Remez 492תצ״ב
1 א

וזאת תורת האשם תורה אחת לכל אשמות לאשם בכסף שקלים. ורבנן אע"ג דכתיב תורת האשם אצטריך למכתב ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון. דאי מזאת תורת האשם הוה אמינא כי אמרינן תורה אחת לכל האשמות הני מילי בשא אשמות ודאין אבל אשם תלוי כיון דעל ספק חלב קאתי אימא לא יהא ספקו חמור מודאו מה וראו חטאת בת דנקא ספקו נמי אשם בת דנקא להכי כתב רחנמנא ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון. הניחא למ"ד דדריש זאת תורת אלא למ"ד דלית ליה זאת תורת מאי איכא למימר. יליף איל איל. א"ר יוחנן כל התורה כולה למדין למד מלמד חוץ מקדשים שאין למדין למד מלמד. דאם כן לא יאמר צפונה באשם וליתי בקדש הקדשים מחטאת למאי הילכתא כתב ביה רחמנא לאו למימר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש. ודילמא משום דאיכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות. קדשי קדשים יתירי כתיבי:

2 ב

כל זכר לרבות בעלי מומין. למה אם לאכילה כבר אמור אם למחלוקת כבר אמור ואם בעלי מומין קבועים כבר אמור ואם בעלי מומין עוברין כבר אמור, אם כן למה נאמר כל זכר שיכול אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין ת"ל כל זכר. יאכלנו כשר ולא פסול. קדש הקדשים לרבות זבחי שלמי צבור שלא יהיו נאכלים אלא לזכרי כהונה. הוא פרט לתודה ואיל נזיר. ר' אליעזר אומר אף האשם ששחטו שלא לשמו פסול הרי הוא אומר כחטאת כאשם מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו. הכהן המחטא אותה אותה למעלה ואין אחר למעלה. אי הכי חטאת נמי אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין. ההוא אותה לאו דוקא דהא שייר פסח. הכא נמי לאו דוקא דהא שייר עולת העוף, בזביחת מיהא לא שייר. תנן התם שהיה ר' עקיבא אומר כל הדמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין. וחכמים אומרים חטאת בלבד. רבי אליעזר אומר אף האשם שנאמר כחטאת כאשם. ורבנן אמר קרא דמה דמה של זו ולא דמה של אחרת. ואידך דמה ולא בשרה. ואידך דם דמה. ואידך דם דמה לא דריש. בשלמא לרבנן דאמרי אשם ששחטו שלא לשמו כשר היינו דאיתקש מנחה לחטאת [ומנחה לאשם] מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה מנחת נדבה הרי היא כאשם לפיכך קמצה שלא למשה כשרה. אלא רבי אליעזר למאי הילכתא איתקש מנחה לאשם. כאידך דרבי שמעון דתנן שלא בכלי שרת פסולה ור"ש מכשיר. ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא מאי טעמא דר' שמעון אמר קרא קדש קדשים היא כחטאת כאשם בא לעבוד עבודה ביד עובדה בימין כחטאת בכלי עובדה בשמאל כאשם. ורבי שמעון האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי עיקר קרא לדרבי יהודה בריה דר' חייא אתא. ומנחת חוטא דפסולה לשמה חטאת מאי טעמא משום דכתיב בה היא מנחת חוטא נמי הא כתיב היא. ורבנן למאי הילכתא איתקש אשם לחטאת לומר לך מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה:

3 ג

כחטאת כאשם מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף אשם מן החולין וביום ובידו הימנית. תורה אחת להם לסמיכה. לכהן אשר יכפר בו וגו' פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן:

4 ד

והכהן המקריב את עולת איש פרט לעולת הקדש דברי רבי יהודה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף פרט לעולת הגר. עולת איש אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין ת"ל עור העולה ריבה. אם כן למה נאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה. יכול אף נשחטה שלא לשמה הואיל ולא עלתה לבעילם לשם חובה לא יהיו הכהנים זכאים בעורה ת"ל עור העולה ריבה. אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין ת"ל אשר הקריב. יכול שאני מרבה אף עורות קדשים קלים, ת"ל העולה מה עולה מיוחדת קדשי קדשים יצאו קדשים קלים. רבי ישמעאל אומר עור העולה אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין. ודין הוא ומה במקום שלא זכו כהנים בבשר זכו בעורות כאן שזכו בבשר אינו דים שיזכו בעורות. מזבח יוכיח שזכה בבשר ולא זכה בעורות. לא אם אמרת במזבח שלא זכה במקצתן תאמר בכהנים שזכו במקצתן הואיל וזכו במקצתן יזכו בכולן. רבי אומר כל עצמנו לא נצרכנו אלא לעור העולה בלבד שבכל מקום הוער מהלך אחר הבשר. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים עורותיהן נשרפין עמהם שנאמר ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם, חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ניתנין מתנה לכהן לעולם רצו להפשיט מפשיטים רצו לאכלן אוכלים אותם ואת עורותיהן. אבל העולה לפי שנאמר בה והפשיט את העולה צריך הכתוב לומר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. ונתן לכהן פרט לטבול יום ולמחוסר בפורים ולאונן. יכול לא יחלקו בבשר שהוא לאכילה אבל יחלקו בעורות שאינן לאכילה. ת"ל עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן:

5 ה

עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה א"ר משום ר' ישמעאל נאמר לו יהיה בעולה ונאמר לו יהיה באשם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה מה אשם עצמותיו מותרים אף עולה עצמותיה מותרין. מופנה, דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לאשם שכן בשרו מותר. לו יהיה יתירא כתיב. פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד זריקה. לאחר זריקה מועלין בהן לעולם. ופליגא דר' אליעזר דאמר ר' אליעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין:

6 ו

כל שלא זכה מזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שנאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש. עולה שנשחטה שלא לשמה אף על פי שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים, אחד עולת איש ואחד עולת אשה עורותיהם לכהנים, עורות קדשים קלים לבעלים, עורות קדשי קדשים לכהנים מק"ו כדלעיל. עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר"י ר' יוסי אומר פרט לעולת גרים. מאעי פרט לעולת הקדש א"ר חייא בר יוסי פרט לעולה הבאה מן המותרות. הניחא למ"ד מותרה לנדבת צבור אזלי אלא למ"ד לנדבת יחיד אזלימאי איכא למימר. כדאמר רבא העולה עולה ראשונה ה"נ העולה עולה ראשונה. רבי אייבו א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבדק הבית לא מבעיא למ"ד קדשי בדק הבית תפסי מדאורייתא, אלא אפילו למ"ד לא תפסי הני מילי בשר אבל עור תפים. א"ל רב המנונא לרב נחמן כמאן כר' יהודה הא הדר ביה וכו'. א"ל אלא מר במאי מוקים לה. א"ל מוקמת ליה במקדיש נכסיו ואליבא דר' יהושע. דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות הראויות לגבי המזבח זכרים ונקבות ר' יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. ואפילו לר' יהושע דאמר אדם חולק הקדשו הני מילי בשר אבל עור תפים. ר' יוסי אומר פרט לעולת גרים א"ל רב חמא בר חלקיה לרבינא אטו גרים לאו איש נינהו א"ל פרט לגר שמת ואין לו יורשים. [ת"ר עולת איש] אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין וכו' ר' ישמעאל אומר וכו' ר' אומר כל עצמנו וכו'. תנא קמא נמי תיפוק מדינא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. ור' ישמאעל האי אשר הקריב מאיעביד ליה מיבעי ליה פרט לטבול יום ואונן. ותיפוק ליה מלו יהיה ר' ישמעאל לטעמיה דאמר נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם וכו'. וכל מנחה אשר תאפה בתנור (כתוב למלעלה רמ"ז ת"ו):

7 ז

וכל נעשה במרחשת האומר הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת. במרחשת לא יביא במחבת מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה כסוי מחבת אין לה כסוי דברי ר' יוסי הגלילי. ר' חנינא בןגמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רכין. מחבת צפה ומעשיה קשין. מרחשת עמוקה דכתיב וכל נעשה במרחשת מחבת צפה דכתיב ועל מחבת. ב"ש אומרים האומר הרי עלי מרחשת יהא מונח עד שיבא אליהו מספקא להו אי על שם כליין נקראו או על שם מעשיהן נקראו. ובה"א כלי היה בבית המקדש ומרחשת שמו ועשויה כמין כלבוס וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי כרתים וכמין בליטי היונים. ואומר וכלנעשה במרחשת ועל מחבת אלמא ע"ש כליין נקראו ולא ע"ש מעשיהם. לכהן המקריב אותה לו תהיה יכול לו לבדו ת"ל לכל בני אהרן תהיה. יכול לכלן ת"ל לכהן המקריב אותה הא כיצד לבית אב המקיבין אותה. ר"ש אומר מנחת חוטא שלכהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן. מנלן אמר חזקיה א"ק וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה אם אינו ענין לבלולה של חטין תנהו ענין לחרבה של שעורין. והאי להכי הוא דאתא האימיבעי ליה לכדתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים ת"ל וכל מנחה אשר תאפה בתנור לכל בני אהרן תהיה. יכול לא יחלקו זבחים כנגד מנחות שלא קמו תחתיהן בדלות אבל יחלקו מנחות כנגד עופות שהרי קמו תחתיהן בדלות ת"ל וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה. יכול יחלקו מנחות כנגד עופות שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים אבל יחלקו עופות כנגד זבחים שאלו ואלו מיני דמים הן ת"ל ועל מחבת וכל מנחה בלולה בשמן לכל בני אהרן תהיה. יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו מעשיהם ביד והללו מעשיהם בכלי אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות שאלו ואלו עשייתן ביד ת"ל וכל מנחה בלולה בשמן לכל בני אהרן תהיה. יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת [ומרחשת כנגד מחבת] שזו מעששיה קשין וזו מעשיה רכין אבל יחלקו מחבת כנגד מרחשת שזו וזו מעשיה קשין וזו וזו מעשיה רכין ת"ל וחרבה לכל בני אהרן תהיה. יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים ת"ל איש כאחיו אם על תודה כשם שאין חולקין בקדשי קדשים כך אין חולקין בקדשים קלים. איש כאחיו איש חולק ואפילו בעל מום ואין קטן חולק ואפילו הוא תם. ההוא מכל נפקא. והא אפיקתיה לכדר' יוסי בר' יהודה אלא ההוא מוכל. רבינא אמר אתיא מדתני לוי דתני לוי כל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע סד"א מן האש אמר רחמנא והאי לאו מותר מן האש קמ"ל. לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות. סד"א ואכלו אותם אשר כופר בהם ומנחת העומר להתיר קא אתיא ומנחת קנאות לברר עון הוא דקא אתיא קמ"ל. לכל חטאתם לרבות חטאת העוף סד"א נבלה היא קמ"ל. ולכל אשמם לרבות אשם נזיר ואשם מצורע. אשם מצורע בהדיא כתיב ביה אלא לרבות אשם נזיר כאשם מצורע סד"א להכשיר קאתי קמ"ל. אשר ישיבו זה גזל הגר. לך הוא ולבניך שלא ושל בניך יהא ואפילו בניך יהא ואפילו לקדש בו את האשה: