Remez 273ער״ג
1 א

כתפוח בעצי היער מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי מה תפוח הזה מוציא נצו קודם לעליו כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה. מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אלא בסיון כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון אימתי בחדש השלישי משל וכו' וכיון שהגיע הזמן אמרו הרי שעה שתכנס מטרונא לחופה כך כאן כיון שהגיע זמנה של תורה אמרו הרי שעה שתנתן תורה לישראל. ר' לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא משל למלך שנשבה בנו והלך ופדה בנו אמר היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים למלך שהיה משיא את בתו ואמר היו מונין אפטיא לנשואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה. ביום הזה באו מדבר סיני וכו' אמר רבי יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה מטייל בשוק ופגע באוהבו של מלך ומלא חיקו אבנים טובות ומרגליות אמר המלך פתחו לי תסווריות שלי שלא יהא בני אומר אילולי אוהבו של מלך לא היה לי מה ליתן לו כך אמר הקב"ה למשה שלא יהו ישראל אומרים אילולי שבא יתרו ולמדם את הדינין לא היה לו ליתן לנו את התורה אלא הריני נותן להם את התורה שכולה דיים ואלה המשפטים. אמר ר' לוי משל למלך שהיה מבקש לישא אשה בת טובים ובת גניסים אמר איני תובע בה אלא משאני עושה בה כמה טובות אחר כך אני תובע בה. ראה אותה ערומה והלבישה ואלבישך רקמה. בים והעבירה ובני ישראל הלכו ביבשה. באו עליה שבאים והצילה אלו עמלקים. ראה אותה אצל הנחתום ומלא חיקה גלוסקאות. אצל החנוני והשקה אותה קונדיטון. אצל הפטם ומלא חיקה פטומות. אצל פרקרוס ומלא חיקה פרקריריסים. כך גלוסקאות הנני ממטיר לכם לחם. קונדיטון אז ישיר את השירה הזאת עלי באר. פטומות ויגז שלוים. פרקרוס ויניקהו דבש מסלע. משל למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסין בני רומי לא יחתון לסוריא ובני סוריא לא יחתון לרומי וכיון שהשיא את בתו התיר קרטיסין. כך עד שלא נתנה תורה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומשנתנה תורה ומשה עלה אל האלקים וירד ה' על הר סיני. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו והיו אומרים בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה מה כתיב ויסעו מסכות ויחנו באתם היו נוסעין במריבה וחונין במריבה כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל נעשו הומניא אחת אמר הקב"ה התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום הוי כל נתיבותיה שלום. בחדש השלישי חדוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמת העולם הבא. מה לעתיד לבוא ואזני חרשים תפתחנה אף הכא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח וגו' אף הכא ויענו כל העם יחדיו. ומפני מה נתנה במדבר ללמדך שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר אינו זוכה לדברי תורה. ומה המדבר הזה אין לו סוף כך דברי תורה אין להם סוף שנאמר ארוכה מארץ מדה וגו' וכשם שאין לה סוף כך אין למתן שכרה סוף שנאמר מה רב טובך וגו'. ביום הזה באו מדבר סיני וכי ביום הזה באו אלא כשאתה למד תורה לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום נתנה. ביום ההוא אין כתיב כאן אלא ביום הזה בעולם הזה נתתי לכם את התורה והיו יחידים יגעים בה אבל לעתיד לבוא אני מלמדה לכל ישראל והן לומדין אותה ואינן שוכחין שנאמר כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא עוד אלא שאני מרבה שלום ביניהם כשם שאמר ישעיה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: