Remez 608תר״ח
1 א

תנן התם אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן יוכרו ומשום לא תלין פעולת שכיר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר לעיו. המחהו אצל חנוני אצל שולחני אינו עובר עליו. שכיר בזמנו נשבע ונוטל. עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל. נר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר דתניא מאחיך פרט לאחרים. מגרך זה גר צדק. בשעריך זה גר אוכל נבלות. מנין לרבות בהמה וכלים תלמוד לומר בארצך כל שבארצך וכולן עוברין בחמשה שמות הללו, מכאן אמרו אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר. רבי יוסי בר' יהודה אומר גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום בל תלין. בהמה וכלים אין בהן אלא משום בל תעשוק בלבד. אמר רבא תנא דמתניתין תנא דבי ר' ישמעאל היא, מ"ט דתנא קמא דמאחיך, יליף שכיר שכיר. ורבי יוסי ברבי יהודה נהי דלא יליף שכיר שכיר בהמה וכלים משום ביומו נמי ניחייב, א"ל כי עני הוא מי שבא לידי עניות ועשירות יצאו בהמה וכלים שאין באין לידי עניות ועשירות. ותנא קמא מיבעי ליה להקדים עני לעשיר. ור' יוסי בר' יהודה נפקא ליה מלא תעשוק שכיר עני ואביון. ואידך תרי עני כתיבי חד להקדים עני לעשיר וחד להקדישם עני לאביון, וצריכי דאי כתב רחמנא עשיר משום דלא צריך ליה אבל אביון דצריך ליה אימא לא. ואי כתב רחמנא אביון דלא זילא ליה מילתא למיתבעיה אבל עשיר דזילא לה מילתא אימא לא צריכא. ותנא דבי רבי ישמעאל מה נפשך אי יליף שכיר שכיר אפילו גר ותושב נמי, אי לא יליף שכיר שכר בהמה וכלים מנא ליה, לעולם לא יליף ושאני התם דאמר קרא לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך. אי הכי גר תושב נמי אמר קרא רעך ולא גר תושב. אי הכי בהמה וכלים נמי, הא כתיב אתך. ומה ראית לרבות בהמה וכלים ולהוציא גר תושב. מסתברא מרבה אני בהמה וכלים שישנן בכלל ממון רעך ומוציא אני גר תושב שאינו בכלל ממון רעך. ותנא דמאחיך ורבי יוסי בר ר' האי רעך מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא רעך ולא כותי, כותי מאחיך נפקא, חד למישא עושקו וחד למישרי גזלו וקא סבר גזל כותי מותר. וצריכא דאי אשמעינן גזלו משום דלא טרח ביה אבל עושקו דטרח ביה אימא לא צריכא. ואי אשמעינן עושקו משום גלא אתא לידיה אבל גזלו דאתא לידיה אימא לא צריכא. ור' יוסי בר ר' יהודה האי לא תלין פעולת שכיר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבי יוסי אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר משום בל תלין. ואידך מואליו הוא נושא את נפשו נפקא דבר שמוסר נפשו עליו. ואידך מיבעי ליה לכדתניא ואילו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר נפשו למיתה לא על שכרו. מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נשמתו ממנו. נשמתו של מי, רב הונא ורב חסדא חד אמר נשמתו של גזלן וחד אמר נשמתו של נגזל, מאן דאמר נשמתו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. ומאן דאמר נשמתו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ואידך אמר לך בעליו דהשתא. ואידך נמי הכתיב וקבע את קובעיהם נפש, מה טעם קאמר מה טעם וקבע את קובעיהם נפש משום דנטלו נפש. תנו רבנן לא תלין פעולת שכיר יכול אף על פי שלא תבעו תלמוד לומר אתך, יכול אף על פי שאין לו תלמוד לומר אתך והוא שיש לך, יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני תלמוד לומר אתך ולא אצל שולחני: