Remez 469תס״ט
1 א

אם הכהן המשיח. שלא כדיני בשר ודם דינו של הקדוש ברוך הוא בשר ודם לצבור נושא פנים ליחיד אינו נושא פנים אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן הכהן המשיח יחטא והביא את הפר ואם כל עדת ישראל ישגו והקריבו הקהל. אם הכהן המשיח יחטא כהן המשיח מכפר וצריך כפרה. תני רבי חייא הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר. תנן וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו. אם הכהן המשיח יחטא אמר ר' לוי עלובה מדינתא דאסיא פדגריס ודאיקוטטא ודאיקוטטא דחדא עינא וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות. לאשמת העם אמר ר' יצחק משל לטושיטא של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב אמר המלך הואיל ואכל סדורים של דוב תאכלנו דוב כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ושבנא נהנה מן ההקדשות תאכלנו אש. והביא את הפר אל פתח אהל מועד. אמר ר' יצחק משללמלך שכבדו אוהבו בדורון נאה ובגלוסקא נאה אמר המלך הניחו דורון על פתח פלטין כל מי שיוצא ונכנס יהא רואה אותו שנאמר והביא את הפר וגו':

2 ב

והביא את הפר אף לאחר יום הכיפורים פר הוא מביא ואין מביא חליפין. והלא דין הוא ומה אם היחיד שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפור שוה קרבנו על כל מצות לקרבן מצות, יחידית משיח ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים אינו דין (שלא) שישוה קרבנו לקרבן מצות יחיד. נשיא יוכיח ששוה קרבנו עלכל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יחיד. אף אתה אל תתמה על המשיח שאף על פי ששוה קרבנו על כל המצות לקורבן יום הכפורים לא ישוה קרבנו על כל מצות לקרבן מצות יחיד. אלא מפני מה נאמר והביא יכול יביא חליפין תלמוד לומר פרפר מביא ואין מביא חליפין. וסמך את ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה. והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון שני ודיוין ואין טעון אנא טעון סמיכה. פר יום הכפור שטעון שני וידווין וטעון אנא אינו דין שיטעון סמיכה. לא אם אמרת בזה שבא על עבירת מצוה ידועה תאמר בפר יום הכפורים שאינו בא על עבירת מצוה ידועה הואיל ואינו בא על עבירת מצוה ידועה לא יטעון סמיכה תלמוד לומר וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה:

3 ג

ושחט את הפר לפני ה' בצפון. ולקח נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה שנאמר להלן בכלי אף לקיחה שנאמר כאן בכלי. ולקח הכהן המשיח. אין לי אלא כהן משיח מנין לרבות כהן אחר. תלמוד לומר הכהן אם סופנו לרבות כהן אחר מה תלמוד לומר הכהן המשיח אלא מצוה שיקבל כהן משיח ואם קבל כהן הדיוט עבודתו כשרה. מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית. מן הפר דם מן הפר יקבל. מכאן אמרו נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול מן כלי ואספו כשר. דם מהפר יקבלנו דאי ס"ד מדם הפר כדכתיב מדם ואפילו מקצת דם והא אמר רב יהודה אמר רב השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר שנאמר ואת כל דם הפר ישפוך והאי בשירים כתיב אם אינו ענין לשירים דהא ליתנהו דכולי דם תנהו ענין לקבלה וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין:

4 ד

והביאו אותו כשר ולא פסול, אותו אל אהל מועד למעט קרבן מצות יחידית שלא ינתן דמו על מזבח הזהב. וטבל ולא המספג. וטבל והזה כל הזאה טבילה. אצבעו נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו מה אצבעו האמור להלן הימנית המיומנת שבימין אף אצבעו האמור כאן הימנית המיומנת שבימין. בדם שיהא בדם כדי טבילה [מעיקרא]. והזה ולא המטיף. והזה ולא הזורק מן הדם, מן הדם שבענין, שבע פעמים לא שבע טפים. שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע כדרך שמונה ביום הכפורים. לפני ה' יכול את כל הבית תלמוד לומר את פני הפרוכת. יכול על כל הפרוכת תלמוד לומר הקדש מלמד שמכוין כנגד הבדים:

5 ה

אמר רב יהודה אמר שמואל השוחט צריך שיגביה סכין למעלה שנאמר ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ו

6 ו

דבר אחר. ודם הסכין במאי מקנח לה, אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב. אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא השוחט צריך [שיתן] ורידין לתוך כלי. אמר רבי זירא הצורם אזן הפר ואחר כך קבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר פר שהיה כבר. אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנלן אמר רבא תניא שה תמים (כתוב ברמז קצ"ה). באצבעו ולקח שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין. אמר ר' שמעון וכי נאמר יד בקבלה הואיל ולא נאמר יד בקבלה קבל בשמאל כשר. אמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי אמר אביי הא דרבי אלעזר בר רבי שמעון מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן דתניא ר' אלעזר בר' שמעון אומר כל מקום שנאמר אצבע בקבלה שינה בקבלה פסול בנתינה כשר. וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כר. והיכן נאמר אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר ונתתה על קרבנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו אבל לא לפני פניו ולא לאחריו:

7 ז

וטבל ולא מספג. בדם עד שיהא בדם וכו'. ואצטריך למיכתב וטבל ואצטריך למיכתב בדם, דאי כתב רחמנא וטבל הוה אמינא אף על גב דליכא שעור טבילה כתב רחמנא בדם. ואי כתב רחמנא בדם הוה אמינא אפילו מספג כתב רחמנא וטבל. מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע פסולין. תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה נאמר יותרת ושתי כליות בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור משל למלך בשר ודם שכעס על אוהבו ממעט בסרחנונו מפני חיבתו. ותנא דבי רבי ישמעאל מפני מה נאמר פרוכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר. משל למלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם מעוט סרחה פמליא שלו קיימת אם רובה סרחה אין פמליא שלו קיימת:

8 ח

כתוב אחד אומר את פני הפרכת וכתוב אחד אומר את פני פרוכת הקודש תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון אין משיח אין ארון. וה' דברים חסר בית שני אש תמיד וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוח הקודש מה טעם וארצה בו ואכבדה חסר ה' כתיב:

9 ט

ונתן הכהן מן הדם שבענין על קרן קרנות הרי שתים ולמטה הוא אומר על קרן קרנות הרי ארבע דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר על המזבח אשר באהל מועד על קרבנות שבאהל מועד לרבות מזבח הקטרת שתהנך מזבח בקטרת. קטרת שתהא משל צבור. הסמים שיהו סממניה מתוכה. לפני ה' מה תלמוד לומר אמר ר' נחמן לפי שמצינו בפר יום הכפורים שעומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שמזה יכול אף זה כן תלמוד לומר מזבח קטרת הסמים לפני ה' ואין הכהן לפני ה'. חטאת הצבור והיחיד טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. היכי עביד ר' יוחנן ורבי אלעזר חד אמר נותן אמה אילך ואמה אילך. וחד אמר מחדד ויורדה כנגד חודו של קרן. אליבוא דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר היא עצמה אינה נעשית אלא בחודה שלקרן כולי עלמא לא פליגי. כי פליגי אליבוא דרבי דתניא הדמים התחתונים נותנין מחוט הסיקרא ולמטה והעליונים מחוט הסיקרא ולמעלה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ב

10 י

דבר אחר בעולת העוף אבל חטאת בהמה היא בעצמה אינה נעשית אלא על גופה של קרן. מיתיבי חטאות הצבור והיחיד כיצד סדר מתן דמים שלהן היה עולה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית טובל אצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק וחומר בגודלו מכאן ובאצבע קטנה מכאן ומחטאויורד כנגד חודהשל קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו וכן כל קרן וקרן. היכ קאמר מצוה בחדוה ואי עביד אמה אילך ואמה אילך לית לן בה. ואת כל הדם ישפוך מה תלמוד לומר הפר לרבות פר של יום הכפורים שטעון מתן דם ליסוד דברי רבי עקיבא. אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה אם מי שאין נכנס דמו חובה לפנים טעון יסוד. מי שנכנס דמו חובה לפנים אינו דין שיטעון יסוד. אמר רבי עקיבא ומה מי שאין נכנס דמו לא מצוה ולא חובה ולפני ולפנים טעון. יסוד. מי שנכנס דמו חובה לפנים בין לחובה בין למצוה אינו דין שיטעון יסוד. יכול יעכבנו תלמוד לומר וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח שלמו כל הכפרות כולן דברי רבי ישמעאל קל וחומר לפר כהן משיח מעתה ומה מי שאין נכנס דמו לפנים ולא חובה ולא מצוה טעון יסוד. זה שנכנס דמו לפנים בין למצוה בין לחובה אינו דין שיטעון יסוד. יכול יעכבנו תלמוד לומר ואתכל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אינן מעכבין. אל יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי, אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה. או אינו אלא מזבח של עולה יהא יסוד. אמר ר' ישמעאל קל וחומר ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר עטונין יסוד תחלה. עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה יסוד תהלה. אמר ר' עקיבא ומה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד. עולה שבאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה. אמר מר אל יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי האי מיבעי ליה לגופיה. גופיה מאשר פתח אהל מועד נפקא אל יסוד מזבח העולה תן לה יסוד למזבח העולה. למאי הילכתא אי ס"ד כדכתיב לשירים שירים אבראי קעביד להו. מהו דתימא ליפך מיפך דבראי לגואי ודגואי לבראי הא אין לו יסוד לפנימי עצמו תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה. או אינו אלא מזבח של עולה יהא יסוד, מי כתיב אל יסוד העולה אל יסוד מזבח העולה כתיב אי כתיב אל יסוד העולה הוה אמינא אזקיפא דיסוד השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגא דיסוד. אמר ר' ישמעאל קל וחומר ומה שירים שאין (מעכבין) [מכפרת] טעונין גג יסוד תחלה עולה שמכפר אינו דין שטעונה גג יסוד יסוד. אמר ר' עקיבא קל וחומר ומה שירים אין מכפרין ואין באין לכפרה טעונה גג יסוד תחלה. עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה גג יסוד תלמוד לומר אל יסוד מזבח תן יסוד למזבח של עולה. מאי בינייהו אמר רב אדא בר אהבה ר' ישמעאל סבר שירים מעכבין ור' עקיבא סבר אין מעכבין. רב פפא אמר דכ"ע שירים לא מעכבי והכא במצוי חטאת העוף קא מיפלגי מר סבר מעכבין ומר סבר אין מעכבין. ישפוך ולא יטיף ישפוך ולא יזה ישפוך ולא יזרוק. אל יסוד מזבח העולה ולא על יסוד מזבח הפנימי. והלא דין הוא מזבח החיצון זכה במתן דמים מזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון מקום שנותן דם קרניו שם נותן דם יסודו וכו' וכשהוא אומר בעזרה אל יסוד מזבח שאין תלמוד לומר אלא ללמד אם שיריו לא קבל מזבח הפנימי שירי מזבח העולה מקבל.

11 יא

דבר אחר וכי יש יסוד לפנים מעצמו אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה (שהוא) [תן] יסוד למזבח של עולה. אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי. ואת כל חלב פר החטאת להבות פרי יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. החטאת לרבות שירי ע"ז וכל האמרו בענין. ממנו מן המחובר. כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה מפורש בשור זבח השלמים שיאן מפורש כאן אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמן מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם, אי מה שלמים טעונין הפרש אליה אף זה יטעון הפרש אליה תלמוד לומר משור זבח השלמים לשלמי צבור הקשיתיו ולא לשלמי כבש הקשיתיו. יהודה בן שמואל אומר מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם. אי מה זבחי שלמי צבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה תלמוד לומר משור זבח השלמים לשלמי שור הקשיתיו ולא הקשיתיו לשלמי כבש. רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא כאשר יורם משור זבח השלמים, למאי הילכתא ליותרת הכבד ושתי כליות ושירי ע"ז ופר העלם דבר של צבור בגופיה לא כתיב ביה אלא בהקישא אתא ומפר כהן משיח הוא דגמר, להכי אצטריך כאשר יורם למהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה דלא להוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. א"ל רב פפא לרבא ולכתוב בגופיה ולא ליקוש. אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד, וכי תימא אם כן ליקוש, ניחא ליה למיכתביה בגופיה מדאקיש ביה אקושי להכי כתב ואקיש דלא להוי דברה למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש:

12 יב

אמר ר' יהושע בן לוי וכי מה למדנו לפר כהן משיח משור זבח השלמים מעתה. אלא מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שור זבח השלמים עד שיהו מחשבותיו ומעשיו בבית החיצון אף פר כהן משיח עד שיהו מחשבותיו ומעשיו בבית החיצון. חומר בחלב מבדם ובדם מבחלב שהחלב מועלים בו וחייבין עליו משום פגול נותר וטמא מה שאין כן בדם. חומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה חיה ועוף בין טהורים בין טמאין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד. מנחני מילי אמר ר' ינאי דאמר קרא כאשר ורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים לפר כהן משיח, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה. א"ל ר' חנניא כעורה זו ששנה רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. אמר אביי אצטריך דאי כתב רחמנא כל חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי הכליות לא כתב רחמנא כאשר יורם. ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא אליה דליתיה בשור לא כתב רחמנא כל חלב. א"ל רב מרי לרב זביד אי אליה איקרי חלב לתסר באליה. א"ל עליך אמר כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז. והקטירם הכהן על מזבח העולה ולא על מזבח הפנימי, והלא דין הוא מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים מה מזבח החיצון מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלבים אף מזבח הפנימי מקום מתן דם קדשיו שם הקטר חלבים. הא מה אני מקיים לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה קדשים שלא זכה במתן דמים אבל קדשים שזכה במתן דמים הואיל וזכה במתן דמים יזכה בהקטר חלבים תלמוד לומר והקטירם הכהן על מזבח העולה ולא על מזבח הפנימי. את עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו והוציא מלמד שמוציאו כולו כשהוא שלם, יכול יוציאו שלם וישרפנו שלם תלמוד לומר ראשו וכרעיו מה ראשו וכרעיו האמור להלן על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח. אמר רבא דבר הלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בג"ש מדתניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם. יכול ישרפנו שלם נאמר כא ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראשו וכרעיו מה להלן על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח. אי מה להלן בהפשט אף כאן בהפשט תלמוד לומר ועורו ופרשו. מאי תלמודא אמר רב פפא כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעוור. תניארבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה כאן בנתוח שלא בהפשט אף להלן נתוח שלא בהפשט:

13 יג

והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות. או יכול חוץ למחנה אחת, כשהוא אומר בפר העדה אל מחוץ למחנה שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון אם כן למה נאמר מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה. כשהוא אומר בדשן אל מחוץ למחנה שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר אל מקום טהור אל שפך הדשן אם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שלישית:

14 יד

אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ואם טמא יטהרנו שיהא מקום מתוקן להם לכך. אל שפך הדשן שיהא שם דשן שיקדים את הדשן ששם יהו נותנין את הדשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך. ושרף אותו כשר ולא פסול. על העצים באש מה תלמוד לומר שיכול הואיל ונאמר שרפה בפנים ונאמר שרפה בחוץ מה שרפה האמורה בפנים בעצים כשרים למערכה אף שרפה האמורה בחוץ בעצים כשרים למערכה תלמוד לומר על עצים לרבות כל משמע אפילו תבן או בקש או בגבבא. באש ולא בסיד ולא ברמץ. ישרף אף על פי שאין שם דשן. ישרף אף על פי שמצית את האור בגופו:

15 טו

כתיב ובת כהן כי תחל לזנות באש תשרף בפתיליה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש. וכל היכא דכתיב באש לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש והכתיב ושרף אותו על עצים באש ותניא באש ולא בסיד רותח, התם באש תשרף לבסוף כתיב שרפה לרבות כל שרפה הבאה מחמת האש. הכא כתיב ושרף אותו על עצים באש באש אין מידי אחרינא לא. התם נמי כתיב על שפך הדשן ישרף. ההוא מיבעי ליה לכדתניא ישרף אף על פי שאין שם דשן אף על פי שהצית האש ברובו. ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון כשתמצא לומר פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן בית דין אף עדה האמורה כאן בית דין. אי מה עדה האמורה להלן כ"ג אף עדה האמורה כאן כ"ג תלמוד לומר ואם כל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזוזו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית. אמר ר' יוחנן מאה שישבו להורות לא נגמרה הוראה עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל. אמר רב הונא בריה דרב יהושע תדע דאילו כל התורה כולה קיימא לן דרובא כי כולה דמי והכא כתב רחמנא כל עדת עד דאיכא כולה הילכך אפילו הן מאה. מתיב רב משרשיא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לקבלה, מאי קראה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובא ככולה דמי תיובתא דר' יוחנן תיובתא. אלא מאי כל עדת דאמר רחמנא הכי קאמר אם איתא כולה סנהדרין הרי הוראה ואי לא לא. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא היה לו בנים הרי זה פטור נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהו כולן ראוין להוראה. מנלן אמר רב נחמן בר יצחק דאמר קרא ונשאו אתך בדומין לך. אמר אחד מהן איני יודע או שאמר להם טועין אתם יכול יהו חייבין תלמוד לומר עדת בני ישראל ישגו שכולן ישגו. יכול יהו חייבין על שגגת מעשה תלמוד לומר ישגו ונעלם דבר הא אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. מתוך שיצתה ע"ז לדון בעצמה יכול יהיו חייבין על שגגת מעשה שלה תלמוד לומר כאן מעיני ולהלן הוא אומר מעיני מה מעיני האמור להלן העלם דבר עם שגגת מעשה אף וכו'. הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין ע"ז בתורה הרי אלו פטורין. הודו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין. כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד פטור, יש ע"ז בתורה אבל המשתחוה לעבודה זרה פטור הרי אלו חייבין שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף. תנו רבנן ונעלם דבר ולא שתעלם כל המצוה כולה. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת יוכל יהו פטורין. ואי בקיום מקצת פטורין ובעקירת כל הגוף פטורין במאי חייבין. תנא הכי קשיא ליה אימא איפכא דדבר כולה מילתא משמע. תלמוד לומר ונעלם דבר קרי ביה ונעלם מדבר. חזקיה אמר קרא ועשה אחת מכל מצות מכל ולא כל מצות, מצות תרתי משמע. אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב. רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה כי יפלא ממך דבר מה להלן מן הדבר ולא כל הדבר אף בהוראה מדבר ולא כל הדבר. מצות האמורות במשיח מצות האמורות כאן. מכל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו:

16 טז

אשר לא תעשינה ואשמו כשם שנפרעים מן היחיד כך נפרעין מן הצבור. הורו וטעו מה שהורו יכול יהו חייבין תלמוד לומר ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאים. אשר חטאו והקריבו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים והשאר שלא חטאו מביאין על ידיהן פר. שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין לכך נאמר הקהל לחייב על כל קהל וקהל דברי ר' יהודה. רבי שמעון אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ובית דין מביאין על ידיהן פר. נאמר למעלה קהל ונאמר למטה קהל מה קהל האמור למעלה בית דין אף קהל האמור למטה ביתדין ולא צבור. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו חטאו ששה שבטים והן רובן או שבעה שבטים אף על פי שאין רובן של קהל מביאין פר. אמר מר ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאין. מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב דלא כרבי אליעזר דתניא אמר רבי אליעזר מה נפשך אכל חלב חייב אכל נותר חייב. רב אשי אמר אפילו תימא ר' אליעזר שאני הכא דכתיב אשר חטאו עליה. מאי טעמא דר' יהודה קסבר ארבע קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל. חד לחייב על כל קהל וקהל. וחד להוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל. וחד (לגזירה שוה) [לגרירה]. וחד לשבט שעשה בהוראת בית דין. ור' שמעון תלתא קראי כתיבי הקהל קהל מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא. חד לבית דין. וחד לחייב על כל קהל וקהל. וחד נאמר קהל למעלה ונאמר קהל למטה מה להלן בית דין עם הצבור אף כאן בית דין עם הצבור. ורבי מאיר קהל הקהל לא דריש הלכך תרי קהלי כתיבי. חד לגופיה וחד לגזרה שוה. ורבי שמעון בן אלעזר מאיטעמא כתיב והיה אם מעיני העדה אלמא אפילו מעוטא כתיב מעיני וכתיב כי לכל העם בשגגה למלימרא דרוב צבור אין מעוט לא הא כיצד עשו ששה והן רובו או שבעה אף על פי שאין רובן חייבין. ור' שמעון ור' מאיר הוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל מנא להו. אמר אביי אמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה עד שתעשה שגגה על ידי אחרים. רבא אמר כי לכל העם בשגגה. וצריכא דאי כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה הוה אמינא אפילו מיעוטא כתב רחמנא כי לכל העם בשגגה, ואי וכו' הוה אמינא בית דין בהדי רובא כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה. והא כי כתיבי הני קראי בעבודה זרה הוא דכתיבי יליף עיני מעיני. הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר. מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה. שוגגין ועשו מזידין פטורים. הורו ביתדין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים. ובעבודה זרה י"ב פרים וי"ב שעירים. רבי שמעון אומר י"ג פרים וי"ג שעירים. פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין ר"ש אומר מביאין שמונה פרים. ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט ושבט ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט לע פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין. ובהוראת בית דין הגדול אפילו שאר שבטים חייבין דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שנאמר עדת ישראל ולא עדת אותו השבט. מאן חכמים ר"ש. דאי ר' מאיר בעי רובא ושמע מינה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול לר"ש מייתי. ור' יהודה ור"ש שבט אחד דאקרי קהל מנא להו אמר רב אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים שמע מינה הכי קאמר רחמנא השתא אתיליד לך קהלא אחרינא דהוא בנימין. ודילמא הכי קאמר ליה רחמנא לכי את יליד לך בנימין דהוה י"ב דאיקרי קהל, א"ל השתא שני שבטים איקרי קהל י"א מיבעיא:

17 יז

וסמכו זקני העדה את ידיהם יכול זקני השוק תלמוד לומר עדה. אי עדה יכול קטני עדה תלמוד לומר העדה המיוחדין שבעדה. וכמה הן וסמכו שנים זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה. ר"ש אומר זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עוד אחד הרי כאן שלשה. לר"ש הכתיב וסמכו ההוא מיבעי ליה לגופיה, ור"י לגופיה לא צריך דאם כן ליכתוב זקני העדה את ידיהם על ראש. ורבי שמעון אי כתב הכי ה"א על בסמוך, ורבי יהודה גמר ראש ראש מעולה:

18 יח

וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקנים אלא באהרן. ורמינהו וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי חי טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי ר' יהודה. ר"ש אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים. אמר רב ששת ותסברא הך קמייתא מתרצתא היא והאמר ר"ש סמיכה בבעלים בעינן, אלא תריץ הכי פר טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים והכי קא"ל ר"ש לר' יהודה שעירי ע"ז בעי סמיכה ואי שמיע לך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דשמיע לך ומיעוטא הוא. ורבי יהודה למה לי למעטינהו מקראי והא אמר רבינא גמירי שתי סמיכות בצבור סימנא בעלמא. ור"ש שעירי ע"ז דבעו סמיכה מנא ליה. נפקא ליה מדתניא וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי רבי יהודה. ר"ש אומר לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה למה לי שהיה סימנא בעלמא. ואימא שעיר הנעשה בפנים דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירת מצוה ידועה. ולרבינא דאמר גמירי שתי סמיכות בצבור קראי למה לי, איצטריך הילכתא ואצטריך קרא דאי מקרא הוה אמינא זבחי שלמי צבור וכו':

19 יט

ושחט את הפר לפני ה' בצפון. את פני הפרוכת מה פרוכת האמור להלן פרוכת הקודש אף פרוכת האמור כאן פרוכת הקדש. ועשהלפר כאשר עשה לפר וגו' הפר הראשון שיהא ראשון לפר העדה לכל מעשיו. פר כהן משיח ופר העדה עומדין פר כהן משיח קודם לפר העדה לכל מעשיו. הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

20 כ

ועשה לפר כאשר עשה מה תלמוד לומר לכפול בהזאות ללמד שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. ואין לי אלא מתן שבע שמעכבת בכל מקום מתן ארבע מנין תלמוד לומר כן יעשה. לפר זה פר יום הכפוים. כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח. החטאת אלו שעירי ע"ז. יכול שאני מרבה אף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים תלמוד לומר החטאת כן יעשה לו. ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שרבה הכתוב ומעט מרבה אני את אלו שמכפרין על עבירת מצוה ידועה ומוציא אני את אלו שאין מכפרין עלן עבירת מצוה ידועה. וכפר אף על פי שלא סמך. ונסלח אף על פי שלא נתן שירים. ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים. אמרת פוסל אני בהזאות שמעכבות בכל מקום ומכשיר אני בשירים וסמיכה שאין מעכבות בכל מקום. מתן שבע שמעכב בכל מקום היכא. אמר רב פפא בפרה ובנגעים. מתן ארבע מנין תלמוד לומר כן יעשה. מאי שנא מתן שבע דכתיבן וכפילן מתן ארבע נמי כתיבן וכפילך. אמר ר' ירמיה לא נצרכה אלא לר"ש. דתניא למעלה אמר קרן קרנות שתים למטה אמר קרן קרנות ארבע דברי ר"ש. רבי יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר על קרנות המזבח אשר באהל מועד לרבות כל קרבנות שבאהל מועד. ור' יהודה האי כן יעשה מאי עביד ליה לכדתניא לפי שלא למדנו לפר יום הכיפורים לסמיכה ושירי הדם מנין תלמוד לומר כן יעשה. ולפר יום הכפורים לא למדנו הא אמרת לפר זה פר יום הכפורים. אצטריך סד"א ה"מ עבודה דמעכבת כפרה אבל עבודה דלא מעכבת כפרה אימא לא קמ"ל. ור"ש האי באהל מועד מאי עביד ליה מיבעי ליה שאם נפתחה התקרה של היכל לאהיה מזה. ואידך מאשר. ואידך אשר לא דריש. אביי אמר לרבי יהודה נמי אצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאף על גב דכתיבי וכפילי לא מעכבן מתן מתן ארבע נמי לא תעכב קמ"ל:

21 כא

לפר זה פר כהן משיח. למאי הילכתא לעכב. לפר זה פריום הכפורים למאי הילכתא לעכב:

22 כב

פשיטא חוקה כתיבוא ביה. אמר רב נחמן לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר כי כתיבואן חוקה אדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים אבל דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי. אימא מדכסדרן לא מעכבן הזאות נמי לא ליעכבו קמ"ל. מתקיף לה רב פפא ומי מצית אמרת הכי והתניא וכלה מכפר אם כפר כלה אם לא כפר לא כלה דברי ר' עקיבא. אמר ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. אלא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לאת בדם ובטבילה את. אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא להכשיר אמין שבאצבע בדם שיהא בדם שעור טבילה מעיקרא. וטבל ולא מספג. וצריך למיכתב וטבל וצריך למכתב בדם. דאי כתב רחמנא וטבל ה"א אף על גב דליכא שעור טבילה מעיקרא כתב רחמנא בדם. ואי כתב רחמנא בדם ה"א אפילו מספג כתב רחמנא וטבל. מזבח קטרת הסמים למה לי. שאם לא נתחנך המזבח בקטרת הסמים לא היה מזה. תניא כוותיה דרב פפא ועשה כאשר עשה מה תלמוד לומר לפר לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר קל וחומר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן הושוו מעשים למעשים. מקום שהושוה קרבן אינו דין שישוו מעשים למעשים. אלא מה תלמוד לומר לפר זה פר העלם דבר של צבור. לפר זה פר כהן משיח. מאילא הושוה קרבן לקרבן פר העלם דבר ושעירי יום הכפורים והכי קאמר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. ואתא ליה פר יום הכפורים וטבילה מפר כהן משיח ושעיר יום הכפורים מהאי קל וחומר. ואתא ליה שעיר יום הכפורים משעיר ע"ז מקל וחומר מפר העלם ושעיר של יום הכפורים. ושעיר של יום הכפורים גופיה מנלן מפר יום הכפורים ושעירי ע"ז והכי קאמר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו, מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי (שעיר) [פר] והאי (שעיר) [פר] אינו דין שהושוו מעשים למעשים. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר אין. לפר זה פרהעלם דבר הא בגופיה כתיב. אמר רב פפא משום דבעי אגמורי פר העלם דבר של צבור ביותרת ושתי הכליות לשעירי ע"ז ופר העלם דבר של צבור דלא כתיב ביה בהיקשא אתי אצטריך לפר ולמהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה. דלא תהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. תניא כוותיה דרב פפא ועשה כאשר עשה מה תלמוד לומר לפר לפי שנאמר והם הביאו את קרבנם לפני ה' וחטאתם חטאתם אלו שעירי ע"ז. שגגתם זה פר העלם דבר. חטאתם על שגגתם אמרה תורה חטאתם הרי לך כשגגתם. שגגתם מהיכן למדת לא בהיקש. דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. אלא מה תלמוד לומר לפר זה פר העלם דבר לפר זה פר כהן משיח. אמר מר חטאתם אלו שעירי ע"ז תיפוק לי' מקרא קמא דאמר מר החטאת אלו שעירי ע"ז. אמר רב פפא אצטריך סד"א ה"מ הזאות דכתיבי בגופיה אבל יותרת ושתי כליות דלא כתיבי בגופיה אימא לא קמ"ל א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא והאי תנא לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין קאמר. תנאי היא תנא דבי רב מרבי כי הכי ותנא דבי רבי ישמעאל לא מרבי כי הכי:

23 כג

והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות. ושרף אותו כשר ולא פסול. כאשר שרף את הפר הראשון מכאן אמרו פר המשיח ופר העדה עומדין פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו. יכול אף שעירי עבודה זרה יקדמוהו ודין הוא אם פר יחידי קודמתו פר ושעיר לא יקדמוהו. תלמוד לומר הפר הראשון ואין שעירי ע"ז ראשונים. חטאת הקהל בנאו בנין אב לכל חטאת הקהל שתשרף. יכול אף שעירי הרגלים תלמוד לומר הוא. ומה ראית לרבות שעירי עבודה זרה ולהוציא את שעירי הרגלים אחר שרבה הכתוב ומעט מהאלו מיוחדים שהן באין על עבירת מצוה ידועה יצאו שעירי רגלים שאין באין על עבירת מצוה ידועה. והלא שעיר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצוה ידועה וטעון שרפה. מה זה מיחד שדמו נכנס לפני ולפנים יצאו שעירי רגלים שאין דמם נכנס לפני ולפנים. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת. הוא פרט לשחטו שלא לשמו:

24 כד

אשר נשיא יחטא. רבן יוחנן בן זכאי אומר אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת אין צריך לומר על זדונו. אם נשיא מביא קרבן על שגגתו אין צריך לומר הדיוט. מתקיף לה רב אחא בריה דרבא אלא מעתה דכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ובירבעם כתיב ביה אשר חטא ואשר החטיא הכי נמי דאשרי הדור הוא. שאני הכא דשני קרא בדבוריה. נשיא יכול נשיא שבט כנחשון בן עמידנדב תלמוד לומר מכל מצות ה' אלקיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלקיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלקיו אף כאן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו. בעא מניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל. איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן ואלו מביאין לעצמן התם לא כייפי להדדי. רב ספרא מתני הכי מדמיכף כייפי להו. בעא מניה רבי מרב כגון אני מהו בשעיר אמר ליה התם שבט הכא מחוקק ותני לא יסור שבט מיהודה זה ראש גלות שבבבל שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. אשר נשיא יחטא פרט לקודמות. והלא דין הוא ומה משיח שמביא חטאתו משעבר אינו מביא על הקודמות. נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות. מה למשיח שכן אינו מביא בשגגת מעשה תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה תלמוד לומר אשר נשיא יחטא כשיחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט. אשר נשיא יחטא יכול גזירה ת"ל אם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא. אמר מר יכול גזירה מהיכאתיתי אין דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה הוא להן שנגעים באים עליהן דברי ר' יהודה, אשר נשיא יחטא פרט לחולה משום דה"ל חולה אידחי ליה מנשיאותיה. אמר ר' אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית, מדקאמר בבית החפשית מכלל דעד השתא עבד הוה. אין כי הא דרבן גמליאל ור' יהושע הוו קאזלי בספינתא בהדיר' יהושע הוה פיתא וסולתא בהדי רבן גמליאל הוה פיתא. שלים פיתא דרבן גמליאל סמך על סולתיה דרבי יהושע. א"ל מי ידעת דאית לן עיכובא כולי האי דאייתת נמי סולתא א"ל כוכב אחד יש שעולה אחד לשבעים שנה ומתעה את הספנים אמרתי שמא יעלה ויתענו א"ל כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה א"ל עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידין שיש ביבשה רבי אלעזר (בן) חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפין יש בים ואין להן לא פת לאכול ולא בגד ללבוש, נתן דעתו להושיבן בראש, כשעלה ליבשה שלח אליהם ולא באו חזר ושלח להן ובאו אמר להם כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם שנאמר וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה. אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא. והלא דין הוא ומה משיח שאינו מביא בשגגת מעשה מביא חטאתו משעבר. נשיא שמביא בשגגת מעה אינו דין שיביא חטאתו משעבר. תלמוד לומר אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא. קל וחומר למשיח מעתה ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה וכו' אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה לא כל שכן ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא חטאתו משעבר:

25 כה

ועשה אחת ועשה הנה לחייב על כל אחת ואחת שאם אכל חלב וחלב שם אחר בשני העלמות חייב שתים שני שמות בהעלם אחר חייב שתים. אמר ליה רמי בר חמא לרבחסדא בשלמא שם אחר בשני העלמות חייב שתים דהעלמות מחלקין. אלא שני שמות בהעלם אחד אמאי חייב שתים הא בעינא העלמות וליכא. אמר רבי שמעון בן לקיש משום בן טומנאי הכא במאי עסקינן כגון שאכל בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקין:

26 כו

חלב ודם בין בהעלם אחד בין בשני העלמות חייב חטאת. סקילה וסקילה משם אחר בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד חיב שתי חטאות. סקילה ושרפה בין בהעלם אחד בין בשני העלמות חייב שתי חטאות. מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מצות האמורות במשיח מצות האמורות בעדה הן מצות האמורות כאן. מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שמביא על שגגת מעשה. ואשם מלמד שמביא אשם תלוי. והלא דין הוא ומה אם היחיד שאין מביא על הודעו זכר מביא אשם תלוי נשיא שמביא על הודעו זכר אינו דין שמביא אשם תלוי. משיח יוכיח שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי. ואף אתה אל תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר לא יביא אשם תלוי. ת"ל ואשם מלמד שמביא אשם תלוי. דין אחר יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור מה יחיד מביא אשם תלוי אף נשיא מביא אשם תלוי. או כלך לדרך זו משיח מוציא מכלל צבור ונשיא מוציא מכלל צבור מה משיח אין מביא אשם תלוי אף נשיא לא יביא אשם תלוי ונראה למי דומה דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה ואל יוכיח משיח שאין מביא על שגגת מעשה. או כלך לדרך זו דנין דבר שמביא על הודעו זכר ממי שהוא מביא על הודעו זכר ואל יוכיח יחיד שאינו מביא על הודעו זכר ת"ל ואשם מלמד שמביא אשם תלוי:

27 כז

הודע לו ולא שאמרו לו אחרים. אין לי אלא בזמן שאמרה שפחה ומנין אפילו אמרה לו אשה. אוציא את שאמרה לו אשה שאין אשה כשרה לעדות. מנין אפילו אמרו לו קרובים אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרין להעיד. מנין אפילו אמר לו עד אחד אוציא את שאמר לו עד אחד שאין מחייבו ממון אלא שבועה מנין אפילו אמרו לו שנים ת"ל הודע לו אליו ולא שיודיעוהו אחרים, או יכול אף על פי שאינו מכחיש ת"ל או הודא אליו והביא. אביא את שאמרו לו שנים שכן מחייבין אותו מיתה ומנין אפילו אמר לו עד אחד. אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה מנין אפילו אמרו לו שנים קרובים אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר מנין אפילו אמרה לו אשה אפילו אמרה לו שפחה ת"ל או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה. והביא את קרבנו אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל. א"ל רבי יהודה וכי היאך אומר לו עמוד והתודה והוא אומר לא חטאתי. אמר רבי שמעון ואם אמר מזיד אני פטור ר' מאיר אומר אם אמר מתחלה מזיד אני שומעין לו אבל אם היה דן עמהן כל היום ולבסוף אמר מזיד אני אין שומעין לו. כיוצא בו אמר רבי מאיר אמרו (מזיד) [נזיר] אתה ואמר תנאי היה בלבי שומעין לו אבל אם היה מונע כל היום ובאחרונה אמר תנאי היה בלבי אין שומעין לו:

28 כח

תנו רבנן או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אף על פי שאין מכחישן תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום. במאי עסקינן אי נימא בב' ואין מכחישן קרא בעי אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישו מהימן. או הודע אליו כתיב ידיעה גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור. וצריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתיא דאיכא למיפרך מה ליחיד שכן כל קרבנו נקבה. יחיד מנשיא לא אתיא שכן אינו בשמיעת קול. צבור מנשיא לא אתיא מה לנשיא שיש בקרבנו נקבה. [יחיד ונשיא] מצבור לא אתיא שכן אינם חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. יחיד מנשיא וצבור לא אתיא מה להנך שכן אינם בשמיעת קול. צבור מניא ויחיד לא אתיא שכן יש בקרבנו נקבה. נשיא מיחיד וצבור לא אתיא מה להנך שכן אינם עשויין להשתנות. תאמר בנשיא שעשוי להשתנות, אלא אמר אביי מהכא מכדי מצות מצות קא ילפי מהדדי למה לי דכתיב שלש ידיעות אם אינו ענין לגופייהו דהא גמרי להו מצות מצות תנהו ענין להיכא דכי ידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת אימא כי וכו' דיום הכפרוים לא על הדין חטא קא אתי אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי אימא לך הכי נמי דמכפר וכי מתיידע ליה בתר דמייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת וכו' אשם תלוי למה בא אמר רבא להגן עליו מן היסורין. אשר חטא בה חלב ונותר לפניו אכל אחת מהם ואינו יודע איזה מהם אכל. אשתו נדה ואחותו בבית ושגג באחת מהם ואינו יודע באיזה מהם שגג. שבת ויה"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב אם אשתו בעל חייב אם אחותו בעל חייב אם בשבת עשה מלאכה חייב אם ביום הכפורים עשה מלאכה חייב א"ל ר' יהושע האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה פרט למתעסק. מתעסק דמאי אי בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה דהא אמר נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה. אלא מתעסק דשבת דפטור מ"ט מלאכת מחשבת אסרה תורה. לרבא משכחת לה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר. לאביי משכחת לה כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר. דאיתמר נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור מ"ט הא לא איכון לשם חתיכה. לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב הא איכוין לשם חתיכה בעלמא. רבא אמר פטור הא לא איכויין לשם חתיכה דאיסורא דכי איכוין לחתיכה דתלוש איכוין. אמר ר' יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר. על מה נחלקו על העושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה או ביום הכפורים עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. תניא א"ל ר' יוסי דקדקתם אחרי א"ל הגביה בין השמשות מהו. א"ל דקדקתם אחרי ולא הועלתם כלום מקצת הגבהה שנאמר כי תחטא ולא ידע פרט לזה שידע שחטא. א"ל ר"ש הוא עצמו שמביא אשם תלוי שנאמר ועשה ולא ידע והלא לא ידע במה חטא אבל ספק אכל חלב ספק לא אכל צא ושאול עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו. מאי הוי עלה ת"ש דתניא חטא ואינו יודע במה חטא ספק חטא מביא אשם תלוי. מאן שמעת ליה דאמר חטא ואינו יודע מה חטא מביא אשם תלוי ר"ש וקתני סיפא ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי ש"מ סבירא ליה לר"ש ספק חטא ספק לא חטא מביא אם תלוי:

29 כט

רבי שמעון שזורי אומר לא נחלקו על דבר שהוא משני שמות שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ור' יהודה אומר אף על דבר שהוא משום שם אחד היה רבי יהושע פוטרו. כיצד שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית נתכוון לבוא עלן זו ובא על זו. תאנים וענבים לפניו נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים ענבים ולקט תאנים שחורות ולקט לבנות לבנות ולקט שחורות ר' אלעיזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. תמה אני אם יפטור בה ר' יהושע א"כ למה נאמר בה פרט למתעסק. והביא אף לאחר יום הכפורים. קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו. יכול לא יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן של אביו. יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות. אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה שהרי אדם מגלח על (מצור נזירות) [מעות אביו בנזירות] בזמן שהן סתומי ולא בזמן שהן מפורשים. ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו. יכול לא יצא במעות שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו. יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה ומן החמורה על הקלה ומן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל ולא כפר. אבל יצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן אם הפריש לעצמו מעות של החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי מעל וכפר ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו:

30 ל

שעיר ולא שעירת עזים ולא חילופה. והלא דין הוא ומה אם היחיד שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים שוה על כל המצות לקרבן מצוה יחידית. נשיא ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים אינו דין שישוה קרבנו לקרבן מצוה יחידית. משיח יוכיח ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית. לא אם אמרת במשיח שאין מביא זה וזה מן הצאן תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן הואיל ומביאזה וזה מן הצאן שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית. תלמוד לומר שעיר ולא שעירת עזים ולא חילופה. זכר ולא נקבה. תמים ולא בעל מום:

31 לא

וסמך ידו על ראש השעיר. לרבות שעיר נחשון לסמיכה רברי ר"י. ר"ש אומר לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת צבור שרמה נכנס לפנים טעון סמיכה. שחט אותו ולא תמורתו. כשהוא אומר למטה ושחט אותה ולא חילופה ולא ולדה ולא תמורתה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר חמש חטאות הן מתות. ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושכפרו בעליה ושעברה שנתה. ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור שאין הצבור מביאה נקבה. ואין תמורת חטאת בצבור שאין הצבור ממירין. ולא חטאת שמתו בעליה שאין צבור מתים. שכפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהו מתות בצבור אמרת לאו ילמדו סתימות ממפורשות מה מפורשות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור:

32 לב

ושחטו אותו במקום אשר ישחט את העולה. היכן נשחטו בצפון אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ולמה יצא מעתה לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול. אתה אומר לכך יצא או לא יצא ללמד שאין טעון צפון ת"ל במקום אשר ישחט. ואין לי אלא זו בלבד מנין לרבות כל חטאות שלא תהא שחיטתה אלא בצפון וכו' או אינו מביא אלא כיוצא בזה מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע אף איני מרבה אלא כיוצא בו. את מה אני מרבה את שעירי עבודה זרה שהם חטאת זכר וקבועים ומכפרים ובאים מן הצאן ובאים על חטא ידוע וכו'. כשהוא אומר תשחט לרבות שעירי רגלים שהם חטאות קבועים מכפרים ובאים מן הצאן אבל אינם באים חטאת זכר קבועים ומכפרים ואינן באים מן הצאן ובאים על חטא ידוע אבל אינה באה זכר או שעירי יום הכפורים שהן חטאת זכר קבועה מכפרת ובאה מן הצאן אבל אינו בא על חטא ידוע שקול הוא ויבואו שניחם כשהוא אומר תשחט לרבות חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבועה. או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא שקול הוא ויבואו שניהם כשהוא אומר תשחט לרבות מצורע שאינה חטאת קבוע מכפרת. אחר שרבינו דברים שהן כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו למה יצאת מעתה לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול. יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהא פסול אבל כל שאר חטאות מצוה לשחטן בצפון ואם לא נשחט בצפון יהו כשרות. ת"ל ושחט את החטאת במקום העולה בנין אב לכל חטאות שאםלא נשחטו בצפון יהו פסולין. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת פרט לששחטו שלא לשמו. באצבע ולקח שיקבל בימין באצבעו ונתן שיתן בימין. אר"ל וכי נאמר בו יד הואיל ולא נאמר בו יד קבל כשמאל כשר. ונתן על קרבנות מזבח העולה ולא קרבנות מזבח הפנימי. והלא דין הוא משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד מה משיח דם חטאתו נכנס לפנים אף נשיא יהא דם חטאתו נכנס לפנים ת"ל ונתן על קרבנות מזבח העולה ולא על קרנו' מזבח הפנימי:

33 לג

ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ולאעל יסוד מזבח הפנימי. א"ר ישמעאל ומה אם שירי חטאת שאין מכפרין נתנין על היסוד תחלת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתנתן על היסוד. אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה שהיא יסוד במזבח של עולה א"ל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד דרומית. יכול זה יסוד מערבית. אמרת לאו מה מצינו ביצאתי מן ההיכלאינו נותן את הדמים אלא על יסוד הסמוך לו אף בירידתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא על יסוד הסמוך לו ואי זה זה יסוד דרומית. ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים מה פירש בזבח השלמים חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת אף כאן חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת:

34 לד

וכפר עליו שתהא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחד, שיהא כהן מכפר על ידי עצמו. ונסלח לו אין משיירים לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא ת"ל לו. נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו מעוטין העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין. כיצד הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין שעשו ועשה עמהם בין שעשו ועשה אחריהם בין שלא עשו ועשה יכול יהיה חייב ת"ל נפש תחטא [אחת תחטא] בעשותה תחטא הרי אלו מעוטין העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת ב"ד ור' שמעון מוסיף הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן בין משהביאו כפרתן בין עד שלא הביאו כפרתן והלך היחיד ועשה על פיהן הרי זה פטור ור' מאי מחייב. ור' אלעזר אומר ספק. סומכום אומר תלוי. בעשותה התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור. כיצד הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו או שהיה תלמיד ותיק יושב לפניהם וראוי להוראה כשמעון בן עזאי והלך ועשה על פיהם יכול יהא פטור ת"ל בעשותה התולה בעצמו חייב. אתה אומר לכך נאמרו ומעוטים כאלו נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא או אינו אלא היחיד שעשה חייב שנים שעו פטורין ת"ל עם הארץ אפילו מרובים. ועדיין אני אומר מעוט קהל שעשו חייבין שאין בית דין מביאין פר על ידיהם אבל רוב הקהל שעשו פטורין שהרי בית דין מביאין פר על ידיהם אבל רוב הקהל שעשו פטורין שהרי בית דין מביאין פר על ידיהם תלמוד לומר עם הארץ אפילו רובו ואפילו כלו:

35 לה

עם הארץ פרט לנשיא, מעם הארץ פרט למשיח. ואם תאמר כבר יצא משיח לידון בפר ונשיא בשעיר שיכול הואיל ועל העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר על שגגת מעשה יביא כשבה או שעירה ת"ל עם הארץ פרט לנשיא, מעם הארץ פרט למשיח. מעם הארץ פרט למומר רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון מה ת"ל אשר לא תעשינה בשגגה השב מידעתו מביא קרבן על שגגתו יצא מומר שאינו שב מידיעתו. תינח משיח דמייתי בהעלם דבר אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי. אמר רב זביר משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון דאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינאניתי כשבה או שעירה קא משמע לן. הניחא לרבי שמעון דאזיל בתר ידיעה אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה מאי איכא למימר. הכא במאי עסקינן דאכל כחצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואחר כך נודע לו. סד"א ליצטרף ולייתי כשבה ושעירה משמע לן. מעם הארץ פרט למומר וכו'. מאי בינייהו אמר רב המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו. מר סבר כיון דהוי מומר לחלב לדם נמי הוי מומר. ומר סבר לדם מיהא שב מידיעתו הוא. רבא אמר כולי עלמא מומר על החלב לא הוי מומר לדם אלא הכא במומר לאכול חלב לתאבון ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו קמיפלגי. מר סבר כיון דלתאבון אכל במזיד מומר הוי ומר סבר כיון דמשכח התירא לא שביק התירא ואכיל איסורא לאו מומר הוא. בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה כיצד שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים יכול יהו חייבין ת"ל בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה. בעיגול של דבלה והוציאו לרשות הרבים ר' יהודה אומר אם יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין. ר' שמעון אומר אף על פי שאין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים פטורין. ר' שמעון סבר תלתא מעוט כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא חד למעוטי זה עיקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי זהאינו יכול וזה אינו יכול. ורבי יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. ורבי שמעון לטעמיה דאמר מזיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ורבי מאיר תרי מיעוטי כתיבי נפש אחת תחטא דהוא אורחיה דקרא. בעשותה תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד. המוציא ככר לרשות הרבים חייב הוציאו שנים ר' מאי מחייב. רבי יהודה אומר לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ואם לאו פטורין. רבי שמעון אומר אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים פטורין:

36 לו

מכל מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מצות האמורים במשיח מצות האמורים בעדה מצות האמורין בנשיא הן מצות האמורים כאן. ממצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שהוא מביא על שגגת מעשה. ואשם מלמד שמביא אשם תלוי. או הודע אליו ולא שאמרו אחרים יכול אף על פי שאינו מכחיש ת"ל חטאתו אשר חטא בה:

37 לז

והביא קרבנו שעירת עזים יכול ישביא בת שנתה ודין הוא זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת מה חטאת מצורעת בת שנתה אף זו בת שנתה. לא אם אמרת בחטאת מצורע שהיא טעונה נסכים. חטאת נזיר תוכיח שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה. לא אם אמרת בחטאת נזיר שיש עמה דמים אחרים תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים. חטאת עבודה זרה תוכיח שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה. לא אם אמרת בחטאת עבודה זרה שהיא קבועה תאמר בזו שאינה קבועה הואיל ואינה קבועה לא תבא בת שנתה. ת"ל תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה. מה חטאת עבודה זרה בת שנתה אף זו בת שנתה אימה חטאת עבודה זרה בשעירה כשהוא אומר לכם לרבות שעירי עבודה זרה. לכם לרבות שעירי רגלים. לעושה לרבות שעיר נשיא:

38 לח

וסמך [את] ידו על ראש החטאת. לרבות חטאת עבודה זרה לסמיכה. ושחט את החטאת במקום העולה שתהא שחטתו בצפון. במקום העולה ולקח שיהא קבול דמה בצפון. מכאן אמרו שחט בצפון וקבל בדרום בדרום וקבל בצפון פסול עד שישחטנו בצפון ויקבל בצפון. ואת כל דמה ישפוך למעלה הוא אומר ואת דמו ישפוך ולמטה הוא אומר ואת כל דמה ישפוך מנין אתה אומר חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת יכול אפילו יהו כולם נשפכים על הסוד. ת"ל ואתכל דמה ישפוך. יכול אפילו לא נתן אלא מאחת מהן מתן ארבע יהיו כלם נשפכים על היסוד ת"ל ואת דמה ישפוך הא כיצד הוא נשפך על היסוד והם נשפכין לאמה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר מנין שאפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולם נשפכין על היסוד ת"ל ואת כל דמה ישפוך:

39 לט

ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים. מה מפורש בזבח השלמים חלב תוחב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת הכבד אף כאן חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת הכבד. וכפר עליו שתהא כפרתו לשמו שלא יכפר לשנים באחת ושיהא כהן מכפר על עצמו. ונסלח לו שאין משיירין לו עד יום הכפורים יכול אף על פי שישב ולא הביא ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת. רבי שמעון אומר כבשים קודים לעזים בכל מקום. אחד מד' צווחות שצוחה העזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל שם שמים דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ומאי סלקא ביה מלכא ומלכתא הוו יתבי בסעודתא מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי, אמרי מאן מוכח נוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות קמי קב"ה כל יומא ויומא, אתא אחוי בידיה אי גדיא יאי יסק למידא, אמר מלכא הואיל ולית ליה אימתא דמלכות ניפסקוה לימיניה, יהב יששכר שוחדא ופסקוה לשמאליה, שמע מלכא אמר דליהדור ולפסקוה לימיניה, אמר רב יוסף בריך רחמנא דשקליה יששכר למטרפסיה בהאי עלמא. אמר רב אשי יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתני' דתנן רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכ"מ יכול מפני שהן מובחרין ת"ל ואם עז קרבנו מלמד ששניהם שקולין כאחד. רבינא אמר אף מקרא נמי לא קרא דכתיב ואם כבש [יביא] וכתיב ואם עז קרבנו אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי. מה ת"ל יביא יביא מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שמביא איזה שירצה. ת"ל יביא. יכול יביא שתים ת"ל יביאנה אחת הוא מביא ואינו מביא שתים. וסמך ידו על ראש החטאת לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה: