תנו רבנן בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושין בו מום ואן מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף על פי שעושה בו מום ובלבד שלא ישחוט עליו. ר"ש אומר אף נשחט על אותו מום. ר"י אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר לא תאפה ולא תעשה חמץ. במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן. אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דר"מ סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי תמים יהיה לרצון. ורבי מאיר נמי הכתיב תמים יהיה לרצון, ההוא למעוטי בעל מום מעיקרו. בעל מום מעיקרו דיקלא בעלמא הוא. אלא למעוטי פסולי המקודשין לאחר פדיונם סד"א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומא נמי ליתסרו קמשמע לן. ורבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה, ההוא מיבעיא ליה לכדתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מנין של איגרום לו על ידי אחרים שלא יניח בצק או דבלה על האזן כדי שיהיה הכלב נוטלו תלמוד לומר כל מום, אמר מום ואמר כל מום. שאור לא תקטירו אין לי אלא כזית כחצי זית מנין תלמוד לומרכי כל. רבא אמר הכי קאמר שאור לא תקטירו אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין תלמוד לומר כל, במאי קא מיפלגי אביי אמר יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית. ורבא סבר אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית. מנין למעלוי מבשר חטאת ומבשר אשם ובמשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים וממותר העומר ומלחם הפנים ושירי מנחות שהוא בלא תעשה. תלמוד לומר כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ושתי הלחם ולחם הפנים יש מהם לאישים, והתניא יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים, אמר ר' ששת אין מגופן לאישים. איתמר המעלה מכולם על גבי הכבש ר' יוחנן אמר חייב. ר' אלעזר אמר פטור. ר' יוחנן אמר חייב דתניא מזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין תלמוד לומר ואל המזבח. ור' אליעזר אמר פטור מ"ט דאמר קרא אותם אותם הוא דרבאי לך ממזבח אבל מידי אחרינא לא. ור' יוחנן האי אותם מאי עבדי ליה לכדתניא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה מוצא שפתיך תשמור ועשית תלמוד לומר קרבן ראשית תקריבו צבור אמרתי לך ולא יחיד. יכול לא יהא יחיד מביא שאינו מביא חובתו כיוצא בה אבל יהו צבור מביאים שמביאין חובתן כיוצא בה תלמוד לומר אותם ומה יש לך להביא שתי הלחם מן השאור ובכורים מן הדבש. ושתי הלחם לא קרבה נדבה והא תניא אם נאמר כל שאור למה נאמר כל דבש ואם נאמר כל דבש למה נאמר כל שאור מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור, שאור הותר מכללו במקדש דבש לא הותר מכללו במקדש, דבש הותר בשיירי מנחות שאור לא הותר בשירי מנחות, הא מפני שיש בשאור מהשאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור הצורך לומר כל שאור והוצרך לומר כל דבש שאור דהותר מאי נינהו לאו שתי הלחם דקרבה נדבה. אמר ר' עמרם לא ליקרב עמהם. אי הכי בכורים נמי דתנן הגוזלות שעל גבי הסלין היו עולות ומהשבידם נותנין לכהנים, הנהו לעטר בכורים היא דאתא. לא תקטירו ממנו ר' אליעזר אומר כל שממנו לאישים. ר' עקיבא אומר כל ששמו קרבן, מאי בינייהו אמר רב חסדא בשר חטאת העוף איכא ביניהו. רבא אמר לוג שמן של מצורע איכא בינייהו:
יכול כל המנחות שהוא במצד, יהא בבל תקטירו חמץ ושאין במצה לא יהא בבל תקטירו חמץ, תלמוד לומרכי כל שאור וכל דבש לא תקטירו. אין לי אלא מרובה מנין אפילו מועט תלמוד לומר כל דבש. אין לי אלא הוא ערובו מנין תלמוד לומר וכל דבש. אין לי אלא דברים שדבש קשה להם דברים שהדבש יפה להם כגון שהפטם אומר שהדבש יפה לקטרת מנין תלמוד לומר וכל דבש: