ואם אמר יאמר העבד מגיד שאינו נרצע עד שיאמר שתי פעמים. אהבתי את אדוני אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים בזמן שאין לרבו אשה ובנים מנין תלמוד לומר והיה כי יאמר אליך וגו' מכאן אמרו לעולם אינו נרצע אלא אם כן יש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים. אוהב את רבו ורבו אוהבו שנתברכו נכסיו על ידו מנין. לכך נאמר והיה כי יאמר אליך וגו' כי טוב לו עמך שתהא טובתו שוה לך. מכאן אמרו לא ישנה רבו עליו מאכילו ומשקו ומסיכו משלו תלמוד לומר כי טוב לו עמך.
דבר אחר כי טוב לו עמך אם היה חגר או סומא אינו נרצע:
ואף לאמתך תעשה כן הקישה הכתוב לנרצע מה נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את (האח) [הבת] וכו'. האי מיבעיא ליה לכדתניא ואף לאמתך תעשה כן להעניק. או אינו אלא לרציעה. כשהוא אומר אם אמור יאמר העבד העבד ולא אמה העבריה. הא מה אני מקיים ואף לאמתך תעשה כן להעניק. אם כן נכתוב קרא ואף לאמתך כן מאי תעשה שמע מינה תרתי. ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה. אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה. אמר בסוף שש ולא אמר בתחלת שש אינו נרצע שנאמר ואם אמר יאמר העבד כשהוא עבד. אמר מר בתחלת שש קא סלקא דעתך תחלת שש ממש תיפוק ליה דבעינן אהבתי את אשתי ועדיין אין לו אשה ובנים ותו וכו' אטו שש לאו עבד הוא יום אחרון נקרא סוף שש וכל היום הוא עבד. אמר רבה בתחלת פרוטה אחרונה בסוף פרוטה אחרונה והכי קאמר אמר בתחלת שש קודם התחלת פרוטה אחרונה דכבר יש לו אשה ובנים ולא אמר בסוף שש לאחר שהתחיל פרוטה אחרונה אינו נרצע. ואפילו אמר ושנה דכתיב לא אצא סמוך ליציאה וכל זמן שיש עליו פרוטה שלמה לאו סמוך ליציאה הוא. אמר ושנה בסוף פרוטה אחרונה אינו נרצע שנאמר ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד: