Remez 940תתק״מ
1 א

כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם. אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה א"ל הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני, והכתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' (כי טוב) כי לעולם חסדו. ואמר ר' יונתן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, מפני שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, אמר ר' יוסי ברבי חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש, דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ. ובגוים ההם לא תרגיע (כתוב ברמז רצ"א). אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטין בו שנאמר ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר אלו תחתוניות. עולא במסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרי בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, א"ל לעולא יאות עבדי, א"ל (זיל) [אין] ופרע ליה בית השחיטה, כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל ודילמא חס ושלום אחזוקי ידי עוברי עבירה, א"ל נפשך הצלת, קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב, א"ל ההוא שעתא לא עברנא ירדנא. אמר ר' חנן והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה. ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת. ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר. מעשה (באשה) [בפרדת רבי] שמתה וטהרו את דמה משום נבלה, ושאל רבי אלעזר את רבי סימון עד כמה ולא אשגח ביה, ושאל את רבי (יעקב) [יהושע בן לוי] וא"ל עד רביעית טהירה יתר מכאן טמא, ובאש לר' אלעזר על דלא הדר ליה ר' סימון כו', א"ל ר' זריקא בגין דשאיל לך את בעיט ביה א"ל בגין דלא הות דעתי בי בעיטנא ביה דאמר ר' חנן והיו חייך תלואים לך מנגד זה שלוקח חטים לשנה. ופחדת לילה ויומם זה שלוקח מן הסדקי. ולא תאמין בחייך זה שלוקח מן הפלטר ואנא סמיכנא אפלטר. בכל יום ויום קללתו מרובה משל חברו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר, הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי, אלא דחליף, ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל:

2 ב

אלה דברי הברית. ארשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמורה במלח ממתקת כל הקרבן אף ברית האמורה ביסורין ממרקין כל (גופו) [עונותיו] של אדם (כתוב ברמז ש"ג וברמז תתנ"א). מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב, כל המצות כולן נאמרו בסיני ונשנו בערבות מואב וכו' (כתוב לעיל):

3 ג

כתיב מי יתן והיה לבבם זה להם, א"ל משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר לכם הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן אתה. כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלקל, בני כפויי טובה דכתיב האשה אשר נתתה עמדי, אף משה לא רמזה להם אלא לאחר ארבעים שנה ואולך אתכם ארבעים שנה וגו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת, אמר רבה ש"מ לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין. אריב"ל כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין, דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה ושמרתם את דברי (התורה) [הברית] הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו. שנוי בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'. משולש בכתובים כי אם בתורת ה' חפצו וגו' וכל אשר יעשה יצליח:

4 ד

ויקרא משה אל כל ישראל. את מוצא כשנתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו שנאמר ויקרא ה' למשה, אף משה כשבא לשנות את התורה לישראל מסרה בקריאה שנאמר ויקרא משה אל כל ישראל. א"ל משה הוו יודעין כל מה שעשה לכם הקב"ה נסים ראיתם בעיניכם במצרים המסות הגדולות אשר ראו עיניך שהיו המכות ממסות גופיהן של מצרים, והאותות שהיו נרשמין על גופיהן, והמופתים שהיו המכות מפתות אותם, כיצד לשלשים יום היתה באה המכה והית עושה שבעה ימים והולכת לה והיו נרווחין שלשה ועשרים ימים בין מכה למכה ולא היו חוזרין. ולא נתן ה' לכם לב לדעת בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה להם שמעו ישראל ושתקו, משל למה הדבר דומה לחבר קשה שראה עכנא אחת קשה אמר מי יכול לחבר את זה, א"ל ולא אתה החבר הכל ממך, כך היו ישראל צריכין לומר אתה תן:

5 ה

לא בלו שלמותיכם מה שהיה עליהם לא בלו אבל מה שהיה בתוך התיבות בלו וכו' (כדכתוב בפרשת עקב בפסוק שמלתך לא בלתה ברמז תתנ"א):

6 ו

פרשת נצבים:

7 ז

אתם נצבים. זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם, כל זמן שהקב"ה (מתהפך) [מסתכל] במעשיהם של רשעים [ומהפך בהם] אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום. סדומיים ויהפך את הערים, מצרים ולא נשאר בהם עד אחד. בבל והכרתי לבבל שם ושאר [ועל כולן] אמר דוד שם נפלו פועלי און, אבל ישראל אם נפלו עומדין וכה"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי [אמר הקב"ה] מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים וכתיב דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ, משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים, החצים כלים והקורה במקומה עומדת, אף כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין. למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ"ט שנאמר בת"כ מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, מיד קרא אותם משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבואו אל המקום הזה. מפני מה עו"א מיחייבין כליה וישראל קיימים, לפי כשבאין עליהן פורעניות מבעטין בהן ואינן מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתו וגו', אבל ישראל כשהיסורין באים עליהם הם נכנעין שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו', אמר הקב"ה הקללות הן מעמידות אתכם, וכה"א ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, לכך נאמר אתם נצבים.

8 ח

דבר אחר אתם נצבים אימתי כשתהיו אגודה אחת היום כלכם, בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת שמא יכול לשברם ואילו אחת אחת אפילו תינוק יכול לשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת שנאמר (יבואו) [ילכו] בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדו מארץ צפון. ראשיכם שבטיכם אף על פי שמניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים כלכם שוין לפני שנאמר וכל איש ישראל. ד"א כלכם ערבים זה בזה ואפילוצדיק אחד ביניכם כלכם עומדין בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה, וכן אתה מוצא בעכן [הלא עכן וגו' בן זרח מעל בחרם וגו', מדת פורעניות מועטת והדור נתפס בה] מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. מחוטב עציך מלמד שבאו גבעונים בימי משה ולא קבלן שנאמר ויעשו גם המה בערמה, מהו גם, ללמד שבאו אצל משה ולא קבלן:

9 ט

דבר אחר אתם נצבים מה כתיב למעלה ותבואו אל המקום הזה וכתיב הפוך רשעים ואינם, משל לשתי תמונות אחת של זהב ואחת של שעוה, הציתו בהן את האור, אותה של שעוה אבדה מיד, אותה של זהב קיימת, כך הרשעים אובדין מן העולם כהרף עין.

10 י

דבר אחר משל לאחד שהשליך קוצים על פני המים היו צפין, השליך אבן עמדה לה בתוך המים, כך העו"א נקראו קוצים והיו עמים משרפות סיד קוצים וגו' וישראל נקראו אבן משם רועה אבן ישראל.

11 יא

דבר אחר א"ל משה מבקשים אתם לעמוד בעולם עסקו בתורה, מה כתיב למעלה ושמרתם את דברי הברית ואחריו אתם נצבים.

12 יב

דבר אחר מה כתיב למעלה (אלו) ובגוים ההם לא תרגיע והיו חייך תלואים לך, א"ל משה קיימו את התורה ואין אחד מהם נוגע בכם שנאמר ושמרתם את דברי הברית ואומר ושומע לי ישכן בטח.

13 יג

דבר אחר אתם נצבים ולא העו"א, משל לאבן גדולה שהיתה מושכבת בתוך הרחוב כל מי שהיה רואה עצמו גבור היה בא ומתגושש בה והיא נופלת עליו ושוברתו ומת והאבן עומדת במקומה, כך העו"א משעבדים בישראל והם קיימין לעולם שנאמר אשים את ירושלים אבן מעמסה. ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עלים שנאמר מחטב עציך עד שאב מימיך משה גזר לההוא דרא [דוד גזר לכולי דרא], ואכתי יהושע גזר עליהם דכתיב ויתנם יהושע וגו' חוטבי עצים, יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים כו':

14 יד

לעברך בברית וגו'. שלש בריתות כרת הקב"ה עם ישראל, אחת כשיצאו ממצרים ואחת בחורב ואחת כאן [ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן] מפני שאותה שכרת בחורב בטלום ואמרו אלה אלקיך ישראל, לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב וקבע עליה קללה במי שחוזר בו, וכה"א וכל ישראל עברו את תורתך וגו' ותתך עלינו את האלה והשבועה, ואין אלה אלא קללה שנאמר והיתה האשה לאלה ללמדך כשם שמשביעין את הסוטה כך השביע הקב"ה את ישראל:

15 טו

ולא אתכם לבדכם. וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב א"ל הוו יודעין שלא על מה שבלבבכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' וכו' עד משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט (כתוב ברמז רצ"ד ע"ש). מפני מה הכותיים מזוהמין, מפני שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וכו', וגרים מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו דכתיב כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו. ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב יצאו ממנו י"ב שבטים שלא היה בהם שום דופי. כתוב אחד אומר ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם וכתוב אחד אומר לא תחמוד כסף וזהב (אשר) עליהם וגו' הא כיצד עמהם דומיא דעליהם דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר. ואימא אדרבה עליהם דומיא דעמהם מה עמהם כל מה שעמהם אף עליהם כל מה שעליהם, אם כן לא יאמר עליהם. אמר רב יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבדה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וכתיב לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי האוהב את אשתו בגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו', סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו', סמוך לפרקן שאני:

16 טז

לא חלק להם (כתוב ברמז תתק"ח):

17 יז

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכין ואין חוזרין דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הן אפלה שלהן עתידה להאיר להם. תנו רבנן עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה, וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אם מעשיהם כהיום אינן חוזרין ואם לאו חוזרין. רבי אומר באין הן לעולם הבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. אמר רבה בר בר חנה שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה דכתיב הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה וגו', מאי חסידותיה, דתניא קטני בני רשעי ישראל אין להם חלק לעולם הבא שנאמר הנה היום בא בוער כתנור וגו' אשר לא יעזוב להם שרש וענף שרש בעולם הזה וענף לעולם הבא דברי רבן גמליאל, רבי עקיבא אומר באין לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה', שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא:

18 יח

הנסתרות לה' אלקינו וגו'. למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד, מלמד שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן דברי ר' יהודה. א"ל רבי נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם, אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי כו' אלא עכן מ"ט איענש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו (כתוב ברמז תשכ"ב):

19 יט

ושב ה' אלקיך את שבותך (כתוב ברמז רי"ב וברמז תשל"א):

20 כ

והביאך ה' אלקיך אל הארץ, מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא דכתיב ויעשו כל הקהל השבים (מהגולה) [מן השבי] סכות וישבו בסכות וגו', אפשר בא דוד ולא עשה סוכה בא שלמה ולא עשה סוכה עד שבא עזרא, אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע בן נון, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא וכו', ואומר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו. ואידך ההוא דבעי רחמי וכו', בשלמא משה לא בעי רחמי דלא ה"ל זכות דארעא דישראל אלא יהושע דה"ל זכותא דארעא דישראל אמאי לא בעי רחמי והכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה, ה"ק כיון דירשו אבותיך ירשתה אתה. אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן. כי לא עשו מימי ישוע בן נון ולמה כתיב ישוע, רבי הלל בשם ר' שמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו, מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו. רבי יוסי בר חנינא אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלקיך אל הארץ וגו' מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה. והרבך מאבותיך מה אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אף על פי שעליכם עול מלכות, אבותיך לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה ואתם כיון שנכנסתם נתחייבתם, אבותיך לא נתחייבו עד שקנו כולה אתם ראשון ראשון קנה ומתחייב. אמר רבי אליעזר מאליהן קבלו המעשרות מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים וגו', מה מקיים רבי אלעזר בכורות צאנו מכיון שקבלו עליהן דבר שלא נתחייבו אפילו דברים שהיו חייבין בהן העלה עליהן כאלו מאליהן קבלו עליהן. מה מקיים רבי יוסי ברבי חנינא ובכל זאת, מכיון שקבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן כאלו מאליהן קבלו, מה מקיים רבי אלעזר מאבותיך, פתר לה לעתיד לבוא:

21 כא

תניא לאהבה את ה' וגו' ולדבקה בו. שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנה שאקרא זקן ואשב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך וגו', ואומר עץ חיים היא. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמן, אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום להיות עודר בו, וק"ו ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו חול נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה על אחת כמה וכמה. רבי טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות דקא אכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדייה בנהרא, א"ל אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק, אמר רבי אבהו משום רי חנינא בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה ק"ו מבלשצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשה חול נעקר מן העולם שנאמר בה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה. ורבי טרפון כין שקפלו רוב המקצועות הוה כדאכיל אמאי צעריה ההוא גברא, אמרי משום דההוא גברא הוו גנבי ליה עינבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לרבי טרפון סבר היינו דגנבן, אי הכי אמאי ציער נפשיה, שאני רבי טרפון דעשיר גדול היה וה"ל לפייסו בדמים. מאי דכתיב לא בשמים היא שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא צריך אתה לעבור אחריה. (

22 כב

דבר אחר) [רבא אמר] לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגיס דעתו עליה [כשמים] ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנין ולא בתגרין. אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, א"ל ליהושע שאל, א"ל לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, א"ל [לשמואל שאל, א"ל] אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (כדכתוב ברמז תרפ"ב). לא בשמים היא, לא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו [תורה] אחרת מן השמים, לא נשתייר ממנה בשמים, אמר רבי חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקתה וישרותה ומתן שכרה. שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנתן בשמים, א"ל והלא אתה איסטרולוגי וגדול בתורה, א"ל לא הייתי מביט באיסטרולוגיא אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה בשעה שהייתי נפנה לבית המים. לא נפלאת היא ממך, משל לבת מלכים שלא היה אדם מכירה והיה למלך אוהב אחד והיה נכנס אצלו בכל שעה והיתה בתו עומדת לפניו, א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את בתי והיא עומדת לפניך, כך אמר הקב"ה לישראל ראו כמה אתם חביבין עלי דכתיב ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא כי קרוב אליך הדבר, ובזמן שתקרבו את התורה אף אתם קרובים לי שנאמר לבני ישראל עם קרובו. אמר אליהו ז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שכל ת"ח שהוא קורא ושונה לשם שמים ואוכל ושותה משלו ונהנה מיגיעו ומעמלו ואינו נהנה משל אחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל וגו', ואומר מה יפית ומה נעמת. לעולם יהא אדם עניו בתורה [ובמעשים טובים] וביראת שמים עם אביו ועם אמו ועם אשתו ועם בניו ועם בני ביתו ועם שכניו ועם קרוביו ועם רחוקיו ואפילו עם הנכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ואת שנותיו בשם טוב, ובזה אשתו ובני ביתו ושכניו יראין ממנו, ואפילו העו"א יראין ממנו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אשרי מי שמשים את נפשו כשור לעול וכחמור למשאוי וכפרה החורשת בשדה שנאמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אם יקרא וישנה וישמש ת"ח וימעט בסחורה וירבה בישיבה באותה שעה הקב"ה אומר לו העולם הזה שלי ושלך, ימות המשיח שלי ושלך, העולם הבא שלי ושלך, שנאמר אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, אמר דוד אני מגיד גדולתו וגבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבכל יום ויום אדם נוצר ובכל יום ויום אדם נברא ובכל יום ויום אדם נולד ובכל יום ויום אדם חי ובכל יום ויום אדם מת ובכל יום ויום נפשו של אדם נטלת ממנו ונתנה לבעל הפקדון ומייסרין אותו כתינוק לפני רבו ובכל יום ויום מכלכלין אותו כתינוק על שדי אמו כפרי מעשיו. פעם אחת היו רבותינו יושבין [בבהמ"ד] ואומרין אליהו מהיכן הוא יש מהם אומרים מזרע לאה ויש מהם אומרים שהוא בא משבט גד (וחכ"א) [ויש מהן אומרים] מזרע רחל, וכשהם יושבים ועסוקין בא אליהו ז"ל ועמד בפניהם ואמר להם רבותי מפני מה אתם מצטערים אין אני אלא מזרע לאה. פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד היה מתלוצץ ומלעיג בדברי אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ליום הדין, אמר לי בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה, אמרתי לו בני מה מלאכתך, א"ל צייד, ואני אמרתי לו מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים, אמר לי בינה נתנו לי מן השמים, אמרתי לו מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם כי קרוב אליך הדבר מאד לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים, מיד הרים קולו ובכה עד שאמרתי לו אל ירע לך שכל באי עולם משיבין תשובה זו אבל מעשיהם יהו מעידין בהם (וכי) ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי. כי היא חייך ואורך ימיך (כתוב ברמז ס"ו וברמז תתל"ז וברמז רצ"ח וברמז תתע"ג):

23 כג

פרשת וילך:

24 כד

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבוא מאי לצאת ולבוא אילימא לצאת ולבוא ממש והא כתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, אלא לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו שערי חכמה. מאן דאמר בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו, מאן דאמר בניסן נולדו בניסן מתו שנאמר ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וכו' (כתוב בפסוק אחד עשר יום מחורב ברמז ת"ת). כתיב כי אתה תבוא וכתיב כי אתה תביא, א"ל משה ליהושע זקנים שבדור עמך, והקב"ה א"ל ליהושע טול מקל והך על קדקדן

25 כה

דבר אחר לדור ואין שני דברים לדור. מהן קורא ראשון ואחריו לוי מה"מ אמר רב מתנה אמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי. רבי יצחק נפחא אמר מהכא ונגשו (אל) הכהנים בני לוי אטו וכו', רב אשי אמר מהכא בני עמרם אהרן ומשה וגו'. רבי חייא בר אבא אמר מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:

26 כו

מקץ שבע שנים במועד. תנן התם פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' בבוא כל ישראל לראות, חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב, אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע ומשמע עד והיה אם שמוע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר. ברכות וקללות, ופרשת המלך עד שגומר כל הפרשה כולה. (כדרך) [ברכות] שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן את של רגלים תחת מחילת העון, בשמיני סלקא דעתך אלא אימא בשמינית. וכל הני ל"ל צריכי, דאי כתב רחמנא מקץ שבע שנים הוה אמינא נימני מהשתא ואע"ג דלא איתרמי בשמיטה כתב רחמנא שמיטה, ואי כתב רחמנא שמיטה הוה אמינא בסוף שמיטה כתב רחמנא במועד, ואי כתב רחמנא במועד הוה אמינא מראש השנה כתב רחמנא חג הסכות. ואי כתב רחמנא חג הסכות ה"א אפילו יו"ט האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מהתחלת המועד. חזן הכנסת נוטל ס"ת וכו', ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. אמר אביי כולה משום כבודו של מלך. וקורא יושב והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבוא המלך דוד וישב לפני ה', אמר רב חסדא בעזרת נשים. ושבחוהו חכמים מכלל דשפיר עבד והא אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, מצוה שאני אל תתירא אחינו אתה, תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שהחניפולו לאגריפס, אמר ר"ש בן חלפתא מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחברו מעשי גדולים ממעשיך. אמר רביתנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר באזניהם, והאי מיבעי ליה באזניהם דכל ישראל, ההוא מנגד כל ישראל נפקא. הקהל את העם האנשים והנשים והטף (כתוב ברמז רט"ז). חרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר פטור מן הראיה וחייב בשמחה, מאי שנא לענין ראיה דפטור דגמר ראיה ראיה מהקהל וכו' והתם מנלן דפטרינן דכתיב למען ישמעון פרט למדבר ואינו שומע, ולמען ילמדון פרט לשומע ואינו מדבר. למימרא דכי [לא] משתעי לא גמיר והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא וכו' דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי [ויתבי] קמיה ומניידי ברישייהו ומרחשי בשפותייהו ובעא רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואישתכח דהוו גמירי הילכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולה תלמודא, אמר מר זוטרא קרי ביה למען ילמדו (הוא), רב אשי אמר ודאי למען ילמדו [הוא] דאס"ד למען ילמדו וכיון דלא משתעי לא גמיר [וכיון דלא שמע לא גמיר] האי מלמען ישמעו נפקא, אלא ודאי למען ילמדון הוא:

27 כז

הן קרבו ימיך למות. אמר ר' אייבו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדישי שמך [שנאמר הן לה' אלקיך השמים וגו'] קנסת עלי מיתה, שנאמר הן קרבו ימיך למות, כל מדותיך מדה כנגד מדה שמא מדה רעה כנגד מדה טובה מדה חסרה כנגד מדה שלמה מדה צרה כנגד מדה טובה, א"ל הקב"ה למשה אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן שנאמר הנה אנכי שולח מלאך, הן צדיק בארץ ישולם, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא כשם שהעלית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא על נ"ה צדיקים גמורים שנאמר הן בגימטריא נ"ה. אמר ר' יוחנן עשר מיתות כתובות על משה ואלו הן, הן קרבו ימיך למות, ומות בהר, כי אנכי מת, כי ידעתי אחרי מותי, ואף כי אחרי מותי, לפני מותו, בן מאה ועשרים שנה במותו, וימת שם משה, ויהי אחרי מות משה, משה עבדי מת, מלמד שעשרה פעמים נגזרה עליו גזרה שלא ליכנס לארץ ישראל ועדיין לא נחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו (ב"ד הגדול) [הקב"ה] וא"ל גזרה היא מלפני שלא תעבור שנאמר כי לא תעבור את הירדן הזה, ודבר זה קל בעיניו של משה שאמר ישראל חטאו כמה חטאות גדולות כמה פעמים ובקשתי עליהם חמים מיד קבל ממני שנאמר הרף ממני ואשמידם, מה כתיב תמן ויאמר ה' סלחתי כדברך, אני שלא חטאתי מנועורי לא כל שכן שאתפלל על עצמי ויקבל ממני, וכיון שראה הקב"ה שקל היה בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה מיד קצף עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס שנאמר לכן לא תביאו, ואין לכן אלא לשון שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי, וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין עמד ועג עוגה קטנה וישב בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתתבטל אותה גזרה, באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני המקום עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לכרות את העולם, יצאה ב"ק ואמרה עדין לא הגיע צביונו של הקב"ה לכרות את העולם אלא אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה ענו מאד, מה עשה הקב"ה באותה שעה הכריז בכל שער ושער בכל רקיע ורקיע ובכל שערי ב"ד וב"ד שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין, ואותו מלאך הממונה על ההכרזה אכריזאל שמו, באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה וא"ל למלאכי השרת קומו ונעלו כל שער רקיע ורקיע עד שגבר קול התפלה למעלה ובקשה לעלות לרקיע מפני שקול תפלתו של משה היה דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש של מד מן זגזאל רבו סופר כל בני מרום, על אותה הוא אומר ואשמע אחרי קול רעש גדול, ואין רעש אלא זיע, ואין גדול אלא משה שנאמר גם האיש משה גדול מאד, מהו אומר ברוך כבוד ה' ממקומו, בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא פנים ולא נתן לו חיים ולא הכניסו לארץ אמרו ברוך כבוד ה' ממקומו שאין לפני משוא פנים לא לקטן ולא לגדול, ומנין שהתפלל משה תקט"ו פעמים שנאמר ואתחנן אל ה' מנין ואתחנ"ן הכי הוו, באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך יגיעי ועמלי וצערי שנצטערתי עליהן במצות עד שקבעתי בהן תורה ומצות אמרתי כשם שראיתי בצערם כך אראה בטובתם ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה הרי אתה עושה תורתך פלסטר, דכתיב ביומו תתן שכרו, וזו היא שילום של ארבעים שנה שעמלתי עד שהיו עם קדוש, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן, ומלאך סמאל ראש השטנים הוא בכל שעה היה מצפה למיתתו של משה ואומר מתי יגיע הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו של משה הימנו, עליו אמר (שלמה) [דוד] צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, בכל השטנים כולם אין לך רשע כסמאל ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, משל למה הדבר דומה לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה מצפה ואומר מתי יגיע שמחתם ואשמחם, כך היה סמאל הרשע מצפה למיתתו של משה ואומר מתי יהא מיכאל בוכה ואני אמלא פי שחוק, עד שא"ל מיכאל רשע אני בוכה ואתה משחק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, נפלתי במיתתו של משה וקמתי בפרנסתו של יהושע בשעה שהפיל ל"א מלכים, כי אשב בחשך בחורבן בית ראשון ובית שני, ה' אור לי לימות המשיח, עד כאן עלתה לו למשה שעה אחת, באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה אם אין אתה מכניסני לארץ ישראל הנח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות, א"ל הקב"ה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא, ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי על ידך ואין מידי מציל, עד כאן עלתה למשה שעה אחת, אמר משה לפניו רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים והם שותין מים ורואין את העולם כך תהא נפשי כאחד מהן, א"ל רב לך, אמר לפניו רבש"ע אם לא תניח אותי בעולם הזה כעוף הפורח באויר בארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת ערב חוזר לקינו כך תהא נפשי כאחת מהן, א"ל רב לך, אמר לפניו רבש"ע הנח עין אחת שלי תחת הדלת ויתנו עליה את הדלת שלשה פעמים בשנה ואחיה ולא אמות, א"ל רב לך, כיון שראה משה שאין כל בריה יכולה להצילו מן המות באותה שעה אמר משה הצור תמים פעלו וגו', מה עשה משה נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדין לא מילא לכתוב עד שהגיע שה שבו ימות משה, באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו, רבש"ע מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו ומי שיש בו דברים הללו היאך אני יכול לעשות לו קצף, ואחר כך אמר לו למיכאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו רבש"ע אני הייתי לרב והוא היה לי לתלמיד ואיך אני יכול לראות במותו, ואחר כך אמר לסמאל צא והבא נשמתו של משה, מיד לבש כעסו וחגר חרבו ונתעטף באכזריות והלך לקראת משה, כיון שראה אותו יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והיה דומה למלאך ה' צבאות היה מתיירא סמאל מן משה אמר ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, וטרם שראה סמאל את משה היה יודע שיבוא סמאל, וכיון שראה סמאל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר אל משה עד שאמר משה לסמאל אין שלום אמר ה' לרשעים מה תעשה בכאן, א"ל ליטול נשמתך באתי, א"ל מי שגרך, א"ל מי שברא כל העולם, א"ל אין אתה נוטל את נשמתי, א"ל כל באי עולם מסורים בידי, א"ל יש בי כח יותר מכל באי עולם, א"ל ומה כחך, א"ל אני בן עמרם שיצאתי מהול ממעי אמי ולא נצרכתי למהול ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודברתי עם אבי ואמי אפילו חלב לא ינקתי וכשהייתי בן ג' שנים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל את התורה מתוך להב אש וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך ונטלתי את כתרו מעל ראשו, וכשהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותו ומופתים במצרים והוצאתי ששים רבוא לעיני כל מצרים וקרעתי את הים לי"ב גזרים והפכתי את מימי מרה למתוק ועליתי ודרכתי דרך השמים והייתי תופס במלחמתן של מלאכים וקבלתי תורה של אש מעמו פנים בפנים ושחתי עמו בפמליא וגליתי רזיהם לבני אדם וקבלתי תורה של אש מימינו של הקב"ה ולמדתי אותה לישראל ועשיתי מלחמה עם סיחון ועוג שני גבורי אומות העולם שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהם מפני גובהן והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם והכיתי במטה שבידי והרגתים, מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כך, לך ברח מלפני איני נותן לך נשמתי, מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה, א"ל הקב"ה צא והבא נשמתו של משה, מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה ונטל את מטה האלקים בידו שחקוק בו שם המפו רש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן מבין עיניו ועוור את עיניו, עד כאן עלתה למשה סוף רגע, יצתה ב"ק ואמרה הגיע סוף רגע מיתתך, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע זכור לי אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי לכה ואשלחך אל פרעה, זכור לי אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות, יצאה בת קול ואמרה לו אל תתירא אני בעצמי מיטפל בך ובקבורתך, באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקב"ה משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו מיכאל וגבריאל וזגזאל, מיכאל הציע מטתו של משה, וגבריאל פרש בגד של בוץ מראשותיו, וזגזאל מרגלותיו, מיכאל מצד אחד וגבריאל מצד אחד, א"ל הקב"ה למשה השכב [עפעפי] עיניך זה על זה והשכיב [עפעפי] עיניו זה על גב זה, א"ל הניח ידיך על החזה והניח ידיו על החזה, א"ל הקף רגלך זה על גב זה והקיף רגליו זה על גב זה, באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו, א"ל בתי מאה ועשרים שנה קצבך היתה בגופו של משה עכשיו הגיע קצך לצאת צאי ואל תאחרי. אמרה לפניו רבש"ע יודעת אני שאתה אלקי כל הרוחות ואדון כל הנשמות החיים והמתים מסורין בידך ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה שלא נראה בו מעולם רמה ותולעה ולא היה בו צרעת מעולם בשביל כך אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו ועכשיו יש גוף טהור מגופו של משה, א"ל הקב"ה צאי ואל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי שמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים, אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עוזא ועזאל וחמדו בנות הארץ והשחיתו את דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית עליו בסנה לא בא אל אשתו שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה. באותה שעה בקש הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה בוכה ואומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ורוח הקודש בוכה ואומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שמים וארץ בוכים ואומרים אבד חסיד מן הארץ, וכשבקש יהושע רבי ולא מצאו היה בוכה ואומר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים, וישראל בוכים ואומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי העולם הבא:

28 כח

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות. ר' שמעון בן יוחאי אומר ברוך דיין האמת שאין עולה ומשוא פנים לפניו, וכן הוא אומר אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף. בשנה אחת מתו שלשה צדיקים משה אהרן ומרים, שוב לא מצאו ישראל נחת רוח שנאמר ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו שנאמר נדיבי עמים נאספו וגו', אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן, מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה, מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו, באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל, כשמת אהרן נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו היכן הוא אהרן אחיך, א"ל האלקים גנזו לחיי העולם הבא, ולא היו מאמינים בו א"ל יודעין אנו שקפדן אתה שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסת עליו מיתה, מה עשה הקב"ה נטל מטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב"ה מספיד עליו ומלאכי השרת עונין תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו וגו', באותה שעה אמר הקב"ה למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה הלך ועמד לפניו, א"ל, משה תן לי נשמתך, א"ל במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך גער בו ויצא בנזיפה, הלך מלאך המות והשיב דברים לפני הגבורה, א"ל המקום למלאך המות לך והבא לי נשמתו, הלך למקומו בקשו ולא מצאו, הלך אצל הים א"ל ראית את משה, א"ל מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו, הלך אצל ההרים והגבעות אמר להם ראיתם את משה, א"ל אלקים הבין דרכה אלקים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו שנאמר ויקבור אותו בגי, כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים, עד שא"ל הקב"ה עד כמה אתה מתאבל והולך וכי לך בלבד מת והלא גם לי מת שמיום שמת אבל לפני שנאמר ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, ולא עוד אלא שהוא מובטח לעולם הבא שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם: