Remez 951תתקנ״א
1 א

וזאת הברכה. זו מוספת על הברכות כולן, וכשבא בלעם הרשע לברך את ישראל היה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבע מזבחות כדכתיב וזבחת עליו וגו' אבא אליך וברכתיך, ולא ברכן אלא שלש שנאמר ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב"ה רשע אתה עיניך צרה בברכתן של ישראל אף [אני] איני מספיק על ידך שתשלים בברכותיך על ישראל, יבוא משה שעינו יפה ויברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך וכו' (כדלעיל), לכך נאמר רבות בנות עשו חיל וגו' נאה למשה לברך את ישראל שהיה נותן נפשו עליהן בכל שעה:

2 ב

איש האלהים. חביב היה משה מנח, נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופיה אלים. ד"א איש האלהים תלמיד שנדר רבו מתיר לו נדרו, אבל מי שאמר והיה העולם לא עשה כן אלא כביכול נדר במעשה העגל שנאמר הרף ממנו ואשמידם, ובא משה והתיר לו נדרו שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך.

3 ג

דבר אחר איש האלהים אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש, אלא בשעה שהיה עומד בפני פרעה (היה) [נקרא] אלהים, ובשעה שהוא בורח מפניו נקרא איש.

4 ד

דבר אחר כשהושלך ליאור נקרא איש, וכשהפך אותו לדם נקרא אלהים. [

5 ה

דבר אחר] כשעלה למעלה נקרא איש משה בשר ודם עולה (אני) [לפני הקב"ה שכולו] אש אכלה אש, וכשירד נקרא אלהים וייראו מגשת אליו.

6 ו

דבר אחר כשעלה לא אכל ולא שתה נקרא אלהים, וכשירד ואכל ושתה נקרא איש, ממחציתו ולמעלה היה אלהים וממחציתו ולמטה איש. ד"א איש האלהים גברא דיינא שנאמר ומשפטיו עם ישראל, שהיה אומר יקוב הדין את ההר.

7 ז

דבר אחר שהטיח כנגד מדת הדין שנאמר ואם בריאה יברא ה'.

8 ח

דבר אחר שהכריע על מדת הדין הקב"ה אמר אכנו בדבר, ומשה אמר סלח נא וגו' ויאמר ה' סלחתי כדברך.

9 ט

דבר אחר האיש הזה אם מבקש להפר נדרה של אשתו מיפר ואם מבקש מקיימו שנאמר אישה יקימנו ואישה יפירנו, אף משה אמר קומה ה' שובה ה':

10 י

איש האלהים אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקב"ה משה גוזר עליו ועושה. איש האלהים זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה נקרא איש האלהים שנאמר משה איש האלהים. אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר ויבוא איש האלהים אל עלי. שמואל נקרא איש האלהים שנאמר הנה איש האלהים בעיר הזאת. דוד נקרא איש האלהים שנאמר כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה' אל בית אל, אליהו נקרא איש האלהים שנאמר איש האלהים תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך, אלישע נקרא איש האלהים שנאמר הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא. מיכה נקרא איש האלהים שנאמר ויגש איש האלהים וגו' אל מלך ישראל. אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבוא עמך צבא ישראל. לפני מותו וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו סמוך למיתתו. כיוצא בו אתה אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה', וכי תעלה על דעתנו שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל ומה תלמוד לומר לפני בא יום ה' סמוך לביאה. מה כתיב למעלה מן הענין הרי הוא אומר ומות בהר בא מלאך המות אצל משה והיה סבור שמסור בידו, כיון שראה אותו משה הזכיר עליו שם ועקדו והיה יושב ורואה היאך הוא מברך את ישראל שנאמר לפני מותו. בני ישראל מלמד שכל ישראל ברך כאחד אתם נצבים היום כולכם, חזר ופרטן אחד אחד בפני עצמו וחזר וכללן כולן בברכה אחת. אשריך ישראל אמר רבי אבין כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל ולא היה מניחו מלאך המות, מה עשה נטלו וכפתו והניחו תחת רגליו וברכן לפניו, חדא הוא דכתיב וזאת הברכה אשר ברך וגו' [לפני מותו] לפני מי לפני זה שהיה מושלך תחת רגליו, ומה ברכה ברכן הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם:

11 יא

זהו שאמר הכתוב רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד אדם הראשון אומר אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה ומשה אומר לו אותו כבוד שניתן לך נטול ממך דכתיב אדם ביקר בל ילין, אבל אני זיו פנים שניתן לי כתיב לא כהתה עינו ולא נס לחה. נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול ומשה אומר לו אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני כתיב וינחם ה' על הרעה, משל לשתי ספינות שהיו בים אחד מהן הציל הקברניט את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל עצמו וספינתו וכו'. אברהם אומר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים, ומשה אומר לו אתה היית זן עובדי אלילים ואני זן מאמינים, אתה היית זן בישוב ואני במדבר. יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה, אומר לו משה אתה ראית פני השכינה וכהו עיניך אני דברתי עמו פנים בפנים ולא כהו עיני. יעקב אומר למשה אני גדול ממך שפגשתי עם המלאך ונצחתיו, אומר לו משה אתה פגשת המלאך באיפרכיא שלך, ואני עליתי למעלה אצלן באיפרכיא שלהן והם מתיראין ממני שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון:

12 יב

ויאמר ה' מסיני בא. מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של מקום, משל למה הדבר דומה לליטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד לדבר על ידו ולא פתח בצרכי אותו האיש תחלה עד שפתח בשבחו של מלך, אשרי עולם ממלכו אשרי עולם מדיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה והיו הכל מקלסין עמו, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל שנאמר ויהי בישורון מלך, חזר וחתם בשבחו של מקום אין כאל ישורון. אף דוד מלך ישראל לא פתח אלא בשבחו של מקום תחלה, שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש, חזר ופתח בצרכן של ישראל שנאמר כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר רוממות אל בגרונם. ואף שלמה לא פתח בצרכן של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום תחלה שנאמר שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל שנאמר רעב כי יהיה בארץ, חזר ותם בשבחו של מקום שנאמר ועתה קומה ה' למנוחתך. ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים שיהו ישראל מתפללין לא פתחו בצרכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום (שנאמר) האל הגדול הגבור והנורא מתיר אסורים, ואחר כך קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך.

13 יג

דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות. ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי. וזרח משעיר למו זה לשון רומי. הופיע מהר פארן זה לשון ערבי. ואתה מרבבות קדש זה לשון ארמי.

14 יד

דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות, בתחלה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא שנאמר והידים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה, הלך לו אצל בני עמו ומואב אמר להם מקבלין אתם את התורה, אמרו לו מה כתי בה לא תנאף, אמרו לו כל עצמה של ערוה שלהם היא שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, הלך ומצא את בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה לא תגנוב, א"ל כל עצמן של אביהם לסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול שמעו וקבלו, תלמוד לומר ואותם לא תעשו, ואומר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפר קום ונתנום לישראל, משל לאחד ששלח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו שלש סאין והיה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתנו על החמור וכן שני וכן שלישי, אף כאן ישראל קבלו את התורה בפרושיה ודקדוקיה, אף אותן שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא.

15 טו

דבר אחר כשנגלה הקב"ה לתת תורה לישראל הרעיש את כל העולם כולו על יושביו שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים, כיון ששמעו כל האומות את הקולות נתקבצו אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנו שהמקום מחריב את עולמו, אמר להם הלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול, אמרו לו הקול הזה מה הוא, אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה שנאמר עמו עוז ותושיה, אמרו א"כ ה' יברך את עמו בשלום.

16 טז

דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו כדרך שהרעיש בשעת מתן תורה שנאמר ה' בצאתך משעיר ואחר כך וכו' שנאמר ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו, אמר להם המקום אין כל אומה ולשון נכנסת לתוכן.

17 יז

דבר אחר משל למלך שהיה מבקש לתת מתנה לאחד מבניו והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו, מה עשה אותו הבן עמד (ופרנס) [ופירכס] את עצמו וספר שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה, כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, כשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב לא נמצא בו פסולת כענין שנאמר ויעקב איש תם, אמר לו המקום לך אני נותן את התורה, לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא:

18 יח

ויאמר ה' מסיני בא. מלמד שהחזיר הקב"ה על כל אוה"ע ולא קבלוה וכו' וכתיב עמד וימודד ארץ, ראה שלא רצו לקבל את התורה הקפיצן לגיהנם כמו שנאמר לנתר בהן על הארץ, בא דוד ונתן הודאה להקב"ה על כך שנאמר אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך, ואין עוז אלא תורה וכו'. אמר ר' אבהו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין אוה"ע מקבלין את התורה, ומפני מה יצא ידיהם, לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, אמר ר' יוחנן מלמד שהחזיר הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה (כתוב לעיל בפסוק כנשר יעיר קנו):

19 יט

הופיע מהר פארן. ארבע הופעות הן, ראשונה במצרים רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה, שניה בשעת מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן, שלישית לימות גוג ומגוג שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. תנו רבנן שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור, של כותי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם שנאמר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מה ראה, ראה שבע מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והתיר ממונן לישראל, ואומר הופיע מהר פארן הופיע ממונן לישראל, מאי ואומר, וכי תימא האי עמד וימודד לכדרב מתנא דאמר עמד והגלה אותם מארצם, ת"ש הופיע מהר פארן:

20 כ

ואתה מרבבות קדש. אות הוא בתוך רבבות שלו. ואתה מרבבות, שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו מראה לו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתה מרבבות קדש ולא כל רבבות.

21 כא

דבר אחר ואתה מרבבות קדש מלך בשר ודם יושב בפמליא שלו יש בה בני אדם נאים ממנו ויש בה בני אדם ארוכים ממנו ויש בה בני אדם גוצים ממנו ויש בה בני אדם גבורים ממנו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש, וכשנגלה עליהם על הים מיד הכירוהו שנאמר זה אלי ואנוהו, כך היו האוה"ע שואלים את ישראל ואומרים להם מה דודך מדוד שכך את מומתין עליו שכך אתם נהרגין עליו שנאמר על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כלכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו עמנו, וישראל אומרים להם נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירין אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז וגו' עיניו כיונים על אפיקי מים וגו' לחייו כערוגת הבשם וגו' ידיו גלילי זהב וגו' שוקיו עמודי שש וגו' חכו ממתקים, כיון ששמעו אומות העולם נויו ושבחו של מי שאמר והיה העולם, אמרו להם לישראל נלך עמכם שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים וגו', וישראל אומרים להן אין לכם חלק בו אני לדודי ודודי לי:

22 כב

מימינו אש דת למו כשהיה הדבור יוצא מפי הקדש היה יוצא דרך ימינו של קדש לשמאלם של ישראל ועוקף את מחנה ישראל שנים עשר מיל על י"ב מיל וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב"ה מקבלו בימינו וחוקקו בלוח והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר קול ה' חוצב להבות אש. מימינו אש דת למו מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו כאש, מה אש ניתנה מן השמים כך דברי תורה ניתנו מן השמים שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה אש חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב (לאדם) [לה] נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הן לו, פירש מהן ממיתין אותו, מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בהן בעולם הזה ובעולם הבא, מה אש כל המשתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה [כל המשתמש בה עושה בו רושם, מה האש] בני אדם שעמלין בהן ניכרין הן בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק. אש דת אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה. אמר ר' אלעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדתה אש הוא הסך בדמו אין האור שו לטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש על אחת כמה וכמה. וכתיב מימינו אש דת למו:

23 כג

מימינו אש דת. בשלשה דברים נמשלה תורה, בחרב, באש, במים, בחרב מנין ויגרש את האדם וגו', משל לאדם שיש בידו מאכלת והוא מבקש לדקר בה, אם היה יודע לשחק אינה מזקת אותו ואם לאו מיד הורגתו, כך כל מי שהוא דורש דברי תורה אם הוא יודע היאך הוא דורשן אינן מזיקין אותו ואם לאו מיד הוא נענש שנאמר ונשאו עונם כעון הדורש. במים מנין הוי כל צמא לכו למים, משל לאחד שהיה שט בנהר אם יודע לשוט הוא עולה בשלום ואם לאו הרי הוא נחנק, כך כל מי שהוא למד התורה ומשמרה קונה חיים לעצמו. נמשלה באש שנאמר מימינו אש דת למו, ומי יוכל ליגע באש הוי אומר ישראל שנאמר ואתם הדבקים בה' וגו'. תנא משמיה דר' מאיר מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין [תנא דבי ר' ישמעאל] מימינו אש דת למו (תנא דבי רבי ישמעאל) [אמר הקב"ה] ראוין הללו שניתן להן דת אש. ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם, והיינו דאמר רשב"ל שלשה עזין הן, ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, (שור בבהמה, במתניתא) תנא [אף] עז בבהמה דקה, וי"א אף צלף באילנות. מימינו אש דת למו מלמד שלא ניתנה תורה אלא בימין. אש דת התורה נקראת אש דת. אמר ר' יוחנן כל מי שהוא בא לעסוק בתורה יראה בעצמו כאילו הוא עומד באש. תורה שנתן הקב"ה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה חצובה מאש ונתונה מאש שנאמר מימינו אש דת למו (כתוב ברמז שע"ג). שני דברים בימין, תורה מימינו אש דת למו, וצדק דכתיב צדק מלאה ימינך (כתוב בפסוק ותאחז במשפט ידי). המתפלל צריך שיפסיע לאחוריו התם איבעי ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. ואחר כך יתן שלום משום (ר"ש) [שמעיה] אמרו נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אש דת למו, ואומר יפול מצדך אלף וגו', מאי ואומר וכ"ת אורחא דמילתא הוא למית בימין, ת"ש יפול מצדך אלף. רבא חזייה לאביי דקא יהיב שלמא לימיניה ברישא, א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה, אמר רב (פפא) [חייא] חזינא להו לאביי ורבא דמפסעי להני שלש פסיעות בכריעה אחת. הנותן ס"ת לחברו לא יתננו לו אלא בימין והמקבלו לא יקבלו אלא בימין שכן דרך נתינה שנאמר מימינו אש דת למו:

24 כד

אף חובב עמים. מלמד שחבב המקום את ישראל מה שלא חבב כל אומה ולשון. כל קדושיו בידך אלו פרנסי ישראל שעומדין על ישראל ונותנין נפשן עליהם, במשה מהו אומר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, בדוד הוא אומר הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי.

25 כה

דבר אחר אף חובב עמים מלמד שלא חלק הקב"ה חיבה לאומות כדרך שחלק לישראל וכו':

26 כו

כל קדושיו בידך. אלו גדולי ישראל שמתמשכנין על ישראל, וכה"א ביחזקאל ואתה שכב על צדך השמאלי (ונשאת) [ושמת] את עון [בית] ישראל. ואומר ואני נתתי לך את שני עונם וכו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני. והם תכו לרגלך אף על פי שהן מכעיסין. ישא מדברותיך מקבלין עליהן עול תורתך, וכה"א כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

27 כז

דבר אחר אף חובב עמים מלמד שחבב הקב"ה את ישראל מה שלא חבב כל אומה ולשון ומלכות. כל קדושיו בידך אלו נפשותיהן של צדיקים שנתונות עמו באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה וגו'. והם תכו לרגליך אף על פי שהן נרתעין לאחוריו שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל. ישא מדברותיך כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אף חובב עמים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע שני עולין אתה מטיל עלינו תורה ושעבוד מלכיות, א"ל הקב"ה העוסק בתורה כל קדושיו בידך. והם תכו לרגליך אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה ופורקין מעליהן עול מלכות.

28 כח

דבר אחר והם תכו לרגליך אף על פי שהן לוקין בהליכתן אין זזין ממך אלא ישא מדברותיך. רב חנן בר רב חסדא שדא כרגא אדרבנן, א"ל רב נחמן בר יצחק עברת לך אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובים. אדאורייתא דכתיב אף חובב עמים כל קדושיו בידך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אפילו בשעה שאתה מחבב את העמים יהו כל קדושיו בידך, והם תכו לרגליך תני רב יוסף אלו ת"ח שמכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ישא מדברותיך לישא ליתן בדבריו של מקום. אדנביאי דכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים, אמר עולא פסוק זה בלשון ארמי נאמר אם כולם יתנו בגוים עתה אקבצם ואם מעט מהן ויחלו ממשא מלך שרים. אדכתובים לכל יודעי דת אלהי וגו' מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם, מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגליות, והלך זו ארנונא. אף חובב עמים מפני מה הוא מחבבן באף. מפני שעתיד לכלותן באף שנאמר בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים, אבל ישראל אף על פי שיסורין באין עליהם קדושיו הם שנאמר כל קדושיו בידך.

29 כט

דבר אחר אמר הקב"ה לישראל חרון שאתם עושים לפני הוא מחבב את האומות העולם לפני.

30 ל

דבר אחר אף על פי שהקב"ה מגדל את עובדי אלילים בעולם הזה אבל מאבדן הוא לעולם הבא, משל למלך שהיה מהלך בדרך ובנו ועבדו מהלכין עמו והיה מכבד את העבד ומניח את בנו, כיון שהגיע לנחר ראה אותו שהוא עז הניח המלך את העבד והרכיב את בנו והעבירו את הנהר, שנאמר אף חובב עמים בעולם הזה, אבל לעולם הבא כל קדושיו בידך:

31 לא

תורה צוה לנו משה. צווי זה אינו אלא לנו אינה אלא בעבורנו, וכה"א ואבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל בית זה למה וישם שם מקום לארון וגו' הוי צווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורנו. תורה תרי"א מצות אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו.

32 לב

דבר אחר תורה צוה לנו משה וכי ממשה אנו אוחזין התורה והלא אבותינו זכו בה שנאמר מורשה קהלת יעקב שומע אני ירושה לבני מלכים, ירושה לבני קטנים מנין, תלמוד לומר אתם נצבים היום וגו'. אל תקרי מורשה אלא מאורסה שהתורה מאורסת היא לישראל וכאשת איש לעובדי אלילים, וכה"א היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת וגו'. מורשה קהלת יעקב משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אם מבקש לחזור אחר מאה שנים אינו בוש לחזור מפני שאומר לירושתי אני חוזר:

33 לג

מורשה קהלת יעקב, אמר ר' יוחנן כותי העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר צוה לנו לנו ולא להם, וליחשבה גבי שבע מצות, מ"ד מורשה מיגזל גזיל לה, מ"ד מאורסה דיניה כנערה מאורסה ובסקילה, מיתיבי היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו כותי שהוא עוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו כותי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו כותי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו. אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה ירושה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. הבא על נערה המאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה. שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא ניתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין שנאמר השמרו לכם פן יפתה וגו' וחרה אף ה' בכם, בית המקדש מנין שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך (בדרכי) [בחקתי] ואם לאו והבית הזה יהיה עליון כל עבור עליו ישום (וישרוק) [ושרק]. מלכות בית דוד שנאמר אם ישמרו בניך (את) בריתי, ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא ניתן על תנאי, תלמוד לומר תורה צוה לנו משה, ומנין לבריתו של אהרן שלא ניתן על תנאי שנאמר ברית מלח עולם. כל העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב שנאמר מורשה קהלת יעקב, ואומר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב וגו':