אמר ר' שמואל בר נחמן משל לכהן שהיה בדרך ונזדמן לו חלוני אחד. אמר אלך עמך. אמר ליה כהן אני וראין דרכי להלוך בין הקברות אם את מהלך עמו מוטב ואם לאו סוף אני מניחך והולך לי. כך אמר לו משה לישראל כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' והיה מחניך קדוש מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להגן עליך דכתיב להיות צל על ראשו. וחד אמר לרקן הכנענים וליתן לך כמה דאת אמר וינצלו את מצרים ע"מ והיה מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור זה נבול פה. ר' אבין אמר בה תרתי. ר' אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהן נזירים ומהן שכורים. לעת ערב בא ליתן להם שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירין חלק אחד. א"ל אדונינו המלך לא שמרנו כאחת מפני מה אתה נותןלאלו שני חלקים ולנו חלק אחד. אמר לו אלו שכורין הן ודרכן לשתות יין אבל אתם נזירין ואין דרככם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולאלו חלק אחד. כך העליונים שאין יצר הרע מצוי ביניהם קדושה אחת להם שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים לפי שיצר הרע מצוי בהן הלואי יועל שתי קדושות הדא הוא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. ר' אבא אמר חורי משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה המלך הניח בראשו אחת ושתים בראש בניו, כך בכל יום העליונים מכתירים לפני הקדוש ברוך הוא שלש קדושות ואומרים קדוש קדוש קדוש, מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הדא הוא דכתיב כי קדוש אני והתקדשתם והייתם קדושים:
שתי פרשיות כתב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשה של פרעה הרשע (כתוב ברמז קמ"ח):