Remez 346שמ״ו
1 א

ובער בשדה אחר וגו' ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה כיצד שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. רבי אומר אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים. מנא הני מילי אמר קרא ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחרת. האי מיבעיא ליה בשדה אחר לאפוקי ברשות הרבים אם כן ניכתוב רחמנא בשדה חברו אי נמי בשדה של אחר מאי בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחרת. אימא כולו להכי הוא דאתא לאפוקי רשות הרבים מנא לן אם כן ליכתוב גבי תשלומין מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם [בשדה אחר] למה לי דכתב רחמנא גבי ובער שמע מינה תרתי. היכי שיימינן אמר ר' יוסי בר חנינא סאה בששים סאין חזקיה אמר קלח בששים קלחים רבי ינאי אמר תרקב בששים תרקבים ואין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק ולא קב בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא בששים:

2 ב

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. כי יתן איש אל רעהו כלל. כסף או כלים פרט. וגונב מבית האיש כלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאין גופן ממון, הקדש אמר קרא רעהו ולא של הקדש:

3 ג

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו ואין נתינת קטן כלום. הטענה שתי כסף אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף דאפילו לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב. אמר רבא דיוקא דמתניתין כוותיה דרב וקראי כוותיה דשמואל. דיוקא דמתניתין כרב דתנן הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואילו כפירת טענת פרוטה לא קתני. ותנן נמי (האונאה) [ההודאה] בפרוטה ואילו כפירה בפרוטה לא קתני. וקראי כוותיה דשמואל דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים מה כסף דבר חשוב וכו' וקאמר רחמנא כי הוא זה. ורב אמר לך ההוא מיבעיא להודאה במקצת הטענה. ושמואל אמר לך כתיב הוא וכתיב זה דאי כפר במקצת והודה במקצת חייב. ורב חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה. ושמואל לאו ממילא שמעת מינה דחסרה לה טענה אלא אמר לך רב כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא. דאם כן ליכתוב רחמנא כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים כסף דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה. ושמואל אמר לך אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף הוה אמינא מה כלים שנים אף כל שנים אבל דבר חשוב לא בעינן קא משמע לן. הטענה שתי כסף אמר רב נחמן אמר שמואל לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת הלוה אבל לעדות עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב מאי טעמא דכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו' לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ותניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחר מחייבו שבועה. הגונב הקדש מבית בעלים פטור מאי טעמא וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן חייב מאי טעמא וגונב מבית האיש:

4 ד

כי יתן איש אל רעהו כסף רבי ישמעאל אומר עד שיפקיד אצלו ויאמר לו הא לך שמור לי זה. אבל אם אמר לו [תן] עיניך בו הרי זה פטור. כסף או כלים מה כסף שדרכו להמנות אף כלים שדרכו להמנות מכאן אמרו כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין אינה טענה. רבי נתן אומר כסף להביא כסף מעשר כלים להביא כלים. אין לי אלא כסף וכלים שאר כל דבר מנין תלמוד לומר לשמור להביא כל דבר שהוא צריך שמירה. וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אימתי בזמן שלא נמצא ברשותו אבל אם נמצא ברשותו שומע אני ישבע ויהא פטור תלמוד לומר אם המצא תמצא בידו הגנבה מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון. וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב. אם ימצא הגנב ישלם שנים הגנב ישלם תשלומי כפל והגזלן אינו משלם אלא קרן מה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מן הגזלן רבי יוחנן בן זכאי אומר הגזלן השוה את העבד לקונו וכו'. ואם לא ימצא הגנב למה נאמר ממשמע שנאמר אם ימצא הגנב וגו' שומע אני אם ימצא הגנב פטור בעל הבית מכל דבר ומה תלמוד לומר אם לא ימצא הגנב שומע אני שאם נמצא הגנב ואין לו לשלם לא יאמר לו בעל הגנבה בוא והשבע לי שלא היה בלבך למכרם. לכך נאמר אם לא ימצא הגנב שאם נמצא הגנב בעל הבית פטור מכל דבר. ונקרב בעל הבית שומע אני ישאל באורים ותומים תלמוד לומר אשר ירשיעון אלקים לא אמרתי אלא אלקים שהן מרשיעים. ונקרב בעל הבית בשבועה. אתה אומר בשבועה או בשבועה ושלא בשבועה. הרי אתה דן נאמר כאן שליחות יד וכו' מה להלן שבועה אף כאן שבועה. מה להלן ביו"ד ה"א אף כאן ביו"ד ה"א. מה כאן בבית דין אף להלן בבית דין, מה להלן לצרכה אף כאן לצרכה, מה כאן על כל דבר פשע אף להלן על כל דבר פשע. אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכה. אתה אומר לצרכה או לצרכה ושלא לצרכה תלמוד לומר על כל דבר פשע. שבית שמאי מחייבין על מחשבות הלב בשליחות יד שנאמר על כל דבר פשע. ובית הלל אין מחייבין אלא משעה ששלח יד לכך נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו לצרכו:

5 ה

תנו רבנן אם ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. או אינו אלא בגנב עצמו. כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי עצמו אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב הוי אומר בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. תניא אידך אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר או אינו אלא בטוען טענת גנב כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי טוען טענת גנב אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר. דכולי עלמא מיהת אם לא ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. מאי משמע אמר רבא אם לא ימצא כמה שטען אלא הוא עצמו גנבו ישלם שנים. וממאי דבשבועה דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלקים בשבועה. או אינו אלא לדין. נאמר שליחות יד למעלה ונאמר שליחות יד למטה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה. בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב וכו' תרי קראי למה לי. חד למעוטי טוען טענת אבד. ואידך נפקא ליה מגנב הגנב. ואידך מיבעיא ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואידך דר' חייא בר אבא מנא ליה אמר לך היקשא הוא ואין משיבין על ההיקש. בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב נפקא ליה גנב עצמו מהכא אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב גנב עצמו מנא ליה, וכי תימא לייתה בקל וחומר מטוען טענת גנב דיו לבוא מן הדין להיות כנדון מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה, נפקא ליה מהמצא תמצא בידו וגו' וכדתנא תנא דבי רבי ישמעאל במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה מיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי. אי הכי כל הני פרטי למה לי חד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות, גנבה וחיים לכדרב דאמר אחייה לקרן כעין שגנב. ואידך אם המצא תמצא מיבעיא ליה לכדרבא בר אהילאי דמודה בקנס פטור. והמצא בעדים תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו. ואידך נפקא ליה מאשר ירשיעון אלקים ולא המרשיע את עצמו. ואידך מיבעיא ליה למודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. ואידך קסבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב. בשלמא אם המצא תמצא לכדרבא בר אהילאי אלא שור ושה חמור למה לי לכדתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. והאי אם המצא תמצא להכי הוא דאתא האי מיבעיא ליה לכדתניא אם המצא תמצא בידו אין לי אלא ידו וכו' אמרי אם כן ניכתוב או המצא המצא או תמצא תמצא מדשני קרא בדבוריה שמע מינה תרתי:

6 ו

אמר רב ששת הטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בו יד פטור. מאי טעמא הכי קאמר רחמנא ונקרב בעל הבית אל האלקים אם לא שלח ידו הא שלח ידו פטור. אמר רבי חייא בר יוסף הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד. מאי טעמא דאמר קרא שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו למימרא דבשלח בה יד עסקינן. תנו רבנן ונקרב בעל הבית אל האלקים הרי כאן אחד. עד האלקים יבוא דבר שניהם הרי כאן שנים. אשר ירשיעון אלקים הרי כאן שלשה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות אלא עד האלקים יבוא דבר שניהם הרי כאן אחד. אשר ירשיעון אלקים הרי כאן שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה. לימא בדורשין תחלות קא מיפלגי, לא דכולי עלמא אין דורשין תחלות ואמר לך רבי יאשיה אם כן לכתוב קרא ונקרב בעל הבית אל המשפט מאי אל האלקים שמע מינה למנינא. ורבי יונתן לישנא מעליא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא. ורבי יאשיה לית ליה בית דין נוטה והתניא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה. סבר לה כרבי יהודה דאמר שבעים ועדיפא מדרבי יהודה דאילו רבי יהודה בסנהדרי גדולה הוא דלית ליה בשאר בי דינא אית ליה. ורבי יאשיה בשאר בי דינא נמי לית ליה. אלא האי לנטות מאי עביד ליה מוקי לה בדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא אמר. ואלא הא דתנן שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי לימא דלא כרבי יאשיה. אפילו תימא רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות דקיל לא כל שכן:

7 ז

אשר לא שלח ידו וגו' איתמר שליחות יד רב אמר צריכה חסרון. לוי אמר אינה צריכה חסרון. מאי טעמא דלוי אמר רבי יוחנן משום רבי (לוי) [יוסי] בר נהוראי משונה שליחות יד האמורה בשומר שכר משליחות יד האמורה בשומר חנם. ואני אומר אינה משונה. מאי משונה לא תאמר שליחות יד בשומר שכר ותיתי משומר חנם, ומה שומר חנם דפטור בגנבה ואבדה שלח בה יד חייב שומר שכר דחייב בגנבה ואבדה לא כל שכן. למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון. ואני אומר אינה משונה כרבי אלעזר דאמר דא ודא אחת היא משום דאיכא למיפרך מה לשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב. ומאן דלא פריך קסבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפל בשבועה. רבא אמר לא תאמר שליחות יד לא בשומר שכר ולא בשומר חנם ותיתי משואל, ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב שומר חנם ושומר שכר לא כל שכן. למה נאמר חדא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון. ואידך שלא תאמר דיו לבוא מן הדין להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף שומר חנם ושומר שכר בבעלים פטור. ולמאן דאמר שליחות יד צריכה חסרון הני תרתי שליחות יד למה לי. חדא שלא תאמר דיו ואידך לכדתניא. ונקרב בעל הבית אל האלקים לשבועה. אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין נאמר שליחות יד למטה ונאמר שליחות יד למעלה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה. רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת מקל וחומר ומגזרה שוה נאמר בשומר שכר אם לא שלח ידו ונאמר בשומר חנם אם לא שלח ידו מה שומר שכר שנאמר אם לא שלח ידו טור בו מן היורשים אף שומר חנם שנאמר אם לא שלח ידו פטור מן היורשים:

8 ח

על כל דבר פשע. תנן על כל דבר פשע כלל. על שור על חמור על שה על שלמה פרט. על כל אבדה חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שהן מיטלטלין אין גופן ממון, יצא הקדש רעהו אמר רחמנא ולא הקדש. אימא בבעלי חיים מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ובמשא וכו' אבל עופות לא אלא כל רבויא הוא. והא גבי מעשר דכתיב כל ודרשינן ליה בכלל ופרט דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' אמרי בכל כלל כל רבויא הוא ואי בעית אימא כל כלל הוא וכו'. ומאי שנא הכא דאי סלקא דעתך על כל דבר פשע לכלל ופרט הוא דאתא מכדי הא כתיב מעיקרא כלל ופרט וכלל כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור הדר וכלל. ואי סלקא דעתך האי כל נמי לכלל ופרט הוא דאתא ניכתבינהו רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל ופרט למה לי למיהדר למיכתבינהו כללא אחרינא שמע מינה לרבוייה. אי לרבוייה כל הני פרטי למה לי חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות, שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים, על כל אבדה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל שנאמר על כל אבדה. על כל דבר פשע כל דבר פשיעה (כתוב ברמז רפ"א). החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד. מנא הני מילי דתנו רבנן על כל דבר פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה כמעשה. ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר אם לא שלח ידו. אמרו להם בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו אם כן מה תלמוד לומר על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מנין תלמוד לומר על כל דבר פשע:

9 ט

על כל דבר פשע כלל וכו' יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין וכו' ואין בהן תשלומי ארבעה וחמשה תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:

10 י

על שה על שלמה אף השלמה היתה בכלל כל אבדת אחיך ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה שלמה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז. אמר רבא למה לי למיכתב רחמנא שור וחמור שה ושלמה צריכי דאי כתב רחמנא שלמה הוה אמינא הני מילי בעדים דגופה אי נמי בסימנין דגופה אבל חמור בסימני אוכף לא מהדרינן כתב רחמנא חמור דאפילו בסימני אוכף. שור דאפילו בגיזת זנבו וכו'. שה למה לי חמור דבור לר' יהודה ושה דאבדה לדברי הכל קשיא:

11 יא

אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל מאי טעמא על כל אבדה אשר יאמר. איתיביה כי יתן איש אין נתינת קטן כלום ואין לי אלא שנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין תלמוד לומר עד האלקים יבוא דבר שניהם עד שתהא נתינה ותביעה כאחד. ואם איתא תהוי כאבדה. הכא במאי עסקינן שאכלו כשהוא קטן רב אשי אמר לא דמיא אבדה אתיא מכח בן דעת והא לא אתי מכח בן דעת:

12 יב

תניא אבוה דר' אפטוריקי מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידין שיש לו חמשים יכול ישבע על השאר תלמוד לומר על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים. ור' חייא תנא הוא ופליג. והא קרא קאמר, ההוא מיבעיא ליה להודאה במקצת הטענה. ואבוה דר' אפטוריקי אמר לך כתיב הוא וכתיב זה חד להודאה במקצת וחד להודאה ממין הטענה. ואידך הודאה ממין הטענה לית ליה סבר לה כרבן גמליאל דתנן טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת דאמר קרא כי הוא זה. ופליגא דרבי חייא בר יוסף דאמר ערוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב. ומאי שנא מלוה כדרבה דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. והאי בכולי בעי דליכפריה והא דאודי משום דאין אדם מעיז פניו. ובכולי בעי דלודי ליה והאי דכפר ליה מקצת סבר אי מודינא ליה בכולי תבע לי בדינא אשתמיט ליה מיהא השתא עד דהוה לי ופרענא ליה הלכך אמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה. תני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת. מאי טעמא שומר חנם בהדיא כתיב כי הוא זה. שומר שכר יליף נתינה נתינה משומר חנם. שואל וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון. שוכר אי למאן דאמר כשומר חנם היינו שומר חנם ואי למאן דאמר כשומר שכר היינו שומר שכר:

13 יג

על כל דבר פשע וגו' בין שומר לשומר הכתוב מדבר. או לא בא אלא לחלק בין כסף לכלים ולבהמה תלמוד לומר שלמה, שלמה היתה בכלל ויצאת ללמד מה שלמה מיוחדת בין שומר לשומר הכתוב מדבר וכו', הא לא בא לחלק בין כסף לכלים ולבהמה. אשר יאמר כי הוא זה שזה אומר זה הוא וזה אומר אינו הוא מכאן אמרו עד שתהא הודאה ממין הטענה. ונקרב בעל הבית אל האלקים וכו' מכאן אמרו עד שתהא הודאה ממין הטענה. ונקרב בעל הבית אל האלוקים וכו' מכאן אמרו דיני ממונות בשלשה. רבי אומר בחמשה שיגמר הדין בשלשה. ישלם שנים לרעהו רבי ישמעאל אומר קורא אני עליו כאן ישלם שנים לרעהו קורא אני עליו להלן ושלם אותו בראשו וחמשתיו יוסף עליו כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כל המשלם את הקרן חייב לשלם את החומש וכל שאינו משלם את הקרן פטור מן החומש. ישלם שנים לרעהו ולא להקדש, לרעהו ולא לאחרים:

14 יד

כי יתן איש אל רעהו חמור או שה פרט, וכל בהמה כלל, לשמור חזר ופרט, פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מיטלטל וגופו ממון לאפוקי עבדים וקרקעות ושטרות. תניא אידך כי יתן איש אל רעהו כלל, חמור או שור פרט, וכל בהמה לשמור חזר וכלל מה הפרט מפורש וכו':

15 טו

כי יתן איש אל רעהו חמור וגו'. רבי ישמעאל אומר עד שיפקיד אצלו ואומר לו הא לך שמור לי זה. אבל אמר לו [תן] עיניך בו הרי זה פטור. חמור או שור או שה אין לי אלא חמור ושור ושה, שאר כל בהמה מנין תלמוד לומר וכל בהמה, אני אקרא וכל בהמה ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה שאם אני קורא כל בהמה שומע אני לא יהא חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה תלמוד לומר חמור או שור או שה לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו. ומה תלמוד לומר וכל בהמה אלא בא הכתוב ללמד שכל הכלל שהוא מוסיף על הפרט הכל בכלל. ומת שתהא מיתתו בידי שמים. נשבר ששברתו חיה. נשבה ששבאוהו לסטין. עדיין אני אומר השבר והשב בין שהוא יכול להציל בין שאינו יכול להציל תלמוד לומר ומת מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם אף כל דבר שאי אפשר להצילה יהיה פטור מלשלם דברי רבי אליעזר. אמר ליה רבי עקיבא אתה דן אפשר משאי אפשר שאי אפשר למיתה להיות אלא בידי שמים אבל השבר והשבי אפשר לו להיות בין בידי שמים בין בידי אדם חזר ודנן כמין גנבה:

16 טז

רבי ישמעאל אומר הטרפה לא ישלם. יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם. ואין רואה בעדים הכתוב מדבר. אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא אם אם יש עדים בעל הבית פטור מכל דבר דברי (רב) איסי בן יהודה. ההוא גברא דהוה מעביר חביתא דחמרא לחבריה בריסתקא דמחוזא איתבר בזוזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא אמר ליה ריסתקא דמחוזא אינשי שכיחי בה זיל אייתי סהדי דלא שנית ביה ופטירת. אמר ליה רב יוסף בריה כמאן כאיסי, אמר ליה אין כאיסי וסבירא לן כותיה. ההוא גברא דיהב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה ארבע מאה דני חמרא אמר ליה זבנית לך ותקיפו, אתא לקמיה דרבא אמר ליה ארבע מאה דני חמרא כי תקפי קלא אית ליה זיל אייתי סהדי ופטירת. אמר ליה רב יוסף כמאן כאיסי וכו'. רבה בר בר חנה תברו ליה הנהו שקולאי וכו':

17 יז

שבועת ה' תהיה בין שניהם, החשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו. להיכן חזרה אמר רבי אמי רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני. רבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה שבועה למחוייב לה. רבותינו שבבבל רב ושמואל. רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא. אמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא דתני רבי אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין. היכי דמי אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך אמר ליה חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא מה לי אבא אלא לאו מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא אי אמרת בשלמא אביו כי האי גוונא מיחייב אצטריך קרא למיפטר גבי יורשין. אלא אי אמרת אביו כי האי גוונא פטור קרא גבי יורשין למפטר למה לי. ורב ושמואל האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה מבעיא ליה לכדתניא שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהן. אמר רב חייא בר יוסף הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד מאי טעמא אמר קרא שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו למימרא דשלח בו יד עסקינן:

18 יח

שבועת ה' תהיה בין שניהם ביו"ד ה"א מכאן אתה דן לכל שבועה שבתורה הואיל ונאמרו כל השבועות שבתורה סתם ופרט באחת מהן שאינו אלא ביו"ד ה"א פורט אני בכל שבועות שבתורה שאינו אלא ביו"ד ה"א. בין שניהן להוציא את היורש. בין שניהם להוציא את שכנגדו חשוד על השבועה. בין שניהן שלא ישביענו הדיין בעל כרחו. אם לא שלח ידו לצרכה. אתה אומר לצרכה או לצרכה ושלא לצרכה. הרי אני דן נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד מה כאן שבועה אף להלן שבועה מה כאן ביו"ד ה"א אף להלן ביו"ד ה"א. מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין. מה להלן לצרכה אף כאן לצרכה. מה להלן עד דבר פשע אף כאן על דבר פשע. שבועת ה' תהיה בין שניהם שאינה זזה בין שניהן אם המשביע משביע על שקר סופה לצאת עליו ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו. עובדא הוה בחדא אתתא דעלת למילש גבי מגירתא והוו ציירין בשושיפה תלתא דינרי נסבתהון ויהבת יתהון על גבי סודרא איגבלון בלישא אפאה פיתא ואזלה לה אמר לה בעלה הב לי תלתא דינרי אזלת בעיא להו גבי מגירתא אמרה ליה דלמא חמית אלין תלתא דינרי הוי לההיא אתתא תלתא בנין אמרה תקבר ההיא אתתא ברא אין היא ידעת בהון גרמון חובין וקברתיה. אמרה ההיא אתתא אלולי דההיא חשידא בהון לא הות קברה ברה אזלת וכו'. אמרה ההיא אתתא תקבר ברא אוחרנא אין הוה ידענא בהון גרמון חובין ומית ברא אוחרנא. זמן אוחרן אמרה לה אשכחת תלתא דינרי אמרה תקבר ההיא אתתא ברא תליתאה אין היא ידעה בהון גרמון חובין וקברתיה. אמר לה בעלה לית אנת אזלת למנחמא הדא מגירתך. נסיבת תרין עגולין דפתא ואזלת מנחמא לה כיון דקצון עגוליא נפלו אלין תלתא דינרין מניה. הדא הוא דברייתא אמרין בין זכאי בין חייב למומי לא תעול:

19 יט

כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. מנלן דאמר קרא ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם לו שבועה. אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין משלמין ממון. אמר רבא מסתברא מלתא דרב הונא במלוה דלהוצאה נתנה אבל פקדון ברשותיה דמרא קאי. ורב אמר אפילו בפקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב והא רב קרא קאמר קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא:

20 כ

אם גנב יגנב מעמו ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל. והשואל משלם את הכל. נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה. מנהני מילי דתנו רבנן פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר, שלישית בשואל. בשלמא שלישית בשואל דכתיב וכי ישאל איש מעם רעהו אלא ראשונה בשומר חנם ושניה בשומר שכר איפוך אנא. מסתברא שניה בשומר שכר שכן חייב בגנבה ואבדה. אדרבה ראשונה בשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב אפילו הכי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפלא בשבועה. תדע דהא שואל כל הנאה שלו ואינו משלם אלא קרן. ושואל כל הנאה שלו, והא בעי מזונא, דקיימא באגם, והא בעי נטירה, בנטר מתא. ואי תימא רוב הנאה שלו. ואי תימא בשאלת כלים. נושא שכר והשוכר משלמין את הגנבה ואת האבדה בשלמא גנבה דכתיב אם גנב יגנב. אלא אבדה מנלן דתניא אם גנב יגנב אין לי אלא גנבה, אבדה מנין תלמוד לומר אם גנב יגנב מכל מקום. הניחא למאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אלא למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר. אמרי במערבא קל וחומר ומה גנבה שקרובה לאונס משלם אבדה שקרובה לפשיעה לא כל שכן. ואידך מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. והשואל משלם את הכל. בשלמא שבורה ומתה דכתיב וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, שבויה בשואל מנא לן. וכי תימא נילף משבורה ומתה. מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא אלא נאמר שבורה ומתה בשואל ונאמר שבורה ומתה בשומר שכר מה להלן שבויה עמו אף כאן שבויה עמו. איכא למפרך מה לשומר [שכר] שכן לפטור תאמר בשואל דלחיוב. תני ר' נתן או לרבות את השבויה. האי או מבעיא ליה לחלק דסלקא דעתך עד דמתברא ומתה. הניחא לרבי יונתן אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר. דתניא איש איש אשר יקלל את אביו וגו' אין לי אלא אביו ואמו וכו'. אפילו תימא ר' יאשיה הכא לחלק לא צריך קרא. סברא הוא מה לי קטלה כלה מה לי קטלה פלגא. גנבה ואבדה בשואל מנלן. וכי תימא נילף משבורה ומתה, מה לשבורה ומתה דלא אפשר למטרח ואתויי, תאמר בגנבה ואבדה דאפשר למטרח ואתויי. אלא מדתניא ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה גנבה ואבדה מנלן. אמרת קל וחומר ומה שומר שכר שפטור בשבורה ומתה חייב בגנבה ואבדה שואל שחייב בשבורה ומתה אינו דין שחייב בגנבה ואבדה. וזה קל וחומר שאין עליו תשובה. וכי תימא איכא למיפרך מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים. אי תימא קרנא בלא שבועה עדיפא ואי תימא קסבר לסטים מזויין גזלן הוא. אשכחן לחיוב לפטור מנלן, אמר קרא וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון:

21 כא

אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם (כתוב לעיל על והמת יהיה לו). תניא אם טרף יטרף יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס ופטור. אבא שאול אומר יביא ארורה לבית דין וכו' דכולי עלמא פחת נבלה דניזק והכא בטורח נבלה קא מיפלגי והתניא אחרים אומרים מנין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו תלמוד לומר כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו. אמר ליה אביי לרבא היכי דמי אילימא דבבירא שויא זוזא ואגודא שויא ארבעה כי קא טרח בדנפשיה קא טרח. אמר ליה לא צריכא דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא זוזא, ומי איכא כי האי גונא אין דהא אמרי אינשי כשורא במתא בזוזא כשורא בדברא בזוזא:

22 כב

וכי ישאל איש אמר רבא לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור אלא אפילו מתה מחמת מלאכה פטור דהא לאו לאוקומיה בכילתא שאילתה. אמר רבא האי מאן דבעי דנשאל מידי ונפטר נימא ליה אשקיין מיא ואי פקח אידך נימא ליה משוך ברישא. השואל את הפרה ושאל בעלה עמה, השוכר את הפרה ושכר בעליו עמה, שאל את הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם. מדקתני סיפא ואחר כך מכלל דרישא דקתני עמה עמה ממש מי משכחת לה, פרה במשיכה ובעלים באמירה. אי תימא כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל דלא מחסרא משיכה ואי תימא דאמר ליה את גופך לא תיתשיל לי עד שעת משיכת פרתך. אתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד אמר פטור. מאן דאמר חייב מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו הלכך אם בעליו עמו אשומר חנם לא כתיב, ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיבא הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בקל וחומר משומר חנם אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל לא מאי טעמא דכי כתב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דכתיב. מאן דאמר פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכו'. ממשמע שנאמר בעליו עמו לא ישלם איני יודע אם בעליו אין עמו שלם ישלם אלא לומר לך היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה. ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא לומר לך שאם יצא מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור. דאף על פי שהבעלים עושים עמו מלאכה במקום אחר ומתה פטור. אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ להו לקראי כרבי יאשיה. בעליו אין עמו שלם ישלם, טעמא דליתיה בתרוייהו הא איתא בחדא וליתא בחדא פטור. ותניא אידך אם בעליו עמו לא ישלם טעמא דאיתיה בתרוייהו הא איתא בחדא וליתא בחדא חייב. אלא לומר לך היה בשעת שאלה אינו צריך להיות בשעת שבורה ומתה. היה בשעת שבורה ומתה צריך להיות בשעת שאלה. רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ להו לקראי כרבי יונתן. דתניא אם בעליו עמו לא ישלם משמע דאיתיה בתרוויהו ומשמע נמי דאיתא בחדא וליתא בחדא פטור. ותניא אידך בעליו אין עמו שלם ישלם משמע דליתיה בתרוייהו ומשמע נמי דכי איתא בחדא וליתא בחדא מחייב. אלא לומר לך היה בשעת שאלה אינו צריך להיות בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה. ואיפוך אנא מסתברא שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה. רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו פטור. אי הכי בעליו עמו ואין בעליו עמו למה לי אי לאו הנך הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא:

23 כג

ולקח בעליו ולא ישלם מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבלתו. אם גנב יגנב זה שומר שכר והעליון שומר חנם. או זה שומר חנם והעליון שומר שכר. הרי אתה דן הואיל והשכיר חייב והשומר חייב, מה שכיר שכיר שהוא נהנה אף שומר שומר שהוא נהנה יצא שומר חנם שאין נהנה. אם גנב יגנב אין לי אלא גנבה, אבדה מנין הרי את דן הואיל וגנבה חסרון שמירה ואבדה חסרון שמירה. אם למדת על גנבה שהוא חייב לשלם אף אבדה חייב לשלם. אם גנב יגנב רבי יוסי הגלילי אומר להביא את האבדה. מעמו להוציא את הצוער. מעמי להביא את הנוקד. אם טרף יטרף זה עדר דברי רבי יאשיה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כה אמר ה' כאשר יציל הרועה וגו'. רב אחא בר יאשיה אומר אם טרף יטרף וגו' יביא עדים שנטרפה ויהיה פטור. ר' יהודה אומר יביאהו עד הטרפה יוליך את הבעלים אצל הטרפה ויהיה פטור מלשלם. או אף על פי כן יהיה חייב, והדין נותן הואיל ואבדה חסרון שמירה וטרפה חסרון שמירה, אם למדת על אבדה שהוא חייב לשלם אף טרפה חייב לשלם. לא אמרת ממשמע שנאמר הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם, ואיזהו טרפה שהוא חייב לשלם כגון טרפת חתול וטרפת שועל ונמיה. ומתוך שאמרה תורה אם טרף יטרף. מה טרפה מיוחדת שאפשר לו להצילה חייב לשלם אף כל דבר שאפשר לו להצילה חייב לשלם. ואיזהו טרפה שהוא פטור מלשלם כגון טרפת זאב והארי והדוב והנמר והנחש והברדלס. ומתוך שאמרה תורה ומת, מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו לצילו פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר להצילו פטור מלשלם:

24 כד

וכי ישאל איש מעם רעהו, נתק הכתוב השואל מכלל שומר ואמרו ענין בפני עצמו. מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו. אם שכיר הוא בא בשכרו שומע אני ישבע ויהא פטור הרי אתה דן הואיל ונושא שכר נהנה ושכיר מהנה אם למדת על הנושא שכר שהוא נשבע על האונסין משלם את הגנבה ואת האבדה אף שכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה. הרי שומר חנם יוכיח שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על השוכר אף על פי שהוא מהנה יהא פטור. אמרת הפרש הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה והשכיר נהנה ומהנה, אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה אף שכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, ואל יוכיח שומר חנם שהוא מהנה אבל אינו נהנה והשוכר נהנה ומהנה לכך נאמר אם שכיר הוא בא בשכרו:

25 כה

וכי יפתה איש בתולה בא הכתוב ללמד על המפותה שישלם עליה קנס. והדין נותן הואיל ותפוסה ברשות אביה ומפותה ברשות אביה, אם למדת על תפוסה שהוא משלם עליה קנס אף מפותה ישלם עליה קנס. לא אם אמרת בתפוסה שעבר על דעתה ועל דעת אביה לפיכך הוא משלם עליה קנס. תאמר במפותה שלא עבר אלא על דעת אביה לפיכך לא ישלם עליה קנס, הא לפי שלא זכיתי מן הדין צריך הכתוב להביא: