Remez 347שמ״ז
1 א

אשר לא אורשה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה שאין לה קנס דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר יש לה קנס וקנסה לאביה. והדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קדושיה ואביה זכאי בכסף קנסה מה כסף קדושיה אף על פי שנתארסה ונתגרשה לאביה אף כסף קנסה כן, אם כן מה תלמוד לומר אשר לא אורשה מופנה להקיש ממנו גזרה שוה. נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן אשר לא אורשה מה כאן חמשים אף להלן חמשים ומה להלן שקלים אף כאן שקלים. ורבי עקיבא מאי חזית דאשר לא אורשה לגזרה שוה ובתולה למעוטי בעולה. אימא בתולה לגזרה שוה ואשר לא אורשה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה. האי אשתני גופה והאי לא אשתני גופה. ורבי יוסי הגלילי נפקא ליה מכסף ישקול שיהא זה כמהר בתולות ומהר הבתולות כזה. אמר אביי בא עליה ומתה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה. בעי מניה רבא מאביי בא עליה ונתארסה מהו. אמר ליה מי כתיב ונתן לאבי הנערה אשר לא אורשה. ולטעמיך הא דתניא בא עליה ונשאת קנסה לעצמה מי כתיב ונתן לאבי הנערה אשר לא נשואה. הכי השתא התם הואיל ובגרות מוציאה מרשות האב ונשואין מוציאין מרשות האב מה בגרות בא עליה ובגרה לעצמה אף נשואין בא עליה ונשאת לעצמה, אבל ארוסין לא מפקי מרשות האב לגמרי. דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אחד האונס ואחד המפתה בין היא בין אביה יכולין לעכב. בשלמא מפתה כתיב אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תלמוד לומר מאן ימאן מכל מקום. אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה לאשה מדעתה אלא אביה מנלן. אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר. רבא אמר קל וחומר מה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא בין אביה יכולין לעכב, אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כל שכן. רבא לא אמר כאביי כיון דקא משלם לאו חוטא נשכר הוא. אביי לא אמר כרבא מפתה דאיהי מצי מעכב אביה נמי מעכב אונס דלא מצי מעכב אביה נמי לא מצי מעכב, האונס שותה בעציצו והמפתה אם רצה להוציא יוציא. אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי מכדי מגמר גמירי מהדדי להא מלתא נמי נגמרו מהדדי אמר קרא מהר ימהרנה לו מדעתו. כיצד שותה בעציצו אפילו היא חגרת אפילו היא סומא אפילו מוכת שחין אבל אם נמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבוא בקהל וכו'. היכא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר דלקיימו לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל:

2 ב

אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס בבא עליה ואחר כך נתיתמה. כסף ישקול כמהר הבתולות שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה מכאן סמכו לכתובת אשה מן התורה דברי ר' שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. רבי עקיבא אומר מנין אפילו נתארמלה אפילו נתגרשה והדין נותן הואיל ורשאי בהפרת נדריה ורשאי בכסף קנסה וכו'. מהר ימהרנה לו לאשה למה נאמר לפי שהוא אומר ונתן האיש השוכב עמה שומע אני כשם שבתפוסה נותן מיד כך במפותה נותן מיד. תלמוד לומר מהר ימהרנה לו לאשה מגיד שהוא עושה עליו מוהר. ואין מהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד מהר ומתן. מהר ימהרנה לו לאשה בראויה לו הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין. אם מאן ימאן מגיד שאם רצה האב יקיים ואם רצה האב יוציא. תפוסה מנין הרי אתה דן הואיל ותפוסה ברשות אביה וכו' אם למדת על המפותה שאם רצה האב יקיים ואם רצה האב יוציא אף תפוסה רצה האב יקיים רצה האב יוציא. ועוד קל וחומר ומה אם מפותה שלא עבר אלא על דעת אביה וכו'. כסף ישקול אבל לא שמענו כמה הרי אני דן נאמר כאן כסף ונאמר להלן כסף מה להלן חמשים כסף אף כאן חמשים כסף. כמהר הבתולות הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן חמשים וכו'. מכשפה לא תחיה (כתוב ברמז כ"ד וברמז קפ"ב):

3 ג

מכשפה אחד האיש ואחד האשה. אם כן מה תלמוד לומר מכשפה מפני שרוב נשים מצוים בכשפים. מיתתן במאי רבי יוסי הגלילי אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף. רבי עקיבא אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. אמר ליה רבי יוסי הגלילי אני דנתי לא תחיה מלא תחיה ואתה דנת לא תחיה מלא יחיה. אמר ליה רבי עקיבא אני דנתי ישראל מישראל שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה אתה דנת ישראל מגוים שלא רבה בהן הכתוב אלא מיתה אחת. בן עזאי אומר נאמר מכשפה לא תחיה ונאמר כל שוכב עם בהמה סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה. אמר ליה רבי יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה. אלא אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהם ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה. ולרבי יהודה נמי נהוו אוב וידעוני שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין הדא אמר קסבר רבי יהודה שני כתובים הבאים כאחד מלמדין: