תניא אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו וכשמת שמעון בנו של רבי עקיבא נתקבצו קהל גדול לקברו אמר להם רבי עקיבא הוציאו לי ספסל בין הקברות וישב עליו ודרש ואמר אחינו ישראל שמעוני לא שאני חכם יש כאן חכמים ממני לא שאני עשיר יש כאן עשירים ממני אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא אנשי הגליל מאין מכירין האנשים מכירין את עקיבא הנשים והטף מאין מכירין אמר להם יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה מנוחם אני שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים יודע אני שבני בן העולם הבא שזיכה את הרבים משה זכה וזיכה את הרבים וכו' שנאמר צדקת ה' עשה ירבעם חטא וכו' ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולי עמדו משה ואהרן שנאמר יצפון לישרים תושיה. ראויין היו ישראל להגאל ממצרים אילולי משה ואהרן שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויה פרשת שופטים ליאמר על ידי משה אילולי עמד יתרו. ראויה פרשת נחלות ליאמר על ידי משה אילולי זכו בנות צלפחד. ראוי היה פסח קטן ליאמר אלו לא עמדו טמאים. ראוי היה בית המקדש להבנות שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך אילולי עמדו דוד ושלמה. ראויין היו ישראל ליגאל בימי המן שנאמר ואף גם זאת וגו' אילולי עמדו מרדכי ואסתר. ראויין היו ישראל להשתעבד שנאמר ועבדום וענו אותם אילולי פרעה ומצרים. ראויין היו ישראל לעבוד עבודת אלילים שנאמר וקם העם הזה וזנה לולי ירבעם. ראויה היתה פרשת מקלל לולי בן ישראלית. ופרשת שבת לולי מקושש. ראוין היו ישראל ליפול בחרב שנאמר בחרב יפולו כל חטאי עמי לולי בלעם. ראויה היתה ירושלים ליחרב ובית המקדש לישרף שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש לולי נבוכדנצר וחבריו. וכשהרג טרגינוס את פפוס ולולינוס אחיו בלודקיא אמר להם אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי שיעשה נס על ידו אבל אתה רשע ואין ראוי שיעשה נס על ידך ואנו מחוייבים מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיבואו ויפגעו בנו. אבל כשנמות תדע שאנו מבני בניהם של חנניה מישאל ועזריה אמרו לא מתו עד שראו מחטטין עיניו. ושמת עליהם שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים שנים עשר אלף. שרי עשרות ששים אלף. נמצאו כל דייני ישראל שבע רבוא ושמונה אלפים ושש מאות. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו. הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין. מתניתין דלא כרבי אליעזר דתניא היה רבי אליעזר אומר וכו'. ורבי אליעזר האי ושפטו מאי דריש ביה לאתויי יום המעונן. ורבי מאיר האי ביום הנחילו מאי עביד ליה מבעיא ליה ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה וכו'. ושפטו את העם בכל עת רבי יהושע אומר בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנים את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך דברים גדולים יביאו אליך דברים קטנים ישפטו הם אתה אומר כן או אינו אלא דברים של בני אדם גדולים יביאו אליך ודברים של בני אדם קטנים ישפטו הם כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אליך הא אינו מדבר בבני אדם אלא בדבריהם הכתוב מדבר. אין דנין את השבט אלא בבית דין של שבעים ואחד. האי שבט דחטא במאי אילימא שחלל את השבת אימור דפליג רחמנא בין יחידים למרובים לענין עבודת אלילים בשאר מצות מי פליג. אלא בשבט שהודח. למימרא דבדינא דרבים דיינינין ליה כמאן לא כרבי יאשיה ולא כרבי יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט. ואפילו רבי יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא. אמר רב מתנה הכא בנשיא שבט שחטא עסקינן מי לא אמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול האי נמי גדול הוא. עולא אמר ר' אלעזר בבאין על עסקי נחלות וכתחלתה של ארץ ישראל מה תחלתה שבעים ואחד אף כאן שבעים ואחד. אי מה תחלתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל אלא מחוורתא כדרב מתנה. רבינא אמר לעולם בשבט שהודח ודקשיא לך בי דינא דרבים דיינין ליה אין. אף על גב דקטלינן ביחיד בי דינא דרבים דיינין ליה. מי לא אמר ר' חייא בר יוסי אמר ר' הושעיא והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואין אתה מוציא כל העיר לשעריך. הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כלו אל שעריך. ואין דנין כהן גדול אלא בשבעים ואחד מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול. מיתיבי דבר גדול דבר קשה. או אינו אלא דבריו של גדול. כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אל משה הרי דבר קשה אמור. הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר גדול דבריו של גדול. או אינו אלא דבר קשה כשהוא אומר דבר הקשה הרי דבר קשה אמור מה אני מקיים דבר גדול דבריו של גדול. והאי תנא תרי קראי למה לי חד לצוואה וחד לעשיה. ואידך אם כן לכתוב או גדול גדול או קשה קשה. מאי גדול ומאי קשה שמע מינה תרתי. בעי רבי אליעזר שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא דלמיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה. אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו פשטינן ליה. פשיטא מהו דתימא הואיל וכתיב כל הדבר הגדול כל דבריו של גדול קמשמע לן. תניא כהן גדול שעבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו. פשיטא סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן אין דנין כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד. ואמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול אימא כל דבריו של גדול קמשמע לן. ואימא הכי נמי מי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש. והקל מעליך ונשאו אתך אין בודקין מן סנהדרין ולמעלה מאי טעמא אמר רב נחמן ונשאו אתך בדומין לך. אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים צא והמלך בגבורה. וצוך אלקים ויכלת עמוד אם מודה לך את יכול לעמוד ואם לאו אין את יכול לעמוד. וגם כל העם הזה אהרן נדב ואביהוא. ההוא דהוה קמוביד ואזיל מבי דינא שקיל גלימא זמר ואזיל באורחא. אמר ליה שמואל לרבי יהודה שיננא קרא כתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וישמע משה רבי אלעזר המודעי אומר וישמע לקול חותנו ודאי ויעש כל אשר אמר לו אלקים. וישלח משה את חותנו רבי יהושע אומר שלחו מכבודו של עולם. רבי אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות שמתוך תשובה אתה למד שנתן לו ויאמר אל נא תעזוב אותנו. אמר לו אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך. אל נא תעזוב אותנו אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום החושך וכי מה הנר מהנה בין חמה ללבנה את חמה ואהרן לבנה מה יעשה הנר בין חמה ללבנה. אלא הריני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינתי ואביאם לתלמוד ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה הרי הוא אומר ובני קיני חותן משה וגו' וילך וישב את העם אין עם אלא חכמה שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי אמר שלמה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. אמר הקב"ה בני היו משועבדין בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני לפיכך וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי. למה כך דרש משה קל וחומר ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו תרי"ג מצות שרוצה ליתן לישראל יהא יתרו כאן ויראה אותם לפיכך וישלח משה ואחר כך בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב הלא כתבתי לך שלישים התורה משולשת ואותיות משולשין והאבות משולשין והשבט שנתנה על ידו משולש ומשה שלישי ביניהם ואותיותיו משולשות ואחים שלושה ונצפן לשלושה חדשים. התורה משולשת תורה נביאים וכתובים. ואותיותיה משולשות אב"ג. האבות משולשין אברהם יצחק ויעקב. והשבט שלישי ראובן שמעון ולוי. (ואותיותיו משולשין לוי) ומשה שלישי ביניהם אנכי עומד בין ה' וביניכם. ואותיותיו משולשין משה. ואחים שלשה משה אהרן ומרים. ונצפן לשלשה ותצפנהו שלשה ירחים. ליום השלישי כי ביום השלישי. ובחדש השלישי שנאמר בחדש השלישי, למה בחדש השלישי ולא בחדש השני ולא בחדש הרביעי ולא בחדש אחר אמר ר' הושעיא שנה לי ר' חייא הגדול שבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלשה חדשים כך ישראל נקראו גרים שנאמר כי גרים הייתם. שבויים שנאמר והיו שובים לשוביהם. משוחררים שנאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. אמר הקב"ה אמתין להם שלושה חדשים ואחר כך אתן להם את התורה.
דבר אחר בחדש בא חדש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה אמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ אלא כיון שהגיע אמר הקב"ה בא חדש שהיית מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי כמו שאמר בירח זיו בירח בול בירח האיתנים אלא בחדש. אמר להם הקב"ה חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה] אמר המלך אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך הביא נפחים ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחשת. הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין אמר הקב"ה תורה כלה תמימה שלמה היא שנאמר תורת ה' תמימה. אמר הקב"ה אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה. מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם את התורה. ומנין מי שהיה סומא היה רואה שנאמר וכל העם רואים ומי שהיה חרש נעשה שומע שנאמר נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם שנאמר ויתיצבו. בחדש השלישי למה בחדש תאומים שלא יהא פתחון פה לאומות העולם אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה אמר להם הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה במזל תאומים שאם יבוא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבוא ללמוד תורה. ר' יודן ברבי סימון פתח רבות בנות עשו חיל, אדם הראשון נצטוה על שש מצות. נח נצטוה על אבר מן החי. אברהם על המילה. יצחק נתחנך לשמונה. יעקב על גיד הנשה. יהודה על היבמה. ואת עלית על כלנה אבל את בסיני תרי"ג מצות רמ"ח מצות עשה כנגד אברים שבאדם כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת. ושס"ה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה. כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי שקר היה החן של נח ונח מצא חן וגו'. והבל היופי הבל היה יפיו של אדם הראשון תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ומכולם אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה אמר ר' יוסי בן זימרא מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים. אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני אימתי בחדש השלישי. ר' יודן פתח יצילני מאויבי עז זה פרעה שנאמר אמר אויב. ומשנאי כי אמצו אלו המצריים יקדמוני ביום אידי מאן דאמר פרעה מאן דאמר עמלק ומכולן ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב שנתן לי את התורה רחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי אמר רבי יוחנן פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא אימתי בחדש השלישי. ר' יצחק פתח סמכוני באשישות בשתי אשות אשו של מוריה ואשה של סנה.
דבר אחר באשו של אברהם ובאשו של חנניה מישאל ועזריה.
דבר אחר אלו הלכות המאוששות . רפדוני בתפוחים אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. כי חולת אהבה אני אמר ר' יצחק בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד. עכשיו שיאן הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא דבר אגדה.
דבר אחר כי חולת אהבה אני אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסכולי אמר המלך עדיין לא באה זיו של בני והוא הולך לו לאסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכולי. כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה והיו בהן בעלי מומין משעבוד וטיט ולבנים. אמר הקב"ה עדיין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלו ואחר כך מקבלין את התורה אימתי בחדש השלישי. ר' אבין פתח הלא כתבתי לך שלשים ומשלשין אמר ר' אלעזר שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה אלא כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקראתה. שלישים שלשום כתיב וכן הוא אומר ביום הזה באו מדבר סיני, וכן הוא אומר ה' אלקיך מצוך לעשות. ר' שמואל בר יצחק שלישים גבורים כמה דאת אמר ושלשים על כלו. אמר ר' שמואל בר נחמני דברי תורה נמשלו כזיין מה זיין זה מתקיים לבעליו כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שעמל בהן כל צרכן, מה טעם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ר' יודן אמר פיפיות תורה בכתב ותורה בעל פה. ורב נחמן אמר פה פיות חרב שהיא אוכלת משני צדדיה נותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא . רבי אומר כי היו שרי קודש ושרי האלקים גוזרין על העליונים והן עושין ועל התחתונים והן עושין. אמר רבי חייא גבורים הן דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן על צרכן. אמר רבי אבא דברי תורה נמשלו לקונדיטון מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פלפלין אף דברי תורה יש בו יין שנאמר כי טובים דודיך מיין. יש בו דבש ומתוקים מדבש. יש בו פלפלין אמרת ה' צרופה. אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. אנכי הגדתי במצרים ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. והושעתי בים. והשמעתי בסיני משמים השמעת דין. ואין בכם זר זה יתרו. ואתם עדי נאם ה' ואני אל. תני רבי שמעון בן יוחאי אם אתם עדי אני אל אין אתם עדי כביכול איני אל. לכל זמן זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר ויניחהו בגן עדן. וזמן היה לו שיצא שנאמר ויגרש את האדם. זמן היה לו לנח ולבניו ליכנס אל התיבה שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה. וזמן היה לו שיצא שנאמר צא מן התיבה. זמן היה לאברהם שתנתן מילה על ידו שנאמר ואתה את בריתי תשמור. וזמן היה שתמול לבניו שתי פעמים אחת במצרים ואחת במדבר. ועת לכל חפץ תחת השמים אמר ר' ברכיה חפץ שהוא למעלה מן השמים ניתן למטה ואי זו זו תורה אימתי בחדש השלישי באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט התורה אומרת באיזה שביל אני מצויה בדרכן של עושי צדקה. בתוך נתיבות משפט אמר רב הונא משל לסקיפסטי של מטרונא כשהיא עוברת בשוק משמטים סייף וזיין מלפניה וסייף וזיין מאחריה. כך היא התורה דינים מלפניה שם שם לו חק ומשפט ואתה תחזה מכל העם ודינים מאחריה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: