Remez 743תשמ״ג
1 א

ויעלו ויתורו את הארץ. כיצד כשהיו נכנסין לעיר והדבר היה נוגף את הגדולים והיו בני העיר מתעסקין בקבורתם והיו נכנסים מתעסקין בקבורתם והיו נכנסים ובריה לא היה רואה אותם, לכך אמרו הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא. בנסים שהקב"ה עושה להם הוציאו דבה:

2 ב

ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבואו מיבעי ליה, אמר (רב) [רבא] מלמד שפרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות ואמר להם אבותיו בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, והיינו דכתיב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו', ושם אחימן מיומן שבאחיו, ששי שמשים את הארץ כשחיתות, תלמי שמשים את הארץ תלמים. תנא אמר אחימן מאן ייתי לותי. ילידי הענק שמעניקים את החמה בקומתם:

3 ג

וחברון שבע שנים נבנתה. מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם לבנו גדול דכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, אלא שהיתה מבונה על אחת משבעה בצוען ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל כחברון משום דקברי בה שכבי, ואין לך מעולה בכל הארצות יותר ממצרם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים, ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דמרבי ביה מלכי דכתיב כי היו בצוען שריו ומלאכיו חנס יגיעו, ואפילו הכי [חברון] מבונה על אחת משבעה בצוען. כתיב כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היה הרי זה הפסוק נאמר לישראל בשעה שיצאו ממצרים שהיו אומרים שמא לא נכנוס לארץ יפה כזאת, אמר להם המקום לא כארץ מצרים היא, מגיד שארץ ישראל משובחת הימנה. [אתה אומר] בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר או בשבח ארץ מצרים הכתוב מדבר, ת"ל וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, מה היה מקום מלכות של ארץ מצרים צוען, וכן הוא אומר כי היו בצוען שריו. מה היתה פסולת של ארץ ישראל חברון, והלא דברים קל וחומר ומה אם חברון פסולת ארץ ישראל הרי היא משובחת משבחה של ארץ מצרים שמשובחת מכל הארצות, ק"ו לשבחה של ארץ ישראל, ואם תאמר מי שבנה זה לא בנה זה, ת"ל ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, חם (לפי) שבנה זו בנה את זו, אפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה, אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור. משל לאדם שבנה שני טרקלין אחד נאה ואחד כעור, אינו בונה את הכעור ואחר כך הנאה, אלא בונה את הנאה ואחר כך את הכעור, שפסולתו של ראשון בונה בשני, הא לפי שחברון משובחת מצוען ממצרים לפיכך נבנית תחלה. וכן אתה מוצא בדרכי המקום שכל מי שחביב מחברו הוא קדם את חברו. תורה לפי שחביבה מכל נבאת קודם לכל שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ואומר מעולם נסכתי מראש וגו'. בית המקדש לפי שחביב מכל נברא לפני כל כל שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל. ארץ אלו שאר ארצות, וחוצות אלו מד ברות, תבל זו ארץ ישראל. ר' שמעון בן יוחאי אומר תבל זו ארץ ישראל שנאמר משחקת בתבל ארצו, ולמה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום שנאמר לא תחסר כל בה.

4 ד

דבר אחר תבל על שם תבלין שבתוכה זו תורה שנאמר בגוים אין תורה, מכאן שהתורה בארץ ישראל. וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כאן אלא אל ארץ כארצכם, והלא דברים ק"ו אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנות על ארץ ישראל, ק"ו לשבחה של ארץ ישראל. ר' שמעון בן יוחאי אומר שוטה היה זה שלא היה יודע לפתות, משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה [אביך מלך ואני מלך] אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אין זה פתוי, כיצד הוא פתוי, אומר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטניות ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אביך מוליכך ברגל ואני מוליכך בגלודקא, והלא דברים ק"ו ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של ארץ ישראל ק"ו לשבחה של א"י, (מעתה הרי הוא) [כיוצא בו] אומר צידונים יקראו לחרמון שריון, ובמקום אחר הוא אומר עד הר שיאן הוא חרמון נמצא ארבע שמות יש לו, וכי מה צורך לבאי עולם בכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכחשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. כיוצא בדבר אתה אומר ודנה וקרית סנה היא דביר ובמקום אחר ושם דביר לפנים קרית ספר נמצאת קרויה ארבעה שמות, הוא אומר ושם דביר לפנים קרית ספר נמצאת קרויה ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי עולם בכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכחשות עליה, זאת אומרת תקרא על שמי וזאת אומרת תקרא על שמי, והלא דברים ק"ו ומה אם פסולת ערי ישראל [ארבע] מלכיות מתכחשות עליה ק"ו לשבחה של ארץ ישראל. כיוצא בו אתה אומר עלה אל הר העברים הזה הר נבו ובמקום אחר הוא אומר עלה ראש הפסגה נמצא קרוי שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך, אלא שהיו שלש מלכיות מתכחשות עליו קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל, הרי הוא אומר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ חמדה ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ולשלטונים שכל מלך ושלטון שלא קנה חולאות בארץ ישראל לא עשה כלום, רבי יהודה אומר וכי ל"א מלכים שהיו לשעבר כולם היו בארץ, אלא כדרך שעושין ברומי עכשיו שכל מלך שלא קנא פלטיאות [וחולאות] ברומי אומר לא עשיתי כלום, כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטיאות וחולאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום. נחלת צבי, מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות שאר ארצות.

5 ה

דבר אחר מה צבי כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושין את התורה. ומה צבי זה קל לאכול מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכול מכל הארצות. אי קלים יכול לא יהו שמנים, ת"ל ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש. וכן הוא אומר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן, מה שור זה אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. אי מה שור זה אין בו פסול אלא מקרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות, ת"ל בקרן בן שמן שמנה היא ארץ ישראל. וללמדך שגבוה מחברו משובח מחברו. ארץ ישראל לפי שגבוהה מכל משובחת מכל שנאמר עלה נעלה וירשנו אותה וגו' ויעלו ויתורו את האץר, ויעלו בנגב, ויעלו ממצרים. בית המקדש שגבוה מכל משובח מכל שנאמר וקמת ועלית, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', ואומר כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון וגו':

6 ו

וחברון שבע שנים נבנתה. מאי נבנתה אילימא נבנתה וכו' (כדלעיל). אפילו הכי טרשין שבארץ ישראל מבונין אחד משבעה מצוען כמה הוה ליה חמש מאה חסר עשרה, הני מילי בטרשין אבל בלא טרשין חמש מאה, וה"מ בלא ברכה אבל בברכה [כתיב] ויזרע יצחק וגו' ויברכהו ה':

7 ז

וישאוהו במוט בשנים. כתיב שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים. א"ר יהודה אבא חלפתא ואלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי עמדו על אותן האבנים ושערים כל אחת ואחת [שקולה] כמ' סאה. וגמירי דטעונא דמדלי אינש על כתפיה תילתא דטעוניה הוי. ומכאן אתה מחשב לאשכול שנאמר וישאוהו במוט בשנים ממשמע שנאמר במוט אינו יודע שהוא בשנים ומה ת"ל בשנים בשני מוטות. אמר רבי יצחק טורטני [וטורטני] דטורטני הא כיצד שמונה נשאו אשכול (שנים) אחד נשא רמון ואחד נשא תאנה יהושע וכלב לא נשאו כלום. אי בעית אימא משום דחשיבי, ואי בעית אימא משום דלא הוו באותה עצה:

8 ח

ויבאו עד נחל אשכול. לא רצו ליטול מפירות ארץ ישראל אילולי כלב ששלף את הזיין ורץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלין או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם. וישובו מתוך הארץ מקץ ארבעים יום והלא אתה מוצא שהלכו [ארבעים יום] מן הדרום לצפון ולארבעים יום היו מהלכים את כולה, אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שהם באים ואמרים לשון הרע ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה וקפץ הקב"ה לפניהם את הדרך:

9 ט

למקום ההוא קרא נחל אשכול. זה שאמר הכתוב מגיד מראשית אחרית שהכל היה צפוי לפני הקב"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו:

10 י

וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן. מקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה. באנו אל הארץ אשר שלחתנו כל לשון הרע שאין דבר אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו. עמלק יושב מה ראוי לפתוח בעמלק, משל למה הדבר דומה לתינוק שסרח ונלקה ברצועה, כשמבקשים להפחידו מזכירין לו הרצועה, כך היה עמלק רצועה ראה לישראל, ומה ראה לישב לו על הדרך שכן צוהו עשו זקנו לקדמו לדרך ועקר ממקומו וישב לו בדרך [שנאמר] וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא, והכנעני יושב על הים ועל היד הירדן אלו הגבורים ויושבין על הדרך נתכוונו המרגלים לשבור לבם של ישראל שנאמר ויניאו את לב בני ישראל. ויהס כלב שמתחלה אמר להם אני עמכם בעצה אחת ובלבו היה לומר אמת שנאמר ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי, והקב"ה מעיד עליו שנאמר ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו, וכשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושיתק כל ישראל שהיו מצווחין על משה שנאמר ויהס כלב את העם אל משה, והם היו סבורים שהוא אומר לשון הרע לכך שתקו:

11 יא

ויהס כלב שהסיתם בדברים. פתח יהושע דקא משתעי אמרי ליה דין ראש קטיעא ימלל, אמר כלב אי אפתח אנא ומשתעינא אמרי בי מלתא וחסמין לי, אמר להן וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, סברי בגנותיה קא משתעי אישתיקו, א"ל הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו עלה נעלה וירשנו אותה וגו':

12 יב

והאנשים אשר עלו עמו וגו'. אמרו דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה [כי חזק הוא ממנו כביכול] אפילו בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם. ארץ אוכלת יושביה היא אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה דכל היכא דמטו מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, וא"ד איוב נח נפשיה ואטרידו כ"ע בהספידא, והם חשבו לרעה ארץ אוכלת יושביה. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי, כי קא הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מברי וכי חזינהו סלקו יתבי באילני שמעינהו דקאמרי קא חזינן אינשי דדמו לקמצי באילני. תניא ר"א אומר בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע, מנלן ממרגלים השתא מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה, ממאי דילמא כדרבי חנינא בר פפא דאמר מר דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו וכו' כדלעיל. אלא דבת הארץ שהוציאו. ארץ אוכלת כשם שאברים לאדם כן לארץ. וראש עפרות תבל, הנה כסה את עין האץר, ותפתח הארץ את פיה. ארץ אוכלת יושביה. ומתחת זרועות עולם, הנה רחבת ידים. ויניקהו דבר מסלע, יושב על טבור הארץ. כי ערות הארץ באתם לראות. והארץ לעולם עומדת:

13 יג

ונהי בעינינו כחגבים. מה הקב"ה אומר (ליחזקאל) [לירמיה] לך ואמור להם אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם שנאמר לקול המולה גדולה הצית אש עליה וגו', לקול המולה שאמרתם מה גרמתם לעצמכם הצית אש עליה יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם. אמרתם ונהי בעינינו כחגבים אמר הקב"ה ותרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים וכי ידעתם מה עשיתי לכם בעיניהם, מה גרמתם לכם במספר הימים אשר תרתם את הארץ לא דיים כך אלא שלא נכנסו לארץ, אמר הקב"ה לישראל בעה"ז על ידי שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אבל לעה"ב אני משלח מלאכי פתאום ויפנה את הארץ לפני שנאמר הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני:

14 יד

ותשא כל העדה וגו'. זה שאמר הכתוב דברי נרגן כמתלהמים דברים שרגנו [המרגלים] על הקב"ה הם גרמו להם צרה לדורות, שאלו לא שמעו למרגלים לא היו לוקין עמהם אלא שהשלימו עמהם שנאמר ותרגנו באהליכם. זה שאמר הכתוב נתנה עלי בקולה וגו' אותו קול שבכיתם גרם לכם ללקות, ועל אותו הדור אמר ישעיה ביוטם נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, ביום שאמרתם ליתן לכם נחלת אבותיכם עשיתם (כרוז) [קלון] בעולם, וכאב אנוש זה הפורענות שנטלתם ירושה לדורות שבכו העדה בליל תשעה באב, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה על חנם אני אקבע להם [לילה זו] בכיה לדורות, ומן אותה שעה נגזרה גזרה על בית המקדש ליחרב ושיגלו ישראל לבין אומות העולם שנאמר וישא ידו להם נשיאת יד כנגד נשיאת קול. ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר דברי נרגן כמתלהמים כאדם שיש לו מת והוא צווח ובוכה, כך הם כיון שבאו מתור הארץ עמדו ופזרו עצמם בכל שבטי ישראל כל אחד ואחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך כל זוית של ביתו ובניו ובנותיו באים עליו והיו אומרים לו מה לך מרי, ובעוד שהוא עומד עושה עצמו נופל לפניהם, אומר להם אוי לי עליכם בני ובנותי וכלותי היאך האמוריים עתידים לתעתע בכם היאך הן עתידים לשלוט בכם מי יוכל לראות פני אחד מהם (כדו כלום לאמו של משה יכולה לבלום צפרנו של אחד מהם אני יודע מה ראיתי), מיד הם כולן גועין בבכיה בניהם ובנותיהם וכלותיהם עד שהיו השכנות שומעות את הדבר אף הן היו בוכות עד שהיתה משפחה למשפחה משמעת עד שהיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה שבטו וכן כל אחד ואחד עד שנעשו ששים רבוא חבורה אחת וגעו ונתנו קול בכיתם למרום, מנין ממה שקרינו בענין ותשא כל הדה ויתנו את קולם. ד"א ותשא אמר להם הקב"ה לויתם מלוה רעה. ותשא כשם שאתה אומר כי תשה ברעך חייכם שסופכם ליפרע. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ליכנס לארץ, מנלן דכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו', שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שנה שניה הקים את המשכן ושלח מרגלים שנאמר ויסעו מהר ה' מלמד שסרו מאחרי ה' וכתיב והאספסף אשר בקרבו וכתיב עד חדש ימים וכתיב ותסגר מרים וגו' וכתיב שלח לך אנשים ותניא בכ"ט בסיון שלח משה מרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, מ' נכי חד הוו, אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מלייה דכתיב ותשא כל העדה. א"ר יוחנן אותו יום ליל ט' באב היה א"ל הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות, ועתיד הקב"ה להחזירם שנאמר כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינך מדמעה וגו':

15 טו

ויאמרו אליהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים וגו' משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לידון הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו הניח המלך את [האלוגין] שלו וחייבו בפיו, א"ל במה שהוצאת מפיך אני דנך ויהא לך כמה שאמרת, כך אמר להם הקב"ה במדבר הזה יפלו פגריכם. התחילו לומר ולמה ה' מביא אותנו וגו'. ויאמר איש אל אחיו נתנה ראש וגו' נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקום משה ואבירם נמי במקומו של אהרן שנאמר נתנה ראש ונשובה וגו', הוי ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה', ומה גרמו לעצמם ותפתח ארץ ותבלע דתן וגו'. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש, חטאו בראש נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולקו בראש כל ראש לחלי, ומתנחמים בראש ויעבור מלכם לפניהם וגו':

16 טז

ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם, א"ר אלעזר לא הכל בנפילה ולא הכל בקריעה, משה ואהרן בנפילה שנאמר ויפל משה ואהרן על פניהם, יהושע וכלב בקריעה שנאמר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה קרעו בגדיהם. מתקיף לה זירא אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת, השתא דכתיב ויהושע, הא והא עביד:

17 יז

ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה'. מלמד שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה. לרגום אותם באבנים ומי הם משה ואהרן. וכבוד ה' נראה באהל מועד מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבלם, מיד נגלה עליהם הקב"ה בענן שמא יחזרו בהם. א"ר אבא בר כהנא כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם באבנים. אמר ריש לקיש כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו, באותה שעה אמר הקב"ה למשה מי יכול לסבול כך עד מתי כך עד אנה ינאצוני אכנו בדבר דברים הם מכעיסין אותי אף אני אכנו בדבר. במדבר הזה יתמו מי גרם להם שימותו במדבר שאמרו דברים:

18 יח

ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני אמר הקב"ה ב' צוחות צוחתי לפניכם סופכם לצווח ד' צוחות בשעבוד מלכיות שנאמר עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצמו בנפשי וגו' עד אנה ירום אויבי עלי, [צוחתי] עד מתי לעדה הרעה סופכם לצווח ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי:

19 יט

עד אנה ינאצוני. שנו רבותינו אל תרצה את חברך בשעת כעסו, מין אתה למד ממשה בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקב"ה וא"ל למשה לך רד כי שחת עמך, אמר משה שעה של כעס הוא איני צריך לדבר עכשיו, מה עשה מיד ויפן וירד משה מן ההר, בא לו אצל ישראל ובדק אותן שלש בדיקות שנאמר ויעמד משה בשער המחנה כל מי שהיו לו עדים והתראה היה נהרג, עדים [ולא התראה במגפה, לא עדים] ולא התראה היה נבדק כסוטה שנאמר ויזר על פני המים, באותה שעה בא משה לפני הקב"ה אמר רבש"ע מה היה לך לעשות בהן מדת הדין הרי כבר עשיתי לך מדת הדין סלח להם א"ל בשביל שהמתנת סלחתי כדברך. ואל תשאל לו בשעת נדרו אתה למד ממשה כשאמר לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ שנאמר לכן לא תביאו את הקהל, ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי, אמר משה שעה של שבועה היא איני צריך לדבר עכשיו, המתין משה [לסוף] מ' שנה התחיל מתחנן ואתחנן אל ה', א"ל הקב"ה עלה ראש הפסגה. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקולו מנין אתה למד מאדם שאכל מן העץ ונתקלקל באותה שעה לא נגלה עליהם אלא ויתפרו עלה תאנה ואח"כ וישמעו את קול ה' אלהים. ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו כשגלו ישראל לבבל כתיב ויקרא ה' וגו' לבכי ולמספד בקשו מלאכים לנחמו א"ל אל תאיצו לנחמני, א"ל אין אלו נחומין נאוצין, הן לפני, המתין כיון שעשה בהם מדת הדין וראה שאין אדם מנחם אותו התחיל אומר נחמו נחמו עמי:

20 כ

אכנו בדבר ואורישנו. אמר משה רבש"ע הבט לברית אבותם שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים, אמר לו הקב"ה ואין אתה מבניהם אעשה אותך לגוי גדול וגו', כיון שראה משה כך עמד ובא לפניו במדה אחרת, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים וגו' ואמרו אל יושב הארץ יאמרו שלא היה בו כח לזון אותן, א"ל והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי להם במצרים ועל הים והיאך אמרו מבלתי יכולת ה' [עכשיו יאמרו] בפרעה היה יכול לעמוד בשלשים ואחד מלכים לא היה יכול לעמוד:

21 כא

מבלתי יכולת ה'. יכול מבעי ליה, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל, אמר הקב"ה למשה והלא כבר ראו נסים ונפלאות וגבורות שעשיתי במצרים ועל הים, אמר לפניו רבש"ע עדיין יש להם לומר למלך אחד היה יכול לעמוד לל"א מלכים אינו יכול לעמוד, אמר רבי יוחנן מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך. תנא דבי רבי ישמעאל כדברך עתידין אומות העולם לומר. אשרי לתלמיד שהרב מודה לו. ואולם חי אני א"ל הקב"ה למשה החייתני כדברך. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר (קשרים) [כתרים] לאותיות, א"ל משה אין שלום בעירך, אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, א"ל אעפ"כ היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה'. כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו רבש"ע לצדיקים, א"ל אף לרשעים, א"ל רשעים יאבדו, א"ל השתא חזית מאי דמיבעי לך בשעה שחטאו ישראל במדבר א"ל לא כך אמרת לי לצדיקים, אמר לפניו רבש"ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים, והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' וגו', היינו דכתיב עדותיך נאמנו מאד וגו' וסמיך ליה תפלה למשה:

22 כב

זה שאמר הכתוב ויאחז צדיק דרכו וטהר יוסף אומץ. א"ר (חוניא) [חנינא] צדיק זה הקב"ה דכתיב ביה כי צדיק ה' צדקות אהב, וטהר ידים זה הקב"ה דכתיב ביה טהור עינים מראות ברע, יוסיף אומץ זה הקב"ה שהוא מעצים כחו של צדיק שיעשה רצונו. ד"א ויאחז צדיק זה משה שנאמר בו צדקת ה' עשה. וטהר ידים זה משה דכתיב ביה לא חמור אחד מהם נשאתי. יוסיף אומץ זה משה שהוא מעצים כח וגבורה כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה'. רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוסי בר' חנינא ורבנן (אמר רבי) [אמרין] בשם רבי יוחנן יתקוף חילך לרחמיך תגבר מדת רחמים על מדת הדין, כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה'. אמר רבי יודן משל למה הדבר דומה לגבור שהוא מתגושש באבן של מסית ועבר אחד וראה אותו, א"ל יפה כחך, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי (שמעון) [סימון] כל זמן שהצדיקים עושים רצונו של מקום הם מוסיפים כח וגבורה כד"א באלהים נעשה חיל, ואם לא כביכול צור ילדך תשי. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום הן מוסיפין כח [וגבורה כמד"א באלהים נעשה חיל, ואם לא כביכול וילכו בלא כח] לפני רודף. א"ר אחא רודף מלא כשגלו ישראל [כשם שגלו ברודף מלא] כך כשנגאלין אין נגאלין אלא בגואל מלא דכתיב ובא לציון גואל גואל מלא. א"ר יצחק על הכל הודה משה חומץ מדבר אחד, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אדם חוטא לפניך ואתה מאריך לו היה גובה ממנו, א"ל הקב"ה חייך שתצטרך לה והיכן נצרך לה במרגלים ה' ארך אפים, א"ר תנחום בר חנילאי עבר הוינא קומי כנישתא דבבל ושמעית קליה דינוקא קרי הדין פסוקא עדותיך נאמנו מאד אל נקמות ה'. ר' אבא ורבי תנחום בר חייא בשם ר' יודן אמר ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים, מאריך רוחו עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. א"ר חנינא מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יותרו בני מעשיו אלא מאריך רוחו וגבי דיליה. א"ר לוי מהו ארך אפים רחיק רגז, משל למלך שהיו לו שני לגיונות קשים אמר המלך אם דרים הם עמי במדינה עכשיו בני מדינה מכעיסים אותי והם עומדין עליהם מאליהן ומכלין אותן, אלא הריני משלחן לדרך רחוקה, ואם מכעיסין אותי בני המדינה עד שאני משלח אצלם הם באין ומפייסין אותי ואני מהקבל פיוסין הה"ד באים מארץ מרחק מקצה השמים ה' וכלי זעמו לחבל כל הארץ. א"ר יצחק ולא עוד אלא שנועל בפניהם שנא' פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו, עד דהוא טריק ועד דהוא פתח רחמוי קריבין. ורב חסד רבי אלעזר ורבי יוסי בר' חנינא, רבי אלעזר אמר כף מאזנים מעויינות כף עונות מכאן וזכיות מכאן. והקב"ה מטה לכף זכות. הוא דעתיה דרבי אלעזר ורב חסד מטה כלפי חסד. ור' יוסי בר חנינא אמר כף מאזנים מעויינות עונות מכאן וזכיות מכאן, הקב"ה חוטף שטר חוב אחד של עונות וזכיות מכריעות, ומהו נושא עון [נושא עין] רב הונא בשם רבי אבהו כביכול אין שכחה לפניו ובשביל ישראל נעשה שכחן, ומה טעם מי אל כמוך נושא עון. וכן דוד אמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, [ונקה לא ינקה מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים], מנקה הוא בעוה"ז ואינו מנקה לעוה"ב. פוקד עון אבות על בנים וגו'. משל לד' דיוטות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים נפלה דליקה באחת מהן הן מכבות זו את זו אבל אם היו כולן של שמן כולן נשרפות, כך בזמן שהן תופסין במעשה אבותיהן דור אחר דור הן נידונין על ידו אבל אם הם מסורגין דור אחר דור דור צדיק ודור רשע לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, באותה שעה שמח משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ:

23 כג

סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך, א"ר חמא בר חנינא זו מדת הטוב שהיא גדושה. וכאשר נשאת ר' יוסי בר חנינא ור' (שאול) [שמואל] בר נחמן, חד אמר אמר הקב"ה למשה ממצרים ועד הנה הן (לא) חטאו קדמי. וחרנא אמר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע ממצרים ועד הנה לא שרית ושבקת להון היך כמה שרית ושבקת להון לדעבר שרי ושביק להון לדאתי. א"ר אלכסנדרי משל לשנים שהושיטו הדסים למלך אחד הושיטה לשמו ויוצאת לשם זקנו ואחד הושיטה לשם זקנו ויצאת לשמו. חזקיה הושיטה לשמו זכר נא את אשר התהלכתי לפניך, ויצאת לשם זקנו וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דור עבדי. משה הושיטה לשם זקנו זכור לעבדיך לאברהם וגו'. ויצאת לשמו ויאמר ה' סלחתי כדברך (כתוב ברמז ש"א). ד"א ויאחז צדיק דרכו בשעה שאמר אכנו בדבר אמר ליה משה תפוס מדתך תפוס אומנותך. (א"ל משה) כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו, אברהם תפס את המלה, יצחק תפס את התפלה, יעקב תפס את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב, יוסף תפס את החסידות שנאמר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד, משה תפס את הענוה שנאמר והאיש משה ענו מאד, אהרן תפס את השלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום, פנחס תפס הקנאה שנאמר בקנאו את קנאתי אף אתה תפוס אומנותך, א"ל מה היא אומנותי א"ל רחמן רחום וחנון ה' כשם שאתה למוד שמכעיסין אותך ואתה מאריך להם ומרחם עליהן לכך נאמר ועתה יגדל נא וגו'. א"ר אבין בשם ר' יוחנן משל לכף מאזנים שמשקולת בכף אחת והפירות בכף אחת אימתי בעל הבית משתבח בשעה שהוא מכריע הפירות, כך א"ל משה להקב"ה מרי אומר לך מתי כחך גדול בעולמך בשעה שאתה מאריך רוחך שנאמר ועתה יגדל נא כח ה'. אמר ריש לקיש משל לגבור שבא לטעון קורה גדול ותלמידו מהלך אחריו כל זמן שהיה התלמיד רואה את רבו מתגבר והולך היה אומר לו יתקוף חילך, כך משה כל זמן שהיה רואה את הקב"ה מתפייס וסולח לישראל היה אומר לו יישר חילך, א"ר יוסי בר חנינא א"ל משה כשתהא מודד לבניך מדת הדין מדוד להם במדה קטנה אבל מדת רחמים מדוד להם במדה גדולה שנאמר ועתה יגדל נא וגו':

24 כד

וינסו אותי זה עשר פעמים (כתוב ברמז רל"ב):

25 כה

תנן התם במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד, אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהונה ועל הקטנה שבישראל נותן מאה סלע, נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה. שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי וגו'. ממאי דילמא משום דאכתי לא מלא סאתהון דאמר רב המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר במלאת ספקו יצר לו, אמר ריש לקיש אמר קרא וינסו אותי וגו' על זה נחתם גזר דינם:

26 כו

במדבר הזה יפלו פגריכם. ת"ר שבעה קפלו את כל העולם כולו, מתושלח ראה את אדם, שם ראה את מתושלח, יעקב אבינו ראה את שם, אמרם ראה את יעקב אבינו, אחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב ולא נותר מהם איש וגו', אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי שנאמר במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן חדש. ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו לארץ שנאמר ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא ל"ו ממש דברי ר' יהודה, אמר ליה ר' נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה, אלא זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין, אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזרה לא על פחות מבן עשרים שנה ולא על יתר מבן ששים, לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה, ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה ומעלה מערכין מה להלן יותר מבן ששים כפחות מבן עשרים אף כאן יותר מבן ששים כפחות מבן עשרים. מנין שדורשים כנגד האגדה שנאמר כמספר הימים אשר תרתם וגו' וכה"א ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות וגו' בני רבעים ישבו לך וגו' כנגד ד' דורות שהיתה בית אחאב קיימת ונעקרה על ידו ואלו הן עמרי ואחאב ויורם ובניו. רב אידי (בריה) [אבוה] דרבי יעקב בר אידי הוה אזיל תלתא ירחי באורחא והוה יתיב חד יומא באושפיזא והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה וקרי אנפשיה שחוק לרעהו אהיה, אמר ליה רבי יוחנן במטו מינך לא תעניש רבנן, נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשים אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד [בשנה] מעלה עליו הכתוב כאלו עקב בכל השנה. וכן הוא אומר במדת פורענות כמספר הימים אשר תרתם את הארץ יום לשנה, וכי ארבעים שנה חטאו והלא לא חטאו אלא ארבעים יום, אלא לומר לך כל העובר עבירה אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה. תנו רבנן דור המדבר אין לו חלק לעולם הבא שנאמר במדבר הזה יתמו וגו', יתמו בעולם הזה ושם ימותו בעולם הבא, וכן הוא אומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי, באפי נשבעתי וחוזרני בי. ר' יהושע בן קרחה אומר לא נאמר מקרא זה אלא כנגד דורות הבאים, אספו לי חסידי אלו חסידים שבכל דור ודור, כורתי בריתי אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש. עלי זבח אלו רבי עקיבא וחבריו שמסרו עצמן לזביחה על דברי תורה. ר' שמעון בן מנסיא אומר באין הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון וגו'. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' השתא אם אחרים באין בזכותן הם עצמם לא כל שכן. ת"ר מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה וגו', וימותו בעולם הזה, במגפה לפני ה' בעולם הבא: