Remez 726תשכ״ו
1 א

ונסעו הקהתים. בדי ארון לפותיא דארון הוו יתבי. ודילמא לארכו, אמר ר' יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מיסתגי להו, ומגלן דבד' הוו דרו ליה, דכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש:

2 ב

חותן משה זו יפה לו יותר מכון שנקרא חותנו של מלך. נוסעים אנחנו מיד לארץ, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים, אלא עכשיו אנו נכנסים לארץ ישראל. (אחרים) [חכמים] אומרים מפני מה שיתף משה עצמו עמהן שנתעלם מעיני משה וסבור שהוא נכנס עמן לארץ ישראל. ר"ש בן יוחאי אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר כי אנכי מת בארץ הזאת, שאין ת"ל אינני עובר את הירדן, אלא שאף עצמותי אינן עוברות את הירדן, אלא מפני מה שתף משה עצמו עמהןשלא יהו ישראל אומרים אם מי שהוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס אף אנו אין נכנסין. ד"א מפני יתרו שלא יאמר יתרו משה אינו נכנס אף אני איני בא, אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם ויאן לגרים בו חלק ומה אני מקיים והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו, אם אינו ענין לירושה תנהו ענין (כו) לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתרפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימין מתכפר לו בשבט בנימין.

3 ג

דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל. לכה אתנו והטבנו לך וכי יש בן ביתו של בשר ודם שאין מטיבין לו, והרי דברים קל וחומר אם לבן ביתו של בשר ודם מטיבין לו קל וחומר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם. כי ה' דבר טוב על ישראל וכי עד עכשיו אין הקב"ה דבר טוב על ישראל והרי מעולם המקום דבר טוב על ישראל, אלא פקד הקב"ה להיטיב לגרים ולנהוג בם ענוה. והטבנו לך זה דושנה של יריחו שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו, כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלין אותה ארבע מאות (ושמונים) [וארבעים] שנה שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה, צא מהן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נמצאו אוכלין אותה ארבע מאות וארבעים שנה וכששרתה שכינה בחלקו של בנימין [באו בני בנימין ליטול חלקם] עמדו ופנו אותה מפניהם שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו':

4 ד

ויאמר אליו לא אלך. אמר לו אם מפני ארץ ונכסים אינו בא, יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודיין הייתי בעירי, ואם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסי אלך מפני מולדתי, א"ל למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחר בתוך שלו אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות ושותה יין מכרמי:

5 ה

ויאמר אל נא תעזוב אותנו. אין נא אלא לשון בקשה אמר לו אם אין אתה מקבל עליך בקשה (כז) גוזרי עליך גזרה. עכשיו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו.

6 ו

דבר אחר אם אין אתה מקבל עליך דושנה של יריחו גוזרני עליך גזרה עכשיו יהו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה סבור היה יתרו שמתנה מרובה עכשיו שמתנה מועטת הניחה והלך לו.

7 ז

דבר אחר כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום ואין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה. והיית לנו לעינים, שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר אם יתרו חותנו של מלך לא קבל עליו קל וחומר לשאר בני אדם. כי על כן ידעת חנותנו במדבר, א"ל אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר הניח והלך לו כדאי הוא, אתה שראית תניח ותלך לך. אל נא תעזוב אותנו, אמר רבי יהודה אמר לו אתה שראית חן שנתן לאבותינו במצרים שנאמר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים (אל נא תעזוב אותנו) [תניח ותלך]. ד"א והיית לנו לעינים (אפילו אין) [לא] דייך אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה. ד"א והיית לנו לעינים (אפילו אין) [לא] דיינו אלא כל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו בהן שנאמר ואתה תחזה מכל העם וגו' והלא אף ביד משה היה מסיני שנאמר וצוך אלקים ולמה נתעלם ממשה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.

8 ח

דבר אחר שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו שנאמר ואהבתם את הגר וגר לא לחץ וגר לא תונה: