ראה נסים שעשה להן הקב"ה שכל אותם האוכלוסין עומדים בתוך חמשים אמה שאם תבוא לחשבון צריך יותר מארבע מיל וכל אותן אלפים ורבבות עומדין בחצר המשכן ורואין את האש יורדת מן השמים כעמוד ונכנסת באהל מועד, יוצאה ורובצת שם על גבי המזבח ואוכלת את החלבים ועומדת במקומה שנאמר ותצא אש מלפני ה' וגו'. וכולן ראו את הנס הגדול ומשתטחין על פניהן והיה לכל אחד ואחד ריוח כדי ארבע אמות ושרתה עליהן רוח הקדש ואמרו שיר ורננה שנאמר וירא כל העם וירונו. ומה שירה ורננה אמרו רננו צדיקים בה' ועל אותו היום נאמר צאינה וראינה. האהל היה משוך שלושים אמה ונתון בתוך שלש אמה הפנימיות ועשרים קרשים בדרום, כל קרש וקרש ארכו עשר אמות ורחבו אמה ומחצה. ושתי ידות לכל אחד מלמטה משוקעות בתוך שני אדני כסף, מלמעלה ראשיהן מצופין זהב ונתונים בתוך טבעות של זהב, ושלש בריחין היו להן משולשין בתוך עשר אמות ואחד מבריח מן הקצה אל הקצה ארכו שלושים אמות נתון מזרח ומערב, ושני בריחים שמבחוץ מכאן ומכאן חמש עשרה אמה ארכו ושני טבעות לכל קרש וקרש ונתונין לרחבו של קרש חצי חלק מכאן וחלק באמצע נמצא בין טבעת לטבעת בכל הקרשים מדה שוה. ושפופרת של קנה זה היתה בין טבעת לטבעת והבריח נכנס בהן וקרשים מצופין זהב [והבריחים] מעצי שטים נכנסין בשפופרת וטבעות נמצאו כלן מצופין זהב שנאמר ואת הקרשים צפה וגו'. והבריח התיכון מובלע בתוך הקרשים מראש ועד סוף לא נראה לא מבפנים ולא מבחוץ. וכמעשה הקרשים הדרומים כך הצפונים. ושמונה קרשים במערב ששה כנגד חללו של אהל ושתים כנגד זויותיו. יריעות התחתונות היו תכלת וארגמן ותולעת שני אורך כל אחת עשרים ושמונה אמות ורחבה ארבע אמות חמשה במזרח וחמשה במערב. רחב של סדר וסדר עשרים אמה מגיעות עד חצי האהל: