Remez 579תקע״ט
1 א

וכפר את מקדש הקדש זו לפני ולפנים. אהל מועד זה היכל, המזבח כמשמעו, יכפר אלו עזרות, כהנים כמשמען, הקהל אלו ישראל, יכפר אלו הלוים, הושוו כולן בכפרה אחת מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות דברי רבי יהודה, רבי ישמעאל אומר כשם שדם השעיר בפנים מכפר כל ישראל בטומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ולר"ש הא ודאי הושוו, מאי הושוו דבני פרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה, מ"ט דרבי ישמעאל דכתיב ולקח את שני השעיריםוכו' (כדכתוב לעיל). תני חדא יכפר אלו הלוים, ותניא אידך יכפר אלו העבדים, מר סבר לוים איקרי עם. ומר סבר לא איקרי עם. ההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא, אתו אמרו ליה לרב אמר לא מיסתייה דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף נמי חטיף. ורב אי מקרי עם מישקל נמי נישקול מינייהו ואי לא מקרי עם רחמנא פטריה, רב מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא. ועל הכהנים ועל כלעם הקהל יכפר אין הכהנים בכלל העם. וזה יהיה משפט הכהנים אין הכהנים בכלל העם. לך אל העם וקדשתם וגם הכהנים הנגשים אין הכהנים בכלל העם:

2 ב

והיתה זאת לכם. כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום. אמר ר' יהודה אימתי בדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים אבל דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ אם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי. אמר ר' נחמיה אימתי בדברים הנעשין בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ אבל דברים הנעשין בבגדי זהב מבחוץ אם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי. אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם. ר' יהודה סבר מקום המתכפרים בו פעם אחת בשנה. ורבי נחמיה סבר בגדים דלבש בהו פעם אחת בשנה, אטו לרבי יהודה מקום כתיב, אלא היינו טעמא דרבי יהודה דכתיב זאת וכתיב אחת חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב מבחוץ. ר' נחמיה סבר חד למעוטי בגדי זהב מבחוץ וחד למעוטי שירים דלא מעכבי. ור' יהודה אמר לך אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי. שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה ושבע הזאת שעל בין הבדים דיום הכפורים מעכבין דכתיב חוקה. כתיב ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון ירד בעשירי בתשרי והלוחות בידו והוא יום הכפורים לפיכך עשה אותו זכרון לדורות, והיתה זאת לכם לחקת עולם:

3 ג

והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר וכו' אחת בשנה מה תלמוד לומר, לפי שמצינו לומר שזה מכפר שלא בשעיריו יכול אף שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם, תלמוד לומר אחת בשנה, אוציא את הפסח והחג שהן שבעה ימים ולא אוציא את העצרת שהוא יום אחד, תלמוד לומר אחת בשנה. אוציא את העצרת שהוא רגל כרגלים ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכפורים, תלמוד לומר אחת בשנה זה מכפר שלא בשעיריו שאר ימים מכפרין שלא בשעיריהם. מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה. מנין שאין אהרן לובש לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה. מנין שהיה אהרן שומע דברים מפי משה כשומע דברים מפי הקודש תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, וכן הכתוב משבחו בקבלה בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתורה:

4 ד

איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו'. רבי חמא בר פפא בשם ר"י בר' סימון אמר באיסור במה היו ישראל מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן דתנינן תמן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה [בבכורות משהוקם נאסרו הבמות והעבודה] בכהנים והיו ישראל נוהגין באיסור במה במדבר והיו פורעניות באין עליהן והיו אוה"ע אומרים עובדין לשמו והוא הורגן, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להן לישראל איש איש מבית ישראל וגו' ואל פתח אהל מועד וכו'. רבי ישמעאל אומר הרי זה היתר מכלל איסור, לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר [לא] בא הכתוב והתירו להן אלא בשחיטה. רבי עקיבא אומר הרי זה איסור מכלל היתר לפי שהו ישראל ניחרין ואוכלין במדבר לאבא הכתוב לאסור להן כן אלא בשחיטה. תני ר' ישמעאל לפי שהיו ישראל אסוריןו בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהו מביאין קרבנותיהן לכהנים והכהן שוחט ומקבל, ואל על פי שהבעלים יושבין כל היום ומהשבין אין הכל הולך אלא אחר השוחט, ומה תלמוד לומר שתי שחיטות אשר ישחט שני פעמים, תני בשם ר' יודן שני דקדוקי שחיטה רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף. ר' פנחס בשם ר' לוי משל לבן מלך שנס לבו עליו והיה למוד לאכול בשר נבלות וטרפות, אסר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא גדור. כך לפי שהיו ישראל לחוטין אחרי אלילים והיו מביאן קרבניהן לשעירים [דכתיב ולא יזבחו עוד וגו' לשעירים] ואין שעירים אלא שדים שנאמר יזבחו לשדים ואין שדים אלא שעירים שנאמר שעירם ירקדו שם. והיו ישראל מקריבין קרבנותיהן באיסור במה ופורענות בא עליהן [ואמר הקדוש ברוך הוא יהיו מקריבין לפני וכו']. אמר ר' יוסי בר' חנינא אין הבמה ניתרת אלא על ידי נביא מה טעם שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום ואליהו היה מקריב באיסור הבמה אמר רבי שמלאי הקדוש ברוך הוא אמר לו שנאמר בדברך עשיתי [בדבירך עשיתי]. ר' יוחנן בר מרי מייתי לה מן הדא אז יבנה מזבח. אין לי אלא יהושע גדעון מנין דכתיב ויאמר לו ה' קח את פר השור, רבי אבא בר כהנא אמר שבע עבירות נעשו בפרו של גדעון, עצי אשרה ואבנים פסולות, מוקצה פר הנעבד זר ליליה ומחוסר זמן אין לי אלא גדעון בשילה מנין שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד. אמר ר' אבא [בר כהנא] שלש עבירות נעשו בעולה של שמואל מחוסר זמן, היא ועורה ולוי היה אמר ר' יוסי אין מן הדא קריא לית את שמע כלום ואתיא כההיא דאמר ר' שמואל בר נחמני ותשובתו הרמתה כי שם ביתו:

5 ה

בני ישראל חייבין משום השוחט והמעלה בחוץ ואין הגוים חייבין משום השוחט והמעלה בחוץ. ולא זו בלבד אלא שהגוים מותרין לעשות במה בכל מקום להעלות עליה לשמים. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים (המשוחררים) תלמוד לומר ואמרת אליהם. יכול ישראל שחייבין על העלאה בפנים חייבים על השחיטה בחוץ אהרן ובניו שאין חייבין על העלאה בפנים לא יהו חייבין על השחיטה בחוץ תלמוד לומר דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. אין לי אלא אהרן ובניו ובני ישראל, מנין לרבות ראשי המטות, נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זדה הדבר מה זה הדבר האמור להלן ראשי המטות אף זה הדבר האמור כאן ראשי המטות [ומה זה הדבר האמור כאן אהרן ובניו וכל ישראל אף זה הדבר האמור להלן אהרן ובניו וכ"י] זה הדבר אשר צוה ה' מלמד שהפרשה אמורה בכה אמר. אין לי אלא זה בלבד מנין לכל הפרשיות שנאמרו בכה אמר. תלמוד לומר זה הדבר בנין אב לכל הפרשיות שנאמרו בכה אמר תנו רבנן דבר אל בני ישראל בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הגוים מצווין על שחוטי חוץ, לפיכך כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה אמר ר' יעקב בר אחא אמר רב אסי אסיר לסייען ואסור לעשות שליחותן אמר רבה ארויי להו שרי. כי הא דאיפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה ענלא תילתא לקמיא דרבא, אמרה ליה קרבית ניהליה לשם שמים א"ל רבא לרב ספרא ולרב אחא בר הונא זילו דברו תרי עולמי גילאי וחזו היכא דמסיק ימא שירטון ואייתו ציבי חרתי ואפיקו נורא ממרא חדתא וקרבו יתיה ניהליה לשם שמים. א"ל אביי כמאן כר אליעזר דאמר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא נשתמש בהן הדיוט. הא מודה ר' אליעזר בבמה. אמר מר מה כאן אהרן ובניו ובני ישראל וכו' למאי הילכתא לומר שהפרת נדרים בשלשה הדיוטות והא ראשי המטות כתיב ביחיד מומחה. אמר מר מה להלן ראשי המטות וכו' למאי הילכתא לומר שיש שאלה בהקדש. ולבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש מאי עביד ליה לזה הדבר [זה הדבר] דשחוטי חוץ מיבעי ליה על השוחט חייב ואינו חייב על המולק זה הדבר דראשי המות חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מפר ואין חכם מפר. ולבית שמאי דלית להו גזרה שוה הפרת נדרים בשלשה הדיוטות מנא להו נפקא להו מדתניא וידבר משה את מועדי ה' וגו' רבי יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמרו צריכין קידוש בית דין בראשית לא נאמרה אינה צריכה קידוש בית דין. סד"א הואיל ובענינא דמיערות כתיבי תיבעי קידושבית דין כי מוערות קמ"ל. בן עזאי אומר מועדי ה' נאמרו צריכין מומחין הפרת נדרים [לא נאמרו] אין ציריכן מומחין, והא ראשי המטות כתיב ביחיד מומחה: