אדם כי יהיה בעור בשרו. למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בכל הפסוקים זהו שאמר הכתוב מה אקוב לא קבה אל, אבל בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם, זהו שאמר הכתוב איום ונורא הוא זה אדם ששולט בכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו שנאמר בו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. ממנו משפטו ושאתו יצא שבשעה שהוא חוטא מביא עליו יסורין מגופו למה שאין מדותיו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשסרח עליו עבדו מביא אדם אחר ומכהו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא מגופו של אדם רודה אותו ומכהו שנאמר ממנו משפטו ושאתו יצא, זה שאמר הכתוב כי לא אל חפץ רשע אתה ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחחיב בריה. על אחת כמה וכמה חפץ לצדק בריותיו. לא יגורך רע אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, וכן אתה מוצא כשברא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם שנאמר ויברך אותם אלהים, וכשקללן לא הזכיר שמו שנאמר ולאדם אמר ואל האשה אמר. וא"ת על הנחש הזכיר בשעת קללתו, כך שנו חכמים על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו אף על פי שהן לרעה, על המסית זה הנחש שהסית את האשה ואמר כי יודע אלהים וגו'. ועל העובר על דברי חכמים שנאמר כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע וגו'. ועל העושה פטרונו בשר ודם שנאמר כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו וגו'. וכן אתה מוצא בנח שברך את בניו אמר ברוך ה' אלהי שם. יפת אלהים ליפת, אבל כשקלל את כנען. וכן אתה מוצא באלישע שעמד וקלל את הארמים ואמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא הזכיר את השם. וכשחזר והתפלל עליהן שיפקחו עיניהן אמר ה' פקח את עיני. אפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירם לרעה, כשבא לקרבנות אמר למשה אדם כי יקריב מכם. אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר אדם כי יהיה בעור בשרו, קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידו באדם הזה אלא מתרה אותו ומלקה ביתו שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו יפה ואם לאו מלקה בבגדו שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. חזר בו יפה ואם לאו באין בגופו שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו. לעולם הבא הקדוש ברוך הוא יושב בדין על מלכות הרשעה. הוא אומר לה למה היית משעבדת בבני, והיא אומרת אתה עשית שמסרת אותם בידי, הקדוש ברוך הוא אומר לה לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך, חייך שאני יושב עליך במשפט ומחייבך, אניי פורע מן השר שלך ואחר כך אני פורע ממך שנאמר פקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'. אבל ישראל אני אקדש אותם ומטהרן וגואלן שנאמר וקראו להם עם הקדש גאולי ה'. וכן אמר שלמה כלך יפה רעיתי ומום אין בך:

פרשת מצורע:

זאת תהיה בורת שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, רבי מאיר ורבנן, רבי מאיר אומר שש ושבע הרי שלש עשרה, ורבן אמרין שבע, ומה מקיימין רבנן ושבע זו שביעית שקשה כנגד כולן ואיזה זה משלח מדנים. ואלו הן עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אין, רגלים ממהרות וגו', יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים. אמר ר' יוחנן וכולן בצרעת, עינים רמות מבנות ציון יען כי גבוה בנות ציון ותלכנה נטויות גרון שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה את גרונה להראות תכשיטיה וכתיב ושפח אדני את קדקד בנות ציון. רבי אלעזר אומר הלקן בצרעת כמה דאת אמר ולשאת ולכפחת, לשון שקר ממרים ותדבר מרים באהרן ובמשה וכתיב והנה מרים מצרעת כשלג. וידים שופכות דם נקי מיואב יחולו על ראש יואב וגו' זב ומצורע. לב חורש מחשבות און מעוזיהו שבקש ללבוש לבוש כהונה גדולה וכתיב וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מותו. רגלים ממהרות לרוץ לרעה זה גיחזי וצרעת נעמן תדבק בך. ומשלח מדנים בין אחים מפרעה ששלח מדנים בין אברהם לשרה וכתיב וינגע הק את פרעה, לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע (כתוב ברמז ס"ט):

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למיזבן סם חיים, אודקין עליה רבי ינאי הוה יתיב ופשיט בטרקליניה א"ל תא סק להכא זבין לי, א"ל לית את צריך לא אנת ולא דכוותך, אטרח עליה סלק לגביה, הוציא לו ספר תהלים מכורך הראה לו פסוק זה מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע. אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, שומר מצרעת נפשו. אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא המקרא הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעני, לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע: