Remez 589תקפ״ט
1 א

כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך כיון שלקה הרי הוא אחיך דברי ר' חנניא בן גמליאל. ואמר ר' חנניא בן גמליאל ומה העובר עבירה אחת נפשו נטלת לו העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו. ר' שמעון אומר ממקומו הא למד שנאמר וכרתו הנפשות העושות ואומר אר יעשה אתם האדם וחי בהם הא כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. ר"ש ברבי אומר דרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם מה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גלוי עריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש ממנו על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד כוף כל הדורות. איש איש אל כל שאר בשרו מה תלמוד לומר איש איש לרבות הגוים שמוזהרין על עריות כישראל. והא מהכא נפקא מהתם נפקא, לאמר זה גלוי עריות, התם בעריות דידהו, הכא בעריות דידן, דקתני סיפא בא על בת ישראל נדון בדין ישראל. למאי הלכתא, אמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדתידהו לית להון דיינינן ליה בדינא דידן. אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן. והתניא בא על נערה המאורסה נדון בסקילה עלאשת איש נדון בחנק ואי בדינא דידהו סייף הוא. אמר רב נחמן בר יצחק מאי אשת איש דקתני כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידהו לית להו דיינינן ליה בדינא דידן. דתני ר' חנינא והיא בעולת בעל [בעולת בעל] יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן. לא תקרבו מה תלמוד לומר לפי שנאמר איש שיכול אין לי אלא האיש שמוזהר על ידי אשה, אשה שמוזהרת על ידי האיש מנין תלמוד לומר לא תקרבו הרי כאן שנים, הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא יקרב, תלמוד לומר לא תקרב. אין לי אלא נדה בלא תקרב ולא תגלה, מנין שאר עריות תלמוד לומר לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה' אני נאמן לשלם שכר. אמר ר' פדת לא אמרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. עולא כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו ואמרי לה אבי ידייהו. ופליגא דידיה דאמר עולא אפילו שום קורבה שבעולם אסור משום לך לך אמרין לניזרא סחור סחור להרמא לא תקרב. איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו כלל, ערות אביך וערות אמך פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. שהיה בדין הואיל ומותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו, אם למדת שאסור באשת אחי אביו אחי אביו אסור באשתו והואיל ומותר באשת חורגו חורגו מותר באשתו, אם למדת שאסור בבת חורגו אף חורגו יהא אסור בבתו, אם אמרת כן הבאת עריות מן הדין, תלמוד לומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו כלל, ערות אביך וערות אמך פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, אניה' דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר: