Remez 647תרמ״ז
1 א

אך בעשור לחדש. יכול יהא יום הכפורים מכפר על חשבון ועל שאינן שבין. ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין מה לחטאת ואשם שכן אין מכפרין על המזיד. כשוגג תאמר ביום הכפורים שמכפר על המזיד כשוגג הואיל ומכפר על המזיד כשוגג יכול יכפר על השבין ועל שאינן שבין, תלמוד לומר אך חלק סתם ספרא מני רבי יהודה היא ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דתניא מקרא קדש כי יום כפורים הוא ועניתם וגו' וכל מלאכה לא תעשו כי יום כפורים הוא. יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה, לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה מנין, תלמוד לומר יום כפורים הוא מ"ט. אמר אביי לא קשיא הא רבי הא רבי יהודה רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומיה. דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה בין לא תעשה תשובה ויום הכפורים מכפר חוץ מן הפורק עול ומגלה פנים בתורה והמפר ברית בשר שאם עשה תשובה מוחלין לו לא עשה תשובה אין מוחלין לו כל ענין דיום הכפורים כתוב למעלה ברמז תקע"ח). כל הנפש אשר לא תעונה אמר ר"ל האוכל אכילה נסה ביום הכפורים פטור שנאמר נפש אשר לא תעונה פרט למזיק. (בעי) [אמר] רבי יוחנן יום הכפורים שחל להיות (בחול) [בשבת] מותר בקניבת ירק [מיתיבי מנין ליום הכפורים שחל בשבת שאסור בקניבת ירק] תלמוד לומר שבתון שבות למאי אילימא למלאכה הא כתיב כל מלאכה לא תעשו אלא לאו לקניבת ירק לעולם למלאכה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה. תניא כותיה דרבי יוחנן יום הכפורים שחל להיות (בחול) [בשבת] מותר בקניבת ירק (וכך הו) מפצעין באגוזים ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש:

2 ב

ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש. תנירב חייא בר רב מדיפתי וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. עובדא הוה ברומי בערובא דצומא רבא (כתוב בפסוק ויברך אלקים את יום השביעי):

3 ג

מערב עד ערב תשבתו שבתכם. אמר רב (אשי הא דאמר) צריך שיהא לילה ויום מן החדש מנלן רבי יוחנן אמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם וריש לקיש אמר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. מאי בינייהווכו' חצות לילה איכא בינייהו. תניא ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה. תלמוד לומר ונפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה על עצומו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת (מלאכה). יכול יהא ענוש כרת על תוספת ענוי, תלמוד לומר וכל הנפש אשר לא תעונה על עצומו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת ענוי. יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא מוזהר על תוספת מלאכה. תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה יכול יהא מוזהר על תוספת ענוי. ודין הוא ומה מלאכה שנוהגת בשבתות וימים טובים אינו מוזהר עליה ענוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים אינו דין שלא יהא מוזהר עליו. אבל אזהרת ענוי שלי יום עצמו לא למדנו. לא יאמר עונש במלאכה שהרי בא בקל וחומר מעוני ומה עינוי שאין נוהג בשבת וימים טובים ענוש עליו מלאכה שנוהגת בשבת וימים טובים אינו דין שענוש עליו, למה נאמר מופנה לדון ממנו גזרה שוה נאמר עונש בעוני ונאמר ענוש במלאכה מה מלאכה לא ענש אלא אם כן הזהיר אף ענוי לא ענש אלא כן הזהיר, איכא למיפרך מה לענוי שכן כא הותר (מקצתו) [מכללו] תהמר מלאכה שכן הותרה (מקצתה) [מכיללה]. אלא לא יאמר [ענוש] בעינוי וליגמר ממלאכה ומה מלאכה שהותרה (מקצתה) [מכללה] עני שכרת עינוי שלא הותרה (מקצתו) [מכללו] אינו דין שיהא ענוש כרת אם כן למה נאמר מופנה להקיש ולדון ממנו גי"ש נאמר עינש בעינוי ונאמר עונש במלאכה מה מלאכה לא ענש אלא אם כן הזהיר אף עינוי לא ענש אלא עם כן הזהיר. איכא למיפרך מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות ויום טוב. אמר רבינא תנא עצם עצם גמיר לה. מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן. לאיי אפנויי מופנה מכדי חמשה קראי כתיבי במלאכה חד לעונש דיממא וחד לעונש דלילא וחד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילא וחד לאפנויי לאקושי עינוי למלאכה בין דיממא בין דלילא. דברי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר רב פפא אמר אתיא שבת משבת בראשית מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן [לא ענש אלא אם כן הזהיר]. רב אחא בר יעקב אמר הוא נופיא שבת הוא דכתיב תשבתו בתכם. בשלמא רב אחא לא אמר כרב פפא קרא דגופיה עדיף. אלא רב פפא מ"ט לא אמר כרב אחא. מיבעי ליה לכדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש יכול בתשעה תלמוד לומר בערב. אי בערב יכול משתחשך. תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקדש. אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין. תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים שבת ויום טוב מנין. תלמוד לומר תשבתו שבתכם. הא למדת כל מקום שנאמר שבת מוסיפין מחול על הקדש. ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחדש מאי עביד ליה. מיבעי ליה לכדתני ר' חייא בר רב מדפתי וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין וכו'. יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא עם הקרבנות ועם השעיר. מנין שאף על פי שאין קרבנות ואין השעיר היום מכפר. תלמוד לומר יום כפורים הוא. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה הרי זה ענוש כרת והאבדתי מה תלמוד לומר לפי שנאמר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא. כשהוא אומר והאבדתי לימד על הכרת שאינו אלא אבדן. מנין ליום הכפורים שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. תלמוד לומר שבתון שבות. יכול אף שבת בראשית תהא אסורה בכולן. תלמוד לומר הוא הוא אסור בכולן ואין שבת בראשית אסורה בכולן: