Remez 635תרל״ה
1 א

מפץ בשרץ מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאין בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ. [אלא] מפץ במת מנלן דתניא נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו. מופנה [דאי לא מופנה] איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית. לאיי אפנויי מופנה מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחנא גבי שרץ למה לי ש"מ לאפנויי. ואכתי מופנה מצד אחד הא דמת נמי אפנויי [מופנה] מכדימת איתקש לשכבת זרע וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא גבי מת למה לי ש"מ [לאפנויי והוה] מופנה משני צדדין. הניחא למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה אלא למאן דאמר דון מינה ומינה מא"ל. א"ק וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טומאות שאתה מטמא במת לא יהו פחותים משבעה:

2 ב

אשר יגע בכל שרץ. אין לי אלא בשרץ מנין לרבות את הגבלה תלמוד לומר בכל שרץ. אשר יטמא לרבות את השעורין. באדם זה המת. אר יטמא לו זה טמא מת. טומאתו לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חומרן ימי קולן מנין, תלמוד לומר לכל טומאתו אשר יטמא לרבות בועל נדה. לו לרבות אוכלת נבלת עוף טהור. נפש אשר תגע בו יטמא ולא המסיטה. וטמאה עד הערב לא יאכל מן הקדשים יש קדשים שאוכל בהן פרט לנתערבו על יתר מן מאה. אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי חולין משקה הקדש במשקה חולין, מנין אוכלי תרומה באוכלי תרומה משקה תרומה במשקה תרומה אוכלי הקדש באוכלי הקדש משקה הקדש במשקה הקדש מנין, תלמוד לומר מן הקדשים ריבה. כי אם רחץ בשרו במים יכול יהא מרחיץ אבר אבר, תלמוד לומר ובא השמש וטהר מה ביאת השמש כלו כאחד אף ביאתו במים כלו כאחד:

3 ג

ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואחר יאכל מן הקדשים יש קדשים שאין אוכלין בהן פרט לעירובין פחות ממאה. אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה מנין אוכלי תרומה באוכלי חולין אוכלי חולין באוכלי תרומה אוכלי תרומה באוכלי קדש באוכלי תרומה אוכלי הקדש באוכלי הקדש משקה תרומה במשקה תרומה משקה תרומה במשקה חולין משקה חולין במשקה תרומה משקה תרומה במשקה קודש משקה הקדש במשקה תרומה משקה הקדש במשקה הקדש מין, תלמוד לומר מן הקדשים ריבה. כי לחמו מסלת את החטין כשהוא רוצה ומקניב את הירק כשהוא רוצה. יכול תהא קניבת חול תלמוד לומר הוא הרי הוא בקדושתו. ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבת מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה, וממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשן הוא ומאי וטהר טהר יומא אימא ובא השמש ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא וכו'. והא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנלן. אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי ולא יאכל מן הקדשים וגו' הא רחץ יאכל. וכתיב ובא השמש וטהר ואחר כך יאכל. וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה. כיצד טבל ועלה אוכל במעשר. העריב שמשו אוכל בתרומה. הביאו כפרתו אוכל בקדשים:

4 ד

(כתוב ברמז תקמ"ח וברמז תק"ב):

5 ה

נבלה וטרפה לא יאכל. רבי יהודה אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה, תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שיאן איסורו משום בלתאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא. יכול תהא נבלה בהמה מטמאה בגדים אבית הבליעה. תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שיש לה טומאה בשעת אכילתה יצתה זו שמטמאה קודם שיאכלנה. ותיתי בקל וחומר מנבלת עוף טהור ומה נבלת עוף טהור שאין לה טומאה בחוץ יש לה טומאה בפנים זו שיש לה טומאה בחוץ אינו דין שיש לה טומאה בפנים. אמר קרא בה בה ולא באחרת:

6 ו

ושמרו את משמרתי שמרו לי משמרתי. ושמרו את משמרתי להזהיר בית דין על כך. ולא ישאו עליו חטא יכול בנבלה הכתוב מדבר תלמוד לומר עליו בזבח הוא מדבר ואין מדבר בנבלה ומתו בו ולא במעשר. כי יחללוהו פרט לטהור שאכל את הטמא. אמר שמואל משום רבי אליעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה שנאמר ושמרו את משמרתי ולא תשאו עליו חטא ומתו בו טהורה אין טמאה לא. ואמר שמואל משום רבי אליעזר מנין לכהן טמאה שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו. פרט לזו שמחוללת ועומדת. אמר רב זר שאכל את התרומה לוקה. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ולימא מר במיתה דכתיב וכל זר לא יאכל קדש. אני ה' מקדשם הפסיק הענין. מיתיבי ואלו הן שבמיתה זר שאכל את התרומה. [מתניתא] ארב קא רמית רב תנאי הוא ופליג. הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה מ"ט דרבי אמר רבי אבהו גמר חטא חטא מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ורבנן בו ולא במעילה: