איש איש מבית ישראל אשר ישחטו שור או כשב או עז במחנה. יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב תלמוד לומר (אל) מחוץ למחנה. אי [אל] מחוץ למחנה יכול חוץ לשלש מחנות מנין אף במחנה לויה, תלמוד לומר במחנה ואי במחנה יכול השוחט עולה בדרום [יהא חייב] תלמוד לומר [אל] מחוץ למחנה מה חוץ למחנה מיוחד שאין ראוי לשחטת כל זבח יצא דרום שאף על פי שאין ראוי לשחטת קדשי קדשטם ראוי לשחיטת קדשים קלים. אמר עולא השוחט על גגו של היכל חייב הואיל ואין ראוי לשחטית כל זבח מתקיף לה רבא אם כן ניכתוב רחמנא [אל] מחוץ למחנה ולא בעי אל פתח אהל מועד אל פתח אהל מועד למה לי למעוי נגו ולרבא אם כן [ניכתוב] אל פתח אהל מועד אל מחוץ למחנה למה לי לאו לאתויי גגו, אמר אביי לאתויי כולה בחוץ וצוארה בפנים. ואין לי אלא השוחטה את הבהמה שהוא חייב מנין השוחט את העוף שיהא חייב, תלמוד לומר אי אשר ישחט. יכול המולק את העוף יהא חייב ודין הוא ומה אם שחיטה שיאן דרך הכשרה בפנים חייבין עליה בחוץ מליקה שדרך הכשרה בפנים אינו דין שחייבין עליה בחוץ תלמוד לומר או אשר ישחט על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליק היכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא ומה אם קדשים שהיתה להן שעת היתר בחוץ חייבין עליהן משום השוחט בחוץ חולין שלא היתה להן שעת היתר בפנים אינו דין שנתחייב עליהן שמום השוחט בפנים תלמוד לומר קרבן על קרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין. אי קרבן יכול יהו חייבין על הקדש בדק הבית תלמוד לומר ואל פתח אהל מועד לא הביאו יצא הקדש בדק הביתשאינו בא אל פתח אהל מועד. אוציא את הקדש בדק הבית שאינו בא אל פתח אהל מועד ולא אוציא את הרובע ואת הנרבע ואת המוקצה והנעבד והאתנן המחיר הכלאים והטרפה והיוצא דופן ובני ישונה שעבר זמנן ובעלי מומין קבועין, תלמוד לומר להקריב הכשרין ליקרב, אוציא את אלו שאין כשרין ליקרב ולא אוציא את פרת חטאת ושעיר המשתלח, תלמוד לומר לה' הכשרין לשם יצאו אלו שאין כשרין לשם. אוציא את אלו שאין כשרין שלם ולא אוציא עולה מחוסר זמן בגופא וחטאת בין בגופה ובין בבעלים (בבעלי מומין) [ותורים] שלא הגיע זמנן ובעלי מומין עוברין, תלמוד לומר לפני משכן ה' הכשרין ליקרב עכשיו יצאו אלו שאין כשרין אלא לאחר זמן. ר' שמעון אומר הואיל וכשרין לאחר זמן חייב עליהן בלא תעשה או יכול שאני מוציא את עולה מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן תלמוד לומר שור מכל מקום כבש מכל מקום עז מכל מקום: