Remez 563תקס״ג
1 א

ואם דל הוא. תנן התם השג יד בנודר והשנים בנידר והערכין בנערך והערך בזמן הערך. השג יד בנודר כי צדעני שהעריך את העשיר נותן ערך עני, עשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר, אבל בקרבן אינו כן, הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי היה מצורע עני מביא קרבן עני עשיר מביא קרבן עשיר. רבי אומר אומר אני אף בערכין כן, וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום, אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר:

2 ב

השג יד בנודר השג יד בנודר השג יד במעריך הוא, כדכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן. השנים בנידר השנים בנערך הוא, איידי דתנא השג יד בנודר תנא נמי השנים בנידר. עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני מאי טעמא אמר קרא אשר תשיג יד הנודר בנודר תלה רחמנא, אבל בקרבנות אינו כן, הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי היה מצורע עני מביא קרבן עני ואף על גב דמידירו עשיר, ואם דל הוא אמר רחמנא והא לאו דל הוא, אמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני, ודילמא עליה דידיה הוא דחס רחמנא אמדירו לא דהא כתיב הוא, אמר רב אדא בר אהבה ואין ידו משגת לרבות את הנודר, אבל מדירו עשיר מאי, הכי נמי דמייתי בעשירות אם כן מאי אבל בקרבנות אינו כן, חדא אמצורע עני ומדירו עני וחדא למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני, סד"א הואיל ואיתרבו קמ"ל, כדתניא לפי שמצינו בערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אף זה כן, תלמוד לומר ואם דל הוא. ולר' דאמר אומר אני אף בערכין כן אלמא אמר בתר חיובא דגברא אזלינן והא לא צריכא קרא למעוטי, הוא למעוטי מאי, למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר, סד"א הואיל ואמר רבי בתר חיובא דגברא אזלינן הכי נמי ליזל בתר חיובא דנברא קמ"ל:

3 ג

ואם דל הוא שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה, תלמוד לומר ואין ידו משגת, אי ואין ידו משגת יש לו ואינו (רוצה) [מצא] ליקח, תלמוד לומר ואם דל ואם דל הוא ואין ידו משגת הא כיצד עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו, הוא ולא נודריו מפני שבערכין עני שהעריך עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אפילו אמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני, תלמוד לומר הוא ולא נודריו. רבי אומר אומר אני אף בערכין כן, וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני (לא מפני) שאין העשיר חייב כלום, אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר, היה עני והעשיר או עשיר והעני נותן ערך עשיר אף זה מפני שחייב שלש בהמות ובקש האיש הזה לפוטרו לפיכך יביא קרבן עשיר:

4 ד

ולקח הכהן את כבש האשם. מה תלמוד לומר אחד, שאלה זו שאל ר' עקיבא לרבי חנינא, אמר ליה מה תלמוד לומר אחד, אמר ליה זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד, מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה מביא שנים תחת אחד והעלה תעלה חובה. אמר ליה רבי עקיבא ממקום שבאת, זה מביא קרבן מהשג יד ומטמא מקדש מביא קרבן מהשג יד אי מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו והעולה תהא עליו חובה, א"ל אם לאו מאין אתה מקיימו, אמר ליה זה מביא מהשג יד ובערכין מביא מהשג יד מה בערכין מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו, תלמוד לומר אחד:

5 ה

לתנופה לכפר עליו. וכי תנופה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר אלא מלמד שאם עשאה לתנופה שיירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר. ולוג שמן מה תלמוד לומר שהיה בדין שיביא שלישית לוג מה מצינו עשיר שמביא שלשה עשרונים מביא לוג אבל עני שמביא עשרון אחד יביא שליש לוג תלמוד לומר ולוג שמן. ושתי תורים או שני בני יונה שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. והלא דין הוא זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד מה יולדת מביאה אחד תחת אחד אף זה יביא אחד תחת אחד. או כלך לדרך זו, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שנים תחת אחד. נראה למי דומה דנין מהוסרי כפורים ממחוסרי כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים, או כלך לדרך זו, דנין קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאין נוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאין נוהג באיש כבאשה, תלמוד לומר ושתי תורים או שני בני יונה שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו, מה תלמוד לומר, שיכול אימתי אני אומר מביא קרבן עני בזמן שהיה עני מתחלתו, היה עשיר והעני מנין, תלמוד לומר אשר תשיג ידו. מאשר תשיג ידו מה תלמוד לומר, שיכול אימתי אני אומר יגמור בעני בזמן שהתחיל בעני, הביא אשמו עשיר והעני מנין, תלמוד לומר מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו מה תלמוד לומר, שיכול אימתי אני אומר יגמור בעושר בזמן שהתחיל בעושר, הביא אשמו עני והעשיר מנין, תלמוד לומר את אשר תשיג ידו. יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמור כבעני, תלמוד לומר את האחד חטאת ואת האחד עולה שממין חטאת מביא עולה. על המנחה שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף. יכול אף יולדת שהביאה קרבן עניה והעשירה תגמור בעניה, תלמוד לומר זאת:

6 ו

תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא. יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא, תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ועל ידי בתו על ידי עבדו ועל ידי שפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים, יכול אף על ידי אשתו יביא קרבן עני תלמוד לומר זאת. אמר ר' יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב לה שכך הוא כותב אחריות דאית ליך עלי מקדמת דנא:

7 ז

אשר לא תשיג ידו בטהרתו מצורע שהפריש קרבנו והעשיר הכל הולך אחר חטאת דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר הכל הולך אחר אשם. ר"א אומר הכל הולך אחר צרפין. אמר רב יהודה אמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו. רבי שמעון סבר המכשירו. רבי יהודה סבר דבר המכפר. ר' אליעזר סבר דבר הגורם לו טהרה ומאי צפרין:

8 ח

כי תבואו אל ארץ כנען. זהו שאמר הכתוב יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו יהו גוררין ומוציאין אימתי ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש, הא כיצד אומר אדם לחברו השאילני קב חטין ואומר לו אין לי, קב שעורין ואומר לו אין לי, קב תמרים והוא אומר אין לי. אשה אומרת לחברתה השאילני נפה אחת והיא אומרת אין לי. השאילני כברה והיא אומרת אין לי, מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות לא הוה אמרת לית לי ראו כמה חטין יש כאן כמה שעורין יש כאן כמה תמרים יש כאן לווט ביתא באלין לוטיא (בגאוה). רבי יצחק בן אלעזר מייתי לה מן הדין קרא שקערורות שקיע ביתא באלין לוטיא. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם כי תבואו אל ארץ כנען. על עשרה דברים נגעים באים, על עבודת אלילים, ועל גלוי עריות. ועל שפיכות דמים, ועל חלול השם, ועל קללת השם ועל גוזל את הרבים, ועל גוזל את שאינו שלו, ועל גסי הרוח, ועל מספרי לשון הרע, ועל עין הרע. על עבודת אלילים מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל אלה אלקיך ישראל. ומנין שלקו בצרעת שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא שפרחה בה זיבה וצרעת. ועל גלוי עריות מבנות ציון שנאמר יען כי גבהו בנות ציון וכתיב ושפח אדני קדקד בנות ציון. ועל שפיכות דמים מיואב שנאמר יחולו על ראש יואב וגו'. ועל חלול השם מגחזי שנאמר ויאמר גחזי נער איש האלקים וגו', מהו מאומה מן מומה דאית ביה. ומנין שלקה בצרעת דכתיב וצרעת נעמן תדבק בך. ועל קללת השם מגלית הפלשתי ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו וכתיב והיום הזה יסגרך ה' בידי ואין הסגר אלא צרעת כמה דאת אמר והסגיר הכהן. ועל הגוזל את הרבים משנא שהיה נהנה מן ההקדשות וכתיב הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה ואין עטה אלא צרעת שנאמר ועל שפם יעטה. ועל הגוזל את שאינו שלו מעוזיהו ויהי עוזיהו מצורע. ועל גסות הרוח דכתיב וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וגו'. ועל לשון הרע ממרים דכתיב והנה מרים מצורעת. ועל עין הרע אתיא כי ההיא דאמר רבי יצחק בן אלעזר שקערורות שקיע ביתא באלין לוטיא לפיכך משה מזהיר את ישראל כי תבואו אל ארץ כנען. אמר ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה, ממי אתה למד מאיוב שנאמר הבקר היו חורשות ואחר כן ותפל שבא ותקחם אש אלקים נפלה מן השמים כשדים שמו שלשה ראשים ולבסוף ויך את איוב בשחין רע, אף במצרים כן שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ויך גפנם ותאנתם וישבר את גבולם ואחר כך ויך כל בכור בארצם. ואף בנגעים הבאים לאדם בתחלה הן באין על ביתו, חזר בו טעון חליצה, ואם לאו טעון נתיצה, לא חזר הן באין על בגדיו, חזר בו טעונים כבוס, ואם לאו טעונים שרפה, ולבסוף הן באין על גופו, חזר בו יטהר, ואם לאו בדד ישב.

9 ט

דבר אחר כי תבואו אל ארץ כנען, שבעת עממין הן ואת אמרת ארץ כנען, רבנן אמרין רמזו חם חטא וכנען לקה אף כאן ישראל חוטאין והארץ מתקללת. רבי אבין אמר על ידישהיה כנען אביהן של כולן הדא הוא דכתיב וכנען ילד את צידן וגו'. ורבנן אמרין על ידי שהיו כולן תגרין הה"ר אשר סוחריה שרים נעניה נכבדי ארץ. ונתתי נגע צרעת תני רבי חייא וכי בשורה היא להם שבאין עליהם נגעים, תני רבי שמעון בן יוחאי כיון ששמעו כנענים שישראל באים לארצם, עמדו והטמינו כל ממונם בכתלים ובשדות. אמר הקדוש ברוך הוא לא הבטחתי לאבותיהן שאני מכניס את בניהם לארץ חרבה אלא לארץ מלאה כל טוב הדא הוא דכתיב ובתים מלאים כל טוב וגו' מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה בתוך ביתו נגעים והוא סותרו ומוצא בו סימא, שדהו נשדפה ומתוך שהוא הופכה מוצא תחתיה סימא, וכי מי בא ואמר להם לכנענים שישראל באים לארצם, אמר ר' שמואל בר נחמן שלש פרוזדגמאות שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד מאליו ופנה ולפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו הדא הוא דכתיב עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי. גבעונים השלימו הדא הוא דכתיב וכי השלימו יושבי גבעון שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו. בבית ארץ אחוזתכם זה בית המקדש שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם:

10 י

ובא אשר לו הבית. זה הקדוש ברוך הוא יען ביתי אשר הוא חרב. והגיד לכהן זה ירמיה שנאמר מן הכהנים אשר בענות. כנגע נראה לי בבית זה טנופת אלילים, ויש אומרים צלמו של מנשה. וצוה הכהן ופנו את הבית ויקח את אוצרות בית ה'. ונתץ את הבית וסיתה דנה סתרה. (הוציא) [והשליכו אתהן] אל מחוץ לעיר עמה הגלי לבבל. יכול לעולם תלמוד לומר ולקחו אבנים אחרות לכן כה אמר ה' הנני יסד בציון אבן בחן פנת יקרת מוסד המאמין לא יחיש:

11 יא

על הגנבות ועל שבועות שוא נגעים באים שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנח בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. איזהו דבר שמכלה עצים ואבנים הוי אומר זה צרעת דכתיב ונץ את הבית. ועל הדיין המקלקל את הדין, שנאמר לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, ואין פרח אלא צרעת שנאמר ואם פרוח תפרח הצרעת. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו מעוזיהו שנכנס בתחום הכהונה שנאמר והצרעת זרחה במצחו. ועל החושד בכשרים ממשה שאמר והן לא יאמינו לי וכתיב ויוציאה והנה ידו וגו'. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. מה חטאה ארץ כנען שלוקה, אלא בעון בני אדם הארץ לוקה שנאמר ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה. מפני מה היסורין באין לעולם מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא הוא לוקה ומי שלא חטא אינו לוקה. ולמה העצים והאבנים והבתלים לוקין כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה. וכן אתה מוצא שחטאו ישראל ובקש הקדוש ברוך הוא להגלותן אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא לסנחריב על כל האומות והגלה אותם שנאמר ותמצא כקן ידי ואסיר גבולות עמים. אמר הקדוש ברוך הוא יהיו ישראל רואין שהגליחי אומות העולם ויעשו תשובה ויראו דין שלימה אני עושה באומות העולם וייראו ממשפטי שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, אמר הקדוש ברוך הוא נכונו ללצים שפטים, אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו. משל לעבד רע שהיה נמכר כיון שהלך רבו לקנותו והיה יודע שהוא עבד רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם ברח רודה אותו בהם, כיון שברח הביא אותם כבלים וכבלו הביא את המגלבים והכהו, א"ל העבד לא היית יודע שאני עבד רע למה לקחת אותי, א"ל לפי שהייתי יודע שאתה עבד רע התקנתי לך כבלים ומגלבים שאם תסרח אני ארדה אותך בהם, אף הקדוש ברוך הוא יתברךשמו לעולמים עד שלא ברא את האדם התקין לו את כל היסורין, לפי שהוא יודע שיצר לב האדם רע שנאמר נכונו ללצים שפטים:

12 יב

כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן תלמוד לומר אל הארץ, אל הארץ המיוחדת. יכול משבאו לעמון ומואב, תלמוד לומר אשר אני נותן לכם, לכם ולא לעמו ומואב. לאחוזה לא הוזהרו עד שיכבשו מנין אתה אומר כבשו ולא חלקו, חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד מכיר את שלו יכול יהו מטמאין בנגעים, תלמוד לומר אשר לו הבית עד שיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו:

13 יג

ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, בשורה היא להן שנגעים באין עליהן דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר פרט לנגעי אונסין. ולר' שמעון נגעי אונסין מי לא מטמו והרי הוא אדם כי יהיה בעור בשרו מדבור ואילך. והלא דין הוא נאמר טמא בזב וטמא בנגעים מה זב מדבור ואילך אף נגעים מדבור ואילך. לא אם אמרת בזב שכן אינו מטמא באונס תאמר בנגעים שכן מטמאין באונס תלמוד לומר אדם כי יהיה מדבור ואילך. רבא אמר פרט לנגעי רוחות. רב פפא אמר פרט לנגעי כשפים. דבר הלמד מסופו כיצד ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם משמע משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר ובית שאין בו אבנים ועצים ועפר, כשהוא אומר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית דבר הלמד מסופו שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהו בו אבנים ועצים ועפר: