Remez 544תקמ״ד
1 א

וכי ימות הרי זו מיתה ודאי, מן הבהמה יש מן הבהמה שמטמאה ויש מן הבהמה שאינה מטמאה פרט לטרפה ששחטה, והלא דין הוא אם מצינו בבהמה טמאה שלא השם פוסלה מאכילה מביאה לידי טומאה אלא מיתתה וכו', או כלך לדרך זו בהמה טמאה אסורה קודם למיתתה וטרפה אסורה קודם למיתתה מה בהמה טמאה אין שחיטה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטתה ת"ל מן הבהמה יש מן הבהמה מטמאה ויש שאין מטמאה פרט לטרפה ששחטה, דין אחר בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטתה, לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר, טול לך מה שהבאת, הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין, לא אם אמרת בבהמה טמאה שאין למינה שחיטה תאמר בטרפה שיש למינה שחיטה, בן שמונה יוכיח שיש למינו שחיטה ואין שחיטתו מטהרתו אף אתה אל תתמה על הטרפה אע"פ שיש למינה שחיטה לא תטהרנה שחיטתה, ת"ל מן הבהמה יש מן הבהמה שאינה מטמאה ויש שמטמאה פרט לטרפה ששחטה, אשר היא היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא, והלא דין הוא ומה אם בהמה שלא עשה דמה כבשרה מטמאה במשא שרץ שעשה דמו כבשרו אינו דין שיטמא במשא ת"ל אשר היא היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא, לכם להביא בהמה טמאה שהיא מטמאה במשא, והלא דין הוא ומה אם בהמה טהורה ששחיטתה מטהרתה מטמאה במשא בהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה אינו דין שתטמא במשא, השרץ יוכיח שאי שחיטתו מטהרתו ואין מטמא במשא אף אתה אל תתמה על בהמה טמאה אע"פ שאין שחיטתה מטהרתה לא תטמא במשא, ת"ל לכם להביא בהמה טמאה שמטמאה במשא, לאכלה להביא את בן שמונה ששחיטתה מטהרתה וכו' כדלעיל, בנבלתה ולא בעצמות ולא בגידים וכו', יכול אפי' בשעת חבורן ת"ל יטמא, בנבלתה (ולא בעצמות) ולא בקולית סתומה, או יכול אפילו נקובה תלמוד לומר יטמא בנבלתה ולא באלל המפוזר, יכול אפילו מכונס ת"ל יטמא, בנבלתה ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה (למת) [לחמת] עד שיוציא את כל החזה, יכול שאני מוציא את פחות מכשעור תלמוד לומר יטמא בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו תלמוד לומר יטמא:

2 ב

אמר רבה כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מטמאה, טומאה בלועה מנין דכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא טהור, אשכחן טומאה בלועה טהרה בלועה מנלן, ק"ו ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה מציל על טהרה שבתוכו מלטמא, אדם שמציל על טומאה שבתוכו מלטמא אינו דין שיהא מציל על טהרה שבתוכו מלטמא:

3 ג

והאוכל מנבלתה יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים אבית הבליעה ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה את שאין לו טומאה אלא באכילתה יצאת נבלת בהמה שמטמאה עד שלא יאכלנה, יכול נבלת העוף מטמאה מן הכתוב נבלת בהמה מקל וחומר, תלמוד לומר בה בה אתה מטמא בבית הבליעה [ואי אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה], א"כ למה נאמר האוכל ליתן שעור [לנוגע ולנושא] מה אוכל בכזית אף הנוגע והנושא בכזית. יכבס יכול אף הציפה תלמוד לומר בגד, אי בגד יכול בגד גדול לבן מטמא בזב ומטמא בנגעים מנין גדול צבוע וקטן לבן וקטן צבוע, עד שאתה מרבה להביא שביס של שבכה והגלגלין תלמוד לומר בגד בגדיו מרבה, מנין לעשות שאר כלים בבגדים תלמוד לומר וטמא, יכול יטמא אדם וכלי חרס תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרס:

4 ד

לכל השרץ השורץ, כמאן אזלא הא דתניא לכל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהן, כמאן כרבי אליעזר בן יעקב דאמר אפרוחין שנולדו אף בחול אסורין לפי שלא נתפתחו עיניהן, אמר רב הונא לא לישפי איניש שיכרא בצבייתא באורתא דילמא קא פריש ממנא לצבייתא והדר נפיל למנא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ, אי הכי במנא נמי דלמא פריש לדפני דמנא והדר נפיל למנא, התם היינו רביתיה, ומנא תימרא דתניא מנין לבורות שיחין ומערות ששוחה ושותה ת"ל תאכלו מכל אשר במים וליחוש דילמא פריש לדפנא והדר נפל אלא היינו רביתיה הכא נמי היינו רביתיה, א"ל רב חסדא לרב הונא תניא דמסייע לך כל השרץ השורץ לרבות יבחושין שסיננן טעמא דסיננן הא לא סיננן שרי, אמר שמואל קישות שהתליעה באיביה אסורה משום השרץ השורץ וגו', לימא מסייע ליה תני חדא על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשין ואת היתושים שבכליסים ותולעת שבתמרים ותניא אידך כל השרץ השורץ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים, מאי לאו אידי ואידי בפירא והא שהתליע באביה והא שלא התליע באביה, לא אידי ואידי באביה ולא קשיא הא בפירא והא באילנא, דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים:

5 ה

אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה. והרי שרצים דרחמנא אמר שקץ הוא לא יאכל ותניא ציידי חיה ועוף ודגים שנזדמנו להן מיני טמאין מותרין למכרם, שאני התם דאמר קרא לכם שלכם יהא, אי הכי אפילו לכתחלה נמי, שאני התם דכתיב יהו בהוייתן יהו: