Remez 369שס״ט
1 א

למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד כמשמעו תלמוד לומר ונועדתי לך שם ודברתי אתך. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפרת ואי אפשר לומר מעל הכפרת שכבר נאמר מאהל מועד. כיצד יתקיימו שני כתובים זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה והרי הן סותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבא כתוב אחר מכריע ביניהם. מה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד מגיד שהיה משה נכנס ועומד באהל וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר בפנים. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי שלש עשרה מיעוטין מיעט אהרן מכל דברות שבתורה ואלו הן. ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, אשר [אועד לכם] שמה לדבר אליך שם, ביום צותו את בני ישראל אשר יצוה, את כל אשר אצוה אותך, ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת באהל מועד הרי שלש עשרה מעוטין שמיעט אהרן מכלן:

2 ב

ההוא דהוה קאמר ואזיל כד רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבנא השתא דלא רחמתי עזיזא פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב כהנא קראי כתיבי מעיקרא כתיב ונועדתי לך וגו' ולבסוף כתיב כה אמר ה' השמים כסאי וגו':

3 ג

ועשית שלחן. השלחן ארכו עשרה ורחבו חמשה ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה ונותנו ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחים ומחצה מכאן וטפחים ומחצה מכאן נמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר שלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחים מכאן וטפחים מכאן וטפחים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהן. אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו והלא נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם והלא נאמר ועליו מטה מנשה ארבעה כניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כדי שיהו סומכין בהן שנים מסדר הזה ושנים מסדר הזה עשרים ושמונה קנים כחצי קנה חלול ארבעה עשר לסדר הזה וארבעה עשר לסדר הזה. לא סדור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית. שתי שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן שמעלין בקודש ולא מורידין. ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד. ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין. ארבעה מקדימין לפניהן שנים ליטול שני סדרין ושנים ליטול שני בזיכין. המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדין בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד. רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד. הלכו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים. לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. בן זומא אומר ונתת על השלחן לחם הפנים לפני תמיד לחם שיהיה לו פנים. איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה. רבי יוחנן אמר כמין ספינה רוקדת. בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דהוו יתבי בזיכין אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי הוו יתבי בזיכין מקום עביד להו. בשלמא למאן דאמר כתיבה פרוצה היינו דהוו יתבי קנים אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת קנים היכי הוו יתבי. מורשא עביד להו. בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דסמוך ליה סניפין ללחם אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי סמכי להו סניפין ללחם דעגלין להו מיעגלי. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת הינו דבעינן סניפין. אלא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת סניפין על גבי שלחן מונחין. אלא למאן דאמר כמין תיבה סניפין היכי מנח להו אארעא מנח להו. אין דאמר רבי אבא בר ממל לדברי האומר כמין ספינה רוקדת סניפין על השלחן מונחין. לדברי האומר כמין תיבה פרוצה סניפין על גבי קרקע מונחין. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה הלחם מעמיד הסניפין והסניפין מעמידין את הלחם. כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת. תניא כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כמין דוקרין היו שסומכין בהן את הלחם שהוא כמין ספינה רוקדת. אמר רבי יוחנן לדברי האומר טפחים ומחצה כופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפחים למעלה. ולדברי האומר טפחים כופל נמצא שלחן מקדש שנים עשר טפחים למעלה. והאיכא קנים, קנים שקועי משקע להו מאי טעמא משום איעפושי לחם. סוף סוף מיעפש לחם. דמגבה להו פורתא. והאיכא ההוא פורתא, כיון דלא הוי טפח לא חשיב ליה. והאיכא בזיכין בזיכין בגויה דלחם הוו יתבי ובהדי לחם הוו קיימי. והא איכא קרנות, קרנות לגויה דלחם כייף להו ולחם עליהם מנח ליה. והאיכא מסגרתו, מסגרתו למטה היתה. ולמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה, פרקודי הוה מיפרקדא ולחם בגויה דשלחן הוה יהיב. כדתניא רבי יוסי אומר לא היו שם סניפין אלא מסגרתו דשלחן מעמדת את הלחם. אמר ליה מסגרתו למטה היתה. אמר רבי יוחנן לדברי האומר מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה. לדברי האומר למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי לך מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא. כלי עץ העשוי לנחת הוא וכלי עץ העשוי לנחת לא מקבל טומאה. מאי טעמא דומיא דשק בעינן מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן. שלחן נמי מיטלטל מלא וריקן הוא דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין להן לחם הפנים ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום, כדברי רבי יהושע בן לוי דאמר נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. ותיפוק ליה משום צפויו מי לא תנן השלחן והדולבקי שנפחתו או שחפן בשיש ושייר בהן כדי הנחת כוסות טמאין. רבי יהודה אומר כדי הנחת חתיכות שייר אין לא שייר לא. וכי תימא כאן בצפוי עומד כאן בצפוי שאינו עומד, והא בעא מניה ריש לקיש מרבי יוחנן בצפוי עומד או בצפוי שאינו עומד כשחפה לבזבזיו או כשלא חפה לבזבזיו אמר ליה לא שנא. וכי תימא עצי שטין חשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגס הבאין ממדינת הים אבל בכלי מסימס חשיבי ולא בטלי שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר אף כלי מסימס נמי בטלי מאי איכא למימר. שאני שלחן דרחמנא קריה עץ שנאמר המזבח עץ שלוש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצועותיו לו וארכו וקירותיו עץ. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שלחנו של אדם מכפר. ארבעה סניפין של זהב וכו' מנא הני מילי, אמר רב קטינא אמר קרא ועשית קערותיו אלו דפוסין. כפותיו אלו בזיכין, קשותיו אלו סניפין, ומנקיותיו אלו קנים. אשר יוסך שמחברים בהן את הלחם. ארבעה חלות צריכות שלשה שלשה קנים, העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי. התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שלחן. תנו רבנן עשרה שלחנות עשה שלמה שנאמר ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל. ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו שלחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תתן על צלע צפון. אלא של משה באמצע חמשה מימינו וחמשה משמאלו. עשרה שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה שנאמר ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר על כולן היו מסדרין שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים. רבי יוסי אומר לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אלו שלשה שלחנות שהן במקדש. שנים שהיו באולם לפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב. על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ואין מורידין. ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד. תניא רבי יוסי אומר אפילו סלק את הישנה שחרית וסדר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין את השלחן בלא לחם:

4 ד

ועשית מנורת זהב טהור תניא כלי שרת שעשאה של עץ רבי פוסל ורבי יוסי בר רבי יהודה מכשיר. רבי דריש כלל ופרט, ועשית מנורת כלל, זהב טהור פרט, מקשה תיעשה המנורה חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת. רבי יוסי בר רבי יהודה דריש רבויי ומעוטי. ועשית מנורת ריבה. זהב טהור מיעט, מקשה תיעשה המנורה חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט חרס. דתניא אין לו זהב מביא של כסף של נחשת של ברזל של בדיל ושל עופרת, רבי יוסי בר רבי יהודה מכשיר אף בשל עץ. ותניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמשה של ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה, ואפילו של שאר מיני מתכת. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בשל עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו משם ראיה שפודין של ברזל היו וחפאום בבעץ העשירו עשאום של זהב. שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה מעכבות זו את זו. מאי טעמא הויה כתיב בהו. תנו רבנן מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות פסולה. משאר מיני מתכות כשרה, מאי שנא מן הגרוטאות פסולה מקשה והויה, משאר מיני מתכות נמי זהב והויה. אמר קרא תעשה לרבות שאר מיני מתכות. ואימא לרבות גרוטאות לא סלקא דעתך דאמקשה כתיבא הויה. תעשה נמי אמקשה כתיב, מקשה מקשה לעכב. זהב זהב נמי לעכב. האי מאי אי אמרת בשלמא מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה היינו דזהב זהב מקשה מקשה לדרשא. אלא אי אמרת מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה זהב זהב מקשה מקשה מאי דרשת ביה. דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה באה זהב באה ככר. אינה באה זהב אינה באה ככר. באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים. אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים. ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים ההיא (פסוק) [פמוט] מיקרי. וזה מעשה המנורה מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה. מקשה דסיפא למאי אתא למעוטי חצוצרות. דתניא חצוצרת היתה באה מן העשת ומן הכסף. עשאה מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה. מאי שנא משאר מיני מתכות פסולה כסף והויה, מן הגרוטאות נמי מקשה והויה, מיעט רחמנא גבי מנורה מקשה היא, היא ולא חצוצרות. אמר שמואל משמיה דסבא גבהה של מנורה שמונה עשר טפחים, הרגלים והפרח שלשה טפחים וטפחים חלק, וטפח שבו גביע כפתור ופרח וטפחים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכים ועולין כנגד גבהה של מנורה וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אילך ואילך ונמשכין וכו' וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו וכו' וטפחים חלק, נשתיירו שם שלשה טפחים שבהן גביעים וכפתורים ופרחים. גביעים למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריוס. כפתורים למה הן דומין כמין תפוחי הכרתים. פרחים למה הן דומין כמין פרחי העמודים. נמצאו גביעים שנים ועשרים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה. גביעים מעכבין זה את זה פרחים מעכבין זה את זה כפתורים מעכבין זה את זה. גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה (בשלשה). גביעים שנים ועשרים דכתיב ובמנורה ארבעה גבעים תמני סרי דקנים וארבעה דידה הא שנים ועשרים. כפתורים נמי אחד עשר כפתוריה תרי וששה דקנים וכפתור וכפתור וכפתור הא אחד עשר. אלא פרחים תשעה מנא לן, פרחיה תרי הוו וששה דקנים תמני הוו. אמר ר' שלמן עד ירכה עד פרחה מקשה היא, (איבעית אימא) אמר רב גבהה של מנורה תשעה טפחים. איתיביה רב שימי בר חייא לרב (ענן, סולם) [אבן] היתה לפני מנורה ובה שלשה מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות. אמר ליה שימי את כי קא אמינא משפת קנים ולמעלה. אמר רבי יונתן מאי דכתיב על המנורה הטהורה שירדו מעשיה ממקום טהרה. אלא מעתה על השלחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור. אלא טהור מכלל שהוא טמא הכא נמי טהורה מכלל שהיא טמאה. בשלמא טהור מכלל שהוא טמא כדריש לקיש וכו'. אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבל טומאה. אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה. תניא רבי יוסי בר רבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותן שנאמר וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, אלא מעתה (דכתיב) והקמות את המשכן כמשפטו אשר [הראית] הכי נמי, הכא כמשפטו התם כתבניתם. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה והראה לו למשה מעשה המנורה שנאמר וזה מעשה המנורה. תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים. מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה. ראש חדש דכתיב החדש הזה לכם. שרצים דכתיב וזה לכם הטמא. ויש אומרים אף הלכות שחיטה שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח. אמר רב יהודה אמר רב (אסי) עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר. ומי מחסר כולי האי והתניא רבי יוסי בר רבי יהודה אומר מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתרה על של מדבר בדינר זהב גורדיקני והכניסוהו שמונים פעמים לכור עד שחסר הדינר, כיון דקאי קאי:

5 ה

תנו רבנן עשר מנורות עשה שלמה שנאמר ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל, ואם תאמר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח אם כן מצינו מנורה בצפון והתורה אמרה ואת המנורה נכח השלחן. אלא של משה באמצע וחמש מימינה וחמש משמאלה. עשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא על של משה שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב. ר' אלעזר בן (שמעון) [שמוע] אומר על כלן היו מדליקין שנאמר ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור:

6 ו

תניא מנורה ונרותיה באות מן הככר ואין מלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. רבי נחמיה אומר מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. במאי קא מיפלגי בהאי קרא דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה שבאה מן הככר. מנין לרבות נרותיה תלמוד לומר את כל הכלים האלה. יכול שאני מרבה מלקחיה ומחתותיה תלמוד לומר אותה דברי רבי נחמיה. קשיא דרבי נחמיה אדרבי נחמיה תרי תנאי אליבא דרבי נחמיה. רבי יהושע בן קרחה אומר מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר אלא מה אני מקיים את כל הכלים שיהיו כלם של זהב. זהב בהדיא כתיב בהן ועשית את נרותיה שבעה וכתיב ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. לא נצרכה אלא לפי נרות סלקא דעתך אמינא הואיל ופי נרות אשחורי אשחרי התורה חסה על ממונן של ישראל וליעבד כל דהו קמשמע לן. אמר ר' הונא בריה דרב יהודה אמר ר' ששת נר של מקדש של פרקים היה קא סבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב וכיון דבעיא הטבה אי לאו דפרקים הואי לא הוות מטייבא. מיתיבי כיצד הוא עושה מסלקן ומניחן באהל ומקנחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן. הוא דאמר כי האי תנא דתניא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה ממקומה מכלל דאי בעי מצי מזיז לה אלא אימא לא היתה זזה ממקומה. ומאן חכמים רבי אלעזר בר' צדוק דאמר כמין טס של זהב ישב לה על גבה כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה. מנורה שעשה משה במדבר היתה באה משל זהב ומקשה שנאמר ועשית מנורת זהב טהור. שומע אני יעשה אברים וידבקם בה תלמוד לומר ממנה יהיו לרבות נרותיה וכתיב תעשה אחר שריבה התורה ומיעט מרבה אני נרותיה שנעשין עמה ומוציא אני כפתוריה ופרחיה שאין נעשים עמה. מנין לרבות מלקחיה ומחתותיה. תלמוד לומר תעשה. יכול שאני מרבה את הצבתים ואת המלקטאות תלמוד לומר אותו הא מה ראית מרבה אני מלקחיה ומחתותיה שמשמשין עמה ומוציא אני את הצבתים ואת המלקטאות שאין משמשין עמה. כיצד עשה בצלאל את המנורה עשאה כמין קורה ועשאה מרובע למטה. חמשה כתובים אין להם הכרע וכן משוקדים אין לו הכרע (כתוב לעיל ברמז לז):

7 ז

מקשה אין מקשה אלא מין קשה מעשה אומן מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה אין לי אלא ירכה ופרחה גביעיה וכפתריה מנין תלמוד לומר ועשית מנורת וגו'. או יעשה אברים אברים תלמוד לומר ממנה יהיו. מקשה היא למה נאמר והלא כבר נאמר מקשה זהב ומה תלמוד לומר מקשה היא לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאין להם מקשה עושין מין גרוטי שומע אני אף במנורה כן תלמוד לומר מקשה היא שנה עליה הכתוב לפסול. מכאן אמרו אין של זהב עושין של כסף וכו' מה שאין כן בחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב. אבל אין להם מין קשה עושין מין גרוטי נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות, כשר בחצוצרות פסול במנורה. כמראה אשר הראה ה' את משה להודיע שבחו של משה שכשם שאמר לו המקום כן עשה. רבי נתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר וראה ועשה מגיד הכתוב שהראה המקום למשה כלים עשוים ומנורה עשויה ונעשית שנאמר כמראה אשר הראה ה' את משה:

8 ח

זה שאמר הכתוב צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים לו במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה מלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה אלא זה אהל מועד שהוא מעוטר בתכלת וארגמן ותולעת שני. רבי שמעון דסיכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להביא ארבע קונדיסין ולמתוח את המשכן עליהן, אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן. אמר לו משה להקב"ה רבון העולמים וכי מאין יש לי אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר. רבי ברכיה אמר בשם רבי משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש לבן מרגליטין אמר לו עשה לי כזה אמר לו אדוני המלך מנין לי לבוש אלו מרגליטין אמר לו אתה בסמניך ואני בכבודי כך אמר הקב"ה למשה אתה עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטין שלי שלמעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניהן למטה. מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים אף למטה קרסים, אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסים של זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע. ביום חתונתו זה אהל מועד. וביום שמחת לבו זה בנין בית עולמים:

9 ט

ואת המשכן תעשה עשר יריעות. זה שאמר הכתוב אהבתי אתכם אמר ה' ראו מה חבה אהבתי אתכם מן הארץ ועד רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן מרקיע ראשון לשני ומשני לשלישי ומשלישי לרביעי ומרביעי לחמישי ומחמישי לשישי ומששי לשביעי ואין צריך לשער מטלפי החיות והכסא למעלה מכלן וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי כולן ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים ואבוא לשכון אצלכם. אמר רבי יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המשכן ובית המקדש יפין להם וכו' למה עד שלא הוקם המשכן היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אומות העולם והיו נתרזים שנאמר כי מי כל בשר וגו'. אתם הייתם שומעים וחיין אבל אומות העולם היו שומעין ונתרזין בתוך אהליהם ולא תאמר המשכן אלא אפילו בית המקדש היה יפה להם מנין הוא ששלמה סדר בתפלתו וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' אתה תשמע (מן) השמים. אבל ישראל כשהיה בא להתפלל מה היה אומר ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו. אבל הנכרי בין עושין בין שאין עושין תן לו כל מה שהוא תובע למען ידעו כל עמי הארץ. אמר הקב"ה למשה עשה לי משכן שאני מתאוה לשכון אצל בני. כששמעו מלאכי השרת כן התחילו אומרים רבונו של עולם למה אתה יורד לתחתונים שבחך הוא שתהא בשמים שנאמר תנה הודך על השמים. אמר להם הקב"ה חייכם שאני עושה כשם שאמרתם אלא תהלתי מלאה הארץ אמר להם הקב"ה ומה אתם תמהים על זאת ראו מה אני מחבב את התחתונים ויורד ושוכן תחת יריעות עזים שנאמר ועשית יריעות עזים. רבי יהודה אומר חיה גדולה טהורה גדלה היתה במדבר וממנה עשה יריעות. ורבי נחמיה אומר מעשה נסים היה ולשעה היתה נבראת וננגזה, תדע לך שכתיב ארך היריעה האחת מי מביא לך יריעות של שלשים אמה מכאן אתה למד כדרבי נחמיה שהיה מעשה נסים. ולא תאמר ביריעה אלא בקרשים היה מעשה נסים מהיכן היו קרשים יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים אמר לבניו בני עתידים אתם להגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו משכן אלא עמדו ונטעו ארזים בשעה שיאמר לכם לעשות משכן והארזים מצויין לכם מיד עשו כשם שאמר להם אביהם ועמדו ונטעו ארזים. אמרו רבותינו הבריח התיכון ירד ביד יעקב אבינו למצרים שהיה משמש מן הקצה אל הקצה (עיין בתנחומא הנוסחא האמיתית) לא עשה אלא הארזים אמרו שירה הוא שדוד אמר אז ירננו עצי היער ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר אימתי כשנעשה המשכן ואמר הקב"ה למשה ועשית את הקרשים אותם הקרשים שהתקין להם אביהם. תנו רבנן קרשים מלמטן עביין אמה ומלמעלן כלים והולכין עד כאצבע שנאמר יהיו תמים על ראשו ולהלן הוא אומר תמו נכרתו דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר כשם שמלמטן עביין אמה כך מלמעלן עביין אמה שנאמר יחדו. והכתיב תמים, ההוא דליתו שלמים ולא למיתו דנסרא. ואידך נמי הכתיב יחדו, ההוא דלא לישלפינהו מהדדי. בשלמא לרבי נחמיה היינו דכתיב ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעות המשכן דאתי פותיא דהני וממלו לסומכא דהני. אלא לרבי יהודה הא עייל והא נפיק, דשפי להו כי טורין:

10 י

והבריח התיכון בתוך הקרשים בנס היה עומד. ואת המשכן תעשה עשר יריעות ארך היריעה האחת שמנה ועשרים וגו' שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו עשרין ותמני דל עשר לאיגרא פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא. לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים. לרבי נחמיה מיגליא נמי אמה דקרשים. שדי פותייהו לארכו דמשכן כמה הוו ארבעין דל תלתין לאיגרא פש להו עשר. לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלשים באמה שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו תלתין דל עשר לאיגרא פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. תניא נמי הכי והאמה מזה בעדף לכסות האמה של אדנים דברי ר' יהודה. רבי נחמיה אומר לכסות אמה של קרשים. שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הוו ארבעין וארבע דל תלתין לאיגרא פשו להו ארבסר דל תרתי לכפילה דכתיב וכפלת את היריעה הששית פשו להו תריסר. בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן אלא לרבי נחמיה מאי תסרח, מחברותיה. תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה. תנו רבנן יריעות התחתונות של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש. עליונות של מעשה עזים. וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר משנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ואילו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים. ותנא משום רבי חייא שטוף בעזים וטוו בעזים. תנו רבנן חרוצים היו הקרשים וחלולים היו האדנים ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע. משכן ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות וגבהו עשר אמות רבי יוסי אומר ארכו שלשים ואחד אמה. כיצד היה מעמיד את הקרשים היה נותן עשרים קרשים בצפון ועשרים קרשים בדרום ושמנה במערב אבל במזרח לא היו שם קרשים אלא ארבעה עמודי שטים שעליהם היו נותנין את הפרוכת שנאמר ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים. היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצע ועושה בו שתי ידות כמין שני חווקים ומכניסם לתוך שני אדנים שנאמר שני אדנים תחת הקרש האחד, וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהו נפרדין זה מזה שנאמר ויהיו תואמים מלמטה מה תלמוד לומר אל הטבעת האחת מקום שנותנין את (הבתים) [הבריח]. כיצד היה מעמיד את המשכן היה נותן את הארבעים אדני כסף בצפון וארבעים אדנים בדרום וששה עשר במערב וארבעה במזרח הרי מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן, וכל קרש היו בו שתי טבעות זהב אחת למעלה ואחת למטה שבהן היו נותנים את הבריחים ובריחים ארכו של כל אחד ואחד שלשים אמות כנגד עשרים קרשים והאמצעי ארכו שתים עשרה אמה כנגד שמונה קרשים שמשקע באמצע הקרשים למזרח ולמערב שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים. כשם שהיה עושה לקרשים שבצפון כך היה עושה לקרשים שבדרום אבל במערב אינו כן אלא ארכו של כל אחד ואחד תשע אמות כנגד ששה קרשים והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים ומקום עביין של קרשים מצופה זהב שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב. שאין תלמוד לומר בתים לבריחים מקום שהבריח נכנס:

11 יא

ויצף את הבריחים זהב כיצד עושה היה מביא שני פיפיות של זהב וארכו של כל אחד ואחד אמה וחצי ונתנו בחללו של קרש מקום שנותנים את הבריח. כיצד היה מעמיד את המשכן היה מביא עשר יריעות של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר שנאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות. וחוטן כפול שלשים ושנים על שלשים ושנים דברי רבי נחמיה. שהיה רבי נחמיה אומר חוט אחד כפול לשנים שזור לארבעה משזר לשמונה נמצא חוטן כפול שלשים ושנים. וחכמים אומרים חוט אחד כפול לשנים שזור לשלשה משזר לששה נמצא חוטן כפול לעשרים וארבעה. והיה מחברן לשתי (לולאות) [וילאות] אחת של חמש ואחת של חמש שנאמר חמש היריעות תהיין חוברות והיה מחברן לולאות תכלת שנאמר ועשית ללאות תכלת והיה מחברן לחמשים קרסי זהב והקרסים היו נראין במשכן ככוכבים ברקיע. ארכן של יריעות שמונה ועשרים באמה שנאמר ארך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורחבן ארבעים אמות שנאמר ורוחב ארבע באמה צא מהם עשר אמות מן המזרח למערב ועשר אמות שנותן לגגו של משכן ועשר אמות למערבו של משכן ומותר שביריעות פורסין לאחוריו. היה מביא שתים עשרה יריעות מנוצה של עזים וארכה של כל אחת ואחת שלשים אמה שנאמר ועשית יריעות עזים וגו', והיה מחברן לשתי הלולאות בלולאות אחת של חמש ואחת של שש שנאמר ויחבר את חמש היריעות לבד ואת שש היריעות לבד, והיה מחברן בלולאות בקרסים חמשים שנאמר ועשית חמשים לולאות ואומר ועשית קרסי נחשת חמשים. רחבן של יריעות ארבעים וארבע אמה שנאמר ארך היריעה וגו' צא מהם שלשים אמות לארכו של משכן ועשר אמות שנותן לגבהו של משכן נשתיירה יריעה אחת שכופל על פני האהל שנאמר וכפלת את היריעה הששית. רבי יוסי אומר חציה היה כפול על פני האהל וחצי היריעה היה כפול אחורי המשכן שנאמר וסרח העודף וגו'. היה מביא כלי אחד של עור ארכו שלשים ורחבו עשר אמות שמלבישו לאהל מן המזרח למערב שנאמר ועשית מכסה לאהל וכמין פספסין עשוי למעלה דברי רבי נחמיה. רבי יהודה אומר שני כלים התחתון של עורות אילים מאדמים והעליון של עורות תחשים שנאמר מכסהו ומכסה התחש אשר עליו. מעשה חושב מעשה רוקם אמר רבי אלעאי שרוקמין במקום (שחוככין) [שחושבין]. במתניתא תנא רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד, חושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופין: