Remez 495תצ״ה
1 א

חזר ר"ע ודן דין אחר מה לפסח מצרים שכן אין טעון מהן דמים ואימורים לגבי מזבח תאמר בפסח דורות שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. א"ל הריהוא אומר ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה שיהו כל עבודות של חדש זה כזה. ורבי עקיבא אי סבירא ליה דאין דנין אפשר משאי אפשר ליקום במילתיה דאי הדר ביה והאי דלא גמר מפסח מצרים משום האי פירכא הוא פסח מדבר יוכיח. לדבריו דרבי אליעזר קאמר ליה לדידי אין דנין אפשר משאי אפשר לדידך דאמרת דנין מה לפסח מצרים שכן [אינו] טעון מתן דמים ואימורין וכו', ואמר ליה ר"א ועבדת וגו'. ורבי אליעזר לימא ליה פסח מדבר יוכיח. לדבריו דר' עקיבא קאמר ליה לדידי דנין אפשר משאי אפשר ואטי משום האי פירכא, פסח מדבר יוכיח, לדידך דאמרת אין דנין ועבדת והשתא נמי ליפרוך, אמ ררב ששת זאת אומרת אין משיבין על ההיקש ובתרביצא אמור וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכללא איתמר דפסח כוליה חדא מילתא היא. פסח דאינו בא אלא מן החולין מנא ליה נפקא ליה מהא דאמר שמואל משום ר"א זאת התורה לעולה וג'ו מה חטאת אינו בא אלא מן החולין וכו'. ור' עקיבא האי וזבחת פסח מאיעביד ליה לכדרב נחמן מנין למותר פסח שקרב שלמים שנאמר וזבחת פסח וגו' והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר. ואכתי מהתם נפקא דתניא כבש לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברהשנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין למד על העז שאין טעונה אליה. אלא תלתא קראי כתיבי חד לעבר זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא עבר לא זמנו ולא שנתו. וצריכי דאי אשמעינן עבר זמנו ועברה שנתו משום דאידחי ליה לגמרי אבל עבר זמנו ולא שנתו דחזי לפסח שני אימא לא, ואי אשמעינן עבר זמנו ולא עברה שנתו דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עבר זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון חזי אימא לא צריכא. ת"ר מהו אומר תודה יקריב מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות שאיזה שירצה יקריבו לחמה עמה ת"ל התודה יקריב. יכול שתהא שניה טעונה לחם ת"ל יקריבנו א' ולא ב'. מנין לרבות ולדות חליפות ותמורות להקרבה ת"ל אם עלתודה. יכול יהו טעונות לחם ת"ל והקריב על זזבח התודה תודה טעונה לחם ולא ולדה ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם. א"ר אבא זו תודה וזו לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר אבדה תורה אינו מביא תודה אחרת מ"ט לחם גלל תודה ואין תודה גלל לחם. אמר רב כהנא מנין ללחמי תודה שנקראו תודה שנאמר והקריב על זבח התודה חלות. והקריב על זבח לחייב על כל זבח וזבח. והלא דין הוא ומה במקום שמיעט בלחם ריבה בכבשים כאן שרבה בלחם אינו דין שירבה בכבשים, ת"ל והקריב על זבח לחייב על כל זבח וזבח ת"ר חלות בלולות ולא רקיקין בלולות, שיכול והלא דין הוא ומה חלות שאין טעונות משיחה טעונות בלילה רקיקין שטעונים משיחה אינו דין שטעונין בלילה ת"ל חלות בלולות ולא רקיקין בלולות. רקיקין משוחין ולא חלות משוחות, שיכול והלא דין הוא ומה רקיקין שיאן טעונין בלילה טעונין משיחה חלות שטעונות בליה אינו דין שטעונות משיחה ת"ל רקיקין משוחין ולא חלות משוחות. מאי תלמודא לא לישתמיט ולכתוב חלות משוחות ורקיקין בלולין. וסלת מרבכת חלות למדנו לרבוכה שהיא באה סלת, חלות מנין ת"ל חלות חלות רקיקין מנין ת"ל מצות מצות. והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות וגו' מה ת"ל בשמן בשמן ב' פעמים, אר"ע אילו נאמר בשמן פ"א הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג כשהוא אומר בשמן בשמן ריבה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט. מעטו לחצי לוג יכול ישליש חצי לוג לג' מינין לחלות ולרקיקין ולרבוכה ת"ל וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן ריבה ואין רבוי אחר מעוט אלא לרבות כיצד הוא עושה נותן רביעית לרבוכה ורביעית לב' מינים מחצה לחלות ומחצה לרקיקין. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש מושח את הרקיקין כמין כ"י ומחזיר את השאר לחלות. א"ל ר' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא אפילו אתה אומר כל היום כלו בשמן למעט בשמן לרבות איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה רביעית שמן לנזיר ויש אומרים יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:

2 ב

על חלת לחם חמץ כנגד חמץ יביא מצה מה חמץ עשרה עשרנות אף מצה עשרה עשרונות. על חלות לחם חמץ מלמד שאין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניו בתנור. יקריב קרבנו על זבח מלמד שיאן הלחם קדוש אלא בשחיטתהזבח. זבח תודת שלמיו מלמד שאם שחטה שלא לשמה לא קדש הלחם. אמר רב כהנא מנין ללחמי תודה שנקראו תודה שנאמר והקריב על זבח התודה חלות. אי הכי איפכא נמי הא לא קשיא לחם איקרי תודה ותודה לא איקרי לחם. ד' מינין שבתודה מעכבין זה את זה דאיתקש לנזיר דכתיב על זבח תודת שלמיו ואמר מר תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות ולרביעית שמן. יכול לכל מה שאמור בענין ת"ל מצות. מאי תלמודא אמר רבא דבר שנאמר בו מצות לאפוקי רבוכה דלא נאמר בה מצות. דבי ר' ישמעאל תנא סל מצות כלל חלות ורקיקין פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט חלות ורקיקין אין מידי אחרינא לא. התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות, האיפה שלש סאין עשרים עשרון, עשרה לחמץ ועשרה למצה, עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרה למצה, ובמצה שלשה מינין חלות רקיקין ורביכה נמצאו שלשה עשרונין ושליש לכל מין ושלש חלות לעשרון, ובמדה ירושלמית היו שלשים קב חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר למצה, חמשה עשר לחץ קב ומחצה לחלה חמשה עשר למצה ובמצה שלשה מינין חלות רקיקין ורביכה נמצאו חמשת קבין לכל מין ושתי חלות לקב, מכולן היה נוטל אחד מעשרה תרומה שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה. ת"ר והקריב ממנו מן המחובר. אחד שלא יטול פרוס. מכל קרבן שיהו כל הקרבנות שוות שלא יטול מקרבן על חברו. תרומה לה' איני יודע מכמה היא הריני דן נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר תרומה מר להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה. או כלך לדרך זו נאמר כאן תרומה ונאמר בבכורים תרומה מה להלן אין לה שעור אף כאן אין לה שעור, נראה למי דומה דנין תרומה שאין אחריה תרומה מתרומה שאין אחריה תרומה ואל יוכיח בכורים שיש אחריהן תרומה. או כלך לדרך זו דנין תרומה הנאכלת במקום קדוש מתרומה הנאכלת במקום קדוש ואל תוכיח תרומת מעשר שנאכלת בכ"מ ת"ל ממנו תרומה לה' [וכתיב בתרומת מעשר] ממנו תרומה לגזרה שוה: