Remez 885תתפ״ה
1 א

כי יכרית ה' אלקיך את הגוים. משל למה הדבר דומה למלך שנטע כרם בתוך שדהו והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקיצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך הקוצים שהן אוחזין בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אם לא קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, [אלא יפה עשיתי יעמוד הכרם על עמדו ואני מצית בהן את האור], כך ישראל הם כרמו של הקב"ה דכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל והכניס אותן לארץ ישראל וקיצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו והניח את בניהם שם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה נאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו, וכתיב כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, וכתיב כי בא סוס פרעה וגו' כולן מתו בנשימה אחת שנאמר נשפת ברוחך וגו', וכן לעתיד לבוא גוג ומגוג שנאמר ונשפטתי אתו וגו' והתגדלתי והתקדשתי וגו' ואתה שעה וידעו כי אני ה'. כי יכרית. זה שאמר הכתוב ורשעים מארץ יכרתו למה כי ישרים ישכנו ארץ, כל הימים שהרשעים בעולם הצדיקים מטולטלים, וכשנעקרו הרשעים מיד ישכנו הצדיקים. וכן אתה מוצא ביעקב מה כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מיד וישב יעקב, אף כשהיו שבעת אומות יושבות בארץ היו ישראל מטולטלין, כיון שנעקרו מתוכה התחילו ישראל יושבין, אמר הכתוב הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, בשעה שישראל חוטאין עובדי אלילים לוקין שיהא ישראל רואה שהעו"א לוקה ומתיירא ועושה תשובה, אמרו עובדי אלילים בניך חוטאין ואנו לוקין, אמר להם הקב"ה אלף אלפים כיוצא בכם אינם ספונים לפני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, אני אכרית אתכם מן העולם כדי שישבו ישראל בשלוה, הדא הוא דכתיב כי יכרית ה' אלקיך, וכן לעתיד לבוא אחרית רשעים נכרתה, מהו אומר אחריו ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה:

2 ב

כי יכרית ה' אלקיך את הגוים, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלקיך את הגוים, אשר אתה בא שמה בשכר שתבא ותירש. וירשת אותם וישבת בארצם, לפי שנאמר וירשתם וישבת בעריהם וגו' יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין, תלמוד לומר וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה. ד"א וירשת אותם, מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהן וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא וירשת וישבת בה ושמרתם לעשות, אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירא ללמוד ממנו תורה והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את החקים

3 ג

כי יכרית ה' אלקיך את הגוים. משל למה הדבר דומה למלך שנטע כרם בתוך שדהו והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקיצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך הקוצים שהן אוחזין בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אם לא קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, [אלא יפה עשיתי יעמוד הכרם על עמדו ואני מצית בהן את האור], כך ישראל הם כרמו של הקב"ה דכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל והכניס אותן לארץ ישראל וקיצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו והניח את בניהם שם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה נאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו, וכתיב כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, וכתיב כי בא סוס פרעה וגו' כולן מתו בנשימה אחת שנאמר נשפת ברוחך וגו', וכן לעתיד לבוא גוג ומגוג שנאמר ונשפטתי אתו וגו' והתגדלתי והתקדשתי וגו' ואתה שעה וידעו כי אני ה'. כי יכרית. זה שאמר הכתוב ורשעים מארץ יכרתו למה כי ישרים ישכנו ארץ, כל הימים שהרשעים בעולם הצדיקים מטולטלים, וכשנעקרו הרשעים מיד ישכנו הצדיקים. וכן אתה מוצא ביעקב מה כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מיד וישב יעקב, אף כשהיו שבעת אומות יושבות בארץ היו ישראל מטולטלין, כיון שנעקרו מתוכה התחילו ישראל יושבין, אמר הכתוב הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, בשעה שישראל חוטאין עובדי אלילים לוקין שיהא ישראל רואה שהעו"א לוקה ומתיירא ועושה תשובה, אמרו עובדי אלילים בניך חוטאין ואנו לוקין, אמר להם הקב"ה אלף אלפים כיוצא בכם אינם ספונים לפני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, אני אכרית אתכם מן העולם כדי שישבו ישראל בשלוה, הדא הוא דכתיב כי יכרית ה' אלקיך, וכן לעתיד לבוא אחרית רשעים נכרתה, מהו אומר אחריו ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה:

4 ד

כי יכרית ה' אלקיך את הגוים, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלקיך את הגוים, אשר אתה בא שמה בשכר שתבא ותירש. וירשת אותם וישבת בארצם, לפי שנאמר וירשתם וישבת בעריהם וגו' יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין, תלמוד לומר וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה. ד"א וירשת אותם, מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהן וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא וירשת וישבת בה ושמרתם לעשות, אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירא ללמוד ממנו תורה והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את החקים האלה, אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה חזרו ובאו להם למקומן:

5 ה

השמר בלא תעשר, פן תנקש אחריהן שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם, שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש. אחרי השמדם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמדו מפניך. ופן תדרוש לאלקיהם לאמר שלא תאמר הואיל והן יוצאין באבטיגא אף אני יוצא באבטיגא הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן הואיל והם יוצאין בקולסין ואני יוצא בקולסין אף איכה יעבדו (כתוב ברמז תק"פ):

6 ו

ואעשה כן גם אני יש כן לעבודה ויש כן (שנעבדה) למתעביד], מכאן אמרו דבר שמקריבין אותו למזבח ואין מקריבין אותו לאלילים אם הקריב חייב, ודבר שמקריבין אותו לאלילים אם הקריבו למזבח (פטור) [חייב]. ודבר שאין מקריבין למזבח והקריבו לאלילים אם מקריב כיוצא בו חייב ואם לאו פטור. יכול (יהו) [היו] מקריבין חטאות ואשמות, תלמוד לומר כי כל תועבת ה' אשר שנא וגו' דבר שנאוי ומתועב למקום. ד"א נתכוונו להקריב אלא דבר שהמקום שונא שנאמר כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בנים ובנות, אבות ואמהות מנין, תלמוד לומר (בניהם) כי גם את בניהם ואת בנותיהם (גם בנותיהם). אמר רבי יעקב אני ראיתי כותי אחד שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו:

7 ז

לא תוכל לאכול בשעריך. רבי יהושע בן קרחה אמר יכול אני אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני (ישראל) [יהודה] להורישם יכולים היו אבל אינן רשאין. מעשר אין לי אלא טהור, טמא מנין, תלמוד לומר דגנך. לקוח בכסף מעשר מנין, תלמוד לומר תירושך. אין לי אלא טהור, טמא מנין, תלמוד לומר ויצהרך. רבי שמעון אומר מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, היכן הוא מוזהר איני יודע תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר וגו' [יכול הנותן במתנה יהא חייב תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך] האוכל חייב ואין הנותן במתנה חייב (כתוב למטה ברמז תצ"ט). תניא בכורים אסורין לאונן ורבי שמעון מתיר. מאי טעמא דרבנן אמר קרא לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר ותרומת ידך אלו בכורים דאיתקש בכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסורין לאונן. ורבי שמעון תרומה כתיב בהו מה תרומה מותרת לאונן אף בכורים, (ורבנן) [ור"ש] נהי דהיקשא לית ליה, שמחה מיהא מיכתב כתיבוא בהו דכתיב ושמחת בכל הטוב, ההוא לזמן שמחה דתניא מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. ובכורים אסורין לאונן ור"ש מתיר וחייבין בביעור ור"ש פוטר דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר תרומת ידך אלו הבכורים ואיתקש בכורים למעשר וכו' (כדלעיל) ור"ש פוטר מר מקיש ומר לא מקיש:

8 ח

תניא לפי שמצינו במעשר שני ובבכורים אף על פי שיצאו חוץ למחיצתן יחזרו היכן מצינו שמותרין, דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך, בשעריך הוא דלא תיכול, אבל יצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין. תניא ר"ש אומר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן הוא מוזהר על אכילה [איני יודע תלמוד לומר לא תוכל וגו']. טומאת הגוף בהדיא כתיבוא נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים, אלא טומאת עצמו מנין, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו ותנא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין, וקאמר רחמנא היאך טמאין דשראי לך גבי בכור הכא לא תוכל לאכול:

9 ט

אמר רבי אילא האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר חוץ לירושלים לוקה שלש. והא אין לוקין על לאו שבכללות, שאני הכא דמייתרא קרא דמכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך בפנים אין בחוץ לא למה לי דכתב רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך וגו', ש"מ לחלק. אי מההוא ה"א בעשה אבל בלאו אימא לא, כתב רחמנא לא תוכל לאוקמא בלאו. ואכתי לאו שבכללות הוא, אם כן לימא קרא לא תוכל לאכלם מאי לא תוכל לאכול וגו' ליחודי אכילה אכל חד וחד. התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהן את החומש, מ"ט, כולהו איקרו תרומה. גבי חלה כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. בכורים נמי איקרו תרומה דתניא ותרומת ידך [אלו בכורים] אבל אינך לא צריכא. תנו רבנן תרומת ידך אלו הבכורים, אמר ר"ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאכול בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר ומה מעשר הקל אם אכל חוץ לחומה לוקה, בכורים שחמורין לא כ"ש, אלא לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן שהוא לוקה. ונדבותיך זו תודה ושלמים. אמר ר"ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה ק"ו ממעשר, אלא לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקה שהוא לוקה. ובכורות (כתיב) זה הבכור, אמר ר"ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל בכור חוץ לחומה ק"ו ממעשר, אם לאוכל לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים, אלא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה. בקרך וצאנך זו חטאת ואשם. אמר רבי שמעון וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר, אם לאוכל לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה קל וחומר מבכור, אלא לא בא הכתוב אלא לאוכל חטאת ואשם אפילו לאחר זריקה חוץ לקלעים שהוא לוקה. נדריך זו עולה, אמר ר' שמעון וכי מה בזה זה ללמדנו אם לאוכל עולה חוץ לחומה ק"ו ממעשר, אם לאוכל לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים, אם לאוכל לאחר זריקה קל וחומר מבכור, אם לאוכל חוץ לקלעים ק"ו מחטאת ואשם, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל עולה אפילו לאחר זריקה אפילו בפנים שהוא לוקה, אמר רבא כל דילדה אימיה כרבי שמעון תילוד. ואע"ג דאית ליה פירכא, מאי חומרא דבכורים ממעשר שכן אסור לזרים, אדרבה מעשר (עדיף) [חמור] שכן אסור לאונן. ומאי חומרא דתודה ושלמים ממעשר, שכן טעונין מתן דמים ואימורין על גבי המזבח, אדרבה מעשר חמור שכן טעון סף צורה. ומאי חומרא דבכור מתודה ושלמים שכן קדושתו מרחם. אדרבה תודה ושלמים חמורים שכן טעונין מתן [ב' שהן] ד' סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ומאי חומרא דחטאת ואשם מבכור שכן קדשי קדשים (וכו'), אדרבה בכור חמור שכן קדושתו מרחם, ומאי חומרא דעולה מחטאת ואשם שהן כליל. [אדרבה] חטאת ואשם חמירי שכן מכפרין, וכולהו חמירי מעולה שכן יש בהם שתי אכילות, אלא מאי כל דילדה אימיה כר' שמעון תילוד, דלמאי דסבירא ליה לדידיה (מפרש) [מסרס] לקרא ודריש ליה. וכי מזהירין מן הדין, קרא יתירא הוא מכדי כתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו' לכתוב קרא לא תוכל לאכלם מהדר ומפרש בהו למה לי, שמע מינה לייחודי להו לאוי כל חד וחד. ומה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה, בכורים שאסורים לזרים לא כ"ש, ומה מעשר שאין חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה, בכורים שאסורים לזרים לא כ"ש, ומה מעשר שאין חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה, תודה ושלמים לא כ"ש. ומה תודה ושלמים שמותרים לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור לא כ"ש. ומה בכור שקדשים קלים האוכל ממנו לפני זריקת דמים עובר בלאו, חטאת ואשם שהן קדשי קדשים לא כ"ש. ומה חטאת ואשם שמותרין באכילה האוכל ממנו חוץ לקלעים עובר בלא תעשה, עולה לא כ"ש (כדלעיל):

10 י

את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם. שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה. אותו תשמרו לעשות ר' אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה. לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. מכאן אמרו הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתן אחד.

11 יא

דבר אחר לא תוסף עליו מנין שאין מוסיף על הלולב ועל הציצית, תלמוד לומר לא תוסף עליו. ומנין שאין פוחתין מהן, תלמוד לומר ולא תגרע ממנו. ומנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם תלמוד לומר הדבר אפילו דבר לא תוסיף עליו:

12 יב

כי יקום בקרבך נביא. מה משה בכה אמר אף הנביאים בכה אמר, משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, ומה משה זקן ובן שמנים ובן עמרם יכול אף הנביאים כך, תלמוד לומר נביא מכל מקום. או חולם חלום מכל שנאמר אל משה פה אל פה יכול אף הנביאים כן, תלמוד לומר או חולם חלום. בקרבך לרבות את האשה. ונתן אליך אות בשמים וכן הוא אומר והיו לאותות ולמועדים, מצינו מופת בארץ וכן הוא אומר אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חורב ויעש ה' כן בלילה ההוא וגו'. ובא האות והמופת וגו'. אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתן של עו"א נתן להם ממשלה אפילו מעמידים חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להן מפני מה כי מנסה ה' אלקיכם. אמר רבי עקיבא חס ושלום שמעמיד הקב"ה חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודת אלילים, הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור, לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו. או אל חולם החלום ההוא ולא החוזר בו. או אל חולם החלום ההוא ולא חשוד למפרע (כי מנסה וגו'):