והיו לטוטפות בין עיניך, תנא דבי רבי ישמעאל יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשכה, מ"ט כיון דאמר (רבא) [רבה] בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד, תפילין שיש בה כמה אזכרות על אחת כמה וכמה הלכך מידכר דכיר להו. וכתבתם שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב אחד מעכב, ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זא"ז. תנו רבנן וכתבתם יכול יתבנה על האבנים, ודין הוא נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר. או כלך לדרך זו נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים אף כאן על האבנים. נראה למי דומה דנין כתיבה הנוהגת לדרות מכתיבה הנוהגת לדרות ואין דנין כתיבה הנוהגת לדרות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות. וכמה שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי רחמנא אמר על מזוזות ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה, אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות. ומאחר דכתיב [וכתבתם] האי ג"ש למה לי, אי לאו ג"ש הוה אמינא ליכתבה (אבבא) [אאבנא] וליקבעה אסיפא קמ"ל. תנא רבי (יאשיה) [אושעיא] קמיה דרבא וכתבתם הכל בכתיבה אפילו צוואות. אמר ליה דאמר לך מני רבי יהודה היא דשמעינן ליה גבי סוטה דאמר אלות כותב צוואות אינו כותב, התם טעמא מאי משום דכתיב וכתב אבל הכא דכתיב וכתבתם אפילו צוואות נמי. והא טעמא דרבי יהודה התם משום דכתיב ואלות [אלות אין צוואות לא] והכא לא כתיב, אלא אצטריך סלקא דעתך אמינא נילף כתיבה כתיבה מסוטה מה התם צוואות לא אף הכא נמי, התב רחמנא וכתבתם [אפילו צוואות]:
וכתבתם (כדי) שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיינין עיינין אלפין, ביתי"ן כפי"ן כפי"ן ביתי"ן, גימלי"ן צדי"ן צדי"ן גימלי"ן, דלתי"ן רישי"ן רישי"ן דלתי"ן, ההי"ן חיתי"ן חיתי"ן ההי"ן, ווי"ן יודי"ן יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן, טיתי"ן פאי"ן פאי"ן טיתי"ן, פשוטין כפופין כפופין פשוטין, ממין סמכי"ן סמכי"ן ממי"ן, סתומין פתוחין פתוחין סתומין, פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה, כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב, הרי אלו יגנזו. תני רב (חנינא) [חיננא] בריה דרבא מפרשניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס כותי ועבד ואשה וקטן וישראל מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. תנו רבנן בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי [מדינות ואחד שערי] עיירות חייבין במזוזה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבילי דמחוזא מ"ט לא עבדי להו רבנן מזוזה. אמר (רבא) [אביי] משום סכנא דתניא מזוזת יחיד נבדקת (פעם אחת) [פעמים] בשבוע, של רבים נבדקת פעמים ביובל, ואמר רב יהודה מעשה בארטבין אחד שהיה בודק את המזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. תנא בית שהנשים נאותות בהן פטורי מן המזוזה. רב יהודה אמר מקום שמתקשטות בהן. רב כהנא אמר מקום שרוחצות בהן. תניא ביתך ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות שפטורין מן המזוזה. ויש מחייבין, באמת אמרו בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ושהנשים נאותות בהן פטורין מן המזוזה. רב כהנא מתרץ לטעמיה ביתך ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר שפטורין מן המזוזה בסתם ויש מחייבין. באמת אמרו בית המרחץ ובית הבורסקי [ובית הכסא] ובית הטבילה ושהנשים נאותות בהן פטורות מן המזוזה ומאי נאותין רוחצין. ואשמעינן מרחץ דרבים ומרחץ דיחיד סלקא דתעך אמינא מרחץ דרבים נפיש זוהמיה אבל מרחץ דיחיד [דלא נפיש זוהמיה אימא] ליחייב קמ"ל. רבי יהודה מתרץ לטעמיה ביתך ביתך המיוחד לך וכו' ובית המרחץ אף על פי שהנשים מתקשטות בהן פטורות מן המזוזה, ולרב יהודה סתמא ד"ה פטור. והתניא אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינה ואחד שערי עיירות ואחד רפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבין במזוזה, יכול שאני מרבה אף בית הכסא ובית הבורסקי ובית הטב ילה ובית המרחץ, תלמוד לומר ביתך בית העשוי לכבוד יצאו אלו שאין עשויין לכבוד, יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות, תלמוד לומר ביתך מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול [יצאו אלו שהן קדש] תיובתא. תני רב שמואל בר יהודה ששה שערים פטורין מן המזוזה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר ושערי המדי ושער שאינו מוקרה ושער שאינו גבוה י' טפחים [א"ל] פתחת בו' וסלקת בז' [א"ל] שער המדי תנאי היא דתניא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין, אמר אביי דכ"ע גבוהה י' ואין ברגלה ג' [ולאו כלום היא] אי נמי יש ברגלה ג' ואין גבוה וכו' [לא נחלקו אלא בגבוה י' ויש ברגלה ג' ואין] ברחבה ד' ויש בה לחקוק ולהשלימה לארבעה ר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. תנו רבנן בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבין במזוזה. פשיטא, מהו דתימא ביתך ולא ביתה ולא בתיהם קמ"ל, ואימא הכי נמי, אמר קרא למען ירבו ימיכם וכו', אלא ביתך למה לי, כדרבא דרך ביאתך דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא. תניא ביתך דרך ביאתך מן הימין, או אינו אלא מן השמאל, תלמוד לומר ביתך. מאי תלמודא, אמר רבה דרך ביאתך [מן הימין] דכי עקר וכו'. רבא בר עולא אמר מהכא ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין וגו'. תניא בית שאין לו אלא פצים אחד ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין. מ"ט [דרבנן, מזוזות כתיב. מ"ט] דר"מ דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין תלמוד לומר הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מיעטו הכתוב למזוזה [אחת] דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר על המשקוף ועל שתי המזוזות שאין תלמוד לומר שתי, אלא זה בנה אב כל מקום שנאמר מזוזות אינה אלא אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתים. מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין דשותפין לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם, אלא ביתך למה לי, (כדרבא) [כדרבה] דרך ביאתך מימין. בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטורה מן המזוזה (כתוב ברמז תקס"ה). ארטבאן שלח לרבינו הקדוש חדא מרגלית אטמיטון, א"ל של לי מלתא דטבא כוותיה, שלח ליה חדא מזוזה, א"ל מה אנא שלחית לך מלתא דלית ליה טימי ואת שלחת לי מילא דחד פולר, א"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילא דאנא צריך מינטר לה ואנא שלחית לך מלתא דהיא מנטר לך דכתיב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך. חביבין ישראל שחבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ובזרועותיהן ציצית בבגדיהן מזוזה בפתחיהן ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך, נכנס למרחץ וראה את עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות נסתכל במילה התחיל סודר עליה שבח שנאמר למנצח על השמינית, משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל מיני תכשיטים כדי שתהא רצויה לי, כך אמר הקב"ה לישראל היו מצויינין במצות כדי שתהיו רצויין לפני, וכה"א יפה את רעיתי בתרצה יפה כשאת רצויה לי:
ובתים מלאים כל טוב. בעי רבי ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו אימת אילימא בז' שכבשו, השתא דבר טמא אשתרי להו דכתיב ובתים מלאים כל טוב ואמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב כתלי דחזירי, בשר נחירה מיבעיא, אלא בשבע שחלקו, ואי בעית אימא בז' שכבשו וכי אישתרי להו שלל של כנענים דידהו לא אישתרי או דלמא ל"ש [תיקו]. אבותינו באו לארץ באה ברכה לרגלם שנאמר ובתים מלאים כל טוב. רשב"י אומר הרי הוא אומר אשר לא מלאת והלא בידוע שלא מלאת שעכשיו באת לארץ, אלא זכותך היא שגרמה. את ה' אלהיך תירא, שמעון העמסוני ואמרי לה רבי נחמיה העמסוני היה דורש כל את[י]ן שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פרש וכו' עד שבא רבי עקיבא ולמד לרבות ת"ח. אמר ר' יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה עשה מעשה לוקה לא עשה מעשה פטור חוץ מנשבא כו', נשבע מנלן דכתיב כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, ב"ר של מעלה אין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו כו'. אימא אפילו שבועת אמת, שבועת אמת בהדיא כתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם. אימא הני מילי לפייס את חברו אבל אשבועה (אפילו) מילקי לילקי, ההוא לא מצית אמרת דכתיב ובשמו תשבע, ההוא מיבעי ליה לכדרב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך, הא כתיב קרא אחרינא ובו תדבק ובשמו תשבע. לשון אחר ובו תדבק ובשמו תשבע דאמר רחמנא למה לי. אם אינו ענין לשבועת הדיינין דהא נפקא ליה משבועת ה' תהיה בין שניהם תנהו ענין לשבועה דעלמא דשריא. ואם אינו ענין לשבועה דמצוה דהא נפקא ליה (מובו תדבק) [ובשמו תשבע] תנהו לענין שבועה דחולין דשרי: