Remez 917תתקי״ז
1 א

ראשית דגנך. מלמד שאין תורמין אלא מן המובחר, מה מצינו בשני מינין שבאילן אין תורמין מזה על זה כך שני מינין שבתבואה ושבירק אין תורמין מזה על זה. ראשית גז צאנך ראשית הגז נוהג בחולין אבל לא במוקדשין א"ק צאנך ולא של הקדש, אלא טעמא דאמר רחמנא צאנך, הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, אמר רבא במקדיש גיזה עצמה, סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליה אמר קרא ראשית גז צאנך תתן לו, מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גיזה ונתינה ופדיה, אלא צאנך למאי אתא, לכדתניא בהמת השותפין חייבת בראשית הגז, ורבי אלעאי פוטר, מאי טעמא דרבי אלעאי, אמר קרא צאנך ולא שותפות, ורבנן ההוא למעוטי שותפות נכרי, ורבי אלעאי תרווייהו נפקא, שותפות נכרי אמאי פטור דלא מיחדא ליה, לישראל נמי לא מיחדא ליה. ורבנן נכרי לאו בר חיובא הוא. אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומה אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומתכם, אלא דגנך למה לי למעוטי שותפות נכרי. אמר (רבינא) [ר' חנינא] מסורא ליתנהו להני כללי, דתניא בהמת השותפין חייבת במתנות, ורבי אלעאי פוטר מ"ט וכו' (כדלעיל), נילוף נתינה נתינה מתרומה, אלא ש"מ בתרומה נמי פוטר. אי מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות בארץ אין בחוצה לארץ לא, אמר ר' יוסף מנהרביל אין, והא תניא אמר רבי אלעאי מתנות אין נוהגות אלא בארץ וראשית הגז אין נוהגת אלא בארץ [מאי טעמא דרבי אלעאי אמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף ראשית הגז. אמר ליה אביי] אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת אמר ליה אמר קרא וראשית גז צאנך תתן לו אין לך בו אלא (ליתנו לו) [מראשיתו ואילך]. אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אלעאי בראשית הגז דאינו נוהג אלא בארץ. וכרבי יהודה בדברי תורה דאמר אין דברי תורה מקבלים טומאה. וכר' יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר [לעולם אינו חייב] עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. תניא ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז כו', מ"ט דר"ש יליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טרפה לא דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה שאינה עוברת אף ראשית הגז וכו', ולילף צאן צאן מבכור מה בכור אפילו טרפה אף ראשית הגז, מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאין במרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור. אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן יתום שלקחו בש ותפות נתנו בפני כהן בקדושה ובמכירה והנך נפישין. ואיבעית אימא פשוט מפשוט עדיף ליה:

2 ב

חומר במתנות מראשית הגז שהמתנות נוהגין בבקר ובצאן במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה. מנא הני מילי כדאמר ר"י בן לוי לעמוד לשרת דבר הראוי להיות שירות, הכי נמי דבר הראוי לשירות. אלא גיזה גיזה למאי אתא, לכדתנא דבי ר' ישמעאל כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז שנאמר ומגז כבשים יתחמם. תני חדא הגוזז את העזים ושוטף את רחלים פטור, ותניא אידך חייב, לא קשיא הא רבנן הא רבי יוסי דתניא ולקט קצירך לא תלקט ולא לקט קיטוף, שאין לקט אלא הבא מחמת קציר דברי רבי יוסי, ומודה ר' יוסי במידי דאורחיה, דתניא קציר אין לי אלא קציר, עוקר מנין, תלמוד לומר לקצור, תולש מנין, תלמוד לומר בקוצרכם. וכמה הוא מרובה בית שמאי אומרים שתי רחלות שנאמר יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, ובית הלל אומרים חמש שנאמר חש צאן עשויות, ר' דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה [מנה ופרס] חייבות בראשית הגז, וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהן. בשלמא לבית שמאי תרתי נמי איקרו צאן, אלא לבית הלל מ"ט, אמר רב אשי עשויות שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה. תניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו ארבע שנאמר וארבע צאן תחת השה. תניא אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי אילו דבריהם דברי תורה ודברי דברי קבלה שומעין דבריהם, עכשיו שדבריהם דברי קבלה ודברי דברי תורה נראין דברי. והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת, אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי, רבי דוסא בן הרכינס אומר וכו', וכמה כל שהן, אמר רב מנה ופרס, ובלבד שיהו מחומשות, ושמואל אמר ששים ונותן סלע לכהן. רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שש חמש לכהן ואחד לו. עולא אמר ר' אלעזר כל שהן. תנן כמה נותן לו [משקל חמש סלעים ביהודה שהן] עשר בגליל. בשלמא לרב ור"י ניחא, אלא לשמואל ורבי אליעזר קשיא. וליטעמך דרב מי ניחא והא רב ושמואל דאמרי ראשית הגז בששים, הא איתמר עלה דההיא דרב ושמואל בישראל שיש לו (צאן) [גיזין] הרבה עסקינן ומבקש ליתנן לכהן דאמרי ליה כל חד וחד לא תבצר לי מה' סלעים. וכמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל ומלובן כדי לעשות מהן בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי נתינה. תנא לא שילבננו ויתננו לו אלא (כל שאילו) שילבננו הכהן ויעמוד על ה' סלעים. כדי לעשות ממנו בגד קטן. מנהני מילי, אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות, ומאי ני הו אבנט. ואימא מעיל, תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת. ואימא כיפה של צמר דתניא כיפה של צמר היתה מונחת בראשו של כהן גדול ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת, אמר קרא הוא ובניו דבר ששוה באהרן ובניו, אבנט נמי (הא) [לא] שוה, הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול [לא] זהו אבנטו של כהן הדיוט [שפיר], אלא למ"ד (אין) זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר, שם אבנט בעלמא. וראשית גז ולא ראשית השטף. ראשית הגז פרט (לטרפה) [לתלישה]. ראשית הגז בין בארץ בין בחוצה לארץ. צאנך ולא של אחרים, מכאן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור [מראשית הגז], לקח גז צאנו של חברו אם שייר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב, רבי עקיבא אומר ראשית הגז שתים, גז צאנך ארבע, תתן לו הרי חמש:

3 ג

האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי ר' עקיבא, ורבי יוחנן בן נורי אומר חייב, במה דברים אמורים במפריש תרומה והחמיצה, אבל מפריש תרומה חמץ דברי הכל אינה קדוש. מנהני מילי, אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא תתן לו ולא לאורו. רב הונא בר יהושע אמר, אמר קרא ראשית, ראשית ששיריה מותרין לישראל, יצתה זו שאין מותרין לישראל:

4 ד

לעמוד לשרת, יושב מנלן, אמר רבא אמר רב נחמן אמר קרא לעמוד לשרת. לעמידה בחרתיו ולא לישיבה:

5 ה

תנו רבנן לעמוד לשרת מצוה, כשהוא אומר העומדים שם שנה עליו הכתוב לעכב, אמר ליה רבא לרב נחמן מכדי יושב כזר דמי ומיחל עבודה, אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה, אלמה תניא אבל ערל ואונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה. משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, ולמאן דאמר מלמדין הוי שתוי יין שלשה ושלשה ודאי אין מלמדין. עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי רגל חבירו פסול, מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין, מה כלי שרת שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה. וצריכא דאי אשמועינן כלים דלאו מינא דבשר הוא אבל בהמה דמינא דבשר היא אימא לא, ואי אשמעינן בהמה משום דלאו מינה דאדם הוא, אבל חבירו דאדם הוא אימא לא צריכא. ריב"ל אמר לעמוד לשרת דבר הראוי להיות לשירות כו' (כדלעיל). בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים וכתיב כל הימים ואיתקש ברכה לשירות. הוא ובניו כל הימים בין בארץ בין בחוצה לארץ:

6 ו

וכי יבוא הלוי יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר, תלמוד לומר מאחד שעריך שלא נטלו שעריהן במקום אחד יצאו לוים שנטלו שעריהן במקום אחד. ושרת בראוי לשירות, יצאו לוים שאין ראוין לשירות. מכל ישראל אשר הוא גר שם בכל מקומות מושבותיהם. ובא בכל אות נפשו מנין אתה אומר כהן בא ונושא כפיו במשמר שאינו שלו תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו. מנין אתה אומר כל המשמרות שוות בקרבנות הרגל, תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו, יכול לעולם, תלמוד לומר מאחד שעריך בשעה שישראל נכנסין בשער אחד בשלש רגלים. ושרת בשם ה' אלקיו וגו' העומדים על הרצפה, מכאן אמרו ערל טמא עומד על גבי כלים או על גבי בהמה פסול, מנין אתה אומר כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים, תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו, חלק לאכול כחלק לעבוד, חלק לאכילה כחלק לעבודה. יכול יהיו כל המשמרות שוין בקרבנות הרגל הבאין שלא מחמת הרגל, תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות מה מכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך:

7 ז

תנו רבנן מנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו כחלק עבודה כך חלק אכילה, ומאי אכילה אילימא אכילה דקרבנות מהא נפקא מלכהן המקריב אותה לו תהיה נפקא אלא חם הפנים, יכול אפי' בחובות הבאות שלא מחמת הרגל וכו' (כדלעיל). תנו רבנן ומנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו ושרת. מנין שעבודתו ועורה שלו תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, הא כיצד אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה ועורה לאנשי משמר ואם היה זקן או חולה [נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר, האי זקן או חולה] היכי דמי אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה, ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי מצי משוי, אמר רב פפא שיכול לעשות על ידי הדחק, עבודה דכי עביד נמי על ידי הדחק עבודה היא משוי שליח, אכילה דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא ואכילה גסה לאו כלום היא משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר:

8 ח

ושרת ככל אחיו הכהנים העומדים, שתהא עמידתם כשאר אחיו, רצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין [כשם שחציצה פוסלת בכלי שרת כך חציצה פוסלת ברצפה] הילכך רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה רואין כל שאילו ינטל מכלי יכול לעמוד על רגלו אחת כשרה ואם לאו עבודתו פסולה ומסייע אין בו ממש. אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר ושרת בשם ה', איזהו שירות שבשם הוי אומר זו שירה. ואימא נשיאות כפים מדכתיב לשרתו ולברך בשמו מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא: