Remez 825תתכ״ה
1 א

כי מי גוי גדול. אמר ר' אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו. ובזרוע עוזו אלו תפילין דכתיב ה' עוז לעמו יתן וגו'. א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר (אבא) [אבין] תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו א"ל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי משתבח קודשא ב"ה בשבחייהו דישראל, א"ל אין דכתיב את ה' האמרת היום וכתיב וה' האמירך היום, א"ל הקב"ה לישראל אתם עשיתנוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בהד ביתא, בשאר בתי מאי, א"ל כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול אשריך ישראל, או הנסה אלהים ולתתך עליון. אי הכי נפישי להו [טובי בתי], אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד בית, אשריך ישראל [ומי כעמך ישראל בחד ביתא], או הנסה אלהים בחד ביתא, ולתתך עליון בחד ביתא, וכולהון כתיבי באדרעי:

2 ב

ר' חנינא ור' הושעיא ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל (זקנו) [שערו] ואינו חותך צפורניו לפני שאינו יודע היך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה (יט) עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם. כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, את מוצא אלילים קרובים ורחוקים. עובד אלילים עושה לו אלילים ומעמידם אצלו הרי קרובים, עומד ומתפלל לפניהם ואינם עונים אותו שנאמר יצעק אליו ולא יענה הרי הם קרובים ורחוקים. והקב"ה רחוק וקרוב כיצד מכאן עד לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע הרי שהוא רחוק, ואדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו והקב"ה שומע תפלתו שנאמר שומע תפה עדיך וגו' הרי רחוק וקרוב. בכל קראנו אליו אמר דוד [רבש"ע] כשיהיו העו"א מתפללין לפניך אל תענה אותם שאינן באין לפניך בלב שלם אלא כשאלילים שלהן אינם עונים אותם והן רואין צרתם הן באין לפניך, אף אתה לא תענה אותם שנאמר ישועוואי מושיע על ה' ולא ענם. (אף) [אבל] אנו כשאנו באין אצלך מיד ענה אותנו שנאמר בקראי ענני אלהי צדקי, א"ל הקב"ה חייך טרם יקראו אני אענה.

3 ג

דבר אחר כי מי גוי גדול איזו אומה שגואלה אלהים כאומה זו.

4 ד

דבר אחר איזו אומה שגדולו של עולם מביא עליהם מכות גדולות והיא עומדת כאומה זו, שנאמר כי אני ה' לא שניתי לא הכיתי לאומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם, משל לגבור שהיה מכה ווזר ומכה.

5 ה

דבר אחר איזו אומה שגדולו של עולם (כ) מתנהג אחריה כאומה זו דכתיב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ד"א אדם יש לו קרוב אם הוא עשיר מודה בו ואם הוא עני כופר בו, אבל הקב"ה ישראל נתונים במצרים בשעבוד ואמר בני בכורי ישראל אדם יש לו קרוב אם הוא עני עושה עצמו עיקר [אותו טפילה, מהו] אומר פלוני מתקרב לי. אבל הקב"ה כביכול עושה לישראל עיקר. (אשר לו אומה קרובה) [אשר לו גוי קרוב] אינו אומר אלא אשר לו אלהים קרובים אליו בנוהג שבעולם אדם יש לו פטרון ברומי הוא מתקיים עליו ברומי שמא מתקים עליו בסוריא, מתקיים עליון ביבשה שמא מתקיים עליון בים והקב"ה בכל קראנו אליו. מעשה בספינה אחת שהיתה כולה של נכרים והיה בתוכה יהודי חד הגיעו לנמל אחד אמרו לאותו יהודי טול מעות ועלה לנמל וקה לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסנאי אני ואני מכיר להיכן אלך, א"ל יש יהודי אכסנאי, בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך, הוי אשר לו אלהים קרובים אליו.

6 ו

דבר אחר ומי גוי גדול וגו' את מוצא כשאדם מתפלל מתפלל בלחישה בינו לבין המקום למה כי קרוב אני להם. א"ל בני קרח אין אנו פורטין מעשינו אלא לפניך שנאמר רחש לבי וגו'. ראה כבוד שחלק הקב"ה לישראל יותר ממלאכי השרת שהמלאכים כשהן מקלסין בקול גדול הן מקלסין שנאמר וקרא זה אל זה ואמר, מה כתיב בתריה וינועו אמות הספיפ מקום הקורא. ואף החיות מקלסות בקול גדול שנאמר ותשאני רוח ואשמע אחרי כבודו שנאמר ברוך כבוד ה' ממקומו, אבל ישראל עומדין ומתפללין ויודעין שהקב"ה עומד אצלן שנאמר כי יעמוד לימין אביון. אמר דוד לא עשה כן לכל גוי וגו'. בנוהג שבעולם אם נכנס לדין אינו יודע אם נוצח הוא אם אינו נוצח, וישראל יודעים דעת בוראם, בראש השנה באין ותוקעין בשופרות, ביה"כ הן הולכין יחפים ולובשים לבנים שהוא מלבין כל עונותיהם, אמר משה אשריך ישראל מי כמוך שהוא יודע דעת של אלוה. מנין לגזר דין של צבור שאף על פי שנחתם שהוא מתקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו. והכתיב. דרשו ה' בהמצאו וגו', ההוא ביחיד [הכא בצבור, ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה] אלו בעשרה ימים שבין ראש השנה ליה"כ. בכל קראנו אליו בכל לשון שישראל קוראין להקב"ה עונה אותם. קוראהו אל שדי ואל שדי יברך אותך, אני אל שדי פרה ורבה. קראו אותו אלהים ותעל שועתם אל האלהים, וענם וישמע אלהים את נאקתם. קראו אותו ה' ונצעק אל ה', וענם בה' וישמע ה' את קולנו. קראו אותו ביה מן המצר קראתי יה, וענם ביה ענני במרחב יה:

7 ז

רק השמר לך. אמר ר"ל כל השוכח

8 ח

דבר אחר מתלמודו עובר בלו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, וכדר' אבין אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, רבינא אמר עובר בשני לאוין השמר ופן. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשלשה לאוין השמר לך, ושמור נפשך ופן תשכח, יכול אפילו מחמת אונסו, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך במסירם בלבו הכתוב מדבר. רבי דוסתאי ברבי (יהודה) [ינאי] אומר יכול אפילו תקפה עליו [משנתו], תלמוד לומר רק. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרו תרוייהו (שמור נפשך פן תשכח), תורה נתנה בארבעים יום ונשמה נוצרה בארבעים יום כל השומר את התורה נשמתו נשמרת וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו נשמרת. תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו אמר לו כמדומה אתה שאם אתה מאבדה איסר אני נוטל ממך, נשמתך אני נוטל ממך. המקלל אביו ואמו בכינוי חייב דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין. מאן חכמים רבי מנחם בר יוסי דאמר בנקבו שם יומת, מה תלמוד לומר שם, לימד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם. המקלל עצמו וחברו בכולן עובר בלא תעשה. אמר רבי ינאי ודברי הכל עצמו דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך. וכדרבי אבין וכו' (כדלעיל), וחברו דכתיב לא תקלל חרש:

9 ט

והודעתם לבניך, אמר ר' יהושע בן לוי מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן בעל קריין אסורין אף כאן מני בעלי קריין אסורין, ד"א המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו מקבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו'. אם אתה יכול (כא) לשלש את השמועה עד משה שלשה ואם לאו או תפוס ראשון ראשון או אחרון אחרון, ומה טעם והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני ה', עד יום אשר עמדת לפני ה'. ותקרבון ותעמדון תחת ההר (כתוב ברמז רפ"ג ובפסוק ותקרבון אלי כולכם):

10 י

וההר בעור באש. אמרו אבויה אביו של אלישע היה מגדולי ירושלים וכשבא למול את בנו קרא לכל זקני ישראל ולר' אליעזר ולר' יהושע עמהן, כיון שאכלו ושתו שרון אילין אמרין אלפ"א ביתי"ן ואילין אמרין מזמוריא, אמר להם רבי אלעזר לרבי יהושע הני עסוקין בדידהון ואנן [לית אנן] עסוקין בדידן, מיד התחילו בתורה [ומן התורה] לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו דברים שמחים כנתינתן מהר סיני והיתה האש מלהטת סביבותם, עלה אבויה אביו אצלן אמר להם עליתם לשרוף את הבית עלינו, אמרו חס ושלום אלא שאנו עסוקים בתורה ולא בתחלת נתינתה באש ניתנה דכתיב וההר בוער באש וגו'. ויגד לכם את בריתו. כיצד היו הלוחות כתובות חנניה בן אחי ר' יהושע אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים, ורבנן אמרין עשרה על לוח זה, ורבי שמעון בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה [שנאמר ויכתבם על שני לוחות], ורבי סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה שנאמר מזה ומזה הם כתובים. חניא בן אחי רבי יהושע אומר בין דבור לדבור דקדוקיה של תורה שנאמר ממולאים בתרשישי כימא רבא מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול כמה גלין קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה. אשר חלק ה', כתבו לתלמי המלך אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים (כתוב ברמז ג' וברמז רפ"ט):