Remez 737תשל״ז
1 א

תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים. הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים, לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים, לפוטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה, הא כיצד הכשרו בסימן אחד. דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן, אילימא משום דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא [סגי להו], אלא מעתה שליו נמי דכתיב ויאספו את השלו הכי נמי דלאו בני שחיטה נינהו, והאמרת לפוטרו בולא כלום אי אפכשר שכבר הוקש לבהמה, התם לא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחריני. דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה [הכשרה] בשני סימנין, דגים שנבראו מן המים הכשרן בולא כלום, עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד. אמר רב שמואל קפוטקאה תדע שהרי עופות יש להם קשקשת ברגליהם כדגים (כתוב ברמז י"ב):

2 ב

ויעמד אותם סביבות האהל. באהל הדברות שהוא חוץ מן המחנה. שני אהלים עשו אהל לעבודה ואהל לדברות, וכמדת הפנימי כך היה החיצון, והלוים היו משמשין זה וזה בעגלות שנאמר ושמרו את משמרתי את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל שני אהלים עשו וכן ארכו שלשים אמה על רוחב עשר כפנימי, שכן אתה מוצא ויאסוף שבעים איש מזקני העם ויעמד אותם סביבות האהל העמידן ל' בצפון ושלשים בדרום ועשרה במזרח ומשה כנגדן במערב ואחד היה עומד בתוך אמה:

3 ג

וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי שנעשה נשתיירו [שבשעה] שא"ל הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש וגו' אמר משה כיצד אעשה אברור מכל שבט ושבט ששה נמצאו שנים יתרים, אברור חמשה חמשה נמצאו י' חסרים, אברור ה' משבט זה וששה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה ברר ששה ששה והביא ע"ב פתקין על ע' כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם, כל מי שעלה בידו זקן אמר ליה כבר קדשך המקום ומי שעלה בידו חלק אמר ליה המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו, כשא"ל הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה, א"ל הקב"ה הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם [ומה גדולה הוסיף להם] שכל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו שנאמר ויתנבאו ולא יספו והן נתנבאו ולא פסקו שנאמר מתנבאים עדיין מתנבאים והולכין, ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו היו מתנבאין עלי שליו עלי שליו. רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין שנאמר כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים וגו' בימים ההם שנים, אל תקרי שנים אלא שנים ואלו הן שני נביאים שנתנבאו בפרק אחד [נבואה אחת] ואיזה הם הוי אומר אלדד ומידד. בשלמא למאן דאמר משה מת היינו דכתיב אדוני משה כלאם, אלא למאן דאמר הנך תרתי מאי אדוני משה כלאם, דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה בפני רבו. בשלמא למאן דאמר הנך תרתי היינו דכתיב ומי יתן כל עם ה' נביאים, אלא למאן דאמר משה מת מינח הוה ניחא ליה, לא סיימוה קמיה. כלאם במה, א"ל הטל עליהם צרכי צבור והן כלין מאליהן:

4 ד

אלדד ומידד מי היו, אלדד זה אלידד בן כסלון, מידד זה קמואל בן שפטן, ולפי שמעטו את עצמן ואמרו אין אנו כדאים להיות במנין הזקנים נמצאו יתרים על הזקנים בחמשה דברים. הזקנים לא נתנבאו אלא למחר שנאמר ואל העם תאמר, והם נתנבאו מה שעתיד להיות בסוף מ' שנה, הזקנים לא נתפרשו שמותן ואלו נתפרשו שמותן, הזקנים פסקה נבואתן שהיתה משל משה שכן הכתוב אומר ואצלתי מן הרוח אשר עליך, אבל אלו היתה נבואתן משל הקב"ה שנאמר ותנח עליהם הרוח, הזקנים לא נכנסו לארץ ואלו נכנסו לארץ. והמה בכתובים אין פוחתין ביריעה פחות מג' דפין ולא מוסיפין על שמונה, אבל בשיטין נתנו מהם טעם במסעות מ"ב וברבבות ישראל ס' ובזקנים ע"ב ובתוכחות שבמשנה תורה צ"ח הכל לפי הכתב. במסעות כתיב ויכתוב משה את מוצאיהם. ברבבות ישראל כתב לך וסמיך ליה ואת ישראל, מאי ישראל, ס' רבוא. בזקנים אספה לי שבעים איש וישארו שני אנשים והמה בכתובים. בתוכחות צ"ח אם לא תשמור לעשות וגו' הכתובים וגו':

5 ה

וירץ הנער יש אומרים זה יהושע כענין שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער. (ד"א) וירץ הנער זה גרשם בן משה. רבי שמעון אומר הרי הוא אומר ויען יהושע בן נון הא לא היה ראשון יהושע. אדוני משה כלאם אמר לו רבוני כלאם מן העולם לבני אדם שבשרוני בשורה רעה זו (כתוב ברמז רס"ד). (ד"א) אסרם בזיקים ובקולרות כמו שנאמר ונתתם אותו אל בית הכלא. ויאמר לו משה המקנא אתה לי אמר לו יהושע בך אני מקנא ולואי אתה כיוצא בי ולואי כל ישראל כיוצא בך מי יתן כל עם ה' נביאים. ויאסף משה מלמד שלא הביא המקום עליהם פורענות עד שנכנסו כל הצדיקים במחנה. א"ר לוי כל דמותיב מלה קמי רביה אזיל לשאול בלא ולד שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה וכתיב נון בנו יהושע בנו. ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר לא נענש יהושע אלא על שבטל ישראל לילה אחד מפריה ורביה אמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' (כדכתוב ביהושע). מנין שחייב אדם בכבוד רבו ככבוד שמים שנאמר ויען יהושע בן נון וגו' אדוני משה כלאם, כשם שהמקום כלאם אף אתה רבוני כלאם. ומי יתן כל עם ה' נביאים, ב' פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר א' ואחד בספר ב', ולמה, א"ר לוי הרב אמר כתוב אחד והתלמיד אמר כתוב אחד. הרב אמר מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים, ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעוה"ז, אבל לעוה"ב מתקיימין שניהם, דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב חדש. דברי התלמיד מנין שנאמר אשפוך את רוחי על כל בשר:

6 ו

ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים. כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכים פרע הקב"ה לבניו, באברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם וכתיב ויגז שלוים וכו' (כדכתוב בפ' וירא). ויגז שלוים מלמד שהיתה פורחת כגיזים האלו של צמר. ויגז שלוים מן הים יש אומרים הרגה בירידתה יותר ממה שהרגה באכילתה. ויטש על המחנה כדרך יום כה כלפי צפון, וכדרך יום כה כלפי דרום. רבי שמעון אומר כדרך יום כה מלמעלן וכדרך יום כה מלמטן. וכאמתים על פני הארץ מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות כדי שלא יהו מצטערין עליהן בשעת לקיטתן. כתיב שליו וקרי סליו, צדיקים אוכלין אותו בשלוה ורשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין. ד' מיני שליו הן וכו' (כתוב ברמז ר"ס):

7 ז

וישטחו להם שטוח. אל תקרי וישטחו אלא וישחטו מלמד שנתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, אל תקרי שטוח אלא שחוט מלמד שירד לישראל דבר שטעון שחיטה. א"ר וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף ותניא וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, אלא מה תלמוד לומר שטוח מלמד שירד משמים לישראל משטיחין משטיחין:

8 ח

הבשר עודנו בין שניהם וכתיב עד חדש ימים הא כיצד בינונים נידונין לאלתר ורשעים מצטערים והולכים עד חדש ימים:

9 ט

ויקם העם וגו' הממעיט. אל תהי קורא הממעיט אלא הממועט העצלים הסומין וקטעין והחגרין שבהן כנסו מאה כור. יכול כשם שכנסו הימנו הרבה כך אכלו ממנו הרבה, ת"ל הבשר עודנו בין שניהם וגו' כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מתחיל לפוסקו עד שנשמתו יוצאה כענין שנאמר לא זרו מתאות וגו' ואף אלהים עלה בהם וגו'. ואף ה' חרה בעם מלמד שלא הביא עליהם המקום מכה קשה כיוצא בה מיום שיצאו ישראל ממצרים:

10 י

ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה יכול כך היה שמו מקודם תלמוד לומר כי שם קברו את העם המתאוים, על מה שאירע נקרא ולא היה שמו מקודם. מקברות התאוה וגו' הרי זו היתה בשעה שנצטרעה מרים:

11 יא

ותדבר מרים ואהרן, זהו שאמר הכתוב ברוב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל, מי שחושך שפתיו מלדבר בחברו משכיל. אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, אמרו רבותינו שני דיקולוגין היו עומדין לפני אדריינוס היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד מלמד על השתיקה שהוא יפה, א"ל האחד מרי אין טוב מן הדבור אלולי הדבור היאך הכלות מתקלסות והיאך היה משא ומתן בעולם והיאך היו הספינות פורשות בים. מיד א"ל לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה [היאך אתה למד על השתיקה] מיד בא לדבר, עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו, א"ל המלך למה סטרת אותו, א"ל מרי אני למדתי מן הדבור על הדבור וזה באללמד משלי על שלו, אמר שלמה לא אמר הקב"ה שתאלם פיך ותהא יושב ושותק כחרש אלא וחושך שפתיו מלהסיח בחברו תן דעתך שלא תענש. אין לך גדול מאהרן ומרים הבאר עולה ומשקה את ישראל בזכות מרים וענני כבוד מקיפין את ישראל בזכות אהרן, וכיון שנתנו רשות בפיהם והסיחו במשה לא שתקתי להם. אמר רבי אבא בר כהנא מה כתיב למעלה מן הענין אספה לי שבעים איש כיון שנתמנו זקנים הדליקו להן כל ישראל נרות ושמחו להם. מרים רואה את הנרות דולקות אמרה לצפורה מה עסק של נרות הללו דולקין אמרה הענין. אמרה מרים אשריהן נשים של אלו מה הן רואות היאך עלו בעליהן לשררה. אמרה לה צפורה אוי להן שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש אלא הן נעקרות מעכשיו, א"ל מנין את יודעת אמרה לה מאחיך שמשעה שנתקדש לדבור אינו מכיר למטתו. כיון ששמעה מרים כך, הלכה לה אצל אהרן ואמרה לו את הדבר התחילו יושבין ונושאים ונותנים בדבר. הרק אך במשה דבר. א"ר יהודה בר שלום בדבר שהסיחו בו נתוכח הקב"ה עמהם שנאמר ויאמר ה' פתאום, אמר רבי שמעון בן יוחאי מחוסרי טבילה היו שהיו בעלי קריין, ואין פתאום אלא טומאה שנאמר וכי ימות מת עליו בפתע פתאום:

12 יב

ותדבר מרים ואהרן במשה. אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה וכן הוא אומר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות וידבר העם באלהים ובמשה ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנה. וכן הוא אומר ויאמר אל נא אחי תרעו ויאמר שמעו נא דברי. ותדבר מרים ואהרן במשה מלמד ששניהם דברו בו אלא שמרים פתחה בדבר שלא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן אלא מפני צורך השעה. כיוצא בו אתה אומר ובאת אתה וקראת במגלה, ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה אלא מפני צורך השעה. על אודות האשה מנין היתה מרים יודעת שפרש משה מפריה ורביה אלא שראתה את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, א"ל מה לך שאין את מתקשטת, א"ל אין אחיך מקפיד בדבר לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו. רבי נתן אמר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר וירץ הנער, כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהם של אלו בכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו. והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות ובאחיה הקטן ממנה ובינה לבין עצמה שנאמר וישמע ה' כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות במי שגדול ממנו ולפני אחרים על אחת כמה וכמה. ועוד ק"ו ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש, המתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו על אחת כמה וכמה. על אודות האשה הכושית מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה לנויה, וכן הוא אומר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה שהכל סכין בה שנאמר ויראו אותה שרי פרעה וגו', רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר צפורה צפו וראה מה נאה, אשה כושית וכי כושית היתה והלא מדינית היתה שנאמר ולכהן מדין שבע בנות, אלא מה כושי משונה בעורו כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים. כיוצא בו אתה אומר שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש וגו', וכי כושי היה, אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במראהו שנאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כיוצא בו אתה אומר הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, וכי כושים היו, אלא מה כושי משונה בעורו כך ישראל משונין במצות יותר מכל אומה ולשון. כיוצא בו אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי, וכי כושי היה, אלא מה כושי משונה בעורו כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיהו. כי אשה כושית לקח עוד למה נאמר והלא כבר נאמר על אודות האשה הכושית ומה ת"ל כי אשה כושית לקח, יש לך אשה נאה ביפיה ולא במ עשיה במעשיה ולא ביפיה כמה שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, זו נאה בנויה ונאה במעשיה, לכך נאמר כי אשה כושית לקח. רבי יוסי אומר יש לך נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת, מכאן אתה אומר שהיתה צפורה נאה בילדותה ובזקנותה. ר' יהודה אומר יש לך עניה בת עניה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג, צפורה כושית בעניות כושית במלכות, ומנין אתה אומר שבשביל כן לקחה משה שנאמר על אודות האשה הכושית אשר לקח:

13 יג

ויאמרו הרק אך במשה. והלא [אף] עם האבות דבר הקב"ה ולא פרשו מפריה ורביה, הלא גם בנו דבר ולא פרשנו מפריה ורביה. וישמע ה' מלמד שלא היה שם בריה אלא בינן לבין עצמן דברו בו שנאמר וישמע ה'. רבי נתן אומר בפניו של משה דברו בו שנאמר וישמע ה' וגו' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר: