Zeroa Yamin
1:1א׳:א׳
1 א

ראיתי לכתוב כאן קצת פירוש אבות שכתבתי בקונטריס זרוע ימין בס״ד והנה צור״ף מטא לפת״חא דימי״ני טפחה פתו״ח לרוחה בס״ד:

2 ב

א. כתב רבינו עובדיא ז״ל לפי שמסכתא זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה אלא כלה מוסרים ומדות וגם נכרים חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר התחיל התנא במסכתא זו משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני עכ״ד והשיג עליו הרב יעב״ץ בפירושו הנקרא עץ אבות דאין בכל מסכת׳ זו רק פירוש מצות הכולליו׳ שבתור׳ וכו׳ והלכת בדרכיו וכו׳ ואהבת לרעך וכו׳ והנה הרמב״ם בתחילת ה׳ דעות מנה להם ליסוד י״א מצות וכו׳ ע״ש שהאריך ולק״מ דכונת רבינו עובדיא הכי הוי דאין מסכתא פירוש מצוה ממצות התורה כלומר מצות המיוחדות לישראל והם שמעיות אלא המסכתא הלזו מוסר מלכים ובשגם הכל סובב הולך על מצות והלכת בדרכיו ואהבת לרעך וכיוצא הנה הנם מצות שגם הנכרים מודים בהן לפי דרכם וחיברו בהן מוסרים ועניני המדות כי הם שכליות והוה ס״ד דבענין זה גם אלה לחכמים מלבם יוציאו מילים הגם שמתבאר מתוכו עיקרי וענפי כמה מצות שלנו מ״מ יש דוגמתן בספרי א״ה לכן השמיענו כי הן הן הדברים אמורי״ם לגבוה ומסיני נאמרו:

3 ג

ואפשר להרחיב דברי רבינו עובדיא בסגנון אחר דכונת התנא להעיר לב נרדמים הוזים שוכבים אוהבי לנום כי יעלה על לבם טוב לגבר כי ישא בעול מוסרי הפלוסופי׳ ובזה יכנע לבבו הערל כי הם דברי׳ מיוסדים על אדני השכל ואדרבא יצרו מטעהו כי חכמי הנכרים התחכמו ולשונם תמהר לדבר שיחות צחות באר״ש נכוחות והני מגנו להכניע הי״צהר. לכן פתח משה קבל תורה וכו׳ להורות דהמוסרים הללו הן הן גופי תורה נאמרו בסיני כלומר הביטה וראה יתרון האור מן החשך דכל אותם מוסרי הנכרים אין בם מועיל לבטל היצה״ר כי אין לו ביטול אלא בתורה וכמ״ש פ״ק דקדושין אמר הקב״ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין הראת לדעת שאין לו ביטול אלא בתורה ולכן מוסרי הנכרים כלא חשיבי ולמה תשגה בזרה אמנם מוסרי גדולי ישראל הם תורה שלימה ודין הניין לבטל יצה״ר וכמו שכתבנו במקום אחר:

4 ד

משה קבל תורה מסיני אפשר לו׳ במ״ש רז״ל דבשעה ששמעו ישראל אנכי ולא יהיה לך נעקר י״צהר מלבם וכשאמרו דבר אתה ונשמעה חזר י״צהר למקומו. והשתא אם היו שומעים כל העשרת הדברות מפי הגבורה עקורים היו מי״צהר וכלם ידעו התורה כי היו דבקי׳ בהקב״ה ולא עשו עגל ולא חטאו. אבל בהיות שאמרו דבר אתה וכו׳ חזר יצה״ר והיה מה שהיה חטאו׳ הצבור והיחיד ופסק הדבקו׳ ונשארה ידיעת התורה לראשי הדורות והשרידים אשר ה׳ קורא וז״ש משה קבל תו״רה דהיינו תרי״א מצוות כמ״ש בסוף מכות על פסוק תורה ציוה לנו משה דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו׳ ומאחר שמשה קבל תורה לזה נתמעט׳ הידיעה כי גבר אויב ומזה נמשך ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים כי ידיעת התורה נשארה אצל גדולי הדורות ותלמידיהם:

5 ה

ב. ועוד אפשר לומר כמ״ש הרב לב אריה פ׳ וארא משם הרב המקובל מהר״ר אלחנן ז״צל בתוספת משלו דישראל היו צריכין לישב במצרים ת״ל שנה כמספר חמשה פעמים אלהים גימטריא ת״ל שנה ולא ישבו אלא פ״ו שנים בקושי השעבוד כמספר שם אחד אלהי״ם ונשארו שמ״ד ויען היו נטמעים ח״ו נהפכו ד׳ אלהים לד׳ שמות המה רחמים פשוטים בזכות משה שהוא אחד יותר על שמ״ד וז״ש וזה לך האו״ת כי אנכי שלחתיך באות יתר של שמו זהו תורף קצת מדברי הרבנים הנז׳ ע״ש באורך. ואפשר להוסיף קצת שאמר הכתו׳ וזה בהוציאך וכו׳ את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה דהיינו שיקבלו התורה ורמז כי מש״ה גימט׳ מפ״י גבור״ה כמ״ש הרמ״ע ז״ל ובזכו׳ התורה שיקבל מפ״י גבור״ה הרמוז בשמו יגברו הרחמי׳ ויתוקנו הד׳ אלהים שיתמתקו ויהיו הוי״ות רחמים. וכן משה פירושו מוציא כמ״ש בתיה ותקרא את שמו משה כי מן המים משיתהו ונתבאר אצלנו דהו״ל לקרותו משוי כי משה מוציא אחרים אלא כונתה לקרותו משה שפירושו מוציא שיוציא אותה מהסט״א ומגהינם בזכות כי מן המים משיתהו וכן נקרא משה שהקב״ה הזמין בפה שם קדוש זה לרמוז כי הוא מוציא לישראל מגלותם בכח א׳ הנוסף בשמו על שמ״ד שנים הנותרים ושיקבלו על ידו מפ״י גבו״רה כמספר שמו התורה. וז״ש משה כלומר מוציא ישראל ממצרים בכח אות אחד יותר והוא גימט׳ מפי גבורה לכך קבל תורה מסיני מההר הנגלה עליו הקב״ה בתחילה לשלחו לפרעה והבטיחו בהוציאך העם ממצרים תעבדון וכו׳:

6 ו

ג. ויתכן במ״ש בזהר דמשה בעלה דמטרוניתא ואמרו רז״ל פני יהושע כפני לבנה והנה התנא מיירי בתורה שבעל פה כי היא הנמסר׳ מגדול הדור לגדול הדור כי התורה שבכתב הנה היא כתובה על הספר בדיו ומסרה משה לכל ישראל כי ביום סילוקו כתב ס״ת לכל שבט ונתנו לו וידוע שתורה שבכתב בחינת ת״ת ותורה שבע״פ בחינת מלכות וז״ש משה שהיה בעלה דמטרוניתא בחינ׳ ת״ת קבל תורה שבע״פ דהוא מאריה דביתא ומסרה ליהושע שהוא בחינת לבנה מלכות ולו נאה למוסרה שהיא בחינתו:

7 ז

ד. וירמוז עוד במשז״ל כי יש ששים רבוא אותיות לתורה וישראל הם ששים רבוא וכל נשמה מישראל אחוזה באות אחת מהתורה ומשה רבינו נעשה שליח קבלה לקבל הקדושין שהם הלוחות כמשז״‎ל והוצרך דוקא משה שנשמתו היה כוללת כולם ובקבלו הקדושין נמצא שנתקדשו כל ישראל כי הוא בחינה כוללת כל נשמות ישראל ואי לאו הכי לא היו הקדושין כדחזי דקי״ל אין קדושין לחצאין דהיינו לקדש חצי אשה אמנם משה רבינו ע״ה לו נאה לקבל הקדושין ולהיות שליח קבלה כי נשמתו בחינת נשמות כלם והנה הרב מהר״ח ן׳ עטר זצ״ל בספרו אור החיים פ׳ פנחס פירש כונת הכתוב יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה דשאלת משה רבינו ע״ה אל אלהי הרוחות שיודע רוח וגדר כל בשר תמנה אחד שיהיה בחינתו כללות כל העדה כשם שהיה הוא כולל לכלם והשיבו קח את יהושע איש אשר רוח בו כלומר בצד מה שוה לך שכולל כל רוחות ישראל עיין בדברי קדשו באורך וז״ש משה כלומר הכולל כל חלקי נשמו׳ ששים רבוא ישראל קבל תורה נעשה שליח קבלת הקדושין כי אין אשה מתקדשת לחצאין ודוקא משה רבינו ע״ה יכול לקבל הקדושין וזהו בעצם משה קבל תורה. ומסרה ליהושע שהיה בצד מה כולל כל ישראל כמ״ש הרב הנז׳ ויהושע לזקנים רבים כי בין הכל היה בהם כללות ישראל וכן זקנים לנביאים רבים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה שהיו ק״ך זקנים והיו כוללים בחינות כל ישראל ושמם הקדוש מורה עליהם כנסת הגדולה:

8 ח

ה. ואפשר לרמוז עוד כי משה גימטריא הויה דאלפין שם מ״ה ואלהים דיודין גי׳ ש׳ כמ״ש במאורי אור. ולכן קבל תורה שכולל תורה שבכת׳ סוד הת״ת הויה דאלפין ותורה שבע״פ סוד מלכות בחינת אלהים. מסיני גימט׳ ה׳ הויות שהם ק״ל גימט׳ סיני כנגד ת״ת עד מ׳ שהם תנהי״ם:

9 ט

ו. גם אפשר כי שם הקדוש של מש״ה גימטריא זה הוא עניו מאד מכל האדם בדקדוק ולדעת ריב״ל פ״ק דע״ז ענוה גדולה מכלן וא״כ שם משה מורה היותו עניו מאד וזכה לכל הקדושות מיום הולדו ולכן זכה לקבל התורה וז״ש משה קבל תורה מסיני שהיה עניו ולכך נבחר כמשז״‎ל:

10 י

ז. ועוד נרחיב זה במ״ש הרב עיון יעקב בפירוש משה קבל דתיבת קבל רמז שהיה עניו כמ״ש הוי קבל וקיים עכ״ד והנה כתבו גורי הארי זצ״ל דמזמור קל״א הוא ה׳ לא גבה לבי לרמוז כי מי שיש לו ענוה ניצול מס״מ גי׳ קל״א כי כן ענו״ה גימט׳ קל״א ולכן דוד הע״ה קבע מזמור זה במספר קל״א עכ״ד ובזה אפשר שזהו שרמוז הוי קבל וקיים ונקטו לענוה בתיבת קבל שהוא גי׳ ס״מ ואחד יתר לרמוז דהעניו ניצול ממנו. וז״ש משה קבל שהיה עניו ולכן קבל תורה שהוא גי׳ תריא לבטל ס״מ ולי׳ שגי׳ תרי״א מסיני דגם סיני גי׳ ס״מ עם הכולל לבטלו. וידידי המשכיל כמה״ר שמואל הכהן נר״ו רמז כי סיני גי׳ ענו״ה כמשז״‎ל שבחר בהר סיני משום הענו׳ עכ״ד וא״ש הכל כמ״ש בתנחומ׳ עקב דלא בחר ה׳ בישראל רק בעבור הענוה:

11 יא

ח. א״נ מש״ה גימט׳ פרד״ס עם הכולל כמ״ש מהר״י צמח בריש ס׳ נגיד ומצוה. ואפשר להרחיב קצת כי פרדס רומז לאבי״ע ולנר״ן חיה וכל חלק כלול מכלם ועוד בה סוד הסוד כנגד יחידה שגם כן יש כל הבחי׳ ויתחלק לבחינות גדולות ומשה רבינו אפשר שזכה לקצת מזה של התורה שהיא כנגד יחידה דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים וכנגד זה היה אחד יותר בשמו הקדוש לרמוז שזכה איזה חלק מבחינת יחידה ונודע כי בכל עולם יש שם הויה ב״ה ולכן סיני גימט׳ ה׳ הויות כנגד אביע ומה שלמעלה אשר בשם הויה הכוללת רמוז בקוץ היוד. וז״ש משה שהוא גימט׳ פרד״ס ואחד יותר קבל תורה בחלקיה מסיני גימט׳ ה׳ הויות.וא״ש את״ם וההי״ב:

12 יב

ט. א״נ אפשר במ״ש בזהר הקדוש שהתורה שניתנה לנו היא מבריאה וידוע כי אל שדי הוא בבריא׳ ומשה גימט׳ אל שדי וז״ש משה שהוא גי׳ אל שדי קבל תורה מבחינת בריאה ששם מתיחס אל שדי גימטריא משה וא״ש וכו׳:

13 יג

י. א״נ אפשר דיש לחקור דמשה רבינו סירב מאד לילך לפרעה ולמה לא סירב כלל בקבלת התורה וא׳ מהתירוצים שיש בזה הוא דראה דהקב״ה הניח כל הר וגבעה ובחר בסיני שהיה נמוך ושפל א״כ הקב״ה חפץ בשפל ומעתה אין לסרב לקבל התורה דהקב״ה רוצה שפל והוא מחזיק עצמו לשפל מהכל וז״ש משה קבל תורה ולא סירב מסיני מסיבת סיני שהקב״ה רצה בו כי רוצה בשפל וע״כ סבר דאין לסרב דהוא שפל ודוק שוב מצאתי ריש ויקר׳ רבה דמשה רבינו היה מן הצד בסיני עד שאמר לו הקב״ה עלה ובמקום אחר כתבתי בזה בס״ד:

14 יד

ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה פירש רבינו עובדיה שנקראו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה דמשה רבינו אמר האל הגדול הגבור והנורא וירמיה אמר האל הגדול הגבור ודניאל אמר האל הנורא והם החזירו העטרה לומר האל הגדול הגבור והנורא והוא מסוגיית יומא דף ס״ט ובירוש׳ פ׳ שלשה שאכלו ופ״ג דמגילה ע״ש באורך והרב עיון יעקב שם ביומא כ׳ שהקשה לו הרב המחבר זקוקין דנורא דהו״ל לקרותם כנסת הגבור׳ או הנוראה דהגדול כלהו אמרי וע״ש מה שתירץ שם. ואפשר לומר דלא רצו לקרותם כנסת הגבורה והנוראה דהיה ניכר בהדיא כמו דופי של ירמיה ודניאל ח״ו שלא אמרו הכי לז״א כנסת הגדולה דאינו בהדיא דסתרן דברי ירמי׳ ודניאל א״נ אפשר על דרך זה דאם היו נקראים כנסת הגבור׳ היה ניכר דמתפארים דהם שבחו לה׳ בזה ולאו ארח ארעא להזכיר ששבחו לה׳ דמה אנו מה חיינו ומה יצדק אנוש לז״א כנסת הגדולה א״נ והוא הנכון דהאל הגדול פי׳ שהוא גבור ונורא נמי והכל בכלל גדול ונמצא שהם החזירו לפרש גדול שהוא גם גבור ונורא ומש״ה קרו להו כנסת הגדולה לומר שתקנו לפרש גדול שהוא גבור ונורא וז״ש בירושלמי החזיר הגדולה ליושנ׳ וכן אמרוהו בש״ס בפירו׳ הכתוב ויברך עזר׳ את ה׳ האלהים הגדול ע״ש ועד״ה אפשר כי כנסת רומז למלכות וכיונו להמשיך לה החסדים ולכך קרו אנשי כנסת הגדולה לרמוז למלכות הנקראת כנסת כמ״ש בס׳ הכוונות ע״ש ובהגהת הרמ״ז הגדולה שיומשכו החסדים והם אנשים שכונתם לתקן המ׳ במ״ש האל הגדול הגבור והנורא להשפי׳ בה והזכיר החסדים למתק גבורותיהם וא״ש ההי״ב שוב ראיתי למהרש״א בחידושי אגדות שם ביומא שכתב דהאלהי׳ הגדול בכל כחתיו ולכן נקראו כנסת הגדולה שגדלוהו בכל כחותיו ע״ש ותראה מה שהקשה קודם לזה בסמוך דלק״מ ודוק כי קצרתי:

15 טו

הוו מתונים בדין וכו׳ אפשר במ״ש בקונט׳ דברים אחדים דרוש י״ד דאשכחן דהזריזות מדה משובחת ולפעמים מגונה וכתבנו שכשיודע הדבר שיעשה אז ימהר בעשייתו וכמ״ש זריזין מקדימין למצות כלומר למצות שהם ידועים כבר. וזה פירש בס׳ שער השמים להרב של״ה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חי מלשון זריז שיזדרז בהם לעשותם ע״ש. אבל אם הוא דבר חדש אז צריך מתון ע״ש באורך. והכא בדין שכבר בא לפניו פעם ופעמי׳ מיירי כמשז״ל. והיינו רבותא דאע״ג דבדבר ידוע כמו המצות הזריזות הוא שבח. עם כל זה הוו מתונים בדין הידוע שבא לפניך פעם או ג׳ פעמים שמא יש חילוק בין נדון זה לאותם שבאו לפניך. ולא די שאתם תהיו מתונים אלא והעמידו תלמידים הרבה ויהיו נמצאים בשעת הדין ע״ד רב אשי דהוה מכניף וכו׳ כי היכי דלימטו להו שיבה מכשורא. ועם כ״ז שאני אומר להחמיץ הדין אם יצטרך להוראת שעה צריך להזדרז כגון שמעון ן׳ שטח שתלה פ׳ נשים כשפניות ביום אחד דלהוראת שעה לעשות סייג לתורה מכין ועונשין וממיתין שלא מן הדין לעשות סייג בזה צריך מאד להזדרז. ונמצא הני תלת מילי קשורי׳ בקשר של קיימא ומטו אהדדי:

16 טז

והעמידו תלמידים הרבה. באבות דר׳ נתן סוף פ״ב אמרו ב״ש אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר ובית הלל אומרי׳ לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לת״ת ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים עכ״ל ואפשר לומר דטעמייהו דבית שמאי בתנאים הללו היינו שיהיה חכם כלו׳ מבין ובעל שכל כדי שתכף יבין מה שאמר רבו ולא יאבד הזמן. ועניו. שאם הוא גאה מה יועיל כי יפגע בו רבו וילמדהו הלא כל מה שלמד התעיף עיניך בו ואיננו כמשז״‎ל דמי שהוא גאה חכמתו מסתלקת ממנו ונמצא רבו יגע לרי׳. ובן אבות. משום דאמרו רז״ל פ׳ חלק בלב נבון תנו׳ חכמה זה ת״ח בן ת״ח. ונמצא כשהוא בן אבות מצליח שזכות אבותיו מסייעתו ולבו לב נבון ונחה עליו רוח חכמה. ועשיר כלו׳ די מחסורו כדי שלא יהנה מכבוד תורה ונוטל חייו מן העולם. ובית הלל סברי שא״כ תתמעט התורה מישראל לכן יש ללמד לכל אדם והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא ויחזור למוטב ואין לדקדק בזה. ולכאורה מהא קשה על פלוגתא דרבן גמליאל וראב״ע פ׳ תפלת השחר דר״ג היה אומר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבה״מ וראב״ע נתן רשות שיכנסו כלם כל דלא קים לן בגוי׳ שאינו הגון ותרווייהו אתי דלא כבית הלל דסברי דישנה לכל אדם ואף לפושעים. ואפשר לו׳ דר״ג וראב״ע מיירו בתלמידים שכבר למדו תורה דאז לר״ג צריך שיהא ודאי תוכו כברו ומן הסתם לא יכנס. וראב״ע סבר דמהסתם יכנס אך אי ידעינן שאין תוכו כברו אף שכבר למד תורה והוה ס״ד דכבר ידע תורה דיכנס קמ״ל דלא יכנס. דלפי האמת זה שלמד תורה וידעינן דאין תוכו כברו הוא יותר חמור ממי שלא למד ואין תוכו כברו דמי שלא למד עדיין יש לומר דהתורה היא תחזירהו למוטב ובהא הוא דמיירו בית הלל במי שלא למד עדיין והוא פושע דשרי ללמדו אולי ישוב. א״נ התם פ׳ תפלת השחר מיירו דוקא בבית המדרש דיש לחוש שיחמיץ אחרים ובית הלל מיירו ללמדו לבדו והא שרי דכיון דאין כאן חששא שיחמיץ אחרים יש ללמדו לו לבדו שמא ישוב:

17 יז

ורבינו עובדיה כתב לאפוקי מר״ג דאמר כל תלמי׳ שאין תוכו כברו וכו׳ וכתב כן לפי דקי״ל השתא כראב״ע דמן הסתם יש ללמד לכל אדם. אבל ר״ג ידע שפיר מאמר שלם מאנשי כנה״ג דאמרו והעמידו תלמידים הרבה אך היה מפרשו כדעתו שיהיו בדוקי׳ וטובי׳ וישתדל למען רבות תלמידים הגונים:

18 יח

שוב ראיתי להרשב״ץ בפירושו שכתב וז״ל והעמידו וכו׳ שלא כדעת ב״ש וכן היה או׳ ר״ג וכו׳ אבל בית הלל אומרים מלמדים לכל אדם וכן כשהושיבו ראב״ע וכו׳ ומ״ש פ׳ הזרוע השונה לתלמיד שאינו הגון וכו׳ הוא בתלמיד שמעשיו מקולקלים וסנו שומעניה אבל סתם בני אדם א״צ לבדוק אחריהם וכו׳ עכ״ל וכונתו על דרך האמור דהשתא אנן מפרשי׳ מ״ש והעמידו וכו׳ אליבא דהלכת׳ אבל ב״ש ור״ג הוו מפרשי לשיטתם דיעמידו תלמידים הגונים הרבה כאמור. אמנם מ״ש דב״ה אתי כראב״ע דדוקא מן הסתם א״צ לבדוק ק״ק דלשון בית הלל לכל אדם ישנה שהרבה פושעים וכו׳ לא משמיע הכי. ולא תקשי דתלמיד שאינו הגון אסור ללומדו די״ל דסברי בית הלל דישנה לכל אדם אפי׳ לפושעים דאפשר דיחזרו למוטב ואחר שלמד עמם קצת אם רואה שעדיין הם במרדם יסלקם ודוק: