Remez 752תשנ״ב
1 א

אמר רבי חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם שכינה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'. אמר רבי (חמא בר חנינא) [חנינא בר פפא] כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה. ויעלו מעל משכן קרח כיון שראוי כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהן יצאו מחרפין שנאמר יצאו נצבים ולהלן כתיב ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום. פתח משה ואמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו', משל למה הדבר דומה לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו. עמד אחד מן המסובין כנגדו וקלל את השושבין כו' עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו אם אין אתה מוציא זה להרגו בפני הכל אף אני אומר בודאי לא היו בתולים לבתו של מלך, אמר המלך מוטב לי להרוג את זה שלא יוציא הושבין שם רע על בתי. כך קרח נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו אמר משה את כל הדברים האלה, פתח ואמר בזאת תדעון כי ה' שלחני אם כמות כל האדם ימותון אלה אף אני אומר לא ה' שלחני ומלבי אמרתי, כיון שאמר קרח לא משה נביא ולא אהרן כהן גדול ולא תורה נתנה מן השמים, כיון ששמע משה כך הלך אצל האלקים אמר אם אני מוותר על בזיוני ועל בזיונו של אהרן אבל על בזיונה של תורה איני מוותר שנאמר בזאת תדעון ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. לא ה' שלחני זה מג' בני אדם נביאים שאמרו בלשון הזה מיכה ואליהו ומשה, אליהו מה אמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, ואם אין אתה עונה אותי אני אומר לה' אלקים שלחני, וכן מיכה אמר אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי. ומשה אמר אם כמות כל האדם ימותון אלה אף אני אומר לא ה' שלחני. אמר ריש לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה, מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם שהן חולין ומוטלין על עריסותיהם ובני אדם מבקרים אותם לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה', אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה'. למאי אילימא למבריה והכתיב אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא. ויהי ככלותו (כתוב למעלה ברמז ל"ח):

2 ב

ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ללמדך שבכל מקום שהוא רוצה הוא מצמיח את הפורענות. וירדו הם וכל אשר להם י"א חיים נידונין עד עכשיו. ותכס עליהם הארץ ויאבדו הם אבדו אבל לא שררותם אבל נעשו תחתיהם שרים אחרים. אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח אזלי וחזאי תרי ביזעי דקא נפיק קוטרא מינייהו שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במיא ואותביה בריש רומחא [ועיילית התם] ואיחריך ואמר לי אצית מאי שמעת ושמעי דהוו קא אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין ולעתיד לבא עתיד להוציאן ועליהם אמרה הנה ה' ממית ה' מחיה מוריד שאול ויעל:

3 ג

וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם. שהיו צוחין למשה משה רבינו הצילנו. ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפים, וקרח לקה יותר מכלם שנשרוף ונבלע, ולמה נעשה בו שני דינין שאלו נשרוף ולא נבלע היו הבלועים מתרעמים שלא הביא עלינו את כל הפורענות הזה אלא קרח [והרי הן נבלעים וקרח ניצול, ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופים מתרעמים ואומרים שלא הביא עלינו את הפורענות הזה אלא קרח] והרי הן שרופין והוא ניצול לפיכך נידון בשתי מיתות להטו האש תחלה לעין כל השרופין שבידן היה המחתה ובה הקטרת וקפלתו האש והאש מתגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים שנאמר ותפתח הארץ את פיה. אמר רבי יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים. לא מן הבלועים שנאמר ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב ואשה יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת ולא קרח, במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים. מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח, ומן השרופים דכתיב באכול האש את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו. עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקריבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. ואש יצאה (כתוב ברמז תקכ"ד). את מחתות החטאים (כתוב ברמז תרכ"ג). מעלין בקדש ואין מורידין. מנלן דמעלין, אמר רב אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים וגו' בתחלה תשמישי מזבח ולבסוף גופו של מזבח. ומנלן דאין מורידין, אמר רבי אמי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וגו':

4 ד

ותפתח הארץ את פיה. ר' יהודה אומר באותה שעה נפתחו לארץ הרבה פיות שנאמר בקרב כל הארץ. א"ל רבי נחמיה והלא כתיב ותפתח הארץ את פיה והיאך אתה מקיים בקרב כל הארץ, אלא שנעשית הארץ כמשפך וכל מקום שהיה אחד מהם או ממונו מתגלגל ובא ויורד עמו, נמצאת מקיים בקרב כל הארץ ונמצאת מקיים ותפתח הארץ את פיה. ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממון שהוא מעמיד את רגלים. רבותינו אמרו אפילו היו כלים ביד אחר היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עמו, אמר רבי שמואל בר נחמן אפילו מחט שהיה שאולה ביד ישראל מידם היתה באה ונבלעת עמהם שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה:

5 ה

ויקהלו על משה ועל אהרן. שהקהילו עליהם קהלות ואמרו בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם. כי כל העדה כלם קדושים וכי אתם לבדכם קדושים והלא כלנו נתקדשנו בסיני שנאמר לך אל העם וקדשתם, וכשנתנו לנו עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות ולא שם חלה ולא שם תרומה ומעשרות ולא שם ציצית שמענו אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך. מה תלמוד לומר בקר, אלא אמר דברים שאנו אומר לכם מלובנים הן כבקר שלא לכבוד עצמי ולא לכבוד אחי אני אומרן. הוא הקדוש הוא יקדש מיבעי ליה, אלא א"ל יודע אני שקטורתו של אהרן מתקבלת כבר נתקדש קודם לכן. רב לכם בני לוי כנגד כהונתו של אהרן אמר הוא נוטל תרומה אחד (מששים) [מחמשים] ואתם אחד מעשרה, המעט מכם קלה היא בעיניכם שבחר בכם הקב"ה מכל שבטי ישראל להיות משמשין לפניו, ואהרן מה הוא מה הנאה יש לו לאהרן מכהונתו והלא מתחלה קבר שני בניו נדב ואביהוא. לא נעלה לא נבוא אין כתיב כאן, אמרו לו הרי אנו מעמידין דברינו ואין אנו עולים מדינה של גיהנם, ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם שלשה בני קרח ואון בן פלת, ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב. א"ר יוחנן מדוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ והצדיקים תלויין ברומו של עולם, כך עשה להם הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעוה"ז. ר"י הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו והיו כל ישראל רואין אותן, באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות שעתיד הקב"ה לבנות ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק שנאמר אלקים יכוננה עד עולם סלה. א"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' תנה הודך על השמים, א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה, א"ל רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי שנאמר מאחז פני (כסא)[כסה] פרשז עליו עננו. אמר רבי תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה [אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם, שוב מה כתיב בה] לא יהיה לך וגו' בין כותים אתם שעובדין אלילים, שוב מה כתיב בה [זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה] לא תשא כלום משא מתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך כלום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע (כתוב ברמז שפ"א וברמז רס"ב):

6 ו

ויאמר ה' אל אהרן. הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרן ע"י משה נאמר לו ומה ת"ל לאהרן, אלא כדאי היה הדבור לאהרן, אלא שגדולת משה גדולה. אתה ובניך אלו הכהנים. ובית אביך אלו הלוים, מלמד שהלוים מוזהרים ע"י כהנים. ומנין אף הכהנים ע"י הלוים שנאמר ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם, מטה לוי אין מטה אלא שבועה שנאמר שבועות מטות אומר סלה לוי כדאי לוי בפני עצמו. שבט כדאי שבט בפני עצמו, אביך כדאי עמרם בפני עצמו. אחיך כדאי אחיך בפני עצמו. וגם את אחיך כדאי בני אחיך בפני עצמן לכרות להם ברית בשמחה:

7 ז

ויאמר ה' אל אהרן. למי הדבר מסור לאהרן לאותו מזהיר. רבי יאשיה אומר מנין אתה אומר שאם זרק את הדם כראוי ואינו יודע לשם מי זרקו והקטיר את החלב כראוי ואינו יודע לשם מי הקטיר שהכהנים נושאן עון על כך, ת"ל אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים ובחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאין עון על כך, ת"ל אתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על בני עלי אלא על שנהגו בזיון בקדשים, וכן הוא אומר גם בטרם יקטירון וגו' ויאמר אליו האיש קטר יקטירון וגו' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אנשי ירושלים אלא על שנהגו בזיון בקדשים שנאמר קדשי בזית. אתה ובניך אתך וגו' זה עון דבר המסור לכהונה, או עון דבר המסור לב"ד, כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח הרי עון המסור לב"ד אמור, הא מה תלמוד לומר תשאון את עון כהונתכם זה עון המסור לכהונה. אמרת ישראל לא ישאו עון כהונה אבל לוים ישאו עון כהונה, ת"ל והם ישאו את עונם. וגם את אחיך שומע אני אף ישראל במשמע, ת"ל מטה לוי, שומע אני אף הנשים במשמע (ת"ל שבט אביך זכה עמרם שיקרא שבט על שמו. רבי אומר מטה לוי שומע אני אף הנשים במשמע), ת"ל אחיך להוציא את הנשים. הקרב אתך ר"ע אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך מה אתך האמור (להלן) [כאן] בלוים הכתוב מדבר אף אתך האמור (כאן) [להלן] בלוים הכתוב מדבר להזהיר את הלוים בשיר על דוכנן:

8 ח

וילוו עליך. תנן התם בצופן שער הניצוץ כמין אכסדרה היה ועליה בנויה על גביהן שהכהנים שומריים מלמעלה והלוים מלמטה, מנהני מילי דת"ר וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר, הא כיצד כהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה. וילוו עליך וישרתוך בעבודתם מנה מהם גזברים ואמרכלין, או וישרתוך בעבודתך, ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. ועדיין אני אומר ישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם, ת"ל ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים וגו' (נתונים נתונים המה לי) [מתנה נתונים לה'] לשם הן מסורין והשם מסרן לכהנים, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון וישרתוך בעבודתם ומנה מהן גזברין ואמרכלין:

9 ט

ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות. הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. או אלו ואלו מבפנים, ת"ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד, הא מה ת"ל ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל זהו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהן גזברין ואמרכלין. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו זה ארון, וכן הוא אומר ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו'. רבי נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה, אלא שנתפרש ע"י עזרא שנאמר ואחיו הכהנים וגו', רבי חנניא בן אחי רבי יהושע אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול מכאן רמז לשיר מן התורה, אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו אזהרה, ולא ימותו עונש. אין לי אלא לוים שענושין ומוזהרין על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין, ת"ל גם הם גם אתם. וכבר בקש רבי יהושע בן חנניא לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהנפת דלתות, א"ל חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. רבי אומר אין צריך שהרי כבר נאמר אל תכריתו וגו'. וזאת עשו להם, אין לי אלא בני קהת, בני גרשון ובני מררי מנין, ת"ל אהרן ובניו יבואו וגו'. אין לי אלא לוים שענושין ומוזהרין על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין, ת"ל ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים. מעבודה לחברתה מנין, ת"ל (עמהן) והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו', ומה ת"ל גם הם גם אתם, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין, ונלוו עליך זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ:

10 י

ושמרו משמרתך. מלמד שהכהנים אוכלים במקום הלוים. ובכ"ד מקומות שומרים בבית המקדש הכהנים בשלשה והלוים בכ"א. אך אל כלי הקדש יכול אם נגעו יהו חייבין, אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין ואין חייבין משום מגע. ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא הלוים ע"י הכהנים במיתה, הכהנים ע"י הלוים מנין, ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם. ומנין כדרך שהכהנים מוזהרין זה על זה, אמרת הם גם הם אתם גם אתם. יכול שהן מוזהרין זה על זה, במיתה, אמרת הם הם עליהם במיתה ואין אתם עליהם במיתה, אתכם עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה. ר' שמעון אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה, בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית האלקים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף לא בלא תעשה. ונלוו עליך וטפלו עליך. משמרת אהל מועד זו משנה. לכל עבודת האהל זה תלמוד. וזר לא יקרב אליכם למה נאמר, לפי שהוא אומר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל וזר לא יקרב אליכם. וזר לא יקרב אין לי אלא בלא תעשה בעשה מנין, אמרת ושמרתם את משמרת הקדש גדולה למקדש שיש עליו שומרין, לא דומה פלטרין שאין עליו שומרין לפלטרין שיש עליו שומרין: