Remez 482תפ״ב
1 א

כלל שרבי עקיבא אומר שפסולו בקדש הקדש מקבלו. לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו חוץ מבעל מום שבעל מום בעוף כשר. רבי חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה אבא בעלי מומים מעל המזבח. יכול אף הנסכים אם עלו לא ירדו ת"ל עולה מה עולה מיוחדת שהיא באה בגלל עצמה יצאו נסכים שאינן באים בגלל עצמן מכאן אתה אומר הזבח כשר והנסכים פסולים הזבח פסול והסכים כשרים ואפילו זה וזה פסול (אלא) שהזבח לא ירד והנסכים ירדו. מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש למדנו שהמזבח מקדש את הראוי לו. מנין אף הכבש מקדש את הראוי למזבח ת"ל ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח מנין שאף הכלים מקדשים את הראוי להם ת"ל וקדשת אותם והיו קד קדשים כל הנוגע בהם יקדש. כלי הלח מקדש את הלח מדת היבש מקדש את היבש ואין כלי הלח מקדש את היבש ואין מדת היבש מקדש את הלח. כלי הקדש שניקבו אם עושין מהן מעין מלאכתן שהיו עושין כשהן שלמים מקדשין ואם לאו אין מקדשין. וכולם אין מקדשין אלא בקדש. היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר שיהא נותנו מבוא השמש והן מתעכלין והולכין עלגבי המזבח כל הלילה. אין לי אלא דברים שהן ראויין ליקרב בלילה דברים שדרכן ליקרב ביום וכו'. אתה אומר לכך נאמר כל הלילה שיהא נותנו מבוא השמש והן מתעכלין על המזבח כל הלילה או אינו אלא שיהא מעלן ע"ג המזבח כל הלילה. כשהוא אומר ולא ילין חלב חגי עד בקר למד שיהא מעלן מן הארץ למזבח כל הלילה [ומה אני מקיים כל הלילה] שיהא נותנו מבוא השמש וכו' ומה ת"ל עד הבקר אם אינו ענין לעכול אברים תנהו לתרומת הדשן למד שיהו תורמין את המזבח כל הלילה. בכל יום תורמין את המזבח מקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו. ביום הכפרוים מחצות. ברגלים מאשמורת הראשונה. מנהני מילי א"ר יוחנן ממשמע שנאמר כל הלילה איני יודע שהוא עד בקר ומה ת"ל עד בקר תן בקר לבקר ראשון של לילה. הילכך כל יומא מקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו סגיא. ביום כפור דאיכא חולשא דכהן גדול עבדינן מחצות. בגלים דנפישי ישראל ונפישי קרבנות עבדינן מאשמורת הראשונה, כדקתני טעמא לא היתה מגעת קריאת הגבר עד שהיתה העזרה מלאה משיראל:

2 ב

תנו רבנן בכל יום ויום היו שם שתים מערכות והיום שלש אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטרת ואחת שמוסיפין בו ביום דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע אחת מערכה גדולה [ואחת מערכה ב'] של קטרת ואחת של קיום האש ואחת שמוסיפין בו ביום רמ"א בכל יום ארבע והיום חמש אחת של אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב. דכולי עלמא מיהת תרתי אית להו מנלן אמר קרא היא העולה על מוקדה זו היא מערכה גדולה. והאש על המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ו' יוסי קיום האש מנא ליה נפקא ליה, מוהאש על המזבח תוקד בו. ורבי יהודה, ההיא להצתת האליתא הוא דאתא. ורבי יוסי הצתת האליתא מנא ליה, נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' שמעון דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר וכי תעלה על דעתך שזר קרב על גבי המזבח אלא למד על הצתת האליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח. ור' יהודה אי מהתם הוה קאי אארעא ועביד במפוחא קא משמע לן. ור' מאיר אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנא ליה, נפקא ליה מוהאש על המזבח. ורבנן וא"ו לא דרשי. ורבנן אברים ופדרים שלא נתעכלו מאיעבדי ליה, מהדרי להו למערכה גדולה דתניא מנין לאברים שלא נתעכלו מבערב שסודרן על צדי המזבח ואם אין מחזיקין סודרן על גבי כבש או על גבי סובב עד שיעשה המערכה גדולה וסודרן, ת"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח, מאי עולה עולה דיומי פשיטא צריכא למימרא אם אינו ענין לעולה דיומי תנהו ענין לאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב והיכא על המזבח. ור' מאיר עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטרת, דכ"ע מיהא מוסיפין בו ביום אית להו כנ"ל מוחאש ואפילו למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש אש תמיד למאי אתא לכדתניא ואש המזבח תוקד בו למד על מערכה שניה של קטרת שלא תהא אלא על מזבח החיצון אש מחתה ומנורה מנין. ודין הוא נאמר אש בקטרת ונאמר אש במחתה ומנורה מה להלן על מזבח החיצון אף כאן על מזבח החיצון. או כלך לדרך זו נאמר אש בקטרת ונאמר אש במחתה ומנורה מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח אש שאמרתי לך לא תהא אלא על מזבח החיצון. ולמדנו אש למנורה אש למחתה מנין. נאמר כאן אש במחתה ונאמר אש בקטורת מה להלן על מזבח החיצון אף כאן על מזבח החיצון. או כלך לדרך זו נאמר בקטרת ונאמר אש במחתה מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו ת"ל ולקח מלא המחתה גחלי אש וגו' איזהו דבר שמקצתו לה' ואין כולו לה' הוי אומר זה מזבח החיצון. ואיצטריך למיכתב מעל המזבח ואיצטריך למיכתב מלפני ה', דאי כתב רחמנא מעל המזבח ה"א מאי מזבח מזבח הפנימי כתב רחמנא מלפני ה'. ואי כתב רחמנא מלפני ה' הוה אמינא דוקא לפני ה' אבל מהאי גיסא ומהאי ניסא אימא לא צריכא:

3 ג

אביי מסדר סדר המערכה משמא דגמ' ואליבא דאבא שאול, מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת דתניא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר זו היא מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו היא מערכה שניה של קטרת, ואיפוך אנא מסתברא טערכה גדולה עדיפא שכן כפרתה מרובה. אדרבה שניה עדיפא שכן מכניסין אותה לפנים, אפילו הכי כפרתה מרובה עדיפא. איבעית אימא אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. מערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה, והאי עליה מיבעי ליה לגופיה, תרי עלי כתיבי. סדור שני גזרי עצים קודם לרשון מזבח הפנימי דאע"ג דהנ"א כתוב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר אפילו הכי מכשיר עדיף. מי דמי מכשיר מערכה שניה מאי ניהו שני גזרי עצים סדור שני גזרי עצים למערכה גדולה עביד ליה. א"ר ירמיה שום עצים. רבינא אמר הואיל והתחיל במערכה גומר. רב אשי אמר גזרי עצים מכשירי קטרת הן דאי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל נחלים ממערכה גדולה. דשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות מאי טעמא אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא, רבא אמר כריש לקיש דאין מעבירים על המצות וכי פגע ברישא במזבח פגאע ברישא במזבח פגע ברישא דתניא שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדורם משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך קימעא כלפי חוץ ונעבדיה בהדייהו כיון דכתיב את המנורה נכח השלחן בעינן דחזו אהדדי. אמר רבא שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור. הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, דם התמיד קודם להטבת שתי נרות, מאי טעמא אמר אביי ההוא בבקר בבקר דשני גזרי עצים דלא צריכי שדינהו להכא ולהכא חד שדייה להטבת חמש נרות דנקדמיה לדפ התמיד. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות, חד שדייה להטבת ה' נרות דנקדמיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. א"ל רב פפא לאביי ואימא חד שדייה לדשון מזבח הפנימי דניקרום לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדייה לדם התמיד דניקדום להטבת חמש נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו הניחאלריש לקיש דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבים כדי להרגיש כל העזרה כולה שפיר. אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים מאי איכא למימר. אמר ליה רבינא לרב אשי האי בבקר דעצים מי מייתר הא מיבעי ליה לגופיה דקאמר רחמנא נקדמיה למערכה שניה של קטרת. אמר ליה ולאו אוקימנא עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה. ומאי שנא דעביד הטבת ה' נרות ברישא נעביד הטבת שתי נרות. כיון דאתחיל ליה עביד רובא. ונעביד שית, אמר קרא בהיטיבו את הנורת ואין נרות פחות משנים. הטבת שתי נרות קודמת לקטרת דאמר קרא בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וחדר יקירנה. קטרת לאברים דתניא יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד. אברים למהנחה דתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה. מנחה לחביתין עולה ומנחה. חביתין לנסיכים שם מנחה. נסכים למוספין זבח ונסכים. מוספין לבזיכין והתניא בזיכין קודמים למוסיפין. תנאי היא דתניא מוספין קודמין לבזיכין ר' נחמיה אומר בזיכין קודמין למוספין אמר אביי מסתברא כצאן דאמר מוספים קודמין לבזיכין לאו אמרת בבקר בבקר להקדים הכא נמי ביום ביום לאחר. מ"ט דמאן דאמר בזיכין קודמין גמר חוקה חוקה מחביתין. אי מהתם גמר ליגמר לכולה מילתא מהתם להכי אהני ביום ביום לאחד: