אמר שמואל יצר הרע כמין חטה הוא רובץ על מפתחי הלב שנאמר לפתח חטאת רובץ. עד שהולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך וגו' וכיון שיצא לאור העולם בא מלאך וסטרי על פיו ומשכח כל התורה שנאמר לפתח חטאת רובץ. אמר ליה אנטוניוס לרבי מאימתי יצר הרע נתון באדם משעאת יציאה או משעת יצירה א"ל אם כן בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה א"ר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ. א"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאמיתי נתנה באדם משעת יצירה או משעת פקידה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר לחתיכה של בשר שתתקיים בלא מלח ג' ימים ואינה מסרחת אלא משעת פקידה א"ל דבר זה למדני אנטונינות ומקרא מסייעו חיים וחסד עשית עמדי ופקודתם שמרהרוחי:
ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:
רבי יודן אמר דמו ודם זרעיתיו אם לא את דם נבות ואת דם בניו אין כתיב כאן אלא את דמי נבות ואת דמי בניו דמו ודם זרעיותיו רבנין אמרין וימת בדם בן יהוידע אין כתיב כאן אלא בדמי בן יהוידע דמו ודם זרעיותיו. צועקים אלי אמר רשב"י קשה הדבר לאמרו וא"א לפה לפרשו משל לשני אטליטין שהיו עומדין ומתגוששין לפני המלך אלו רצה המלך פרשן לא רצה המלך לפרשן נתחזק אחד על חברו והרגו והיה מצווח ואומר מאן יבעי דיני קדם מלכא כך קול דמי אחיך וגו' לעלות למעלה לא היתה יכולה שהרי עדיין לא עלתה לשם נשמה ולמטה ולא היתה יכולה לעמוד שעדיין לא נקב שם אדם והיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. ועלה ארור אתה ארשב"ג בג' מקומות דברו הכתובים בשלון מועט ועתה ארור אתה ארשב"ג בג' מקומות דברו הכתובים בלשון מועט ועתה ארור אתה ואם בריאה יברא ה' ואנכי פציתי פי לה'. כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא ר' אלעזר אמר לך אינה נותנת ולאחר נותנת רבי יוסי בר חנינא אמר לא לך ולא לאחר ודכוותא זרע רב תוציא השדה ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר זורע סאה ומכנסי סאה א"ר נמיה א"כ פרנסה מנין אלא הראויה לעשות עשרים עושה י"ו. גדול עוני מנשוא לעליונים ותתחתונים אתה סובל ולפשעי אי אתה סובל. ד"א גדול עוני מנשוא לעליונים ולתחתונים אתה סובל ולפשעי אי אתה סובל. ד"א גדול עוני משנשוא משל אבא. אבא עבר על מצוה קלה ונטרד מגן עדן זו שהיא עבירה חמורה שפיכות דמים עאכ"ו. הן גרשת אותי אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני שמא מפניך אסתר:
תנו רבנן ג' באו בעלילה קין ועשו לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלקי אבותיו. כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנא' והיה כל מוצאי יהרגני רבא אמקר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום כל הכל עבדיך. רבי צדוק אומר נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על נמחתו שנתרצית ולא עוד אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו שנאמר ויהי בהיותם בשדה זו אשה שנמשלה לשדה. רבי יוחנן אמר לא היה יודע קין שנסתרות לפני הקב"ה ולקח נבלתו של הבל (לח) וטמנה בשדה א"ל הקב"ה אי הבל אחיך אמר לפניו רבש"ע שומר שדה וכרם שמתני השומר אחי אנכי אמר קין גדול עוני מנשוא ולא עוד אלא עכשיו יעמוד צדיק אחד בארץ ויזכיר שמך הגדול עלי ויהרגני מה עשה הקב"ה נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה ונתן על זרועו של קין שלא יהרג שנאמ' וישם ה' ליקן אות. הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה משמר נבלתו מכל חיות השדה ומכל עוף השמים והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלין עליו ולא היו יודעים מה לעשות. עורב אחד שמת רעהו אמר אני מלמד לאדם זה מה לעשות נטל את רעהו וחפר בארץ לעיניהם וקברו אמר אדם כעורב הזה נעשה נטל נבלתו של הבל וקברו בארץ ושלם הקב"ה שכר טוב ועורבים בעולם הזה כשהן מולידין בניהן ורואין אותן לבנים בורחין מלפניהן (לט) סבורים שהם בני נחש נותן מזונן בלי חוסר שנא' מי יכין לעורב צידו ולא עוד אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם שנא' נותן לבהמה לחמה וכו':
לכן כל הורג קין רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל אמר להן הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין להרג יהיה. א"ר לוי בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל א"ל הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין להרג יהי לא כדינין של רוצחנין דינו של קין קין הרג ולא היה יודע ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. וישם ה' לקין אות רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר הזריח לו גלגל חמה א"ר נחמיה לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת כד"א והאמינו לקול האות האחרון רב אמר כלב מסר לו ד"א קרן הצמחי לו ד"א עשאו אות לרוצחנין ד"א עשאו אות לבעלי תשובה. וי"א תלאו ברפיון ובא מכול ושטפו. ויצא קין מלפני ה' מכיכן יצא הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. ד"א יצא כמערים וכמרמה בבוראו ד"א יצא שמח כד"א הנה הוא יוצא לקראתך פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ופשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר כך הוא כח של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השמת טוב להודות. וישב בארץ נוד. שמעון קולי לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין שהיה למך סומא ותובל קין ראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן וכי איש אשר הרגתי וכי פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג הלא שוגג הייתי קין שהרג מזיד נתלה לז' דורות אני שהרגתי שוגג לא כל שכן:
ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוץ זש"ה קראו בשמותם עלי אדמות. ויולד לחנוך את עירד וגו' אמר ריב"ל כולהון לשון מרדות הן עירד עורדן אני מן העולם מחויאל מוחן אני מן העולם מתושאל מתישן אני מן העולם למך מה לי ללמדך ולתולדותיו. ויקח לו למך שתי נשים וגו' א"ר עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון כך היו אנשי דור המבול עושין היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו היא אלמנה בחייה זו שהיתה לתשמישהיה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה הה"ד רועה עקרה לא תלד ואלמה לא ייטיב תדע לך שהוא כן שהרי הברור שבהן היה למך והלך ולקח לו שתי נשים הה"ד ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה דעדה מניה ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו. יושב אהל ומקנה לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא הה"ד שם מושב סמל הקנאה המקנה. כל תופש כנור ועוגב אדרכלין וכרבלין. תובל קין תיבל עבודתו של קין קין הרג ולא היה לו במה להרוג אבל זה לוטש כל חורש נחשת וברזל. נעמה אשתו של נח היתה ולמה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נאים ונעימים רבנן אמרי נעמה אחרת היתה ולמה היו קקראים אותה נעמה שהיתה נמעמת בתוך לע"ז. ויאמר למך לנשיו וגו' תבען לתשמיש אמרו למחר מבול בא ונהיה פרות ורבות למארה א"ל כי איש הרגתי לפצעי שיבואו עלי פצעים בשבילו וילד לחבורתי שיבואו עלי חבורות בשבילו אתמאה קין הרג ונתלו לו שבע דורות אני שלא הרגתי אינו דין שיתלו לי ע"ז דורות רבי אומר הרי זה קל וחומר של חשך אם כן מהיכן הקב"ה גובה שטר חובו. אם איש למה ילד ואם ילד למה איש איש לאברים וילד לשנים אמרו לו איתא ניזל גבי אדם אזלין לגבי אדם אמר להם עשו את שלכם והקב"ה עושה את שלו א"ל אסיא אסי חגירתך כלום פירשת מחוה ק"ל שנים אלא כדי שלא תוליד ממנה בן אתמהא כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות: