Remez 605תר״ה
1 א

ארבע מתנות שבכרם הפרט והעוללות השכחה והפאה דכתיב וכרמך לא תעולל מפרט כרמך לא תלקט וכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. אחריך זה שכחה. ופאה גמר אחריך אחריך מזיתים דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו. אחריך זו שכחה כולן אין בהן טובת הנאה לבעלים. מאי טעמא עזיבה כתיב בהו, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו מאי טעמא מדלא כתיב תעזוב אותם לעני ולגר. אלא כתיב לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו, מעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבוא ביה ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו גמר לגר מהתם מה להלן עני מוזהר אף כאן עני מוזהר. לוי זרע בכישאר לא הוו עניים למיתבא להו אתא לקמיה דרב פפא א"ל לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים, מיתיבי אין מביאין תרומה לא מגורן לעיר ולא ממדבר לישוב ואם איןשם כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד, שאני תרומה דטבלא ולא סגי דלא מפריש לה. והרי מתנות דלא טבלי ותנן מקום שנהגו למלוג בעגלים לא (יפשיט) [ימלוג] את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחיים ואם אין שם כהן מעלין אותו בדמים ואוכלו מפני הפסד כהן, שאני כהן תנתינה כתיבוא ביה, השתא דאתית להכי תרומה נמי נתינה כתיבוא בה, אלא תעזב יתירא למה לי למפקיר כרמו וכו' כדלעיל. תנן התם מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו מיגו דאי בעי מפקר ליה לנכסיה והוי עני וזכי ומיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני. ר' אליעזר לא ילקט לעני מאי עביד ליה להזהיר העני על שלו:

2 ב

לא תלקט לעני לא תסייע את העני. וכרמך לא תעולל רבי אליעזר אומר כרם שכולו עוללות כלו לבעל הבית שנאמר כי הבצור לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות, א"ל רבי עקיבא וכרמך לא תעולל ואפילו כלו עוללות, אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל שיכול הואיל והתירו הכתוב לעניים יבואו עניים וילקטו אותה בכל שעה שירצה תלמוד לומר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר. אי זו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף, יש לה כתף ואין לה נטף נטף ואין לה כתף הרי הוא של בעל הבית ואם ספק לעניים. עוללות שבארכובה אם נקצרת עם האשכול הרי הוא של בעל הבית אם לאו הרי הוא של עניים. גרגר יחידי ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות, ופרט כרמך אין פרט אלא מחמת בציר מכאן אמרו היה בוצר ועוקץ את האשכול הוסבך בעלין ונפל לארץ ונפרט הרי אלו של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שבוצר הרי זה גוזל את הענים על זה נאמר אל תסג גבול עולם. לעני יכול לעני מאחרים תלמוד לומר לגר, אי לגר יכול לגר תושב, תלמוד לומר ללוי מה לוי בן ברית אף כולן בני ברית אי ללוי ולגר יכול בין חסרין בין שאינן חסרין, תלמוד לומר לעני מה עני חסר ובן ברית אף כולן חסרין ובני ברית. לעני ולגר (כתוב ברמז תרמ"ה). תעזוב הנח לפניהם והן יבזבזו ואפילו יהיו ידיו יפות לזה שמעין שאמר כהלכה. יכול אף בדלית ובדקל כן תלמוד לומר אותם אפילו צ"ט אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק אפילו זקן ואפילו חולה לזה שומעין שאמר כהלכה. ומה ראית לומר בדלית ובדקל לחלק ושאר כל הפירות לבזבז, אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר קציר מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול יצאו הדקל והדילת שאין הקטן מושל בו כגדול, ר"ש אומר חלקי אגוזין הרי הן כדקל וכדלית. תעזוב הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים ובמכבדות. יכול אף על פי שהשירתן הרוח, תלמוד לומר אותם, אם הפרישן ואחר כך השירתן הרוח כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם. מנין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה תלמוד לומר לעני ולגר תעזוב אותם. אני ה' אלקיכם איני גובה מהן אלא נפשות וכן הוא אומר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:

3 ג

לא תגנובו, מה תלמוד לומר מכלל שנאמר בגנבה שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מנין, תלמוד לומר לא תגנובו. בן בג בג אומר אל תגנוב את שלך מבית אחרים שמא תראה כגנב אלא שבר את שניו ואמור לו שלי נטלתי. לא תגנובו על מנת למיקט. לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל ארבעה וחמשה. לא תגנובו בגונב ממון וכו' (כדכתוב בפוק לא תגנוב). לא תגנובו בגונב ממון או אינו אלא בגונב נפשות, אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון:

4 ד

לא תכחשו, אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין, ותנא תונא וכחש בה למדנו לעונש, אזהרה מנין, תלמוד לומר לא תכחשו מאי לאו עונש ממון, לא עונש שבועה. הא מדסיפא דאשתבע מכלל דרישא דלא אשתבע דקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר ולא תשקרו אמרי אידי ואידי דאשתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים אתו עדים חייב באונסין אודויי אודי חייב בקרן וחומש. ולא תשבעו בשמי (כתוב ברמז רצ"ג). ולא תשקרו איש בעמיתו, אין לי אלא איש באיש, איש באשה אשה באיש מנין תלמוד לומר איש בעמיתו מכל מקום. לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר מה תלמוד לומר מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תשא את שם ה' אלקיך יכול לא יהו חייבין אלא על שם המיחד מנין לרבות כל הכנוין תלמוד לומר בשמי בכל שמות שיש לי. וחללת את שם אלקיך מלמד ששבועת שקר חלול השם.

5 ה

דבר אחר וחללת נעשה אתה חולין על החיה ועל הבהמה. וכן הוא אומר (ועל אלו אבלה הארץ) [על כן אלה אכלה ארץ] ויאשמו יושבי בה על כן (חלו) [חרו] יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער. לא תעשוק את רעך יכול אפילו אמר איש פלוני גבור ואינו גבור, איש פלוני חכם ואינו חכם עשיר ואינו עשיר, תלמוד לומר לא תגזול מה גזל מה גזל מיוחד שהוא של ממון ואי זה זה הכובש שכר שכיר. אי זהו גזל ואי זהו עושק אמר רב חסדא לך ושוב זה עושק יש לך בידי ואיני נותן זהו גזל. מתקיף לה רב ששת איזה עושק כל שחייבה תורה קרבן עליו דומיא דפקדון בעינן דכפר ליה ממונא. אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עושק, נתתיו לך זהו גזל. ורב שת מאי שנא עושק דקא קשי ליה ומאי שנא גזל דלא קשי ליה דהדר כפריה. עושק נמי לוקמה דהדר כפריה. הכי השתא התם או נזל כתיב מכלל דאודי לה מעיקרא הכא מי כתיב או בעושק או עשק את עמיתו כתיב שעשקו כבר, רבא אמר זהו עושק זהו גזל ולמה חלקו הכתוב לעבור עליו בשני לאוין: