Remez 296רצ״ו
1 א

ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששה ימים אלא שבות כאילו מלאכתך עשויה.

2 ב

דבר אחר שבות ממחשבת עבודה ואומר אם תשיב משבת רגלך וגו' אז תתענג וגו'. ויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו וכו' תלמוד לומר ויום השביעי שבת לה' אלהיך שאין תלמוד לומר שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה:

3 ג

רב אחא בר יאשיה אומר אתה ובנך ובתך אלו הקטנים. או אינו אלא גדולים, אמרת והלא כבר מוזהרין הן הא מה תלמוד לומר אתה ובנך ובתך אלו קטנים. עבדך ואמתך אלו בני ברית. או אינו אלא עבד ערל כשהוא אומר וינפש בן אמתך והגר הרי עבד ערל אמור הא מה תלמוד לומר עבדך ואמתך אלו בני ברית. וגרך זה גר צדק. או אינו אלא גר תושב כשהוא אומר והגר הרי גר תושב אמור הא מה תלמוד לומר וגרך זה גר צדק. כי ששת ימים וגו' מגיד שהיה שקול כנגד כל מעשה בראשית. וינח ביום השביעי וכי יש לפניו יגיעה והלא כבר נאמר הלוא ידעת אם לא שמעת וגו' נותן ליעף כח וגו' בדבר ה' שמים נעשו מה תלמוד לומר וינח ביום השביעי. אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי. והרי דברים קל וחומר אם מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי אדם שכתוב בו אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה. על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו ברכו במן וקדשו בברכה דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר ברכו במן וקדשו במאורות. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר בשם ר' שמעון ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדם, על כן ברך ה' וגו':