Remez 434תל״ד
1 א

רבי שמואל בר נחמן אמר בה תרתין שיטין אפס כי לא יהיה בך אביון כשהוא בא ל

2 ב

דבר אחר כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב כאן אלא מקרב הארץ. רבי שמואל בר נחמן אמר בה שיטה אוחרי אלה יעמדו לברך את העם וכשהוא בא ל

3 ג

דבר אחר אלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן אלה ואלה יעמדו על הקללה. ולא עוד אלא כשפורענות באה לעולם צדיקים כובשים אותה שנאמר ואלה יעמדו על הקללה. אמר ר' ברכיה אמר הקב"ה יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון מה אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזלות ומן החמסים ואף אתה לא תקריב מן הגזלות ומן החמסים ואם עשית כן והיטב לה' משור פר מקרן מפריס. דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. וכי איזו מדה מרובה מדת תנופה או מדת כמיכה מרובה מדת תנופה ממדת סמיכה שתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים. אם מעטתם מתנופה מרובה לא תמעטם מסמיכה מעוטה. אתה אומר בצד זה נתרבתה סמיכה ונתמעטה תנופה שהסמיכה נוהגת בכל החוברין ואין תנופה נוהגת בכל החוברין. ואם מעטתם מתנופה מועטת אמעטם מסמיכה מרובה הא מפני שיש בסמיכה מה שאין בתנופה ובתנופה מה שאין בסמיכה צריך לומר דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות. אמר רבי יוסי אמר לי אבל אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים וכי יש סמיכה בנשים אלא מפני נחת רוח של נשים. יכול לא יסמכו על העולות שאין העולות טעונות תנופה אבל יסמכו על השלמים שהשלמים טעונין תנופה תלמוד לומר ואמרת אליהם לרבות כל האמור בענין כשם שאין סומכות על העולות כך אין סומכות על השלמים:

4 ד

צד הכל סומכין חוץ מחדש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו. נכרי מני בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין. אלא סומא מ"ט לא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר אתיא סמיכה מזקני העדה וחד אמר אתיא סמיכה מעולה ראיה, ולמ"ד מעולת ראיה מ"ט לא יליף מזקני העדה, דנין יחיד מיחיד ואין דנין יחיד מצבור. ולמאן דיליף מזקני עדה מ"ט לא יליף מעולת ראיה, דנין מידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה ממידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה לאפוקי עולת ראיה דהיא גופה מעולת נדבה גמיר. תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי ויקרב את העולה ויעשה כמשפט, כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה. אדם לרבות את הגרים. מכם להוציא את המומרים. ומה ראית אימא מכם לרבות מומרים אדם להוציא גרים אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר בני ישראל מה בני ישראל מקבלי ברית אף גרים מקבלי ברית יצאו מומרים שאינן מקבלי ברית. אי מה בני ישראל מקבלי ברית אף מומרים בני מקבלי ברית יצאו גרים שאינן בני מקבלי ברית תלמוד לומר מכם ועכשיו אל תאמר אלא מה ישראל מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית יצאו מומרים שאינן מקבלי ברית:

5 ה

תניא מכם ולא כלכם להוציא את המומרים. מכם בכם חלקתי ולא באומות. מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה, מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל את השבת בפרהסיא. הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כלכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין לרבות מפושעי ישראל, הא לא קשיא רישא מומר לכל התורה כולה, מציעתא מומר לדבר אחד. אימא סיפא חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל את השבת בפרהסיא, האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה כולה היינו רישא, אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא. אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל את השבת בפרהסיא, ומומר לאלילים הוי מומר לכל התורה כולה: