ויהי המקריב ביום הראשון. שאין ת"ל ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה. בברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשת ושותפו בתחתונים. מה נפשך אם לענין החשבון לא הוה צריך קרא למימר אלא אחד שנים שלשה או ראשון שני שלישי, שמא אחד שני שלישי אימתי פרע להם הקב"ה בהקמת המשכן שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון ראשון לבריאת עולם, אמר הקב"ה כאלו באותו היום בראתי את עולמי, תנא עשר עטרות נטל אותו היום וכו'. נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו, או שגבה משבטו והביא, ת"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא גבה משבטו והביאו, הא מה ת"ל נחשון בן עמינדב למטה יהודה, ייחסו הכתוב על שם שבטו:

ויאמר ה' אל משה נשיא חד ליום. [אמר משה] אמר הקב"ה שתקריבו אבל לא נאמר לי מי מכם יקריב ראשון נתנו עיניהם בנחשון אמרו זה קדש שמו של הקב"ה והוא ראוי להוריד השכינה והוא יקריב ראשו. בכלם כתב קרבנו ובו כתב וקרבנו, בכלם כתב עתדים חסר ובו כתב עתודים מלא, באותו היום ראתה אלישבע בת עמינדב ארבע שמחות ואבל אחד, ראתה יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, שני בניה סגני כהונה, ואבל אחד על שני בניה, על אותו היום הוא אומר עורי צפון ובואי תימן באתי לגני. (פז) שלש מדות היה בו ביד משה מה שלא היה ביד בלעים. משה היה מדבר עומד שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. משה היה מדבר פה אל פה שנאמר פה אל פה אדבר בו. משה היה מדבר פנים אל פנים שנאמר פנים אל פנים. בלעים היה מדבר עמו נופל שנאמר נופל וגלוי עינים. בלעם היה יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו שנאמר מחזה שדי יחזה, רבי שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנאמר ובבא משה אל אהל מועד, כיון שהיה רוצה היה נכנס והוא מדבר עמו:

וקרבנו קערת כסף אחת. זש"ה היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק, לפי שבעולם הזה הקריבה קימעא קרבנות קערת כסף אחת כף אחת פר אחד איל אחד כבש אחד שעיר עזים אחד, משל למה הדבר דומה למלך שיצא לדרך והיו מביאין לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך כך אתם מכבדין אותי אין אתם נוהגים בי כבוד [אני מלך] ואני שולט בעולם, א"ל [אדוננו המלך] בדרך אנו נתונין ואנו נותנין לפי הדרך ולפי הפונדק הכנו לך, אלא תכנס למדינה ותכנס לפלטין שלך אתה רואה במה אנו מכבדין אותך, כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון כף אחד פר אחד אין אחד כבד אחד, א"ל הקב"ה כך הוא כבודי, א"ל רבון העולמים במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך. שנמר יהיטבה ברצונך וגו' אז יעלו על מזבחך פרים נקריב לפניך שנאמר היטיבה ברצונך וגו' אז יעלו על מזבחך פרים ולא פר אחד, וכן אתה מוצא בשלמה כשבנה את בית המקדש [ובקד להקריב לחנוכת הבית] מה כתיב ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו', וכן בימי עזרא מה כתיב והקריבו לחנכת בית אלדא דנה תורין מאה וגו':

ויהי המקריב ביום הראשון. זה אברהם שהודיע כחו של אלקים לכל באי עולם. קרבנו קערת כסף בזכות שרה שלא היה לה אלא בן אחד וקרב על גבי המזבח. שלשים ומאה משקלה בזכות יהוידע הכהן שחדש את הקרבנות שבטלו בימי עתליה ומת בן שלשים ומאה. מזרק אחד כסף שבעים שקל זה סנהדרי ישראל שנאמר אספה לי שבעים איש ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד. שניהם מלאים זה משה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, וכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'. כף אחת זו תורה שנאמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. עשרה זהב בזכות עשרת הדברות שנארמ הנחמדים מזהב. מלאה קטרת בזכות ישראל שנאמר מי זאת עולה מן המדבר וגו' מקוטרת. פר אחד בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם. איל אחד בזכותיצחק שנאמר וילך אברהם ויקח את האיל, כבש אחד זה יצחק שנאמר השה לעולה בני. שעיר עזים בזכות יעקב דכתיב ואת עורות גדיי העזים. ולזבח השלמים בקר שנים בזכות נדב ואביהוא שכפרו על ישראל. אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה בזכות שנים עשר שבטים ושלשה אבות:

קרבנו קערת כסף אחת, מגיד שלא נעשו מתחלה אלא על שם קרבן. מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש [אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש] קערה מנין, ת"ל שניהם מלאים, מה זה בשקל הקדש אף זה בשקל הקדש. ר' חנניא בן אחי רבי יהושע אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש, ומה ת"ל שניהם מלאים, לפי שהוא אומר שלשים ומאה משקלה שומע אני הואיל ולא שוה לו במשקל [לא] תשוה לו במדה, ת"ל שניהם מלאים, ומה הפרש בין קערה למזרק, קערה גילדה עבה, מזרק גילדו דק. שניהם מלאים סלת מן הנדבה. כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדשות את היבש. אין כלי הלח מקדשת את היבש, ולא מדת יבש מקדשת את הלח. אמר שמואל לא שנו אלא מדות אבל מזרקות מקדשין שנאמר שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה. אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מנחה לחה היא, א"ל לא נצרכה אלא ליבש שבה, ואי תימא מנחה לגבי דם כיבש דמיא. תנא כלי שרת אין מקדשין [אלא שלמין ואין מקדשין] אלא מלאין ואין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא מבפנים, אין מלאים אלא שלמים, אמר רבי יוסי אימתי בזמן שאי דעתו להוסיף אבל דעתו להוסיף, ראשון קרוי קודש. תנו רבנן שבע מדות של לח היו במקדש רביעית לוג וחצי לוג ולוג ורביעית ההין ושלישית ההין וחצי הין והין דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוק וחצי לוג ורביעית לוג. מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יהודה, אמר רבי יוחנן בירוצי מדות איכא בינייהו, למאן דאמר ממטה למעלה קסבר בירוצי המדו נתקדשו וכו'. אביי אמר דכולי עלמא בירוצי מדות איכא למימר נתקדשו ואיכא למימר לא נתקדשו והכא במלאים קמיפלגי, מאן דאמר מלמעלה למטה קסבר מלאים שלא יחסר [ושלא יותיר, ומאן דאמר ממטה למעלה, מלאים שלא יחסר] אבל הותיר מלאים קרינן ביה, שניהם מלאים (כתוב ברמז תקנ"ב). כף אחת עשרה זהב תנו רבנן זו היא קטרת שעלתה ליחיד על מזבח החיצון והוראת שעה היתה, והתניא וכו' אמר רב פפא הכי קאמר לא מבעיא ציבור בחיצון דלא אשכחן ולא מיבעיא יחיד על הפנימי דלא אשכחן, אלא אפילו יחיד על מזבח החיצון דאשכחן בנשיאים הוראת שעה היתה. הכלי מצרף מה שבתובו, מנא הני מילי, דאמר קרא כף אחת עשרה זהב הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת. עשרה זהב היא של כסף ומשקלה של זהב, ת"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה, אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף. מלאה קטרת זו קטרת נדבה:

פר אחד בן בקר שלא היה כמוהו בעדרו. איל אחד שלא היה בעדרו כמוהו. כבש אחד בן שנתו לעולה מגיד שכולן הוכשרו לעולה. או כבש שנתפרש בו כשר לעולה ושאר כולן לא הוכשרו לעולה. או כבש שנתפרש בו כשר לעולה ושאר כולן לא הוכשרו לעולה, ת"ל (פר אחד איל אחד כבש אחד) [כל הבקר לעולה] מגיד שכולן כשרין לעולה. שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על קבר התהום. ולזבח השלמים (כתוב ברמז תפ"ו). זה קרבן זה מביא קרבן נדבה ואין היחיד מביא קרבן [נדבה, זה מביא חטאת שלא על חטא ואין היחיד מביא חטאת] שלא על חטא. זה (פח) דוחה את השבת ואת הטומאה ואין קרבן יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה: