Remez 962תתקס״ב
1 א

וירא ראשית לו זק קבורתו שנברא בתחילת ברייתו של עולם. כי שם חלקת מחוקק זה משה שהיה סופר. ויתא ראשי עם כל חבורה וחבורה נוטל שכר עמהם, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, וכל כך למה תחת אשר הערה למות נפשו, שנאמר ואם אין מחני נא. וירא ראשית לו הוא בא בראש תחלה והוא יבוא בראש לעולם הבא. כי שם חלקת מחוקק ספון זו קבורתו של משה שנתנה בחלקו של גד והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון מלמד שהיה משה מוטל מת בכנפי שכינה ארבעת מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד ומלאכי השרת מספידין עליו ואמרים יבוא שלום ינוח על משכבו. זה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, קשת, ומן, באר, וכתב, ומכתב, ולוחות, ופי האתון, ופי הארץ, וקברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו, ויש אומרים אף בגדים של אדם הראשון, ויש אומרים אף הכתנות והמזיקין, רבי יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר, רבי נחמיה אומר אף האור והפרדה, רבי יהודה אומר אף הצבת, וכן הוא אומר צבתא בצבתא מתעביד צבתא קדמייתא במה הות מתעבדא הא לאיי ביריא הוות, אמר ליה יכול לעשות בדפוס ולהתיכה בתוכו הוי לא ביריא הוות. ויתא ראשי עם מלמד שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי תלמוד, וליטול עם כל אחד ואחד שכר, וכה"א לכן אחלק לו ברבים וגו'. צדקת ה' עשה וגו' [וכי] מה צדקה עשה בישראל, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, באר עולה להם, מן יורד להם, שליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותן, אלא שאמר כי יהיה בך אביון. ד"א צדקת ה' עשה ומשפטיו מלמד שהצדקה קשור בדין תחת כסא כבוד שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. תניא אמר ר' יהודה אילמלא מקרא כתוב א"א לאומרו היכן מת משה בחלקו של ראובן שנאמר ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב ובני ראובן בנו את נבו ואת בעל צפון, והיכן משה קבור בחלקו של גד שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון, ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוו ארבעה מילין אותן ד' מילין מי מוליכו, מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה וגו', והקדוש ברוך הוא (מאי) אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר, רבי יוחנן אמר והחכמה מאין תמצא, ורב נחמן אמר וימת משה עבד ה', סמליון אומר וימת משה ספרא רבה דישראל, תניא רבי אליעזר הגדול אומר י"ב מיל על י"ב מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר וימת משה ספרא רבה דישראל, ויש אומרים לא מת, כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם עם ה', מה להלן משמש ועומד אף הכא עומד ומשמש:

2 ב

ולדן אמר למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו וזה אחד מהן. דן גור אריה מלמד שסמוך לספר וכל מי שסמך לספר נמשל כאריות. יונק מן הבשן מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות, וכן הוא אומר ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו וגו':

3 ג

ולנפתלי אמר, למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו וזה אחד מהן. נפתלי שבע רצון מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים ובפרגיות, ומלא ברכת ה' זו בקעת גינוסר, רבי אומר זו בית (דין) [מדרשו] של טבריא, ועליו הוא אומר רצון יראיו יעשה. ים זו ימה של סבכי וימה של טבריא. ודרום ירשה מלמד שנתנו לו מלא חבל חלקו בדרום. אמר ר' יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ורבי יוסי בר חנינא אמר אף זוכה ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא, במתניתא תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו', אמר ר"י אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה שטיפה חי ומלא, תנא הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ:

4 ד

ולאשר אמר, למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו וזה אחד מהן. ברוך מבנים אשר אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר. יהי רצוי אחיו שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקנון ובקיפלאות והן מרצין לו בתבואה.

5 ה

דבר אחר יהי רצוי אחיו כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו ואמרו לו כך אחנו אתה מדבר באחינו הגדול, וכשהודה ראובן על מעשיו נתרצו לו אחיו, לכך נאמר יהי רצוי אחיו.

6 ו

דבר אחר יהי רצוי אחיו כשהיו ישראל מתייחסים זה אומר שלי היא לויה וזה אומר שלי היא לויה, אם מראובן הכתוב מייחס שלי היא לויה ואם ממנו הכתוב מייחס שלי היא לויה, ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחי.

7 ז

דבר אחר יהי רצוי אחיו, אין לך בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר:

8 ח

וטובל בשמן רגלו, מלמד שארצו של אשר מושכת שמן כמעין, מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן מינו להם פולמרכוס אחד, אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה רבוא, הלך לירושלים כו' הלך לו לצור כו' א"ל שמן במאה רבוא אני רציך, אמרו לו לך לגו חלב, הלך לגוש חלב אמר להם שמן במאה רבוא אני צריך אמרו לו לך אצל פלוני, הלך לביתו ובקשו ולא מצעו אמרו לו הרי הוא בשדה, הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה רבוא אני צריך, אמר ליה המתן עד שאגמור את הזית ואבוא, משגמר את זיתיו נטל את הכלים היה ממשמש ובא, אמר פולמרכוס אפשר שיש לזה מאה רבוא שמן דומה שצחקו בי היהודים, כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי את רגלינו, מלאת את הספל שמן ורחצה להן רגליהם לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא, א"ל בצונך שוב, א"ל אין לי מעות, א"ל טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי, עמד ומדד לו שמן בשמנה עשרה רבוא. אמרו לא הניח אותו אדם לא חמר ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו, הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפני שלשה מילין וקילסו לפניו קילוס גדול, אמר להם לא תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו שמונה עשרה רבוא לקיים מה שנאמר יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב: