Remez 900תת״ק
1 א

לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך. אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מנין ליתן את של זה בזה ושל זה בזה, תלמוד לומר לא תעבוד ולא תגוז. אין לי אלא בכור שור בעבודה ובכור צאן בגיזה, בכור שור בגיזה ובכור צאן בעבודה מנין, הרי אתה דן, ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של בקר לתמים של בקר ליקרב על גבי המזבח שוה לו לעבודה, מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר ליקרב על גבי המזבח אינו דין שישוה לו לעבודה. וה"ה לגיזה, ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן לתמים של צאן ליקרב ע"ג המזבח שוה לו בגיזה מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן ליקרב ע"ג המזבח אינו דין שישוה לו בגיזה. ועדין לא למדנו אלא תמימין בעלי מומין מנין, [ודין הוא] ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר ליקרב ע"ג המזבח שוה לו לעבודה, מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח אינו דין שישוה לו בעבודה. והוא הדין לגיזה, ומה אם במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולין שוה לו בגיזה, מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולין אינו דין שישוה בגיזה (תלמוד לומר לא תעבוד וגו'). הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש, לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום. (מדקיימא לן) [מדקאמר] נולד לו מום בתוך שנתו, למימרא דלשנה דידיה מנינן, מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה איזו היא שנה שנכנסת בחברתה הוי אומר זה שנה של בכור. דבי רב תנא שנה בשנה, יום אחד משנה זו ויום אחד משנה זו לימד על הבכור שנאכל לשני ולילה אחד, לדבי רב מנא להו ילפי מקדשים, וקדשים גופייהו מנא להו, אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא כבש אחד תמים בן שנתו, שנה שלו ולא שנה של מנין עולם. ובכור דנאכל לשני ימים ולילה אחד מנא ליה, נפקא ליה מבשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד, ואידך, אי מהתם (הוה אמינא) איכא למימר כחזה ושוק של תודה, ואידך, א"ל א"ק יהיה הוסיף לך הכתוב הוייה אחרת בבכור. ואידך, האי יהיה לך לימד על בכור בעל מום שניתן להן, שלא מצינו לו בכל התורה כולה. ואידך, ובבשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום, ואידך, ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר: