Remez 571תקע״א
1 א

ואשה כי יזוב דמה ימים רבים, והלא שבעת ימי הנדה הן ולמה קורא אותן ימים רבים לפי שפרשה מבעלה והן ימים של צער לפיכך קרא אותן ימים רבים. כיוצא בו ויהי בימים הרבים ההם על שהיו ימי צער קורא אותם ימים רבים. ודכוותה ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. ודכוותה ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אלהיו שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה י"ב באמצע הרי י"ח חדש. וכי רבים הוו אלא על ידי שהיו של צער קוראם רבים. ודכוותה ימים רבים שמונים ומאת יום:

2 ב

והנדה בנדתה אין כתיב כאן אלא והדוה בנדתה צער גדול נתן הקדוש ברוך הוא לאשה זו שמאחר שמשמרת שלשת ימי זיבה יושבת ומשמרת שבעת ימי נדה, לכך כתיב והדוה בנדתה. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ומה אם האשה הזו על ידי שפרשה שלשה ימים התורה קורא אותה דוה, אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית תפארתנו וממקדשנו כמה ימים וכמה שנים כמה יובלות וכמה עבורים עאכ"ו. כי יזוב זוב דמה ימים רבים שלשה ימים, הא כיצד האשה הזו טמאה שבעת ימים ונטהרת ביום השמיני ואם ראתה דם באותו יום שומרת יום כנגד יום ונטהרת. חזרה וראתה ביום התשיעי שומרת אותו יום ושבת ונטהרת. חזרה. וראתה ביום עשירי שומרת אותו יום ושבה ונטהרת הרי שלשה ימים שהן ימים רבים, אבל אם ראתה דם ביום אחד עשר שהוא יום רביעי לטהרתה חוזרת לטומאתה ושומרת שבעת ימי נדתה מתחלתה, שכך שנו חכמים אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. לפיכך האשה צריכה שתהא סופרת חמשה עשר יום. כיצד היא עושה שומרת שבעת ימי נדתה ואחר כך סופרת שבעה נקיים ונטהרת ביום השמיני וטובלת טבילה חמורה אחר שקיעת החמה והיא מותרת לבעלה שנאמר ואם טהרה מזובה. ואשה כי יזוב זוב דמה למה אשה ולא איש לשעבר היתה נוהגת בנשים ובאנשים שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו. ר' מאיר אומר טמאת האיש חמורה היתה מטומאת האשה למה שטומאת האשה סימן לבנים אבל של איש צער הוא שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו דבר שחתום וסגור. לשעבר היו האנשים רואים דמים עד שעמדה רחל שנאמר כי דרך נשים לי וניתן לה, לכך נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה. כך שנו רבותינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה ושלשתן מן התורה. נדה מנין ואשה כי יזוב זוב דמה, חלה דכתיב ראשית עריסותיכם חלה וגו'. הדלקת הנר דתנו רבנן מנין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר שנאמר וקראת לשבת עונג זה הדלקת הנר. ולמה נמסר ולאשה אמר הקדוש ברוך הוא היא כבתה נרו של עולם שנאמר נר אלהים נשמת אדם לפיכך תשמור מצות נר, היא טמאה חלתו של עולם זה אדם הראשון דאמר רבי יוסי בן קצרתה כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ואחר כך וייצר ה' אלהים לפיכך וכו'. נדה אמר הקדוש ברוך הוא היא שפכה דמו של אדם הראשון והיא מתחייבת שתשפך דמה שנאמר שופך דם האדם וגו' תשמור נדתה שתכפר לה על הדם ששפכה. לפכיך הקדוש ברוך הוא מדמה טומאת ישראל לטומאת נדה שנטמאת ונטהרת, כך עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

3 ג

דבר אחר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני כטומאת הנדה הנדה ולא כטומאת המת, המת בבית אין כהן גדול נכנס לשם אבל נדה בבית כהן גדול נכנס עמה בבית ויושב עמה על האיסטווא ובלבד שלא תהא מתנדדת, כך אלו נמשלו ישראל לטומאת המת אין השכינה חוזרת עליהם לעולם, אבל לנדה נמשלו שהכהן עמה בבית ואינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל אף על פי שהן טמאים שנאמר השוכן אתם בתוך טמאותם. בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות נשותיהם [דם נדות] מפני אימת מצרים שהיתה עליהם ואף משיצאו משם לא היו רואות במדבר שהשכינה היתה ביניהם, והנשים קבלו את התורה תחלה שנאמר כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ואחר כך ותגיד לבני ישראל אלו האנשים. וכן הוא אומר איומה כנגדלות עליהן נאמר גן נעול גל נעול, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה הייתם מיטהרין וחוזרין ומיטמאין אבל לעתיד לבוא אני מטהר אתכם שלא תיטמאו עולמית שנאמר וזרקתי עליכם מים וטהרתם וגו':

4 ד

פרשת אחרי:

5 ה

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן. מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר ויקחו בני אהרן נדב ואביהו, בני אהרן שלא חלקו כבוד לאהרן נדב ואביהוא לא נטלו עצה ממשה (שנאמר ויקחו). איש מחתתו איש מעצמו עשה ולא נטלו עצה זה מזה. מנין כשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה תלמוד לומר אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. ר' יוסי הגלילי אומר על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר בקרבתם לפני ה' וכתוב אחד אומר ויקריבו לפני ה' אש זרה, הכריע בהקריבם לפני ה' אש זרה במדבר סיני, הוי אומר על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה בעצמה:

6 ו

דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת. אין אנו יודעין מה נאמר לו בדבור הראשון. רבי אלעזר בן עזריה אומר משל למה הדבר דומה לרופא שנכנס אצל החולה אמר ליה אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר וא"ל אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שמא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מהראשון, לכך נאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא, ואם בא מת הוא שנאמר ואל יבוא ולא ימות הא אם בא הוא מת כדרך שמתו בניו לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן:

7 ז

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא, משום רבי ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתח ואחד סתום ילמדנו דפתוח על הסתום מה פרוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש אף סתום כן ואי זה זה דבור של יין ושכר שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' וידבר ה' (אל משה ו) אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת:

8 ח

אחיך באל יבוא ואין משה באל יבוא. או אחיך באל יבוא ואין הבנים באל יבוא אמר רבי אלעזר ודין הוא ומה אם מי שנטמצוה לבוא נצטוה שלא לבוא מי שאל נצטוה לבוא אינו דין שנצטוה שלא לבוא. תמימים יוכיחו שנצטו לבוא אל אהל מועד נצטוו לבוא שלא שתויי יין אבל בעלי מומין שלא נצטוו לבוא לא נצטוו שלא לבוא שתוי יין אף כאן המצווה נצטוה, תלמוד לומר דבר אל אהרן אחיך שאין תלמוד לומר אחיך ולמה נאמר אחיך לרבות את הבנים:

9 ט

ואל יבוא בכל עת, [זה יהכ"פ], אמר ר' יהודה צער גדול היה לו למשה בדבר זה אמר אוי לי שמא נדחף אהרן ממחציתו. בכל עת, יש עת לשעה יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לי"ב שנה, יש עת לשבעים שנה יש עת לעולם יש עת לשעה ואל יבוא בכל עת, יש עת ליום ומים במשורה תשתה וגו' [מעת עד עת תשתה]. יש עת לשנה ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים. יש עת לשתים עשרה שנה עד עת בא דברו. יש עת לשבעים שנה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה ואומר עד בא עת ארצו. יש עת לעולם נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לא כשם שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם אלא בכל עת שהוא רוצה ובלבד שיהא נכנס בסדר הזה:

10 י

בזאת יבוא אהרן. רבי יודן אמר כהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים חבילות של מצות היו בידו. בזכות התורה וזאת התורה. בזכות המילה זאת בריתי אשר תשמרו. בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו. בזכות ירושלים זאת ירושין בתוך הגוים. בזכות שבטים וזאת אשר דבר להם אביהם. בזכות יהודה וזאת ליהודה. בזכות ישראל זאת קומתך דמתה לתמר. בזכות תרומה וזאת התרומה בזכות מעשר ובחנוני נא בזאת. בזכות הקרבנות בזאת יבוא אהרן. רבי יהודה בר' אילעאי אומר בל"ו זגין בל"ו רמונים. ורבנן אמרי בע"ב זגין ובע"ב רמונים. חנניא בן חכינאי ורבי שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברקשהו שם י"ג שנה. ר' שמעון בן יוחאי משלח וידע מה בגו ביתא. רבי חנינא בן הכינאי לא הוה ידע מה בגו ביתא, שלחה לו אשתו בתך בגרה בוא והשיאה, ואף על פי כן צפה רבי עקיבא ברוח הקודש ואמר כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישאנה, קם נסב רשות ואזל, אזל בעי לעייל לנו ביתיה ואשכח דפניי לזוית אוחרי, מה עבד אזל יתיב על מלתהון דנשיא ושמע קלא דטלייתא אמרין בת חכינאי מלתי קולתיך וכק לך, מה עשה היה מהלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו, נכנס אחריה פתאום לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאה נשמתה, אמר לפניו רבונו של עולם עניה זו זו שכרה לאחר י"ג שנה שהמתינה, באותה שעה חזרה נפשה לגופה. אמר ר"ש בן יוחאי ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואני איני אוהבן, האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו ערום, והאומר דבר שבינו לבין אשתו בפרהסיא, והנכנס לביתו פתאום וכל שכן לתוך ביתו של חברו. רב אמר אל תכנס לעיר פתאום, ואל תכנס לבית פתאום, בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו. רבי יוחנן ברבי כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שם ונשמע קולו. בזאת יבוא אהרן ר' ברכיה בשם ר' לוי בזאת הכתוב מבשרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים. וכי תעלה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות שנה ועשר שנים אלא מקדש ראשון על ידי ששמשו בו באמונה שמשו בו שמונה כהנים הוא ובנו ובן בנו. מקדש שני פ"ב, וי"א פ"ד, ומהן שישמש שמעון הצדיק מ"ה שנה כיון שחרו להיות מוכרין אותו בדמים היו שנותיהם מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחקיהן כסף, עמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות ומח יהן של זהב אמרו כפה סיח את המנורה). רבי אחא הוה קרי עליהון יראת ה' תיכף ימים, אלו ששמשו במקדש ראשון, ושנות רשעים תקצרנה, אלו ששמשו במקדש שני. רבי חנניה חבריהון ורבנן מפני מה כהן משמש בשמונה בגדים אלא כנגד המילה שהיא לשמונה ימים הדא הוא דכתיב בריתי היתה אתו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מפני מה אין כהן גדול משמש בבגדי זהב ביום הכפורים אלא שאין קטיגור נעשה סניגור שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר אתמול עשו להם אלקי זהב והיום משמשין לפניך בבגדי זהב. ר' יהושע דסיכנין בשם ר'לוי אומר בשביל לחוס על ממונם של ישראל. ר' לוי אומר מפני גאוה על שם אל תתהדר לפני מלך. בפר בן בקר זה אברהם אבינו על שם ואל הבקר רץ אברהם. ואיל לעולה בזכות יצחק על שם והנה איל אחר נאחז. עז בזכות יעקב שנאמר לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך וטובים לבניך. טובים לך שעל ידיהם תקבל את הברכות, טובים לבניך שעל ידיהם מתכפר להם ביום הכפורים הדא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. אין לי אלא אבות אמהות מנין תלמוד לומר בד בבד. ר' ברכיה ור' ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר כשירות של מעלה כך שירות של מטה מה שירות של מעלה איש בתוכם לבוש בדים כך שירות של מטון כתונה בד קודש וגו'. ולבשם תני ר' חייא מלמד שטעונין גניזה ואינן כשרין ליום הכפורים אחר. ורבי דוסא אומר כשרין הן לכהן הדיוט:

11 יא

(שנאמר) וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו' בשנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר בכל שנה ושנה זקן אחד לבוש לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי. אמר רבי אבהו ומי יאמר שאדם היה והלא הקדוש ברוך הוא נכנס עמו ויצא עמו בכבודו, אמר רבי אבהו וכהן גדול לא אדם היה. אלא כההיא דאמר רבי פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים הדא הוא דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מאך ה' צבאות הוא:

12 יב

ואל יבוא בכל עת ביום הכפורים, אל הקודש לרבות שאר ימות השנה. ואמר רבי אלעזר ודין הוא ומה אם על יום שנצטוה לבוא נצטוה שלא לבוא על יום שלא נצטוה לבוא אינו דין שנצטוה שלא לבוא. ישראל יוכיחו שנצטוו לבוא ברגלים ונצטוו שלא לבוא ריקנין אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבוא לא נצטוו לבוא (אלא) [שלא] ריקנין אף כאן על יום שנצטוה נצטוה תלמוד לומר אל הקודש לרובת שאר ימות השנה. מבית לפרוכת להזהיר על כל הבית. יכול על כל הבית במיתה תלמוד לומר אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות הא כיצד אל פני הכפורת במיתה ושאר כל הבית באזהרה,

13 יג

דבר אחר אל פני הכפרת אשר על הארון מה תלמוד לומר, שיכול יהא כסוי לארון תלמוד לומר כפרת, כפרת לארון ואין כסוי לארון. יכול לא יהא כסוי לארון אבל ירא דבר חוצץ בין כפרת לעדות, תלמוד לומר וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות הא אין דבר חוצץ בין כפרת לעדות. ולא ימות הריזה עונש. כי בענן אראה על הכפרת דרי זה אזהרה. יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן תלמוד לומר אחרי מות שני בני אהרן. יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן תלמוד לומר כי בענן אראה על הכפרת, הא כיצד אזהרה נאמר קודם למיתת בני אהרן עונש נאמר לאחר מיתת בני אהרן:

14 יד

תנו רבנן שבע הזאות שבפרה שעשאן בין לא לשמן בין שלא מכונות פסולות, שבפנים ושל מצורע שלא לשמן פסולות שלא מכונות כשרות. והתניא גבי פרה שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות, אמר רב חסדא לא קשיא הא ר"י הא רבנן דתניא מחוסרי כפרה שנכנסו לעורה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים והטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולם בארבעים. מבית לפרוכת אל פני הכפרת במיתה. ר' יהודה אומר להיכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפרת במיתה, במאי קא מיפלגי בהאי קרא ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך וגו'. רבנן סברי אל הקודש בלא יבוא מבית לפרוכת ואל פני הכפורת בלא ימות. ורבי יהודה סבר אל הקודש מבית לפרוכת בלא יבוא ואל פני הכפורת בלא ימות. מאי טעמא דרבנן, אי סלקא דעתך כדקאמר רבי יהודה ליכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא אהיכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעיא מבית לפרוכת דכתב רחמנא למה לי שמע מינה במיתה. ור' יהודה אי כתב רחמנא אל הקודש ולא כתב אל מבית לפרכת הוה אמינא מאי קודש מבית לפרכת אבל היכל לאו נמי לא. ורבנן ההוא לא מצית אמרת דהיכל כולו איקרי קדש דכתיב והבילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ור' יהודה מאי טעמא אס"ד כדקאמרי רבנן ליכתוב רחמנא אל הקדש ומבית לפרכת ולא בעי אל פני הכפרת ואנא אמינא מבית לפרכת במיתה אל פני הכפרת מיבעיא אל פני הכפרת דכתב רחמנא למה לי, ש"מ אל פני דכפרת במיתה מבית לפרכת באזהרה. ורבנן אין הכי נמי דלא צריך והא דכתב אל פני הכפרת למעוטי דרך מושפע. כדתנא דבי רבי אליעזר בן יעקב אל פני הכפרת קדמה זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים. ולר' יהודה דאמר אל פני הכפרת, הכפרת דוקא, והזה אל נכח נמי דוקא. ורבנן (אי מהתם) [מדהתם] לאו דוקא הכא נמי לאו דוקא. מתקיף לה רב יוסף לרבי יהודה מדאל פני דוקא על (נוכח) נמי דוקא. אלא במקדש שני דלא הוו ארון וכפרת הכי נמי דלא עביד הזאות. אמר רבה בר עולא אמר קרא וכפר את מקדש הקדש מקום מקודש לקדש. רבא אמר הא והא רבנן הא דקאי מרח ומעורב ואדי הא דקאי צפון ודרום ואדי. אמר מר ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות והתניא בין שלא לשמן בין שלא מכוונות כשרות, אמר רבא כאן להכשיר כאן להרצות:

15 טו

תנו רבנן ונתן את הקטרת על האש לפני ה', שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים יתקן בחוץ ויכניס מאי דרוש כי בענן אראה על הכפרת. אמרו חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה' אם כן למה נאמר כי בענן מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומנין שנותן בה מעלה עשן תלמוד לומר וכמה ענן הקטרת וגו' ולא ימות הא לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סמניה חייב מיתה תלמוד לומר וכסה. האי מוכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם נפקא, הכי קאמר אין לי אלא ביום הכפורים בשאר ימות השנה מנין, תלמוד לומר וכסה. רב אשי אמר חד למצוה וחד לעכב. רבא אמר חד לעונש וחד לעונש וחד לאזהרה דתניא רבי אליעזר אומר ולא ימותזה עונש כי בענן אראה זה אזהרה וכו' כדלעיל עד תלמוד לומר כי בענן אראה ועדיין לא נראה. אלא מאי טעמא איענש כדתנן רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט:

16 טז

תנו רבנן מעשה בצדוקי אחר שתיקן מבחוץ והכניס, ביציאתו שמח שמחה גדולה, פגע בו אביו א"ל אביו אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מהפרושין, א"ל כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה כי בענן אראה על הכפרת אימתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת ומוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו, ויש אומרים ביציאתו נגף דתני ר' חייא כמין קול שמעו בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכנים ומצאו כמין עגל בין כתפיו דכתיב ורגליהם רגל ישרה וגו'. בזאת יבוא אהרן (כתוב ברמז תקי"ט):

17 יז

בזאת יבוא אהרן מה תלמוד לומר, לפי שנאמר אל הקודש אל פני הכפרת אשר על הארון שיכול אין לי אלא הקודש שיש בו ארון וכפרת, מנין לעשות קדש שאין בו ארון וכפרת כקודש שיש בו ארון וכפרת. תלמוד לומר אל הקדש לעשות קודש שאין בו ארון וכפרת כקדש שיש בו ארון וכפרת. אתה אומר לכך נאמר אל הקדש לעשות קדש (וכו') שאינו (בא) [כזה] כפר הזה או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה כקדש הזה ואי זה זה פר הבא על כל המצות. והלא דין הוא ומה אם פרו הבא עללא הודע דמו נכנס לפני ולפנים, פרו הבא על הורע אינו דין שיכנס בו לפני ולפנים, תלמוד לומר בזאת יבוא אהרן בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה למעט פר הבא על כל המצות שלא יכנס דמו לפני ולפנים. בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה יכול מקום מתן דמו של פר שם מתן דמו של איל, אמר ר' יוסי תלמוד לומר לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה זה איל העולה, לכך נאמר לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה:

18 יח

כתנת בד קדש ילבש. בשחר היה לובש פילוסין של י"ב מנה, ושל בין הערבים הינדואי של שמונה מאות זוז דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בשחר היה לובש פילוסין של שמונה עשר מנה ובין הערבים של י"ב מנה. דכולי עלמא מיהת דשחרית עדיפי טפי מנלן דאמר קרא בד בד מובחר שבבד. מאי משמע דהאי שש לישנא דכיתנא הוא, אמר קרא בד (בבד) דבר העולה מן הקרקע בד בבד. ואימא עמרא, עמרא מיפצל. כיתנא נמי מיפצל. כיתנא אגב לקותא מיפצל, רבינא אמר מהכא פארי פשתים יהיו על ראשם וכו', אלא גמרא גמירי ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא:

19 יט

ומכנסי בד (כתוב למעלה ברמז תפ"ד):

20 כ

בד שיהו של בוץ, בד שיהו חדשים, בד שיהו כפולים בד שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהן בגדי פשתן אבל ילבש עמהן בגדי צמר, תלמוד לומר בד. יכול לא ילבש עמהן בגדי קדש אבל ילבש עמהן בגדי חול, תלמוד לומר בד. מה תלמוד לומר בד בד ארבעה פעמים למעט (בהן) ארבעה כלים שנאמר בהן לפני ה. מתוך שנאמר בחשן ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש וגו' יכול יכנס בו לפני ולפנים, תלמוד לומר בד ולא בחשן. מתוך שנאמר באפוד ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון יכול יכנס בו לפני ולפנים, תלמוד לומר בד ולא בציץ. קודש ילבש שיהו של קודש, אין לי אלא אלו בלבד, מנין (לעשות) [לרבות] שאר בגדי כהונה ובדי אחיו הכהנים תלמוד למר בגדי קדש, בנין אב לכל הבגדים שיהו של קדש: