Remez 676תער״ו
1 א

רבי יהודה מתיר באנדרוגינוס למול בשבת. [אמר ראש חודש לא לכל] אמר ר' יהודה אנדרוגינוס (אינו לא) זכר (ולא נקבה) [הוא] שאם אתה אומר כן בערכין יערך, ומנלן דלא נערך תדניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס וכו' (כדלעיל). אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן גמי תנינא הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה פוסל באשה ובאנדרוגינוס, ומאי שנא גבי מילה דכתיב ימול לכם כל זכר (כתוב ברמז תק"ע). מאי שנא נקבה דכי מיזדקנא פחתא וקיימא אתילתא, ומאי שנא זכר דלא קאי אתילתא, אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא ואם מבן חדש, תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן ומעלה שנאמר להלן (ופדויו) מבן חדש ומעלה, מה להלן מבן חדש יום אחד, אף כאן חדש ויום אחד, ואימא כי התם מה התם חד יומא [אף כאן חד יומא] אם כן גזרה שוה מאי אהני. תנו רבנן המעריך פחות מבן חדש ר' מאיר אומר נותן דמיו, אין אדם מוציא דבר לבטלה ויודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים. וחכמים אומרים לא אמר כלום. רבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה, כמאן אזלאהא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי נותן דמיו כמאן כר' מאיר. כמאן אזלא הא דאמר (רבא) [רבה] בר יוסף אמר רב המקדיש בהמת חברו נותן דמיה כמאן כרבי מאיר יום שלשים כלמטה היממנו, שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדין בכולן משנת ששים, מה שנת ששים כלמטה הימנה, אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה בין להקל בין להחמיר. רבי אליעזר אומר עד שיהו יתרות על השנה חדש ויום אחד. מונה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי. רבי אליעזר אומר מנין שחדש אחד ויום אחד אחר חדש הרי הוא כשנת ששים, תלמוד לומר ומעלה האמור להלן חדש ויום אחד אחר חדש, אף ומעלה האמור כאן חדש ויום אחד חר חדש הרי הוא כשנת ששים. אין לי אלא אחר ששים, אחר חמש ואחר עשרים מנין, דין הוא חייב בשנת ששים וחייב בשנת חמש ובשנת עשרים, מה אחר ששים חדש אחד וים אחד אחר חדש הרי הוא כשנת ששים, אף כאן חדש אחד ויום אחד ויום אחד אחר חדש הרי הן כשנת חמש והרי הן כשנת עשרים:

2 ב

ואם מך הוא מערכך אם היה (יד) עני מליתן ערך. והעמידו לפני הכהן להוציא את המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס, תלמד לומר והעמיד והעריך את שיש לו עמידה יש לו הערכה, ואת שאין לו עמידה אין לו הערכה, יכול אפילו אמר ערכו של זה עלי ומת יהא פטור, תלמוד לומר יעריכנו אף על פי שמת. והעריך אותו הכהן שלא ליתן אלא בזמן הערך. על פי אשר תשיג יד הנודר ידו ולא יד הנדר. יד הנודר בין יש בין אשה ובין קטן, מכאן אמרו השג יד בנודר והשנים בנדר והערכין בנערך. והעריך בזמן הערך. יעריכנו הכהן בנין אב לכל הערכים שיהו בכהן. אם היה עני והעשיר או עשיר והעני נותן ערך עשיר רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר. אבל בקרבנות אינו כן אפילו מת אביו והניח לו רבואות [או] ספינות בים ובאו לו ברבואות אין להקדש בהן כלום. עני והעשיר אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת, עשיר והעני על פי אשר תשיג יד הנודר. רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עישר. מאי טעמא דר"י אמר קרא ואם מך הוא מערכך עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. והשנים בנדר כיצד, ילד שהעריך את הזקן נותן ערך זקן, וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד. וערכין בנערך כיצד, איש שהעריך את האשה נותן ערך אשה, ואשה שהעריכה את האיש נותנת ערך איש. והערך בזמן הערך כיצד, העריכו פחות מבן חמש ונעשה יותר על בן חמש, פחות מבן עשרים ונעשה יותר מבן עשרים, אינו נותן אלא כזמן הערך. תנו רבנן אתה הקשית דמים לערכין [מרגליות לקלים] ולידון בכבודו, יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה, תלמוד לומר כערכך יקום אינו נותן אלא כזמן הערך. אף על פי שאמרו חיבי ערכין ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש מטה מוצעת סנדליו ותפליו [לו] אבל לא לאשתו ולבניו, וא היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין, ואם היה חרש נותנין לו שני מצעדין ושני מגרות רבי אליעזר אומר אם היה אכר נותנין לו צמדו, חמר נותנין לו חמורו. מאי טעמא אמר קרא ואם מך הוא מערכך [החייהו מערכך] ולא אשתו ובניו. מ"ט מערכ, ר' אליעזר אומר וכו. ורבנן הנהו לאו כלי אומנות אלא נכסים נינהו. היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אינו אומר לו למכור מן המרובה וכו', וכל שיש לו מן המועט פשיטא כי היכי דסגי ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה. מהו דימא עד האידנא דהוה ליה לאושלי הו מושלי ליה, השתא דליכא דמשאיל ליה [לא] קא משמע לן. תנו רבנן יכול יהו קדשי בדק הבית עושין תמורה, תלמוד לומר קרבן מי שנקרא קרבן, יצאו קדשי בדק הבית שלא נקראו קרבן. ואל והתניא שומע אני אפילו קדשי בדק הבית [שנקראו קרבן] כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה', תלמוד לומר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו משום שחוטי חוץ ומי שאינו בא לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ אלמא איקרו קרבן. אמר ר' (אבין) [חנינא] לא קשיא הא ר' שמעון הא רבנן, לר' שמעון איקרו קרבן, לרבנן לא איקרו קרבן. ולא הכתיב ונקרב את קרבן ה', אמר לך קרבן ה' איקרי קרבן סתמא לא איקרי. מאי ר' שמעון ומיא רבנן, דתניא לא איקרו קרבן. ולא הכתיב ונקרב את קרבן ה', אמר לך קרבן ה' איקרי קרבן סתמא לא איקרי. מאי ר' שמעון ומאי רבנן, דתניא לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו למה נאמר והלא כבר נאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו, לפי שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אוו משמע קרבן יחיד, קרבן צבור וקרבן מזבח וקרבנות בדק הבית [מנין תלמוד לומר לא יבקר]. אמר ר' שמעון והלא מעשר בכלל היה ולמה יצא, לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא חובה ודבר שאינובא בשותפות, אל כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא חובה ודבר שאינו בא בשותפות. רבי אומר למה יצא מעשר מעתה לפי שיצא לידון [בתמורת שמו ובתמורת גופו, לומר לך תמורת שמו קרבה ותמורת גופו אינה קרבה], תמורת שמו נגאלת ותמורת גופו אינה נגאלת, תמורת גופו חלה [על דבר הראוי בלבד, אמר מר לידון בתמורת שמו, העשירי, מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין, תלמוד לומר וכל מעשר בקר וצאן, תמורת גופו דכיב ואם המר ימיר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש (וגמר העברה העברה מבכור). תמורת שמו קרבה דתנן הבקר לרבות י"א לשלמים, תמורת גופו אינה קרבה דכתיב קדש הם, הם קרבים ואין תמורתם קרבה [וקמר העברה העברה מבכור], תמורת שמו נגאלת כשלמים ותמורתו כשלמים, תמורת גופו אינה נגאלת (בבכור) [דכתיב הוא] ותמורתו (כבכור) [יהיה קדש]. תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי, ותמורת שמו אינו חלה אלא על דבר הראוי בלבד. אמרי משום דרבי בה רחמנא דאיתנהי בתמורת שמו איגרועי מיגרע. אין דאמרינן מאי דרבי רבי ומאי דלא רבי לא רבי. והא מהיכא תיתי. אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דהוי דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חדושו בלבד. תנו רבנן האומר רגלה של זו עולה יכול תהא כולה עולה, תלמוד לומר כל אשר יתן ממנה לה' יהיה קדש, ממנה לה', יכול תצא לחולין, תלמוד לומר יהיה קדש לרבות את כולה, הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מאבר שבה דברי רבי מאיר. ורבי יהודה אומר מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה, תלמוד לומר כל אשר יתן ממנה לה' יהיה קדש לרבות את כולה. אמר מר תמכר לצרכי עולות והא קא מייתי בהמה מחוסרת אבר אמר רבא באומר הרי עלי בהמה בחייה. אמר רבא ומודה רבי יהודה בדבר שהוא עושה אותה נבלה. אמר רב חסדא ומודה רבי יהודה בדבר שהוא עושה אותה טרפה. ורב שש אמר בדבר שהיא מתה, מאי איכא בין רב חסדא לרבא. רב חסדא סבר כמ"ד טרפה אינה היה, ורבה סבר כמאן דאמר טרפה חיה. ומאי איכא בין רבא לרב [ששת] איכא בינייהו דרבי אלעזר נטלה ירך וחלל שלה נבלה, רבא סבר כרבי אעזר, ורב ששת לא סבר לה. יכול יהא הקדש בדק הבית עושה תמורה, כתיב קרבן יצא הקדש בדק הבית שאינו קרבן, אוציא את הקדש בדק הבית ולא אוציא את של צבור, תלמוד לומר (טו) לא יחליפנו. אוציא את של צבור ולא אוציא את של שותפין, תלמוד לומר ולא ימיר אותו, היחיד עושה תמורה ולא את של צבור ולא את השותפין עושין תמורה. אמר ר' שמעון והלא מעשר בכלל היהי ולמה יצאו להקיש אליו, מה מעשר מיוחד קרבן יחיד (והקדש מזבח), אף אין לי אלא קרבן יחיד (והקדש מזבח). או דבר שאתה לומדו לדרך אחד אתה לומדו לכל דרכים שיש בו, מה מעשר מיוחד קדשים קלים ונאכלין לשני ימים ונוהג בבקר ובצאן, אף איני מרבה אלא כיוצא בו, מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד, תלמוד לומר בהמה ואם בהמה: