4-3:24.
3 days, 7 hours ago
Sarah Kamenetsky published a new Source Sheet, Parashat Metzora.
3 days, 7 hours ago
Stephan Claassen added a connection between Leviticus 20:17 and Pardes Rimmonim 18:4:1
(automatic citation link)

3 days, 8 hours ago
Stephan Claassen deleted a connection between Pardes Rimmonim 18:4:1 and Zohar, Achrei Mot 62:371

3 days, 8 hours ago
Stephan Claassen edited Pardes Rimmonim 18:4:1 history »
Version: Sefaria Community Translation (English)

In this chapter we will explain that the sawing of Eve out of Adam is not the [same] subject as the diminution [of the moon], as the sawing was profitable for the coupling [of Adam and Eve] and for the procreation, which is not ~~the case~~so for the diminution. And there is no place [here] to ask when it is bewas thus~~: How was~~, how the procreation was before the sawing~~? O~~, or why they were created in such a way that they needed the sawing~~? B~~, because this subject has been explained in the Zohar and we have copied it in the Gate of Whatness and Guidance in Chapter 18. But perhaps the investigator thinks to oppose this [interpretation] by force of the words of the Rashbi in Parashat Achrei [Mot, folio] 77b [= Zohar Achrei Mot 62], and this is what it says: ~~<bar>~~ “It was taught that ~~the~~ upper He ~~was conceiv~~(ה = Binah) had become impregnated with love ~~and~~, with affection ~~so that Yud~~, therefore Yud (י = Chochmah) was never separated from her [= He],; she ~~conceiv~~had become impregnated and brought forth Wav (ו = Tif’eret), afterwards he [= Wav] stands before her [= He], and she suckles him,; and this Wav, when he came forth, his consort [= He] came forth with him. Kindness/Chesed came, was aroused with him [= Wav], and [Chesed] separated them, and trunks came forth from below upwards, and branches were stretched out and spread out, and lower He (ה = Malkut) was formed. And she [= lower He] grew with her branches ~~further~~upwards and upwards until she was coupled with the upper tree, and Wav ~~was fastened to He. Who caused this? Tha~~united with He. Who brought this about? “It is Kindness/Chesed” [Leviticus 20:17]; verily it is Chesed who ~~fas~~unitens them as one. Yud with upper He, their ~~fasten~~uniting does not depend on Chesed, but on the Mazzal their ~~fasten~~uniting and their ~~love~~affection depend, [they] who are never separated. Yud is ~~connect~~joined to He, He is ~~connect~~joined to Wav, Wav is ~~connect~~joined to He, and He is ~~connected to everything, and everything~~joined to the whole, and the whole is one ~~conne~~junction and one word. They are never separated from each other.” End of citation. ¶

3 days, 8 hours ago
Rabbi Cantor Jessica Fox published a new Source Sheet, Deep Dive into Cain and Abel.
3 days, 9 hours ago
Karry Taylor published a new Source Sheet, Nefesh Torah Study October 8.
3 days, 10 hours ago
Ahuva Morris published a new Source Sheet, Haftorah Beraishis/Machar Chodesh.
3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Hadar Zekenim on Torah, Genesis 6:9:2 history »
Version: Livorno, 1840 (Hebrew)

תולדות נח. מה הן התולדות אותן שמנה הכתוב שמותם. ואלה תולדות נח את שם את חם את יפת ושם היה קטן מכלם ולפי שהיה חשוב מכולם מנאו ראשון ולפי זה היה לו לכתוב. יפת בתריה דעדיף מחם אלא כיון דנקט הקטן תחלה מנה כל הקטנים תחלה וחם קטון מיפת הוה:

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Onkelos Deuteronomy 32:32 history »
Version: Metsudah Chumash, Metsudah Publications, 2009 [with Onkelos translation] (English)

For their grapevine is of the grapevine [as the calamity of the nation] of Sedom and from the fields [the calamity and deficiency as the nation] of Amorah; their grapes are grapes of bitter herbs. clusters galling to them. [You hit them as bad as the heads of serpentss, and the retribution for their deeds will be as bitter.]

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Sanhedrin 42b:1-49a:17 and Shibbolei HaLeket 282:5
(automatic citation link)

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Shibbolei HaLeket 282:5 and Sotah 33a:6

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Sanhedrin 44b:7 and Shibbolei HaLeket 282:5

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Shibbolei HaLeket 282:5 history »
Version: Buber Edition, Vilna, 1886 (Hebrew)

וכל הסדר הכתוב במחזורים ומזכירין שלש עשרה מדות בין כל ענייה וענייה ואומר סליחות ווידוים כפי רצונם ואם אינם מנין עשרה מדלגין שלש עשרה מדות וכשמגיעין לויקרא בשם ה' ושם נאמר מדלגין ואומר וסלחת לעונינו. ובענייה האחרונה אומר וודוי אבל אנחנו חטאנו ונופלין על פניהן ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר שאינו דומה למה ששנינו ליה ולך מזבח והרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל הביא ראיה על זה מהא דאמרינן בסנהדרין בפרק נגמר הדין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהו הכל מעמצין את כחו מלמטה ואל יהי לו צרים מלמעלה ופי' רבינו שלמה זצ"ל שייסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיה לו משטינים מלמעלה וגם במדרש שיר השירים על פסוק השבעתי אתכם אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל שערי דמעה הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקב"ה ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל השגגות ונאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' ועל מה שאומר בלשון ארמית אין להקשות מהא דאמרינן בסוטה אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין [מלאכי השרת] נזקקין לו דהתם מוקמינן לה דוקא ביחיד אבל צבור רשאין לישאל בכל לשון לפי שהשכינה עמהם מכל מקום קשה שהרי אומר במטותא מלנכון מלאכי מרומא דיבידיכון מפתחא דרחמי ותחנוני וכו' האיך מדברין נגד המלאכים בלשון שאינם מבינים.

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Bekhorot 11a:5 history »
Version: William Davidson Edition - English (English)

Rava said: The halakha is that one must redeem the firstborn donkey with a lamb that is worth at least a ragya. The Gemara asks: And how much is the value of a ragya? The Gemara answers: A ragya is worth three dinars, and is called a ragya because it is close to [ragil] here and close to there, i.e., its value is between that of a sela, which is worth fours dinars, and a shekel, which is worth two dinars.

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Mishneh Torah, Positive Mitzvot 202 history »
Version: Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 (English)

To assist a colleague in unloading a burden which he or his beast [is carrying], as [Exodus 23:5] states: "You shall surely help him."b

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Guide for the Perplexed, Part 1 74:10 history »
Version: Guide for the Perplexed, English Translation, Friedlander (1903) (English)

The Sixth Argument. One of the modern Mutakallemim thought that he had found a very good argument, much better than any advanced hitherto, namely, the argument based on the triumph of existence over non-existence. He says that, according to the common belief, the existence of the Universe is merely possible ., for if it were necessary, the Universe would be God—but he seems to forget that we are at issue with those who, whilst they believe in the existence of God, admit at the same time the eternity of the Universe.—The expression “A thing is possible” denotes that the thing may either be in existence or not in existence, and that there is not more reason why it should exist than why it should not exist. The fact that a thing, the existence of which is possible, actually does exist—although it bears the same relation to the state of existence as to that of non-existence—proves that there is a Being which gave the preference to existence over non-existence. This argument is very forcible; it is a modified form of the foregoing argument which is based on the theory of determination. He only chose the term “preference” instead of “determination,” and instead of applying it to the properties of the existing being he applies it to “the existence of the being itself.” He either had the intention to mislead, or he misunderstood the proposition, that the existence of the Universe is possible. Our opponent who assumes the eternity of the Universe, employs the term “possible,” and says, “the existence of the Universe is possible” in a sense different from that in which the Mutakallem applies it, as will be explained below. Moreover it may be doubted whether the conclusion, that the Universe owes its origin to a being which is able to give preference to existence over non-existence, is correct. For we may apply the terms “preference” and “determination” to anything capable of receiving either of two properties which are contrary or opposed to each other: and when we find that the thing actually possesses one property and not the other, we are convinced that there exists a determining agent. E.g., you say that a piece of copper could just as well be formed into a kettle as into a lamp: when we find that it is a lamp or a kettle, we have no doubt that a deciding and determining agent had advisedly chosen one of the two possible forms: for it is clear that the substance of copper existed, and that before the determination took place it had neither of the two possible forms which have just been mentioned. When, however, it is the question whether a certain existing object is eternal, or whether it has passed from non-existence into existence, this argument is inadmissible: for it cannot be asked who decided in favour of the existence of a thing, and rejected its nonexistence, except when it has been admitted that it has passed from nonexistence into existence; in the present case this is just the point under discussion. If we were to take the existence and the non-existence of a thing as mere objects of imagination, we should have to apply the tenth proposition which gives prominence to imagination and fiction, and ignores the things which exist in reality, or are conceived by the intellect. Our opponent, however, who believes in the eternity of the Universe, will show that we can imagine the non-existence of the universe as well as we can imagine any other impossibility. It is not my intention to refute their doctrine of the creatio ex nihilo: I only wish to show the incorrectness of their belief that this argument differs from the one which precedes: since in fact the two arguments are identical, and are founded on the well-known principle of determination.

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Romemot El on Psalms 51:5:1 history »
Version: Romemot El, Warsaw 1875 (Hebrew)

והנה על דבריו אלה יפלא איך הקשה לשאול כי הפשעים שמחול ימים יכבדו אמר שימחם וכן בחטאת אמר שבבת אחת יטהר אולי יצטרך יותר לזה אמר מה שאמרתי מחאה בלי יסורין על היותר חמור הוא הפשע וגם החטא הקלתי בו ליטהר כאחת כאלו צריך מעט אל אאשם כמיקל אשמתי כי הלא פשעי אני אדע לא אמר אני יודע רק אדע לומר לא אומר שכשתמחם אשליכם אחרי גוי רק אני אדע אותם תמיד להיות דואג ומתקן תמיד ואשר אני זוכר אתה תעביר מלפניך כנודע ממדתו יתברך שהעון שהאדם שוכח הקב"ה זוכרו ואשר אדם זוכר הוא יתברך מעבירו וכן חטאתי שהעברת מלפניך כמאמר הנביא גם ה' העביר חטאתך שהוא הקטיגור שנעשה מהחטא שלא יהיה לפניו ית' לקטרג הוא נגדי תמיד הפך המהבילים את השוגג באמרם לא נתכוונתי. או יאמר על דרך זה כאשר הפשעים אמרתי אני אדע באופן כי זכורים לי תמיד בצער מתחולל כן חטאתי לא אוכל לשוכחו כי הוא נגדי תמיד בהיותי נשוי לבת שבע כי בראותי אותה אזכור ענינה באופן שחטאתי נגדי תמיד ולא אשכח מהיות מתקן תמיד. או יאמר במה שכתוב אצלנו על פסוק אעשה לו עזר כנגדו שהוא לא טוב היות האדם לבדו כ"א עם אשה אפילו שלא יקח בת זוגו אך זאת אוסיף להיטיב לו כי אעשה לו עזר כנגדו כלומר אותו שהוא כנגדו הוא בת זוגו שהוא מקביל אל נפשו בעולם העליון וזהו כנגדו ובזה יאמר דוד אליו יתברדך אל יכבד עלי חטאתי לבל יטהר כאחד כי הלא מה שהוא חטאתי שהוא לקיחת בת שבע היא נגדי מקביל אלי בת זוגי היתה תמיד מאז נבראת נפשי ונפשה וגזל היתה ביד אוריה אפילו בהיותה עמו באופן כי אין חטפי ודידי חטפי:

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited I Samuel 17:12 history »
Version: Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de] (English)

David nun war der Sohn jenes Mannes, des Efrati2 aus Bet-Lehem in Jehuda, der Jischaj hieß und acht Söhne hatte; der Mann war in den Tagen Sauls alt und gehörte zu den [betagten] Männern.

3 days, 12 hours ago
Shmuel Weissman edited Meiri on Berakhot 2a:10 and 2 others »
Version: Wikisource (Hebrew)

וקצת רבנים כתבו בביאור שמועת תלמוד המערב שלא היו קורים אותה בבית הכנסת בברכותיה אלא כעין מה שאנו קורים אשרי קודם לתפלת המנחה, וכן היו נוהגים בכל תפלה שאין ברכות קודמות לה, וכן מפרשים במה שאמרו שם בעון מיקרא את שמע בתר תלת שעין שכבר התפללו אלא שאותה תפלה שאחר הדרשה היתה תפלה שניה כעין מוסף, והיו מוסיפין בה אותן ו' ברכות הנזכרות במס' תענית והיו קורין בה את שמע כקריאת אשרי במוסף או במנחה, ולדעתנו אין זה כלום שבאותן תעניות אין מתפללים בה אלא תפלה אחת אלא שמוסיפים בה, אלא שקורים היו את שמע והיו רוצים לחזור ולקרותה אחר הדרשה כדי לסמוך וכו' על הדרך שביארנו, ועוד שאןם כקריאת אשרי היו רגילים לקרותו מה היו מתיראין שיהיו ההדיוטות טועין לומר שמתורת קריאה בעונתה קורים אותה, וכן קצת מהם כתבו שכל שהוא זמן ערבית זמן הוא לק"ש, ואין זה כלום שהרי לר' יהודה זמן ערבית מפלג המנחה ולמעלה הואיל ועבר זמן הקרבת התמיד, והגיע זמן איברים ופדרים שזמנן כל הלילה, וזמן ק"ש אינו שהרי אין זמן שכיבה בתחומה של חמה לעולם, אלא שעקר הדברים כמו שכתבנו, זהו פסק הנראה לנו בזמן ק"ש של ערבית:

3 days, 12 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Magen Avraham 639:17 and Tosafot on Berakhot 11b
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 639:17 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 8:13

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 639:17 and Tosafot on Berakhot 11b:10:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 639:12 and Pesachim 99b:3

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Magen Avraham 639:17 history »
Version: Magen Avraham (Hebrew)

בשעת אכילה. וכתב בהגהת סמ"ק והמברכין ואין אוכלים שם רק יושבים שעה א' טועים הם כי בעי' תשבו כעין תדורו וקרוב לומר דהוי ברכה לבטלה עכ"ל ועמ"ש ס"ב ומשמע ברא"ש וטור ססי' תרמ"ג דאפי' נכנס לישב בה קודם האכילה אינו מברך, ומיהו טוב שיאכל מעט בבוקר ויברך כדי שיפטור הכל אבל בלא אכיל' לא יברך כמש"ל דלא כשל"ה גם מ"ש שם שאם מברך בבוקר פטור מלברך עד בוקר שני צ"ע כיון שישן בסוכה למה תחשב הליל' הפסק וראי' ברורה מדאי' פ' התכלת דלמ"ד לילה זמן ציצית אם ישן בטליתו א"צ לברך בבקר ומכ"ש לפי מ"ש בש"ע ססי' ח' דאפי' לדידן א"צ לברך כ"ש כאן ואם ר"ל שבבקר אחר יציאת בה"כ צריך לברך דבה"כ חשיב הפסק א"כ גם בליל' חשיב הפסק הליכה לבה"כ וכנ"ל עיקר דהליכה לבה"כ הוי הפסק כמ"ש סי' ח' וכ"כ הרמב"ם ומ"מ ודוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניינו שלא לחזור לאלתר אבל לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכ' לשעתו כשיחזור א"צ לברך עכ"ל וה"ה כשיוצא לעשות צרכיו ואפי' בירך ב"ה כשאוכל שנית א"צ לברך שנית לישב בסוכה כיון שלא הסיח דעתו ממנה [לבוש ושל"ה] וב"ח בססי' תרמ"ג כתב דמשמע במהרי"ל ובשאר אחרונים דכשחוזר ואוכל חוזר ומברך והיינו טעמו דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהא הברכה פוטרתו אלא עד שעה שיחזור ויאכל כי אז יחזור ויברך ודוק עכ"ל ודבריו תמוהין דאטו מי שיש לו ציצית בבגדו ויכוין שלא יפטרנו בברכתו אלא עד חצות וכי יחזור ויברך בחצות הא ודאי ליתא וגם לא ראיתי באחרונים שום משמעות לכן אין לברך דיש לחוש לברכה לבטלה וכ"מ תוס' ברכות דף י"א ע"ב: ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו צ"ע אם יחזור לברך דלכאורה משמע בסי' ח' סי"ב בהג"ה דצריך לברך ואף לפי מ"ש שם דא"צ לברך היינו לפי שהיה דעתו בשעת הברכה על הטלית האחר ולא הפסיק בנתיים אבל הכא ההליכה הוי הפסק כמ"ש שם ולכן נ"ל דצריך לברך לישב בסוכה שנית עמ"ש סי' מ"ז סי"ב וכ"כ בשם ב"ה: אם שכח לברך לישב בסוכה עד שאכל נ"ל דיברך אח"כ על מה שרוצה לאכול ואפי' אכל כבר נ"ל דיכול לברך שגם הישיבה מן המצוה ועמ"ש סי' תרכ"א ס"ה וסי' תל"ב ס"א: מה שאין מברכין על מצה כל ז' היינו משום שאין מצוה באכילתו אלא שאין אוכל חמץ משא"כ בסוכה (מהרי"ל) ע' בלבוש ומט"מ: ¶

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 639:1 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 666:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Magen Avraham 639:16 and 2 others »
Version: Magen Avraham (Hebrew)

אין מטריחין. נ"ל דוקא כששכב כבר אבל אם עדיין לא שכב יחזור לסוכה מידי דהוי אמי דלא שכב עד הלילה שצריך לעלות לסוכה עסי' ס"ג: ¶

3 days, 13 hours ago
2 related »
User None added a connection between Magen Avraham 639:6 and Yoma 79b:2
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Magen Avraham 639:14 history »
Version: Magen Avraham (Hebrew)

מתפלל בסוכה. אם יש לו מנוחה ואם יש ב"ה בעירו הולך לב"ה (ב"ח בשם ריא"ז): ¶

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 213:6 and Magen Avraham 639:5

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Magen Avraham 639:13 and 2 others »
Version: Magen Avraham (Hebrew)

קורא ולומד. והכל לפי הענין אם יש לו מנוחה בסוכה לומד בסוכה וצ"ע אם צריך ספרים הרבה וטורח לו להעלותם לסוכה ולכאור' משמע בגמ' דאין מטריחין אותו כדאיתא בגמ' דף כ"ו גבי שומרי גנות ופרדסים וכ"מ בר"ן שם ויש לדחות דהתם טורח רב להוציאם לשדה אבל הכא מבית לסוכה לא הוי טירחא כ"כ ולכן יש להחמיר ובלבוש סי' תר"מ ס"ד משמע דא"צ להעלותם לשם כמו גבי כרים וכ"מ שם בש"ע דא"צ לילך לסוכת חבירו לאכול מה"ט: ¶

3 days, 13 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman deleted a connection between Arakhin 3b:5 and Magen Avraham 639:8

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 639:8 and Sukkah 28b:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Magen Avraham 639:11 and 3 others »
Version: Magen Avraham (Hebrew)

ולא יאכל כו'. משמע דאין רשאי לאכול עד שתחשך וכ"כ בהגמ"נ ונ"ל דקידוש יכול לעשות מבע"י קצת על היין וברכת לישב בסוכה והמוציא יאמר בליל דהא אפי' בפסח הוי שרי אי לאו משום ד' כוסות כמ"ש רסי' תע"ב ומיהו כיון דאומר סוכה ואח"כ זמן צ"ל גם הקידוש בלילה: ¶

3 days, 13 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman added a connection between Magen Avraham 639:6 and Yoma 79
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Magen Avraham 639:6 and Yoma 79b:2

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Magen Avraham 639:8 and 8 others »
Version: Magen Avraham (Hebrew)

איש ואשתו. כ"מ בריש ערכין דאמרינן דכהנים פטורים בעידן עבודה ע"ש וצ"ע דבסוכה דף כ"ח סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל דנשים פטורות וי"ל דמ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו ה"ל מצטער ופטור לישן שם וכ"כ של"ה ע"ש ומ"מ צ"ע דהא אם עשה הסוכה במקום שאינו יכול לישון לא יצא כמ"ש סי' תר"מ סי"ד בהג"ה וא"כ אם אין לו סוכה מיוחדת לא יצא כלל וע"ק דבגמרא אמרינן שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א' ע"ש וצ"ל דמ"מ כיון שיכול לישן שם לבדו הסוכה כשרה דהוי דירה ומ"מ הוא פטור דמקרי מצטער: ¶

3 days, 13 hours ago
8 related »
Shmuel Weissman added a connection between Chullin 42a:3-67b:16 and Tosafot Rid on Avodah Zarah Third Recension 40a:6
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chullin 64a:6 and Tosafot Rid on Avodah Zarah Third Recension 40a:6

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Tosafot Rid on Avodah Zarah Third Recension 40a:6 and 2 others »
Version: Tosafot Rid, Lemberg, 1861 (Hebrew)

למה לי מומחה ליבדוק בסימנים דתניא כסימני בצים כך סימני עוברי דגים כו'. פי' ואע"ג דאמרי' בפ' אלו טרפות דלא סמכי'' אסימני בצים עד שיאמר הגוי של עוף פלוני וטהור הוא התם כדמסיק טעמא משום דאיכא דעורבא דדמי לדיונה אבל בדגים סימן מובהק הוא: ¶

3 days, 13 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Nedarim 49a:1-53b:9 and Tosafot Rid on Avodah Zarah Third Recension 40a:2
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Nedarim 51b:4 and Tosafot Rid on Avodah Zarah Third Recension 40a:2

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Tosafot Rid on Avodah Zarah Third Recension 40a:4 and 4 others »
Version: Tosafot Rid, Lemberg, 1861 (Hebrew)

אמר רב ברונא אמר רב קירבי דגים ועוברן אינן נקחין אלא מן המומחה יש לומר דפליגי אדר' אבהו דאמרן לעיל מכריז ר' אבהו בקיסרי קירבי דגים ועוברן ניקחין מכל אדם חזקתן אינן באין אלא מפלוסא ומפמיא ויש לומר דל"פ דלא שרא ר' אבהו אלא בקיסרי שלא היו באין שם אלא מפלוסא ומפמיא באותן המקומות היתה חזקה שלא היו לוקחין אותן אלא מדגים טהורים אבל שאר המקומות לוקחין אותן גם מדגים טמאים הילכך אינן נקחין אלא מן המומחה: ¶

3 days, 13 hours ago
4 related »
Shmuel Weissman edited Meiri on Berakhot 2a:7 and 3 others »
Version: Wikisource (Hebrew)

מעתה מה שאנו נוהגים לקרותה בבית הכנסת קודם צאת הכוכבים משקיעת החמה ואילך, ואין אנו חוזרים אותה בברכותיה משעת צאת הכוכבים בידוע שאין מצות עונה בידינו, ואין לסמוך על ק"ש שעל מטתנו שהרי אין קורין בה אלא פרק אחד ושלא בברכה ואע"פ שקצת גאונים מצריכים בה ברכה מטעם זה ר"ל אשר קדשנו וכו' לקרוא את שמע, בטלה דעתם אצל רוב המפרשים, אלא שמכל מקום אנו סומכים בזה הואיל ובגמ' הוזכרו קצת חכמים שסוברים שעונתה משתשקע החמה כמו שהוזכר שם לדעת קצת, משקדש היום בערבי שבתות שהיא אחר שקיעת החמה מיד, ואע"פ שאין לפסוק הלכה כדבריהם שהרי משנתינו סתמא היא וכמו שאמרו בגמ' סיפא - ר"ל עד סוף האשמורה הראשונה ר' אליעזר, רישא - ר"ל משעה שהכהנים וכו' לאו ר' אליעזר דאלמא רישא סתמא היא והוה ליה סתם דמתני' ומחלוקת דברייתא והלכה כסתם. ואף לדעת האומר בגמ' תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר דאלמא רישא נמי ר' אליעזר ולא הויא סתמא מכל מקום הואיל וחכמים ור"ג נחלקו עמו בעד סוף, והודו במתחלה, וכן שר' יהושע אמרה כן בברייתא הנזכרת בגמ' ראוי לפסוק כן, ושלא בשאר זמנים הנזכרים בברייתא, וכל שכן במקום טעמא דמסתבר בודאי זמן שכיבה קודם צאת הכוכבים ליכא לרוב בני אדם, מכל מקום אנו סומכים על זמנים שבה [נראה כוונתו על הברייתא, המעתיק], מפני שענין זה היא כשעת הדחק מכמפה פנים, אחת טורח צבור שנכנסו לשם לתפלת המנחה, ואפ יתעכבו עד צאת הכוכבים יש להם על זה הכבדה יתירה, אם תאמר שילכו להם ויחזרו בעונתה אין החזרה מצויה כל כך על נקל, וכל שכן עם מה ששגור בפיהם לומר שתפלת ערבית רשות, שמא תאמר לא יתפללו ערבית בצבור ויתפללו כל אחד בביתו ויקראו את שמע בעונתה, שמא אין הנדחה חוזר ונראה, ועוד ברב עם הדרת מלך, ועוד תפלת הצבור חביבה ביותר. ואם תאמר שיתפללו בצבור תפלת ערבית לבד ויהיו קורים בבתיהם ק"ש בברכותיה לצאת הכוכבים שמא אף הם נשמטים ממנה מצד הטורח, ועוד שאם כן בטלה סמיכת גאולה לתפלה בערבית ושלא כר' יוחנן, והרי גדולי הפוסקים וגדולי המחברים פסקו כמותו (ואף סוגיא שבסוף פרק תפלת השחר מוכחת כן). ומתוך דוחקים אלו התרנו לקרותה קודם זמנהואע"פ שיש כאן סרך ברכה לבטלה הואיל ולא הגיע זמנה הרי סמכו בכמה דברים על מה שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך ואף זו הואיל ואלמלא קריאה זו שבצבור יש לחוש להעבירה מכל וכל עת לעשות לה' הוא, ועוד שהרי כבר ביארנו שסמכו על דעת חכמים שאמרו בגמ' שזמנה היא, ועוד כשם שאמרו בשל שחרית על הקורא משעברה עונתה ואילך שלא הפסיד בברכות, אפשר גם כן לסמוך על טעם זה בקורא קודם זמן וכמו שאמרו גם כן בק"ש של שחרית במשכים לצאת לדרך שקוראה משיעלה עמוד השחר אע"פ שעיקר זמנה משיכיר בין תכלת ללבן או לכרתי כמו שיתבאר, ועל דרך זה אנו רשאין לסמוך בשל ערבית משתשקע החמה. ואף נוסח הברכות מלמדנו להקל בכך, שאין נסח ברכות אלו לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא את שמע שנאמר הואיל ואין זה זמנה אין כאן וצונו והרי היא ברכה לבטלה, אלא שאנו מספרים סדרי הערב היום בראשונה, ושבח של תורה בשניה, ועניני גאולה בשלישית ודברים אלו יש להם אף משעת שקיעת החמה, הא מכל מקום קודם שקיעת החמה לא יצא, ואע"פ שתפלת ערבית יש לה זמן, (אף) בתחומה של חמה והוא מפלג המנחה ולמעלה ר"ל מי"א שעות פחות רביע ולמעלה, כמו שיתבאר מכל מקום ק"ש אינה בדין זה, שהרי בזמן שכיבה תלאה הכתוב ואין זמן שכיבה בתקופה [אולי צ"ל בתחומה] של חמה לעולם לשום אדם ומכל מקום לאחר שקיעת החמה ובשעת הדחק יצא על הדרך שביארנו:

3 days, 13 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:3 history »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּיָמִים בכְּשֶׁטָּבְלָה בְּמֵי מִקְוֶה אַחַר הַיָּמִים הַסְּפוּרִים. אֲבָל נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלוּ בְּמֵי מִקְוֶה הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּב כָּרֵת. שֶׁבְּיָמִים וּטְבִילָה תָּלָה הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יח) "וְרַחֲצוּ בַמַּיִם" זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל טָמֵא שֶׁהוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּטְבֹּל:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Leviticus 19:20 and Rashi on Leviticus 5:19:1
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Leviticus 19:12 and Rashi on Leviticus 5:19:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Rashi on Leviticus 5:19:1 history »
Version: Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934 (English)

אשם הוא אשם אשם — The first of these similar words is entirely (i. e. both syllables) punctuated with Kametz because it is a noun, whilst the last is punctuated half with Kametz and half with Patach, because it expresses the idea “he has done something” (i. e. it is a verb in the Kal, 3rd person masc. sing, perfect). — And if you say, surely this is a verse that is unnecessary, since it has stated in the previous verse, “he shall bring the ram for a guilt-offering”, then I reply that it has already been expounded in Torath Cohanim as follows; אשם אשם — this repetition is intended to include in the law of אשם תלוי also the אשם שפחה חרופה (the guilt-offering for dishonouring a maid-servant betrothed to another man; cf. Leviticus 19:120), viz., that it must be a ram of the value of two Sela’im. One might think that I include also the guilt-offering brought by a Nazarite (cf. Numbers 6:12) and the guilt-offering brought by a leper (cf. Leviticus 14:12)! Scripture, however, states “הוא” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 21 7).

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Teshuvot Rabbi Akiva Eiger 9:2 history »
Version: Warsaw, 1901 (Hebrew)

על שאלת רומפכ"ת, במי שאין ידו משגת לקנות תפילין ולולב או סוכה, וכן מי שאין ידו משגת לקנות מזוזה לפסתחו ולולב לצאת בו, הי מנייהו קדים:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity 1:20 and 20 others »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)

כָּל סוֹטָה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ שׁוֹתָה מִפְּנֵי עֵדֵי טֻמְאָה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה בְּקִנּוּי וּסְתִירָה. וְהַשְּׁתִיָּה שֶׁתַּתִּירָהּ נִמְנְעָה שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ עֵד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ¶

3 days, 13 hours ago
20 related »
Shmuel Weissman added a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Mishnah Kiddushin 1
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Mishneh Torah, Trespass 6
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar 4
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Mishneh Torah, Sales 13
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Avodah Zarah 63 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Mishneh Torah, Trespass 6:9

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bekhorot 13a:20 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Metzia 48a:13 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Metzia 47b:15 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bekhorot 56b:3 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Metzia 47b:6 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Kiddushin 14b:3 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Avodah Zarah 63a:8 and Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Tosafot on Bava Metzia 44a:8-60b:7

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 and Mishneh Torah, Trespass 6:10

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Sales 3:1:1 history »
Version: Friedberg Edition (Hebrew)

אחד הבהמה ואחד שאר המטלטלין וכו'. נראה דפסק כר"י דס"ל בפרק הזהב דבר תורה מעות קונות וכו' ומשיכה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו וכו' ודלא כר"ל דאמר דבר תורה משיכה קונה ושם בפרק הנזכר בגמ' (דף מ"ח) בההיא דאמרינן מתני' מנא לן דתניא וכו' מתבאר בגמ' ובדברי התוס' ז"ל דלריש לקיש דרשינן לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף וכשנותן פרוטה של הקדש לספר עכו"ם מעל אע"ג דלא משך תספורת דבעכו"ם קונה כסף אבל בישראל צריך שימשוך דבישראל משיכה קונה ולר"י הוי איפכא דלעכו"ם בעינן שימשוך ולישראל לא בעינן שימשוך דדבר תורה מעות קונות כל זה מבואר שם בסוגיא ובתוס' ז"ל והוא פשוט. וא"כ אני תמה על דעת רבינו ז"ל דכאן פסק כר' יוחנן דבישראל דבר תורה מעות קונות ובפ"ו מהל' מעילה כתב נטל פרוטה של הקדש וכו' קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן הישראל לא מעל ע"כ וזהו [דלא כ]סברת ר"י שפסק כאן דלר"י בעכו"ם בעינן משיכה ולא מעל עד דמשך ובישראל לא בעינן משיכה דדבר תורה מעות קונות וכמו שכתבתי והדין שכתב שם רבינו ז"ל הוא סברת ר"ל דדריש לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף והא ודאי קושיא אלימתא היא וצ"ע. עוד אני תמה בדעתו ז"ל במ"ש שם בהל' מעילה וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות דאיך סתם ולא חילק בין עכו"ם לישראל דבהדיא אמרו שם בפרק הזהב נתנה לספר או לספן או לכל בעלי אומניות לא מעל עד דמשך והך ברייתא איירי לר"י בעכו"ם אבל בישראל לא בעינן משיכה ולר"ל איירי בישראל אבל בעכו"ם לא בעי משיכה אבל לומר דבין בעכו"ם בין בישראל לא בעינן משיכה לא שמענו לא בדברי ר"י ולא בדברי ר"ל. איברא דלזה י"ל דה"ה כתב בפ"א מהל' זכייה דעכו"ם וישראל קונים בדמים ע"ש, מ"מ לא ידעתי מנין לו, אמת שה"ה ז"ל בקש לתת טעם וע"ש, ועוד הקושיא הראשונה במקומה עומדת. ולתרץ אלו הקושיות יש לי לומר דרבינו ז"ל מפני שראה בפ"ק דקדושין שאמרו אשכחן עכו"ם הואיל וכל קניינו בכסף דמשמע דלעכו"ם הוי בכסף ולכאורה נראה דאתי כר"ל וכדכתבו התוס'. ותו קשיא ליה דרב חסדא סבר בפ' הזהב כר"י דאמר כדרך שתקנו משיכה וכו' ובמסכת ע"ז (דף ס"ג) גבי בא עליה ואח"כ נתן לה וכו' אתננה אסור אמר דאיירי בטלה זהו בזונה עכו"ם דלא מחסרא משיכה משמע דהיא כר"ל והוא הפך מ"ש בפ' הזהב לכך הוצרך רבינו ז"ל לומר דר"י אית ליה דבעכו"ם או בכסף או במשיכה ודרשינן לעמיתך בכסף ולעכו"ם או בהא או בהא ובזה א"ש דרב חסדא אית ליה בפ' הזהב כר"י ובפרק השוכר סבר ליה עכו"ם זונה בכסף דר"י נמי אית ליה הכי ומ"ש דלא מחסרא משיכה ר"ל דר"י לא קאמר דמעות בישראל אינן קונות אלא משום גזירה נשרפו חטיך בעליה ודוקא בישראל עשו תקנה אבל בעכו"ם אוקמוה אדין תורה ולא הצריכוהו משיכה וי"א דלא מחסרא משיכה כלומר דלא הצריכוהו משיכה וכ"כ רבינו ז"ל פ"ד מהל' איסורי מזבח ונמצא דרבינו ז"ל דחה סוגיא דבכורות דקאמר דלא אמרינן או בהא או בהא מפני סוגיא דקדושין ודע"ז כדכתיבנא וזהו טעם נכון לרבינו ז"ל במ"ש דלר"י בעכו"ם או בהא או בהא. וכדי לתרץ הקושיות של הלכות מעילה נראה לומר דרבינו הוקשה לו מה שהוקשה לבעלי התוס' ז"ל דהך סוגיא ודאי דאתי כר"י דרב חסדא דתירץ ס"ל כוותיה וכיון שכן מאי קשיא ליה הא מחסרא משיכה דהא לר"י מעות קונות מן התורה והוי אתנן מן התורה ותירצו דחכמים הפקיעו קניית המעות וא"כ לא הוי אתנן והקשו מהא דפ' הזהב דאמרינן נתנה לסיטון מעל ואמרינן דאתי שפיר לר"י אמאי מעל הא כיון דחכמים הפקיעו קנין מעות עדיין לא הוציאה מן ההקדש ותירצו דכיון דמעל מן התורה מי הפקיע המעילה ממעות ההקדש כ"כ בע"ז פ' השוכר ונ"ל פירוש לפירושם דשאני מעות הקדש כיון דחל בהם הקדושה מן התורה וזה בא להוציאה מדין תורה מעל ואין כח ביד חכמים להפקיע אבל גבי אתנן קודם שיהיה אתנן חכמים עקרו הקנייה ומעולם לא היה אתנן אע"ג דהביאה במקום כסף ומן התורה מעות קונות מ"מ חכמים עקרו אותו קודם שיבא לאתנן ודוק וקושיא זו נראה שהכריח לרבינו לומר ולחלק דטעמא דר"י דהוי משום גזירה שמא יאמר נשרפו חטיך בעליה לא שייך אלא בקניית חפץ או שום דבר אבל כשנותן פרוטה לבלן או לספר דאינו קונה ממנו שום דבר לא שייך טעמא דגזירה וכיון שכן אוקמוה אדין תורה וכיון דבדין תורה בין בעכו"ם בין בישראל מעות קונות כדכתיבנא מכח הסוגיות לכך מעל בנתינה לשום אחד מבעלי אומניות בין בעכו"ם בין בישראל ולכך הביאו סייעתא בפ' הזהב לר"ל מהברייתות דלר"י אין אופן כלל ליישב דבכל בעלי אומניות בין בעכו"ם בין בישראל מעל לא כמ"ש התוס' בפ' הזהב דר"י יתרץ הברייתות בהפך מר"ל ומוקי מתני' בעכו"ם דא"כ לא הוי סייעתא כיון דאפשר לתרצם בהפך מר"ל אע"ג דהתוס' כתבו דהסייעתא הוי משום מתני' דמשמע מתני' בישראל לא משמע ליה לרבינו ז"ל הכי אלא טעם הסייעתא משום דלר"י אי אפשר ליישבם בשום פנים ולדידיה פליגי ותרי תנאי הוו ואית ליה לר"י כתנא דאמר דמעל ובכל גוונא איירי בין בעכו"ם בין בישראל והשתא אתי שפיר סוגיא דע"ז דגבי אתנן דהוי בקנייה הפקיעו חכמים ולא הוי אתנן ולהכי פריך בגמרא והא מחסרא משיכה וה"ה גבי קניית חפץ דשייך הגזירה דנשרפו דלא מעל דכיון דשייך טעמא דגזירה הפקיעו חכמים הקנייה דומיא דאתנן ולהכי כתב רבינו ז"ל בהל' מעילה דנתינה לאחד מבעלי אומניות מעל בין בעכו"ם בין בישראל דכיון דליכא טעמא דגזרה אוקמוה אדין תורה אבל בקנה חפץ מישראל לא מעל דכיון דרבנן תקינו ביה משיכה הפקיעו חכמים ממנו הקנייה ולא הוציאן מרשות הקדש דומיא דאתנן אבל בעכו"ם דלא תקנו ביה משיכה מעל דומיא דאתנן וכ"ת הא נתנה לסיטון אמרינן דמעל ופירש"י דהוי מוכר פירות וא"כ הא שייך ביה טעמא דגזירה ומ"מ מעל, וי"ל דרבינו שפירש המשנה בפ' המוכר את הספינה על מתני' דהסיטון מקנח מדותיו וכו' פירש שם דסיטון הוא המחלק סחורות מבעלי סחורות על בעלי החנויות משמע דאית ליה דהוי כסרסור כדפירש רש"י ז"ל ולא שייך ביה טעמא דקנייה איברא דיש מקומות שפירוש סיטון הוא הסרסור וכ"ת היכי מייתי בגמ' מינה סייעתא לר"י הא כיון דלא הוי קנייה לא מחסרה משיכה ולכך מעל אפילו לר"ל י"ל דהסיטון הוא סרסור דמודד במדותיו כדתנן במתני' מקנח מדותיו ומשלמין לו בעבור כך וכיון שכן הוי מחסרא משיכה שהוא המדה שמודד דומה לתספורת דספר ולר"ל לא היה לו למעול ולכך מייתי סייעתא לר"י זה נ"ל טעם נכון לרבינו ז"ל והוא בעיני נכון עד מאד. ותו קשיא לי בדברי רבינו ז"ל דמסוגיא דבכורות דדוקא לאמימר דאית ליה דעכו"ם וישראל שוים במשיכה דוקא אייתר ליה קרא דעמיתך למעוטי הקדש מאונאה ועכו"ם מאל תונו איש את אחיו אבל מאן דמחלק בין עכו"ם לישראל ואצטריך עמיתך לחלק ביניהם כלומר לעמיתך בכסף ולעכו"ם או בהא או בהא ע"כ צ"ל דהקדש ועכו"ם ממעיט להו מאל תונו איש את אחיו ולית ליה צריכותא דגמ' וא"כ איך רבינו ז"ל בפי"ג מהל' מכירה ממעיט עכו"ם והקדש מתרי קראי עיין שם ובפרק הזהב משמע כדכתיבנא וצ"ע:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Kamma 94b:10 and Tosafot on Bava Batra 44a:4:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Tosafot on Bava Batra 44a:4:1 history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)

ונוקמה ביורש. וא"ת והא יורש אין מעיד לו עליה דהדרא ליה כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיא:) דכל דבר המסויים כגון פרה וטלית חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם וי"ל דהא אוקימנא בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צד:) כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת והכא איירי בלא עשה תשובה:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection (commentary) between Rashi on Yoma 83a:17:3 and Yoma 83a:17
(automatic commentary link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Rashi on Yoma 83a:17:3 and 3 others »
Version: Vilna Edition (Hebrew)

ומר סבר תרומה חמורה - שאין לה היתר אבל טבל אפשר דמתקן להו וחולין יהו ראוין לכל אדם:

3 days, 13 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman added a connection between Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1 and Tosafot on Sukkah 29b:4-42b:4
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1 and Mishneh Torah, Marriage 5
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Kamma 67a:8 and Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Kamma 67a:7 and Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1 and Mishneh Torah, Marriage 5:7

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1 and Tosafot on Sukkah 30b:1:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 353:1:1 history »
Version: Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898 (Hebrew)

נתייאשו הבעלים. כת' הטור דיאוש קונה לחומרא מספיקא וכת' הב"י עלה ז"ל ובקשתי ליה חבר ולא מצאתי עכ"ל ובדרישה הקשה דהא מדברי ר' יוחנן גופה מוכח דקאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו משמע הא נתייאשו הבעלים יכולין להקדישו מספיק' ע"ש דמתרץ דר' יוחנן לרבותא קאמר לא נתייאשו דאפי' לא נתייאשו אין הבעלים יכולין להקדישו וע"ש. ותמהני דהא ודאי בנתייאשו אמרו בש"ס להדי' דיכולין להקדיש דתנן הגנב והגזלן הקדשן הקדש ותדרומתן תרומה ופריך מינה בפ' מרובה (בבא קמא דף ס"ז) למ"ד יאוש כדי לא קנה ומשני לה משום דהוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשת' הקדש. אמנם בעיקר דברי הרא"ש והטור תמהו האחרונים דהא אע"ג דיאוש כדי לא קנה אבל יאוש ושינוי רשות ודאי קני ובקידושין איכ' יאוש ושינוי רשות אצל האשה וכ"כ הרמב"ם פ"ה מאישות ז"ל המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס אם נתייאשו הבעלים כו' הרי זו מקודשת וכת' הרב המגיד שם והטעם דמקודשת אע"ג דבעלמ' יאוש כדי אינו קונה הכא שהוא ביד האשה הרי יש כאן יאוש ושינוי רשות כשהוא בידה וכיון דקנאתו היא אף הוא קונה אותה עכ"ל וע' ביש"ש פרק מרובה סי' ז' מ"ש בזה. ונלענ"ד דודאי בקידושי אשה בעינן נתן הוא מכספו וכיון דיאוש אינו קונה אלא מחמת שינוי רשות דידה הרי לא נתן הוא והיכי כת' הרב המגיד דמקודשת מה"ט אלא דטעמא דהרב המגיד כיון דהיא קנאה גם הוא קנה אותה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פרק מרובה בהא דאמרינן הקדישן הקדש מעיקרא חולין והשת' הקדש שהקשה דאכתי היכי חייל הקדש כיון דהקדיש דבר שאינו שלו וכת' משום דאיכ' שינוי השם קנאה הגזלן בזה השינוי וקנייתו והקדשו באין כאחד ע"ש. מיהו נראה דהיינו דוקא בשינוי השם דגזלן גופי' קונה ביאוש ושינוי השם שייך לומר כן דהקדישו וקנייתו באין כאחד אבל ביאוש ושינוי דרשות דאינו קנין אלא משום דלידא דלוקח בהיתרא אתי לידיה וכמבואר ברמב"ן במלחמות בפרק מרובה ובתוס' ר"פ לולב הגזול וא"כ לא שייך לומר כשהיא קנאתו אף הוא קונה אותה כיון דבעינן כסף קידושין משלו וזה אינו שלו ובבת אחת לא שייך למימר הכא דקידושין וקנין באין כא' דלדידיה שינוי רשות לא מהני אלא לדידה דהוי בהיתרא ולדידיה הרי באיסורא אתי לידיה ולזה שפיר כתבו הרא"ש והטור דבקידושין אינו אלא מספיק' דיאוש לחודי' קונה לחומרא:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a text version of Midrash Tehillim.
Version: Sefaria Community Translation (English)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Mishnah Chagigah 1 and The Wars of God 3:19
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Mishnah Berakhot 1 and The Wars of God 3:19
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chagigah 3b:2 and The Wars of God 3:19

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Berakhot 6b:10 and The Wars of God 3:19

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited The Wars of God 3:19 and 3 others »
Version: ויקיטקסט (Hebrew)

יט) וכח זה לחקור ולדרוש בתורה על פי קבלת רבותינו בעלי המשנה והתלמוד מסור לנו מרבותינו כמו שאמר התנא הפוך בה והפוך בה. דכלא בה ובה תחזי. וסיב ובלי בה.! כי אם ילמוד האדם ולא יבין לא יתגלה לו הסוד ולא ישיג דבר. כדגרסינן בברכות פ"ק לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפי'בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכו' אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא. (פי' רש"י אגרא דפרקא עיקר קיבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם הוא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולמי השמועה לאחר זמן שיקבלו שכר לימוד) אגרא דכלה דוחקא (שבת שלפני הרגל שהכל נאספים לשמוע הלכוה הרגל) אגרא דשמעתא סברא _- פי' שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר) ע"כ. וכסנהדרין גרסי' כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אמר ר' אחא בר' חנינא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה. במי שיש בידו חבילות של משנה וכו' ופי' רש"י מלחמתה של תורה הוראותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה. כי מהיכן יתגלה לו הסוג? אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת. או אם יקשה לו דבר יבין מתוך משניות שבידו. הא מני ר' פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כן עכ"ל הגמ' ורש"י ז"ל. וגרסי נמי בפ"ק דחגיגה ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם ניתנו מרועה אחד. למה נמשלו דברי תורה מכוונים לב לומדיהן מרדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה וכו' בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין. הללו אוסרין, והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם ניתנו מרועה אחד, כולן אל אחד נתנן. ופרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנ' וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לך מבין לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, דברי האוסרין ודברי המתירין, דברי הפוסלין ודברי המכשירין ע"כ ופי' רש"י ז"ל אל אחד אמרן, אין לך אחד בבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אל אחר אלא מתורתו של הקב"ה, ופרנס אחד אמרן אין לך מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבי' ע"ה, עשה אזנך כאפרכסת, מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזן שומעת ולמוד ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין איזה יבשר קבע הלכה כמותו, עכ"ל, וכן כ' המהרש"א שזה משל לעניינו, שיכניס לאזנו לשמוע הרבה דברי כולן בין המטמאין בין המטהרין אבל יקנה לו לב מבין להבחין מדעות החלוקות איזה יכשר ויקבע לו הלכה כמותו וכפי' רש"י ז"ל עכ"ל.

3 days, 13 hours ago
3 related »
Shmuel Weissman edited Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release 7:5 history »
Version: Torat Emet 363 (Hebrew)

וְכֵן אִם הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה עֶרְוָה עַל אֶחָד מִן הָאַחִין וְקָדַם וְיִבֵּם אֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ הֻתְּרָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁאָר הָאַחִין שֶׁהֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָסְרָה אוֹתָהּ עֲלֵיהֶן נִתְיַבְּמָה לְמֻתָּר לָהּ. אֲבָל אִם הָיְתָה הָאַחֲרוֹנָה הִיא שֶׁאֲסוּרָה עַל א~~ַחַת~~ֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד מִשּׁוּם עֶרְוָה הֲרֵי הוּא מְיַבֵּם לָרִאשׁוֹנָה וּשְׁאָר הָאַחִין אֲסוּרִין בִּשְׁתֵּיהֶן וְחוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ כָּל אֶחָד אַחַת מִן הָאֲחָיוֹת מוֹצִיאִין אוֹתָן מֵהֶן:

3 days, 13 hours ago
User None added a connection between Mateh Efrayim 625:8 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 603:1
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Mateh Efrayim 625:8 and Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 112
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Mateh Efrayim 625:8 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 603
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Mateh Efrayim 625:8 and Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 112:9

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Mateh Efrayim 625:8 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 603:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Mateh Efrayim 625:8 history »
Version: Mateh Efrayim, Warsaw, 1906 (Hebrew)

מצוה ללוש כדי שיטעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים ולאפותם בביתו ולבצוע עליהם ביום טוב. ואף במקום שנוהגין לאכול פת של כותים, מכל מקום ביום טוב יש לנהוג בקדושה יותר, והוא כבוד יום טוב. ואם אי אפשר לו לאפות בביתו, וצריך להוליך לנחתום אינו יהודי לאפות בתנורו, יזהיר להעוסק בזה שישליך קיסם בתנור, או לחתות האש מעט, כמבאר ביורה דעה סימן קי"ב (ועיין באורח חיים סימן תר"ג בשם הלבוש ומנהגים). ומנהג העולם שלא לאפות מערב יום טוב, רק לשין ואופין ביום טוב, משום שיותר עונג יום טוב לאכול פת חמה. ואם רוצה ללוש מערב יום טוב ולאפות ביום טוב, יש לו להזהר להפריש חלה ולשרפה מיד; שאם לא יפריש בערב יום טוב, אסור להפריש ביום טוב. ואם לש ואופה ביום טוב, מותר להפריש חלה קודם האפיה, אבל לא ישרפנה ביום טוב, אלא יניחנה בכלי ויכסנה, ובמוצאי יום טוב ישרפנה:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Blessings on Torah 2 history »
Version: The Metsudah siddur, 1981 (Hebrew)

וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְ֒ךָ בְּפִֽינוּ וּבְפִי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּֽנוּ יוֹדְ֒עֵי שְׁמֶֽךָ וְלוֹמְ֒דֵי תוֹרָתֶֽךָ לִשְׁמָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Ralbag on I Kings 1:6:2 and 2 others »
Version: On Your Way (Hebrew)

ואותו ילדה אחרי אבשלום. הנה הוא מבואר שאי אפשר שנבין מזה ענין הלידה כי אבשלום היה בן מעכה ואדניה היה בן חגית ואילו היה מענין הלידה היה ראוי שיהיו שניהם מאם אחת תלד אדניה אחרי אבשלום ולזה הוא מבואר שהוא מענין הגדול כאמרו ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי שהוא מענין הגדול כמו שקדם והרצון בזה שאמו גדלה אותו אחרי אבשלום והתנהג במנהגיו ובמדותיו ולזה אמר וגם הוא טוב תאר מאד כמו אבשלום שהיה יפה תאר מאד כמו שזכר במה שקדם הנה כמו שחשב אבשלום שימלוך אחר דוד מפני רוב יופיו כמו שחשב אדניה:¶

3 days, 13 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman added a connection between Bava Kamma 115b and Rashba on Bava Kamma 111b:1
(automatic citation link)

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Metzia 12b:2 and Rashba on Bava Kamma 111b:1

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Rashba on Bava Kamma 111b:1 history »
Version: Gerlitz edition, published by Oraita (Hebrew)

אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. דכיון דלא נתייאשו הבעלים כמאן דמנח ברשותיה דמרי דמי, ולא שנא אכלו השני מדעת עצמו ולא שנא האכילו הגזלן. ותדע לך מדמקשה ליה ממתניתין דהגוזל ומאכיל את בניו וממאכיל את בניו קא מקשה ולא מסיפא דהיינו והמניח לפניהם, כמו שפירשו מקצת הספרים (בעל המאור) ולומר שאם האכילה להם הגזלן פטורין. וכן פירש ר"ח ז"ל ומותבינן עליה מהא דאין הגזילה קיימת פטורין, ופריק לאחר יאוש. עד כאן. ונ"ל דלאו דוקא בא אחר ואכלו דהא אפליגו לקמן (בבא קמא קטו, ב) רב ורבי יוחנן בגנב ומכר והוכר הגנב רב אמר הדין עם הראשון דהיינו הגנב ורבי יוחנן אמר הדין עם השני ואמר רב יוסף דלא פליגי כאן לפני יאוש וכאן לאחר יאוש ותרוייהו אית להו דרב חסדא דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה דאלמא לרב חסדא אפילו בשהאכילה הגזלן לשני היא דומיא דגנב ומכר. ועוד מדאקשינן לקמן בסמוך לרב חסדא מדתני רב אושעיא אין גזילה קיימת פטורין ואיצטרכינן לאוקמיה בלאחר יאוש ואי איתא מאי קושיא אפילו תוקמה לפני יאוש כדמוקי לה רמי בר חמא דהתם בשהאכילה להם האב, דאין גזילה קיימת דרב הושעיא היינו האכיל את בניו דמתניתין, ועוד דאי בשאכלה השני מעצמו מאי שנא לפני יאוש אפילו לאחר יאוש נמי, דהא משמע דרב חסדא אית לה יאוש כדי לא קני וכל שנטלה השני מעצמו ואכלה לאו היינו שינוי רשות דאין שינוי רשות אלא הבא מדעת הגזלן כמכרה או נתנה לאחר או שהורישה למאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח הא כשנטלה אחר שלא מדעתו אין זה שנוי רשות כמו שאין רשות לגזלן שלקחה מבית בעלים קרוי שינוי רשות לקנותה ביאוש ובאותו שינוי רשות אפילו למאן דאמר (לקמן בבא קמא קטו, א) דשינוי רשות ויאוש קני כיאוש ושינוי רשות. כ"נ מדברי הר"א אב"ד ז"ל. וכן פירש הראב"ד ז"ל. וכן מצאתי בתוספתא דגרסינן התם בפרק [עשירי] (ה"י) הגוזל ומאכיל לבנו ובתו הקטנים לעבדו ושפחתו הכנענים פטורין מלשלם הניח להן אביהן דבר שיש בו אחריות חייבים לשלם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העבר~~כיג~~ים חייבין לשלם עד כאן, אלמא אפילו בשהאכילן הוא אם גדולים חייבין ואף על פי שלא הניח לפניהם, ובנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו דקתני דפטורין לא משום דחייב במזונותיהם, דהא עבדו ושפחתו העברים דמזונותן עליו וחייבים, אלא טעמא משום דאכילת קטן [לית ביה מששא ולא ירדו אלא מזיקין _ ש"מ] פטורין. ועבד ושפחה הכנענים נמי הם שהזיקו פטורין (לעיל בבא קמא פז, א), אבל בנו ובתו הגדולים ועבד עברי איל מזונותיהן עליו חייבין ושפחתו העברית י"ל דלאו בדוקא נקט לה דאי קטנה פטורה ואי גדולה מאי בעיא גביה (עיין ב"מ יב, ב).

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Targum Jonathan on Jeremiah 43:4 history »
Version: Mikraot Gedolot (Hebrew)

וְלָא קַבֵיל יוֹחָנָן בַּר קָרֵַחַ וְכָל רַבָּנֵי חֵילְוָתָא וְכָל עַמָא לְמֵימְרָא דַייָ לְמִתַּב בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Nachalat Ya'akov, Exodus 34:6:4 and 2 others »
Version: Lamberg, 1887 (Hebrew)

פירוש הי"ג מדות של רחמים. הרבה נשתבשו בחשבונן וגם איך אפשר לדבק בג' מדות הראשונות ה' ה' אל וגם נקראים מדת הרחמים ויש בתוכן מדת הדין כגון לא ינקה ופוקד עון אבות. ונראה דהנה הרמב"ם ז"ל כתב שהמחברים יברחו מאוד מלקרות השי"ת עילה וסיבה שהן על משקל השמש עילת האור או סיבת האור ואין השמש מוקדם מהאור ולזאת בקריאת השי"ת עילה וסיבה מורה על קדמות העולם וקורין אותו פועל והרמב"ם כתב אדרבא יש לקרותו בשם עילה כי פועל יורה על שהפעולה שוב אינו צריך להפועל אחר שנעשה מה שאין כן המציאות אם יעדר השגחתו הכל כלה והוא סבת הנמצאים כולם כמו שהשמש עילת וסיבת האור שבהעדר השמש נעדר האור, וראוי לקרותו בשם עילה וסיבה ולזה אמר בכפל ה' ה' להורות כי שם הוי"ה מורה על מהות הויות והוא הממציא הנמצאים כולם. ואחר כך שם אל כי מדת הקב"ה לא כמדת בשר ודם כי מדת בשר ודם אם מהוה איזה דבר כגון זורע שדה או נוטע כרם אין בידו להספיק כל צרכו כגון להמציא גשם או שמש הצריך לצמיחת השדה והכרם אבל השי"ת חי הוא אל פי' בעל היכולת וכוחות כלם ויש בידו להספיק כל צרכי המציאות ושלשה אלו הן ג' מדת הרחמים כמ"ש בעל חובת הלבבות שבעד טובת הבריאה וקיומי והספקת אין די בכל עבודת כולם. יאחר כך מדת רחום אף שהאדם אינו כדאי להטובות שעושה עמו הקב"ה כמאמרם ז"ל אע"פ שאינו הגון מרחם. ומדת חנון שמלבד שהוא מספיק הצרכים ההכרחיים הוא חונן ונותן במותר ובהרחבה. ומדת ארך אפים הוא שאם נתחייב איזה עונש מאריך אפו:

3 days, 13 hours ago
2 related »
Shmuel Weissman edited Riva on Torah, Exodus 34:6:5 history »
Version: Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876 (Hebrew)

וחנון גם הוא מענין אחד כי מדת רחום הוא בעת צרה כי בטרם תגיע צרה הוא מרחם שלא תבא אבל החנון הוא שחונן בשעת הדוחק לגמול הצועק כדכתוב חנון יחנך לקול זעקך ומדה זו כביכול שבעל כרחי יש לי לחוס על הצועק אף לא כדין שנ' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כלומ' אע"פ שבדין בא העבוט בידך כי הלוית עליו מעותיך אעפ"כ תשיבנו לו כי אם יצעק אלי המדה היה כן שאשמע צעקתו לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו וגם יש בלשון חנון מתנת חנם כדאמ' בברכות וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Berakhot 7a:29 and Riva on Torah, Exodus 34:6:5

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Riva on Torah, Exodus 34:6:5 history »
Version: Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876 (Hebrew)

וחנון גם הוא מענין אחד כי מדת רחום הוא בעת צרה כי בטרם תגיע צרה הוא מרחם שלא תבא אבל תחנון הוא שחונן בשעת הדוחק לגמול הצועק כדכתוב חנון יחנך לקול זעקך ומדה זו כביכול שבעל כרחי יש לי לחוס על הצועק אף לא כדין שנ' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כלומ' אע"פ שבדין בא העבוט בידך כי הלוית עליו מעותיך אעפ"כ תשיבנו לו כי אם יצעק אלי המדה היה כן שאשמע צעקתו לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו וגם יש בלשון חנון מתנת חנם כדאמ' בברכות וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Shenei Luchot HaBerit, Asara Maamarot, Seventh Maamar 16 history »
Version: Shenei Luchot HaBrit, based on Amsterdam, 1698 ed. Part I (Hebrew)

נשמע מכל אילין צורך האדם להתדבק במדותיו יתברך. ובספרי אמרו והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג, ה), וכי אפשר לו לאדם ליקרא בשמו של הקב"ה, אלא נקרא הקב"ה רחום שנאמר (תהלים קג, ח) רחום וחנון ה', אף אתה עושה מתנות חנם. נקרא הקב"ה צדיק כו', אף אתה הוי צדיק. נקרא הקב"ה חסיד כו'. הכוונה היא כי סבירא ליה להספרי י~~֝ק26ר21א י֝ק21ר24~~קרָא יקרֵא קרי. ועל זה אמר וכי אפשר לו לאדם להיות נקרא בשמו. הרי מבואר ענין מדת תרומיות ממדותיו של הקב"ה:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Penei Yehoshua on Sukkah 9a:4 history »
Version: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 (Hebrew)

אלא דלכאורה מלשון התוספת לא משמע כן מדכתבו בד"ה מה חגיגה לה' דאי לאו דרשא דחג הסוכות אלא מלה' לחוד הוי מוקמינן לה שפיר לענין סוכה לשם חג דהיינו לשם מצות המלך אלא משום הקישא דחגיגה דרשינן הכי וא"כ משמע לכאורה דחג הסוכות הוי דרשא גמורה להקישא דסוכה לחגיגה דלא אמרינן אורחא דקרא הוא אלא דאכתי לא הוי ידעינן למאי אקשיה רחמנא דע"כ לאו לכל מילי אקשיה רחמנא סוכה לחגיגה כדאיתא לקמן אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בע"ח ועיין שם בתוספות ובחידושינו משום הכי איצטריך נמי למיכתב לה' למימרא דהקישא היינו לענין לה' לחוד וא"כ למאי דפרישית בשיטת רש"י אכתי תיקשה דלמא לה' היינו לסוכה לשם מצות המלך ואי משום דכתיב נמי חג הסוכות הא אמרינן דאורתחא דקרא הוי אע"כ דהתוס' לא משמע להו לפרש כפירש"י. מיהו למאי דפרישית בסמוך דשיטת רש"י מוכרחת מסוגיא דשמעתין ע"כ צ"ל דלהתוספות נמי הכי הוא דחג הסוכות אורחא דקרא הוא אלא מדכתב רחמנא לה' בהאי קרא דחג הסוכות דוקא אלמא דלה' אהקישא דחגיגה קאי כן נראה לי ועדיין שיטת התוספות צ"ע ודו"ק:

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited The War of the Jews 7:5:4 history »
Version: The Jewish Wars, trans. Y.N. Simhoni, Warsaw, 1923 (Hebrew)

ד. בעוד לילה פקדו שרי־הלגיוגנות את כל הצבא הנמצא בעיר לגדודיו ולמערכותיו והציגו אותו בסדר לפני השערים, ולא על־יד ארמון המלכים אשר בעיר העליונה, כי־אם בקרבת מקדש אִיסִיסא)שֵׁם אלילה מצרית, אשר עבודתה היתה אז נפוצה ברומא., אשר שם לנו שני השליטים בלילה ההוא, וכאשר החל עמוד־השחר לעלות, יצאו אספסינוס וטיטוס בעדי זֵרי־דפנים ובלבוש־ארגמן, כחֹק לרומאים מימי־קדם, ונכנסו אל אולמי אוֹקטַוִּיָּה, כי שמה נאספו היועצים והשרים ראשי־העם וגם נשואי־הפנים ממעמד־הרוכבים וחִכּו לבואם. ולפני האולמים הוקמה להם בימה, ועל הבימה עמד כסא־שן כפול. על הכסא הזה ישבו שני השליטים בעלותם על הבימה, ואז הריע הצבא לקראתם בקול תרועת־ברכה, וכל איש הִרבּה לתַנות את פרשת מעשי־גבורתם. ואנשי־הצבא לא חגרו את כלי־נשקם, כי־אם לבשו כתנות־משי ועִטרו את ראשיהם בדפנים, ואספסינוס קבל את ברכותיהם ורצה להשיבם דבר ונתן להם אות להחריש. וכאשר קמה דממה גדולה מסביב, עמד על רגליו והליט את רֹב ראשו באדרתו וקרא את התפלה כחֹק, ועמו יחד התפלל גם טיטוס. ואחרי התפלה דבּר אספסינוס אל כל הנאספים דברים קצרים ושלח את אנשי־הצבא לאכול את לחם־הבֹּקר (אריסטון), אשר הכינו להם המושלים כמשפט־היום, והוא הלך אל השער, אשר בו עברו תמיד תהלוכות־הנצחון, ועל־כן נקרא על שם חג־הנצחוןא)ברומית: porta triumphalis., ושם סעדו שניהם (הוא וטיטוס) את לבם ולבשו את בגדי־הנצחון והקריבו לאלהים על המזבחות, אשר נבנו בשער, ושלחו לפניהם את התהלוכה לעבור דרך מקומות החזיון (תיאטראות), למען יֵקל על ההמון לראותה.

3 days, 13 hours ago
Shmuel Weissman edited Abudarham, Rosh HaShanah, Prayers 15 history »
Version: Abudarham. Lisbon, 1489. (Hebrew)

ובכן תן פחדך ה' אלקנו על כל מעשיך על שם ופחדו אל ה' ואל טובו. ואימתך על כל מה שבראת על שם נהם ככפיר אימת מלך. ותמצא כי בכל מעשה בראשית נאמרה עשייה ולא נאמרה בריאה אלא בשמים וארץ ותנינים ואדם וזהו שאומ' תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך כדי שייראו מלפניו וזהו שאמר אחר כן וייראוך כל המעשים, ואימתך על כל מה שבראת שהם השמים והארץ והתנינים והאדם והטעם כי יש בני אדם שהם עובדים את השמים ואת הארץ ואת התנינים שבים וגם יש בני אדם שעושין עצמן אלוהות ועל כן אמר תן אימתך על הנבראים האלו שהם טועים ומתגאים בעצמם ויחזרו כלם לעבדך בלבב שלם וזהו שאמר אחר כן וישתחוו לפניך כל הברואים כלומ' אותם שלא משתחוים אליך גם השמים והארץ והתנינים שהיו עובדים כלם יעשו אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, וזש"ה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', וזהו החלוק שאמר פחד על מעשיו ואימה על ברואיו כי אימה היא גדולה מפחד ולפיכך אמר אימה על הברואים הנכבדים ופחד על הפחותים. וייראוך כל המעשים. על שם ייראו מה' כל הארץ. ואמר מעשים על שם מה נורא מעשיך. וישתחוו לפניך כל הברואים על שם כל גוים אשר עשית יבאו וישתחו לפניך ה'. ויעשו כלם אגודה אחת שנאמ' ולעבדו שכם אחד וכתי' בשמואל ויהיו לאגודה אחת ועוד אמ' לשון זה על שם דאמרי' בספרי יחד שבטי ישראל כשהם כלם אגודה אחת ולא כשהם שתי אגודות. שהשלטון לפניך על שם באשר דבר מלך שלטון. עוז בירדך על שם תעוז ידך. וגבורה בימינך על שם דכתי' בתריה תרום ימינך ורוממות היא גבורה שנאמ' ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ועוד על שם ימינך ה' נאדרי בכח וגו'. ושמך נורא על כל מה שבראת שנאמ' גדל שמי בגוים וכתיב גדול ה' ומהולל מאד. ושמך נורא על שם יודו שמך גדול ונורא.

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chanukat HaTorah 163:1 and Sanhedrin 90b:15

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Chanukat HaTorah 163:1 and Sanhedrin 90b:2

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman edited Chanukat HaTorah 163:1 history »
Version: Piotrków, 1900 (Hebrew)

פרשת וילך איתא בגמרא במסכת סנהדרין דף צ' ע"ב שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה וקם העם וזנה וכו' אמר להו נקוטו מיהו פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות עד כאן עיין שם. וקשה וכי שייך לישאל אם הקב"ה יודע עתידות הלא כל הנביאים אמרו עתידות. וגם למה מביא ראיה דוקא מהדין קרא. ועוד מה קאמר נקוטו מיהו פלגא. ויש לפרש דהנה איתא הכל בידי שמים חוץ מיראה שמים דצדיק ורשע לא קאמר. אם כן יש לומר דשאלתם היה מניין שיודע עתידות דהיה קשה להם כקושית. הרמב"ם ז"ל וכל הראשונים דהידיעה והבחירה סותרין זה את זה משום הכי שאלו על זה. אבל על מה שבידו לא שייך לישאל. ולכן הביא הפסוק וקם העם וזנה דהנה איתא שם בגמרא דתחיית המתים מוכח מדכתיב לתת תרומת ה' לאהרן ובניו וכי אהרן לעולם קיים ופירש. רש"י הלא אהרן לא לקח תרומה מעולם דהא לא בא לארץ ישראל אלא על כרחך דמירי לאחר תחיית המתים וכו' עיין שם. והשתא לפי זה על כרחך צריך לומר אם אמרינן חס ושלום שאינו יודע עתידות אם עתיד לעשות איזה חטא אם כן אין מוכח כלל תחיית המתים מאהרן דדילמא לא ידע חס ושלום שיחטא במי מריבה אם כן סבר שיבא לארץ ישראל בחייו ויתנו לו תרומה. על כן אמר נקוטו מיהא פלגא שיודע עתידות דזה מוכח מן הקרא דקם העם הזה וזנה. אם כן יודע שעתידים לחטוא ואם כן מוכח תחיית המתים מאהרן כנזכר לעיל:

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Bava Batra 21a and Pele Yoetz 73:3
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Berakhot 55a:7 and Pele Yoetz 73:3

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Bava Batra 21a:11 and Pele Yoetz 73:3

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman edited Pele Yoetz 73:3 history »
Version: Torat Emet (Hebrew)

א. מנם לענין הלול בני אדם יש בדבר סור מרע, כגון מאי דכתיב (משלי כח ד) עזבי תורה יהללו רשע אשר הוא בכלל רעת החנפה כי רבה היא. ככתוב בספרים וכמו שכתבנו קצת במקומו, וכן איש מתהלל במתת שקר, ואפלו המתהלל במתת אמת ענוש יענש. ובהלול מעשה הצדיקים יש בדבר צד מצוה אשר ישמעו ואשר ילמדו לעשות כמעשיהם, כי קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא, א). אבל צריך לשקל בפלס שלא תהא מצוה הבאה בעברה, כגון לומר שבחו בפניו שיוכל לבוא לידי גאוה ועובר על לפני עור, וכן אם אומר שבחו בפני שונאיו נכשל באבק לשון הרע שמתוך שבחו בא לידי גנותו. וכן יש לו לזהר כשמספר בשבחו שלא יהא בפני אנשים שיש לחוש שיפילו בו עין הרע. וכן יש לזהר שלא יגרם הפסד או שום דבר נזק לחברו שלא לרצון יהיה לו בשבחו אותו על דרך מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו (משלי כז יד). ולפעמים ראוי להללו בפניו על מעשיו הטובים ולהודיעו גדל מצותו ומתן שכרו כדי שיתחזק במנהגו הטוב וכה יוסיף, אבל ראוי לצרף בדבריו לומר אליו שאל יחזיק טובה לעצמו כי לכך היתה יצירתו ואין אדם יכול לצאת ידי חובתו. והמקבל טובה מחברו ראוי להללו ולברכו בסתר ובגלוי שלא להיות כפוי טובה, ואפלו על פרוסת לחם שאוכל אצל בעל הבית תקנו רבותינו ז"ל (ברכות מו! א) שיברך לבעל הבית. ואמרו (שם נה, א), שהמונע מלברכו מקצר ימיו ושנותיו. דכתיב (בראשית יב ג) ואברכה מברכך. כמפרש בש"ס, כל שכן המקבל מחברו טובה יתרה וכל מין הנאה בין כסף בין שוה כסף שמחיב לברכו, ובזה יחולו ברכות על ראשו. וכבר אני עני סדרתי סדר תפלה למקבל הנאה, הלוא היא כתובה וסמכתיה בבית תפלתי בסיעתא דשמיא. וישא ביום ההוא קל וחמר, על אחת כמה וכמה ראוי להלל ולברך לה' אשר מידו הכל וכל המהנים אותו שלוחי דרחמנא נינהו, ואין קץ לטובותיו וחסדיו אשר עושה עמנו בכל יום תמיד ולו נאוה תהלה:

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman edited Aderet Eliyahu, Deuteronomy 16:21:1 history »
Version: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860 (Hebrew)

לא תטע לך אשרה. מפני חקות הגוים שנוטעים אצל אליליהם. ולא אשירה בלבד אלא אפילו כל עץ אסור אצל מזבח והוא בהר הבית. וראב״י אומר שאין עיושים אפילו אכסדראות בעזרה שנאמר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך והקשו הראשונים הלא היה לשכת עץ של כה״ג וכן אמלתראות של מילין. אבל האיסור הוא כדרך גידולן לקובען בארץ כי כל ניטוע הוא לעקור ממקומו ולנטוע אותו במקום אחר כדרך גידולו. ולכן אסור גם בדרך בנין אם קבען כדרך גידולן ונראה כנטועין. והעיקר שנאסר גם לשם שמים וזהו לא תטע לך והוא מפני חקות הגוים:

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman edited Chiddushei Ramban on Bava Metzia 71b:2 history »
Version: Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29 (Hebrew)

דא"ל הניחם על גבי קרקע והפטר. משמע ודאי דאי אמר תנם לו והפטר אסור, וקשיא לי מה לי הניחם בידו מה לי בקרקע הא פטריה מ"מ ועוד דהא לרבינא דאמר זכיה אית ליה מנותר אע"ג דמיד ליד דישראל אתו ולא מטו ליד גוי בנתים וי"ל דתנם לו והפטר כיון דלא מיפטר לווה קמא מניה דגוי אלא במלוה דשני והרי זה פוטר עצמו ברביתו של חבירו אסור אבל הניחם על גבי קרקע הא אפסקיה וה"ה ליתנם בידו לשם פקדון שלי והפטר והדר לישקול לנפשיה דשרי אלא אורחא דמילתא נקט וההוא דרבינא דאמר זכייה אית ליה לא משכחת דשרי אלא כגון דאמר לו גוי זכה בשבילי במעות הללו ולוה ממני דהא אפסיקא זכייה ומטו לרשות גוי ואיפטר ליה קמא בין הלואה להלואה כנ"ל, והא דאקשינן אי הכי מאי למימרא רישא קשיא אבל סיפא צריכה דהא כיון דלא באו מעות הללו ליד ישראל לא זכה בהן ואדרבה הרי הן כמדבר אלא לחומרא ולא מצי לתרוצי דתנא רישא משום סיפא דבמתני' תנן לה לרישא ולא תנן סיפא כלל:

3 days, 14 hours ago
User None added a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yoma 29b:7
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
User None added a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yoma 28a:11
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yoma 78b
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yoma 28a
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Tosefta Yoma 4:1

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yevamot 102b:20

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yoma 78b:1

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman deleted a connection between Rosh on Yoma 8:7:1 and Yoma 28a:11

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman edited Rosh on Yoma 8:7:1 history »
Version: Vilna Edition (Hebrew)

זעירי בר חמא אושפיזכניה דריב"ל ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקיסרי הוה. אמר ליה ליוסף בריה דריב"ל בר אוריא תא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה עביד אבוך. ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ומקנח בה ידיו ורגליו למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש. עיוה"כ שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש. וכן כי אתא רבה בר מרי אמר מטפחת אחת היתה לו לריב"ל עיוה"כ שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש. אמר גאון מי שמבקש לקנח פניו ביוה"כ אם איסטניס הוא ואין דעתו מיושבת עליו כל השנה עד שיקנח במים וכל שכן ביום הכפורים שצריך לטהר עצמו ולקנח יקנח אבל שאר כל אדם אסור. כדאמר אסור לו לאדם שיושיט אצבעו קטנה במים בתשעה באב כדרך שאסור ביוה"כ אבל אם נצוצות של מי רגלים נתזו על רגליו חייב לרחוץ רגליו ולשפשף אותן ביד. כדרך ששנינו (לעיל כח.) זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידיו ורגליו. (שם כט:) בשלמא רגליו משום נצוצות אלא ידיו למה. אמר רבא זאת אומרת מצוה לשפשף. וה"ר יצחק גיאות ז"ל כתב אם היה לכלוך על פניו או לפלוף על גבי עיניו מותר להעבירו במים. איבעיא להו מהו לצאת בסנדל של [דף עח ע"ב] שעם ביום הכפורים. עמד ר' יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את ריב"ל שיצא במנעל של שעם ביום הכפורים. אמינא ליה בתענית צבור מאי. אמר לי לא שנא. אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את ר' אלעזר שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור. אמינא ליה ביום הכפורים מאי אמר לי לא שנא. רב יהודה נפיק בדהיטני. מין גמי. ויש מפרשים בקש של חטים. אביי נפיק בדהוצי עשוי מכפות התמרים רבא נפיק בדיבלי עשוי מעשבים. רבה בר בר חנה הוה כרך סודרא אכרעיה ונפיק: ת"ר התינוקות מותרין בכולן באכילה ובשתיה וברחיצה [וסיכה] חוץ ממנעל וסנדל. גרסי' בפרק מצות חליצה (דף קב:) תניא אחד מנעל וסנדל ואנפליא לא יטייל בהן לא מבית לבית ולא ממטה למטה. ופריך מהא דתניא לא יטייל אדם בקורדקיסין בתוך ביתו אבל מטייל הוא באנפליא בתוך ביתו. ומשני כאן באנפליא של עור כאן באנפליא של בגד. וגרסינן נמי בירושלמי (הלכה א') אית תנויי תני יוצאין באנפליא ביום הכפורים. אית תנויי תני אין יוצאין. אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין בשל בגד. ומאן דאמר אין יוצאין בשל עור. יש שרוצים לדקדק מההיא דיבמות מדקאמר אבל מטייל הוא באנפליא בתוך ביתו מדקאמר בתוך ביתו משמע דאסור לצאת באנפליא של בגד ומסתייע מהא דתוספתא [פ"ד] דיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואפילו באנפליא של בגד. ולא מיסתברא כלל לחלק בין בית לרשות הרבים באיסור נעילת הסנדל. ועוד מדקתני בירושלמי יוצאין משמע אפילו ברשות הרבים. ואגב דתנא גבי איסורא קורדקיסין בתוך ביתו לאשמועינן דאפי' טיול בבית אסור נקט נמי היתר גבי אנפליא בתוך ביתו. ועוד דשל בגד רך הוא ואינו מגין טפי מכל הני דשעם ודהיטני דנפקי בהו לרה"ר: ¶

3 days, 14 hours ago
User None added a connection between Ran on Yoma 1a:1 and Yoma 74a:5
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
User None added a connection between Ran on Yoma 1a:1 and Yoma 77b:4
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Ran on Yoma 1a:1 and Yoma 74a
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago
Shmuel Weissman added a connection between Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 1 and Ran on Yoma 1a:1
(automatic citation link)

3 days, 14 hours ago

Older Activity »