Remez 708תש״ח
1 א

תנו רבנן סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו הימנה וכו', וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה טאינו ראוי לו [מה שבקש לא נתנו לו] ומה שבידו נטלו הימנו, אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה והיה ועכשיו ארור אתה מכל הבהמה וגו', אני אמרתי יהלוך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך. אני אמרתי יהא מיכלו מאכל אדם עכשיו עפר תאכל. הוא אמר אהרוג את האדם ואשא את חוה עכשיו ואיבה אשית בינך ובין האשה, וכן מצינו בקין ובקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שבקשו לא נתנו להם ומה שבידם נטלו מהם:

2 ב

יונתן על כפיה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר כדי ליגעה כדי שתחזור בה. והלא דברים ק"ו אם כך חס הקב"ה על עוברי רצונו, על אחת כמה וכמה יחוס על עושי רצונו. וביד הכהן יהיו מי המרים מגיד הכתוב שאין המים נהפכין להיות מרים אלא בידי הכהן. ד"א נקראו מרים על שם סופו (לו) שממרין את הגוף ומערערין את העון. אמר שמואל צריך שיתן מר לתוך המים, מ"ט דאמר קרא המרים שמרים כבר. ונתן על כפיה את מנחת הזכרון, נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון, מה זכרון האמור למעלה לטובה אף זכרון האמור כאן לטובה. מנחת קנאות היא שיהו כל מעשיה לשם קנאה. יכול אם לא היו כל מעשיה לשם (לז) קנאה (לא) תהא כשרה, תלמוד לומר היא. וביד הכהן יהיו מי המרים יראה אותה את המים:

3 ג

והשביע אותה הכהן כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה דכתיב והשביע הכהן ואח"כ וכתב. שתי שתועות האמורות בסוטה למה, אחת שבועה שיש עמה אלה ואחת שבועה שאין עמה אלה, ה"ד [שבועה שיש עמה אלה, אמר רב עמרם אמר רב] משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו בך. והשביע אותה הכהן, הכהן משביעה ואין נשבעת מאליה. שהיה בדין נאמר כאן שבועה ונאמר להלן שבועה, מה שבועה האמורה להלן היא נשבעת מאליה אף שבועה האמורה כאן היא נשבעת מעליה, ת"ל והשביע אותה הכהן הכהן משבעיה ואין נשבעת מאליה:

4 ד

ואמר הכהן אל האשה. בכל לשון שהוא [אומר. ת"ר משמיעין אותה בכל לשון שהיא] שומעות על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה היא נטמאת ובמה היא נטמאת. על מה שותה על עסקי קינוי וסתירה, ובמה היא שותה במקידה של חרס. על מה היא נטמאת על עסקי שחוק וילדות. ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד או באונס או ברצון, וכל כך למה, שלא להוציא לעז על מים המרים:

5 ה

ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהיא שומעת דברי ר' יאשיה. שהיה בדין ומה אם (לח) יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקדש, סוטה חמורה אינו דין שלא נעשה בה כל הלשונות כלשון הקדש, תלמוד לומר ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת [דברי רבי יאשיה]. רבי ישמעאל אומר א"צ שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן ואם אינה שומעת כיצד היא אומרת אמן אמן. או אינה אומרת אלא אחר (אומר לה) [אלה], כשהוא אומר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך הרי שבועה אמורה, הא מה ת"ל ואמר הכהן לאשה למדה כהן סדר שבועה. והשביע אותה הכהן אין משביעין שתי סוטות כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת ואין הורגין ב' אנשים כאחד ואין מטהרין שני מורעין כאחד. ואמר אל האשה (לט) בלשונה אל הגנב ואל הגזלן בלשונם. דיני נפשות פותחין בשכות היכי אמרינן להו אביי ורבא דאמרי תרוייהו אי לא קטלת לא תדחל. תניא נמי הכי אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית, מכאן שפותחין בדיני נפשות בתחלה לזכות. בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב ואם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי, אלא לר"מ חנקי מיבעי ליה, א"ר תנחום הנקי כתיב. בשלמא לר"מ היינו דכתיב הנקי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל ל"ל, איצטריך סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא, קמ"ל:

6 ו

ואת כי שטית תחת אישך פרט לארוסה. יכול שאני מוציא אף שומרת יבם, תלמוד לומר יאש איש לרבות שומרת יבם דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם. יכול אוציא שומרת יבם ולא ארוסה, תלמוד לומר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה, מר אלימא ליה ארוסה דקידושין דידיה היא וסוקלין על ידו, ומר אלימא ליה שומרת יבם דלא חסרה מסירה לחופה. ור' יונתן האי איש איש מאי עביד ליה, מיבעי ליה לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום שבית דין מקנין להם. ורבי יאשיה האי תחת אישה מאי עביד ליה, מיבעי ליה להקיש איש לאשה ואשה לאיש. אלא טעמא דכתב וחמנא הני קראי הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שתיא, והא כי אתא רבי אחא בר חנינא [מדרומא] אתא ואייתי מתניתא בידיה. מבעלדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל [אמר אמי בר חמא] משכחת למ שבא עליה ארום בבית אביה. דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה, הא שומרת יבם אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה לכל. כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. ואת כי שטית אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנין, ת"ל וכי נטמאת. ויתן איש בך את שכבתו להביא את הסרים. מבלעדי אישך למביא את אשת הסרים על הכל היה מתנה עמה. ואם לא שטית טומאה תחת אישך, לרבות אשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו. יכול כל אלו שותות, ת"ל תחת אישך את שהוא תחת אישה שותה ואין כל אלו שותות. תחת אישך (מ) לרבות (בת) תשע שנים ויום אחד שיקנאו לה וישקו אותה מתחת ידו:

7 ז

והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. מכאן אתה דן לכל השבועות שבתורה הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שאינה אלא באלה ובשבועה אף פורט אני בכל שבועות שבתורה, שלא יהו אלא באלה ובשבועה. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינה אלא ביו"ד ה"א אף פורט אני בכל השבועות שלא יהו אלא ביו"ד ה"א:

8 ח

יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' למה נאמר, לפי שנאמר נפש כי תחטא ושמעה קול אלה (כתוב ברמז תע"א). בתוך עמך ולא בזמן הזה. בתוך עמך הפרש בין אדם המתנוול במקום שמכירין לו לאדם המתנוול במקום שאין מכירין אותו. והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, יכול אף שבועת הדיינין באלה, אמרת והשביע הכהן וגו' שבועת האשה באלה ואין שבועת הדיינין באלה. מה ת"ל והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, אם השביעה בשבועה יצא אם השביעה באלה לא יצא:

9 ט

ואמר הכהן לאשה פרט לחרשת. לאלה ולפבועה בתוך עמך שיהו כל הנשבעות כך לטות זו את זו ואומרות גאם עשית זה יהא סופר כסופה של פלונית:

10 י

בתת ה' ירכך נופלת [אמר אביי] כי לייט לייט תחלה ירך ואח"כ בטן, ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא דכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה, בקללה נמי כתיב לצבות בטן ולנפל ירך, ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר ובאו ובאו, כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר הם נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דברי ר"ע. א"ר יהושע כך היה דורש רבי זכריה בן הקצב רבי אומר שני [פעמים] נטמאה האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל. איבעיא להו ר' עקיבא באו באו קאמר או דילמא ובאו ובאו קאמר. ת"ש מדתני סיפא רבי אומר [שני פעמים האמורים בפרשה ונטמאה ונטמאה] מכלל דר"ע וו"י קר דריש, הילכך לר"ע שיתא קראי כתיבי. חד לצוואה דידיה. וחד לצוואה דידה. וחד לעשיה דידיה. וחד לעשיה דידה. וחד לידיעה דידיה. וחד לידיעה דידה. ולרבי תלתא קראי כתיבי, חד לצוואה, וחד לעשיה, וחד לידעה בין לדידיה בין לדידה. ורבי כשם שהמים בודגין אותה כך בודקין אותו מנא ליה. נפקא ליה. נפקא ליה מדתניא לצבות בטן ולנפל ירך בבטנו וירכו של בועל הכתוב מדבר. אתה אומר בבטנו וירכו של בועל או אינו אלא בטנה וירכה של נבעלת, כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה הרי בטנה וירכה של נבעלת אמור, הא מה אני מקיים לצבות בטן ולנפל ירך בבטנו וירכו של בועל. ואידך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על המים. ואידך א"כ ליכתוב בטנה וירכה מאי בטן וירך, ש"מ לבועל, ואימא כוליה להכי הוא דאתא, אם כן ליכתוב הכי בטנו וירכו, מאי בטן וירך, ש"מ תרתי. בתת ה' את ירכך, ממקום שהתחילה העבירה משם תתחיל הפורענות. במעיך אין לי אלא במעיך, מנין אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה, ת"ל ובאו ובאו. ואמרה האשה אמן אמן, נכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן, ותנן על מה היא אומרת אמן אמן, אמן על האלה, אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם האיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה. האי ארוסה היכי דמי, אילימא דקני לה כשהיא ארוסה וקר משקי לה כשהיא ארוסה, והתנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, מ"ט תחת אישך אמר רחמנא פרט לארוסה. אלא דקני למ כשהיא ארוסה [ונסתרה כשהיא ארוסה] וקר משקי לה כשהיא נשואה, מי בדקי למ מיא, והכתיב ונקה האיש מעון בשמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו, אלא (לאו כי האי בוונא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ושמע מינה) על ידי גלגול. אשכחן סוטה דאיסורא, ממונא מנלן. תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו ומה סוטה שלא נתנה ליתבע בעד אחד מגלגלין. ממון שניתן ליתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין. אשכחן ודאי ספק מנלן, תינא רבי שמעון בן יוחאי אומר נאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי. [אתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות, מאר שמואל וכו'] אלא דקני לה כהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ושמע מינה יש חופה לפסולות. אמר רבא ותסברא דהא מתרצתא היא והא תניא מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל. רב פפא אמר האי תנא הוא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין לה כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה. רב נחמן בר יצחק אמר על ידי גלגול. אמר ר' יוסי בר' חנינא אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים. בו שבועה דכתיב ואמרה האשה אמן. בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים וגו' ואמר כל העם אמן. בו האמנת דברים דכתיב ואימר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך. אמר שמואל כל העונה אמר אחר שבועה כמוציא [שבועה] מפיו דמי שנאמר ואמרה האשה אמן אמן. על מה היא אומרת אמן אמן [אמן] על האלה וכו' אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי. רבי מאיר אומר אמן שלא נטמאתי [אמן שלא אטמא], הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארם ולא משתתגרש, נסתרה לאחד ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה וכל שתבעול [ולא היתה אסורה לו אל היה מתנה עמה]. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שאינו אלא באלה ובשבועה [כך פורטני בכל שבועות שבתורה שלא יהיו אלא באלה ובשבועה] הואיל ופרט באחת מהן שאינו אלא ביו"ד ה"א. והואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שאינה אלא באמן אף פורטני בכל שבועות שבתורה שאינה (מא) אלא באמן. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר להביא את שבועת הדיינין שתהא באמן שאם אין אתה עונה אחריו אמן אתה עושה שבועת שוא. הואיל ונאמרה שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שמגלגלין עליח את הישן, אף פורטני בכל [שבועות] התורה שיגלגלו את הישן. והלא דברים ק"ו ומה סוטה שלא נתבעה מקודם מגלגלין עליה את הישן, גזלות שנתבעו מקודם דין הוא שיגלגלו עליה את הישן:

11 יא

וכתב את האלות האלה. בא לו לכתוב את המגלה מאיזה מקום הוא כותב מואם לא שכב איש אותך וגו' ואם לא שטית וגו' ואת כי שטית וגו' ואינו כותב והשביע הכהן את האשה, וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך ובאו המים המאררים האלה במעיך ואינו הותב ואמרה האשה אמן אמן. בי יוסי אומר לא היה מפסיק. רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו' ובאו מהים המאררים האלה במעיך וגו' ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. במאי קר מיפלגי בהאי קרא קא מיפלגי וכתב את האלות האלה. רבי מאיר סבר אלות אלות ממש. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה. האלה (לרבות) [למעוטי] צוואות (וקללות) [וקבלות אמן]. ור' יוסי כולהו כדקאמרת את לרבות צוואות, ורבי מאיר אתים אל דריש. ורבי יהודה כולהו במעוטי דריש להו, אלות אלות ממש, האלות למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות, אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צוואות וקבלות. ורבי מאיר מאי שנא האי ה"א דמרבי ביה ומאי שנא האי ה"א דממעט ביה. ה"א דרבויא ריבויא ה"א דמיעוטא מיעוטא. והא לית ליה לורבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן, א"ר תנחום הנקי כתיב. כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כדכתיבן, ואינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא במגלה, שנאמר בספר. ואינו כותב לא (בקולמוס) [בקומוס] ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שהוא יכול להמחה. ואם כתבה כאגרת פסולה, בספר אמר רחמנא. כתבה על שני דפין פסולה, ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. כתב אות אחת ומחק אות אחת וכתב אות אחת ומחק אות אחת פוסלה, דכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת (ומחה אל פני המים). ההוא דאמר לדביתהו קונס שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילין לרבי יהודה ורבי שמעון, רבי יהודה טעים אמר ק"ו מה לשום שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בספק אנו על אחת כמה וכמה. רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון מכבודו, ועוד כי היכי דלא לתרגלי למנדר. הכהן למה נאמר, שהיה בדין נאמר כאן וכתב ונאמר (מב) להלן וכתב מה וכתב האמור להלן כשר בכל אדם אף וכתב האמור כאן כשר בכל אדם, ת"ל (האלה) הכהן, (בספר) ומחה [בדבר הנמחה] והלא דברים ק"ו אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הקב"ה ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי אפיקורסין שמטילין איבה ושנאה וקנאה (ובעלי ריבות) [ותחרות] עאכ"ו שימחו מן העולם. רבי ישמעאל אומר ספרי אפיקורסין כיצד היא עושה קו דר את האזכרות ושורף את השאר. רבי עקיבא אומר שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה, ומחה אל מי המרים מגיד שהכתב עושה את המים מרים, והשקה את האשה למה נאמר, והלא כבר נאמר ואחר ישקה את האשה, מה ת"ל והשקה את האשה שאם נמחקה מגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים ואחר ישקה את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר והשקה את האשה ומה תלמוד לומר ואחר ישקה את האשה (מג) שלשה דברים מעכבין בסוטה, עד שלא נמחקה המגלה, ועד שלא קרב מקומץ, ועד שלא קבלה עליה את השבועה, נמחקה מגלה ואמרה טמאה אני נשפכין המים והמנחה מתפזרת אבית הדשן ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, רבי אחא בר יאשיה אומר משקה בה סוטה אחרת:

12 יב

והשקה את האשה על כרחה. רבי אליעזר אומר מכין אותה ברחבה של סייף ומערערין אותה בעל כרחה. (מד) אמר לו עקיבא לא נדע אם טהורה היא אם אמרה טמאה אני. אימתי משקין אותה בעל כרחה משהשם נמחק. ובאו בה המים המאררים מה תלמוד לומר, אלא היו עושין לה מיני פורעניות משונים. היתה מלובנת עושין אותה שחורה, מאודמת עושין אותה ירוקה, יתרע פיה, יתפח צוארה, יהא בשרה כצלי, תהא זבה מבית השלחים, תהא מפהקת, תהא מעטשת, תהא מתפרקת אברים אברים, ולקח הכהן מיד נאמר כאן מיד. ונאמר להלן הטנא מידך, מה מיד האמור (להלן) [כאן] תנופה, אף מיד האמור (כאן) [להלן] תנופה. את מנחת הקנאות מגיד שמביא מנחה אחת לשם שתי קנאות. היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידה והכהן מניח את ידו תחת ידה ומניפה, הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים. א"ל רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה הא מילתא, מגלן למנחת סוטה שטעונה תנופה. מנלן והניף כתיב בה, אלא בבעלים מנלן, אתיא יד יד משלמים, כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם ידיו תביאינה, מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בבעלים אף כאן בעלים, הא כיצד, כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. ואין הדבר כעור, מביא מפה. ואינו חוצץ, מביא כהן זקן. אפילו תימר ילד אין יצר הרע מצוי לשעה. תנא רבי חייא סוטה גדמת שני כהנים מניפין על ידיה. תנופה והגשה ביום, דכתיב ועשיתם ביום הניפכם. והגשה איתקש לתנופה דכתיב ולקח הכהן מיד האשה. ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה. מיד האשה שאם פירסה נדה לא היתה שותה. והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה מוליך ומביא, ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד. לפני ה' במזרח, שבכל מקום שנאמר לפני ה' הרי הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח למד על מנחת סוטה שטעונה תנופה והגשה, וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה זו הקטרת הקומץ שקרויה אזכרה. ואחר ישקה את האשה (מה) לענין שאמרנו. ואחר ישקה את האשה היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה שנאמר ואחר ישקה את האשה וגו'. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה וכו'. רבי שמעון אומר נאמר השקאה קודם למנחה ונאמר השקאה לאחר מהנחה אלא אם קדמה השקאה כשרה:

13 יג

וצבתה בטנה ונפלה ירכה. אין לי אלא בטנה וירכה שאר אבריה מנין, תלמוד לומר ובאו בה. אני אקרא ובאו בה מה ת"ל וצבתה בטנה ונפלה ירכה אבר שהתחילה בעבירה ממנו תתחיל הפורענות, כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים וגו' מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו ואכבדה בפרעה ובכל חילו וגו'. [פרעה התחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות]. כיוצא בו הכה תכה את יושבי העיר וגו'. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות ממועטת אב שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות, ק"ו למדה טובה מרובה. והיתה האשה לאלה שיהו הכל אלין בה ואומרין יארעך כשם שאירע לפלונית וכן הוא אומר ונהתם שמכם לשבועה לבחירי, נמצינו למדים שהרשעים שבועה לצדיקים. ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים שנאמר והתברכו בו גוים ובו יתהללו, ואומר ונברכו גך כל משפחות האדמה, ואומר ויברכם ביום ההוא לאמור גך יברך ישראל וגו':