Remez 939תתקל״ט
1 א

יפתח ה' לך. אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא ירדו גשמים מאוצר טוב שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', בזמן שישראל שרויים בארצם גשמים יורדים מאוצר טוב ובזמן שאין ישראל שרויים בארצם אין גשמים יורדים מאוצר טוב (כתוב ברמז תתקמ"ב ובפסוק ועצר את השמים ברמז תתס"ח). אמר ר' יוחנן מטר בשביל יחיד שנאמר לתת מטר ארצך בעתו, פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לתת מטר ארצך בעתו, פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ופרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ופרנסה בשביל יחיד לא והתניא ר' יוסי בר יהודה אומר ג' פרנסים טובים עמדו להם לישראל וכו', שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי. גדולה היא ירידת גשמים ששקולה כתחיית המתים, דכתיב ויבוא כגשם לנו וכתיב אחריו יחינו מיומים וגו' לפיכך קבעוה בתחיית המתים. כשהגשמים יורדים אף משא ומתן מתברך שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך. והיית רק למעלה (כתוב ברמז קמ"ח). תנא העבים ורוחות שניות למטר מאי היא זיקא דבתר מיטרא. למימרא דמעליותא היא והכתיב יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר ואמר עולא זיקא דבתר מיטרא, ל"ק [הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא, ואב"א הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק. ואמר רב יהודה זיקא דבתר מטרא כמיטרא, עיבוא דבתר מיטרא כמיטרא, שימשא דבתר מיטרא כתרי מיטרי, למעוטי מאי], למעוטי גילהי דלילא ושימשא דביני קרחי. והיו שמיך (כתוב ברמז תרע"ד). יככה ה' בשחין (כתוב ברמז קפ"ד). תניא אמר ר' יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וכי מה איכפת ליה לעור בין אפלה לאורה, עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא ואבוקה בידו, אמרתי לו אבוקה זו למה לך אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הבורות ומן הקוצים ומן הברקנים:

2 ב

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר. זו אשת אב. יולך ה' את מלכך. כתיב ויאמר ללוים המבינים וגו', יאשיה גנז את הארון ולמה גנזו לפי שמצא כתוב יולך ה' את מלכך אשר תקים עליך עמד וגנזו. זרע רב תוציא (כתוב ברמז ל"ח). תחת אשר לא עבדת (כתוב ברמז רע"ד). רב מתנא אמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זו שירה, מכאן לעיקר שירה מן התורה. ואימא דברי תורה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, משמחי לב איקרי טוב לבב לא איקרי, ואימא בכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב, טוב איקרי טוב לבב לא איקרי. אשר לא ישא פנים (כתוב ברמז תשי"א):

3 ג

מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הות שדרתיה לשלוחה אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן, אתא אמר לה [סמידא ליכא חיורתא איכא, אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן אתא אמר לה] חיורתא ליכא גושקרא איכא כו' אדאזל איזדבן, אמר לה גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא א"ל זיל אייתי לי אדאזל איזדבן, הות שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא בכרעה ומתה, קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ, ואיכא דאמרי גרוגרת דרבי צדוק אכלה ואיתניסא ומתה. דרבי צדוק יתיב מ' שנין בתעניתא כי הוה אכיל מידי הוה קא מתחזי מאבראי [וכי הוה בריא] הוו מייתי ליה גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו. כי הוה קא ניחא נפשה אפקיתיה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי לי. והיינו דכתיב כספם בחוצות ישליכו וגו'. אם לא תשמור (כתוב ברמז תתקל"ז):

4 ד

אם לא תשמור וכתיב בתריה והפלא ה' את וגו', הפלאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר והפילו השופט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות. תניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן, חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן. ר' יצחק אומר (כל) חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לומר לך לכרת ניתנו ולא למלקות. מ"ט דרבי ישמעאל, אמר קרא אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך הפלאה זו וכו' (כדלעיל) וכתיב את כל דברי התורה הזאת, אי הכי אפילו חייבי עשה נמי, תשמור כתיב וכדרבי אבין אמר ר' אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. אי הכי אפילו לאו שאין בו מעשה נמי לילקי, לעשות כתיב. אי הכי אפילו לאו שניתק לעשה נמי, דומיא דלאו דחסימה, ורבי עקיבא מ"ט, אמר קרא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות. ור"י הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא. ולר' עקיבא אי הכי אפילו חייבי כריתות נמי נימא משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, מאי אמרת שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן השתא מיהת לא עבדי תשובה, אמר ר' אבהו בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דיליף לעיני מלעיניך, אי הכי חייבי מיתות ב"ד נמי נגמר מעיני מלעיניך, דנין לעיני מלעיניך ואין דנין מעיני מלעיניך, ומאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה כו', קיבלה מיניה ר' שמואל בר רב יצחק א"ק כדי רשעתו וכו' ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר. רבא אמר דאתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי דאינו לוקה ומת, כי פליגי דאתרו ביה למלקות, דרבי ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו, ור' עקיבא סבר אין לוקין עליו, ור' עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי לימא לאו שניתן לאזהרת כרת הוא, חייבי כריתות אינה צריכה התראה שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר. רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן ודקאמרת הא לא עביד תשובה, לא פסיקא מלתא לכרת. וחליים רעים ונאמנים (כתוב ברמז רפ"ט):