Remez 634תרל״ד
1 א

איש אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר מכל זרעכם, מנין לרבות כל ישראל תלמוד לומר כל איש. כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה למה נאמר לפי שהוא אומר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה שיכול אין לי חייב כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד מנין לרובת כל הקדשים, תלמוד לומר וינזרו מקדשי בני ישראל. או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים מה שלמים מיוחדין שנאכלין לשני ימים הנאכלין ליום אחד מנין, תלמוד לומר בשר ששיריהן נאכלין. עולה שאין שיריה נאכלין מנין, תלמוד לומר זבח כל מיני זבחים לרבות העופות והמנחות שאינן מיני זבחים. עד שאתה מרבה להביא את לוג שמן של מצורע מנין, תלמוד לומר כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים. יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שחייבין עליו משום פיגול ודין הוא ומה אם פיגול שהוא בקבוע וכו'. וטומאתו עליו טומאת הגוף. או יכול טומאת בשר תלמוד לומר טומאתו טומאתו לגזרה שוה מה טומאתו האמור להלן בטומאת הגוף דבר ולא דבר בטומאת בשר אף טומאתו האמור כאן בטומאת הגוף דבר ולא דבר בטומאת בשר. אמר רבי איש טומאתו עליו בטומאת הגוף דבר ולא דבר בטומאת הבשר. ר' (חייא) [יוסי] אומר נאמר קדשים בלשון רבים ונאמר טומאה בלשון יחיד הא מה אני מקיים וטומאתו עליו בטומאת הגוף דבר ולא דבר בטומאת בשר. אחרים אומרים לא דבר אלא במי שהטומאה פורשת ממנו. והנכרתה הנפש ההיא יכול מצד הזה לצד הזה, תלמוד לומר מלפני ה' בכל מקום שאני. זרע אהרן אין לי אלא זרע של אהרן עצמו מנין, תלמוד לומר הוא. צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר אוכלין ישראל במעשר טבולי יום אהרן ובניו מנין. ודין הוא ומה אם ישראל שאין אוכלין בתרומה במעורבי שמש הרי הם אוכלים המעשר טבולי יום, אהרן ובניו שאוכלין בתרומה במעורבי השמש אינו דין שיהו אוכלין במעשר טבולי יום, נמצאו ישראל מן הכתוב אהרן ובניו מקל וחומר. תנא הערל והטמא פטורין מן הראיה בשלמא טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה [וכל שאינו בביאה אינו בהבאה] אלא ערל מנלן, הא מני רבי עקיבא היא דמרבי ערל כטמא, דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות הערל. תניא רבי אליעזר אומר מנין לערל שאינו אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר איש איש לרבות הערל. ואימא לרבות האונן אמר קרא זר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות ואימא ולא ערלות הא כתיב איש איש, ומה ראית, מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת אותו. אדרבא אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה ונוהג באנשים ובנשים ואין בידו לתקן עצמו, הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת דאמר קרא איש איש אי זהו דבר שישנו באיש ואינו באשה הוי אומר זה ערלות. טמא אינו אוכל בתרומה מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל דאמר קרא איש איש מזרע אהרן ואי זהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה, ואימא חזה ושוק אינה בחללים. תרומה נמי אינו בחללים. חללים לאו זרעא האהרן הוא. וממאי דהאי עד אשר יטהר עד [דאיכא] הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה. לא סלקא דעתך דתנא דבי רבי ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא הטמא נפש דלאו בר כפרה, ואימא הני מילי דלאו בני כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה ותו הא דתניא טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה בקדשים מנלן אמר ר' חסדא תלתא קראי כתיבי (כתוב ברמז תקמ"ח וברמז תק"ב). בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר יכול עד שיבוא במים תלמוד לומר ובא השמש וטהר מה טהור האמור למטה ביאת השמש אף טהור האמור כאן ביאת השמש. והנוגע בכל טמא נפש אין טמא נפש אלא במגע. ואשר תצא ממנו שכבת זרע זה בעל קרי, מנין לרבות הנוגע בכל טמא נפש אין טמא נפש אלא במגע. ואשר תצא ממנו שכבת זרע זה בעל קרי, מנין לרבות הנוגע בשכבת זרע, תלמוד לומר או איש. הזב ובעל קרי אין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ. כיצד היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה. זב דכתיב איש כי יהיה זב מבשרו. בעל קרי דכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע. אמר שמואל כל שכבת זרע שאין גופו מרגיש בה אינו מטמא מאי טעמא שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע. ל"א כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת הא איטמויי מטמאה קרי בעלמא. אמר רב פפא נוגע בשכבת זרע אי בכל שהו או בכעדשה תנאי היא. ופליגי בעלמא דאיכא למאן דאמר דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה. ומינה מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה. ואיכא למאן דאמר דון מינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה ואוקי באתרה מה רואה במשהו אף נוגע במשהו. א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא ממאי דמאו איש אשר יגע בכל שרץ מרבה לה דילמא מאו איש אשר תצא ממנו שכבת זרע קא מרבי לה דלכולי עלמא מינה ומינה, שיילינהו לתנאי איכא דתני כרב פפא ואיכא דתני כרב הונא בריה דרב נתן: