אמר ר' אלעזר מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שיירי מנחם דא"ק ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלוה אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. אשכחן מנחה קדשי קדשים מנלן אתיא קדש קדשים. קדשים קלים מנלן אמר רבא אתיא ממדרשו של רבי ישמעאל דתניא ר' יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים וזה אחד מהם. ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה לירושלים ויאכלו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית. מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואמורים לגבי מזבח. בכורים יוכיחו מה לבכורים שכן טעונין הנחה ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך וגו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית. וליהדר דינא וליתי במה הצד. משום דאיכא למיפרך מה להצד השוהשבהן שכן יש בהם צד מזבח. מאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי תיבעי, ואי קסבר קדשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי יקרב. אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה והכא במאי עסקינן בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין הבשר קיים שמקשה בשור לדמו מה דמו למזבח אף בשרו למזבח ומקיש מעשר לבכור. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש מעשר דגן חולין הוא. ולמ"ד בתר מלמד אזלינן מאי איכא למימר דם ובשר חד מילתא הוא. כי סליק רבין אמרה לשמעתא קמיה דר' ירמיה אמר בכלאי טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמרי שמעתתא דמחשכן. לא שמיע להו הא דתניא בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלין וזבין ומצורעין משתלחין חוץ למחיצה. ותניא אידך בשני מקומות קדשים נאכלין מאי לאו הא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים. לא אידי ואידי בקדשים קלים ולא קשיא הא ר' ישמעאל הא רבנן. רבינא אמר הא והא בקדשי קדשים ומאי (שנא) [בשני] מקומות דקתני הא עד שלא העמידו הלוים המשכן וכו' סד"א אי פסולו להו ביוצא קמ למ"ל. אימא הכי נמי א"ק ונסע אהל מועד אף על פי שנסע אהל מועד הוא:
תנו רבנן כי כן צויתי כאשר צויתי כאשר צוה ה'. כיכן צויתי באנינות יאכלוה. כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להם. כאשר צוה ה' ולא מאלי אני אומר. ורמינהו מפי אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה. אמר שמואל לא קשיא הא ר"י הא ר' נחמיה דתניא מפני אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה דברי ר' נחמיה. רבי יהודה ור"ש אומרים מפני טומאה נשרפה שאם אתה אומר מפני אנינות נשרפה היה לשלשתן לישרף.
דבר אחר היה לאוכלן לערב ר"א והלא פנחס היה עמהן. רבא אמר אידי ואידי ר' נחמיה ולא קשיא כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות. ר' נחמיה היכי מתרץ להני קראי ורבנן היכי מתרצי להו להני קראי. ר' נחמיה מתרץ הכי מדוע לא אכלתם אמר לו משה לאהרן שמא נכנס דמה לפני ולפנים א"ל הן לא הובא את דמה. שמא חוץ למחיצתה יצתה א"ל הן בקדש היתה. ודילמא באנינות אקרבתוה ופסלתוהא, א"ל משה וכי הן הקריבו דפסלא בהו אנינות אני הקרבתי וא"ל ואי הן לא הובא את דמה ובקודש היתה אכול תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי באנינית יאכלוה א"ל ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה דאי בקדשי דורות וק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קדש חמור לא כל שכן. מיד וישמע משה ויוטב בעיניו לא בוש משה לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי. ר"י ור' שמעון מתרצי להו הכי מדוע לא אכלתם החטאת שמא נכנס דמה לפני ולפנים אמר לו הן לא הובא את דמה. שמא חוץ למחיצה יצתה אמר לו הן בקודש היתצה. ודילמא באנינות אקרבתוה ופסלתוה אמר ליה משה הן הקריבו דפסלה בהו אנינות אני הקרבתי ודילמא אגב טרדייכו פשעיתו בה ואטמאי אמר ליה משה כך אני בעיניך שאנימבזה קדשי שמים. ותקראנה אותי כאלה אפילו אלה כאלה אין אני מבזה קדשי שמים. אמר ליהאי הן לא הובא את דמה ובקודש היתה אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי באנינות יאכלוה. אמר ליהשמא לא שמעת אלא בלילה דאי ביום קל וחומר ממעשר ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קודש חמור לא כל שכן מיד וישמע משה וגו' לא בוש משה לומר לא למדתי אלא שמעתי ושכחתי. איבעי להו לשהויי ולמיכלה לאורתא טומאה באונס באתה. בשלמא לרבנן היינו דכתיב היום אלא לרבי נחמיה מאי היום חובת היום. בשלמא לרבי נחמיה היינו דכתיב הן היום אלא לרבנן מאי הן היום הכי קאמר הן הקריבו אני הקרבתי. שפיר קאמרי ליה, ר' נחמיה לטעמיה דאמר קדשי שעה לא פסלה בהו אנינות. אמר מר היה לו לאוכלה בערב שפיר קאמר ליה קסבר אנינות לילה דאורייתא
דבר אחר והלא פנחס היה עמהן שפיר קאמרי ליה סבר לה כי הא דאמר רבי אלעאי לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו וגו'. רב אשי אמר עד שעשה שלום בין השבטים שנאמר וישמע פנחס הכהן. ואידך נמי הכתיב וישמע פנחס הכהן ההוא לייחס זרעו אחריו:
ואת הזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור. אמר רבי נחמיה וכי ראשונים במקום טמא אכלום אלא טהור מכלל שהוא טמא טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב ואיזה זה מנחת ישראל. ואימא טהור מטומאת זב וטמא מטומאת מת ואיזה זה מחנה לויה. אמר אביי אמר קרא ואכלתם אותה אותה במקום קדוש ואין אחרת במקום קדוש אפקוה ממחנה לויה וכו'. שוק התרומה (כתוב ברמז תק"ח) חזה זה החזה. תנופה זו תנופת הסל. שוק זה השוק. תרומה זו תרומת תודה. אתה ובניך ובנותיך אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות. או יכול אתה ובניך ובנותיך בחלק. כשהוא אומר כי חקך וחק בניך היא אין חק לבנות הא מה אני מקיים אתה ובניך ובנותיך אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות נתנו. מזבחי שלמי בני ישראל לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו היום שנאמר ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה'. שוק התרומה וחזה התנופה מלמד שהחלבים למטה:
ואת שעיר החטאת. שעיר זה שעיר נחשון. חטאת זו חטאת שמיני. דרש זה שעיר של ראש חדש. יכול שלשתן נשרפו ח"ל והנה שורף אחד נשרף ולא שלשתן נשרפו. דרש דרש שתי דרישות למה אמר להם מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו מונחות. ואינו יודע איזו היא כשהוא אומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה הוי אומר זה שעיר של ראש חדש:
ויקצוף על אלעזר ועל איתמר. מלמד שנתן פניו כנגד הבנים וכעס. בני אהרן מלמד שאף אהרן היה עמהן בקצן והנותרים לא היה פנחס עמהם. לאמר השיבני על דברי: