Remez 746תשמ״ו
1 א

והקריב המקריב. אמר רבי אלעזר בר רבי יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין. אמר רבא מאי טעמא דרבי אלעזר בר רבי יוסי דכתיב והקריב המקריב. והקריב אין לי אלא איש אשה מנין, תלמוד לומר המקריב מ"מ. והקריב המקריב רבי נתן אומר זה בנין אב לכל המתנדב במנחות שלא יפחות מעשרון ולוג שמן. והקריב המקריב הרי מי שאמר הרי עלי מנחה ולא פירש מנין שיביאנה בלולה, אמרת ונפש כי תקריב וגו', רבי פפייס איש אונן היה מקיימה מכאן והקריב המקריב ויין לנסך רביעית ההין שמן לבילה ויין לנסך. אמר שמואל המתנדב יין מזלפו על גבי האישים שנאמר ויין לנסך רביעית ההין אשה ריח ניחוח,, והא קא מכבה, כבוי במקצת לאו שמיה כבוי, והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל המזבח ומכבה חייב, בשאין שם אלא היא. ואי בעית אימא כבוי דמצוה שאני. והא תני דבי רבי אליעזר בן יעקב כיון שנתנה תורה רשות לתרום יכול יכבה ויתרום אמרת לא יכבה, שאני התם אפשר דיתיב ונטר. ת"ש יין לרבי עקיבא לספסלים. שמן לדברי רבי טרפון לאישים. ועוד תניא ויין לנסך לספלים. או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה, לא קשיא הא רבי יהודה הא רבי שמעון. למימרא דשמואל כברבי שמעון סבירא ליה והא אמר שמואל מכבין גחלת של מתכת אבל לא גחלת של עץ ברשות הרבים שלא הוזקקו בה רבים הא גחלת של עץ אסור. (ואי בעית אימא) [ואי סלקא דעתך] כרבי שמעון סבירא ליה אפילו גחלת של עץ נמי, בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה. תעשה על העולה או לזבח למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה [הרי עלי מנחה] הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך אחד לשניהם, ת"ל תעשה על העולה או לזבח מגיד שמביא לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר תעשה על העולה או לזבח, שהיה בדין ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש למה נאמר תעשה על העולה או לזבח, שהיה בדין ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש עולה לא שוה לו בנסכים, מקום שלא שוה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים אינו דין שלא ישוה לו בנסכים, תלמוד לומר תעשה על העולה או לזבח מגיד הכתוב שאף על פי שלא שוה מעשה ??? עולה למעשה כבש שלמים שישוה לו בנסכים. כתיב ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר. או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה, כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר. ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים אם לאו, תלמוד לומר ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח, אולה זו אולת מצורע. זבח זה חטאת מצורע. או לזבח זה אשם מצורע. ותיפוק ליה תרוייהו מזבח דאמר מר חטאת ואשם מנין תלמוד לומר זבח, הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר בעי תרי קראי. זבח זה חטאת מצוע ואימא זה חטאת ועשם דנזיר, לא סלקא דעתך דתניא ומנחתם ונסכיהם בעולתו ושלמיו הכתוב מדבר. או אינו אלא אפילו חטאת, תלמוד לומר ואת האיל יעשה זבח שלמים, איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל מיוחד בא בנדר ובנדבה אף כל בא בנדר ובנדבה. עולה זה עולת מצורע. ואימא זו עולת יולדת, אבר אביי עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא דתניא רבי נתן אומר לכבש זה עולת יולדת, האחד זה אחד עשר של מעשר שלא מצינו בכל התורה כולה שיהיה טפל חמור מן העיקר. רבא אמר איזהו דבר שצריך שלשה רבויים הוי אומר זה מצורע. לאיל למה לי אמר רב ששת לרבות אילו של אהרן. אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא, סלקא דעתך אמינא הני מילי דצבור אבל דיחיד לא. ומאי שנא מעולת יולדת, סלקא דעתך אמינא הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן אבל דבר שקבוע לו זמן אימא לא, קא משמע לן. או לאיל לרבות את הפלגס, הניחא לר' יוחנן [דאמר בריה הוא] דתניא והקריבו מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו. ואמר רבי יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס, אלא לבר פדא דאמר מייתי ומתני ספיקא הוא איצטריך קרא לאתויי ספיקא, לבר פדא קשיא. או לאיל תעשה מנחה בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל, שהיה בדין בן בקר טעון נסכים ובן צאן טעון נסכים אם למדת שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור כך לא תחלק בין נסכי כבש לנסכי איל, ת"ל או לאיל תעשה מנחה בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור, מקום שמיעט בנסכים אינו דין שלא נרבה בין כבש לאיל, תלמוד לומר או לאיל תעשה מנחה מגיד הכתוב שאע"פ שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל. תעשה מנחה סלת שני עשרונים למה נאמר, שהיה בדין הואיל וכבש העומר טעון שני עשרונים ואיל העולה טעון שני עשרונים אם למדת לכבש העומר שאע"פ שכפל עשרונות לא כפל נסכיו אף איל העולה אע"פ שכפל עשרונות לא יכפול נסכיו, ת"ל או לאיל תעשה מנחה וגו'. ויין לנסך שלישית ההין מגיד הכתוב שכשם שכפל עשרונותיו כך כפל נסכיו, [בלולה בשמן וגו'] ויין לנסך של ישית ההין שמן לבילה ויין לניסוך. תקריב ריח ניחוח לה' נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. או לאיל לרבות את שהוא לא איל ולא כבש וטעון נסכי כבש מבן י"ב ויום אחד עד בן י"ג חדש. רבי טרפון קורהו פלגס, בן עזאי קורהו נוקד, רבי ישמעאל קורהו פרוגדוס. ויין לנסך שלישית ההין תקריב כמדת היין מדת השמן שלשת לוגין. וכי תעשה בן בקר, בן בקר היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה בן בקר שהוא בא בנדר ובנדבה טעון נסכים אף כל הבא בנדר ובנדבה טעון נסכים, יצאו חטאת ואשם שאינן באין בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים, עולה או זבח למה נאמר, לפני שנאמר ועשיתם אשה לה' שאם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך אחד לשניהם, ת"ל עולה או זבח מגיד הכתוב שמביא לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. או אפילו אמר הרי עלי חמשה שוורים לעולה חמשה שוורים לשלמים שומע אני יביא נסך אחד לכולן, ת"ל עולה או זבח מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום ששוה מעשה כבש עולה למעשה שור עולה לא שוטה לו בנסכים, מקום שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים אינו דין שלא ישוה לו בנסכים, ת"ל עולה או זבח מגיד הכתוב שאע"פ שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים שוה לו בנסכים. ויין תקריב לנסך שמן לבילה ויין לניסוך. אשה ריח על גבי ספלים. אתה אומר על גבי ספלים או אינו אלא על גבי האישים, ת"ל אשה ריח ניחוח על גבי ספלים וכו' (לעיל). אשה ריח ניחוח נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

2 ב

והקריב על בן הבקר. מנין אתה אומר שאם לא הביא היום יביא למחר, תלמוד לומר תקריב. מנין אתה אומר שאם לא הביא בשבת יביא בשאר כל ימות השבת, ת"ל תקריב, ומנין אתה אומר שאם לא הביא בראש חדש יביא בשאר ימי החדש, ת"ל תעשה. ומנין אתה אומר שאם לא הביא בראש השנה יביא בשאר ימות השנה, ת"ל תקריב. וכן עד שלא בשלו ענבים בגפן יביא, משבשלו ענבים בגפן מנין, ת"ל תעשה תקריב תקריב. לפי שנאמר נסך אשה יכול על גבי האישים יהו כשרים, תלמוד לומר נסך יהא לעצמו נסך אל יהא שותת נסך על יהא מטיף נסך אל יהא מערב קימעא:

3 ג

ככה יעשה לשור האחד. מה ת"ל, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל, ת"ל לשור האחד. או לאיל מה ת"ל, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתי שנים, יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש, ת"ל או לאיל האחד, או לשה בכבשים מה ת"ל, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי רחלה, תלמוד לומר או לשה בכבשים. או בעזים מה תלמוד לומר, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר, ת"ל או בעזים. היין מעוטו מעכב את רובו דכתיב ככה. ככה יעשה לשור האחד מגיד שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור. שהיה בדין בן צאן טעון נסכים ובן הבקר טעון נסכים, אם למדת שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל כך תחלק בין נסכי עגל לנסכי שור, תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד מגיד שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל מקום שריבה בנסכים אינו דין שירבה בין עגל לשור, ת"ל ככה יעשה לשור האחד מגיד הכתוב שאע"פ שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור. כמספר אשר תעשו אין לי אלא אלו תמורותיהן מנין, תלמוד לומר כמספר אשר תעשו שלא ימעיט. או אם רצה לרבות ירבה, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר כל האזרח יעשה ככה. אין לי אלא שלא ימעט או אם רצה לרבות ירבה, ת"ל כמספר אשר תעשו. או אם רצה לכפול יכפול, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם, מכאן אמרו מערבין נסכי פרים בנסכי פרים נסכי אילים בנסכי אילים נסכי כבש בנסכי כבש של יחיד בשל צבור של היום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בשל פר ואיל. מכאן אמרו [האומר הרי עלי] לוג לא יביא, שנים לא יביא, שלשה יביא, ארבעה יביא, חמשה לא יביא, ששה יביא, מכאן ואילך כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב נדבה.

4 ד

דבר אחר ככה תעשו לאחד להביא את אחד עשר שבמעשר. כל האזרח יעשה ככה את אלה למה נאמר, לפי שהוא אומר ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' ומיד בן נכר לא תקריבו וגו' אלו אי אתה מקבל מהן אבל מקבל אתה מהן עולה, אחר שלמדנו שהנכרי מביא עולה זכיתי לדון כבתחלה ישראל מביא עולה והנכרי מביא עולה אי מה ישראל מביא נסכים אף הנכרי מביא נסכים, ת"ל כל האזרח יעשה ככה את אלה, ישראל מביא נסכים ואין הנכרי מביא נסכים, [יכול אף עולתו אינה טעונה נסכים, ת"ל ככה], מכאן אמרו נכרי ששלח עולתו ממדינת הים [ושלח עמה נסכים קרבים משלו, ואם] לא שלח עמה נסכים יקרבו נסכים משל צבור: